משחקי הדרקון

קהל רב התאסף בחצר המלך בּוֹאוֹר, משפט נוסף עמד להיפתח
"הבא בתור!" צעק הֶדלוֹג, עוזר המלך,
"מממ מעניין, מה יש לנו פה?" תמה המלך בּוֹאוֹר.
"הנה הרמאי שרושש אותי" אמר קול מהקהל
"המנוול הזה השאיר אותי חסר כל"
"הוא רוצה לרושש את כולנו הנוכל" הבליח קול שלישי
"שקט שם" היסה הֶדלוֹג והמשיך: "זהו מֶּדְלָאק, הוא ניצח בכל משחקי הקלפים בתחרויות, מצא את הקלף הנכון בכל משחק רחוב, ואף בכל משחקי הקובייה וההימורים בבתי המרזח יצא כשידו על העליונה".
"מלכי, אני פשוט טוב בזה" התפרץ מֶּדְלָאק.
"שטויות, אין דבר כזה לנצח תמיד, מדובר פה ברמאות" הדף הֶדלוֹג.
"בבקשה!, תנו לי להוכיח"
"אין צורך מלכי" עצר אותו היועץ
"הוא ניצח את כל השומרים בבית הסוהר וגם אמממ אותי…כל משחק שהצבנו מולו, תמיד הרגשנו שהוא מרמה או שמא… הוא משתמש בכישופים אסורים?"
"לא אני לא!"
"הממ" המלך גירד בראשו, נעמד בכריזמטיות אופיינית וקרא
"אני חושב ש…" הוא עצר לרגע, "אני חושב ש… אממממ…"
המלך הביט בעוזרו המגוחך,
"פססססט " רמז ללא הועיל, הֶדלוֹג בהה במלך עד שזה סימן בידו להתקרב אליו חרישית.
הֶדלוֹג דידה שפוף למלך, שהחל לוחש אליו:
"אני לא מבין, יש לכם הוכחות שהוא מרמה?"
"לא מלכי" לחש הֶדלוֹג בחזרה, מדגיש את ריחו המסריח מהפה.
"אז למה אנחנו שופטים אותו?" שאל המלך וידו על אפו.
"זה פשוט מלכי, לאנשי הגילדה יש סכסוך עמו וכידוע, הגילדה מעורה ומשפיעה מאוד בממלכה ובייחוד על הכסף הנזיל למלך, הם ביקשו שניפטר ממנו, הוא גרם להם להפסדים עצומים והם ממש לא רוצים לשלם לו עדיין"
"הבנתי" גירשו המלך, מנפנף בידיו בשל ריחו הרע, בּוֹאוֹר נעמד בדרמטיות מושך באצטלתו, שבתגובה כיסתה את כל ראשו.
"החלטתי ש" (הוא הוריד את הגלימה מהראש)
החלטתי שאיש זה אשם בכל האישומים בגין נוכלות וכישוף".
הקהל הריע בשמחה, לאחר זמן מה ובחיוך לא מוסתר היסה אותם הֶדלוֹג וקרא:
"בעוון גניבה ונוכלות תירקב בכלא שלושים ושתיים שנה", התרועות חזרו.
"ובעוון כישוף, העונש הידוע הוא כמובן.. מוות בייסורים!" הקהל צרח מאושר.
"יש לך מה לומר להגנתך?"
"כן, אפשר למות קודם ואז לשבת בכלא?"
"לא! קודם צינוק ורק אז תוצא להורג", המוציא להורג שנכח שם סינן קללה חרישית. מחיאות הכפיים נשמעו זמן רב.
הֶדלוֹג ספק על ידיו בהנאה.
"הבא בתור!!" מילא גרונו.
"רגע אחד" התפרץ המלך, הוא נזכר במשהו, עיניו ברקו .
"אוי לא" לחש הֶדלוֹג.
"יש לך סיכוי אחד להינצל, מֶּדְלָאק, והוא כמובן על ידי הצלחה באתגר המלך!"
קולות תדהמה נשמעו בקהל, המוציא להורג התעלף.
"זה יהרוג אותי מהר יותר?" תמה מֶּדְלָאק.
"הרבה יותר מהר, אף אחד לא חזר משם" חייך הֶדלוֹג.
"אני מקבל את האתגר".
***
כמה בנאלית היא העובדה שממלכת נוֹיהַר, כמו רוב ממלכות התקופה, הייתה שקועה בטרדות רבות כמו מלחמות ולבישת גטקס, אך המטרד הגדול ביותר על הממלכה ועל המלך בפרט הוא הדרקון הנורא אימת האזור כולו.
