מסע הצללפונית

א
יוכבד אהובתי ואני קבלנו הוראה להמריא זה למצפונו של זו בצללפונית, ולהמתין להוראות.
ירושלים היא תחנת חלל אדירה של צללפוניות. ממרכזן בכיכר השבת הן ממריאות בפקודתו של מאור הדור והדרו, משיח צדקנו, שהוא נינו השביעי של זלמן קושי, הוא אֵלנינו, המלוב"ן (המלומד בניסים), ששמו בפי הכל: האלוהי. הוא עצמו נוצר בניסי-ניסים מדי-אן-אי שנלקט משן בינה שהמנוחם הותיר בביתו, הסבא רבא זלמן קושי, זצוקלהה"א.

שדר המשיח שישוגר לעולם כולו לאחר שנהפוך לאלקטרונים כבר מונח לפנינו. יוכבד ואני צדנו אותו בהצלחה, בתרגולת המקדימה, המשיח בן יוסף מבית השיטה והמשיח בן דוד מיוטבתה נכנסו לפעילות בהילוך רוחני מתעצם. נוסח הדברים שקבלנו מתייחס לשליחותנו הראשונית לצלול לניסוחו של המצפון, המוצפן בתוכנו, לחפש את צפונותיו ולשנות את כיוונו זה עיקר השינוי המהפכני שבגינו יבוא השינוי שיהפוך הכל על פיו. הרחוק יקריב והזוהר יעמעם, הנמוך יאֵלָהּ, הדומם ידבר והמדבר יידום. אלוהים ייקרא כמו זרם חילופין בכיוון כזה : מיהולא
במאמץ רב הכריעו אנשי האמת שבעיית המצפון האנושי מחייבת כיוונון מחודש. כיוונו של המצפון רמוז בלשון העברית והוא: צפון. מצפון לקוי, כיוונו שיקרי.
ההצפנה השיקרית גרמה לאינספור התנגשויות מלחמתיות בין בני אדם, וחשפה מצפון מעוות. זוהי המשמעות שנקראת "שתיקתו של אלוהים" או "הסתר הפנים". מקין והבל ועד לרגע זה הוכח טיבו המזוויע של המצפון שהודפס בדגם האדם הראשון.
יש להגדיר מחדש בהיפוך- כלומר במקום "מצפוּן" צריך הכיוון להיות "מדרוּם". וקוטב המוסר האנושי יטוהר. אלוהים יתחיל להתבטא. הסתימה תפתח. הג'ורה תצא החוצה. אמנם ייתכנו שינויים עולמיים לא צפויים. כמו בבג אלפיים… עלול להיות שהתרחשויות מן העבר ייסעו הפוכים לאחור. קין יקום ויחזיר את האבן לליבו של השדה והדם יכנס לתוך הבל. מדענים סוברים שנשמע קולות שופר הפוכים, כמו בתקליט מנוגן לאחור ואפשר שנראה את לוחות הברית עפים מתוך ידיו של משה ושבים לידיו של אלוהים.

כדי שהמין האנושי לא יקבל המ"מ [הלם מפץ מיידע], ממליצים יודעי דבר להרדים את המין האנושי למשך 9.8 שניות, זמן מקביל להרדמת אדם הראשון, לפני שמוצתה מתוך ה-די אן אי שלו הגברת הראשונה חוה.
מנשר הוגש לנו וזהו לשונו:

