מהפכה בממלכה הבצורה

ימים אחרים היו אלו; עמוסים בתהיות ומחשבות, משתוקקים לזמנים נשכחים, שנצרבו בעולמם של סיפורים ישנים. איכרים עיבדו שדות ירוקים, סוחרים נדדו מישוב אחד למשנהו, לוחמים דהרו על סוסים כהים, בתוך שמיים כחולים טבולים בלבן. ימים אפרוריים של גשם נפסקו בסימני צהוב, אדום וסגול השזורים בפרחי אביב צעירים. האדמה החלה מתייבשת, נחרצת בסדקים צרים, צמאה למים. השמש מגחכת לעיני כל, פוערת פייה, מוציאה אדי אויר חמים ומעיקים. מעברו של יער ישן, ליד עלים צבועים בירוק כהה, לצדה של ביצה ישנה שכנה ממלכה. תעלות מים עמוקות, חומה בצורה ושער ברזל עיקש שאינו מוותר. הייתה זו עיר שהתלבשה היטב במיטב בגדיה עקב שנים ארוכות של מלחמות, תככים ומריבות. בימים ישנים הממלכה הייתה ללב הפועם של האזור כולו. כעת התכסתה בשמיכת פוך של לילה ישן אפוף ערפל; סגרה תריסים וחלונות ולאט לאט נהייתה בודדה ומסוגרת בתוכם של חיים סוערים.

אולם מרוצף במשבצות שחורות ולבנות. דלת כניסה עשויה ברזל כבד, מעבר הונחו שריון אביר, חרב מתכת חדה ותמונות. ציורי קיר העשויים על ידי האמן לואיס אנריקה, אשר התפרסם מאוחר יותר כאמן הדור, בשל ציוריו הענקיים על מקדש האלילים לרגלי ההרים הלבנים. דורי דורות של אנשים הופיעו על הקירות, דמויות של אנשי מפתח בשלטון, חכמים, פילוסופים ואנשי צבא. פסל גדול ומזהיר של האלה היפותלמוס, ניצבה בצידו האחד של החדר, לידה מזבח צנוע ובו נרות שעווה בוערות. מן התקרה השתלשלו נברשות זהב מקושטות ביד אמן, עליהן נורות זכוכית שקופות הפועלות ומאירות ללא צורך באש. החלונות מאורכים וצרים, להן זכוכיות צבעוניות באדום, כחול וסגול. במרכז האולם הגדול ניצב שולחן אליפטי ולידו שניים עשר כיסאות. אך רק שלושה מאוישים. אדם אחד חגור בחרב למותניו, מבטו קשה, לחייו גרומות, מילותיו מסתיימות מהר ומבטו חותך את האוויר. לגופו בגד עור קשה בצבע כהה, מכנסיו מהודקות בחגורה משובצת אבנים יקרות. כאשר דיבר היה מכה על השולחן. הוא ידע כי האחריות הכבדה ביותר תהיה מוטלת עליו ועל כן פניו הביעו חשדנות ואימה. זה שנים רבות שהיה יד ימינו של המלך, איש צבא נאמן שהפך למצביא. האיש הבכיר ביותר בצבא מלבד שר המלחמה עצמו.
מולו ישב אדם בעל חלוק לבן ארוך, אשר הגיע עד לרצפת החדר. לצווארו קמע גדול מרוצף בשלושה גבישים בצבעי כחול צהוב וירוק. הוא היה המבוגר מן השלושה, ידיו התנועעו בחופשיות ברחבי האולם. עיניו בהירות ועיתים ברגע מסוים הורגש כאילו והן הופכות לצהובות. אפו גדול ונשרי, סנטרו חד, עצמות לחייו בולטות, עיניו שקועות, מצחו גדול ומעוטר בקמטים. יותר מכל נוכחותו המרשימה התעצמה בשל גובהו הרב שהיה שלושה ראשים מעל תושב ממוצא של העיר. על אף שקולו הזקין, מילותיו נאמרו בעדינות ונבחרו בקפידה. מעבר לכל נודע הוא כמכשף הגדול. בעבר היה יושב הראש של מועצת החכמים, אחר ישב בכיסא הגבוהה ביותר של בית המשפט הגבוהה למלוכה ודיקטטורה ולבסוף הפך למכשף הממלכה. ארבעה ילדים היו לו, האחד נפתר בעודו בגיל צעיר, אחר היה לאומן ידוע, מעצב פסלי אלילים וקמעות, ילד נוסף עבר להתגורר על גדות הנהר הגדול ועסק במסחר והגדול שבהם המשיך את מקצוע אביו בחוכמת הכישוף.
בחלק האחר של השולחן ישב איש עב כרס, בטנו בלטה לעיני האנשים כאשר התהלך והעניקה לו עוצמה. בגדיו עשויים משי יקר ונתפרו בקפידה למידותיו. נעל נעליים עשויות עור מובחר מעובד בקפידה ומקשטות בכסף. לזרועו שעון זהב. לחייו מלאות ושפתיו בשריות. כאשר דיבר קולו רך אך מלא בטחון עצמי. בעל ממון היה בממלכה, הכירו אותו אנשי החצר כנדיב הידוע. בעל השפעה בחוגי השררה והאליטה. כספו הציל מספר פעמים את המלך, לאחר שאחד ממקורביו הסתבך במעשיות והפסיד את רכושו.
"אני חושב שההצעות שלך מסכנות לחלוטין את המאזן הכלכלי העדין כל כך של ממלכתנו." טען ברהבתנות, בעל הממון.
