משחקים מעולם אחר

עמדת הצפייה 24 בגלקסיית שביל החלב היא עמדה שאף אחד לא רוצה לאייש. אחת מיני מיליארדים, עליה היו מופקדים חייזרי כוכב הלכת אטוס. הם תצפתו על כוכב הלכת 24, בציפייה שהיצורים בכוכב הלכת הקטן והנשכח יצברו יום אחד מספיק אינטליגנציה בשביל שהם יעזרו להם להפוך לחלק מהמסחר האינטרגלקטי, שמתקיים כבר קרוב ל- 350 מיליון שנות אור בגלקסיית שביל החלב.
באחר צהריים אחד של כוכב הלכת 24, שבקרב תושביו נקרא "הארץ", הביטה בו על המסכים בעמדת הצפייה חייזרית צעירה שנולדה בצפון אטוס, ולה זאת הייתה עמדת הצפייה הראשונה בה היא הוצבה בחיים. המכשירים בעמדת 24 לא השתנו למעלה מחצי שנת אור, נראה שאף אחד לא חיכה במיוחד שתושבי 24 יצרו קשר עם היצורים האחרים בגלקסיה. סוקרה, החייזרית מאטוס, שהייתה יצורה סקרנית מאוד, התבאסה מאוד כשגילתה שתוצב ב- 24. לא לזה היא ציפתה לאחר חמש שנות לימוד ואימונים במכללת גלקסי – ללימודי מסחר ותיירות אינטרגלקטיות – "גלקסי! קשה, אבל הכי טוב". בהחלט הלימודים היו קשים, אבל התוצאה ממש לא הייתה הכי טובה מבחינתה.
סוקורה קיבלה תדריך קצר על עמדת הצפייה ממנהל האזור, והיא נותרה לבדה לחצי השנה הקרובה, אורך משמרת צפייה, להביט בכוכב הלכת 24. על המסכים מולה ריצדו חדרי הנשיאים של כמה מהמדינות החשובות ביותר בכדור הארץ, וגם מהדורות החדשות החשובות. היא הביטה ביצורים שנקראים בני האנוש, והם היו נראים לה מוזרים מאוד. שלושים ואחת מסכיי צפייה היו בחדר, מחוברים כולם למחשב ארבעים ושתים משוכלל, אבל מדגם מיושן יחסית. כבר כמה שבועות שהיא בעמדה, והיא התרגלה שכל אחד מחמשת ראשיה מרפרף קלות על כול אחד מהמסכים. ארבעה משבעת זרועותיה שעליהם גם הלכה, היא הניחה בהסבה על המשגר. המשגר היה מכשיר שהיה קיים בכל עמדת צפייה, דרכו היו יוצרים מדברים פעם בכמה שנים עם איש קשר של אטוס, שהיה מוצב בכל כוכב לכל בגלקסיה.
סוקורה הייתה מהופנטת בשיעור במכללה שעסק במשגרים. המשגר היה התקווה היחידה שאי פעם משהו מעניין יקרה בעמדת הצפייה הזו. בעמדה 24 המשגר היה מאובק, ומכוסה בדפים רבים וקופסאות. סוקורה ידעה שאיש הקשר של אטוס בכוכב 24 גר בדירה בלונדון, והיה יצור שהוצב על ידי המשמר האינטרגלקטי לפני זמן רב. "קוראים לו אדמס", מנהל האזור אמר לה, "ואסור לך להפריע לו, או להעיר אותו אפילו, שיהיה לך ברור".
"אבל אם יקרה משהו?", סוקרה שאלה בהתלהבות, ומיד דמיינה את עצמה משוגרת לכוכב 24 ומצילה אותו משואה גרעינית, ומגלה לו על העולם החדש שקיים שם בחוץ. הרי בשביל זה הצטרפה לצי, בשביל זה למדה במכללה והתאמנה, לא בשביל לשבת ולצפות במסכים.
"בשום מצב". מנהל האזור נבח, "הבנת? 24 הוא כוכב כל כך רדום, שגם בעוד מיליון שא"רים (שנות אור) לא נשגר לשם אף אחד. הם דיי סתומים, את מבינה. רק תראי במה הם מתעסקים עכשיו, כמו ילדים תאמיני לי", והוא הצביע על המסכים.
סוקרה נותרה לבדה והייתה מדוכאת. בכל המסכים ריצדו אנשים דומים זה לזה שישבו בחדרים דומים זה לזה ודיברו על אותם דברים בדיוק. "אהההה למה הם כל הזמן רוצים להרוג אחד את השני", היא אמרה בעוד היא דופקת את שניים מראשיה על השולחן.
לאחר כמה שבועות בעמדת הצפייה היא הודתה בינה לבין עצמה שבאמת היא קיבלה את ההצבה גרועה ביותר. כוכב 88 וכוכב 26 היו הכוכבים שהיו על סף פריצת דרך, והיא חלמה כל לילה לפני שהמכתב המודיע על ההצבה הגיע, שהיא תהיה זאת שתשוגר לשם. וכבר ראתה את הרב מכר שהיא תוציא יחד עם סופר צללים, על המסע שלה. חייזרית צעירה מדרום אטוס, שלמדה במכללה היוקרתית "גלקסי", וכבשה את העולם!