כל הגנות העיר לא מסוגלות לעצור ולו לרגע אחד את הדרקון הענק עם קשקשיו החסינים לחיצים ורומחים. שיניו החדות קורעות את הרשתות המנסות ללוכדו ורשף האש האדיר היוצא מפיו ממיס ושורף כל מכשול שהוא. מדי כמה ימים מפיר הדרקון את השקט ותוקף בחוצפתו הרבה את מקנה המלך. לא משנה עד כמה התאמצו להסתיר את הכבשים, הדרקון היה מוצא אותם באמצעות חוש ריחו המפותח. כדי להקל על השגרה וכיוון שתהליך זה חזר חלילה, התייאשו אנשי המשמר ופשוט היו מציבים מספר כבשים או פרים (מסומנים בסימן מטרה אדום עליהם) במרכז השדה, אותם היו מקריבים בזמן "ביקור" הדרקון.
מה שאמנם הפך את התהליך לפשוט יותר מבחינת חיי אדם והשחתת רכוש אך גרם למבוכה ולביזוי המלך. אה כן, וישנה גם העובדה שהדרקון חטף את הנסיכה, בתו של המלך, כן, יש גם את זה…

***

"מֶּדְלָאק, למה אתה לא מנסה לברוח?" תמה ראש המשמר, רכוב על סוס, אליו קשור בשלשלאות מֶּדְלָאק,
"יש לי דרקון לקטול, וחנינה לקבל" ענה,
"אה, וגם נסיכה להציל" מֶּדְלָאק תהה לגביה, מרבית השמועות אמרו שהנסיכה הייתה בחיים, בשל העובדה שהדרקון היה משאיר מכתבים מרגשים ממנה לאביה בכל פעם שהיה בא לחטוף איזה כבש או פר, והמלך היה קורא אותם בדמעות, כך טענו יודעי דבר בעלי ריח מבחיל מהפה.
ראש המשמר ניסה להחזיר אותו למציאות המרה.
"אתה מבזבז את זמנך, אף אחד לא חזר משם, לפחות תנסה לברוח, משעמם לנו כל כך בעבודה, תן למשמר איזה מרדף מרגש קטן, מה אכפת לך?" רטן. שאר החיילים המלווים הנהנו בהתלהבות.
"תודה, אני מעדיף להגיע לשם מהר ככל האפשר יש לי תכניות לאחר כך"
"ח – ב – ל" הדגיש במנעד גבוה ובנימה מתנגנת " חבל מאוד, השלשלאות ממש לא מחוזקות, אני חייב לציין שאתה רתום לסוסי על ידי סתם חתיכת קש רופפת, נראה לי שתחוש חרטה וצער רב מאוד אם לא תנסה לברוח ליער העבות פה משמאל, כן זה מעולה שם, ייקח לי לפחות יומיים לצוד אותך שם"
"תודה לך, לא תודה"
"לכל הרוחות" התייאש, הם המשיכו ללכת ולרכוב לקול שקשוק שריון המשמר עד אשר הגיעו למערה הקודרת שם שכן הדרקון המפחיד.
המערה ניצבה מולם במלוא הדרה,
רוח מרטיטה נשבה,
יללה נרעדת עמומה ומחרידה נשמעה היטב כאילו הייתה בתוך אוזנו של מֶּדְלָאק, היא באמת הייתה בתוך אוזנו.
"אתה מוכן להפסיק עם הרעש המטופש הזה?" סנט מֶּדְלָאק בראש המשמר המייבב.
"סליחה רק ניסיתי לגרום לך לרגליים קרות, אוף, הנה אני משחרר אותך כדי שתיכנס למערה". ראש המשמר התקרב לאזיקים עם המפתח, "אוי תראה, יש פה אזור שלם שאתה יכול לברוח אליו"
החיילים צפו בכמיהה בראש המשמר מוריד את האזיקים ממֶּדְלָאק. מֶּדְלָאק הסתכל עליהם, חשב לרגע קל והתחיל לרוץ.
"יש!!!, תנו לו קצת פור לפני שאתם רודפים, רגע… לא מֶּדְלָאק!, רוץ לכיוון השני אתה נכנס למערה"
"זה הרעיון", אמר והסתער לתוך החושך.
***
כמה שעות לאחר מכן.
***
אנשי המשמר צרו על הכניסה למערה, תפקידים היה למנוע בריחה אפשרית של מֶּדְלָאק.