"אין ברירה! הממלכה נמצאת בסכנה. מדובר פה במצב חירום, אין לנו זמן או רשות לחשוב על אינטרסים של כל מיני אנשי חצר למיניהם ובוודאי השיקול של עד כמה סוחרי העיר יתעשרו אינו עומד פה על הפרק. כפי שכולנו מסכימים המצב לאשורו הוא בעייתי ביותר." המצביא דפק בידו על השולחן והישיר את מבטו לבעל הממון "אנחנו על סף סכנה קיומית, המשבר לא ייפתר בדיבורים מיותרים, אני שוקל ברצינות להודיע על מצב חירום! הזמן הוא שיקול חשוב כאן ואסור להתמהמה!"
"ממה אתה כל כך חושש? ידידי היקר? מה זה שכל כך מפחיד אותך שאתה מדבר על מצב חירום. האם זו קריסה כלכלית עליה אתה מדבר?"
"לא!" המצביא הניח מגילה על פני השולחן, פרס אותה והעביר אותה לראות עיניו של בעל הממון "אלו דוחות מודיעין שאין כל אמביוולנטיות במסר שלהם. במידה והתהליך של התנוונות הממלכה ימשיך, הממלכות הקרובות יחושו בחולשתנו ויתקיפו אותנו. אני מבהיר בצורה שאינה יכולה להתפרש לשני פנים. התנוונות הממלכה תביא אותנו לשעבוד על ידי ממלכות הצפון. המרגלים שלהם בקיעים בכל המתרחש בעיר המבוצרת, הם יודעים הכול! הם מחכים לזמן הנכון ויעברו למתקפת פתע."
"המהלך שאתה מציע הוא בעייתי ואתה בהחלט צריך להיות מודע לכך. אנשי העסקים, בייחוד תאגידי הקסם הגבוה יעזבו את הממלכה ויעבירו את ההשקעות שלהם לערים אחרות. אסור לנו בשום פנים ואופן לבצע זעזוע, זה יבריח את כל הנהנתנים והבזבזנים שחיים בממלכה על חשבון הכפריים. אנו הלו כל כך תלויים בדוכסים וברודנים אשר משקיעים פה את כספם. בנוסף לכל, פעולה חריגה עלולה להוריד לנו את דירוג האשראי הבין לאומי לאבנים יקרות. הממלכה לא תוכל לעמוד במצב כזה. הלו הממלכה שלנו מושתתת כולה על המאזן הטבעי העדין, בין הכפריים חסרי האדמות והברונים המשעבדים. כל קיומם של הכפריים חסר משמעות ללא המיסים הגבוהים שהם משלמים והעבודה הסיזיפית שלהם."
"בדיוק! מה שאתה אומר, רק מוכיח את הטענה שלי" המצביא הדגיש במילים שקולות וקרות "החולשה של הממלכה שלנו עלולה להרחיק את האנשים שאתה כל כך רוצה אותם בקרבתך. על כן רק פעולה חדה ונוקבת אשר תשנה את אופייה של העיר הבצורה, תביא לפתרון שלם ואמיתי."
"אבל מדוע אתה חושב שרק בכוח ניתן לפתור את הסוגיה?"
"כוח? אני עוד לא ציינתי את דעתי על האמצעים, רק את המטרה. מהפכה מהירה ומחושבת, כזו שתתבצע בתכנון נכון ותיערך במהירות ובדייקנות. על פי תפיסתי, אני מקווה כמובן שאתם מסכימים איתי. ראשית יש להסכים את המטרה ורק לאחר מכן לדון על האמצעים."
"אם כן, מה היא המטרה?" שאל בעל הממון.
"כפי שציינתי מקודם. מהפכת שלטון מהירה, בעלת מקסימום הישג במינימום מחיר!" המצביא הביט בעיניו של בעל הממון, בחן את פרצופו, הנהן בראשו לחיוב בעת שהוא תוהה על שפת גופו המסוגרת. לאחר העביר את פרצופו לאדם שישב מולו, המכשף הגדול, כיווץ את עיניו ופתח את פיו "אתה שתקת עד כה. מה בפיך לאמור?"
"המצב קשה ידידי היקרים. הסוגיה מורכבת ומסובכת ואיני בטוח מה הוא הפתרון הנכון במקרה זה. אתם תסלחו לי אבל ברצוני לציין היכן אנו עומדים. ליצני החצר הם אלו שלמעשה שולטים בממלכה וכוונתי לשניים – הליצן הראשי המכנה עצמו כביכול שר התעשייה ושולית המלך זה שמכנה עצמו ראש הלשכה. הללו הרסו את כל הסדר הקיים, מחלקים ביניהם את השררה והכוח, לא נראה כדבר הזה במשך שנים רבות. השחיתות רבותי היא ראשית הדרך לתהום. ובוודאי כאשר אני מקבל הוראה החתומה מאת המלך עצמו להפוך את המכשף המכובד רדיקולוס מבקר הממלכה לקרפדה בצוו ממלכתי וכל זאת בשל מילוי תפקידו בדיווח על הכשלים המתרחשים. העתיד מעורפל מידי רבותי, מעורפל ולא ברור! המטרה היא שינוי ואני לא הייתי פוסל שינוי טוטאלי של שיטת הממשל כולה."
"מה היית מציע?" שאל בעל הממון.
"כפי שציין ידידי המצביא החלפת המלך. אני לא רואה לנכון אף דרך אחרת, שלטון ליצני החצר לא יוכל להימשך בצורה כזאת." המכשף הרצין את פרצופו "וזה לא יהיה קל, בהחלט לא היה פשוט, על אף חולשותיו המלך הוא מן האנשים החכמים בכל העיר המבוצרת כולה. תבונותיו הפוליטיות הן מעל ומעבר ליכולותינו, שנינותו ויכולתו לגרום לאנשים לבצע את רצונו אינם ניתנים לזלזול."
"אם כן, כיצד דברים אלו מסתדרים עם החלטותיו המטופשות בענייני שלטון?" התערב בעל הממון.
"מאז היכרותי עם המלך מעולם לא התעניין בנושאי מדיניות ובירוקרטיה. בדרך כלשהי ליצני החצר תואמים את האינטרסים שלו."