בינתיים אבל היא לא כובשת שום עולם, בקושי את הסנדוויץ' המלפפונים שהיא אוכלת כבר שעה. סוקורה התנערה, שוב איבדה ריכוז, והיא חזרה להתמקד במסכים. את הסנדוויץ' זרקה לפח. על מסך הטלוויזיה הופיע הסמל המוכר. הם מתחילים לדבר על הדבר היחיד שעניין אותה בכל 24. מיד היא לחצה על הכפתורים הנכונים, ומהדורת הספורט של מדינה בשם ארצות הברית הופיעה על המסך שמולה. סוקורה למדה בקורס האחרון שלה באקדמיה, אחרי שגילתה איפה תוצב, שבע שפות אנושיות בניהן אנגלית, ועוד עשרים ואחת שפות של בעלי חיים אחרים. זה לא היה לה קשה במיוחד, מפני שבני אטוס הם מהגזעים הרב לשוניים המפורסמים ביותר בגלקסיה.
מגישת החדשות דיברה באנגלית על אירוע בשם האולימפיאדה. היא דיברה על המשתתפים בו בצורה ייחודית, כאילו הם יחידי סגולה, משהו יוצא דופן. 'אז אולי לא כולם סתומים וסתמיים שם', סוקרה תהתה לעצמה בפעם הראשונה שהיא ראתה אותם מדברים על האולימפיאדה, ואז הוא הופיע שוב על המסך, וכל חמשת ראשיה של סוקורה נעצו בו את עיניהם.
"הלו בייבי", היא הטעימה כל אות ואות. זרועותיה מיד התמתחו לכול עבר ולחצו על הכפתורים, ועל כל המסכים בעמדה ראו אותו – מייקל בלבס, זוכה חמשת מדליות הזהב, שהיא הבינה שזה כמו לקבל ציון 1000 במבחן באקדמיה. מאז הורזיו בשנה האחרונה של התיכון, היא לא ראתה מישהו שמצא חן בעיינה כל כך. תמיד היא אהבה אותם זרים. הורזיו היה מכוכב הלכת קוצ'יקי, והיה יצור קטן, סגול ומסוגנן, מייקל הזה אבל היה שונה לגמרי. היה לו חיוך שהלהיב את סקורה, צחוק משגע, וגוף מוזר ומעניין. מאוד סימטרי, שתים מכל דבר, כמו של בני האנוש. אלם רוב האטוסים מצאו את זה מגוחך, אבל את סוקורה זה סקרן מאוד. מייקל הזדקר עכשיו בכל תפארתו בכל המסכים בעמדה, והשתקף בענייה של סקורה.
הוא סיים את המוקדמות במקום הראשון והמגישה באולפן פנתה אליו: "מייקל! מייקל! כולנו כל כך גאים בך! למה אתה מצפה בחצי הגמר? ויותר חשוב מי ברת המזל שתברך אותך על זה?".
מייקל הקשיב רוב קשב, צחק ולקח רגע לפני שענה. הוא הרים את מבטו והסתכל במצלמה ואמר: "אני מאמין שאני אזכה במקום הראשון בתחרות, ואת מדליית הזהב אתיך בשביל לעשות טבעת זהב בשבילך". הוא צחק שוב, וכולם צחקו, והקהל מאחוריו צרח, וגם המגישה והכתבת בשטח. מייקל מלמל שהוא צוחק, ושאין לו עדיין חברה.
"זה לא מה שאנחנו שומעים פה מייקל, כולם מדברים לאחרונה על מערכת היחסים שלך עם אליסון ספוויט, רוצה לספר לנו משהו על זה?".
מייקל הסמיק, ונשימותיה של סוקורה נעתקו. מי זאת אליסון סוופיט הזאת שחושבת שתבוא ותגנוב לה את מייקל בלבס. מייקס ניסה לענות למגישה באולפן, אבל בשלב הזה סוקורה כבר בקושי הקשיבה. היא השתמשה בכל זרועותיה בשביל לארוז. היא החליטה שהיא יוצאת לכוכב מספר 24, הידוע בשם "הארץ", והיא תפגוש את מייקל. הוא היצור האינטליגנטי שהיא נועדה ליצור איתו קשר. יחד הם יחשפו את 24 לגלקסיה, כך החליטה. היא דמיינה אותם מככבים יחד בצילומי שער של העיתון "לחייזרית", ובראיון חושפני היא תספר איך עשתה היסטוריה וגם זכתה באהבה על הדרך (והעיפה את אליסון סוויפט לכל הרוחות).
רק שסיימה לארוז, ונעמדה מול המשגר, פקפקה בעצמה לראשונה. מה אם יגלו אותה, הרי זה אסור. היא מפרה לפחות 27 חוקים אינטר- נהההה כל זה לא חשוב לעומת ההיסטוריה שהיא תעשה! היא זרקה הזבל מעל המשגר ולחצה על כפתור יצירת הקשר, ובשקט לחשה – "אדמס?", וחיכתה. המכשול הראשון יהיה לעבור את אדמס. היא שאלה שוב בקול חזק יותר "אדמס?".
היא ניסתה להישמע מספיק משכנעת בשביל שלא יחשוד, אבל לא היה צורך, כי אדמס לא ענה. היא לחצה על כמה כפתורים, אבל המסך שאמור להראות את הבית בלונדון לא נדלק. סוקורה לא הייתה מתפלאת אם כבר כמה שנים טובות השידור הזה היה סגור. ואז הפציע במוחה הרעיון, "זה משהו שצריך לבדוק", היא שכנעה את עצמה. בהחלט. "זאת חובתי בתור שומרת אינטרגלקטית, חובתי! אני נוסעת ל-הארץ! 24 הנה אני באה!" והיא שיגרה את עצמה לשם מבלי לשאול אף אחד.
בבית קרקע עם גג אדום בשכונת שורודיץ' בלונדון נחתה לראשונה מזה חמש שנות כדור הארץ חייזרית מכוכב הלכת אטוס. הבזק של אור שטף את הבית, ובשטף הנהרה סוקורה הופיעה במרכז הבית רועדת וחסרת אוריינטציה, מצפה בכל רגע שיצעקו עליה.