כי מציון תצא תורה! לשליחינו בצללפונית, לאנושות חדשה, שלום!
משימתכם היא לשנות את כיוון המצפון. במקום מצפוּן, זקוקה האנושות ל-מדרוּם.
זו תהיה משימה ראשונה בדרך לתיקון כלל המין האנושי כולו.
בעת שבה הצללפונית תזהה את החלפת המצפון שלכם במערכת המַדְרוּם, ייענו לה כל הספירות העל אנושיות, קרי: היישויות הטרנסצנדנטיות, קרי: אללה, אלוהים, אדושם יהו, יה, וכיו"ב. ריאקציה גרעינית, בגרעיני המַדְרוּם, תאיץ שינוי בכל המינים והגזעים- שחורים-לבנים-צהובים-אדומים וכיו"ב. אנו מאחלים למין האנושי מַדְרוּם מוצלח.
יוכבד מתרגשת:
ז'אקו, היא אומרת לי בשפתי בשר ורודות, נתאר לעצמנו כוכב מתפוצץ, הסופרנובה שלו, היפה בעיני המתבונן, מבחינתו היא בעצם מותו. מוות אינדיפרנטי מבחינה ערכית. כי היפה, לעד תהיה נשמתו צרורה בצרור המתים.
נכון אני אומר לה. ולמה? כי היפה, תמיד כי הכיוון שלו הוא להיות נחלת העבר, למוּת. פרחי דובדבן למשל. או הזריחה או השקיעה. כל אלה טבעם להסתיים. וזה מה שהרגיל את האנושות לעגוב על ה"יפה", לצייר אותו, לנגן אותו, להקפיא אותו מתחת לפירמידות.
בגלל זה הדעיכה והמוות הם מלכי המצפון. היצירה האנושית- המוסיקה שיש בה תמיד צליל סיום שאפשר לנחש אותו שמינית לפני שהגיע. הציור שמוגבל תמיד בקצה הבד או הקיר. המוזיאוניות של כל אלה. האיזון האווילי של משוואות מתמטיות שאיתן אפשר להמריא אל החלל ולשוב לארץ רעבים לאהבה ולסנדביץ'. כל זה עומד להשתנות, יוכבד! המצפון יש לו זיקה אחת: לעבר. ולכן הוא העצים את מקומו של היפה.
אבל המדרום, תהיה זיקתו לעתיד. ולכן זיקתו תהיה לטוב. עקפנו בחכמה את הבג שיצר אלוהים! הטוב יכריע את היפה.

אנחנו לוקחים אחריות איומה, לא? שואלת יוכבד.

אבל לשנינו כבר אין ספק שהטוב- הטוב הוא המטרה. עת האנושות נפרדת משלטון היופי, היא נפרדת מן הקשר שבין "רָעָב" ל-"עָבָר", הווה אומר: מהאומנות. מהיצירה. מהמוסיקה, מהפילוסופיה, מהמוות.
הצללפונית כבר מכבירה את התוכנה שתתביית על זו המיושנת החבויה במין האדם הראשון ובתהליך שאין להפריכו תעניק לנו את דבר האור הבהיר. אור השמש מזדכך. ציפורים דוממות.

יוכבד היא האחראית על כל המנגנונים. היא מזכירה לי: בגן היפה שאלוהים נטע, נכנסו אדם וחוה ומה עשו? הדבר הראשון שעשו- הם התמזמזו. ואלוהים? הוא גלגל אותם מכל המדרגות! והגינה שלו נהייתה שמורת טבע של מוות.

אתה מבין, ז'אקו, נבחרנו בגלל המדרגות. המדרגה שלך והמדרגה שלי. אתה שמח? הבנתי את הרמז אך לא יכולתי להרשות לעצמי לשוב ולנגוס בתפוח המתעתע הזה. חייכתי. היא שאלה בקיצור: שמח?
"שמח" שייכת ללשון דהָאִידְנָה [העולם הזה]. את מצחיקה אותי, את עוד זוכרת מה זה שמח?
המצפון האנושי עומד לקרוס בכל רגע, ועלולה להיות מערכת התנגשויות של כלל הגנים, כמו כדורי ביליארד, בתוך המצפוניות הפיקטיבית, הכלל עולמית. אנו קרובים להכנס לפעולה.
אתה יודע, אמרה לי יוכבד, מהססת- ההיסטוריה, הזכרון והעבר, אלה שאנחנו עומדים למחוק לעולמי עד, לא צריכים איזה גיבוי, איחסון ממוזער, למקרה שנצטרך לאחזר את התהליך, לעשות ריסֶט, איתחול? יש לנו רשות לזה, לא?
לא יכולתי לגלות לה שאכן ישנו כח פלגני, פלג קיצוני, "אנחנו האחרונים" שמקורו בחסידי סאטמר, שחברו לחסידי זלמן קושי הלבנים[!], והכוחות האלה עולים בסתר דרך מערה נסתרת בבסיס צוק מצדה.
אכן, שוב הצוק הזה! ובידיהם פזל כמעט מושלם של הלוחות השבורים: בפזל חסרה רק המילה הראשונה "אנוכי", עולם אנוכי!
ידעתי שבאותה עת כבר היו "אנחנו האחרונים" עושים דרכם עמוק מתחת למצדה, המקום היחיד בעולם בו אין לשום שדה אלקטרוני נגיעה בשפע האלוהי. יש גיבוי, אמרתי ליוכבד. יש.
ואז קבלנו שדר:
שימו לב! השעה דוחקת. הכוכב הכושל כבר אינו יכול לשאת היתוך מצפוני שיקרי נוסף, הליבה שלו קורסת תחת כוח הכבידה. בשלב כזה, גל הלם מהפיצוץ עומד לעלות במהרה דרך השכבות השונות של הכוכב וכל אדם- כוכב. הגל פורץ תחילה דרך פני השטח בסדרה של התפרצויות קטנות. 20 דקות לאחר מכן נכנסת לתוקף עוצמתו המלאה של גל ההלם על פני השטח – והכוכב מתפוצץ בסופרנובה.
המין האנושי מתקרב במהירות לאותה מסה קריטית שמובילה לקריסה. הכנסו כעת חיה, לאַכֵּן, בעומק הגנום, את מנגנון האל-כשל "אברהם קדברהם". בהצלחה.