המצביא כחכך בגרונו והישיר את מבטו כלפי המכשף "הטקטיקה ברורה ומוסכמת, הצלת הממלכה באמצעות החלפת המלך. השאלה כעת היא מה האסטרטגיה הנכונה. מה היא דרך הפעולה הנכונה ביותר. הרשו לי להציג לפניכם תוכנית פשוטה וממוקדת של הפיכה בשלוש שלבים!" המצביא קם מכיסאו, קירב לוח דק ורחב אל שולחן הישיבות, פרס עליו מגילה דקה ושלף את החרב מנדנו. על המגילה היה מצויר תרשים צבעוני; סקיצה כללית של העיר, ציור של אנשים וחצים המובילים מחלק אחד של המגילה לחלק שני. "ברשותכם אני אקריא את הכתוב. המטרה: מהפיכה ממוקדת ויעילה בעיר המבוצרת. המשימה: כריתת ראשו של המלך וכליאת עוזריו. כוחות: מצפון אנשי התככים והכישוף באחריות המכשף הראשי, מתוך הארמון דוכסים ומתעשרים חדשים באחריות הנדיב הידוע ובחזית כפולה מערבית ומזרחית לוחמי החזית העממית לשחרור העיר המבוצרת באחריות מפקדי הצבא. אויב…"
"אדוני הנכבד" הודיע המכשף בקול זקן "בטרם אתה מפרט עבורנו את תוכניתך, אנא תאמר לי מה דעתו של שר הצבא על הדחת המלך ומהפיכה צבאית."
"מתנגד בכל תוקף. נאמנותו לשלטון הקיים היא מעל לכל דופי." השיב המצביא
"אם כן ידידי, אנו נתקשה מאוד לבצע מהפכה צבאית ללא עזרתו של שר הצבא. כפי שאני יודע ותקן אותי אם אני טועה הנאמנות של מפקדי הצבא והחיילים לשר, היא מעל לכל. הוא אהוד מאוד על אנשי הצבא."
"כן, בהחלט אני בעצמי מאוד מכבד אותו. איש בעל איכויות רבות. שיתוף פעולה מצידו חשוב ביותר אך אנו ננסה לבצע את העבודה אף בלעדיו. על כן כבר החלתי בהכנות לחזית העממית, ארגון בת של הצבא שלכעורה מטרתו להיות לעזר לרודנים צעירים אשר נתקלו בסכסוך או חוסר הסכמה עם הכפריים, אך למעשה הם נתונים למרותי ולפקודותיי בלבד."
"באופן אישי" אמר בעל ההון "אני בעד מלחמות! ברשותי ותחת חסותי כעשרים ושתיים נפחיות ושישים ושש מכיני חרבות, חצים וכידונים. אני תמיד שמח להרחיב את העסק הזה, אבל… כמה שפיחות דמים יש במהפכה מעין זו? אולי מצור ארוך ורציני על ארמון המלוכה יכול להיות פתרון, שכן אז ניתן יהיה למכור נשק לשני הצדדים ומבריחי מזון יש לי בשפע, שכמובן ירוקנו את אוצר הארמון. אולם אם אני מבין נכון, אתה מדבר על מהפכה ממוקדת שרק תיצור רושם של חוסר יציבות ואת זה אנו כמובן לא רוצים כפי שציינתי מקודם."
המכשף הביט בשני אנשי שיחו, התעמק במחשבה כלשהי והפנה את ידיו קדימה "רבותי, אני חושב שיש לי את הפיתרון שאנו מחפשים. ניתן יהיה לסלק את המלך בדרכים דיפלומטיות. זה אפשרי לפי דעתי."
"ואיך אתה חושב לעשות זאת?"
"על פי היכרותי עם המלך, ניתן יהיה לשכנע אותו לצאת למסע ארוך מן הממלכה. כך מעמדו יישאר, הוא ימשיך להיות המלך של העיר המבוצרת לכאורה, אך למעשה השלטון כבר לא יהיה בידיו. ללא נוכחות המלך תפיסת השלטון היא מעשה של מה בכך." המכשף הביט אל עבר הנוכחים, תהה על קיומם של כמה מחשבות והישיר את מבטו אל עבר השניים "מתמיד חוכמתו של המלך ריתקה אותי ואת אנשי החצר. יש הטוענים כי ללא היה למלך, היה מגלה את סודות היקום כולם והופך להיות גדול החכמים של דורנו. ניתן יהיה לפי הערכתי להציע למלך לצאת למסע התבוננות ארוך אשר במהלכו הוא יגלה את התשובות לכל השאלות חסרות המענה."
"כמובן שעזיבה פתאומית של המלך תצריך מצב חירום צבאי לשם מינוי של מיפה כוח." המצביא הרהר בתוכניתו של המכשף, גלגל את עיניו וסרטט בעט ציפורן שחורה על מגילת נייר עבה. "אני חושב שיש לתוכנית שלך סיכוי. כמובן שדרושה הערכות עמוקה ומפורטת יותר על מצבו הפסיכולוגי של המלך. אך אני מניח שאתה לא תתקשה לספק מידע זה. כמו כן נצטרך לרתום לשירותינו מספר יועצים נוספים עליהם המלך סומך, רק בכדי לקחת בחשבון מקרים ותגובות של התייעצויות נוספות אותם המלך עלול לבצע. במקביל יש לחשוב מה לעשות בשר התעשייה, אנו הרי לא מעוניינים שהוא ינסה להשתלט על הממלכה."
"בזה ניתן לטפל" הודיע בעל הממון "אני חושב שזה זמן רב שהאדון הנכבד הזה מבקש ממני לממן לו ולמקורביו חופשה בהרים המושלגים. יכול להיות שהגיע הזמן לקיים את הבטחתי. בקיץ יש מבצעים והנחות מצוינים לחופשה מעין זו. אני אצרף לזה גם הנחה של 50% על ספא וטיפולים קוסמטיים, ובהוספה של תשלום סמלי אתן לו גם פנסיון מלא. אני בטוח שהוא לא יכול לעמוד בפיתוי."