"לזכותו יאמר שהוא החזיק מעמד הרבה יותר מבדרך כלל" ציין אחד השומרים, שאר השומרים הנהנו בשקט.
בעודם תוהים על כך הם שמעו את קולו המפחיד של הדרקון בוקע מן המערה,
"חצוף!! אתה מעז לתקוף אותי?!, שוטה, זה הסוף שלך!"
קולו המפוחד של מֶּדְלָאק נשמע: "לא בבקשה, אני מתחנן, לא!!, שמישהו יעזור לי!!!"
הדרקון שאג שאגה אימתנית, צווחתו של מֶּדְלָאק נשמעה היטב ואחריה קולו נדם.
ראש המשמר קם ממקומו, משך בכתפיו ואמר:
"נו טוב, קדימה חברה!, זהו הוא התפגר, סיימנו את העבודה שלנו, צריך לחזור, מי יודע אולי ניתקל בטעות בכנופיית שודדים בדרך חזרה ונשחק איתם קצת"
המשמר קיפל את ציודו וחזר לטירת המלך בשקשוקי שריון קשקשים.
***
כמה שעות לפני כן.
***
האור נחלש יותר ויותר ככל שמֶּדְלָאק התקדם לבטן המערה, היא הייתה מאופיינת בקורי עכביש ענקיים, פטריות, עובש, טחב ושלדים שהיו מוטלים להם מדי פעם בתנוחות שונות.
איזה אידיוט אני, חשב לעצמו, מסתער על דרקון כאילו הייתי איזה לוחם דגול, ועוד בלי חרב או מגן, היי הנה חרב ומגן.
מֶּדְלָאק הבחין בשלד שהחזיק מגן, וחרב גדולה מונחת לצידו, סוף סוף הסיכוי שלי לשרוד גדל, כך פנטז.
מספר צעדים נוספים חשפו מצוק מסולע ולמרגלותיו מצא מֶּדְלָאק קבוצת גובלינים כחולים.
הם ישבו סביב מדורה בינונית בגודלה, צחקקו ביניהם ושיחקו בקוביות.
מֶּדְלָאק החמוש התקדם בצעדי תקיפה אל המדורה, הוא היה סייף די מוצלח והאמין בכישוריו.
אמנם, משימתו העיקרית היא קטילת הדרקון אבל זה בהחלט יהיה מקובל אם יטבח בכמה גובלינים כרסתניים על הדרך.
הגובלינים הבחינו בו, הם לא נבהלו כלל. להפך, הם נראו די שמחים.
"תראו פולש חדש, ברוך הבא פולש" אמרו בקולם הצורם.
"אמממ.. תודה?, האמת שאני מחפש את.."
"הדרקון הנורא, כן, אנחנו יודעים, אתה יודע.. אתה לא הראשון"
"כן, הא, תגידו מישהו הצליח לחסל את הדר…" תמה מֶּדְלָאק.
"לא! אף אחד לא שרד" ענו במקהלה.
"נפלא ממש!, סוף סוף אתגר" ציין מֶּדְלָאק, ספק היה ציני.
"אתגר??? חחחח, אני חושב שהם שלחו הפעם דביל מוחלט", צחקו הגובלינים.
"תצחקו כמה שתרצו, אתם אולי מפקפקים אבל דעו כי אני בלתי מנוצח לא פחות מהדרקון הנורא, לא הפסדתי מעולם!"
"אנחנו??! מה פתאום אנחנו לא מפקפקים לרגע, חה חה חה" גובלין שמן שלגם מחבית השפריץ את תוכנה על חברו בפרץ צחוק.
מֶּדְלָאק החליט לנצל את הרוח הטובה של הגובלינים.
"איזה צחוקים ממש, תגידו גובלינים נלוזים שכמותכם,
אולי אתם יודעים האם ישנה נקודת תורפה כלשהי לדרקון?" הגובלינים השתתקו לרגע. הם השתופפו ודיברו בינם לבין עצמם בשקט יחסי, בתום הדיון הם פנו למֶּדְלָאק.
"תראה, אנחנו לא כל כך אוהבים לעזור לפולשים, אבל… בגלל שאתה די דביל, חח, יהיה די מצחיק לצפות בקרב שלך עם הדרקון, אז תשמע את זה, לדרקון יש נקודת חולשה רצינית ביותר"
"האמנם?!? היכן?" שאל.