יוכבד לחשה באוזני- ז'אקו אני אוהבת אותך. נשק אותי מנשיקות פיך כי טובעים דודינו ביין.
אני, ז'אקו, אהבתי את חידודיה. ונעניתי.
את זוכרת יוכבד?
יוכבד אמרה- הזכרון מפעפע החוצה אני כבר לא זוכרת, זכרון שייך לעבר. ליפה, למוות. אני, אני כבר עוֹתֶדֶת.
באותו רגע נמחקו גם מראשי כל תוכנות הגעגוע והכיסופים, ומהמיפשעה חשתי ריח של עלה תאנה. אני מריחה תאנים אמרה יוכבד.
ובכן, במרחק 1.2 מיליארד שנות אור, בעומק כל האדם, מתקיים כוכב המצפון בין גזע המוח לבין מוקד הראייה. כדגם הכוכב הבלתי נראה בפליאדות. המטרה שלנו היא לתפוס את תחילת ההבזק ואת הפיצוץ הנאור של השיקול המוסרי שלאחריו ולעשות לי וליוכבד מִדְרוּם. בצללפונית דלקו אורות ספיריים וצפצפו צפצופי כרוכיות. על המסך היתה תמונה: רוח מרחפת על פני המים.
יוכבד הייתה עסוקה בנשימה שלאחר נשיקין. היא נשמה עמוק ושאלה:
הבנת? האלקטרונים קראו לנו להתכנס.
הצללפונית מזהה את אדון כל הנשמות ומתבייתת על פוטונים שמתוארכים מימי היות מין האדם כבגילו של עובר שאך התעבר. היא יכולה לעבור את אותו הנהר לא רק פעמיים אלא אלפי פעמים.
היא יודעת להתעבר עם ספירת הוד בספירת כתר. גבורה עם חסד, תפארת עם בינה.
צבירים של חומר תת מוסרי זיהינו בכל איזור מצפון. מדעני הנפש סימנו לנו אותם בבירור כ"אזור הטומאה".
"יפה!" אמרה ציפור שעמדה על ענף המחר. מייד התעטשה ותיקנה את עצמה: "טוב!".
חייכנו זה לזו.
בתוך הנגדים של ספירת חכמה קודדו מילים כמו: כתר- יסוד- חכמה- גְּבוּרָה- הוֹד ועוד אבל בהיפוך, כמו: רתכ- המכח- הרובג – וכדומה.
וכבר אנו צולחים את המצפון-כוכב, הצדק-כוכב, כוכב השנאה, כוכב הגעגוע, ואפילו טבעות שבתאי צבי.
והרבה יותר לעומק: כוכב האמונה, עם תוכנה לפתרון אַל כֶּשֶׁל אמוני. לאחר שינוי מבנה שהצללפונית מבצעת בגנום, הערכים משתנים והאמונה חודרת עצמות.