"וווווף וווווף! איפה היית?".
"אההה!" סוקורה זינקה לאוויר וקפצה במהירות מאחורי רהיט שהיה בחדר, שלא הסתיר אותה בכלל. הנביחות המשיכו למלא את החדר, וסוקורה לא הבינה מה קורה. זה כלב היא זיהתה, אבל רגע איפה אדמס? הכול היה כל כך מוזר וזר בבית הזה. המדריך האחרון שקראה על כוכב 24 היה מהשנה 1985 לפי שנות כדור הארץ. אף אחד באקדמיה לא טרח לעדכן את המדריך, ועכשיו סוקורה מצאה עצמה בו. היא הציצה מאחורי הרהיט מחפשת את הכלב שהמשיך לנבוח, "מי זה? אדמס? אתה לא אדמס! אוי לא! זה לא אשמתי ווף ווף אני הזהרתי אותו ווף ווף אמרתי לו לא לעזוב ווף ווף זה לא אשמתי. ווף ווף".
סוקורה למדה כלבית לפני שהגיעה לכוכב, לכן היא הבינה כל מה שהיצור אמר. בכל זאת לא הבינה בדיוק מה קורה. למה הוא… זה שמתנצל. "איפה אדמס? מי אתה?", היא צעקה בחזרה, באין דבר טוב יותר לעשות. הכלב הפסיק לנבוח והתכרבל לתוך עצמו.
"קוראים לי פג, ואני הכלב שגר עם אדמס. אני אמרתי לו שיעלו עליו יום אחד. ווף ווף אין ידעתי את זה. אמרתי לו. ווף ווף אני לא אשם שהוא כזה טיפש".
אדמס לא פה, סוקורה הבינה. אין פה אף אחד חוץ מהכלב המוזר הזה. היא יכולה ללכת לפגוש את מייקל במשחקים האולימפיים ואף אחד לא ידע על זה, אם תעשה את זה לפני שאדמס יחזור ורק תשתיק את הכלב הזה, היא… החלום שלה פתאום נהיה יותר ויותר אפשרי. היא הולכת לנצח!
"קוראים לי סוקורה ואני כאן במשימה מיוחדת מטעם המשמר האינטרגלקטי", היא דקלמה בקול סמכותי, "הוצבתי במשימה סודית, וגם לאדמס אסור לדעת על זה. אנחנו נטפל בו אחר כך. כרגע אני צריכה שתפנה את החדר, אני צריכה להגיע למקום בשם ברזיל"
האוזניים של הכלב טיפסו למעלה, "אל תגידי לי שגם נתפסת בשטות הזו של האולימפיאדה ווף ווף".
"אתה מכיר את האולימפיאדה? סוקורה התרגשה, "איך אני מגיעה לשם? תענה לי כלב קטן, איך אני מגיעה לשם? זאת פקודה אינטרגלקטית!"
"ווף ווף, תירגעי חייזרונת, אני לא עובד בשביל המשמר שלך. קודם כל קוראים לי פג, ואני לא כלב קטן ווף ווף. בשביל מה את רוצה להגיע לברזיל? מה יש לכם בני אנוש מוזרים עם המשחקים האולימפיים האלה? ווף ווף"
"עובד או לא עובד בשביל המשמר, זה לא מעניין אותי. אתה גר בבית של המשמר, ואתה חבר של אדמס שנעדר, לא מסיבות מוצדקות. אתה חייב לעזור לי" סוקורה נבחה בחזרה, ואז ניצת בה רעיון, "אתה יודע מה, אם תעזור לי, אני מבטיחה שאני אדאג שהמשמר לא יעניש את אדמס".
פג הטה את ראשו ובחן את החייזרית. נו, חשב, אולי זה דווקא לטובה העניין הזה של ברזיל…. "קודם כל לא הייתי אומר חבר… אני מרשה לו להיות לידי. אבל את יודע מה בסדר, אני אעזור לך להגיע לאולימפיאדה. בשני תנאים שהמשמר לא יפגע באדמס, והשני הוא שתיקחי אותי יחד איתך".
"כן! כן! כן!", סוקורה קראה ברגע ששמעה שהכלב מוכן לעזור לה, ממש לא עניין אותה למה הוא רוצה לבוא גם. "אין לי הרבה זמן, אני צריכה להגיע לשם מחר, לחצי גמר שחייה לגברים 400 מטר פרפר".
"בגלל מייקל בלבס?", פג שאל.
"אה…" סוקורה הופתעה מהמהירות שבה אמר את זה. טוב אם הוא יעזור לה, היא לא ראתה טעם לשקר, "כן. אני רוצה לפגוש את מייקל בלבס".
פג הסתכל בעיינה המצעפות של סוקורה והבין, "אז את צריכה דבר ראשון להתחפש לבן אנוש. את לא יכולה להגיע שאת…" הוא סקר את סוקורה מכפות רגלים ועד ראשיים, "נראית ככה".
"מה רע באיך שאני נראית?", סוקורה נעלבה.
"אל תעלבי גברת, אבל כחול לצבע גוף הוא פחות באופנה בכדור הארץ בימים האלה. את צריכה להתחפש לבן אנוש אולימפי. רק ככה תוכלי להיכנס למשחקים. אני מקווה שאת יודעת איך להשתלט על גוף, או שכבר לא מלמדים את זה אתכם שם באקדמיה שלכם?".
"אני יודעת להשתלט על מוח בגוף נחות משלי".
"אוי זאת ממש לא בעיה פה בכדור הארץ. עכשיו רק צריך לחשוב מי תהי"
סוקורה הרהרה לרגע ואז ענתה בביטחון, "אליסון סוויפט, יש שחיינית בשם אליסון סוויפט".