"מעל הכנף השמאלית שלו, הוא הותקף פעם בשעת חיזור על ידי דרקונית כעסנית, אתה תראה שם סימני נשיכה, אם תכה בו שם, הוא ייפול שדוד לרגליך"
מֶּדְלָאק חייך, שוב המזל מאיר לו פנים בטירוף.
"תודה לכם גובלינים, אם רק תוכלו לכוון אותי עכשיו לדרקון כדי שאוכל לגמור עם זה בדרך זו או אחרת"
"לך לפי השלט", הם הצביעו לו על השלט הגדול עליו נכתב "לדרקון"
"רק תעשה לנו טובה, אם תוכל לחכות כמה דקות לפני שתתפגר, אנחנו נבוא לצפות בקרב הגדול, אבל אנחנו צריכים להכין פופקורן קודם", צחקקו.
***
המלך בּוֹאוֹר ישב בכיסאו, מביט בריקנות בחלונו, הדרקון נשקף משם, מתעופף חזרה למאורתו, כבשים מסומנות בין טפריו.
הייתה זו עוד פשיטה מוצלחת של הדרקון.
בּוֹאוֹר נאנח, הכול הרגיש לו מסריח, רגע!, משהו באמת מסריח מתקרב אליו. הֶדלוֹג עומד להיכנס.
הֶדלוֹג התפרץ מתנשף לחדר, המלך סימן בידו והשומרים מיהרו לרססו במבשם טואלט מובחר,
"[שיעול] [שיעול] אדוני המלך, הדרקון פשט שוב! [שיעול] הוא השאיר מכתב!! [שיעול, ניגוב לחה] מבתך, הנסיכה".
"באמת? תן לי את זה" חטף בּוֹאוֹר ברגשנות את המכתב.
"השאירו אותי לבד, עכשיו!" פקד המלך.
בּוֹאוֹר היה היחיד שקרא את המכתבים, אף אחד לא ידע את שנכתב.

"אבי היקר, שוב אני כותבת לך, אני עדיין בסדר, אבל אני מתחננת אלייך, אנא שלח כבר מישהו שיוציא אותי ממצבי העגום הזה, אני מיואשת כבר,
תציל אותי אבא!,
שלך, מֶרְדִית'. "
בּוֹאוֹר חזר להביט בחלונו אל מערת הדרקון, "אני מנסה בתי" אמר לעצמו, "הפעם שלחתי מישהו שיש לי תחושה טובה לגביו."
***
השילוט היה נוח מאוד, היכל הדרקון היה במחילה הבאה , מֶּדְלָאק הבין את זה כי מעל הדלת היה כתוב "המחילה הבאה, היכל הדרקון".
מֶּדְלָאק התגנב בלאט קדימה, היכל הדרקון היה ענק, דרקונים כידוע אוהבים זהב, כסף ואבני חן, לכן מֶּדְלָאק התפלא לראות במקומם ערימות על ערימות של
"משחקים?!?, מוזר". תמה.
הדרקון היה מונח על ערימות של משחקי קופסא ומחשבה, שחמט, ששבש, דמקה, המתיישבים של קחטאן, מונופול גרסת המונרך וכן המון קוביות משחק שונות וגם ספרי הרפתקאות ישנים. הוא רצה להתעמק יותר בשלל הדרקון המוזר, אבל היי יש שם דרקון שישן על כל זה אז למה לו להתעסק בזה עכשיו.
ירוק וגדול להפליא, נוחר בחוזקה, אש עדינה מבצבצת לה מנחיריו מדי פעם,
קשקשי הדרקון הגדולים היו מרשימים וחזקים, נראה היה שכלום לא יכול היה לחדור את שריונו העצום.
מֶּדְלָאק התגנב בצעדי חתול,
הוא נע לאיטו,
בלאט,
נמנע בכל כוחו מלהשמיע ולו צליל אחד.
הדרקון המשיך בשנתו, לא מודע למֶּדְלָאק הנחוש.
הוא נשם עמוק ולאט, צעדיו מדודים,
מֶּדְלָאק החל לבחון את כנפו השמאלית של הדרקון.
הוא ראה את זה!.
אכן היו לדרקון סימני נשיכה מעל הכנף, זוהי נקודות התורפה של הדרקון!.
אך לא היה קל להגיע לשם, בעודו מתקרב הדרקון נראה כמקיץ משנתו.
עפעפיו החלו לנוע, הוא החל למלמל משהו ומֶּדְלָאק קפא במקומו,
למזלו הרב הדרקון הנורא חזר לנחור בדיוק בזמן.
