"ובזה סיפורי מסתיים".
זה מה שהוא חשב ברגע שהוא ראה את החרבות המעוקלות מולו.
הם היו חמישה , חובשי כאפיות , מלוכלכים, לבושיי סחבות ומדיפים ריח רע, הוא חשב לעצמו שהיה משהו אירוני בעובדה שהוא עמד למות אך הדבר שהציק לו היה בעיקר ריחם הרע של השודדים שעמדו מולו.
"תחשוב" הוא מלמל לעצמו , "איך יוצאים מזה ?"
הוא הרים את תיקו למעלה וניסה להסביר בערבית מגומגמת שאין לו כסף.
הם הורידו מעט החרבות והסתכלו אחד על השני , ממלמלים משהו בערבית , הוא לא הצליח להבין כמעט כלום אבל הוא החל להירגע , כנראה שהם הבינו פחות או יותר מה זה אומר ותקווה התעוררה בו.
לאחר כמה שניות הם הפסיקו לשוחח ונעצו בו עיניים מקפיאות.
הוא צעד צעד אחד אחורה ונפל על האדמה , אחד השודדים החל לצעוק עליו בערבית, הוא הרגיש חסר אונים, הוא ניסה ללמוד את השפה המקומית ככל יכולתו לפני שהגיע לכאן אבל זה כנראה היה מעט מדי ומאוחר מדי, הוא קלט כמה מילים "אתה" , "כאן" , "מסוכן" אבל שאר המילים לא היו מובנות.
הוא החל לרעוד, רוח חמה נשבה ורעם נשמע מרחוק ,השודדים לא הגיבו.
ואז, ברגע אחד של טירוף , פחד , ללא חשיבה הגיונית, הוא הרים את תיקו והחל לברוח, במעלה הגבעה שהרגע ירד ממנה, הוא עוד היה יחסית צעיר רק בן 30 אבל ריצה במעלה גבעה כאשר בתיקך כמה ספרים אינה יכולה לקחת אותך רחוק מדי, השמש השוקעת סנוורה אותו , עיניו החלו לדמוע , לאחר כ 100 מטרים הוא התמוטט , מתנשף.
הם אפילו לא טרחו לרוץ אחריו, במקום זה הם התפקעו מצחוק , זורקים חצאי משפטים בערבית ועולים בזריזות אחריו.
הוא נפל על ברכיו וקבר את ראשו בן ידיו ,הוא הזיע מאוד, היה לו קשה עם האקלים המזרח תיכוני ,הרוח נשבה בחום ובעוז והיה נדמה לו שהרעם המתגלגל ששמע מקודם מתחזק .
הוא נתפס בצווארונו ע"י אחד מהם , הרגיש את את חוד החרב נצמד לצווארו, חותך אותו קלות, דם החל לזלוג במורד גופו , למרות החום הכבד ולמרות הכאב , החרב היתה קרירה למגע.
יד נוספת אחזה בשערו וראשו נמשך אחורנית "אללה וואכבר" הוא שמע.
הוא אחז בשרשרת הצלב שהייתה על צווארו והחל למלמל "בשם האב הבן…" הרעם התחזק
משהו באחורי ראשו החל לומר לו שהוא מכיר את הרעש הזה מהבית , הוא פתח את עיניו וראה את פרצופיהם הנדהמים שוביו , החרב ירדה מעט מצווארו והיד האוחזת בשערו הרפתה, האדמה החלה לרעוד , הוא הביט לאחור כשהוא על ברכיו
ומשם הם הגיעו ,במורד הגבעה , כשהשמש מאחוריהם כ 100 סוסים מעוטרים ועליהם אבירים מפוארים, זוהרים , דגלים לבנים ואדומים במגוון צלבים מתנוססים בניהם. המראה היה מרהיב ועוצר נשימה, לפחות עבורו.
הפעם היו אלו חמשת השודדים , שזעקו זעקות שבר והחלו בורחים במורד הגבעה.
האביר המוביל, לבוש בכבדות , סוסו מעוטר בעיטורים מפוארים הבחין בשודדים הבורחים וצעק משהו בעודו מצביע קדימה עם חרבו.
בתוך שניות נכנסו האבירים למערך קרב ושעטו קדימה הישר לעברו , הוא ידע שהוא אמור לקום ולברוח אך רגליו סירבו לעשות כן . בעודו כורע על ברכיו , מחזיק את הצלב הקטן שעל צווארו התקדם אליו גל האבירים ו…. התפצל משני צידיו כנהר הנחלק לשניים למול סלע גדול ונסגר חזרה בסופו, שניות לאחר מכן נשמעו זעקות האימה של חמשת השודדים שחוסלו בתוך רגע ע"י חרבותיהם וסוסיהם של האבירים.
הכוח המשיך קדימה , אך הוא ראה סוס אחד מעוטר ועליו אותו אביר לבוש בכבדות , גלימה אדומה עוטפת אותו מתקדם לעברו בצעדים קלילים.
הוא קם על רגליו.
האביר נעצר לידו מרים את מגן הקסדה, הוא ראה שהאביר מזיע אך מבט משועשע עמד בעיניו.
"תודה לך סר ,על שהצלת אותי" הוא אמר חצי צוחק חצי בוכה.
"אנגלי ?" שאל האביר בתדהמה ובמבטא צרפתי כבד ? "לבד ? כאן ? ללא כל הגנה באזור כל כך מסוכן , ליד ירושלים ?"
