1- הרס האוניברסיטה

האיש בגלימה האדומה הסתכל ממרומי הענן השחור על האוניברסיטה. היא לא נראתה לו. משהו בסטנדרטיות שלה, באופן ההתנהלות הרשמי, ביכולת לקבוע גורלות של אדם. פתאום לתת ציון עובר לאדם שנכשל ופתאום לא להכיר בעבודה הכי טובה בעולם. הוא פרש את גלימתו על האוניברסיטה והחליט להפוך אותה למקדש בודהיסטי. מקום בו אנשים יעלו לרגל וישטחו בפניו את תלונותיהם.

האיש בגלימה האדומה לא סתם ישב על ענן. הוא טיפס לשם יום אחד כאשר הציון שקיבל על מבחן אמצע סמסטר לא התאים לו. הוא פנה למכשפה הרעה של דורותי וזו אמרה לו : "אם תלבש את הגלימה האדומה השמורה לבוגרי הדוקטורט, אני אתן לך ענן, רק בשבילך, ענן אקדמי." הוא כל כך שמח, שמיד רץ לחדר הסמינרים, משם גנב גלימה וכובע אותו העיף אל על. רצה להיות דוקטור, הממזר. מיד ענן לבן, ירד מן השמיים וברך אותו בברכת שלום : "בוא שב עלי, דוקטור, וקח את גלימתך האדומה." ומאז הוא האיש בגלימה האדומה על ענן.

האוניברסיטה לא נשארה חייבת. איך היא תשלים עם ענן האש, היושב מעליה ומוליך אותה בדרך לא דרך אל מדבר סיני (הרי כך למדנו בשיעורי המורשת, לא ?), והיא החליטה להמציא ענן משלה. היא פנתה לכל חברי האוניברסיטה : סטודנטים, סגל, מנהלה, אנשי הביטחון, כולם, אפילו אחת משוררת וכולם התנדבו להיות האסטרונאוטים הראשונים שיעלו על ענן חדש שהקימה האוניברסיטה במעבדות המחקר שלה, ענן העשוי מצמר גפן ומפלדה.

הייתה בחירה לא קלה. רקטור האוניברסיטה התערב. הוא רצה לבחור אדם שיוכל לשבת על ענן וללבוש גלימה אדומה וגם להילחם באיש שגנב את גלימת הדוקטור ועכשיו יושב על ענן ומשקיף על כל האוניברסיטה. הוא עשה מכרז רציני. כמה נגשו. יש כמה שתמיד ניגשים. אחת מהן היא המשוררת. היא אוהבת להבליט את עצמה שכולם ידעו שהיא המשוררת. הרקטור שמח : "הנה לנו גם אישה, גם מנהלה, וגם משוררת." ומיד בחר אותה. הבעיה הייתה שכדי להילחם באיש היושב על ענן, היה צריך גבר, וגבר בגיל המתאים, להעלות אותו על הענן שיוצר על ידי האוניברסיטה.

אבל הבחירה של המשוררת הייתה חד משמעית, ואז החליטו לעשות לה ניתוחים. קודם כל ניתוח לשינוי מין כדי שתהיה גבר (הרקטור דווקא לא כל כך התלהב, שהרי רצה אישה, אבל היה דרוש גבר), אח"כ הוסיפו לה קרניים וזנב, כדי שתהייה מספיק מסתורית ומפחידה, ובסוף לקחו סולם קטן מהספרייה והיא-הוא עלו לאט לאט על ענן האוניברסיטה.

המדען מהחוג לפיסיקה, והמדען מהחוג לכימיה, שניהם גם יחד המציאו את הענן, באו לצפות במחזה. הם הביאו את הענן בתוך קופסת פלסטיק מקוררת, כזו ששמורה לבדיקות מעבדה שלוקחים אותן מאנשים בני תמותה, אבל המשורר שלנו עם הקרניים והזנב היה הרבה מעבר לזה.

שני המדענים הוציאו אט אט את הענן, והיא עולה, והם שמחים. ואז הם עושים פוּ אחד ארוך עם מפוחית, והענן עולם למעלה גבוה לשמיים איפה שנמצא האיש עם הגלימה האדומה שמשקיף על האוניברסיטה אלא שעכשיו גם לאוניברסיטה יש משורר שמשקיף בחזרה וגם לו יש כוחות להילחם בחזרה.

האיש כעס. הוא רצה לבד להילחם באוניברסיטה. לעשות את הצדק שלו. הרי לא יתכן שהאוניברסיטה לא תתנהל כמו שצריך. הוא לא יסכים לזה. ופתאום מעננו הוא רואה גבר (בחוכמתו הוא מבחין שזו אישה כרותת שדיים) עם גלימה אדומה, כמו שלו, עם זנב וקרניים, יושב ומקריא שירה. הוא לא יסכים לזה. לא ולא, הרי לזה הוא התנגד מלכתחילה כאשר רצה לעלות על ענן. מה, האוניברסיטה תכריח אותו ללמוד ועוד שירה. מילא, פיסיקה, כימיה, מתמטיקה, הוא עוד מבין אבל שירה עברית קולחת מתנגנת, לזה הוא לא יסכים.