"ווף ווף. אני יודע מי זאת. ווף ווף. אין בעיה. אני אעזור לך להשתלט עליה בשביל שתוכלי לפגוש את מייקל בלבס שלך, אבל יש לנו עסק? אדמס לא ייפגע?".
"יחסית בשביל מישהו שאתה מרשה לו להיות לידך, הוא מאוד חשוב לך זה נראה… אבל לא משנה. יש לנו עסק!" סוקורה קראה בהתלהבות. היא קפצה משמחה (והרעידה קצת את הבית, שוברת שני אגרטלים), לא מאמינה שהתוכנית שלה עומדת להתגשם.
גם פג הכלב שמח, כי אף על פי שהבין שמניעיה של החייזרית מפוקפקים, הוא ידע שאם היא תיתפס, גם אדמס ייתפס, ואז יעיפו אותו יחד איתה מהמשמר האינטרגלקטי, ולמרות שבחיים לא היה מודה בינו לבין עצמו, הוא חיבב את החייזר המוזר.
בעודה מתרגלת את החתימות שלה באוויר, פרס בפניה פג הכלב את התוכנית. המשגר ישלח אותם לברזיל, לברכת השחייה, ממש מחוץ לחדר של אליסון השחיינית מהמשלחת האמריקאית. שם היא תצטרך לבצע במהירות השתלטות. "אני אהיה מחוץ לדלת ואדאג להרחיק את כולם, בזמן שאת תבצעי את ההשתלטות, את בטוחה שאת יכולה לעשות את זה כן? אל תעלבי, אבל קצת נראית כאילו רק אתמול יצאת מהמכללה".
"מה?", סוקורה התעוררה מהחלום, ידה עדיין באוויר חותמת את האטוס אחרי שמו של מייקל. חיוך רחב עדיין פרוש על שלושה מפניה, בעוד שניים מעוותים בגלל ההפרעה.
"ווף ווף, תתעוררי!" פג קרא.
"בסדר, בסדר, אין צורך להיות אלימים. אנחנו באותה החללית. מבין וופי?".
"טוב. חייזרית מוזרה"
"אתה יכול לקרוא לי סוקורה"
פג המשיך "סוקורה אז את צריכה להיות מהירה, בגלל שברגע שנגיע לשם עד למשחה השחייה יש לנו זמן קצר מאוד. אחרי שמייקל ינצח במשחה חצי גמר, תוכלי לצאת אליו בתור אליסון ולעשות… מה שבא לך. ווף ווף. שיהיה".
סוקורה הנהנה עם שניים מראשייה, שהיו נעוצים בפג, בעוד היתר חלמו בהקיץ.
ומה יהיה אחר כך? פג תהה בינו לבין עצמו. איך היא מתכוונת לשכנע את בן האנוש להישאר איתה, הרי היא לא תוכל להיות אליסון לנצח. טוב זה כבר עניין שלה. הוא רק רוצה להגיד לברזיל. פג המשיך, "בכל מקרה לא משנה מה. אסור לנו לעורר חשד גדול מדי".
סוקורה שוב הנהנה, הפעם עם ראש אחד בלבד, כשארבעת הנותרים חולמים בהקיץ.
"חייזרים אי אפשר איתם, ואי אפשר בלעדיהם", פג מלמל לעצמו .יאללה אז נוסעים לאולימפיאדה!"
"והווווווווווו!" היא זינקה לאוויר והחלה לרקוד, סוקורה תפסה את פג, מרימה אותו באוויר והמשיכה לרקוד יחד איתו ריקוד קרנבלי, בעוד הוא נובח עליה, "תורידי אותי, ווף ווף, תורידי!"
"קדימה נצא עכשיו?", היא חייכה אליו עם כל חמשת ראשיה, מקיפה אותו מכל עבר.
"לא הקשבת לשום דבר ממה שאמרתי לך? תאמיני לי המוח שלי מבוזבז כל כך עליכם, בני האנוש ותושבי אטוס. אנחנו הכלבים צריכים כוכב משלנו לשלוט בו. ווף ווף, אני כישרון מבוזבז, מבוזבז! חייזרית את צריכה ללמוד קודם כל מה שאפשר על המשחקים האולימפיים, ועל השחיינית אליסון סוויפט. את לא יכולה לגרום לתקרית אינטרגלקטית. עכשיו שבי ותלמדי, כשתהיי מוכנה נצא. ברזיל בשעות הפוכות משלנו, ואנחנו צריכים להגיע מספיק זמן לפני תחילת המשחה. תלמדי!".
סוקורה התאכזבה שלא יוצאים לדרך מיד, אבל היא הבינה שפג הוא הסיכוי היחיד שלה להצלחה. נראה שהוא יודע בדיוק מה לעשות, לכן החליטה להקשיב לו. היא ניגשה במהירות למחשב שעמד בפינת החדר. לאחר כדקה דפקה את הראש על השולחן. "למה זה כל כך איטי פה?"
"כן גם אדמס התלונן על זה. אני מניח שבני האנוש לא הצליחו עדיין להגיע לרמת המהירות של האינטרנט שלכם", פג אמר והיה נראה גם מעט מבויש בעצמו, כי למרות שחש עצמו עליון על כל בני האנוש, הוא בכל זאת חלק איתם את אותו כוכב הלכת, וידע שהשם שלו נקשר בשלהם.
כל הלילה ישבה סוקורה ללמוד ופג עזר לה עד שנרדם. היא אהבה מאוד לשחות, אטוס היה כוכב מלא באגמים וימות, אבל סקרן אותה איך שוחים בגוף שהכול בו זוגי. כשפג התעורר שוב הוא ראה שהיא מרוגשת ומלוהטת. היא הזכירה לו קצת את אדמס שהיה מתלהב ככה כשהיה לוקח אותו להרפתקאות בכל כדור הארץ, וכבר כמה חודשים שהוא לא יצא מגבולות הבית והחצר, מאז שאדמס… פג מחה דמעה שלא היה מודה בה בחיים.