כל מי שאלוהים בלבבו חדש, יגלה שהמילה חלל, היא מהמילה חילול השם! ותכנית החלל – nasa, בערבית פירושה "שכח"! שכח את אלוהים, כמובן!
אז למה לנו ללכת בדרכי החללניקים? נכון, הם הרחיקו במסעות החלל הרבה מעבר לתרי"ג שנות אור, אבל ה' יתברך יבוא איתם חשבון. הם טסים לכיוון כסא הכבוד של אין סוף ברוך הוא! אוי לאחריתם! אין ספק שכך יאמר המשיח לאומה בדרשה הנשיאותית.

יוכבד אומרת: תקשיב. השמתָ לבך לאלוהים? איך הוא שומר בעקביות אדוקה על דממתו?

זכרתי את עיניה לפני שהפכנו לאלקטרונים. את האהבה אין מעוררין "עד שתחפץ". עד שתהיה חפץ, משהו שתופסים ביד, שאפשר לשקול. ככה זה היה. שיר השירים מתחלף במהירות אדירה. את האהבה יש לעורר מיד. איננו מוכנים עוד להיות חפָצים.

ההמראה הזו ממומנת גם על ידי המכון לקימום מורשתו הישנה של אלוהים.
ההמראה הזו מוכרת גם לצרכי גמול השתלמות.
בהר הזיתים, פרץ נהר. ההר נחצה לשניים. המון אדם יצאו לרחובות יושבים על משענתם וילדים שיחקו ברחוב בגולות ודבר הנביא התקיים כלשונו. נחש פתן זחל ליד תינוק וחיכה. אדם חבוש מגבעת ולבוש חולצה לבנה ומכנסיים שחורים הכה בראשו של הפתן בכל כוחו. למה? כדי לקיים פסוק ישן יותר: "אתה תשופנו עקב". כך הוא נעץ סכין בלב דברי הנביא. אבל התוכנה תתגבר על זה היא תשמיד את מה שחיוני להשמיד.

תפקידינו המשני הוא לתקן את מצפון המין היהודי. כמו גם להמיר את הגן המונותאיסטי "נסתרות דרכי האל", בגֵן תאיסטי נטול סמים משקרים.

בלב של יוכבד שבעה חדרים, מודפסים במדפסת תלת המימד, כדרישת המשיח.
מרכז הפיקוד בבני ברק דורש שהמספר שבע יוחדר לכל המין היהודי. עלינו לצלול לתוך הנפש, שם הסיכוי למצא את אלוהים, בטוח יותר מאשר בכיוון ההפוך.
הלב שלנו פועם עם משתיק קול, שנוכל לסרוק ולגלות את הסיגנל בו קול דודי דופק. ואם הוא דופק מבפנים, או סתם דופק אותנו.
אנחנו בעיצומו של מסע צללפוני, המצפון שלי ושלה הומרו במַדְרוּם. קטבינו מסודרים. אנחנו נזדווג לזכר ונקבה כמו שהיינו בגן עדן, היהודים משתחררים מהחובה המוסרית המצפונית להרוג כל תינוק עמלקי אפילו באמצע יניקה משד אימו העמלקית, לבער לוחצי צופר של מכונית במועדי ישראל, ומחפשי אלוהים מתחת לפנס.
ראיתי את חלון ההזדמנויות. על אדן החלון ישב החתול של שרדינגר וילל.
ויוכבד אמרה: שים לב – אין שום הבדל בין חתול לבין עטוף. לחלוטין. היא אמרה: תלחץ על: "הפוך לאלקטרונים בעזרת ה'".
לחצתי.

יוכבד מגלה לי שהיא מקורבת למשיח שבירושלים דוקא. ולצלחת שממנה הוא אוכל אור. יוכבד מקורבת גם לצלחת הזו. לכן היא הוסיפה ללב שלי גן מיוחד. גן היכולת להיות טיפש. ולהבין שהמצפון לא היה ולא נברא. הוא פיקציה שהופכת כל כופר לאלוהים נייד.
מה יכולתי לתת לה שאינו חושף אגואיזם? היא בקשה ואגינה עם חניה פרטית.
העולם יחווה את איחוד משולש הכוחות האלוהי: האור, הגז והמה.
בכל שעה אני ויוכבד, בצללפונית, מסנתזים מאות אלפי בני אדם.
כשפרויקט הצללפונית יסתיים, תתחיל העת החדשה. אקווה שאף אחד לא יגנוב לי את החניה.

