איטסמאפלס ואחרית הימים

איטסמאפלס איבד שוב את דרכו במקדש הגדול. הוא היה כהן במקדש הגדול הזה כבר שנים, אבל כל שבוע הוא איבד את דרכו לפחות שלוש פעמים: ביום ראשון בשלוש וחצי, ביום רביעי בארבע ורבע וביום חמישי בשתיים בלילה כשהוא היה תמיד מתעורר במקום לא מוכר ומחפש את דרכו חזרה אל המגורים, לפעמים הוא היה מאבד את דרכו בימי שישי ובימי שלישי ואלה תמיד היו איבודי הדרך הכי גרועים. היום היה יום שבת.

איטסמאפלס לא הרגיש טוב עם זה שהוא נאבד ביום שבת, הוא לא היה רגיל לכאלה דברים מוזרים. לרגע קפצה לראשו מחשבה שאולי משהו נוראי יקרה בשגלל שהוא נאבד ביום כזה לא רגיל, אבל המחשבה הזאת, בדיוק כמו כל שאר המחשבות החכמות של איטסמאפלס, נעלמה מהר מאוד. הוא שוטט במשך שעות במסדרונות ריקים לחלוטין וגם במסדרונות שהיו מלאים בדלתות נעולות, הדלת היחידה שהוא הצליח לפתוח הובילה אל חדר קטן שבתוכו הייתה עוד דלת שהייתה נעולה, אז הוא המשיך ללכת במסדרון. הוא המשיך ללכת עד שהוא התייאש ונשכב על הריצפה ואז בפרץ של אמונה הוא החליט שהדלת הבאה שהוא יפתח תפתח בוודאות. הוא הלך עד שמצא דלת וניסה לפתוח אותה אך היא לא נפתחה והוא פלט קללה על כל האלים (שבדיוק התפקעו מצחוק מכך שהדלת, שהייתה אמורה להיות פתוחה, ננעלה בפתאומיות בדרך מיסטית ביותר) ופרק את עצביו על הדלת הבאה שנפתחה בקלילות כשהוא בעט בה.
מודה לאלים (שבדיוק התפקעו מצחוק מסיבה אחרת לחלוטין, האלים נוהגים לצחוק הרבה בזמנים שכאלו) נכנס איטסמאפלס לחדר גדול שהיה מלא במדפים ריקים , הוא סרק את החדר בעיניו מחפש אחר מוצא, או לפחות קלפים לשחק איתם סוליטר, ולא מצא כלום. לפתע פתאום נפלה עליו מהמדף מאחוריו (או ככה לפחות הוא חשב) פיסת קלף, פגעה בראשו ונפלה לריצפה. איטסמאפלס המופתע הרים את פיסת הקלף והתחיל לקרוא את הכתוב, אך מכיוון שהיה בעל יכולת קריאה של ילד בכיתה א' (לא שהמספר מביע זילזול כלשהו בילדים מכיתה א') וגם מכיוון שלא היה בקיא מאוד בניב העתיק שבו נכתבה המגילה הקריא לעצמו איטסמאפלס את המגילה (איטסמאפלס תמיד היה מאותם הילדים שתמיד התנדבו להקריא בכיתה ותמיד הקריאו נהדר וכשסיימו להקריא מצאו את עצמם חסרי כל יכולת לספר שום פרט על מה שהקריאו כרגע, כנראה מחוסר יכולת להקריא בקול רם ולהבין את המילים באותו זמן).
"מגילת אחרית הימים" הקריא איטסמאפלס "אזהרה! אין להקריא את המגילה הזאת בקול רם כי הדבר יביא להגשמתם המיידית של כל הדברים הכתובים במגילה וכנראה בסוף גם לסוף העולם אם לא יקרה שום דבר חריג- ולא יקרה דבר כזה. אה ודרך אגב, מרגע שהתחלת להקריא את השורות הראשונות אחרי המשפט הזה אתה תהיה חייב להמשיך להקריא, מקסימום חצי שנה הפסקה בין כל משהו רע שקורה" איטסמאפלס נעצר אך לא כדי (כמו שחשב בוודאי הקורא) להפסיק את השמדת העולם אלא כדי לכחכח בגרונו (כמקריא ראשי בכיתה הוא פיתח איניסטינקט כיכוח הגרון אחרי סיום קריאת הכותרות, כך הוא נשמע כיותר אינטילגנט ויותר מתעניין, חשוב לציין שהוא לא הצליח לעבוד אף פעם על אף אחד ככה). אחרי שכיכח בגרונו המשיך.
"בהתחלה השמיים יהפכו לכתומים והיתושים יתחילו לעקוץ למרות שעכשיו חורף. אחר כך הפילים יתחילו להשתגע ולדרוס כל דבר שהם רואים, כל הפילים כולל ג'ימי הפיל הגדול, הלבן והנחמד שכל הילדות מלטפות והוא אף פעם לא מזיק להן. אחר כך, כל הספרים בעולם יהפכו לספר "גאווה ודעה קדומה" ואז צפויים אחוזי התאבדות גבוהים בקרב כל האלה שלא אוהבים קיטש. אחרי זה, יהפכו כל ענפי הספורט לרוגבי. אז מגיע כל הקטע המשעמם עם פרשי האפוקליפסה, היה איתם חוזה אז הם נכנסו לכל העניין בסוף ואחרי זה כל השירים בעולם יהפכו לhammer smash face של cannibal corpse בעקבות זה כל האנשים השפויים שינסו לשמוע מוזיקה יאבדו את שפיותם מיד וחלקם אף עלולים להפוך להיות ג'ים קארי. אחרי הקטע עם המוסיקה-שהוא הקטע האהוב עליי מגיע החלק שבו סלין דיון משתלטת על העולם ומכריחה את כולם לשיר את שיר הנושא של טיטניק-שנשמע בכלל כמו hammer smashed face מה שגורם לכך שכמעט לא נשארים אנשים בחיים ואז מתחילים כל האפקטים המגניבים: האוויר מתחיל להתחמם" איטסמאפלס ניגב את הזיעה ממצחו, "אז רעידת אדמה" איטסמאפלס נפל אך המשיך לקרוא בנחישות "אז יתפרצו המון הרי געש ואז יופיע יצור ממש ענק שיאכל את כל האנשים שנשארו חיים, אם מישהו יצליח להרוג אותו אז כל המצב יחזור לקדמותו אבל אין לכם סיכוי כי הוא פשוט ממש חזק וממש ענק ובנוסף לכל זה ברגעים אלה ממש יחלה הגיבור הכי גדול שלכם באבעבועות רוח אפילו אם הוא כבר חלה בזה פעם. פה יש קטע שביקשו ממני להוסיף. פתאום יהרס המקדש הגדול. אוקיי, עכשיו מגיע הקטע החשוב…" פתאום נפל הגג של המקדש על איטסמאפלס.

