זה רק משחק

"אתה בוחר דמות שתייצג אותך במשחק ואתה משחק אותה" דניס הסביר בפעם השלישית.
"זה לא משחק" רפאל נשאר בשלו. "אם אתה נותן לדמות הזו חיים, אז זה לא משחק".
"ככה עובד משחק תפקידים" ענה דניס כמעט ביאוש. "בוא פשוט נשחק ותראה בעצמך."

* * * * *

לורד רנדל בן דורן, עמד לעת ערב, בגשם, כשרגליו שקועות עד הברכיים במי הביצה. המקום הסריח, והעצים הבודדים שחיו במקום המרוחק הזה סיפקו מחסה עלוב מפני הגשם.
על גבו נתלה תיק מסע עם ציוד הכרחי לשרידה בביצה למשך שבוע.
על גופו עטה שריון כבד עם סמל בית דורן – עץ אלון – חרוט על כתפו השמאלית. על ירכו, חרב רחבה נתלתה בנדן מעוטר אבני חן. ולזרועו הימנית נקשר מגן גדול הנושא גם הוא את סמל בית דורן.
שיערו השחור המסופר קצר ופניו המגולחות למשעי כבר היו רטובות מהגשם. ועיניו הכהות ניסו לפלח את האפילה ששררה מסביב.

לפתע נשמע קול חייתי לימינו. תפלץ! חשב ללא קול, ופנה למקור הרעש. הוא זיהה תנועה במי הביצה לפניו ושלף את חרבו הרחבה. היצור שנגלה לפניו היה הכלאה מעוותת של נחש ביצה ירוק ועטלף, פלג גופו העליון מתרומם מהקרקע בזכות זוג כנפיים שבקעו מגבו. היצור חשף ניבים ארוכים והסתער. רנדל חסם את ההתקפה עם מגינו. מיד שלח את חרבו בסידרה של נעיצות, פוער פצעים רבים בגוף מכוסה הקשקשים שלפניו. היצור התפתל לכעין קפיץ ובסיוע כנפיו ניסה לנזק לאוויר ולנחות על גופו של רנדל, אך זה הספיק לזוז ברגע האחרון. כשנחת היצור בקול חבטה במקום בוא עמד רנדל לפני רגע, גופו נמתח לפנים וניביו ננעצו ברגלו השמאלית של רנדל. הלוחם חש מדקרות כאב כשהשיניים ננעצו בבשרו ובאיבחת חרב מהירה ערף הלוחם את ראשו של היצור.

הקרב תם, הגשם ומי הביצה שטפו את הדם מעל חרבו וידיו. רנדל גחן נמוך ובחן את הפצע ולהבנתו היצור לא הספיק להזריק ארס לגופו. הוא פנה להביט במה שנותר מגופת הנחש. ראשו נבלע במים העכורים, אחת מכנפיו נקרע ואת גופו ניקדו חצי תריסר פצעים.
בליבו חש מדקרות חרטה ועצב. יצור זה היה כנראה היחיד מסוגו. ואני קטלתי אותו, רק כדי להצדיק את קיומי.

על גופו של היצור הוטבע חותם, שרנדל זיהה בבירור כלא טיבעי. טבעת שחורה סביב מגדל שחור, חותמו של הקוסם האפל.

הוא חשש מהמשמעויות שהיצור הזה, והחותם נמצאים כל כך קרוב לשטחי דורן. הוא חייב לדעת יותר ואם יוכל לעצור את הקוסם האפל אחת ולתמיד.
השמועות אומרות שהמגדל של הקוסם האפל נמצא בצפון, בקצה הביצה. רנדל הכניס את חרבו לנדנה והחל לצעוד צפונה בזהירות. הגשם הקשה עליו לזהות נתיב בטוח, ללא בורות עמוקים, או אבנים חלקלקות. ההליכה לקחה זמן רב, ולמרות שהגשם פסק הירח כמעט ולא נראה בשמי הלילה. רנדל החליט לעצור למנוחת לילה ולהמשיך למחרת בבוקר.

הוא מצא מקום מאחורי שיח חולני למראה שסיפק הגנה מעטה מפני הרוח. פרס את שק השינה שלו, במזל הצליח להבעיר לפיד ותקע אותו לפניו. לאחר שחימם מעט את ידיו הוציא מתיקו ארוחה צנועה של לחם יבש. כשפנה לשכב לישון, שם לב שגופו אחוז ואינו יכול לנוע. גפנים ירקרקות, וקוצניות עטפו את גופו והצמידו אותו למקומו. השיח ניסה לבלוע אותו לתוכו!

