היער השחור מאת תומר שיר

זהו סיפורו של סיפור : ישבתי על הכיסא מול המחשב ולא היה לי רעיון לסיפור. אחרי שעה שלא עלה בראשי כל רעיון השתרעתי על הכיסא ואמרתי "הלוואי שהסיפור יכתוב את עצמו", ופתאום, הפלא ופלא, ראיתי על צג המחשב מילים נכתבות בזו אחר זו:

היה היה פעם חתול שחור. החתול נעלב מבעליו כי לא נתן לו לזרוק ביצים על ציפורים, אבל החתול כן עשה את זה ולכן  בעליו החליט לנטוש אותו.

החתול התחיל להתהלך לו ביער הסמוך שכונה "היער השחור". לפי השמועות אף חתול מעולם לא חזר משם בחיים. ככל שהתקדם החתול, כך התחיל לרעוד ולפחד יותר. לפתע, החלו הצמחים לרשרש. החתול נערך לקפיצה ושריטה… הדמות יצאה מבין השיחים, והחתול קפץ עליה.

הביט החתול לראות מי או מה עומד מולו. להפתעתו, ראה ליצן נמוך ממנו בעשר מידות.

  • "סליחה… , איך קוראים לך?", שאל החתול
  • "מניקלוורנתלוור"
  • "שלום מני ווווו…"
  • "מניקלוורנתלוור"
  • "מה שתגיד"
  • "אבל איך הגעת לכאן?",שאל הליצן, "הרי לא ייתכן שהגעת לכאן מרצונך".

"ננטשתי, אז החלטתי לברוח לפה ולהיות לבד.  אבל תוכל להצטרף אליי",  השיב החתול. "כמובן", ענה הליצן.

השניים צעדו להם ביחד. הם שוחחו להם בנעימים והחליטו להיות חברים. לפתע שאל החתול "למה אף אחד  מעולם לא חזר מכאן בשלום?"

  • "אתה באמת רוצה לדעת? שאל הליצן
  • "כן" ענה החתול.

באתו רגע שלח הליצן את ידו  אל שערו ו… תלש אותו!

 

לפני החתול התגלה פרצוף מכוער עם אף ארוך ופנים קמוטים. החתול ידע: זו מכשפה.  "הצילוווו!",  צרח,  אך אפילו הוא עצמו לא שמע את צעקתו. הליצן, או ליתר דיוק, המכשפה, שלפה שרביט, הניפה  אותו כלפי החתול וקראה: "אברא קזרמא בוקוס הוקוס פליצני קוקוס"…

החתול הרגיש אט אט כיצד תרדמה כבדה נופלת עליו.  כאשר התעורר, גילה שהוא נמצא במערה, מלאה בפסלוני אנשים וחיות, עשויים כולם מקרח. כשהתקרב, גילה שאלו לא פסלונים אלא יצורים אמיתיים, הנתונים קפואים מתחת למעטה קרח והבין זה מעשה ידיה של המכשפה שהקפיאה אותם.

"עכשיו תורך…", שמע קול מרושע מאחוריו. החתול הסתובב וראה את הליצן, חברו שהפך בין רגע למכשפה, שניסתה להקפיא אותו. "לפני שאת מקפיאה אותי, אפשר לשאול שאלה?"

  • "כן", ענתה המכשפה, "מהר!".
  • " למה את רעה?"

המכשפה פערה את עינה המרושעות אבל לרגע אחד, ממש לרגע קט, יכול היה החתול לראות ניצוץ של פנים טובות. "בילדותי", סיפרה המכשפה, "הייתי ילדה שמחה ומאושרת. מאום לא הטריד אותי, ותמיד חיפשתי איך לעשות טוב. למשל, פעם הלכתי לקנות לפרות שוקולדים, כאלה איכותיים, של מוצרט. אחרי שחילקתי לחמש מאות פרות שוקולדים, הרפתן מאד כעס עליי. במקרה אחר, רציתי  לתרום כסף לעניים, אז לקחתי מקבצן ברחוב  והעברתי לקבצן לידו. הקבצן שממנו לקחתי צעק עליי. והיו עוד מקרים רבים כאלה, ובכל פעם מחדש צעקו וצרחו עליי. ואז החלטתי שאני לא רוצה לקבל נזיפות שכאלה ולכן היום אני  חברה באגודת הרשע השחורה. עכשיו כנס ל…"