"אם כך זה מסודר" המכשף חייך בשביעות רצון "אני אבקש מפקידת הלשכה הממלכתית לקבוע פגישה כבר למחר בערב."

המלך היה עסוק בכתיבת סיפרו החדש כאשר נכנסה פקידת הלשכה לחדרו. שערה כהה וגלש עד לכתפיה; עיניה בהירות וחדות, קולה רך ותנועות גופה עדינות.
"או… גברת לוינסקי אני שמח שנכנסת. רציתי לדעת מה את חושבת על תהיותיי האחרונות. עלתה בראשי מחשבה שבוודאי תראי אותה כמגוחכת, אבל היא הבזיקה אצלי ככה פתאום, מה אם העולם שלנו אינו כפי שידוע עד כה, הוא אינו במרכז והשמש מסתובבת סביבו; אלא הפוך העולם מסתובב סביב השמש וזו רק נראית לנו כאילו והיא מקיפה את העולם? מה דעתך על כך באמת?"
"אני לא יודעת זה לא ממש נראה לי, העולם סובב סביב השמש? זה לא נשמע הגיוני." ציינה פקידת הלשכה בקולה הרך.
"וחשבתי על דבר נוסף גברת לוינסקי, תתארי לך שהלמטה והלמעלה של העולם הם אינם דבר מוחלט ובעצם חפצים אינם נופלים למטה סתם כך, אלא בשל כוח משיכה שיש לכל דבר בהתאם לגודלו וקירבתו. העולם הוא פשוט ישות מאוד גדולה ולכן הכול נדבק אליו. אבל גם לישויות קטנות יש כוח משיכה משלהם… אני חושב שהנחתי איפה שהוא חישוב מדויק של זה. היכן הוא זה? רציתי להראות לך ולשאול את דעתך."
"הוד מעלתך, אומר לך כבכל יום כי רעיונותיך נפלאים, אך עליך להתרכז יותר בענייני הממלכה. ישנם דברים חשובים העולים על הפרק ואתה אינך יכול להרשות לעצמך לדון בתהיות פילוסופיות מעין אלו."
"למען האמת, אני התייחסתי מאוד ברצינות לביקורת שהבעת כלפי עיסוקי בעניינים שאינם מתפקידי ובלתי קשורים לחלוטין לפוליטיקה וממשל ועל כן אני כותב את הספר הזה. למעשה אין זה סתם ספר אלא מניפסט. חשבתי מעט על יחסי הייצור, תהיתי אם המרדף המתמיד אחר רווח עודף של ההון לא יוביל בסוף לדלות של האיכרים ויגרום למהפכה אלימה. את יודעת הרהרתי לעצמי שבכדי שהברונים יוכלו לעמוד בתחרות הקשה בעסקים, עליהם להוריד את המשכורות של האיכרים. אולם כתוצאה מכך, אלו נעשים אביונים יותר ואינם יכולים לרכוש את התוצרת שמייצרים בעלי המפעלים ולכן נוצר עודף ייצור. תהיתי האם בעקבות כך, אין זה אלא שההון מתרכז בידיים יותר ויותר מעטות וכך הברונים הקטנים נבלעים על ידי הברונים הגדולים. נראה לי כי השאיפה של הדוכסים להגדיל כל הזמן את הרווחים ובעקבות כך דלותם הגוברת של האיכרים; גורמת להחרפת התחרות ולמלחמות ותביא בסופו של דבר להתמוטטות המערכת הכלכלית כולה. מה דעתך על זה? חשבתי לקרא לכך המטריאליזם הדיאלקטי, או אולי בעצם המניפסט הקומוניסטי. איך זה נשמע לך?"
" אני לא יודעת… זה יצירתי אבל… לא נראה לי שאנשים ירצו לקנות ספר כזה. זה לא יוכל להיות רב מכר. שלא תראה אותי לא נכון, אני בהחלט חובבת פילוסופיה, אבל זה… זה קצת מופרח מידי. פשוט… לא ממש נראה לי שזה אופנתי היום. אתה מבין, זה פשוט לא ימכור."
"… את חושבת ככה? אז אולי אני אעזוב את כתיבת הספר הזה. סתם באו לי המחשבות האלו באחד מסיורי המלכותיים בעיר."
גברת לוינסקי הביטה במלך, התקרבה אליו והניחה לעברו מכתב מגולגל "זה הגיע ממכשף הממלכה, הוא מבקש להיפגש איתך מחר בערב. זה נשמע די חשוב"
"מחר בערב? אני מבין. אנא בדקי מה לוח הזמנים שלי מחר."
"בזמן הזה אתה צריך לשפוט את המשוגע הזה שרץ ערום ברחוב וצעק שהוא מצא משהו. הוא הגיש ערעור ובית המשפט העליון לדיקטטורה הפנה אותו אליך."
"אה… המשוגע הזה ארכימדס. בסדר תדחי את המשפט ותשימי במקומו את הפגישה עם המכשף."

לשכתו הרשמית של מלך העיר המבוצרת הייתה בקומה השנייה של הארמון. היה זה אולם רחב מימדים, מרוהט בספות רכות לישיבה. שני שולחנות גדולים, אחד המיועד לישיבות והשני לעבודה שוטפת של המלך. מחוץ לדלת הכניסה עמדו בכל רגע נתון שני שומרים העוטים שריון מתכת מוכסף. רצפת השיש של האולם כוסתה על ידי שטיח עיזים שיובא מארץ רחוקה. שטיח אדום ארוך וצר הונח מקופל ליד הכניסה, נשמר לטקסים רשמיים. כיוון שביקור האורחים נחשב לבלתי רשמי, במקום להתיישב ליד שולחן הישיבות, הם ישבו בספות הנוחות ליד שולחן העבודה של המלך. המכשף הגיע מלווה בנדיב הידוע, המצביא נעדר מפאת משימות אחרות בהן היה עליו לטפל. השניים ישבו ליד המלך, מתמקמים בנוחות על מושביהם וממתינים בשתיקה לדברו, מתוך מנהגי הכבוד של הממלכה.