רנדל נאבק, אך חש את אחיזת השיח מתהדקת עם כל תנועה של גופו.
תחשוב! איך אפשר לצאת מהצרה הזו, פקד על עצמו חרש. הוא שלח את רגליו קדימה והצליח לאחוז בלפיד בכפות רגליו. בתנועה חדה הניף אותו מעל ראשו ונעץ את קצהו בשיח.
רנדל יכל להשבע שכמעט שמע צעקה בוקעת מהשיח, ואחיזת הגפנים התרופפה מעט. מיד אימץ את שריריו ונחלץ מאחיזת החנק. הוא מיהר לאסוף את חפציו, מבחין בכך שהשיח נע ומתרחק מהלפיד. על אחד משורשי השיח הצליח להבחין בחותם השחור.

לא אוכל לנוח כאן, חשב לעצמו. עדיף לסיים עם כל הטירוף הזה במהירות האפשרית.
הוא המשיך בדרכו צפונה, לאור לפיד בודד. הוא בחן כל נקודה עליה עמד להניח את רגלו בזהירות. הוא התקדם לאט, אולי אפילו לאט מידי. המחשבה הזו הייתה זרה לו, תמיד העדיף זהירות על פני מהירות. יכול להיות שמשהו בביצה הזו משפיע עליו. משהו חיצוני ולא מוכר.

צליל צעדים כבדים התקרב לעברו. צליל רגליים שאינן עוטות מגפיים. קווי מתאר כלליים של דמות ענקית מדדה על ארבע רגליים, נגלו לפניו.
להסתתר!
שוב אותה מחשבה חיצונית קורעת את חוט מחשבתו ומכתיבה את צעדיו. הוא מצא את עצמו כמעט שוכב על הקרקע הבוצית בסמוך לאבן חלקלקה. היצור התקרב ורנדל הבחין שמדובר ביצור גדול. בדיוק באותו רגע קרן ירח פילחה את דרכה בינות לעננים וחשפה את היצור במלואו. הכלאה משונה של דוב יערות חום עם פני ינשוף. טפריו הארוכים חופרים באדמה הלחה עם כל פסיעה.
חפש את הסימן!
רנדל חיפש את חותמו של הקוסם האפל על היצור המשונה אך לא הצליח לזהותו, אולי מפאת החושך או משום שהיצור לא עצר לרגע. רנדל תהה אם כדאי לו לתקוף את היצור. בבירור היצור הזה הוא הכלאה מתועבת ויש להשמידו. כדאי לו לפעול מהר לפני שהיצור ישים לב שהוא נמצא כאן. הוא עמד לשלוף את חרבו אך קול פנימי עצר בעדו. הוא המשיך להביט ביצור מבלי לנוע, מודע לכך שאם היצור יתקוף הוא יהיה בחיסרון לפני שיוכל לשלוף את נשקיו. לפתע ראה האביר יצור נוסף זהה, אך קטן יותר מגיח מהאפילה שמאוחרי היצור הגדול. זו אמא! חשב וליבו מתמלא הקלה. תודה לאלים שלא פגעתי בה. יצוריו המקוללים של הקוסם האפל לא יוכלו להתרבות. יצור זה טיבעי ואין לפגוע בו ללא סיבה.

רנדל המתין מספר דקות עד שהיצור חלף על פניו והתרחק והמשיך בדרכו האיטית למגדל הקוסם האפל. הוא צעד לפרק זמן שדמה לו לשעות. מתחמק מיצורים טבעיים ומעוותים כאחד. עד שקרני השמש הראשונות בקעו באופק, רגליו צרחו מכאב, והוא כמעט צנח באפיסת כוחות. קרני השמש האירו מגדל גבוה, עשוי אבן כה שחורה שנדמה ששואבת את אור השמש הקלוש. המגדל הוקף בחומה גבוהה ושער ברזל כבד למראה היה קבוע בצידה הדרומי. ליד השער עמד יצור גדול, חציו אדם וחציו סוס. בידיו החסונות אחז חנית כבדה ולידו נחה קשה ארוכה. הוא נע מצד אחד של השער לצד השני והביט סביבו בחשדנות.