"כן" הוא אמר "אני חוקר , מלומד , ובאתי ללמוד על העיר הקדושה של אדוננו ישו, מה…. מה אתם עושים כאן, מי אתה סר ?
האביר החל לצחוק "שמי הוא גודפרוא דה בויון ומסענו מוביל אותנו לכבוש את ירושלים, עירו הקדושה של אדוננו ישו, הקשב לי בחור צעיר , זכור שנה זו , שנת 1099 לאדוננו הקדוש, כי זו העת בו תיכבש ירושלים מידי הכופרים ומלכותו של אדוננו תשרור בו לנצח".
האביר הוריד את מגן הקסדה , בעוד סוסו צוהל ומרים את רגליו הקדמיות . לפני שמיהר לחזור לקבוצת האבירים שלו אמר לו האביר בקול עמום "הסתכל מאחוריך בני"
שוב הוא סובב את מבטו לעבר הגבעה וראה ים של חיילים , עשרות אלפים נעים בטורים מסודרים, דגלי הצלב מתנופפים אל על.
"מה שמך ? בני " הוא שמע את האביר שואל אותו מבעד לקסדה.
"דיוויד סר, שמי הוא דיוויד אדמסון".
הוא הרגיש ממש לא טוב.
כבר כמה ימים שהטיפוס לירושלים נמשך, הוא נסחב עם עגלות האספקה, הנשים ושאר הערב רב שהשתרכו באטיות אחרי האבירים בדרך לירושלים.
מדי פעם האבירים נתקלו בכפר כלשהו אותו הם שרפו והמשיכו הלאה, הוא היה להוט לתעד , בשביל זה הוא הגיע עם כל הספרים והמגילות שלו אבל כתפו, היכן שהחרב שרטה אותו בערה, היא הפרישה נוזלים כלשהם והריחה נורא, היה ברור לו שגופו אינו מצליח להתאושש מכך אך הוא לא ידע מה לעשות , הוא ניסה לשטוף במים ואף שפך בירה על החתך במטרה לחטא אותו אך ללא הועיל.
הוא הבין שהוא מתחיל להשתרך יותר ויותר מאחור, הוא כמעט והפסיק לראות עגלות, רק אנשים בודדים , גבעות ועצים, היה לאוויר ריח שונה ככל שהם עלו למעלה, ריח נקי יותר, היה נדמה לו שהוא רואה באופק את העיר אך ייתכן ועיניו תעתעו בו.
הוא חש סחרחורת ועצר לנוח, לאחר דקה הוא נעמד שוב , הסתכל ימינה ושמאלה והבין שהוא לבד, אחרוני המשתרכים כבר התקדמו.
הוא עמד להגביר את צעדיו כשלפתע שמע קול , היה נדמה לו ששמע ילד בוכה , הוא פנה הצידה ונכנס לחורשה קטנה, הקול הגיע מאחורי גזע עבה של אחד העצים.
הוא ניגש אל מאחורי העץ וגילה להפתעתו אישה מקומית , מחזיקה ילד כבן 4 , הם היו מלוכלכים ומוזנחים אך כנראה שלא נפגעו , היה ברור לו שהם היו רעבים , צמאים ומותשים. האישה הסתכלה עליו בפחד ולא הוציאה מילה
"שכחתי שמלחמה זה לא רק גיבורים וקרבות מפוארים" חשב לעצמו בעצב.
הוא הוריד את תיקו והוציא משם את שארית הלחם היבש והמים שהיו לו, בייאוש מסוים הוא הגיש את כל מה שהיה לו לאכול ולשתות לאישה . היא הסתכלה עליו בפחד אך לאחר רגע חטפה את הלחם והמים והחלה לתת לילד שהחל לאכול ברעבתנות.
היא לא אמרה דבר אך מבטה כבר הודה לו על הכל.
הוא חייך בייאוש, מנסה להתרומם וכמעט נופל מהסחרחורת שתקפה אותו, הוא החל לחזור בזהירות לכיוון הדרך הראשית, לנסות להשיג את החיילים ,אך ללא הועיל , הזמן עבר והוא לא מצא את הדרך חזרה כשלפתע בחילה תקפה אותו, הוא נפל על ברכיו, האדמה התהפכה מולו, והחושך כיסה אותו.
הוא התעורר לאיטו לרעש פצפוץ הזרדים באש, פיו היה יבש, "רגע"…. חשב לעצמו… "אש, לא הדלקתי אש" הוא התרומם על ידו בבהלה וחטף סחרחורת שוב, הוא נשאר לשכב והזיז את ראשו הצידה , לילה שרר בחוץ , הוא שכב בחורשה ולידו אש קטנה ומסודרת בוערת בעליזות, מאחורי האש ישב אדם אותו לא הצליח לראות.
"אני רואה שאתה מרגיש יותר טוב" נשמע קול עבה אך משועשע.
"כן" אמר דיוויד בהיסוס "מה אני עושה כאן ?" שאל בחשש
"התעלפת אני מניח , הפצע שלך בכתף היה מזוהם בצורה רצינית, היית אמור למות בתוך יום" אמרה הדמות באדישות.
"למה הצלת אותי ?" שאל דיוויד מופתע.
הדמות התרוממה, התקרבה לעברו וכרעה לידו בעדינות "כי אהבתי את מה שעשית עם האישה והילד ההם" אמר האדם ברוך.