"אני מבין שבאתם לדבר עימי בעניין חשוב." פתח המלך.
"הוד מעלתך, מתוקף חובתי כמכשף הממלכה וחבר בעדת החכמים של העיר, ברצוני להציע לך הצעה אשר תהיה טובה עבורך באופן אישי ותהווה תרומה רבת חשיבות לכלל האדם."
"כן, מכשף, דבר!"
"הוד מעלתך, ברצוננו לייעץ לכבודו לצאת למסע של התבוננות פנימית לשם גילוי הדברים שעוד לא נגלו וקבלת תשובות לשאלות החשובות והמטרידות את בני האדם בדור זה." המכשף כחכך בגרונו "זאת כמובן, מתוך החשיבות שבמציאת הפתרונות לשאלות חסרות התשובה. אלו שרק אתה תוכל למצוא."
המלך הביט בבני שיחו במבט תוהה "אנא תאמרו לי אם כן, מה הן שאלות אלו?"
המכשף ובעל ההון הביטו האחד בשני כמנסים למצוא תשובה הולמת לשאלתו של המלך, מופתעים מתגובתו. בעל ההון הביט בחדר הסובב אותו כמחפש תשובה, מנסה לבחור במילים הנכונות עבור בן שיחתו.
"הוד מעלתך" הרעיף המכשף במילים שקטות "נאמר כי החידה שלא נמצא לה תשובה, הינה מהו מהותו של הסבל? אומרים כי יבוא נביא, בדמותו של שליט הגון אשר יעזוב את ממלכתו, ישב ויהרהר תחת עץ ארבעים וארבעה ימים ויביא לעולם כולו את תורת האמת אשר באמצעותו ימצאו בני האדם את הדרך להשתחרר מן הסבל. לשם מציאת תורה זו, מספרים כי יש צורך במסע פנימי ארוך של הסתגפות והתבוננות פנימית."
"שאלה טובה, באמת אין לי תשובה על כך, תן לי לחשוב על זה דקה…" המלך הניח את העט ומגילת הנייר שאחז בידיו כיאה למלך בשיחה חשובה עם יועצים בכירים. והחל לתהות ולחשוב על השאלה שהעלו בני שיחו. "נראה לי שלשם כך יש קודם כל להכיר את הסבל: הלידה היא סבל, ההזדקנות היא סבל, המחלה היא סבל, הדאגה, המצוקה, הכאב, הצער, הייאוש – כולם סבל, אי השגת מה שמתאווים לו הינו סבל." המלך הביט בסובב אותו בעיניו, הרים את ראשו כלפי מעלה לאות של התרכזות. "אבל נראה לי שזה לא מספיק, יש צורך למצוא את המקור לסבל. וזה נעוץ בבערות, בתשוקה לדברים מוטעים. העונג והתאווה…" הוא הרצין את מבטו לעברם והתכנס בעצמו "אבל איך מפסיקים את הסבל, איך גורמים לו לחדול? זאת השאלה שיש לשאול. יש אפשרות להפסיק את הסבל, בכך אני בטוח. אולי הדרך הנכונה היא החלפת הבערות בידיעה נכונה. אני מתכוון חידלון ההשתוקקות, פרישה מהשתוקקות, דחייתה, ביטולה, התנתקות, השתחררות". המלך קם ממקום מושבו, התהלך ליד בני שיחו בצעדים קטנים "מה שנותר כעת זה למצוא את הדרך… אבל על זה נראה לי שאני צריך לישון בלילה. . . "
" הדברים שסיפרת כעת מעניינים ביותר הוד מעלתו, אתה באמת יודע את התשובות לכל השאלות. " הופתע המכשף מחריפות שכלו של בן שיחו "אני חייב להודות שמעולם לא חשבתי על כך בצורה כזו, אולי באמת הגיע הזמן שאזנח את עיסוקי ואתמסר לפרישה מהחיים החומריים ואתנתק מההשתוקקות… מעולם לא תיארתי לעצמי שישנה דרך כה אמיתית וכנה להירפא מהסבל…"
בעל ההון נבהל מדבריו של המכשף. הרעיף מבטים מהירים לכל עבר וחיפש דרך לשנות את הנושא "אני בדרך כלל יוצא לטיולים ארוכים בכדי להתאוורר. כמו נופש ארוך. כל היום אני סגור באולמות גדולים ומתהלך בחדרי חדרים. אני יוצא למסעות למען בריאות טובה יותר. מספרים שזה עושה פלאים לטחול ולכבד."
המלך התיישב על כיסאו, הניח את ראשו על כף ידו ונאנח בהוצאת אויר ארוכה "למען האמת אני אכן זקוק לחופשה ארוכה. להיות שליט זה עיסוק מעייף ביותר. לא יזיק לי לדאוג לבריאותי. בתקופה האחרונה אני מרגיש באמת קצת חנוק כאן בארמון, בתוך החדרים החשוכים האלו. אולי יש צדק עם דבריכם."

ממלכה נותרה יתומה, חסרת אב וחסרת אם. חסר האחד אשר יבוא בשערי העיר ויקרא תיגר על תושביה. ללא אדם שיבוא אל תוכו של הישוב ויהיה בה לשופט. אין אשר יהיה ראש לממלכה, עיניים ואוזניים עבור הסוחרים, לב עבור האביונים וידיים עבור הפועלים.