רנדל פסע בביטחון לעבר איש הסוס.
"עצור! אף אחד לא נכנס למגדל השחור!" פקד איש הסוס בעודו מרים את חניתו באיום.
תשקר לו.
"אני מוזמן למגדל תן לי להכנס" הכריז רנדל בביטחון חש את כוחה של המחשבה החיצונית משתלטת על שפתיו.
"אממ…. תראה לי את ההזמנה שלך?"
תשכנע אותו לעזוב.
"אתה לא חייב לעשות את זה אתה יודע?"
"למה את מתכוון?" שאל איש הסוס בחשדנות.
"האם שילמו לך לאחרונה?"
"לא, לא ממש. אני פשוט עומד פה ומבריח מבקרים ומקבל אוכל ומקום לישון בסוף היום."
"אתה מבין מה קורה פה?" התרעם רנדל. "אתה עובד כל היום, פסוע הלוך ושוב מול השער, מסכן את חייך ובסוף אתה מקבל רק מקום לישון וקצת אוכל!"
איש הסוס הרהר רגע, נראה שהטיעון פגע במטרה.
"לא רק זה" הוסיף רנדל לאחר רגע "שאני בטוח שאם מישהו מצליח להכנס פנימה מאשימים אותך!"
"אתה צודק! לא מעריכים אותי פה כלל!" קרא איש הסוס בקול.
"תשמע לי, יש מקומות טובים יותר. תראה למעסיקים המושחטים האלה, שאתה לא צריך אותם. תראה להם מה אתה שווה!" הוסיף רנדל כמעט כלאחר יד.
"אני פורש!" צעק איש הסוס לחלל בכללי.
"שמח לעזור, אם רק תוכל לפתוח את השער" הציע רנדל בנדיבות.
"תודה" חייך איש הסוס ובזרועותיו הגדולות הניף את השער כלפי מעלה. רנדל עבר את השער ואיש הסוס הניח לו להסגר מאחוריו.
שמח, רנדל לא ידע מאין תחושת השמחה שבו אך ניחש שנבעה מכך שהצליח להמנע מקרב עם איש הסוס.

שביל צר, הוביל מהשער לעבר המגדל השחור במרכז החצר הפנימית. נראה ששבילים נוספים הובילו משערים אחרים הקבועית בחומה. למרות שהשמש כבר עברה את קו האופק המגדל עדיין שרר בחשיכה, כמו צל המונח על העולם. מרחוק נראה היה שהמגדל גדול יותר, אך כעת הבחין רנדל שהיקף המגדל היה של חדר אחד בלבד וגבהו שלושים מטרים בקירוב.
הוא החל לפסוע לאורך השביל נזהר לא לגעת באדמה מעבר לשביל. האדמה הייתה חלקה מידי, ללא פרחים, עשבים או חרקים משום סוג. ישנם דברים מסתוריים ומסוכנים במקום הזה. לעיתים נאלץ לפסוע עקב בצד אגודל או לקפוץ מעל חלקים חסרים בשביל אך לבסוף הצליח להגיע לבסיס המגדל מבלי לרדת מהשביל.