דיוויד בהה בו ,הלהבות האירו את פניו, הוא היה אדם גדול , קירח , שזוף , בערך בסביבות גיל 40 , אך עיניו היו מיוחדות, לאור המדורה היה נראה שצבעם כמעט סגול והם היו נראות חסרות גיל.
"מי אתה ?" שאל דיוויד
האדם חשב לרגע עד שענה ולבסוף אמר "אתה יכול לקרוא קין"
"קין ?" שאל דיוויד
"כן קין " אמר האדם הגדול שמולו
"קין כמו קין מהברית הישנה, מספר בראשית ?"
קין חייך בהבנה ואמר "כן , קין כמו קין מספר בראשית מהברית הישנה"
דיוויד ניסה להבין מדוע הורים יקראו ליד שלהם קין אבל החליט שלא מנומס לחקור כרגע את האדם שהציל אותו ולכן אמר "תודה שהצלת אותי וטיפלת בפציעה שלי"
הוא הניח את ידו על כתפו מצפה לחוש תחבושת או כאב מסוים, להפתעתו הוא לא חש כלום רק עור חלק. הוא התיישב בפתאומיות, מתעלם מהסחרחורת הקלה שתקפה אותו , ובדק ליתר בטחון את שתי הכתפיים, הוא לא מצא זכר לפציעתו.
"מה קרה לפצע שלי ?" שאל בתדהמה את קין
קין התרומם וחזר למקומו מצידה השני של המדורה , "כפי שאמרת טיפלתי בפציעה שלך, יש לי יכולות מסוימות עם צמחים, עכשיו יש לך כלי עם מעט אוכל ומים לידך תאכל ותחזור לישון עם אור ראשון אנחנו מתקדמים" .
דיוויד שם לב שהוא רעב מאוד, הוא לקח את הכלי והחל לאכול ברעבתנות , הוא לא ידע מה זה היה אך היה לזה טעם של ירקות כלשהם , הוא סיים לאכול , גמע את המים שהמתינו לו ומיד נשכב חזרה , בעוד השינה עוטפת אותו כשמיכה רכה הוא הבין שקין אפילו לא שאל לשמו.
הוא הרגיש יד חזקה מנענעת אותו בחוזקה אך לא בגסות. הוא פתח את עיניו וראה את היום נגלה לעיניו באור ראשון.
הוא קם בזהירות מצפה לסחרחורת או כאב כלשהו אך להפתעתו כאב כזה לא הגיע, הוא הרגיש מצוין, הוא ראה את קין צופה לעבר ההרים, לעבר ירושלים.
"תאכל ונתקדם" אמר קין קצרות ממשיך להסתכל לאופק.
דיוויד הסתכל על קין בעודו אוכל את התבשיל שהכיל ירקות לא מזוהים אך טעימים. הוא היה גבוה בערך מטר שמונים, לבוש במעיין גלימה אפורה עשויה מבד גס וקשורה בחבל כלשהו, דיוויד שהבין שמשהו חסר לו , ורק כאשר סיים את ארוחתו וכיבה את המדורה הבין שקין לא נשא עליו כל ציוד למעט מקל הליכה .
דיוויד העמיס עליו את תיקו ונאד מים נוסף שהשאיר לו קין והתקרב למצילו בחשש.
"נזוז ?" שאל קין.
"אאאהה כן" אמר דיוויד "אני מבין שאנחנו הולכים לאותו כיוון לירושלים".
קין הנהן והחל להתקדם ,הולך בנחרצות אך לא ממהר יותר מדי.
לאחר מספר דקות של הליכה בשקט מעיק שבר דיוויד את השתיקה "אז……מה אתה מחפש בירושלים ?" שאל.
"הולך להתקיים שם קרב גדול , אני חייב להיות נוכח בו, יש דברים שאני צריך לטפל בהם" השיב קין באדישות.
דיוויד שתק, קיין הציג את האירוע כאילו מדובר במשהו שיגרתי לחלוטין.
"ואתה ?" שאל קין באופן מפתיע
"אני חוקר, חוקר דתות, הייתי בכל בעולם כדי ללמוד ולהכיר עמים שונים ואמונות שונות , אני רושם ומתעד כל מה שאני מגלה" אמר דיוויד בשביעות רצון וטפח על תיקו.
"ולאיזה מסקנות הגעת עד עכשיו ?" שאל קין שאלה מפתיעה
"מסקנות ?" שאל דיוויד "ראיתי ורשמתי עשרות תרבויות ודתות , הייתי ביבשת אפריקה, ראיתי אנשים שחומים וגדולים רצים במדברות ומתפללים לאלים . הייתי במזרח, ביבשת אסיה פגשתי אנשים שנראים שונים מאיתנו וחיים אחרת מאיתנו פגשתי דתות ומנהגים שונים ומשונים, דתות גדולות עם המוני מאמינים".
"לא שאלתי מה ראית , שאלתי לאיזה מסקנות הגעת שותפי למסע".
דיוויד חש נזיפה קלה אך ידידותית בשאלה.
"ובכן , הגעתי למסקנה שכל האנשים שאני פגשתי ותיעדתי לפחות חשים את הצורך להאמין בכח עליון או בכוחות עליונים".
קין הנהן והיה נראה שהוא מרוצה מהתשובה, דיוויד חשב שהוא אפילו חייך לרגע.
"ומה עוד ?" שאל.
