הסודות של אלוהים מאת איתמר בר טוב

כמה קשה להיות אלוהים! למרות שבראתי את העולם בשישה ימים אני כל הזמן צריך לפקד על כל מיני דברים – בשמים ובארץ. אני זוכר שאתמול המלאכים חגגו לי את יום ההולדת ה"אינסוף + 1". הם הכינו לי עוגת ברקים עם קצף עננים בטעם וניל – רק שאנחנו לא טעמנו אותה כי אנחנו לא אוכלים בכל מקרה… אז שמתי אותה בצד ליד כסא הכבוד…ואחר כך שיחקנו משחקים כגון: "מי יורד הכי מהר בסולם יעקב ועולה בחזרה", "מי מתנדב להתחפש לעובר אורח וללכת לבקר את אברהם" והכי אנחנו אוהבים לשחק "אחת, שתיים שלוש מלאך מלוח".

 

אלוהים מספר על בריאת העולם….

אספר לכם על מקרה אחד: לפני 50 מליון שנים היתה לי גולה אחת גדולה – גולה כוכבית שהיא כוכב ענקי. בזמן שהשתעשעתי עם כוכבים מגלקסיות אחרות נפלה פתאום הגולה והתנפצה. זה היה המפץ הגדול שבו יצרתי כוכבים רבים אחרים. כוכב אחד נראה לי די מעניין, יותר מכל השאר, הרגשתי שהוא מיוחד. קרבתי אותו אלי וראיתי שיש עליו תוהו ובוהו – ממש בלגן! לקחתי אותו לחדר העבודה שלי, מתחת לעננים, והתחלתי לעשות בו קצת סדר. הכנסתי אותו לתוך המכונה החדשה שבניתי וצעקתי לתוכה: "יהי אור!" ופתאום נדלק אור מסביב לכוכב הזה. עכשיו זה היה ממש מגניב! כדור עם אור – כמו גלובוס מואר בחדר חשוך.

למחרת הבדלתי בין שמים לארץ כדי שאפשר יהיה להגיד "למעלה" ו"למטה" (לפני כן לא היה למעלה ולא היה למטה וגם לא היה ימין ולא שמאל וזה היה די מבלבל) היה ממש קשה להפריד בין השמים לארץ, בערך כמו לנסות להפריד את המסטיק שנדבק לפנים של מישהו שעשה בלון יותר מדי גדול. לקח לי יום שלם להפריד. זה היה היום השני.

ביום השלישי נמאס לי מכל המים שמשפיריצים לכל הכיוונים מהכדור המעצבן הזה אז אספתי את כל המים למקומות שונים בכדור. ראיתי שנשארו לי עוד כמה שעות ביום הזה ולכן החלטתי לברוא כמה סוגים של צמחים ואיזה עץ אחד. ביום הזה הייתי ממש מבסוט ואמרתי פעמיים "כי טוב".

בלילה של היום השלישי הסתכלתי על הכדור וראיתי שהצד החשוך בלילה הוא חשוך מדי אז למחרת, ביום הרביעי, החלטתי לשים שם מנורת לילה קטנה ולבנה (אחר כך קראו לה בכמה שמות – לבנה, סהר, ירח). כיביתי את האור בצד אחד וכך יצרתי אור בצד אחד וחושך בצד השני! המראה היה מרהיב! הוצאתי את הכוכב מהמכונה וסובבתי אותו סביב עצמו אחר כך נתתי לו פליק קטן והוא התחיל להסתובב גם סביב השמש – יום ולילה, יום ולילה, יום ולילה. בניתי מנגנון שקוראים לו כוח המשיכה ובזכותו הכדור הסתובב סביב השמש באופן מסודר וגם מנורת הלילה התחילה להסתובב סביב הכדור (כדור שמסתובב סביב כדור שמסתובב סביב כדור).

ביום החמישי היה קצת מצ'עמם. שום דבר לא זז חוץ מהכדורים (וזה היה כבר די משעמם לראות אותם מסתובבים סביב עצמם בתנועה קבועה) שום דבר לא קרה! החלטתי לברוא כל מיני דברים שזזים. תחילה חשבתי על יצורים ירוקים עם ראש אליפטי ושלוש עיניים, עם גוף קצת רזה וידיים ורגליים עם שלוש אצבעות של שממית. אבל כנראה שלא שמתי להם איברים פנימיים אז הם עמדו כמו גלמים ולא זזו. ממילא הם לא היו כל כך מוצלחים. אז מחקתי אותם. כמו שמוחקים אות לא נכונה במחשב. בפעם השנייה בראתי יצורים מתכתייים שקראתי להם "רובוטים" והפעם הם לא עמדו כמו גלמים כי שמתי להם מנוע ורכיבים אלקטרוניים הם היו מוצלחים אבל הם לא חשבו לבד על שום דבר. כל דבר הייתי צריך להגיד להם לעשות. בתחילה זה היה נחמד אבל מהר מאד התחלתי להשתעמם. אז החלטתי לברוא יצורים ביולוגיים. שמתרבים בעצמם ומתפתחים בעצמם. לחלק הדבקתי כנפיים והם התחילו לעוף. לחלק שמתי רגליים מהירות שמיועדות לריצה מהירה. לחלק שמתי קשקשים, לחלק נוצות ולחלק פרווה. ואז הם התחילו לרוץ לעוף ולשחות זה כבר היה הרבה פחות משעמם (במיוחד כשהם התחילו לרדוף אחד אחרי השני והיה קצת אקשן!). ראיתי שכבר מאוחר והחלטתי להמשיך את העבודה מחר. כך הסתיים לו היום החמישי.