המכשפה הביטה  בפסלונים. אבל מה שהיא ראתה כלל לא מצא חן בעיניה. כל הפסלונים נמסו והחיות שהיו קפואות בתוכם, לא היו שם…

  • "אבל איך הם ברחו?", שאלה בתמיהה
  • "הם נמסו מרוב החום נדמה לי" … השיב החתול
  • "הו לא! מה אעשה איתך?"
  • "כנראה שתאלצי לשחרר אותי", צחקק החתול.

"לא, לא. יש לי תוכניות בשבילך"…  המכשפה הרימה אותו בידה והלכה בשביל שהוביל לטירה זהובה ענקית. "אתה יודע מי גר בטירה הזו?", שאלה. "לא", ענה החתול. "פה גרים שליטי היער, בלומה סירקזה והרמן קורלגו, אבל אני רוצה להיות השליטה. אתה צריך לגרום להם לברוח  מהטירה על מנת שאוכל להשתלט עליה, ואם לא תסכים, תאלץ למות!  קדימה צא לשם!"

החתול החל ללכת אל הטירה, אך זו הייתה מוקפת בשומרים לובשי מדים – חצי שחורים חצי זהובים. החתול ניגש אל אחד השומרים וביקש ממנו שייתן לו להיכנס לטירה.

"לא!", התעקש השומר, "אין כניסה לבעלי חיים"

לאחר מספר דקות של ויכוח, אמר השומר "נו טוב, אולי תוכל להיות חתול המחמד", ופתח בפניו דלתות ענקיות. אחרי שלוש שעות ארוכות בהן התהלך החתול במסדרונות הארמון, ראה לפתע ראה עוד חמישה שומרים ועוד דלתות ענקיות. הפעם, לחתול לא הייתה כל בעיה. הוא חצה את האולם, עבר דרך הדלתות וראה מולו  מלך ומלכה. כעבור רגע קט, שם לב לדבר-מה.  המלך היה מוכר לו!  כשהמלך הבחין בחתול, נראה היה שגם הוא הכיר אותו. ואז, הוא הבין. היה זה הבעלים שלו!

"ג'ורג'יה, הנה את!", קרא כלפי החתול, "שכחתי אותך אצל החבר שלך! הכלב הזה, וולקי, ואת הגעת לכאן! את יודעת כמה דאגתי לך?"

"עכשיו, סוף סוף, בזכות היער הקסום, אני יכול להבין את דבריך, ואתה את דבריי. הנה, אני יכול להגיד לך משהו חשוב: אני לא חתולה! ועכשיו לעניין יותר חשוב. המכשפה מנסה להשתלט על היער!"

"איזה מהן?!" קראו המלך והמלכה בבהלה. המכשפה שיודעת לשנות את צורתה, אזמירלדה, או השנייה,  פירנסיה,  שיודעת לשלוט במזג האוויר ביער?

"אזמירלדה, נראה לי", השיב החתול.

"אבל איך אתה יודע?", שאלה המלכה. "היא שלחה אותי לבצע את המשימה", ענה החתול.

"זאת אומרת, שברגע  שהיא תגלה שרימית אותה, היא תבוא לעשות את זה בעצמה ולפגוע בך. חייבים להחביא אותך ואז, אנחנו נחשוב על דרכי פעולה". אמרה המלכה.

"וויליאם, מרטין", קרא המלך, ושני משרתים הגיעו ולקחו את החתול למעבר סודי, שם הכניסו אותו בעדינות לחדר ענק שכולו בשבילו. "אם תרצה משהו", אמר אחד המשרתים, "צלצל בפעמון הזה", אמר והצביע על פעמון שנהב. החתול הנהן  בשמחה, זינק על המיטה וצלל לתוך שינה מתוקה.