"ראיתי שיש אין ספור מנהגים ,דתות התנהגויות ופולחנים שונים , שנועדו להגדיר את דרכי האמונה של אנשים".
הפעם קין ממש חייך בזמן שהסתכל עליו בעיניו הסגולות , ידיו מאחורי גבו.
"אולי זה לא היה כזה בזבוז להציל אותך " אמר.
דיוויד לא היה בטוח אם הוא רציני או מתלוצץ "סליחה סר קין שאני שואל אבל לא אמרת שיש לנו קרב להגיע אליו ? בקצב שאנחנו הולכים נגיע כנראה בסופו, הכוחות התקדמו הרבה מאוד לפנינו".
"למעשה כבר הגענו " אמר קין באדישות, "זה ממש מעבר לגבעה ההיא, ודרך אגב שמי הוא קין לא סר קין"
"כן סר.. אני מתכוון קין" אמר דיוויד תוהה אם הבן אדם שפוי, הם היו בפיגור של יומיים לפחות אחרי הכוחות.
אך כשהם חצו את הגבעה נפערו עיניו , חומות ירושלים עמדו לפניו במרחק של כקילומטר בלבד ולפניהם פרושים לכל עבר אוהליהם של האבירים וחייליהם , דגלי צלב מתנופפים ברקע.
דיוויד הסתכל אחורה , הסתכל קדימה, הסתכל אחורה "איך ?" גמגם , "איך הגענו לכאן".
קין משך בכתפיו ואמר "הלכנו".
דיוויד היה מבולבל ורצה לשאול עוד שאלות אבל קין התקדם לעבר שדה האוהלים הפרוש לפני העיר ודיוויד נאלץ למהר כדי לא לפגר אחריו.
"מה אנחנו מחפשים ?" שאל דיוויד מתנשף מנסה לעמוד בקצב של קין .
קין נעצר בפתאומיות מסתכל מצד לצד, הוא עיווה את פניו באכזבה "יותר מדי אנשים , נראה לי שנחנה כאן הלילה ונמתין למחר אז הוא יופיע"
"מה יופיע , מי יופיע ?" שאל דיוויד
"מי שאני מחפש" אמר קין מתיישב ומסתכל על דיוויד ,"ובכן ידידי החוקר גש לחקור , יש לך פה הזדמנות טובה, חזור עם השקיעה ואני אדאג לנו למזון ומנוחה , מחר יש יום חשוב "
דיוויד , נעלב מעט ממשפטו האחרון של קין יצא לסייר במחנה אך ככל שנקפו השעות ולאחר שיחות רבות עם לוחמים ומפקדים הוא התרכז בלימודי חקר הדתות ושכח את שותפו החדש. קצת לפני השקיעה הוא פגש שוב את האביר גודפרוא דה בויון רכוב על סוסו.
"אה ידידי האנגלי הצעיר , אני רואה שאתה עומד בקצב, יפה" , אמר סר בויון במבטאו הצרפתי ,"האם באת לצפות כיצד אנו כובשים מחר את עירנו הקדושה ?"
"מחר ?" שאל דיוויד נדהם , הוא ראה כמה קרבות בעבר המחנה נראה כנערך לקרב אך היתה חסרה בו ההתרגשות והלחץ שליוו את ערב הקרב עצמו , לפחות לפי הקרבות הקודמים בהם נכח.
גודפרוא דה בויון התכופף אליו מעל סוסו ולחש לו "אדוננו ישו שלח אלינו את אחד מאנשיו , נזיר רב עוצמה, מחר הוא יעמוד מול החומות ויפיל אותם בדיוק כפי שעשה יהושוע בן נון העברי ביריחו".
דיוויד נדהם , גודפרוא דה בויון היה נראה אביר רציני ומקצועי ולמרות שדיוויד האמין בכל מאודו בשילוש הקדוש המשפט על אותו נזיר היה נשמע מעט מוגזם.
אבל, הוא לא רצה להביך את האביר ולכן הנהן ברצינות ומיהר לחזור לאיפה שקין היה אמור להמתין לו.
הערב החל לרדת ודיוויד הגיע לנקודה בה חנו והופתע למצוא את קין יושב בשקט ליד מדורה קטנה ועליה סיר מתבשל, ריח הירקות המוכר עלה באוויר.
"נחמד" אמר דיוויד תוך כדי שהוא מתיישב "מאיפה השגת את כל זה ?" ניסה לשאול מבלי שקין ירגיש שהוא מחטט יותר מדי .
"יש לי את כל מה שאני צריך " אמר קין.
התשובה לא עזרה לדיוויד יותר מדי.
"ובכן שותפי למסע" אמר לו קין "מה למדת היום על דתות בסיורך ?"
דיוויד חשב שזה מוזר שהדבר היחידי שמעניין את קין זה חקר הדתות והתרבויות שלו אבל תמורת מזון ומקום לישון ליד האש הוא לא ראה בזה מחיר גבוה מדי .
"כפי אתה מבין" התחיל דיוויד "אני נוצרי, אבל זה לא מונע ממני לחקור כל דת אפשרית , כולל את הדת שלנו , עברתי בין החיילים ושאלתי אותם על אמונתם בנצרות , ביקשתי רשות גם לחקור כמה שבויים המאמינים באיסלם, זו פעם ראשונה שאני חוקר את הדת הזאת, זאת הסיבה שהגעתי לכאן אחרי הכל".