ביום שישי חזרתי מוקדם מהעבודה, קניתי גלידה וכמה עוגות (אני אומנם לא אוכל אבל זה נחמד שיש במקרר למקרה שיבואו אורחים. כי כשמלאכים באים לבקר אז אנחנו שותים "בכאילו" תה וקפה מספלים ריקים…).  בראתי עוד כמה סוגים של חיות אבל היה חסר לי מישהו שבאמת חושב לבד ויכול לבטא את זה. ואז לקחתי גוש אדמה עשיתי בו עיגול, מין ריבוע כזה וארבעה קווים. חיברתי אותם ויצאה דמות של איש, כזה בערך:

 

 

 

כדי שיוכל לחשוב שמתי לו בתוך העיגול אגוז מלך וסגרתי את העיגול. קצת ריחמתי עליו ולא רציתי שיהיה בודד כמוני אז החלטתי לברוא עוד אחד כזה קצת שונה (ויותר יפה!) זה היה ממש מגניב מכיוון שאיך שגמרתי לברוא את השני – הם ישר התחילו לריב! הוא אמר "אני יותר חזק" אז היא אמרה "אני יותר יפה!" אז הוא אמר "אני יותר חכם" אז היא אמרה "היית מת – עוד לא אכלנו מעץ הדעת!". אז אמרתי להם: "חבר'ה! תפסיקו! שבת עכשיו נכנסה!" הם באמת הפסיקו והלכו לישון קצת אחר כך.

 

 

 

האיש והאשה קוראים לחיות בשמות

בבוקר הם התחילו להסתובב בגן עדן ודרכו לי על הצמחים ששתלתי ביום שלישי (שעבדתי עליהם כל כך קשה!) קצת כעסתי עליהם אבל ויתרתי כי הם היו כל כך חמודים! אבל שמתי שלטים מסביב: "נא לא לדרוך על הדשא", "לא לקטוף את הפרחים", "פרח מוגן", "אסור לאכול מעץ הדעת" וכו' אבל אז נזכרתי שהם לא יודעים לקרוא כי הם עדיין לא אכלו מעץ הדעת.

ואז שמעתי אותם מדברים ביניהם: "תגיד, ראית את העוף הזה שעף מעליך?" "לא, איך הוא נראה?" , "יש לו נוצות וכנפיים ומקור והוא עושה ציף ציף" "איזה? זה עם הכרבולת?" "לא, זה עם הרגליים הארוכות", "הוורוד או השחור לבן?", "זה הלבן כולו" "איזה???" אחרי ששמעתי את השיחה הזו החלטתי לבקש מהם לקרוא לחיות בשמות.

"טוב" אמר האיש "קודם כל נקרא לעצמנו בשמות, לך נקרא איזבל" "אתה בעצמך אי של זבל, נקרא לך זבלול". "טוב, בסדר, נקרא לך חווה" "אויש, אתה כזה נחמד, אתה ממש בן אדם! נקרא לך אדם". ואז התחילו אדם וחווה לתת שמות לחיות: "לזה שעושה ציף ציף נקרא ציפור, לזה שלוחשששש נקרא נחשששש ולחיה הזו נקרא קרנף" "למה קרנף?" שאלה חווה "מפני שהוא נראה כמו קרנף, כמובן" ענה אדם. "איך נקרא לזה עם האוזניים הארוכות שעושה אי אה?" שאל אדם "נקרא לו חמור" ענתה חווה. "לא, זה לא יפה" אמר אדם "שלא יעלב!"."לזה נקרא פיל" "למה פיל?" "כי יש לו חדק ארוך כמו של פיל!" "לזה נקרא קוף" "למה קוף?" "כי הוא מתנהג כמו קוף: מטפס על עצים, אוכל בננות ומשמיע קולות של אווו אווו אהה אהה ומתגרד". "לחרק הזה שעושה דבש ועוקץ נקרא דבורה" "למה דבורה?" "כי הוא עושה בזזזזזז נורא חזק" "נו, אז מה זה קשור ל'דבורה'?" "כי רק דבורה עושה בזזזז כל כך חזק!". "איך נקרא לחיה הזו?" "לא יודע" "אז בוא ונפתח מגדיר חיות" "אי אפשר" "למה?" כי עוד לא כתבו אותו!!!" "אהה. איזה בעסה!" "אז בוא נמציא לו שם" " מה למשל?" "נגיד תועל או חצרצרת" "למה בשמות האלה?" "לא יודע, עוד נמצא סיבה".