באותו הלילה עלטה נפלה על גגות המגדלים, אור ירח מאורך וקריר ליטף בעדנות את לבני האבן של הבתים, הקל במעט על החלונות החשוכים, העניק מרגוע לשבילים הצרים המתפתלים לאורך הרחובות. כוכבים דקים התכסו בשמיכת פוך חמה של עננים, כאילו הסתתרו מעיני המביט בהם בכלימה נבוכה. עצים גבוהים שעמדו איתן בעת רוחות קרות, קמלו והתכופפו בנגיעת זרועותיה המחוספסות של העלתה. מעט חתולי רחוב הסתובבו עם עיניים נוצצות, מחפשים אחר בני זוג בכדי להכיר ולהתרבות. חמור עייף נותר עומד אפוף מחשבות, קשור ליד קיר בית קרקע נמוך כשמתחתיו ערמת חציר צהובה. תינוק נשמע בוכה בצרחות כואבות מאחד הבתים. אור נר מרקד הראה זוג אוהבים מתחבק. איש זקן אחז במקל הליכה מפותל, שער לבן ארוך לראשו וגיבנת מתונה אוחזת את כתפיו. בצעדים קטנים ומדודים נכנס לבית חדר קטן, בהשמיעו קול עמום אך מתמשך עם חריקת ציריה של דלת הבית. השמיים המתינו, הקרקע חיכתה, החומה הארוכה המקיפה את העיר נותרה מצפה. כאילו וכולם חשו, הרגישו כי העיר התייתמה.

עיר מוגנת היטב הייתה, ידועה לכל כממלכה הבצורה והשמורה ביותר בכל ערי האזור. חומה ארוכה בנויה כמקיפה את העיר מכל עבר, מסביב לה תעלת מים בלתי חדירה. שער ברזל גדול בנוי היה בכניסה הראשית ולו שני שומרים. האחד היה בעל שפתיים נפוחות והשני בעל סנטר מחודד. האחד נמהר וסמכותי והשני מהורהר וטוב לב. זה כל שהיה ידוע לבאי האזור על שומרי הכניסה של העיר. מעולם לא ראה אדם את השומרים מתחלפים, מספרים כי היו שם גם ביום וגם בלילה, כאילו ומעולם לא הצטרכו לישון, לאכול או לנוח. הם היו שומרים ודבר לא מעבר. שמועה הילכה על אישה של בעל הסנטר המחודד. נאמר כי ראתה אותו כאשר רצתה להיכנס לעיר התאהבה בו ומאז לא ויתרה עד שנישא לה בטקס רב משתתפים, שהיה כמובן קרוב מספיק לשער הכניסה ליד החומה. ילד בכור נולד לה, לאישה זו. נאמר כי האב רצה מאוד שיהיה איש בטחון נאמן כמוהו, אך לאכזבתו הבן נטש את משחקי החרבות והכידונים שקנה לו אביו והתמכר לקריאת ספרים. עוברים ושבים היו מחמיאים לאם, אומרים שיצא מבנה מלומד גדול. אך בדברם עם האב, היו מספרים לאות ניחומים שראו אותו מרים את הכידון שקיבל מאביו וזורק אותו בחוזקה על ערמת קש או בניסיון לצוד חתול, דבר שלא היה נכון כמובן.
בעת שחר מוקדמת, עוד בטרם צאת החמה, נצטוו שני שומרים אלו לפתוח את שערי העיר בטרם עת בסתר. איש חשוב שלא נודע להם שמו, יצא מלווה בפמליה קטנה אל מחוץ לממלכה. מי היה הדמות לא ידעו, רק נאמר להם כי יש לשמור על יציאתו בסוד. כאשר הגיע החמה לחצי הדרך אל עבר שיאו של יום, כבר הייתה הכניסה עמוסה בממתינים. כולם, כך נאמר הוזמנו מראש בעוד מועד. לאיזו סיבה, לא יכלו לאמור וגם כך הסתבר מאוחר יותר, להם עצמם לא נאמר. חלק מן המוזמנים היו אנשי כבוד מן הכפרים השייכים לממלכה, אדונים של אדמות שחיו במרחק מן העיר ודוכסים שעסקו במסחר. חלק אחר היו שגרירים של ערים שכנות ולבסוף עדת עיתונאים. אלו האחרונים היו הקשים ביותר עבור השומרים, שכן היו סקרנים מלידתם ועקשנים מטבע בריאתם. כך, לא הניחו לשומרים עד שאלו לא ענו על כל שאלותיהם ביחס לעדותם על המתרחש בממלכה. אפילו סמכותו של נפוח הלחיים לא עמדה בהתמדתם העיקשת של הפובליציסטים. למרות מספרם הגדול של האנשים ולמרות אישורי הכניסה שאלו הציגו החתומים בחותמת רשמית של נציגי המשטר, שומרי החומה בדקו את הנכנסים בקפידה יתרה. קלי הנשק הושמו בפיקדון בחדר שיועד לכך, בעלי טפילים ומחלות נצטוו להישאר בחוץ עד שיבריאו או יתנקו וכמובן בהתאם ועל פי החוק החדש של שר התעשייה, בעלי אבנים יקרות נתבקשו להעביר את הרכוש היקר הישר לשר לשם בדיקה קפדנית. אזור המתנה מיוחד נבנה עבור הממתינים החשובים,לשם הגיעו רוכלים עם סחורותיהם, כפריים עם מזון טרי מחוותיהם ומעלי אוב וקוראות בקלפים לשם הענקת השרות של ידיעת העתיד. כמו כן, הובא פקיר במיוחד מארצות המזרח לשם שעשוע האורחים.
השומר נפוח הלחיים, נגס בחוזקה בקציץ הבשר שלו, כאשר שאל את חברו לעבודה, האם ידוע לו על מה כל המהומה הזו. זה הניד את ראשו בשלילה וסיפר כי הבאים אמרו שהוזמנו זמן רב מראש למועד זה וכי נאמר להם שמדובר בהודעה חשובה בעלת השלכות דרמטיות.
