39 – מעשה ב…

"חברים יקרים…", פתח בהיסוס מנכ- אל חברת _ , בעת שעמד בראש שולחן הדיונים חסר הצורה. "כינסתי את כולכם  כאן היום מפני שאנו ניצבים בימים אלו בפני מצב חמור. למעשה, ניתן לומר שנקלענו אל אחד המצבים החמורים ביותר בתולדות החברה מאז הקמתה העצלה. אינני יודע כל- כך כיצד לבשר זאת לכם… אך מדדי חוסר המעש הולכים ועולים עם הזמן", אמר המנכ- אל תוך שהוא מצביע על מחשב הבקרה המרכזי המהבהב שעמד בפינה הרחוקה של חדר החמ"ל (חוסר מעש לשמו).  כל העובדים הפנו את מבטם חסר התכלית אליו. ניכר על פניהם כי רבים מהם כלל לא היו מודעים לקיומו של המחשב. הרמות גבה ספוראדיות מצד כמה מן העובדים ואישונים מורחבים שנתגלו בעיני אחרים העידו על כך שאכן רבים מהם התוודעו אליו בפעם הראשונה בחייהם. "כל היעדים השליליים שהצבנו לעצמנו בתחילת הריב- און מתקרבים אל המובן החיובי." הוסיף המנכ- אל לאחר שחרור אנחה עמוקה וגוועת ייאוש. "הגירה- און שעליו כל- כך לא עמלנו אף הוא עומד כמעט על אפס ועומד להתבטל כליל. המובן החיובי משתלט גם עליו. עליכם להבין- חברות חוסר המעש האחרות מאיימות לשבור את השוק הרווי ולנסות להתחרות על המונופול חסר השליטה שלנו. מן הסתם, אינני צריך לומר שאין זה מצב תקין עבורנו. השום והכלום אליהם התרגלנו בשנים האחרונות הולכים ומתרחקים מאיתנו בכל יום שעובר ובו המדדים ממשיכים לעלות." לאחר שסיים את פתיחת נאומו הקודר שאף המנכ- אל שאיפה  מסתורית אל ריאותיו האווריריות ומיד פלט אותה כמי שנבהל לשאוף מובן עמוק יותר מן המוכר לו משגרת היום- יום. הוא ידע שההמשך לא הולך להיות קל יותר, ובקרוב יגיע גל שאלות מצד עובדים מבוהלים שאינם יודעים אפילו לדמיין שבירת שגרה מהי ?
"אם כן… מה עלינו לעשות  ?" שאל מר  xבנימוס מעודן ובאופן מוקדם ממה שציפה המנכ- אל. מיד אחר- כך הוציא ממקרר האפשרות המוגבלת את החלב העמיד בפני התנגדות עטינית עבור הקפה העצל שלו. "הייתי רוצה לומר לך שכלום מר x, כי זה  כאמור היה הפיתרון הנוח והנגיש ביותר עבורנו, אך לצערי איננו יכולים להרשות זאת לעצמנו בשעת צרה זו. לצערי, ואני אומר זאת בחשש כבד, עלינו לעשות משהו." מרx  ושאר העובדים חסרי המעש של חברת _ פערו פיהם בבת אחת, והחלו מלחששים  פטפוטי ביצים אחד באוזני חברו במלא מרץ בלתי מוכר. 
"חברים… חברים אני מבקש", ניסה המנכ- אל להשליט סדר בקרב עובדיו ההמומים תוך כדי דפיקות קלות על שולחן הדיונים חסר הצורה, "אני יודע שאין אתם רגילים להקשיב להוראותיי בדרך כלל, אך אנא מכם… נסו להתחשב. גם עבורי מצב זה איננו קל לעיכול. אני מפציר בכם… אנא… נסו להקשיב לי במשך הדקות הקרובות.", אמר וניסה ליישר את העניבה האליפטית  אפורת המראה שלו ללא כל הצלחה ממשית. אחר- כך לגם מכוס המים השקופה עד כדי גיחוך שהייתה מונחת לצידו, כחכך בגרונו הצורם וניסה להמשיך בנאומו הבלתי צפוי: "ראשית, עלינו לתקן את מדרגות המשמעות הנעה.", אמר, והרכין ראשו מטה כלפי רצפת חוסר הביטחון המשווע שכמעט התפרקה למשמע דבריו. "עלינו להתחיל לייצר יותר משהו מכל סוג אפשרי, וכידוע לא נוכל לעשות זאת ללא המדרגות הללו. אנו זקוקים להן על מנת שנוכל לנוע בחופשיות במרחב הריק עד כמה שניתן. לאחר שאלה יתוקנו,  הייתי מעוניין שתתחילו לחפש את המשהו הזה  בכל מקום: בשירותים המשלשלים, בין הקירות דקי האבחנה ובפחי הזבל מדושני המיצים. מצידי, יש לכם אישור חריג לצאת אל מדרכות הרחוב הרופסות שמקיפות את בניין החברה, ולחפשו גם שם.  "בנוסף", המשיך בדאגה , "טכנ- אי הבית יבוא לבדוק בעוד מספר ימים האם מעלית המחשבות המעשיות בנויה לפעילות יום- יומית. "אבל אסור לנו להשתמש בה !" התפרץ מר x, הפעם בטון מנומס הרבה פחות, "אלא אם הגיע ראשו של חודש חדש כפי שכתוב בתקנון הדמיוני שלנו… וגם זאת… רק בכדי שנוכל לחשוב מה עוד- לא עשינו…". "אני מודע לעניין זה", השיב המנכ- אל תוך ניגוב עגלי זיעת מצחו הקודח שהחלו להופיע כפטריות לאחר גשם מטורי, "אך המצב השתנה, כפי שנוכחת לדעת מפתיחת דבריי." "רבותיי", פנה שוב אל כלל העובדים המבולבלים תוך שהוא מרים בקושי רב את קולו הצרוד, "עלינו לייצר משהו בכמות מסחרית, ולא, חברות חוסר המעש הממשי האחרות ישתלטו על האזור כולו. הנכם מודעים לאילו תוצאות יכולות לגרום השתלטות מסוג זה. אינני רוצה אפילו להתחיל ולפרטן בפורום שכזה, ולו רק מן הפחד הבלתי ידוע שעלול להיגרם לרצפת חוסר הביטחון המשווע עליה אנו נשענים. כידוע לכולכם, מעלית המחשבות המעשיות נבנתה רק למצבי חירום בהם אין אנו יודעים מה עוד- לא לעשות, ובמידה והגיע ראשו של חודש כפי שציין מר x." "אבל…", מר xx התפרץ אף הוא. "אני יודע, אני יודע… כרגע הבעתי דאגה מעשית על ידי חזרה על משפטו של מר x", אמר המנכ- אל, "אך עליכם להבין- חזרתי על המשפט הייתה על מנת להדגים עבורכם עד כמה חמור מצבנו. הייתי חייב להדגיש זאת, אני מצטער מעומק ליבי.  אני מקווה שלא אצטרך לבצע מעשה דומה בעתיד…". המנכ- אל המודאג ניגב את טיפות הזיעה הקרה שחזרו ועיטרו את מצחו כמו כתר מלכים משובץ יהלומים המסרב לעבור ליורשו, וניסה להמשיך בביטחון מרופד פחדים: "בכל אופן… מעתה ועד להודעה חדשה מעלית המחשבות המעשיות תשמש אותנו לעיתים תכופות. הייתי רוצה שתשתדלו להשתמש בה כמה שיותר. לאלו מכם שאינם יודעים כיצד להפעילה, הייתי מציע שתשתמשו באחד מקווי התמיכה לשעת חירום מעשי השעונים על קירותיה הדקים של מסדרונות החברה. פעולה נוספת בה נקטתי, בצער ובקושי רב, עליי לציין, היא לארגן דינאמיק-א- קבוצתית. על מנת לייצר משהו מלא כלום, עליי לדעת מי מתאים לאיזה תפקיד." לחשושי העובדים חסרי המעש גברו מעט יותר, ולראשונה נדמה היה כי דיבור מודאג  מאפיין את קולם המעומעם.  "חברים.. אנא מכם… נסו שלא להיבהל יתר על המידה ", אמר המנכ- אל. "אני יודע שבטח לא תהיו מרוצים מכך, וכן שהובטח לכם מראש שבארגון זה ישנה  אי- תמיכה גורפת בדינאמיקות מסוג זה. גם אני אינני מרוצה מהעניין בלשון המעטה, אך מופעלים עליי לחצים שאינם משתמעים לשתי פנים מגבוה", אמר, והצביע על מצלמות העין הבוהקות שנעו מעל ראשי העובדים במרחב הריק של חדר החמ"ל. העובדים חסרי המעש כבר היו רגילים אליהן כל- כך עד שלרוב כלל לא שמו לב שהן נמצאות באיזור.  ההרגל נבע מן העובדה שכל עובד חדש קיבל מצלמה אישית אשר ריחפה מעליו, בראשית כניסתו אל החברה. מצלמה זו תיעדה ומדדה את כמות חוסר המעש שלו. לאחר מכן היא השוותה את חוסר המעש אל המדד (שלא ניתן לחשפו בין דפים אלו מפאת שמירה על שמה של החברה) המקובל בשוק הרווי. למעשה, המצלמות הללו היוו מכשיר חסר תועלת לקידום רגרסי של כל עובד ועובד בחברה, כל אחד על פי עמידתו או אי- עמידתו בקריטריונים. 