בבסיס המגדל נקבעה דלת עץ הָבנֶה שחורה, עם עיטורי כסף לאורכה. המילים "הרוצה להכנס יאמץ את האפילה" נחרטו מעל הדלת על לוח עץ קטן. השביל הקיף את המגדל מתחבר לשבילים שהגיעו מהכניסות האחרות לחצר המגדל. כשהלך סביב המגדל לראות אם הוא מבחין במשהו חריג, שם לב שבכל פעם שהוא פונה למגדל הדלת השחורה עם קישוטי הכסף, תמיד הייתה מולו.
רנדל ניסה את הידית והדלת נפתחה בקלות מפתיעה. הוא הביט לתוך אפלוליות המגדל וראה גרם מדרגות לולייני צמוד לקיר המגדל, עולה כלפי מעלה עד אין קץ.
הוא נכנס פנימה לפיד ביד אחת להאיר את דרכו וחרב בשניה. בפנים שרר שקט, לעולם שבחוץ ולצליליו אין מקום במגדל הזה. האוויר עמד ועטף כל מבקר בתחושת אי נעימות. הקירות היו חלקים ובנויים בכזו אומנות שלא היה ניתן להבחין בין הלבנים השונות. צֹהר זעיר נקבע במקום כלשהו באמצע גובהו של גרם המדרגות. פרט לכך, המגדל היה חלל גדול וריק מלמטה עד האפילה מעל.
רנדל האיר עם לפידו את גרם המדרגות והחל לעלות בהן בזהירות. המדרגות נמשכו לנצח, הוא עלה והגיע לצהר הקטן. כשהביט דרכו ראה שהוא משקיף אל קצה החומה המזרחית ומעבר לה ניתן לראות את הביצה והשמש הזורחת. הוא המשיך לטפס מעלה בנחישות. לאחר כעשר דקות נוספות של טיפוס הגיע אל צהר נוסף. הוא הביט דרכו וראה את קצה החומה המזרחית ואת השמש הזורחת, גבוהה יותר משהייתה קודם לכן. הוא המשיך לטפס מעלה וכעבור עשר דקות טיפוס נוספות הגיע לצהר נוסף. כשהביט דרכו ראה את החומה המזרחית והשמש גבוהה בשמיים.
כבה את הלפיד!
שוב המחשבה החיצונית, הזרה. מה נאמר מעל הדלת? הוא ניסה לחזור על עיקבותיו ולרדת מטה אך ראה שהלפיד אינו מצליח לחדור את האפילה וכל צעד נהיה מסוכן יותר מזה שלפניו.
הוא פנה אל הצהר וראה שהשמש מגיעה לצהרי היום, עוד מעט תעבור את ראש המגדל ויתחיל להחשיך בפנים.
היא מתקדמת מהר מידי! אני לא מטפס כל כך הרבה זמן! חשב כמעט ביאוש.
הלפיד!
הוא כיבה את הלפיד.
עצום עיניים.
הוא עצם עיניים והחל לטפס באפילה מוחלטת. כעבור מספר צעדים רגלו נחתה בעצמה על רצפה ישרה ולא על מדרגה.

רנדל פקח את עיניו למראה שכמעט גרם לו לרצות לסגור אותן שוב. מיכלי זכוכית עצומים מלאים ביצורים מעוותים הצפים בחומר שימור צהבהב מילאו אולם, כגודל אולם הנשפים בדורן. מוטציות מחרידות, נמרים עם ראש שור, דגים עם צבטות סרטנים. כולם צפים מבלי לנוע, מבלי לנשום. הוא חלף על פני עשרות מיכלים ביטנו מתהפכת בקירבו.
תנינים, סוסים, נחשים, ציפורים כולם היו במיכלים. באחד מהם צף אריה עם כנפי עטלף גדולות וזנב עקרב, פניו המעוותות צמודות לזכוכית. הוא הביט בו בעצב, יצור אצילי כאריה וזה גורלו. האריה מצמץ.
רנדל פסע אחורה בזהירות והרים את חרבו לפניו.
האריה פסע מאחורי מיכל הזכוכית פורס את כנפיו לצדדים ומרים את זנב העקרב אל על.
שוטה! כעס על עצמו, ברור שהקוסם האפל יציב כאן שומר.
האריה זינק קדימה, מנסה לקרוע את האביר בטפריו, ובה בעת לנעול עליו את לסתותיו העוצמתיות. רנדל ניתר הצידה אך עדיין נשרט לאורך ירכו. אמנם הטפרים והשיניים נראו מאיימות, וכעת הוא ידע שהן חדות כתער, אך פחדו הגדול היה זנב העקרב האכזרי. עקיצה אחת ממנו והוא חשש שהארס יהרוג אותו.
רנדל המתין לרגע המתאים. האריה שיגר את זנב העקרב לפנים בהתקפה קטלנית. באותו רגע סב רנדל הצידה וניסה לכרות את הזנב עם חרבו. השריון על הזנב היה נוקשה כשריון של פרש כבד. הוא לא יוכל לגרום לו נזק בצורה הזו.
האריה המשיך לתקוף, כפה ענקית, שיניים, כפה שניה, נעיצה מהזנב אך רנדל הצליח להתחמק או לחסום את כל ההתקפות. במקום לנסות ולנעוץ את החרב באריה הוא פנה ודחף את אחד המיכלים. האריה מיהר ובעזרת כנפיו וזרועותיו ייצב את המיכל. רנדל פנה ודחף מיכל נוסף, ועוד אחד ועוד אחד. האריה ניסה למנוע מהם ליפול אך גופיו אינן מתאימות לאחוז מיכלי זכוכית ענקיים. ולבסוף אחד מהמיכלים נפל ונשבר בקול נפץ. היצור שבפנים, הכלאה של אדם ושור פקח את עיניו והסתער על יצור האריה.
רנדל לא המתין רגע נוסף לראות כיצד הקרב יסתיים ורץ בכל כוחו לצד השני של חדר הסיוטים הזה. הוא מצא דלת עץ פשוטה פתח אותה, נכנס פנימה וטרק אותה. משאיר את השאגות, צווחות וקול זכוכית מתנפצת מאחוריו.