"מעניין אם זה קשור במידה זו או אחרת ביציאה החפוזה של האיש החשוב מן הממלכה הטרם הפציע האור." תהה נפוח הלחיים.
"העובדה ששתי מאורעות מתבצעים בסמוך אחד לשני, אינה אומרת דבר על קשר אפשרי ביניהם. לפי דעתי אנשים נוטים באופן מוגזם וללא כל סיבה לקשר בין אירועים המתרחשים אחד ליד השני. אני דיי בטוח שאין… למרות שיתכן…"
"אני כבר מצטער ששאלתי" הוסיף בעל הלחיים התפוחות והוא מגחך לעומת בן שיחו "אני שמעתי שמשהו כביר קרה בממלכה ושהיא לא תחזור להיות כתמול שלשום. האנשים האלו בוודאי הוזמנו כדי להיות הראשונים שיודע להם על כך."
"אם כן" טען השני "זהו אירוע שלא התרחש סתם כך, אלא תוכנן זה זמן מראש. שכן, האנשים הוזמנו ליום זה לפני ימים רבים. אולי מדובר על שינוי מתוכנן במדיניות המיסים. אתה יודע שהתקבלה החלטה לאחרונה על הורדת מיסים הדרגתית לרודנים אשר תחת ידם יותר מתרי עשר איש. נאמר כי זאת החלטה שתעודד יוזמות מקומיות ותחזק את התבססותם של הדוכסים המגיעים מן הממלכות השכנות. "
"אני די בטוח שלא זאת הסיבה" אמר בעל השפתיים הנפוחות.
"לא?"
"לא, לדעתי מדובר במשהו הרבה יותר רציני כמו הוצאה להורג של אחד מאנשי החצר. ואולי בעצם… חתונה של המלך. הרי לאחרונה הוטחה ביקורת חריפה ביותר על כך שהמלכים הצעירים היום נשארים רווקים עד גיל מבוגר ושמים בסכנה חמורה את העמדת היורש הטבעי לממלכה. יכול להיות שאחר שנים של התפרפרות ממלכתית, הוד מעלתו החליט להשתקע ולהתמסד סוף סוף."
"לא חשבתי על זה, בהחלט יתכן. האם עבודתנו תושפע מכך."
"לא יודע, לא נראה לי."
" אז זה לא ממש משנה."
"כן, נכון, אולי עדיף לעזוב את זה. אני אבדוק לו את התיק… יש לך נשק? אנא הורד את הטבעת לבדיקה. האם אתה ארזת לבדך את התיק? משהו עשה זאת עבורך?"

זה היה באולם הכנסים הגדול, הוזמנו לשם פובליציסטים ואנשים עליהם נאמר כי המלך רוצה ביקרם. האולם התמלא במהירות, כל אדם נבדק בנפרד בטרם כניסתו על ידי משמר מיוחד שהוקם לשם כך. במרכז היו כיסאות נוחות לישיבה, עליהם כתובים השמות לאנשים להם הם מיועדים, בצדדים עמדו אנשים ממתינים להודעת הבשורה. העיתונאים בלטו יותר מכל, שכן הגיעו מצוידים בקלי העזר למיניהם. צמוד לקיר השמאלי של האולם הרחב, ליד דלת עץ צדדית שנותרה סגורה, עמד העיתונאי המפורסם חואן מנואל, אשר עיניו משוטטות לכל עבר. בשונה מן האחרים הוא הגיע ימים רבים קודם, כך שהספיק להכיר היטב את ההתרחשויות בעיר ולבלוש אחר אותו אירוע עליו הולכים להודיע בקרוב. לאכזבתו הרבה, הוא לא הצליח לגלות מראש על מה מדובר, אך אסף די והותר רכילויות חשובות על אנשי חצר שימשכו קהל רב לעיתון. רק אתמול הספיק לשלוח לעורך את הידיעות על איזו נסיכה ביקרה עם איזה דוכס ואיזו בת של ברון נכנסה לארמון המלוכה לעת ערב ולא יצאה משם אלא באור יום. כתבה מוצלחת במיוחד אף זיכתה את הכתב בפרס הצהובונים הידוע של הממלכה וזו לשונה: 'תדהמה פרצה בממלכה המבוצרת בסיום נשף הריקודים המרכזי של האצולה, אליו כידוע מגיעים כל המי ומי, כאשר נודע שאחת המשתתפות, הייתה למעשה מסתננת פרולטרית שהעמידה פנים כשייכת לבורגנות החדשה, מספרים שאף השכירה כרכרה והגיע עם בגדי מותגים מזויפים. האמת התגלתה רק כאשר הצעירה שכחה בטעות את אחת מנעליה על המדרגות ביציאה מאולם הנשף. נסיך טוב לב שבילה איתה את הערב והיה בטוח שזו דרכה של בת האצילים היפה להתחיל איתו, נדהם והובש לחלוטין כאשר גילה כי אין זו אלא 'פרחה' שהעמידה פני בת עשירים מפונקת קלה להשגה'.
האירוע עמד להתחיל. האולם המה בלחשושים, קולות תמיהה מהולים בניחושים על ההולך להיאמר באותו הערב. בכיסאות מקדימה ישבו המכובדים ובפרצוף של חשיבות הביטו בדוברים תוך כדי ניסיון לאמוד את שפת גופם. על במה מרכזית מוקפים בעוזרים ושומרי ראש, עמדו שלושה אנשים. האחד היה מכשף הממלכה הידוע לכל כאיש החכם ושופט בדימוס, השני היה בעל ממון מפורסם אותו הכירו המכובדים בשל בתי הקזינו שבבעלותו וההלוואות שהיה נוהג להעניק להם בתמורה לזכויות אותם יכלו לתת לו מתוקף מעמדם. העיתונאים הכירו אותו מכיוון שלאחרונה רכש קבוצת ספורט ידועה אשר הביאה לו את הכינוי 'הנדיב הידוע'. אחרון היה המצביא, איש הצבא המוערץ ביותר בממלכה ושני בחשיבותו במערכת הביטחון אחר שר הצבא. אחד מן היועצים פרס מגילת קלף צהובה והראה אותה לנוכחים.