מישהו ממש חכם ישב וקרא את הספר "קיצור תולדות הזמן" ובאמת הבין על מה מדובר שם ואז פתאום כשהוא קרא משהו שדיבר על פיסיקה והבין את מה שכתוב שם הוא פתאום הבין שהוא בכלל קורא שאליזבת אומרת לפיצוויליאם שהיא כן אוהבת אותו בכלל. זה נראה לו קצת חריג כי הוא הבין הרבה דברים בעולם אך הוא בהחלט לא הבין איך פיצוויליאם מתקשר לפיסיקה. אך למזלו הוא היה אדם שיכל לסבול קיטש בשמחה אז הוא פשוט המשיך לקרוא.

אנה החליטה לסיים את המשחק הזה, כשהשמיים נהיו כתומים זה לא כל כך הפריע לה, עם יתושים היא הצליחה להסתדר כשהפיל נכנס למגרש וכמעט דרס את היריבה שלה זה קצת עצבן אותה אבל זה היה נסבל, היא צריכה לסיים את המשחק לפני שיקרה עוד משהו מוזר. היא לקחה את המחבט זרקה את הכדור למעלה ו… נחתה על הרצפה ממש חזק. היא ידעה שאסור היה לה להפקיר ככה את הכדור אך היא לא יכלה למסור אותו קדימה היא הסתכלה אחורה וראתה שחברתה לקבוצה תפסה את הכדור. היא חייכה, קמה והתחילה לרוץ לכיוון האישה שהפילה אותה לפני רגע, ברגע שיהיה אצלה כדור, היא תחטוף.
"רק הרגל נשברה מהנפילה הזאת" היא חשבה לעצמה בזמן הריצה "אני מסיימת את המשחק הזה בקלות"

האיש הממש חכם בדיוק סיים את הספר (לא שהיה לו הרבה מה לקרוא, הוא התחיל מהעמוד האחרון) כשארבעת העונות של ויואלדי שבדיוק התנגן ברקע השתנה במקצת והתחיל לצעוק בנביחות מפחידות מילים אלימות.
"מעניין" אמר האיש החכם מאוד "הייתי בטוח שלא שמתי שום שיר של קאניבל בדיסק הזה".
ואז הוא הבין, גאווה ודעה קדומה, cannibal corpse והוא באמת הרגיש כמה זבובים עוקצים אותו היום.
"אוי לא" הוא אמר לעצמו "זה לא יהיה טוב" לרגע אחד הוא נעצר ואז זינק החוצה והשמיים הכתומים ומגרש הרוגבי השכונתי איששו את חששותיו. והחום הפתאומי ורעידת האדמה כבר לא היו נחוצים כדי להבהיר לו את הנקודה.
פתאום נשמע רעש חזק מאחוריו והוא ראה תינוק ענק שהולך ומדי פעם נעצר, תופס איש וזורק אותו לפיו.
"אוי לא" הוא סינן בשקט והתחיל לברוח.

