מנועים

ג'ושוע ישב בסלון ביתו וחש כי קורה דבר-מה שלא שיער שאי-פעם יקרה: הוא צפה בחדשות בתחושה הולכת וגוברת של עניין.

רוב הסיקור הראשוני היה ממצלמות פרטיות ובהמשך התחלפו החובבנים באנשי תקשורת מיומנים. במשך שעתיים כוונו המצלמות אל החללית התולה בשמי הבוקר הכחולים והעניקו לצופים ממבט דקדקני וספקולטיבי על מבנה החללית. לא היה שום איתות אלקטרוני על הגעתה אל הסטרטוספרה. הופעתה פתאומית, מהבחינה הזאת שהקדימה את קרני הרדארים ונמצאה באחת על מסכיהם. בחלוף השעות כלי קטן ניתק מן החללית ועשה דרכו אל משטח האספלט של שדה תעופה באמריקה הצפונית.
אחת המצלמות נתנה מבט קרוב על ההתרחשות אחרת עקבה אחרי החללית עוזבת ומתחילה במסלול הקפה סביב כדור-הארץ. רכב השטח היה דומה לאגס נטוי על צידו. עוקצו של האגס בחן את סביבותיו כמו שילוב של עין ואף.
עברו כמה דקות. אל מצלמות הטלוויזיה התווסף כתב חוץ שכדרכם של כתבי חוץ תיאר מה שכל עין יכולה לראות: 'הדלת נפתחת'.
משני צדי הרכב נפתחו דלתות כלפי מעלה, גז דחוס הותז החוצה והרתיע את הקהל לאחור. החלה התלהבות בקולו של הכתב. מתוך הרכב יצאו שני יצורים הולכים על שתיים; שילוב, יאמר ג'ושוע לעצמו, של אגס ובן-אדם. "אגס", יסביר, "בגלל צבעם וראשם המחודד". במכון בו עבד, המדענים ינידו בראשם לשמע דבריו, הם כמובן שמו לב לזה שהיצורים היו ירוקים וראשם מחודד כמו לאגס, אבל אף אחד מהם לא יודה שלא שם לב, כולל ג'ושוע, שהם היו לבושים בחליפת חלל ירוקה.
היצורים הביטו באנשים סביבם כמה דקות. אחד מהם עשה כמה צעדים במקום, הרים את מפרקי רגליו התחתונים שוב ושוב אל חזהו הנמוך – התנהלות של מי שמותח את שריריו אחרי ישיבה ממושכת, או בודק את עוצמת משקלו בתנאים משונים; השני טפח על האספלט בעקבו ונראה שבחן את עצמו בשמשה של רכבו. ההליכה המצחיקה שלהם השמיעה חבטות סטפס מתכתיות על האספלט.
המצלמות עקבו במסך מפוצל אחרי שניהם. השנים לא פנו ליצירת קשר אלא מיד נכנסו פנימה לרכב השטח שלהם והקיפו את כדור-הארץ בשישה קווי אורך שונים. הם עשו זאת בשעתיים מבלי להשמיע רחש ודקות ספורות לאחר-מכן הם כבר היו על חללית האם. שהייתה גם היא דומה לאגס. והפרי הירוק קפץ העמק אל תוך החלל.

מהסברות הפופולאריות ביותר שעלו מיד אחרי עזיבתם היו: שהם באו הנה בטעות; רק עצרו לחלץ עצמות; ואחת, ביטויו של החשש המקנן עמוק בלב כל תיאורטיקן בשטח הנסיעה בזמן, שהם פשוט השתעממו.
כל השעתיים הללו ישב ג'ושוע מול הטלוויזיה. בלעדי הכתב המפטפט בלי הרף ומנסח את משפטיו שוב ושוב בעשרות ואריאציות שונות, כל האירוע היה עובר בלי רחש, חוץ מהנקישות של הרגלים שלהם על האספלט, כדי כך שלא היה מפסיד דבר אילו היה שם את הטלוויזיה על מצב השתק.

ההוביטרונים כינו את כדור-הארץ 'כוכב הדממה'. הם היו די מרוצים ממראה עיניהם עד כדי זחיחות הדעת האופיינית שלהם. הם הגיעו תוך ימים ספורים למסור את דיווחיהם. הם נעו במהירות עצומה ששנת-אור-בשעה הייתה הזדחלות בפקק בעיניהם. יכולת לשמוע שיחה כזאת בין הוביטרונים: 'הסתכלתי לשנת-אור הצידה והוא גנב לי את התיק'. 'ככה זה במרכזי-קניות, חייבים להיות ערניים כל-הזמן'.