הוא מצא עצמו בחדר עם ארונות עץ גדולים עמוסים בספרים. לא היה סימן לאבק בחדר, השתמשו בספרים הללו. רנדל פסע לאורך הקיר, בשאיפה שיוכל להמנע מכמה שיוכל מלהפריע למקום הזה. על ספרים צריך לשמור, כך אמרה לו התחושה הזרה.
הוא הבחין בשתי דלתות בקיר מולו. אחת פשוטה והשניה מעוטרת בקישוט מוזהב. הוא חלף על פני הדלת הפשוטה והציץ דרכה. חדר קטן, מיטה, שידה, שולחן ותיבת עץ קטנה. מבלי להכנס לחדר הוא המשיך לדלת המעוטרת זהב.
הדלת הייתה עשויה עץ שחור דומה לדלת הכניסה למגדל. הקישוט היה צב גדול עם גוף מכוסה קשקשים כשל זוחל. עינו האחת הייתה אבן אודם בוהקת, עינו השניה חסרה. כשהביט מקרוב נראה שהיצור נושם בכבדות.
"ישנן שתי דרכים לגרום לדלת להפתח" לחש הצב בקול עתיק שנים. "האחת להשיב והשניה לקחת. האחת תאיר והשניה תחשיך."
רנדל הירהר בחידה מספר רגעים. הוא ידע כמעט מיד כיצד יוכל לפתוח את הדלת, אך מצפונו עצר בעדו. איני יכול לפגוע בו, הוא חף מפשע.
הקוסם האפל חשוב יותר!
המחשבה עטפה את כולו, לוקחת פיקוד על ידיו.
לא! האביר ניסה להתנגד זה לא צודק!
הקוסם האפל חשוב יותר! והוא ישלם על מעשיו.
דמעות זלגו מעיניי האביר בעוד ידיו של רנדל פעלו מעצמן, אחת אוחזת בעוצמה בראש הצב והשניה מושכת בכוח את אבן האודם. לאחר מספר רגעי מאמץ אבן האודם נשלפה ממקומה.
"באמת אימצת את האפילה לליבך" אמר הצב הזהוב בקול שבור. רנדל הבחין שהזהב השחיר עד שהפך לשחור כדלת עצמה ושהיצור הפסיק לנשום. צליל מכני נשמע לאחר מכן, מבשר לרנדל שהדלת פתוחה.

רנדל ניגב את הדמעות מעיניו תוהה בפעם הראשונה על טיבעה של ההשפעה המשתלטתת עליו. הוא עבר בדלת ונכנס לחדר כס, מרובע ורחב. במרכז החדר ישוב על כיסא מלכות מעוצב בדמות חיות שונות, ישב אדם לשוב בגלימות שחורות. מולו נח שולחן עץ גדול חלקו העליון נראה כמפה מדוייקת של דורן ועליו נעו דמויות של חיות.
על הקירות נתלו שטיחים שחורים, ושריונות שחורים ניצבו בפינות החדר. הקוסם האפל העיף מבט ברנדל כשנכנס אך, כמעט מיד שב להביט בשולחן שלפניו.
"אני רנדל בן-"
"אני יודע מי אתה" קטע אותו הקוסם האפל.
"באתי ל-"
"אני יודע גם מה היא סיבת בואך".
מלכודת?
הפעם הקול לא היה בטוח, התחושה רק השרתה עליו בילבול.
"אם כך, הגן על עצמך!" הכריז רנדל והרים את חרבו לפניו.
"אינך רוצה שאעשה זאת" השיב הזקן מבלי להסיר את עיניו מהשולחן. "ביכולתי לתת חיים אך ביכולתי גם לקחתם. אתה עברת את המבחנים שלי."
מבחנים?
"מבחנים?" שאל רנדל בהיסוס.
"הרגת את היצורים שלי, אימצת את האפילה לתוך ליבך, התגברת על השומרים ובסוף על המצפון שלך עצמך. הצטרף אליי וביחד נשלוט בכל דורן."
"אם יש לך את הכוח לשלוט בכל הממלכה מדוע שתצטרך אותי?"
"כדי להשתלט על הממלכה איני זקוק לך כלל. אך מורשת נמדדת לאורך זמן, כשאמות אזדקק ליורש אחרת כל מה שהשגתי יהיה לשוא."
"אתה טועה" השיב רנדל בעודו פוסע לעבר הכס "אתה תמות הרבה לפני שתהיה לך מורשת!"