"מי הדביל שהקריא את זה?" אמר האל האחראי על האפוקליפסה.
"איזה כהן אחד" ענה לו האל האחראי על סוף העולם.
"הוא קורא את זה מהר מידי, הוא כנראה פיספס את הקטע עם ההפסקות שכתוב בהתחלה"
"פאשלה שלך"
"שלי? לא אני בחרתי אותו" (זה היה הקטע שכל שאר האלים התפקעו מצחוק).
"אתה רוצה להגיד לי שעבדנו בזמן שכל שאר האלים כייפו ועכשיו כל הכיף ייגמר בחצי שעה?"
"כנראה"
"חייבים לעשות משהו".

איטסמאפלס התרומם מבין ההריסות, הוא התחיל לחפש אחר המגילה.
"אני צריך לסיים לקרוא אותה" הוא אמר לעצמו.

נשמעה דפיקה על דלתו של הגיבור הכי חזק בעולם.
"פתוח" הוא צעק. והאיש הממש ממש חכם נכנס.
"אנחנו חייבים את עזרתך, קח את חרבך ולך תהרוג את התינוק הענק, אחרת כולנו נמות" הוא אמר בדרמטיות. אך לא נראה שהגיבור התרשם.
"שכח מזה, יש לי פעם שנייה אבעבועות רוח, מצבי לא טוב"
"נו קום כבר, יא בכיין"
"אין מצב, כבר שנים שלא הייתי חולה ואף פעם לא לקחתי חופש. לא יצא לי לשמוע קלי קלארקסון כמו שצריך כבר המון זמן." הוא קם מהמיטה לבוש בתחתוני בוקסר בלבד והדליק את מערכת הסטריאו אך הוא לא שמע את מה שהוא ציפה לשמוע והשיר הזוועתי התנגן שוב. הגיבור החזק ביותר בעולם ברח מהבית ויצא החוצה.
האיש החכם ממש ממש חייך ויצא מהבית אחריו גורר איתו את החרב הגדולה של הגיבור כשהוא יצא החוצה הוא ראה את הגיבור עומד עם בוקסר, מלא באבעבועות ומכווץ מפחד וקור.
"מה זה היה?" הוא שאל באימה.
"לא כדאי לך לדעת, אני אתעסק בזוועה ההיא, אתה תטפל בו" הוא הצביע לכיוון התינוק העצום.
"הוא ממש ממש גדול".
"אתה יכול לטפל בו".
"ואני חולה".
"לך תהרוג אותו".
"אבל הוא יקרע אותי".
"אם לא תנצח אותו גם ככה כולנו נמות".
"רק בתנאי שאני לא אצטרך לשמוע שוב את הדבר המפחיד ההוא".
"אני אלך ללחוץ על הpause ואתה תטפל בו".
"טוב" אמר הגיבור, לקח את חרבו וניגש אל התינוק "יצור נלוז" הוא צעק "אני אחזיר אותך למקום ממנו באת" ואז תפס אותו התינוק הענק ואכל אותו.

"הנה המגילה המטופשת הזאת" אמר איטסמאפלס "איפה הייתי?"

האלים הביטו בדריכות במה שקורה, לא דריכות של אנשים שמסתכלים על סרט מתח במטרה לראות מי מנצח אלא יותר דריכות של אנשים שרואים קומדיה ויודעים שעוד שנייה תגיע הבדיחה הטובה.

האיש הממש ממש חכם יצא מהבית של הגיבור הכי חזק בעולם והסתכל בתקווה על התינוק. נראה שגדלו לתינוק אבעבועות רוח.

"הנה, הייתי פה" אמר איטסמאפלס "התינוק חולה במחלת אבעבועות רוח, הייתי ממליץ לו להימנע מכל מגע עם אדם ואם הוא אלרגי או אם האלים תיכננו אותו עם מערכת חיסונית גרועה וסביר להניח שהם עשו את זה אז הוא אולי ימות" הוא נעצר "זה לא הגיוני בכלל" הוא אמר "אני זוכר שהקלף הקודם היה שונה" (אחד האלים התחיל לצחקק)

התינוק נפל ומת והאיש הממש ממש חכם נאנח. "דווקא היה נחמד לחיות כמה שנים בשליטת סלין דיון" הוא אמר לפני שהעולם שינה את פניו וחזר להיות מה שהוא היה קודם.

"הסוף לא היה מצחיק כמו שחשבתי שהוא יהיה" אמר אחד האלים לשני.
"האל האמריקאי התעקש על סוף טוב".
"זה סוף טוב זה? הם עדיין חיים ופחות מחצי מהם שומעים cannibal corpse!"
"אני גם חושב שאיך שהיה קודם היה יותר טוב, אני חושב שהוא סתם התעקש כי סלין דיון היא קנדית".
"טוב, נו יהיו עוד הזדמנויות".
"כן, מחרתיים יום שני, ביום שני איטסמאפלס לא אמור להאבד במסדרון".

 

שאני לא אשכח: בגאווה ודעה קדומה הם קוראים לו דארסי בד"כ. הם נטו לזה אי שם בתקופה ההיא.
ואם אתה רוצה להיות נאמן למקור תכתוב ש1/3 יתחרפנו מהספר ו1/3 מהשירים או מה שלא יהיה. ואם כבר נונסנס אפשר שיהיו יותר משלושה שלישים.