לכוכב-הלכת שלהם לא היה שם. הם עצמם התכנו בשם הוביטרונים כדי להבדיל אותם משאר בעלי-החיים האחרים על כוכב הלכת שלהם. אבל הכוכב שלהם היה פשוט בנקודה כזאת וכזאת בגלקסיית-כוכבים שהיא עצמה הייתה רחוקה מספיק מכל גלקסיה אחרת בשביל שלא תקרא בשם.
בגלל המיקום הגרוע של הגלקסיה שלהם, הרחק מכל מקום נחשב ביקום העצום, הם פיתחו את ההנעה האדירה של ספינות-החלל שלהם. זאת הייתה הסיבה לירכתיים התפוחים ולמראה האגסי.
הם לא היו טיפשים, אבל פזיזים עד כדי טיפשות. לא כל-כך חסרי-כישורים כמו חסרי-מזל. ולא כל-כך חסרי-מזל כמו כל-כך זחוחי-דעת. הם הצליחו להרוס את הכוכב שלהם שלוש פעמים לפני שהפיקו את מנגנון הטיסה המשוכלל ביקום, הראוי, לגלקסיה שמצויה איפשהו לקראת סופו.
בניסיון הלפני האחרון שלהם בפיתוח המנוע, הם איבדו חצי מהכוכב שלהם לטובת אנרגיה טהורה ואבק גלקטי. שנה לאחר הפיצוץ, עם התפוגגות האבק והיווצרותה של רצועת אבק יפיפה סביב הכוכב, הגיאולוגים יצאו ממעבדותיהם והכריזו בצער רב על שעת המוות של הליבה.
ההוביטרונים התמודדו עם המצב באותה תבונה, כשרון, חוסר-מזל וזחיחות-דעת האופייניים להם. הכוכב חזר לשלמותו הכדורית על ידי תותבת ברזל וההוביטרונים פנו להתמודד עם כוח המשיכה החלש.
בחלק המתכתי היה זה פשוט ביותר: הם מגנטו את אזורי ההליכה ונעלו נעלים עם שבבי מתכת. תקן-מגנוט למסלולי ריצה באזור המתכתי היה רבע ג'י, לקופצי המשוכות, שמינית. שלוש פעמים הם איבדו מתחרים לאוויר, הציניקנים קראו להם מתחרים אנכיים.
בתוך הסדקים בתותבת הברזל ניתן היה להתבונן אל קרני השמש משספים את פנימו האפל של הכוכב. מעטים אף העזו לעבור על החוק ולהשתלשל פנימה. יופיו של הכוכב בשעה כשקרני אור חוצות אותו כמו מחטים, היה בלתי ניתן לתיאור.
ההוביטרונים מצאו את היתרונות ברצפות הברזל וששו לפרסם אותם ברבים כדי לעודד התיישבות באזורי החלודה שלהם. (ובשביל להוכיח את אמונתם ביופיו הנוקשה של המקום, שיכנו את הממשלה בבנין מגנזיום מדהים ביופיו. הם קראו לו הבית-הלבן). אבל היה ברור שחיים על כוכב מת הם בלתי-אפשריים וזה התבטא בעיקר בחוסר שטחי מרעה שכן היו הספקים העיקריים של מוזים להרבעה.
"אבל גם להשתלט על כוכב אחר אסור, זה נוגד את החרא", צעק ראש האופוזיציה.
אמנת היקום נכתבה על חרא של מוז. החרא של מוז היה ניתן לעיבוד והחלקה עד שניתן לו מרקם וריח שרק נקבות עשירות וממשלות עשירות יכלו להרשותו לעצמן. בדרך-כלל בראש ממשלות עשירות ישבו נקבות עשירות. הן פשוט היו טובות יותר בניהול קבוצות פרטים גדולה. לכן קראו לאמנת-היקום, שאיגדה בתוכה את כל הכוכבים התעשייתיים הגדולים, בקיצור, החרא. וגם בגלל שציבור המדינות הקטנות חשב שהאמנה נועדה רק להגדיל את העושר של המדינות התעשייתיות, מה שהיה נכון בחלקו המוחלט ומסיבה זאת הן נהנו לכנות את אמנת היקום בשם חרא, הרוב השמיט את ה' הידיעה.
בשאלת העקירה, החרא עלה מפיו של ראש-האופוזיציה בצעקות עזות ואגרופים קפוצים.
"דבר ראשון שני דציבלים אינם טובים מאחד, הנמך את הקול", אמר הזקן, "בנוגע לדברים עצמם, אני מכיר את החרא יותר טוב מכל אחד אחר אני הייתי מהאחראים להוצאתו, זאת הסיבה שהרחקנו אל מקום שהחרא היחיד שהוא מכיר זה החרא של עצמו".