מֶּדְלָאק כבר היה קרוב ביותר, הוא הזיע מאוד, ניתן היה להרגיש את חום גופו של הדרקון שהיה חם ביותר גם ללא נשיפות האש שלו.
זהו זה, אני אניף את החרב בכל הכוח, גמר בליבו מֶּדְלָאק, אוזר כוח למכת המחץ.
הוא הניף את חרבו בכל כוחו, הישר לתוך נקודות התורפה של הדרקון הנורא
[באנג]
החרב פגעה בעוצמה.

הדרקון התעורר בפתאומיות וזעק
"אההההההההה אוי לאאאא אוייייי לא הוא פגע בנקודות התורפה שלי!, מי יכול היה לחשוב שזה יקרה אאהההה" גנח הדרקון וניסה להזדקף.
גפיו רטטו והוא קרס על הערמה, גופו שמוט, זנבו מוטל.

"ישששש!!!!" צהל מֶּדְלָאק, "עשיתי את זה!, הבסתי את הדרקון הנורא" מֶּדְלָאק נעמד מעל צווארו החשוף של הדרקון המעולף, מתכונן לערוף את ראשו.
בדיוק אז הוא שמע קול של פצפוץ קטן, ועוד פצפוץ ועוד פצפוץ, הוא הביט לעבר הרעש, היו אלה הגובלינים שכרסמו פופקורן להנאתם, הם החלו להתגלגל מצחוק שוב.
"גובלינים!, תודות לכם, הדרקון לרגלי" הצחוקים התגברו, אחד הגובלינים השמנים ירק צרור פופקורן לעוס על חברו מרוב צחוק.
מֶּדְלָאק לא נתן להם להסיח את דעתו.
הוא הטיח את החרב על צוואר הדרקון, מנחית את מכת הניצחון.
[באנג]
שקט,
לא קרה כלום,
החרב קיפצה,
מֶּדְלָאק המופתע הטיח שוב את החרב ישירות לצווארו שנית
[באנג]
"לכל הרוחות ,החרב מקפצת משריונו הקשה של הדרקון".
מֶּדְלָאק הטיח שוב ושוב את החרב אך ללא הועיל.
[באנג, באנג, באנג, באנג, באנג]
כוחו אפס, מעבר לצחוקם המלגלג והמעצבן של הגובלינים, הייתה למֶּדְלָאק דאגה הרבה יותר גדולה,
עיניו הנחשיות של הדרקון נפתחו במלואן, הוא צחק צחוק גדול בקול עבה ומפחיד.
"חה חה חה חה, בן אדם יהיר, באמת חשבת שתוכל לחתוך אותי? אותי?!" שאג.
הדרקון נעמד במלוא קומתו, מתנשא מעל מֶּדְלָאק המפוחד, ראשו מביט מעליו, מחייך חיוך מרושע. אש בוקעת מדי צחקוק, הגובלינים קיפצו והשתוללו מצחוק.
"נראה שהשתכנעת מהמשחק שלי" הדרקון היה מרוצה מעצמו.
"אז אני מבין שאין לך נקודת תורפה.." אמר מדלאק בעצב.
"אפילו לא אחת" השיב הדרקון.
"ואתה חסין לכל המתקפות?"
"חסין לחלוטין, חה חה חה" הדרקון צחק,
הגובלינים צחקו ומֶּדְלָאק בהחלט הרגיש מטופש.
"נפלא, הגובלינים המטומטמים השאירו בי תקווה רק כדי ללגלג עליי"
הדרקון היה מאיים ביותר, לא נראה היה שיש למֶּדְלָאק עוד איזה סיכוי, הוא הביט בחרב ובמגן.
"אוף זה לא אמור להיות ככה, אני אמור להביס אותך, להציל את הנסיכה וללכת באושר ואושר"
"אבל אז זה יהיה סיפור בנאלי וטיפשי, אגדת ילדים ותו לא, בעולם האמיתי החזק מנצח" ענה הדרקון.
"צודק" התייאש מֶּדְלָאק. הוא שמט את החרב והמגן.
"טוב קדימה, תאכל אותי, אין לי עוד משהו לעשות אז אני מתכנן להיות מת בהקדם האפשרי"
***
כמה שעות לאחר מכן
***
המשמר חזר לארמון, הם לא נתקלו בשום דבר כיפי שאפשר להילחם בו, ראש המשמר דיווח למלך בּוֹאוֹר כי שמעו את צרחותיו של מֶּדְלָאק ואפשר בהחלט להניח שהוא מבושל היטב בתוך בטנו של הדרקון.