להט ומהומה החלו גוברים סביב שולחן הדיונים חסר הצורה. העובדים, שעד לפני כמה רגעים קלים ענו ברובם להגדרת תו התקן של חוסר המעש המוחלט, החלו להראות סימני מצוקה ראשוניים של נקיטת פעולות ממשיות. צעקות מחרישות אוזניים נשמעו ברחבי חדר החמ"ל המבוהל והחליפו את הלחשושים הזהירים, כסאות נזרקו דרך חלון ההזדמנות המפוספסת. מר x שפך מרוב התרגשות את הקפה העצל שלו על החולצה חסרת השרוולים של חברו למחלקת השכר השחוק, אך כיוון שהקפה היה כל- כך עצל הוא כלל לא הספיק להגיע עד לחולצתו של החבר ונשפך על נעליו הדרוכות במקום. מר xx לא חדל מלמלמל לעצמו מלים לא ברורות שוב ושוב כמו תקליט שבור, כאילו מעולם לא היה קיים עבורו תקנון דמיוני. גם מר xxx שעד עתה ישב בצד ושתק שתיקה רועמת, כבר לא עמד במתח הגובר. הוא תירגם את מבטה הצולב של מזכירתו הנשכחת גברת y , כהזמנה לפריקת עול  המתח המיני. לכן הוא לא היסס לרגע, ומיד  החל קורע את בגדיה מעליה בחייתיות בוטה ונואשת, תוך שהוא משליך אותה על השולחן (שאמנם עדיין היה חסר צורה, אך אט אט החל לקבל משמעות חזותית מאוד מסוימת) וחדר אליה הלוך ושוב במהירות האור עד שגמר בתוכה החם והמלטף. גברת y  מצידה לא התנגדה, ואף נראה היה שהיא נהנית מן העובדה שכל הסובבים כל- כך עסוקים אחד בשני עד כדי כך שאין הם שמים לב להתניית האהבים השבורה הזו. לאחר מכן, כל אחד מהם הדליק את 'הסיגריה שאחרי' בעזרת גפרור כבוי להבה ויחד השתרעו על הרצפה חסרת הביטחון המשווע המשובצת.
בתוך המהומה חסרת המעצורים, נורת המחשב המרכזי הירוקה החלה לצפצף לפתע צפצופי שמחת אמת וסימנה אותות מובהקים מן הקצה השני של חדר החמ"ל. המחשב הראה שכל המדדים החלו לרדת מעצמם אל עבר המובן השלילי. מדדי "חוסר המעוף", ה"עלק- תק", ואפילו הגירה- און עליו אנשי החברה כל- כך לא עמלו ירדו אלפי מספרים לאחור. המובן מעולם לא היה ברור יותר. אף לא שלילי ברמה כה ירודה. המנכ- אל לא האמין למראה עיניו חסרות המבט. "חברים יקרים אינני מאמין…", אמר כאשר ניצוץ מבריק האיר את פניו בעודו  מביט אל עבר המחשב המרכזי. "אפשר שהכאוס וההרס הבלתי מוכרים לנו שקרו בדקות האחרונות במרחב הריק של המקום הצילו אותנו מידי אבדון כולל, מפני ארמגדון. בעת שרבנו, שברנו, או אף השלמנו אחד את השני כפי שאפשר לראות על פניה השלוות של גברת xxx – נוצר משהו אחר. אני חושב שניתן לכנות זאת "משמעות" רבותי. ואפילו לא השתמשנו במדרגות המשמעות הנעה. כן… כך זה נראה: כעס, ייאוש, אהבה ואפילו אכזבה התערבבו זה בזו ויצרו פסיפס בלתי מוסתר של יצרים מודחקים. מהפכה של ממש! המנה הייתה כה גדושה עד שהמרחב הריק לא יכול היה להכילו יותר. אין לי הסבר הגיוני אחר למה שקרה כאן", אמר וגירד באצבעותיו הימניות את מצחו חסר העזות.
"האם זה אומר שאנו בטוחים כעת ?" שאל מר x בעת שהכין לעצמו כוס קפה חדשה. "אינני בטוח…" אמר המנכ-אל בהיסוס קפדני. "הייתי רוצה לומר לך שכן מר x, אך לאור מה שעברנו בדקות האחרונות עליי להיות זהיר מאוד בדבריי." אם כן…" המשיך מר  xx את ההתעניינות במהפך שזה עתה היו עדים לו כל עובדי חברת _ , "כיצד עלינו להתנהג כעת ?"  "נראה לי שכדי להיות בטוחים יותר", ענה המנכ- אל, "עדיף שנחכה עם התשובה לשאלה זו עד לתחילתו של החודש הבא…" המשיך  וחייך חיוך מכווץ- שפתיים בעת שמצלמת עין בוהקת חלפה מעליו.