קין שתק
דיוויד הבין שהוא מעוניין להמשיך לשמוע ולכן התקדם בסיפורו "מעניין מאוד שדת האיסלם מאמינה באל אחד בדיוק כמו הנצרות אבל לטענת האיסלם אין לאל בן כפי שאנו טוענים , יש את מוחמד הנביא שלהם , קצת כמו משה בדת היהודית, יש להם מצוות משלהם למעשה הם מאמינים בברית הישנה אבל…."
"עצור" אמר קין.
דיוויד נדם.
"האם מצאת משהו משותף בין כל האנשים שדיברת איתם ?" שאל קין , היה נראה לדיוויד שעיניו ממוקדות בו.
"כן ולא" אמר דיוויד לאחר שחשב "מצד אחד כולם מאמינים באל אבל אף אחד לא ממש חושב כמו השני, לכל אחד יש את דרך האמונה שלו והיא מעט שונה מזה שלידו, למעשה הייתי אומר שמספר האמונות הוא כמספר האנשים הגרים בעולם".
קין הנהן בהסכמה.
"אמור לי, שותפי למסע, אמרת לי שהייתי גם במזרח ובאפריקה וראית דתות אחרות, האם גם שם המצב אותו דבר ?"
"כן" אמר דיוויד , "אמנם הדתות שם כמו הינדואיזם ובודהיזם במזרח והאלילים האפריקאים במערב הם שונים בתכלית ומדברים בין השאר על הגשמה עצמית , על הגעה להארה , או על פחד מול אין ספור אלים רבי עוצמה , אין ספור דברים שונים ומעניינים אבל אף פעם לא מצאתי שני אנשים שהאמינו בדיוק באותה צורה".
קין כופף את ברכיו וחיבק אותם, רוכן מעט לכיוונו של דיוויד "והאם בכל זאת מצאת משהו משותף לכל הדתות ?"
דיוויד שתק וחשב , הוא הבין שיש משמעות לשאלה הזאת , הוא לא ידע למה אבל הרגיש זאת שאלה חשובה מאוד.
הוא חש את רוח הערב נושבת , הביט בכוכבים , הריח את התבשיל המתבשל, שמע את צהלות הסוסים ומלמול הלוחמים ברקע ולבסוף הביט בקין.
"ובכן, כולנו כאן אני מניח, כולנו מתבססים על המקום הזה שאנו גרים בו. בין אם אנחנו הופכים את האנשים שלנו לאלים כגון ישו , משה , מוחמד ובודהה ובין אם אנחנו הופכים את האלים לאנשים כגון ברהמה וישנו ושיווה, בין אם אנחנו מחפשים להגשים את עצמנו או להגיע להארה ובין אם אנחנו מחפשים להגיע זכים ונקיים לאותו גן עדן או עולם אחר לאחר שנמות אני מניח שנקודת הייחוס שלנו היא העולם הזה שבו אנו , בני האדם חיים".
קין שתק ובהה בו.
דיוויד המשיך בבטחון " יש את השמש , הירח , הכוכבים , האוויר, הגשם, העננים, האדמה , הצמחים , החיים, המוות המחלות, המלחמות, השמחות . כולנו בני אדם אני מניח וכל מה שאמרתי משותף לכולם , לא משנה באיזה דת נאמין, כולנו כפופים לכוחות האלו."
"הקלף שמתחת לדיו" אמר קין.
"סליחה" אמר דיוויד שלא הבין מה הקשר.
"אמור לי ידידי, על מנת לכתוב , מה אתה צריך ?" שאל קין.
"נוצה, דיו וקלף" השיב דיוויד.
"האם ניתן לכתוב ללא נוצה או דיו ?" שאל קין
"אממ אני מניח שכן אפשר עם מקל או משהו פחות חד, אבל אפשרי , גם לדיו יש תחליפים, אפילו יש אנשים שכותבים בדם" המשיך דיוויד.
"וללא נייר ?" שאל קין.
"קצת יותר מורכב" , הודה דיוויד, "בכל מקרה אתה זקוק למשטח לכתוב עליו , אי אפשר לכתוב אם אין לך על מה אני מניח".
קין הנהן ולקח את ידו של דיוויד המופתע "כל הדתות הם נוצה ודיו, אבל ללא משטח לכתיבה אין בהם כלום"
בעוד דיוויד מנסה לעכל את מה שאמר קין הוא חש משהו בכף ידו , הוא פתח אותה וראה קלף קטן מגולגל קשור בחוט , מעין שרשרת.
"עכשיו תאכל ולך לישון ידידי , מחר יום מיוחד לפנינו ואתה צריך מוכן".
"מוכן למה ?:" שאל דיוויד מופתע
"לגרוע מכל" אמר קין ומיד הסתובב ונרדם מותיר את דיוויד המום.
הוא קם לבד הפעם, עם הזריחה, לאור צהלות הסוסים, מדורות הבישול ושקשוק החרבות, קין עמד כרגיל בגבו אליו ידיו משולבות והוא צופה בנעשה.
דיוויד התרומם בזריזות ונעמד ליד קין, "מה אנחנו מחפשים ?" שאל בסקרנות מנסה להסיר את קורי השינה האחרונים שדבקו בו.
"אדם" אמר קין.
"ו…… ?" שאל דיוויד "עוד קצת מידע".
"הוא יהיה … שונה" אמר קין משתהה במשפט "אתה תדע כשתראה".