האביר נעץ את חרבו בכל כוחו, צווחה מפלצתית מילאה את חדר הכס בתגובה. הכיסא עליו ישב הקוסם האפל לפני רגע היה ריק, אך דם ירוק נזל מהנקודה בה ננעצה החרב בכיסא.
"אתה מאכזב אותי" נשמע קול מאחוריו.
זוז!
רנדל אחז בחרבו וקפץ הצידה.
כדור להבה הפך את הכיסא לערמת אפר משתיק את הצווחה האוימה.
רנדל סב לעבר הקוסם והסתער בעוז. הקוסם שיגר מטח כדורי אנרגיה קסומה שפערו תריסר פצעים בגופו של האביר. רנדל הניף את חרבו אך שוב במקום בו היה הקוסם לפני רגע נותר חלל ריק בלבד.
"זה לא סיפור כמו האגדות ששמעת בתור ילד" נשמע הקול מאחורי גבו "כאן הגיבור מפסיד."
רנדל סב במהירות שלא ידע שקיימת בו, והיף את חרבו. לרגע נדמה שפגע במשהו מוצק לפני שנעלם. קצה חרבו נצבע באדום.
"מספיק."
רנדל חש בעוצמת הקסם ממלאת את חדר הכס. הוא ניסה להשתטח לריצפה אך גל החום והאש פגע בו לפני שהספיק. הכאב היה קשה מנשוא. כל נים ושריר בגופו צרחו. הוא נפל לריצפה כבובת סמרטוטים, נושם בכבדות.
"עדיין חי?" נשמעה השאלה מעליו "מרשים".
רנדל ניסה להרים את חרבו אך זו נבעטה מידו החלושה. השריון הכבד שעטה נמס מהחום וכל גופו כוסה כוויות. הוא התקשה להשאיר את עיניו פקוחות.
"חבל שכך זה חייב להיות" אמר הקוסם האפל כמעט בחרטה "אבל זו הייתה הבחירה שלך".
רנדל הביט מעבר לקוסם האפל, כמעט ואינו שומע את מילות הלחש שיוביל לסופו. לרגע אחד נדמה היה לו, שראה פנים של שני ילדים מביטים בו מעל, אך יכול להיות שמדובר רק בחזיון תעתועים של אדם גוסס.
בדבר אחד היה בטוח כל קיומו היה מלא בחרטה ועצב.

* * * * *

"וככה הסתיימה ההרפתקה הראשונה שלך" סיכם דניס בחיוך.
"זה חולני! זה מופרע לגמרי!" רפאל כמעט צרח.
"ככה משחקים משחקי תפקידים" השיב דניס בשלווה. "ואני שמח שהצלחת להתחבר לדמות שלך בצורה כזו."
"על מה אתה מדבר?!?" רפאל הביט בדניס בהשתוממות הגובלת בבעתה של ממש. "זה לא משחק!" צרח רפאל בפניו של דניס וברח, טורק את הדלת אחריו.
דניס הביט בדלת מספר רגעים והחל לאסוף את הדפים הפזורים. ההתחלה תמיד קשה עם שחקנים חדשים, חשב לעצמו. הוא ערם את הספרים והחזיר אותם למדף. אתה אף פעם לא יכול לדעת כמה הם יתחברו לדמות שלהם, חשב בזמן שהחזיר את העפרונות, המחקים והקוביות לקופסא. הוא הביט סביבו במבט בוחן, נותר עוד דבר אחד כדי להיות מוכן למשחק הבא.
הוא עוד יחזור, חשב דניס.
דניס נשם בכבדות.
עליו לשטוף את הדם ולהיפטר מהגופות.