הזקן היה כינוי של ראש-הפרלמנט המכהן. זקנו היה ארוך ולבן וכיסה את כל פניו, חוץ מאשר את עיניו רבות-ההבעה. הוא מצמץ בהן עתה והכול ידעו שהן בוחנות בנוקשות כל תגובת מחאה.
"ואני חושב שמצאנו מקום כזה", הוסיף.
הודעתם של השליחים, שהמקומיים קיבלו את הידיעה על כבישתם 'ללא קול מחאה', חלפה עתה בדעתם של כל הנוכחים.
"האם הם מסוגלים להגיע אל משרדי-היקום תוך חמישים שנות אור לפני שכבישתנו תיגנז תחת חוק ההתיישנות?" שאל הזקן.
"האם בכלל יש באפשרותו של כוכב-הדממה להגיש תביעה להכיר בזכויותיו?" תקף אותו ראש-האופוזיציה.
"אם נופל גזע ביער בלי שאף-אחד נמצא שם, האם נשמע קול?"
הנוכחים התחבטו זה עם זה בשאלה הנידונה. תשובה מוטעית תגרור מבט בוז מן הזקן.
"אם הוא אינו מסוגל להגיש תביעה על הפרת זכויותיו, אז אין שום בעיה, לא-כן?" שאל הזקן ופילס בעיניו את דרכו אל ההסכמה.
ראש-האופוזיציה לעולם לא זלזל בדברי-טעם גם אם אלה הופנו אליו מצד יריבו/רעהו במחנה השני. אולי זאת הסיבה מדוע הזקן מכהן יותר שנים בממשלה משיש לו שערות בזקן. הפרגון הזה מצד האופוזיציה הייתה אולי גם מה שהוביל שלוש פעמים להרס הכוכב הזה.
מרבית ההוביטרונים פשוט חיכו למותו של הזקן.

ג'ושוע לבש את סרבל-הניקיון ונכנס לסבב הרגיל של ריקון פחי-אשפה במשרדי המכון להאצה. פחי-האשפה היו מלאים הבוקר בטפסי-הימורים שהכיר מהיום שנכנס לעבוד פה. ההימור האם קיימות תרבויות אחרות ביקום, עמד אתמול על יחס של חמש-מאות לאחד, והיום עשרים-וחמישה אלף מעובדי המפעל לא טרחו להגיע לעבודה.
ההימור הפחות פופולארי היה האם יש סוף ליקום. שם היחס היה שבע לשניים.
ג'ושוע לא מילא טופס הימור, למרות שהאמין כל חייו במציאותם של תרבויות אחרות, כי לא היה מעובדי המכון אלא עובד של חברה קבלנית. הוא היה אחד מרבים שהאמינו באמונה אחת מרבות שלא ירוויחו מהן סנט אחד. אבל אולי זה הצד הממוזל שבכל הסיפור הזה. אם ג'ושוע היה נעשה עשיר, הוא היה יוצא לחופשה ללא גבול, לא מרוקן פחי-אשפה של אנשים שלא היה להם ביצים לשתף אותו בהתערבות ולא היה פוגש את הסיני.
הסיני, בקצרה, היה סיני נמוך-קומה. הוא גם היה מדען מוכשר. הוא גם הפסיד בהתערבות. ואת אשתו. היא אמרה שהעבודה על מנוע בויל גזלה אותו ממשפחתו. הייתה אמת בדבריה. קודם זה היה הסופר-מנוע. אחר-כך המנוע-על, האטומי והניוטרוני. לפעמים היא חשבה שכל מה שהם עושים במכון זה למצוא שמות יפים למנועים. הוא אמר לה שהבויל זה תמצית הפיסיקה. אשתו, שהייתה נבונה ממנו אך לא הייתה טובה בניסוח ולכן תמיד נחשדה שהיא יפה ומטומטמת (בעיקר בשל מראיה וייחוסה לסוחר-בהמות), אמרה: תמיד תימצא הפתעה נוספת בשרוול.
היא התכוונה לידיעה השלמה ולתורת הכאוס, ולא התכוונה לצטט את ראש האופוזיציה של המדענים ההוביטרונים שנייה לפני שהתבקע הכוכב לשניים.
ובכן, הסיני לא חשב עכשיו על מה שהיא אמרה, אלא קרא בעיתון כשג'ושוע נכנס פנימה. השניים חזרו והופתעו לראות אחד השני, אותה הפתעה של כל יום, אותה הפתעה מזויפת של בעל מקצוע מרוצה מעצמו ובעל מקצוע אחר מרוצה מעצמו (במקרה הזה ג'ושוע היה מרוצה מעצמו כי לא יצא אנס-קטינות כמו אחיו הגדול).
"ובכן לקחת בהתערבות?" שאל הסיני.
"לא הייתי פה אם-כן, אני עובד בקבלנות", השיב ג'ושוע.