הידע היה ארוז היטב בראש, וסוקורה החלה להקיש את כל הקודים והנ.צ של ברזיל במחשב של המשגר. היא הסתכלה על פג, שהנהן. היא לחצה והם השתגרו למשחקים האולימפיים ה- 76 בריו דה ז'נרו, ברזיל.
"אריבה!", פג נבח ורץ לעבר הדלת שבה הייתה אמורה להיות אליסון סוויפט. סוקורה התקדמה מיד אחריו.
"אוי לא. אוי לא. תעצרי! תעצרי! זה לא המקום הנכון. זה לא המקום הנכון!". פג בלם, וסוקורה נתקעה בו ויחד הם התנגשו בדלת.
"טעינו, טעינו! זאת לא הדלת הנכונה. צריך לברוח מפה", אבל זה היה מאוחר מדי. הדלת נפתחה, ומולם ניצב גבר סיני, שהביט ישר בחמשת פניה של סוקורה, ואז פתח את פיו בשביל לצרוח. מה שקרה ברגע הזה, קרה כל כך מהר, שפג לא הבין מה מתרחש עד שהכול נגמר. באבחה מהירה סוקורה תפסה את פיו של הגבר הסיני וביצעה השתלטות, ואז ידיו של הגבר תפסו את פג והכניסו אותו לחדר, טורק את הדלת מאחוריהם. הגבר הסיני התמוטט על פג.
"ווף ווף!", פג נבח, מתקשה לנשום. מבולבל כולו הצליח בקושי רב לפלס את דרכו החוצה מתחת לגוף השרירי והחל לנבוח עליו, בניסיון להעיר את סוקורה. הם טעו בקומה, זאת לא נבחרת השחייה הנשית של ארצות הברית, זאת נבחרת השחייה הגברית של סין, וסוקורה בניסיון להשתלט על המצב, ומחוסר בררה השתלטה על הגוף הלא נכון.
"ווף ווף!" הוא המשיך לנבוח, עד שהגבר נאנח והתרומם, בעוד הוא תופס את ראשו. "פג אני חושבת שעשיתי טעות. פג… מה נעשה פג? השתלטתי עליו… נבהלתי…".
"את יכולה לעזוב אותו? נביים נפילה, ונלך מיד לחדר של האמריקאיות".
"אני לא יכולה פג. אני חדשה בזה. כל השתלטות הזאת ממוטטת אותי. אם אני אעזוב אותו, אני צריכה לפחות כמה ימים לפני שאוכל להשתלט על גוף חדש. אין לנו זמן. אני חייבת לפגוש את מייקל".
פג הביט בה מבוהל. האם ההרפתקה שלו תבוא ככה לסיומה? לא ווף ווף, לא ולא. "אנחנו ממשיכים בתוכנית. אנחנו צריכים לגלות מה שרק אפשר על האיש הזה, שאת נמצאת בתוך הגוף שלו".
"אני יודעת סינית", סוקורה החלה להתאושש ולחזור לעצמה. היא התרוממה והסתכלה בחדר. היא קראה מתגית שמצאה על השולחן: "יו הונג", היא התסכלה על פג, "אני השחיין הסיני יו הונג". וליד התגית מצאה את האייפון שלו אותו הרימה מקלידה את שמו בגוגל. "אוי שיט…"
"מה, מה קרה?", פג נבח.
"המקצה שלו מתרחש ממש עכשיו, זה המקצה של … מייקל".
"ווף מה? ביחד עם מייקל?! עכשיו?"
"כן", סוקורה אמרה באימה והסתכלה מעייניו של יו הונג, "אוי לא פג. אוי לא. מה עושים?"
"למה את מחכה?! רוצי!"
סוקורה זינקה מהחדר, ולאחר שני צעדים התמוטטה. "שיט לא רגילה רק לשני רגליים", היא אמרה בעוד גופה מתרומם, והחל לרוץ שוב בצורה אנושית מוזרה למדי. למזלה של סוקורה אף בן אנוש לא היה בסביבה בשביל להבחין ביו הונג זורק כך את אבריו לכול עבר.
יו הונג שהיה לבוש כבר בבגדי הים שלו חלף ביעף על פני מסכים שמראים את השחיינים מסתדרים ליד הבריכה. על המסך פתאום התנוסס שמו, ופרשנים החלו לתהות היכן השחיין. יו הונג נכנס בסערה אל תוך הברכה, והצוות הסיני החל להתגודד מסביבו. פתאום בחור גבוה במיוחד תפס אותו בשני הידיים ונבח עליו. זה המאמן סוקורה הניחה, ולפני שהבינה לגמרי מה קורה, הוא זרק אותו למקומו בבריכת השחייה. מנסה לקלוט בדיוק מה מתרחש מסביבה, היא הביטה לצדדים ושם, לשמאלה עמד המושלם ביקום, לא אחר מאשר מייקל בלבס בכבודו ובעצמו.
GO!
השחיינים קפצו לבריכה והחלו לשחות, סוקורה נשארה עומדת על שפת הבריכה, ויו הונג קפץ באיחור. מייקל בלבס! הוא פה, ההורס הזה, אייייי מייקל בלבס. מוחה קדח, ויחד איתו הגוף שפילס את דרכו קדימה, והחל לעבור את השחיינים שכבר שחו. היא רק רצתה להתקרב לבלבס שוב, לא עניין אותה כלום. המקצה היה 400 מטר, ולאחר 300 מטר, בלבס ויו הונג שחו זה לצד זה.