כאן אסיים את הסיפור שלי על אדם וחווה. אתם ממילא יודעים את הסוף. ומי שלא מכיר שילך ויסתכל בחומש בראשית. אם אין לו חומש שיחכה לשנה הבאה לשמחת תורה אז מתחילים את התורה מההתחלה…

 

אלוהים מספר על נוח והמבול

כמה דורות אחרי אדם וחווה נולד איש שקראו לו נוח. קראו לו נוח כי אמרו "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו". האמת, לפי זה אני הייתי קורא לו "נחום" אבל ההורים שלו החליטו שהשם "נוח" יותר מתאים לו ויותר מודרני. טוב, אז שיהיה נוח…

נוח הזה היה איש צדיק תמים (לא תמים כמו שה תמים אלא תמים מבחינת צדיקות) הוא היה ממש נוח. עליו כתבתי בתורה "את האלוהים התהלך נוח". הוא היה ממש בסדר הנוח הזה. נוח היה ממציאן. הוא המציא את הקולנוח ושם בתוכו כסאות נוח. היה לו אופנוח ממש מהיר אבל התעכב על כל אנטילופה שראה בדרך כי הוא היה…….צ'יטה על גלגלים.

באותה התקופה האנשים עשו ממש הרבה חטאים וזה הרגיז אותי מאד עד כדי כך שהתחלתי להתחרט על כך שבראתי את העולם והתחשק לי להרוס את כולו במבול, בתקופה ההיא לא היה את המושג שואה גרעינית גלובלית וגם לא רציתי להרוס לגמרי את העולם, רק את האנשים. ולברוא מחדש אנשים יותר טובים.

אז אמרתי לנוח לבנות תיבה. "אה" אמר נוח, "אתה מתכוון לתיבת נוח?" "לא" אמרתי. "סתם תיבה" "זה בלתי אפשרי" אמר נוח. "למה?" שאלתי. "כי אם אני בונה תיבה אז באופן אוטומטי זו תיבת נוח!" "אה. נכון" אמרתי. "טוב, אז שיהיה…. תבנה תיבת נוח. העיקר שתזדרז". נוח משך בזקנו ועל מצחו נראו קמטי הרהורים. "למה בכלל צריך תיבה? אתה רוצה לשמור בה משהו?" אז סיפרתי לו על המבול ועל התוכנית שלי להכניס את כל החיות לתיבה ואותו ואת משפחתו. נוח לא השיב אבל על פניו נראתה הבעה עצובה והבעת אכזבה. "למה אתה עצוב ולמה אתה מאוכזב?" שאלתי אותו. "כי חבל להרוס את הקולנוח". "אתה יכול להעביר את הציוד של הקולנוח לתוך התיבה וכך לא יהיה לך משעמם וגם לא לחיות בזמן השהייה בתוך התיבה". "בסדר" אמר נוח. "יאללה, לילה טוב, יש לי הרבה עבודה מחר". "לילה טוב" אמרתי. למרות שאני לא הולך לישון. למחרת התחיל נוח לבנות את התיבה. לקח לו כמה שבועות לבנות את התיבה. הוא הכניס לתוכה אוכל ומים לכל סוגי החיות. ואז התחילה העבודה הקשה באמת והיא לסדר את החיות בתוך התיבה. הפיל לא רוצה לישון ליד העכבר והוא מתבייש להגיד שהוא פשוט פוחד. התרנגולות לא רוצות לישון ליד השועל שעושה להם פרצופים מפחידים בלילה. הארנב לא מוכן להיות ליד הצב שצוחק עליו מאז שניצח אותו במירוץ. הכלב בעל חוש הריח המפותח לא מסכים לישון ליד הבואש מסיבות ידועות…העטלף לא מסכים להיות ליד הקרנף שנוחר נורא חזק – הוא פוחד ליפול למטה מרוב הרעש שעושה הקרנף. בקיצור, עד שעשינו שם סדר, יצאה לנו הנשמה.

סוף סוף הפלגנו. פתחתי את כל הברזים: הברז של הגשם, הברז של הטל, הברז של המעיינות הברז של הנהרות והתיבה התרוממה והפליגה.

ארבעים יום וארבעים לילה נמשך הגשם ואחרי ימים רבים נוספים נחה התיבה על הרי אררט. נוח שלח את העורב לבדוק אם ירדו המים אבל העורב העצלן רק התעופף מסביב לתיבה. אז שלח נוח את היונה כל יום. יום אחד חזרה עם עלה זית בפיה וביום אחר לא חזרה בכלל. זה היה סימן עבור נוח שאפשר לצאת מן התיבה.

נוח והחיות יצאו מן התיבה בשמחה גדולה והתחילו לבנות עולם חדש.

אני קצת התחרטתי על המבול ועשיתי את הקשת בענן כדי להזכיר לעצמי לא לעשות עוד מבול.

את המשך הסיפור תמצאו בתורה…

אז כמו שכבר אמרתי לכם בתחילה, זה אולי נראה אחלה, אבל זה ממש ממש מסובך להיות אלוהים…

אז אל תנסו בבית…