"שמעתם אותו צורח? זה סימן מעולה!"
המלך היה מאושר, זה אמר שהתכנית שלו עבדה.

***
כמה שעות לפני כן
***

"צר לי לאכזב אותך" אמר הדרקון והמשיך:
"אבל אני לא אוכל בני אדם"
מֶּדְלָאק שהיה רכון וחיכה לביס הגואל, הרים את ראשו.
"מה??"
"זה עושה לי גזים"
"גזים??, ולמה שלדרקון יהיה אכפת מגזים?"
"כיוון שאחוש שלא בנוח אם תצא לי אש מהישבן" השיב הדרקון.
"המממ נקודה טובה" מֶּדְלָאק הרהר בכך בחיוך.
"אז אתה לא מתכנן להרוג אותי?" חשד מֶּדְלָאק.
"עניתי לך, לא, אתה קצת בהלם, בוא עמי לארוחה, אתה תבין את הכול".
***
מעבר להיכל הדרקון היה אולם נוסף, שם שכן שולחן גדול וארוך ביותר, לידו אח גדול, סירים ומחבתות עם תבשילים שונים, כבשים מסומנות במטרה אדומה הסתובבו על האש.
הדרקון היה אחראי על האש כמובן, כמה גובלינים ערבובו תבשיל מסתורי, אחד הקפיץ חביתה והגיש אותה לצלחתו של מֶּדְלָאק הנדהם.
"בבקשה אדון…" פנה הדרקון.
"מֶּדְלָאק, תודה רבה לך, דרקוני" ענה מֶּדְלָאק, שהיה רעב ובלס את החביתה במהירות.
"אתה יכול לקרוא לי דְּרָאגפְּלֵיי"
" דְּרָאגפְּלֵיי? [לעיסה קולנית] אני מודה לך מקרב לב [לעיסה], האוכל טעים מאוד [בליעה, שוב לעיסה] רק תהיתי לעצמי מאיפה השגתם ביצים טריות?"
"אני הטלתי" ענה הדרקון, מֶּדְלָאק קפא והכחיל מעט, אך בלע את החביתה בפיו מנימוס.
"אתה בטח מבולבל" אז תרשה לי להסביר". דְּרָאגפְּלֵיי סימן לגובלינים,
הם תפסו בראשם וניתקו אותו, חושפים בכך ראש אנושי, היו אלה אנשים בתחפושת.
"אתם בני אדם?" נדהם.
"בוודאי שאנחנו בני אדם, אנחנו מתחפשים כי אנחנו משחקים עם דְּרָאגפְּלֵיי"
"ואיך הגעתם למצב הזה שאתם משחקים עם דרקון" תמה די בצדק,
"המלך שלח אותם לפה" הסביר הדרקון.
"המלך בּוֹאוֹר?"
"כן, אמנם אתה מדמיין את המלך כחזק ובעל עוצמה, אבל למעשה הוא בובה על חוט של הגילדה השולטת בו"
"המלך? בובה על חוט?"
"התאגדויות של בני אדם רבי השפעה ימוטטו בעתיד את עידן המלכים. המלך בּוֹאוֹר אציל ככל אשר יהיה, נתון לחסדי אנשים כאלו בדיוק, אבל לא רק המלכים בבעיה, גם אנשים טובים ומוצלחים העומדים בדרך הגילדה עלולים למצוא את סופם".
דְּרָאגפְּלֵיי הצביע על האנשים המחופשים
"האנשים שכאן היו אמורים להירקב בכלא או למות, הם הגיעו לפה כיוון שהם בחרו באתגר המלך, בדיוק כמוך. כשחושבים על זה המלך בּוֹאוֹר הציל אותך"
"הציל אותי? זה לא הגיוני" גירד בראשו מֶּדְלָאק.
"תשמע מר דרקון… סליחה דְּרָאגפְּלֵיי, משום מה, עוד לא אכלת אותי, אפילו הזמנת אותי לארוחה וסיפרת לי סיפור מוזר, אבל אינני טיפש, אני רואה עצמות אדם בכל פינה ואתה מצפה שאאמין לך שאתה שוחר שלום?"
"חה חה, אנחנו בימי הביניים אנשים מתים כמו זבובים בכל מקום! אתה יודע כמה קל למצוא עצמות? זה בסה"כ תפאורה למשחקים שלנו" צחק דְּרָאגפְּלֵיי.
"משחקים?"