והוא לא הסכים.

הוא שלח למשורר שלנו לשונות של אש. הוא זרק עליו קליפות של תפוזים. הוא השתמש בכל כוחות הקסם שנתנה לו המכשפה הרעה של דורותי, אבל כלום לא עזר. המנתחים עשו עבודה טובה. הם נתנו למשורר שלנו גם כמה כוחות קסם. והנה המשורר מקריא שיר של אלתרמן והאיש בגלימה האדומה נסוג. המשורר מקריא שיר של לאה גולדברג וכל התפוזים שלו נרקבים. המשורר מקריא שיר שלו, ואז האיש בגלימה האדומה מקבל כוח.

כי השיר כל כך גרוע. כל כך לא משתווה לשירם של אלתרמן וגולדברג שהוא מקבל כוח ומחליט : "הנה, האוניברסיטה לא מספיק חזקה עלי. אני אנצח אותה."

הוא שלח שתי לשונות אש דרקוניות והן הרסו את הפקולטה למתמטיקה. הוא זרק קליפות של תפוזים, כל קליפה בגודל הברד שהכה את בני ישראל במצריים והן הרסו את הפקולטה למדעי המחשב. הוא צרח צרחה איומה והחוג למקרא התמוטט. נראה שרק החוגים לספרות, לפיסיקה ולכימיה נשארים עומדים על תילם.

המשורר הבין שהוא חייב לעשות משהו. הרי הוא מייצג את הספרות, ועננו הוא תוצר של פיסיקה וכימיה. הוא עזב את השירה והתפלל גם הוא לבודהה. "בודהה, בודהה, אנא תן לי כוחות קסם." לא כמו האיש בגלימה האדומה, הוא לא רצה להפוך את האוניברסיטה למקדש בודהיסטי. הוא רצה לשמר אותה, אבל הוא ידע שרק בודהה יכול לעזור לו. והנה בתוך ספר השירים שלו מופיע בודהה ואומר לו : "אני אתן לך גם כוחות קסם. בקרניך תוכל להכיש ובזנבך תוכל להכות." ואז נעלם בודהה.

המשורר לא בזבז אף רגע. מיד כשכש בזנבו והפיל את האיש בגלימה האדומה, מיד הכיש בקרניו וניקר את עיניו של האיש בגלימה האדומה, וזה נפל לתוך החול שנוצר באוניברסיטה בין החוג למקרא לפקולטה למתמטיקה.

המשורר שלנו הבין שהצליח. הצליח להביס את האיש בגלימה האדומה. אך מה עם האוניברסיטה שקרסה. הכול תלוי בידיו ועליו לשקמה. הוא ריחף עם עננו בשמיים וביקש שיר תפילה, אך לא נענה. שוב החליט לפנות לבודהה, ושוב בודהה נענה, אך הפעם כעס : "רציתי שהאוניברסיטה תהפוך להיות מקדש בודהיסטי, ואתה רוצה שאשקם אותו. יש רק תנאי אחד שאני מסכים. שתהפוך בחזרה להיות אישה, ותפסיק להתעסק בשירה. תתעסק בתפקידי מנהלה." חשב המשורר שלנו חשוב היטב. הרי תנאי זה הוא אכזרי מעין כמוהו. הרי השירה בדמו, ונשיותו ממילא אינה התכונה העיקרית שלו. חוץ מזה, הוא די נהנה מהקרניים ומהזנב, ומהריחוף בשמיים על ענן. אבל החובה קודמת לכל, ועליו לשקם את האוניברסיטה.

הוא הסכים לתנאים של בודהה, שהופיע שוב, ובודהה הפיל אותו, גם הוא (עכשיו היא) כאישה סקסית וחושנית עם שדיים גדולים ופה משוח באודם קבוע, חולצה צמודה, ומכנסי מיני (כל מה שהמשורר שלנו תיעב) ועכשיו גם כל השירה נמחקה מזיכרונה, כאילו כל מה שמעניין אותה זה מין וסקס ואיך לפתות בחורים. כמו האיש בגלימה האדומה היא נזרקה גם היא בין החוג למקרא לפקולטה למתמטיקה. בריאה ושלמה. אך את שליחותה לא שכחה.

והנה היא משוטטת, סקסית להפליא, בין חורבות האוניברסיטה, שלפתע רואה איש בגלימה אדומה, די מוזנח, לא לטעמה, אבל אין שם אף גבר אחר. והיא מיד רוצה להזדיין איתו. היא פונה אליו : "איך קוראים לך ?" והוא עונה לה : "סמי." היא אומרת : "לי קוראים מיכל. הכול פה חורבות, ואני מתה לגבר, אתה רוצה סקס ?" "כמה את לוקחת" "בחינם, מותק."