באותו הזמן, המלך והמלכה ניסו נואשות למצוא רעיון איך לעצור את המכשפה. הם ישבו וניסו לחשוב. דקה ועוד דקה ועד דקה, אבל מוחם כמו סירב להעלות רעיון. לפתע נשמעה בחלל הארמון האזעקה המלכותית. "המכשפה באה!", אמרו המלך והמלכה ביחד  ועשרה שומרים הגיחו מכל עבר. "קדימה! לברוח!", קראו אל המלך והמלכה, "התחבאו!".

לא חלפה דקה, וכולם הסתתרו בחדר עם החתול.

  • "מה קרה?", שאל החתול שהתעורר בבהלה מההמולה סביבו.
  • – "המכשפה באה!", ענה לו המלך.
  • "אבל יש פה שומרי"… דבריו של החתול נקטעו כשהחלו לפתע פתיתי שלג לבנבנים צונחים בחדר.
  • "ג'ורג'יה… אתה בטוח שפגשת במכשפה אזמירלדה?", שאל המלך.
  • – "לא קוראים לי ג'ורג'יה, ופגשתי באזמירלדה. אני בטוח!" השיב החתול.

באותו הרגע נכנסו לחדר שתי מכשפות. "שלום", אמרו ביחד, "נראה שמישהו לא מילא את הבטחתו", אמרה אזמירלדה, "נראה שלא תהייה ברירה. אני אצטרך לעמוד במילתי ולהרוג אותך".

"לא!!", קרא המלך, "את לא יכולה להרו"… דבריו של המלך נקטעו באמצע כשפירנסה הקפיאה אותו. "אז לכן ראיתי פסלוני יצורים מוקפאים במערה של אזמירלדה. הן עובדות בשיתוף פעולה!" קרא החתול.

"טוב, נראה שהגיע הזמן למות! הוקוס פוקס ברילי בודס אבר…" כאן עצרה לפתע אזמירלדה. "לא! אני פשוט לא יכולה! אני לא יכולה להרוג חתול מסכן קטן. כנראה שאלך למערה שלי…"

"זה לא  אומר שאני לא יכולה להרוג אותך!", קראה פירנסה. "הוקו… לא! גם אני לא יכולה", אמרה ונעלמה בבת אחת.

"אתה מבין מה קרה פה?", שאלה המלכה את החתול שענה שאין לו כח מושג באשר למתרחש. "אחרי שעוברים את היער", הסבירה המלכה, "יש מדינת קסם. בתוך המדינה הזו יש חפץ קסום שנקרא טוברע השולט בכמות הטוב והרוע בכל היער והמדינה. כנראה שהטוברע עכשיו  נוטה לכיוון הטוב.  זהו. החתול והמלכה הסתובבו לאחור וראו את המלך משתחרר מגוש הקרח שלו. "נלך לחפש את הטוברע, ונסובב את מחוגיו לטוב לעד. מרטין הכן לנו ציוד לדרך!", קרא המלך.  "אבל איך נתקדם בשלג הזה?", שאל החתול בבהלה. "אל תדאג מתוקי. אנחנו נצליח להגן עליך", אמרה המלכה וליטפה את החתול.

"מלכי, התיק מוכן", הכריז כעבור זמן קצר מרטין המשרת. "נצא לדרך", קראו החתול, המלך והמלכה ביחד והחלו ללכת לעבר המדינה השחורה. הם עלו על המזחלת וגלשו על השלג. בזמן שגלשו סיפרה להם המלכה איך הוקמה המדינה:

"יום אחד קם איכר פשוט שגר בסבך היער והחליט שהיער צריך בתים. אבל מסביב היו חיות לרוב, יבולים וחרקים. האיכר לא רצה לפגוע בהם. אחרי הליכה ממושכת, הוא הגיע לקרחת יער. כאן תקום הארץ, גמר אומר. לארץ שלו הגיעו המכשפות הטובות והקימו שם "בית פוליטיקה" . למקום הגיעו פוליטיקאים שמשלו במדינה והמליכו מלך ומלכה, אותנו. אבל זה לא היה כל כך פשוט, כי אזרחים רבים לא אהבו אותנו בתור מלך ומלכה,  אז החלטנו להתפטר. אחרי שפרשנו, המכשפה הפכה למלכה והסבה נזק רב לממלכה. את רוב הנזקים הצליחו המלכים והמלכות שבאו אחריה לשקם, אבל נזק אחד משמעותי נשאר ויישאר לעד. הנזק שגרמה המכשפה הוא…"

המלכה לא סיימה את דבריה כי לפתע צנח כמו משום מקום שרב קיצוני והשלג נעלם תוך שניות מועטות.