פג הסתכל מזועזע על מסך הטלוויזיה בחדר של יו הונג. "מה היא עושה? ווף ווף. אסור לה להיות לא אנושית, היא לא יכולה להיות כל כך טובה".
ואכן סוקורה שכחה את הדברים של פג, ובהחלט משכה תשומת לב. כל האולם לחשש על יו הונג, השחיין הסיני שבקושי הגיע לחצי הגמר, ועכשיו מאיים לעבור את מייקל בלבס האגדי.
"והמנצח במקצה 400 הוא יו הונג!", הכריז הכרוז במשחקים; וחברי הקבוצה הסיני, החלו להשתגע. סוקורה לא הבינה מה מתרחש, עד שראתה על המסכים בבריכה את הפרצוף של יו הונג ולא של מייקל, אותו ציפתה לראות. היא הצליחה להגניב מבט אחרון במייקל כשיצאה מהבריכה לפני שהתנפלו עליה. מבוהל לגמרי, יו הונג מיהר להשתחרר מכל חברי הצוות שלו ומהתקשורת הסינית, ומיהר לחדרו, שם חיכה לו פג, "ןןף ווף! מה עבר לך בראש? סיכמנו שלא תמשכי תשומת לב! ווף ווף".
יו הונג התיישב על הכיסא והחוויר. פג חש מוזר ומבולבל ממראה השחיין יו הונג מגיב בצורה כזו. "טוב ווף ווף, הבנו הבנו, ביכי ביכי. קדימה אנחנו חייבים להמשיך בתכנית שלך" הוא החל לנבוח מיד, "לא מוותרים! סוקורה המקצה של הגמר מתרחש מחר, וכול העיניים יהיו נשואות אלייך, את חייבת להגיע בו למקום הראשון. את חייבת להשפיל את האגו הגברי של מייקל -".
"רגע אני לא מבינה. למה? מה זה יעזור אם אני אנצח אותו, ומה זה העגו הזה שאמרת עליו?".
"תקשיבי לי, אני יליד כדור הארץ, אני יודע איך האנשים פה עובדים. תסמכי עלי, ווף ווף. תנצחי בגמר, אני אחכה לך הפעם בשירותי הגברים, מחר אני רוצה להסתובב במתחם".
"אוקיי", סוקורה ענתה מבולבלת.
"אחר כך תיגשי אליו ותזמיני אותו לארוחה כפיצוי, ותגידי לו שחשבת להזמין את אליסון כדייט שלך. זה יכריע את העניין סופית. בינתיים אחרי זה, כל מה שנותר הוא להשלים את הסיבה שבאנו לכאן מהתחלה, ולהשתלט על אליסון. את חושבת שכבר תהי מספיק חזקה עד מחר?"
סוקורה הנהנה, אבל עמוק בלב היא הרגישה שמשהו לא נכון בתוכנית של פג, היא לא ירדה לסוף דעתו לגבי האגו הגברי והמבט האחרון במייקל אחרי הניצחון רדף אותה. העמדת הפנים שלה שהיא יו הונג, בלבלה לה את החושים קצת. אבל אולי פג צודק והיא צריכה לנצח את מייקל, היא חשבה לעצמה באותו לילה במלון כשהיא מנסה להירדם. ניסיון נואש שלא הצליח. בסופו של דבר היא החליטה לצאת מהחדר ולרדת לבר של המלון. סוקורה הייתה שקועה לגמרי במחשבות שלה כאשר נכנסה לבר, ויו הונג התיישב במושב הראשון ששם לב אליו. שיעול נשמע לידו. יו הונג הסתכל לשמאלו לראות מי עוד יושב בבר.
"מייקל?", יו הונג קרא מופתע. סוקורה לא ידע שהנבחרת האמריקאית מתאכסנת באותו המלון של הנבחרת הסינית.
מייקל הרים את מבטו, עניו נאורו כשהבין מי האיש שקורא לו.
"אה… סליחה אני צריך ללכת. אני… ", יו הונג התרומם.
"היי, רגע" מייקל קרא לעברו ותפס אותו בידו. יו הונג הסתובב. "חכה רגע, לא כל כך מהר. מה אתה עושה פה בכלל?"
"מנסה… לא לחשוב", סוקורה ענתה את האמת, "ואתה?"
"אני חושש שבדיוק אותו הדבר", מייקל ענה, "איך זה הולך לך בינתיים?"
"נראה לי שכמו שלך", סוקורה השיבה, והופתעה למראה החיוך הקטן שניבט מפרצופו של מייקל, "אני חייבת.. חייב ללכת…", יו הונג מלמל במהירות.
"שניה, יש משהו שאני רוצה להגיד לך", מייקל ניסה לעצור את יו הונג מלעזוב, אבל הוא נמלט במהירות מהבר, וחזר לחדר. אם לפני זה לא הצליחה להירדם, עכשיו היה ברור שאין לכך שום סיכוי. היא זכתה לדבר עם מייקל. היא זכתה לדבר עם מייקל! כבר לא היה לה משנה שזה בגוף של יו הונג, היא פשוט שמחה שהיא הייתה לידו. אויש למה הגיבה ככה. פתאום הבינה סוקורה כמה ההתנהגות של יו הונג הייתה מוזרה. היא גם התחילה להרגיש קצת אשמה על כל התרגיל הזה. על המשחק שהיא משחקת במייקל. רגשות אשם החלו לקונן בה, ומחר היא עוד צריכה לנצח אותו.
המחשבות המבולבלות האלה הטרידו את סוקורה כל הלילה, ויו הונג לא ישן בכלל. כך הגיע בוקר הגמר.
במקצה הגמר שוב יו הונג הוצב ליד מייקל בלבס.