דיוויד הביט מס' דקות כשלפתע ראה את גודפרוא דה בויון על סוסו רוכב בקלילות לעבר קצה המחנה.
"אני חושב שאנחנו צריכים ללכת אחריו" אמר דיוויד לקין.
"למה אתה חושב כך ?" שאל קין.
"אתמול הוא אמר לי שישנו נזיר במחנה שיעזור לצבא להפיל את חומות העיר כשם שעשה יהושוע…." הוא לא הספיק לסיים את דבריו בעוד קין תופס אותו בכתפו ומושך אותו בעקבותיו אחרי גודפרוא דה בויון.
זו היתה הפעם הראשונה שדיוויד ראה סימן של מתיחות אצל קין.
הם הגיעו לקצה המחנה ונעצרו כמה מטרים מאוהל קטן ושחור. הם ראו את גודפרוא דה בויון עוצר ליד אותו אוהל, בכניסה לאוהל עמד צלב גדול ושחור תקוע באדמה.
גודפרוא דה בויון ירד מסוסו וכרע ברך בכניסה לאוהל.
"בשם אדוננו הקדוש ובשם השילוש ,אנחנו מוכנים הוד קדושתו" אמר בקול חזק וביראה.
לאחר כדקה יצאה דמות מכוסה כולה גלימה עבה ושחורה. נשענת על מטה, היה נדמה לדיוויד שהיא צולעת קצת.
הדמות לא דיברה אך סימנה את סימן הצלב כנגד האביר.
"קום" נשמע קול חורק שהזכיר לדיוויד שריון חלוד.
האביר קם על רגליו ונעמד בגאון מול הנזיר.
הנזיר הושיט את ידיו שהיו נראות לדיוויד מיובלות נורא והוריד את הגלימה מראשו, דיוויד עצר את נשימתו.
כל צידו הימני של הנזיר היה מעוות לחלוטין , היה נראה שהעור פשוט נזל למטה כמעט עד הכתף ועין ימין פשוט נמצאת איפה שהיתה אמורה להיות הלחי.
דיוויד שיפר מעט את זווית הראייה על מנת להביט בצד שמאל שהיה נראה מעט טוב יותר וישב במקום אך היה מצולק כולו והיה נראה שגלגל העין היה לבן לחלוטין., קווצות שיער בודדות כיסו את ראשו ומתחת להם היה נראה שהקרקפת היתה מלאה בכוויות ישנות.
"זה הוא" אמר קין בשקט ספק לעצמו ספק לדיוויד.
"ומה עכשיו ?" שאל דיוויד בבהלה.
"נמתין" אמר קין.
לאחר מספר דקות של חילופי דברים שקטים בין האביר לנזיר כנראה בנוגע לכיצד תיפול החומה ,עלה גודפרוא דה בויון על סוסו והחל לחזור למחנה , הוא זיהה את דיוויד , עצר לידו לרגע ואמר "כדאי שתסתלק מהאזור בחור, הולך להיות פה לא נעים כאשר האדמה תרעד והחומה תיפול" והוא מיהר הלאה מבלי להמתין לתשובה.
דיוויד פנה לקין "שמעת אותו , הולך להיות פה מסוכן מאוד".
"אתה מתכוון להתרחק מהמקום ? " שאל קין.
"גם ישו עצמו לא ירחיק אותי מכאן " אמר דיוויד בביטחון " עד שסוף סוף יש לי הזדמנות לראות נס גלוי".
"לא נס" אמר קין בייאוש מסוים "רק כוח".
הנזיר הזקן , נפל על ברכיו והחל מתפלל , דיוויד ראה כמה נזירים צעירים בוהים בו מרחוק, כפי הנראה לא יכולים לפספס את הנס שאמור להגיע, כמה שומרים מוסלמים הביטו בו בשעמום מעל החומה במרחק כ 200 מטרים.
לאחר מספר דקות הוא קם… בקושי , הפיל את מטהו לרצפה והושיט שתי ידיים קדימה.
בשניות הראשונות לא היה נראה שקורה משהו אך דיוויד החל לחוש אי נוחות , כאילו מרבה רגליים מטפס על גופו, לאחר מספר שניות הוא הבין שאינו הוזה. האדמה שבין הנזיר לחומה החל לנוע, כאילו הפכה למים, תנועות החלו להיווצר בה , גלים קטנים.
"בשם האב הבן ורוח הקודש" מלמל דיוויד והחל להצטלב.
"לא הייתי ממהר להודות לו" אמר קין ביובש.
אבל מסתבר שהכוח שפעל על האדמה שבין הנזיר לחומה פעל גם אחורה ולצדדים, לפתע החל דיוויד עצמו לאבד שיווי משקל כשהאדמה שמתחתיו החלה להיות לא יציבה, גם קין החל לשקוע בה אך הוא לא זז והמשיך להביט בנזיר.
הנזיר הושיט יד שנייה אחורה לעבר אוהלו שהיה מרוחק ממנו כ 100 מטרים נוספים. האוהל פשוט התמוסס לתוך האדמה המימית והיה נראה שהוא מתקדם דרכה לעבר הנזיר עד שהגיע אל מתחת לידו המושטת, הנזיר הושיט את ידו ומה שהיה נראה כאוהל שחור רטוב ומקומט פשוט נשאב לידו של הנזיר עד שהפך להיות כדור צמר קטן אותו דחף הנזיר לאחד מכיסיו הרבים, במרחק, דיוויד החל לשמוע את החומה נאנקת.