"כנראה שנאלץ להשאיר את המזחלת פה", אמר המלך.

"ועכשיו, הפסקת שתייה!",  קראה המלכה וכולם ישבו לאכול ולשתות. לאחר הארוחה, המשיכו במסעם ברגל. כעבור שניות מספר פתח המלך את תיקו והוציא ממנו שיני ערפד. "עכשיו אנחנו עוברים דרך טירת ערפדים. אם לא תשימו שני ערפד, נאלץ להיות המשרתים שלהם". כולם שמו שיני ערפד בפיהם ונכנסו לטירה.

הטירה היתה שוקקת ערפדים, אבל ערפדה אחת משכה את עיניהם במיוחד. היא לא הסירה עינה מהחתול, והיה נדמה כי התאהבה בו.

"היי", אמרה לו במתיקות, "לאן אתה הולך?" "לגרום לטוברע להשאיר את הטוב לעד". "אפשר להצטרף" יכול להיות שתצטרכו אותי במסעכם הארוך"… "טוב, בואי גם", אמר החתול כשהמלך והמלכה מהנהנים בהסכמה.

לבסוף יצאו מטירת הערפדים והגיעו אל מרבד צבעוני בתוך היער, כולו מלא בדובונים. "בואו תרקדו איתנו", ובלי חוצפה גררו אותם לריקוד.  "הופלי לה לי לה דובנלי לה לה לה לה הופ לי…", שרו הדובונים עד שלפתע הבזיק ברק בשמים ומיד אחריו הופיעה מכשפה.

"אבל רגע",  אמר המלך,  "זו לא אזמירלדה ולא פירנסה,  אז מי זאת?!?!".

המכשפה נעלמה באוויר ומיד אחריה הופיעה אזמירלדה. "הו, אזמירלדה, את כה צפויה", אמרה המלכה. "נכון מאוד" השיבה אזמירלדה. "יוצאים לחפש את הטוברע, אה?". כן השיבו כולם. "נחמד מאוד,  אבל עכשיו הגיע תור הרוע",  אמרה והרימה את ידיה לאוויר. "רוצה לרקוד איתנו?", שאל אחד הדובונים.  "לרקוד?! אני היא אזמירלדה המכשפה הרעה!",  אמרה כשהיא מנופפת בשרביטה. כעבור רגע קל נפלו כולם על הרצפה רדומים.

לאחר שנפלה תרדמה על כולם הופיעה פירנסה, הקפיאה את הרדומים ונשאה אותם אל מערתה. ראשונים התעוררו המלך והמלכה שגילו שהם במערה רטובים. הם הבינו בדיוק מה קרה. "מה נעשה עכש…" מכשיר השיחות של המלך והמלכה קטע את השאלה. על הצג היה כתוב 'ארמון'. המלך ענה ושמה את קולו של  אחד המשרתים "המכשפות השתלטו על הטירה. עכשיו אנחנו המשרתים שלהן. להתראות". "רגע", קרא המלך, אך לשווא. השיחה התנתקה. "רגע אחד", אמרה המלכה, "נראה לי שפה מסתתר מה שגורם להן להגיע ממקום למקום…" "הנה זה!",  קרא המלך בצווחה שהעירה את כל השאר. "תראו", המשיך כשהוא אוחז בידו שבב, "זה מה שיגרום לנו להגיע אל הטוברע ולשנות את הרוע לטוב. כל מה שצירך לעשות זה להגיד אברא קדברא ואיפה רוצים להיות והדבר הזה מביא את כולנו לשם".