ב

באותה העת ישב אחד מחבורת "אנחנו האחרונים" וכתב מכתב אותו יטמין בקופסת פח ריקה של געפילטע פיש:
"אנחנו האחרונים הנמלטים אל מתחת למצדה. הכופרים בנו מכשירי כפירה הנקראים צלאלפונעס, והם עולים בחומה נגד האלוקים.
מי האמין שכך עלתה לנו? אין לנו קלף אותו נטמין לדורות הבאים. אין צרורות בנוסח צרורותיה של בבתא שנמלטה בודדה ובסל הנצרים שלה ראי הנחושת שלה, בושם האפרסמון וקופסת התכשיטים, מכתביה, מסמכיה, מפתחות ביתה וסנדליה.
אנחנו כל מה שנותר ואין אחרים בלעדינו, מולנו ים המוות שגווע מכבר. והשמחה שאנחנו אנחנו. אנחנו האחרונים.
את בשרינו נטבול במעיינות טהרה. אני האחרונים לצפות למלכות שמים. אין ולא נותרה טיפת מים אחת בנאד התקווה היהודית. אנחנו האחרונים.
אני יושב וכותב תחת זיז סלע כי השמש קופחת. כי אינני יודע אם נצליח לשרוד.
צלאלפונעס באו עלינו לכלותנו. זה מה שנטמין בשביל הדורות הבאים.
לאחד החברים קלטת וידאו, של "מסיבת הפרידה" שערך אותו בדרן נעבעך, לפני מותו, לחבריו הסופרים והמשוררים, יש קופסה מפלסטיק עם סרט מגנטי אותה נטמין בכד חרס. אין לנו משהו יותר טוב. אנחנו האחרונים.
יש לנו שני כתבי מנדלי מוכר ספרים, שיר אחד של ביאליק, שחקי שחקי של טשרניחובסקי, ומערכוני הגששים.
קיימת סבירות שאנחנו עצמנו נהיה הכדים של העתיד, אם יהיה מי שיחפור, שיבקש למצוא עדות שניסינו.
אני רוצה לכתוב עוד משהו ולגבות –
אין איתנו ילדים. אנחנו באמת האחרונים. 182 גברים נשואים זה לזה כדת וכדין ו- 3042 נשים נשואות זו לזו, כולנו מהקהילה הלהטבי"ת. אנחנו האחרונים.

מרחוק רואים את העשן העולה משריפת תל אביב. תל אביב עיים. הצלאלפונעס במלוא התפוקה.
אני חייב ללכת אחרי הקבוצה – השמש רוצה לשקוע.
ככל שנעלה נכריח את השמש ההולכת ושוקעת, להביט בעינינו – לראות כי אנחנו הם אלה שעם העליה בהר, גורמים לשמש השוקעת להביט לנו בעיניים, גדולה היא שעתנו בה אנחנו מעפילים ובעצם ההעפלה, מעכבים את האפילה הקרבה, כי השמש שבה ונגלית. עוד מטרים ספורים ואנחנו בתהום התחתיות של מצדה.

במרחק עיר הגאווה. עין שמים אודמת: עיר אֲחוּשרמוטה, כל מסיבה אֲחוּשִׁילִינְג, אֲחוּשְׁקְשׁוּקָה, שׁופרא דשׁופרא. היה לנו סיכוי להעמיד את עם ישראל על הרגליים. הכל בגלל הקיצונים. אבדו את אחוות המין האנושי.
אבל היו סימנים. ולא האמנו. למי יכולנו להאמין? אנחנו האחרונים.