"זה מספיק" אמר קין שהחל לשקוע עד ברכיו.
לפתע , התרומם קין והחל ללכת ללא כל בעיה על האדמה המימית, כל צעד שלו מפזר אדוות על פני האדמה הנעה. הוא צעד בביטחון ונעמד כמה מטרים מול הנזיר המעוות כשמאחוריו חומות ירושלים.
היה נראה שבשנייה הראשונה הנזיר כלל לא היה מודע לקין שעמד כמה מטרים מולו, ידו המשיכה להיות מושטת קדימה לעבר החומה.
"בשם האחד אני מבקש ממך לוותר על הכוח ולמסור אותו לי" קולו של קין היה חזק וברור, והיה נראה לדיוויד שכל העולם שמע אותו.
הנזיר בהה בקין כאילו התעורר מחלום, והוא ביצע זינוק מרשים לאחור וכמעט נפל.
לאחר שהתעשת מעט שמע אותו דיוויד צוחק , צליל שהזכיר לו חרב על אבן משחזת.
"טיפש" אמר הנזיר , קולו החורק מתעצם, "אני לא יודע מי אתה אבל כוחי רב, בשם אדוננו ישו אני מצווה עליך לסור מדרכי פן אשמידך בן רגע".
"זה לא יקרה" אמר קין.
"בסדר גמור, ילד, אם זה מה שאתה רוצה" אמר הנזיר באיום, הוא החל להרים את ידו השנייה…
"רגע" אמר קין מרים את שתי ידיו
"מה רגע ?" שאל הנזיר מופתע.
"לא כאן, אם אתה מתעקש להילחם, זה לא יקרה כאן" אמר קין ברוגע.
גם הנזיר וגם דיוויד שצפה מהצד בעודו מנסה לשמור על שיווי משקל נדהמו.
"אתה באמת מטורף אם אתה חושב שאעצור הכל ונקבע מקום להילח….." הנזיר נעצר ובהה סביבו.
החומות נעלמו, המחנה נעלם, אפילו הנזירים הסקרנים נעלמו, הם עמדו על גבעה מלאה בעשב ירוק , לידם היתה חורשה , סלעים גדולים היו מפוזרים מסביב, לקח שנייה לדיוויד להבין שבהינף שנייה הם עברו מקום, האדמה חזרה להיות מוצקה תחת רגליהם. קין והנזיר עמדו במרחק של כמאה מטרים זה מזה בראש הגבעה, דיוויד התרחק מעט כדי להיות בטוח.
"מי אתה ?" שאל הנזיר, דיוויד שמע בפעם הראשונה חוסר בטחון בקולו.
"אני קין" אמר קין כאילו זה היה ברור לכולם.
"לא משנה, תמות" אמר הנזיר בפתאומיות והושיט את ידו לסלע הגדול הקרוב, הסלע התמוסס לפתע לצורה נוזלית והתחלק לכמה עשרות חלקים קטנים לאחר שניה נוספת ראה דיוויד שכל החלקים נהפכו לפגיונות , אור השמש המנצנץ עליהם הבהיר לו שמדובר בפגיונות מברזל. משהו באחורי ראשו של דיוויד הבהיר לו שהוא ראה ברגע זה איך אבן הופכת למתכת אבל כל מה שהיה חשוב לו זה להציל את קין.
"קין תיזהר" הוא צעק בפחד.
נראה שקין היה מודע למצבו, הוא הושיט את ידיו ובלם את הפגיונות במרחק קצר ממנו , הם נעצרו באוויר, הוא הצמיד את ידיו אחת לשניה וכיווץ אותם , הפגיונות חזרו להיות סלע גדול , קין הזיז את ידו והסלע עף במהירות עצומה אל הנזיר והתנפץ עליו…. אבל בתור מים.
דיוויד היה המום, הוא היה בטח שהנזיר הולך להימעך ברגע אך למעשה קיבל נזיר רטוב.
הנזיר חייך , והרים את ידיו למעלה , הרטיבות שהיתה בו ובבגדיו החלה לטפס למעלה ולהצטבר בין ידיו, גוש קרח ענק נבנה בהם.
"בשם האחד אני מפציר בך, הנח לכוח, וותר עליו, תראה מה הוא עשה לך " בקשתו השנייה של קין היתה נשמעת כתחינה.
הנזיר חייך "זה היה שווה כל רגע איש מוזר שכמוך".
גוש הקרח עף במהירות עצומה לעבר קין אך ברגע האחרון התפצל לשניים ופנה לתקוף את קין משני הצדדים.
גושי הקרח התנפצו בעוצמה זה בזה , דיוויד נבהל , פעמיים, פעם ראשונה מהפחד שקין סיים את חייו ושנייה אחר כך משראה את קין עומד לידו לפתע לידו.
הנזיר חייך וניער את בגדיו , בטוח שסיים את הסיפור , רק כשהחל להסתובב ראה לפניו את קין ודיוויד עומדים זה ליד זה.
"אז זה נכון" אמר הנזיר ספק לעצמו ספק להם, "יש יסודות נוספים, ואתה מחזיק לפחות באחד נוסף"
"זוהי בקשתי השלישית והאחרונה" אמר קין בעוצמה "וותר על הכוח, אוכל לתקן את גופך המעוות כגמול ונלך לדרכנו".
"או שמא יקרה ?" שאל הנזיר בגיחוך.