הסיני הנהן בהשתתפות בצער מדומה.
"קרוב לודאי שהיית לוקח", אמר.
"כן, קרוב לודאי", השיב ג'ושוע, "האפשרות השנייה הייתה לא הגיונית".
"ובכן מה אתה אומר על זה", אמר הסיני בזעף, "קצר מאוד, רחוק ממה שדמיינתם לעצמכם?"
"שקט מאוד".
"מנוע מהיר ושקט", אמר הסיני.
"אני מתכוון, הם לא אמרו כלום".
"'אנשי-הדממה' כינו אותם בעיתונים", אמר הסיני והפנה את העיתון לכיוונו של ג'ושוע.
"זה הגיוני בהתחשב בזה שלא היה להם פה", אמר ג'ושוע.
הסיני לקח העיתון והסתכל בקרוב על התמונות של ההוביטרונים, והרים את ראשו אל עבר ג'ושוע ופיו פעור לרווחה.
באותו רגע צלצל הטלפון. אשתו ביקשה לחזור אליו. אביה סרב להחזיר אותה אל החווה. הוא לא אהב את הסיני, אבל החיים הם לא סיפור אהבה, "במיוחד כשאת אישה ואת בהריון". הוא אמר שהוא יכול לאלף סוסים וכלבים אך לא את הילדים שלה. חוץ מזה שעכשיו באמת כולם יגידו עליה שהיא זונה. למעשה היא רצתה לחזור אל הסיני מהסיבה שמיליוני נשים בעולם רוצות לחזור לבעלים הדפוקים שלהם. אבל הסיני ניתק את הטלפון. הוא לא ידע שמעשהו זה יהפוך את אשתו לפמיניסטית קיצונית שעוד תפשוט מעליו את העור.

העובדה של"אנשי-הדממה" לא היה פה עוכלה לאט-לאט בחלוף הימים שלאחר הנחיתה. הרעיון שההוביטרונים אמרו משהו אבל ברמה אחרת של תקשורת הפחידה רבים. לעזוב בלי לומר מילה היה לא מנומס מצידם, אבל עתה השתנה המצב, אם הם אמרו משהו ואנחנו לא ענינו היה זה לא מנומס מצידנו.
עניין הנימוסים ירד מהר מאוד מהפרק. מחקר מהיר עלה על נתיבי התקשורת של ההוביטרונים. שנים של מחקר בשפת הדולפינים העניקו קצה חוט להבנת שפתם.
המילה 'כיבוש' חזרה שם בצורה מאוד מנומסת מספר פעמים.
ראש המדענים בכדור-הארץ ניסח את תשובת כדור-הארץ על פי החלטת האו"ם ושיגר אותה אל כל קצוות החלל על קרני רדיו איטיים או על גלי-אור מהירים קצת-יותר בהתחשב בעומקו של החלל – בתקווה שההוביטרונים יקלטו את המסר – הסיכויים לכך שקלו לסיכויים של ההתערבות במכון להאצה.
ההודעה חלפה על פניהם של שישה אגסים הוביטרונים בדרכם לכדור הארץ. ההודעה תגיע כעבור מאה-אלף שנות אור למרכז היקום. היא תצבור אבק גלקטי עד אז ותהייה מיושנת כמו חדשות מלפני מאה-אלף שנות אור. יקרת מציאה, אך בלתי-רלוונטית – כך על כל פנים חשבו במרכז היקום. וגם, שכדור-הארץ קרוב לודאי נכבש זה מכבר ואין בידם לעשות דבר בקשר לזה.
הם טעו בקשר לזה. הזריזות בה פעלו ההוביטרונים הובילה אותם לא אחת לאכזבות ולאסונות. הם ציפו לכבוש את המקום ללא קול מחאה. אך קול מחאה נשמע. ונשמע בשפתם. היה זה כמו שתרנגולת תפשיל לאחור את ראשה ותשאל את השוחט: מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?
הדבר הפתיע והחליש את כוחו של הזקן. הוא מעולם לא עמד לפני התנגדות נחרצת והוא איבד את כושרו לתפקד כגוף חי לפני הכריעו בשאלה מה לעשות. ראש האופוזיציה היה בדיוק מה שנחוץ לכדור-הארץ. הוא הפנה את החלליות חזרה אל הכוכב המשוגע ההוא, שחציו אדמה וחציו מתכת; אל מקום כזה וכזה בגלקסיה שהייתה רחוקה מאוד מכל מקום אחר ביקום.
כשדרכו ההוביטרונים שוב על הברזלית הדקה, המהדהדת שלהם; למרות שספינותיהם הונעו במנועים מהירים עד-מאוד; כבר היה הכוכב כולו מכוסה אבק גלקטי. רבים מהם שמחו לחזור הביתה.