"בעיקר כן, טוב, אולי יש כמה אנשים שהעכביש הענק אכל כי דיברו אליו בחוסר כבוד"
"עכביש ענק?! " מֶּדְלָאק הביט מאחורי מושבו, הוא ראה עכביש כביר ועצום מימדים יורד מן התקרה.
"מה נשמע?" בירך העכביש לשלום.
"[בליעת רוק] שלום לך עכביש רם ונכבד ברוך אתה במערתך" השיב באימה.
"דְּרָאגפְּלֵיי, עוד פעם אמרת לו שאני אוכל אנשים שהתחצפו אלי?" צחק ולגם חבית משקה שלמה.
כולם צחקו חזק, מֶּדְלָאק שהבדיחה הייתה על חשבונו גיחך בנימוס.
"הוא אינו מזיק, מה שכן, הוא אלכוהוליסט רציני" ציין דְּרָאגפְּלֵיי.
מֶּדְלָאק לא רצה לדון בבעיות השתייה של העכביש, היו לו יותר מדי שאלות לא פתורות.
"אוקיי אז ככה, אתה לא אוכל אותי , יש פה עכביש ענק ושתיין, יחד עם גובלנים-בני אדם,
והמלך הוא בובה, שהציל את כולם מסתבר, תגיד, לא חטפת איזה נסיכה?"
"אף אחד לא חטף אותי, אני באתי לדרקון בעצמי, כל זה היה רעיון שלי!" לסתו של מֶּדְלָאק נשמטה.
הייתה זו מֶרְדִית' הנסיכה , היא פיזרה את שערה שהסתיר את פנייה, חושפת בכך פרצוף סביר למראה.
חשבתי שהיא תהיה יותר יפה מזה, מלמל לעצמו, לא מכוערת, אבל ואוו היא סבירה ותו לא.
"היי אתה מוכן להספיק לבהות בי" שאלה
"אוי סליחה, היה לי יום קשה", ענה, "המשיכי בבקשה".
"הגילדה ניסתה להשתלט על המלוכה, הם דרשו שאנשא למישהו מכוער ומצחין מטעמם"
"פחחחחחח ניסו לסדר לך את הֶדלוֹג" צחק מֶּדְלָאק.
"ריחו הולך לפניו, זה נכון" צחקה והמשיכה:
"הֶדלוֹג ואנשי הגילדה מתגודדים מאחורי הקלעים, הם מוציאים את הטעם לחיי התושבים בממלכה, המצב החמיר כשהם ביטלו את הפסטיבלים והחרימו את רוב המשחקים בממלכה, הדבר היחיד שמעניין אותם זה כסף, מבחינתם אין מקום לפנאי ושעשוע.
אנשי הממלכה סובלים מאוד מכך ואפילו אנשי המשמר משעוממים מאוד.
אבי ניסה לעצור אותם ללא הועיל, השפעתו חלשה מדי בפוליטיקה, הקש ששבר אותו היה ניסיון השידוך שלי עם הֶדלוֹג, הוא הבין שזה יאפשר לגילדה לשלוט סופית בכל נוֹיהַר.
בשל ניסיון ההשתלטות ויחד עם העובדה שהֶדלוֹג מכוער ומצחין להפליא, הגיתי את הרעיון שדְּרָאגפְּלֵיי יחטוף אותי, וככה ישמור עלי"
-"ומדי פעם [שיהוק] אבא שלה שולח לה חתן פוטנציאלי" הזכיר העכביש בצחוק גדול שעה שהתבשם מאלכוהול.
"למה אתה מספר לו את זה?!" כעסה.
"היא כל הזמן שולחת עם הדרקון מכתבים לאבא שלה, 'אני בודדה, אני עצובה, אני צריכה חתן, תציל אותי מהמצב העגום שלי'."
"תודה עכביש, עכשיו הוא יחשוב שאני לחוצת חתונה"
כל הנוכחים בארוחה מלבד מֶּדְלָאק הגיבו פה אחד:
"אבל את ממש לחוצת חתונה!"
מֶרְדִית' הסמיקה, מדגישה את פנייה הסבירות.
"הסיפור שלכם כל כך הזוי שזה כנראה נכון" נדהם מֶּדְלָאק.
"איך את מכירה את דְּרָאגפְּלֵיי כל כך טוב?"
"אנחנו משחקים ביחד 'מבוכים ודרקונים' שנים על שנים" אמרה.