"או שחברי פה ייאלץ להרוג אותך" אמר קין .
"אני ?" שאל דיוויד מופתע .
"הוא ?" שאל הנזיר מופתע גם כן.
"אתה" אמר לו קין "לפני זמן רב נשבעתי שלא אהרוג עוד, אני כבול לחוקים מסוימים אפשר לומר , אתה לא"
"אבל אני לא רוצה להרוג, ובכלל איך אני אמור להרוג אותו ? ראית מה הוא יכול לעשות" אמר דיוויד רועד.
"גם אתה שותפי למסע, יותר מכל אדם שפגשתי עד כה ופגשתי הרבה, אתה כנראה מבין הכי טוב שלמרות כל הדיו שנשפך , הקלף הוא תמיד הבסיס"
בעוד דיוויד מנסה לעכל את דבריו נשמע קולו של הנזיר "די , מספיק אין לי זמן לזה , אתם תמותו , שניכם עכשיו"
הוא הרים ידיו אחת וסגר את אגרופו, בגדיהם של קין ודיוויד התעוותו והפכו למין עיסה שהחלה לעטוף את גופם וללחוץ מאיימת לשבור את עצמותיהם. שניהם כרעו על ברכיהם , דיוויד מתנשף , קין היה נראה רגוע יחסית, אך היה נראה שהוא מתקשה לנשום, עיסת הבד החלה לחנוק אותו.
"ובכן שותפי למסע אם אתה מתכוון לעשות משהו, זה הזמן" אמר קין בקול חנוק
"מה אני אמור לעשות בשם ישו" צרח דיוויד
"הרבה לפני ישו" אמר קין "כולנו כפופים לכוחות מסוימים, כוחות שמשותפים לכל בני האדם, אנחנו חיים בקיום הזה ואם אנחנו רוצים יש לנו את הכוח לשלוט בו , אחד מהכוחות הוא יסוד החומר ידידי, אל תיתן לו לשלוט בך, שלוט אתה בו.
"איך ?" שאל דיוויד, עיסת החומר, מה שהיה בגדיו לשעבר החל להגיע לפיו, הוא שמע ברקע את צחוקו של הנזיר.
"ככה" אמר קין וברגע אחד הוא הוציא את ידיו מהעיסה וקרע אותה לשתיים חושף את גופו העירום והשרירי למעט אזור חלציים.
דיוויד נדהם , לא מההיחלצות אלא ממה שראה על גופו של קין, הוא חשב בתחילה שזהו קעקוע מורכב אך לאחר מספר שניות הבין שמדובר בתבנית מסודרת של כוויות על גבו.
היו עשרה עיגולים צרובים אחד קרוב לצוואר ועוד תשעה מוסדרים בשלוש שלשות כאשר שלושת העיגולים באמצע נטו כלפי מטה, בין עשרת העיגולים עברו קווים שמסתעפים בין עיגול לעיגול. קין הסתובב אליו ודיוויד ראה שאותם סימנים מופיעים גם על חזהו.
"נתתי לך את הכוח ידידי" אמר לו קין ברכות "הקלף".
ואיך שקין הזכיר את הקלף , דיוויד הרגיש מבעד לעיסה את הקלף צורב את חזהו, הוא לקח נשימה , סגר את עיניו והבין.
הוא הבין את מורכבות החומר בעולם, הבין שמתחת לכל הדתות והאמונות כולם נצמדים לאמת אחת, כולם יוצאים ממקום אחד שכולם מבינים אותו – הקיום שיש להם בעולם הזה, , כל אותם מילים שנכתבו במשך אלפי שנים על כוחות עליונים באים מתוך ההבנה של העולם הזה, ובעולם הזה יש כח הרבה יותר בסיסי מכל דת ובאותו רגע דיוויד הבין שיש בידו הכח , כשם שיש בידי הנזיר ובידי קין לשנות את החומר כראות עיניהם, הוא חש את עיסת הבד , הבין אותה , חש כל אטום ואטום ממנה, עוטפת אותו, נלחצת אליו ואז הוא פעל.
הוא הרגיש את פעימות החומר זורמות דרכו ובהינף יד העיף את עיסת החומר שהיתה בגדיו אל פרצופו הנדהם של הנזיר , נשאר גם הוא בתחתוניו. בעוד הנזיר נאבק בעיסת הבד שעוטפת את פניו וחונקת אותו, ביצע דיוויד תנועה נוספת שהפכה את בגדיו של הנזיר מבד לאבן . הנזיר נתקע ללא יכולת לנוע , ידיו על פניו מנסות להסיר את העיסה וגופו כלוא בתוך סלע דק שהיה פעם גלימתו של הנזיר.
הנזיר החל להיחנק , ידיו מנסות להוריד את העיסה מפניו , הוא פירפר מספר שניות נוספות ולאחר מכן נדם.
דיוויד הוריד את ידיו נדהם, הוא הבין , הבין הרבה דברים, דברים עמוקים יותר מכל דת שפגש אי פעם, הוא הבין את היסודות.
"תודה לך על העזרה שותפי למסע, מכאן אמשיך לבד" אמר קין ברוך , גופו ערום נוצץ בשמש , היה נראה שהתבנית על גופו נוצצת באור פנימי משל עצמה.
"מי אתה ? מי אתה באמת?" שאל דיוויד ביראה, ערום, רועד מהתרגשות , ומקור.
"אמרתי לך , אני הוא קין , אדמסון".
סוף