"בואו נרקוד", קראו הדובונים שלא ממש הקשיבו. הם התחילו לרקוד, אבל לא שמו לב שהמחול הסוער מעיף את השבב מהארובה. "אוי לא. איך נמצא אותו עכשיו?", קרא החתול. "לא נמצא", אמר המלך, "נאלץ ללכת לשם". "לא נראה לי", נשמע קול עדין מאחוריהם. הם הסתובבו וראו מולם את הפיה הטובה. "אני אקח אתכם". "חכי", אמרה המלכה, "אני רוצה לראות אם את לא המכשפה הרעה. אני אשאל אותך שאלה. איך קוראים למייסד הארץ השחורה?". "ווילי שנרקס", השיבה הפיה.  "טוב קדימה, כולם", המשיכה הפיה בדבריה. "הוקוס פוקס בלירני ברוקס טוברע!". נצנצים וכוכבים הופיעו משום מקום ולפתע מצאו עצמם במערה עמוקה עמוקה, שם רעו מושב מיוחד, שכנראה היה מיועד לטוברע.

"הטוברע נגנב!", קרא המלך. הוא בטח נמצא בטירה שלנו עכשיו", קרא החתול. "את יכולה לגרום לנו להיות בטירה של המלך והמלכה?", שאלו הדובונים. "אנסה", אמרה הפיה הטובה. "הוקוס פוק… איי" הפיה צווחה בכאב. "המכשפות כרגע גנבו ממני את כוחות הקסם".

"אנחנו תקועים בתוך המערה", צחקו הדובונים. "נראה לי",  אמרה הפיה. "רגע אחד", אמרה המלכה. "יש דבר אחד שהמכשפות לעולם לא יצליחו לקחת מאיתנו, וזאת התושייה שלנו. נוכל להשתמש בה כדי לצאת מהמערה.  "מה זה?", קרא החתול כשהוא בוחן את מתקן  הטוברע, מגלה עליו פתק שעליו נכתב:השבב מחכה לכם בתוככם.

"מה זה אומר", תהו כולם ביחד. "זה יכול בעצם להגיד שאנחנו רק צריכים להאמין שיש שבב",  אמרה המלכה.  "לא", אמרה פירנסה שהופיעה לפתע. "זה אומר שאני אפגע עכשיו בחתול הטוברע  אצל אזמירלדה מכוון מן הסתם על מקסימום רוע. הוקוס פוקס, אברא קדברא סלאש", כיוונה פירנסה אל החתול את שרביטה. החתול התמוטט. "עכשיו תוכלו לסיים את המסע הזה", קראה ונעלמה.

כולם פרצו בבכי מר. "טוב, עכשיו כנראה נצטרך לנקום את  נקמתנו", אמר המלך. לפתע  הופיעה פייה טובה נוספת,  מיליסיניה. "שלום. קודם כל ננסה להחיות את החתול. הוקוס פוקס אברא קדברא קזינה",  נופפה הפיה בשרביטה. החתול לא הגיב. הפיה הנידה בראשה. "היה יותר מדי רוע בכישוף, אני לא יכולה לגבור עליו".  כולם המשיכו למרר בבכי. "הוקס פטוקוס",  נופפה הפיה הטובה בשרביט והם יצאו החוצה, היישר  לתוך סופת חול ענקית. "הוקס פטוקס" נופפה הפיה  בשרביטה והסופה פסקה. "ועכשיו, הגיע הזמן לטפל במכ… אי! הן לקחו ממני את כוחות הקסם!"

"טוב, נגיע לשם עם השבב שבתוכנו", אמרה המלכה, "הלוואי שנגיע לארמון. אנחנו נגיע לארמון. הלוואי  ש… " ניצוץ זוהר של כוכבים ונצנצים נראה באותו הרגע באוויר והם הגיעו לארמון.