GO!
הפעם שניהם קפצו לבריכה ביחד.
למרות התשישות, סוקורה פעלה על אוטומט ושחתה במהירות. לאורך כל המקצה היא ומייקל בלבס היו קרובים אחד לשנייה, מותירים את כל יתר השחיינים מאחור. במטרים האחרונים היא הבינה שיו הונג הולך לעקוף את מייקל ולהרוס לו את החלום, רק כי היא רוצה להיות קרובה אליו. ברגע האחרון היא ויתרה, ומייקל היה הראשון לנגוע בקיר. הקהל בבריכה שאג, ותמונתו של מייקל כיסתה כל מסך במתחם. מייקל נשלף מהבריכה והוקף מכל עבר בתקשורת ובחברי קבוצתו, אבל לא נראה היה שהוא עסוק בהם. "היי יו הונג!", מייקל צעק. סוקורה כבר לא הייתה שם לשמוע, יו הונג מיהר להימלט ויצא מהבריכה, לא נותן לאף אחד מהמשלחת הסינית לגשת אליו. הוא נכנס לשירותי הגברים. פג אכן ישב שם על הכיור.
"לא יכולתי פג! לא יכולתי לעשות את זה למייקל. אני גם לא חושבת שיש לי כוחות להשתלט מחר על אליסון. לא ישנתי כל הלילה, והמקצה הזה גמר אותי. אני לא חושבת שאני מסוגל להמשיך במשחק הזה פג. אפילו אם אשתלט על אליסון, בסופו של דבר אני אצטרך לספר לו שאני בעצם סוקורה", דמעות נשרו מעייניו של יו הונג.
פג התקרב אל יו הונג והתלטף בו, "אני יודע. ראיתי את זה עלייך כבר בבוקר. אין מה להגיד, לפחות היו לך מהלכים מרשימים מאוד. אוהבי השחייה לא ישכחו את התחרות הזו במשחקים האולימפיים כל כך מהר, אולי מאז ימי ספיס".
יו הונג ליטף את פג בחזרה והם שתקו ביחד לכמה רגעים, ואז אמר "לא ידעתי שאתה מבין כל כך בשחייה פגי"
"כן. האמת שאדמס מאוד אהב שחייה", פג השיב וקולו התרכך. הוא התכנס לתוך עצמו והתיישב למרגלותיו של יו הונג.
"אתה מתגעגע אליו מאוד הה?"
"כן… קצת… ווף ווף".
"אף פעם לא סיפרת לי. לאיפה אדמס בעצם נעלם?"
פג התרומם ונראה שהתלבט האם לחשוף או לא לחשוף את האמת, לאחר רגע החליט, "אני חושב שיש סיכוי שהוא פה, בברזיל, במשחקים האולימפיים. היום יצאתי לחפש אותו".
"פה? בברזיל? פג איך לא סיפרת לי על זה! בגלל זה רצית בכלל לבוא!"
"נכון מאוד, ואני לא מתכוון להתנצל על זה. זה לא יהיה ניחוש מטורף מצידי להגיד שאף אחד במשמר שלכם לא יודע שאת בכדור הארץ, נכון?"
יו הונג נסוג לאחור. בעצם מה משנה עכשיו אם אדמס פה. הרי הוא לא יוכל לזהות אותה פה בגופו של יו הונג. "אני מצטערת. אתה צודק. אז למה אתה חושב שהוא פה?", הדיבור על אדמס גרם לה לשכוח את עסק הביש שבו היא נמצאת.
"הוא דיבר בשנה האחרונה בטירוף על המשחקים האולימפיים ועל שחייה במיוחד. כאילו זה הדבר היחיד שחשוב בעולם, יותר אפילו מהחברים הכי טובים שלך" קולו של פג נשבר מעט במילה חברים, "ואז יום אחד לפני שלושה חודשים הוא פשוט נעלם. בלי להגיד לי שום דבר. מאז אני לבד בבית בשורו-'".
פג עצר באמצע המשפט, כי אל השירותים התפרץ מייקל בלבס, והוא היה נסער כל כך שלא שם לב לכלב שקפץ במהירות לתוך אחד מתאי השירותים. יו הונג התרומם במהירות והתייצב מול מייקל.
סוקורה פחדה מהאגו הגברי ולא ידעה מה מייקל חושב. היא חיכתה שיפצה את פיו. "אתה היית צריך לנצח, אתה היית טוב יותר", מייקל אמר. סוקורה מופתעת לגמרי, הביטה בו בפליאה, ואז מייקל המשיך לדבר בהערכה על סגנון השחייה של יו הונג, ועל כך שהניצחון שלו היה לא הוגן.
סוקורה שתקה, כל המחשבות על האגו לכאורה של מייקל התעופפו לאוויר, וכול מה שהיא רצתה זה לקפוץ עליו ולחבק אותו, ולנשק אותו, ולא להרפות. אבל היא לא העזה, לא כ-יו הונג. היא הרגישה שהמשחק שלה הרחיק לכת, שמייקל פה מתענה וחושף את עצמו וכנה כלפיה, והיא משקרת ומרמה אותו. היא חייבת להתוודות. וכך בלי לחשוב על משבר אינטרגלקטי היא אמרה: "מייקל אני זאת שרימה אותך, רימתה זאת אומרת".
מייקל נעצר, מבולבל, שקוע כולו עדיין בנאום שהכין מראש, "מה?"
"אני לא השחיין יו הונג. הכול היה תחפושת רק בשביל להתקרב אלייך. מייקל, אני יודעת שמשחקים האולימפיים הם הדבר הכי חשוב לך. אני מעריצה אותך על זה, ולא יכולתי לקחת לך את זה".