המצביא פתח במילותיו, הקהל השתתק. "להלן אני מקריא את אגרתו של המלך, החתומה כפי שאתם רואים בטבעתו האישית: כשליט היחיד ובלעדי על הממלכה הבצורה, ברצוני להגיש צוו זה כמחייב את תושבי הממלכה כולם. לאחר מחשבה ולבטים רבים, השקעת שיקול דעת ובחירה על פי הטוב והחשוב ביותר לממלכה, אני מצהיר בזאת על יציאתי למסע נדודים של התבוננות פנימית. המסע תוכנן ויבוצע בייעוץ ובשיתוף מלא עם חברת הנסיעות הממלכתית ומועד סיומו אינו ידוע. מאחר ואאלץ להעדר זמן רב מן המשוער, בחרתי למנות את שלושה מכובדים אלו למיופי הכוח לבחור לי מחליף. על בחירת התפקיד להתבצע על פי כישורי המועמדים בלבד. בתהליך מיון כנה, אמיתי ללא משוא פנים. אי לכך עליו יהיה לעבור את מיונם השיטתי של שלושת באי הכוח ודינאמיקה קבוצתית של חברת כושפת. כמו כן, בכדי למנוע תככנים ומזימות, אני מחזיר את מבקר הממלכה מתצורתו הקודמת, קרי קרפדה וממנה אותו כסמכות העליונה לבדיקה וביקורת של תהליך מיון בא הכוח. לסיום, אני מאחל לכל תושבי ונתיני הרבה הצלחה ועושר. על החתום הוד מלכותו".
המצביא שהבחין ברעש ובבלגאן באולם, צלצל בפעמון הגדול שליד הבמה וביקש מן הקהל לשאול שאלה אחת בכל פעם.
העיתונאי חואן מנואל הזריז והמהיר מבין כל המשתתפים, היה הראשון שהספיק לקחת את זכות הדיבור
"אילו אנשים יהיו מועמדים למיונים לתפקיד מיופה הכוח של המלך?"
"כל אדם ראוי" אמר המכשף "כל אחד שחושב כי יש לו את הכישורים והיכולת לתפוס את מקומו של הוד מלכותו. כפי שמצוין באיגרת, הבחירה תעשה ללא משוא פנים בדרך הנקייה והכנה ביותר. האיש עם הכישורים הטובים ביותר הוא זה שיבחר. לשם כך המלך בעצמו רתם את חברת המיון 'כושפת' אשר מתמחה במיון יורשים ובני זוג לנסיכות, זו תערוך דינאמיקה קבוצתית יסודית ביותר ללא כל מעורבות שלנו. כפי שציינתי אנשי מקצוע אלו הם הטובים ביותר."
"האם שר התעשייה הוא אחד המיועדים להיות מיופה הכוח?" שאל עיתונאי שעמד בקדמת האולם.
"אני אענה לשאלה זו" אמר הנדיב הידוע במילים הטבולות בביטחון עצמי "כפי שאתם יודעים, שר התעשייה נמצא בחופשה בהרים הלבנים ויחזור רק בעוד שבועיים מעכשיו, לצערנו זה יהיה בדיוק ארבעה ימים אחר סיום המועד של בחירת המועמד. אז לא! הוא לא יוכל להשתתף כמועמד" .
"איזה סוג של תהליך מיון יתבצע על ידיכם" שאל עיתונאי אחר.
"אנו מתכוונים לבצע ראיונות עומק למועמדים" ענה המצביא "ראיון חצי מובנה שיתבצע על ידי אחד מאיתנו וראיון קליני שיבצע המכשף. כמו כן אנו נבדוק קריטריונים שונים ומגוונים המשליכים באופן מהימן על התאמה של מועמד לתפקיד, כמו מראה חיצוני, גובה וטעם בלבוש."
"האם הוד מעלתו ציין מועד משוער לחזרתו ממסע ההתבוננות?"
"לא, הוא לא הותיר אף מועד, אך השאיר כתובת וירטואלית למקרים דחופים. על פי הערכתנו ההחלפה של הוד מעלתו תהיה לזמן רב." ענה המכשף.
"לאור ניסיונות העבר וההתרחשויות בממלכות השכנות" אמר פובליציסט שישב ליד המכובדים " אנו יודעים כי אירועים מעין אלו מלווים לרוב במהפכות צבאיות ובניסיונות של מרידה מצד גורמי כוח שונים. האם אתם חוזים מהפכה צבאית בימים הקרובים?"
"מהפכה צבאית?! מדוע שיעלה דבר כזה לראשך?" המצביא הרצין את מבטו וחייך במתינות "לא נראה לי דבר כזה כאפשרי. אמנם לצערנו שר הצבא לא יוכל לפקח על יציבות הממלכה, שכן נאלץ לנסוע לממלכת ג'איסלמר שבמזרח לשם הצלת בתו שנחטפה, כך באופן פתאומי. ומפקד המשטרה לא יוכל להיות לנו לעזר רב כי רק לפני מספר שעות התמוטט בחדרו מסיבה לא ברורה ולפי חוות דעת הרופאים יהיה חסר הכרה בשבועות הקרובים. אני רוצה כמובן לנצל מועד זה בכדי לאחל לו רפואה שלמה והחלמה מהירה. אבל אני התנדבתי להחליף את מקומו של שר הצבא כל עוד הוא אינו בממלכה וסגני הנאמן התנדב ברוב טובו להחליף את מפקד המשטרה. כך שהשלטון נראה יציב יותר מתמיד. אני לא חוזה בעיות בתחום הצבאי ובוודאי שלא ניסיונות למהפכה חס וחלילה."