"שלום", אמרו המכשפות וכיוונו את שרביטן אל הפיות. "הוקס פוקס אברא קדברא נגדרש". סילון כחול יצא מהשרביט ופגע היישר בפיות, אך לא קרא להן כלום. "למה זה לא עובד?!", קראו המכשפות יחד ברוגז. "אתן גנבתן מאיתנו את הכוחות הסבירו הפיות הטובות והכוחות האלה יכולים לעבוד רק למטרות טובות. מכיוון שלפגוע בנו היא לא מטרה טובה, הכישוף לא פעל"

הפיות נופפו בשרביטן. המלך, המלכה, העטלפה והדובונים התכסו בבועות הגנה. שתי הפיות התקרבו אל הטוברע. "כנראה שכחתן משהו", אמרו המכשפות. "את החוק שחוקקנו אז ולא ישתנה לעולם. חוק העוצמה. יש לנו עכשיו עוצמה רעה גבוהה מאוד!"

"צר לי לאכזב אתכן", אמר המלך, "אבל גם לנו יש המון עוצמה טובה". ברגע שהמלך אמר את דבריו,  הפיות היו צעד אחד מהטוברע ו… הגיעו אליו. הן הזיזו את מחוגיו אל הצד של הטוב.

המכשפות הרעות התכסו כולן בנצנצים וכוכבים נעלמו והופיעו מחדש.

"עכשיו, עם כל כוחות הטוב והאהבה, אולי נוכל להציל את החתול?",  שאלו המלך והמלכה ביחד. "מכשפות רעות-לשעבר מוכנות?, מכשפות טובות, מוכנות?  גמדים?"  ארבעה גמדים הופיעו לפתע  ונכנסו בריצה אל הארמון, "מוכנים!".

"הוקוס פוקס בילא קדברא אברא" כיוונו כולם את השרביטים אל החתול. החתול החל לזוז. כעבור רגע נשמע בחלל החדר מיאו קטן. המלך והמלכה מיד רצו להביא לו מים וחזרו כשבידם קנקן מים ענקי. בלי להסס את שפכו עליו את המים. החתול קפץ על רגליו וליקק את כול הנוכחים בחדר.

"מיליסיניה, את יכולה לגרום לחתול לדבר גם מחוץ לארץ השחורה?", שאל המלך.  "כמובן! הוקס פלוקס", סילון ירוק כוון אל החתול . "זהו עכשיו הוא ידע לדבר גם מחוץ לארץ השחורה.  "קדימה, בואו נצא מפה אל שער הארץ השחורה", אמרה המלכה.  "אזמירלדה תעבירי אותנו לשם" ביקשה. "הוקוס פוקרובס".  סילון ורוד הופיע והם עמדו מול השערים.

"לא תוכלו לצאת מפה", אמר להם הגמד שליד השער. "למה?", שאל המלך. "השער שימש בעבר למטרות רעות, אבל עכשיו, שהטוברע בשיא הטוב, לא תוכלו לצאת". "אז אתה אומר שנאלץ להישאר כאן?", שאלה המלכה. "חוששני שכן", ענה  הגמד. "אבל עכשיו הוא לא ישמש למטרות רוע", אמרה אזמירלדה. "מצטער, לא יכול לפתוח את השער". אין ברירה, אמרה המלכה, "נשכור דירה בארץ השחורה. שובל חום הופיע והם מצאו את עצמם בארץ השחורה.  המלך, המלכה והחתול אמנם התגעגעו מאוד אל ביתם, אך ידעו שביום מן הימים יזכו לחזור לשם. המכשפות הרעות  לשעבר התחתנו ועברו להיות שליטות והן אפילו ילדו בת   וקראו לה טוברית על שם הטוברע. כשהגיעה טוברית לגיל ,11 היא הסתקרנה מהו הטוברע שעל שמו היא קרויה.

טוברית החליטה לנסות להעביר אותו לכיוון השני ולראות מה יקרה. טוברית העבירה את  מחוגי הטוברע לצד שעליו נכתב 'רוע' וחיכתה לראות מה יקרה. אבל… לא קרה כלום! הטוב היה כה חזק, שלא קרה כלום. מכיוון שהמחוגים היו על הרוע, המלך, המלכה והחתול שמעו על זה מפי פירנסה ויצאו משערי היער השחור עם הדובונים והפיות הטובות. "חיזרו לבקר!" קראו אזמירלדה ופירנסה.  תבואו אתן לבקר", צחקקו המלך והמלכה.

סוף