"דְּרָאגפְּלֵיי ידוע בחיבתו למשחקים, הוא נהנה לשחק בחברת אנשים, נשמח שתצטרף אלינו למשחק מֶּדְלָאק"
מֶּדְלָאק משך בכתפיו,
"זה לא שיש לי משהו אחר לעשות עכשיו" צחק.
***
הזמן עבר ביעף.
מֶּדְלָאק כדרכו הצטיין בכל המשחקים ששיחק, הוא היה 'עילוי' אמיתי.
אחרי כמה משחקי קופסא עברה החבורה למבוכים ודרקונים.
הדרקון היה שליט המבוך והיה אחראי על העלילה והפירוטכניקה, העכביש שיחק כגמד, האנשים היו גובלינים ומפלצות , הנסיכה הייתה אלפית לוחמת, ומֶּדְלָאק היה מכשף, היה זה משחק התפקידים הנפלא ביותר שמֶּדְלָאק שיחק, מזה שנים שלא נהנה כך.
במשחקם הם התקדמו במבוך, החבורה הגיעה לאזור האחרון בהרפתקה.
"מֶּדְלָאק, נפלת למלכודת אתה נמצא בבור בתחתית המערה, מצוקים פעורים מעלייך, סלעים ענקיים מתדרדרים ומאיימים למחוץ את כל הנקרא בדרכם.
הופרדת משאר השחקנים וכעת אתה ניצב מול…, תטיל את הקובייה שלוש פעמים"
"זה מטופש להטיל 3 פעמים ולסכום את התוצאות, יש לי פה קובייה הרבה יותר הגיונית, אני מומחה לקוביות" מֶּדְלָאק הוציא קובייה עם 20 פאות.
"דְּרָאגפְּלֵיי, לכבודך נקרא לה D20" הוא הטיל את הקובייה שהראתה שמונה עשרה. דְּרָאגפְּלֵיי בדק במדריך המפלצות שהחזיק ואמר:
"אתה ניצב מול דרקון שחור ברמה 100."
כולם נדהמו.
"נשמע מוכר, אני בודק האם יש לו נקודת תורפה", מֶּדְלָאק הטיל את הקובייה, יצא לו אחד.
"לא אין לו" השיב דְּרָאגפְּלֵיי.
"נראה שאתה הולך להפסיד מכשף, הדרקון השחור חסין לקסמים" אמר העכביש.
"טעות ברגליך עכביש!, מעולם לא הפסדתי, אני מטיל כדור אש אל האבן הענקית מעל ראש הדרקון" מֶּדְלָאק הטיל את הקובייה .
"הצלחה" ענה שליט המבוך בתגובה והמשיך: "האבן נופלת ולוכדת את הדרקון, מֶּדְלָאק ניצל ממות שוב"
כולם הריעו.
"אוי עכשיו שהזכרת לי, אנשי המשמר מחכים בחוץ, איך אני אצא מפה אי פעם"
"אל תדאג, יש לנו תכנית מוכנה לכך" השיבה הנסיכה.
"דְּרָאגפְּלֵיי ידוע בכישרון המשחק שלו, נשוב למפתן המערה, אספר לך מה עליך לעשות בדרך"
***
אנשי המשמר צרו על הכניסה למערה,
לפתע שמעו את קולו המפחיד של הדרקון בוקע מן המערה,
"חצוף!! אתה מעז לתקוף אותי?!, שוטה, זה הסוף שלך!"
קולו המפוחד של מֶּדְלָאק נשמע: "לא בבקשה, אני מתחנן, לא!!, שמישהו יעזור לי!!!"
הדרקון שאג שאגה אימתנית, צווחתו של מֶּדְלָאק נשמעה היטב ואחריה קולו נדם.
***
"מזל טוב! אתה רשמית מת, אנשי המשמר הלכו, אתה חופשי לדרכך" אמרה הנסיכה, מעט בעצב.
"חופשי? אני לא הולך לשום מקום, אני נשאר לשחק אתכם" השיב מֶּדְלָאק.
האמת היא שהוא התחיל להסתגל לפניה הסבירות של הנסיכה..
וכך, הצטרף מֶּדְלָאק לחבורת המשחקים.
אולי עוד תחזור החבורה לעולם האמיתי, אולי אף יחזירו את הניצוץ לממלכה וילחמו בגילדה המושחתת, אך זהו כבר סיפור אחר בזמן אחר.
צרותיהם הושארו מאחור אי שם במציאות,
שקועים בעולם מומצא של דמיון ופנטזיה.
עכבישים, גובלנים-בני אדם, ודרקון משחק,
אה כן, יש גם נסיכה.