"מי אתה אם לא יו הונג ומאיפה הגעת?", מייקל נרתע לאחור.
היא הייתה נחשפת מולו אם לא הייתה חוששת שתגרום לו להתקף לב. היא הייתה מעדיפה לספר לו את האמת כשהיא בגוף של אליסון ולא של יו הונג, אבל עכשיו כבר אין בררה, היא לא יכלה להמשיך עם המשחק יותר.
"קוראים לי סוקורה ואני הגעתי לכאן מכוכב הלכת אטוס שגם הוא בשביל החלב, ועשיתי את זה כי אני אוהבת אותך מייקל. צפיתי מהופנטת בכל ההתנהלות שלך בחודשים האחרונים מאז שהשתקמת מהפציעה. בהכנות למשחקים האולימפיים, בראיונות שנתת. אתה משעשע וחכם, ואני חושבת שאנחנו יכולים להתאים. אבל אני יודעת שאתה בטח חושב שאתה הוזה או שאני משוגעת".
מייקל נעץ בה מבט שהיא לא הצליחה לפענח. קשה היה לה לקרוא מחוות אנושיות. שקט השתרר בחדר, והיא חיכתה לראות מה הוא יגיד, ואז נשמתו של יו הונג נעתקה.
מייקל הרים את ידיו, ותפס את חולצתו כאילו הוא הולך להתפשט, אבל אז במקום להוריד את בגדיו, הוא הוריד את כול עורו, ומולה התגלה לה יצור אטוסי, שהסתכל בה מפוחד עם חמשת ראשיו. "סוקורה, אני חושב ששנינו פה משחקים משחקים. אני לא מייקל בלבס. קוראים לי אדמס וגם אני חייזר מכוכב אטוס"
"הולי מאדר אוף אטוס, אתה צוחק עלי נכון?! אני לא מאמינה", סוקורה קראה, "איפה מייקל? כמה זמן אתה בגוף שלו?".
"האמת ששלושה חדשים" אדמס ענה.
"אז בך התאהבתי", היא הבינה, מתעשתת. לא מאמינה.
בינתיים פג יצא מהתא ונבח בטירוף, מקשקש בזנבו, ואז קפץ על אדמס וליקק את כולו. "אדמס, חתיכת חייזרון מפגר, ווף ווף, הנה אתה!". אדמס מופתע לגמרי חיבק בחזרה את הכלב. "פג מה אתה עושה פה?".
פג סיפר לאדמס שהגיע במיוחד לחפש אותו, ואדמס השלים את הפערים לפג ולסוקורה. אחרי כל כך הרבה שנים בכוכב 24 החליט שהוא לא מסוגל להיות סגור יותר בבית בשורודיץ', ושהוא רוצה להגשים חלום שמגיל צעיר התבשל במוחו, להשתתף באולימפיאדה. כבר כשהיה חניך במכללה האינטרגלקטית התעניין במשחקים האולימפיים וקרא עליהם רבות. הוא סיפר שהשתלט על צורתו של מייקל בלבס, אחרי ששמע שהוא נפצע. ואז החליט לבוא לכאן ולהתחרות, ובפעם היחידה בחייו להראות שהוא יכול לעשות משהו בכוכב 24 המשמים והלא מפותח, שהוא למד כל כך לאהוב. סוקורה הקשיבה מהופנטת. פג איבד את כל עוקצו, ופשוט לא הספיק ללקק את אדמס, שהתנצל בפניו שנטש בלי להודיע. בסיום הסיפור אדמס ויו הונג ישבו קרובים אחד לשני, והיה נראה שכוח משך אותם להתקרב עוד ועוד, כך שפג אפילו נשמט לרצפה ונבח, "היי! ווף ווף גט אה רום".
אדמס נעצר, וראשיו הסתכלו לכל עבר.
"היי אל תקשיב לפגי הוא סתם ממורמרי", סוקורה אמרה, וידו של יו הונג הסיתה את אחד הראשים של אדמס לעברה שוב, אבל אז גם היא שמעה את זה. מישהו מתקרב. במהירות אדמס לבש שוב את גופו של מייקל בלבס, ואז נכנסה אליסון ספוויט. היא הסתכלה בשלישיה המוזרה: מייקל בלבס, השחיין האמריקאי, זוכה מדליית הזהב; יו הונג, השחיין הסיני, הזוכה המפתיע של מדליית הכסף, ופג הכלב הקטן. באין לה משהו טוב להגיד לסצנה המוזרה, מלמלה: "מייקל אנחנו מחכים לך. התקשורת משתגעת שם, בוא!"
"אני כבר בא אליסון" מייקל אמר בקולו השלו והבטוח, ששמעה סוקורה פעמים כה רבות לפני זה על המסך, וליבותיה קפצו. אליסון יצאה מבולבלת, לא לפני שהגניבה מבט אחרון על המתרחש בשירותים. ברגע שאליסון יצאה, יו הונג ומייקל בלבס קפצו האחד על השני, וסוקרה ואדמס התנשקו לראשונה. פג, נרגש מהמעמד לא הפסיק לנבוח בטון שמח, אבל גם לרטון באותה נביחה: "נו באמת! ווף ווף, זה ממש לא הזמן חברים, אני שמח שמצאתם אחד את השנייה וכול הפוצי מוצי הזה, אבל יצא לכם לחשוב לשנייה מה תגידו למשטר האינטרגלקטי?"
"אנחנו נחשוב על זה כשנחזור לבית בשורודיץ', בינתיים אני יודעת שאני רוצה להישאר פה עם אדמס", סוקורה ענתה, ויו הונג לא הסיר את מבטו ממייקל.
"בהחלט. נחשוב על זה כשנגיע לבית שלנו", אדמס חזר אחריה, והם התחבקו.