ואז הם נכנסים למה שהיה פעם החוג למקרא, ושוכבים, פעם ועוד פעם ועוד פעם. והאיש בגלימה האדומה אחרי שגמר וכל כך נהנה שאל את הסקסית שלנו : "מה את עושה פה ?" הוא כמובן לא זיהה את מה שבודהה עשה לה, והוא חשב שהיא סתם זונה. היא ידעה את זה, ושיתפה פעולה : "אני זונה," אמרה בלאקוניות, "אם אתה רוצה להזדיין איתי אתה צריך לעבוד." "לעבוד ?!" התפלא, הרי הוא שלא עבד יום בחייו, הוא זה שהביא את עצמו לשבת על ענן ילך עכשיו לעבוד ?! אבל תשוקתו בערה בו, חלציו בערו, והוא החליט לעבוד.

"עבור כל לבנה שתבנה פה, אתן לך מציצה. כל בנין, זיון." וכך בתושיותה הערמומית הצליחה להעביד אותו. והוא עבד. שם מלט ולבנה, וקיבל מציצה. בנה את החוג למקרא, וקיבל זיון אל תוך הלילה. בנה את הפקולטה למתמטיקה וקיבל ילד. עבד ועבד שבע שנים ובסוף נהייתה שם משפחה קטנה. הנישואין לא היו רשמיים כמובן, שהרי הם חיו בבועה של האוניברסיטה, אבל האיש והסקסית ושלושת ילדיהם (שתי בנות ובן) הקימו מחדש את האוניברסיטה.

בשלושת החוגים שנשארו, החוג לספרות, לפיסיקה ולכימיה, המשיכה להתנהל פעילות אקדמית. משרדי הרקטור עברו לשם. משם צפו על כל תהליך בניית האוניברסיטה, על הזוג המוזר, ניתחו בכלים מדעיים את מה שקרה. הרקטור לא יצא שבע שנים מבניין החוג לספרות. הרי הוא היה חוקר ספרות. הוא נתן הוראות דרך הטלפון (קווי הטלפון לא קרסו) לחוקרי הפיסיקה והכימיה לבנות מודל שיסביר את בודהה מבחינה אסטרונומית, הרי איך יכול להיות שכל זה קרה.

לאחר שבע שנים הענן התפוגג. הרקטור יצא מבניין החוג לספרות עם המודל. הוא פנה למשפחה המוזרה ואמר להם : "אתם בניתם את האוניברסיטה מחדש. אני רוצה לחדש את קיומה. אני מודה לכם. אתן לכם תואר דוקטור לשם כבוד."

הלימודים באוניברסיטה התחדשו. הענן שריחף מעל האוניברסיטה פג. הכוונה כמובן לענן הכימי-פיסיקלי, כי הענן האמיתי כבר מזמן הוריד גשם ופינה את מקומו לענן אחר. והמשפחה שלנו קיבלה מקום במעונות, כי כסף לא היה להם וכל הזמן הזה הם התקיימו מתולעים וחיפושיות שמצאו ברגבי האדמה.

אחרי שהתחדשו הלימודים, וחזרו הסטודנטים למקרא ולמתמטיקה, היה צורך להביא פרופסור מאמריקה שיבדוק איך מבחינה מתמטית ותיאולוגית כל הסיפור הזה יכול להתקיים. הרי התיאולוגיה סותרת את בודהה והמתמטיקה גם היא לא מתיישבת עם קסמים. הפרופסור כמובן בא, ועשו לכבודו כנס, והזמינו גם את המשפחה המאושרת. האישה ילדה בינתיים עוד בת. ואז עומדים הבעל והאישה (הם כבר נישאו כדת וכדין ברבנות, הרי הם החליטו לעזוב את הבודהיזם ולהתמקד ביהדות) וסיפרו את סיפורם. הפרופסור מאמריקה כל כך התרשם שהחליט לכתוב עבודת מחקר בנושא : "איך בודהה ודורותי מ'הקוסם מארץ עוץ' הופכים את פני התיאולוגיה והמתמטיקה". עבודה זו זכתה במקום ראשון בתחרות העבודות המצחיקות שנערכה על ידי מגזין פופולארי באמריקה, והזוג שלנו יחד עם רקטור האוניברסיטה זכו לתהילת עולם.

הם התראיינו אצל אופרה וינפרי ובערוץ חמש היוקרתי ועשו עליהם סרט דוקומנטרי באורך מלא. הסקסיות של הבחורה כמובן פיתתה את כל המפיקים, אבל היא נשארה נאמנה לאיש שלה בגלימה האדומה.