אני כותב והלב בוכה. הכל בגלל זכות אבות, שנגמרה לנו זכות אבות, אני זוכר את המשוררים – איך הם עשו מאבא ואמא שלהם חרא של בני אדם. כל מי שאהבתי. מי לא? הכי יקרים ללב, הכי זבל עשו מאבא ואמא שלהם בסיפורים- אנחנו האחרונים.
חיים באר – אבא שלו קריקטורה. יגאל שוורץ הוכיח שאמא שלו קפצה למיטה של כל גבר שחייך אליה, כלומר היא הייתה שרלוליט"ה. ואמא של עמוס עוז? מה הוא לא מספר עליה? וככה כולם, כל ההורים שלהם.
וזה שכתב –"אבא שלי היה פסיכופט שהכה את אמא שלי וריסק לי את החיים". עם של פדופילים, של אנסים, במשטרה, בכל מפעל שיש בו מנכ"ל כי לא היה לנו מנכ"ל בשמים.
אבל זה לא אומר שצריך לרסק הכל. אנחנו האחרונים.
בתורה כתוב: כל מי שמציל נפש אחת. ככה כתוב.
ויגאל סרנה אמר: אני מחקתי אותה, את אמא שלי. לא תמיד כיבדתי אותה, לא תמיד היתה בינינו אהבה חמה… האשה הזקנה שמוטלת בחיתול שלה, כמעט בלי שם, היו לה גברים, היו לה אהבות ותשוקות. אני מחזיר לה את הזהות שלה ובהזדמנות זו גם מטפל בעצמי וביחסים שלנו.
ככה מטפלים? משתינים על אמא שלהם ספרות?
מחרבנים על אבא שלהם שירה?
הגזע הלבן הזה! אבל זה לא אומר שצריך להחריב את העולם. אנחנו האחרונים.
מי עוד בעולם הופך את אמא שלו לזונה וצווח שהוא שומר על כבודה?
עמוס עוז הקטן הלבישו אותו שמלה. לכן שרנו כולנו למדינה ההיא: נלבישך שלמת בטון ומלט. כי כולנו נולדנו כשינוי מין.
אנחנו האחרונים..

הנה יש לי את החתיכת נייר של אחד הסופרים האלה תשמעו: "הו הו, אח שלי, כמה שאתה מחזיק מהאמא הזאת שלך. בוא, נודה על האמת. היא הייתה ונשארה זונה. או בשפה שלך, שרלילה. היא תמיד עשתה עיניים לכל אחד".
גם את זה נטמין מתחת למצדה, כאן.

אנחנו בונים עכשיו דייק. הפעם לא נשחט איש את רעהו.
אנחנו בוטחים בהשם יתברך שתצא יד מהשמים ותציל אותנו.

קדיש:

יִתְגַּדֵּל שְׁמֵנוּ וְיִתְעַלֶּה
פֹּעַל-חַיֵּינוּ אֲשֶׁר הִכְזִיב
וְיִתְקַדֵּשׁ בְּזִכְרוֹן עֲפָרֵינוּ
כִּי לֹא פָּסָה בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא.
חֲלוֹם גָּדוֹל חָלְמוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ
וְנוּל חַיֵּינוּ טֶרֶם נוֹאָל מִלִּטְווֹת לָנוּ חַיִּים
יַעַן בִּזִּינוּ אָב וָאֵם וְעָשַׁקְנוּ
בְּמַסְוֶה וּבְגָלוּי וּלְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.
יְדוֹבֵב שְׂפָתָיו בַּקֶּבֶר
זֵכֶר הָאָדָם הָעִבְרִי,
כְּזֹהַר הָרָקִיעַ הַזֶּה אֲשֶׁר
הִבְאַשְׁנוּ תְּכֶלְתוֹ.
בַּחֹשֶׁךְ יָאֳפַל מִזֵּכֶר,
כִּי מְשִׁיחֵהּ נִבְעַת
לֹא יִצְמַח פּוּרְקָן לָנֶצַח,
וְאֵיךְ יִתְגַּדֵּל שֵׁם אָדָם
מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
וִיְּהִי זִכְרֵנוּ בָּרוּךְ.

*

יוכבד? הכל בסדר? ז'אקו, אתה פה או שזה באמת חושך? אני לא רואה שום דבר. חבקי אותי.
נשקני נא. מה זה הריח הזה של עשן? גם את מריחה? חשבתי שזה דמיון. לא, לא דמיון. השליחים של "אנחנו האחרונים" שורפים. את מה שורפים? את הספרים של האוניברסיטה העברית, המציאו שיטה חדשה לחסוך בדלק. לכל אות עברית הם גילו מסלול לאנרגיה הגרעינית שלה. מאות מליוני קילוואט של אנרגית היתוך יעמדו לרשות 15 מליון יהודים… והם מבקשים להשתלט על הצללפוניות, ולהשיב את אלוהים הישן.
זאת מלחמת בני אור בבני חושך?
הצחקת אותי. זה סתם גוג ומגוג.