מסיבת האקסטזי הזו עוד תיזכר בממלכה הקטנה. ראש הממלכה החדש, באזיל, חגג יום הולדת שלוש עשרה וכל אחיו ודודניו הצעירים ששרדו את המגילפה, וגם חבריו וכמובן כל ההוז-אנד-הוז הצעירים של הממלכה נכחו בה.
הרעיון למסיבה היה של שני אחיו הצעירים, זורו והורו. הם החלו לתכנון אותה ארבעה חודשים קודם לכן, כבר למחרת מינויו. בהרצה. המינוי היה מהיר, בעצת קדם, הקשיש בן הארבעים, שבאזיל מינה מיד ליועצו. קדם היה מן הבודדים בני שכבת גילו ששרדו את המגילפה. הוא, נמצא בחדר מלח, שם נהג, כפי שסיפר להם, "להתפנן", ימים שלמים בניסיון להקל על התקפי השיהוק שלו, ובאותה הזדמנות גם לנוח מן המרדף של החכםשישים אחריו. הוא לא רצה להיכנס לסיבות הסכסוך שלו אתם.
השורדים, אשר לא ידעו עדיין כי המגילפה לא פוגעת במי שלא הגיעו לגיל 18, שהו בדלתיים סגורות עד אשר באזיל, שהבין שהיא שככה, תפס יוזמה, לקח את שני אחיו הצעירים ויצא אתם ובלוויית קדם לסיור בממלכה, כדי לקבל תמונת המצב החדש. במקביל ביקשו גם למצוא את מנהיגי המדינה, חיים או מתים, מאחר שידוע היה כי הם מחזיקים בידיהם גם אנטידוט, הלא הוא סותר השפעות של רעל, כפי שאמר להם קדם, אשר חשב כי אולי הוא יעיל גם נגד גורם המגילפה.
ראשית פנו אל קונסרבטוריון המקומי, לקחו שתי מערכות תופים נישאים, תלו אותם על צוואריהם ויצאו עם מתנדבים שהצטרפו אליהם, לתור את הממלכה. שלוש דקות היו מתופפים ואז מדממים את הכלים ומכריזים במגאפונים שהמגילפה נבלמה והתושבים מתבקשים לצאת מבתיהם ולהתפקד באמצעות מבט אל הלוחות הוירטואליים שמרחפים מעל. וכך תוך זמן לא רב, רוכזו רוב הנתונים הסטטיסטיים שהיו דרושים כדי לדעת מה המצב ולתכנן התארגנות, זמנית לפחות.
באמצעות אותם לוחות וירטואליים, אותרו כמה תלמידי וירטואליה מומחים, שהיו מיומנים בעיבוד נתונים וניתוחם. הם כבר ישבו בחדר החישובים שבהיכל הוירטואליה, ועסקו בעיבוד המימצאים שהתקבלו מהלוחות.
כאמור, מן הממצאים הובהר שהמגילפה כילתה את כל שכבת הגילאים בבני 18 ומעלה. מי ששרדו את המגילפה היו בני אפס ועד 18, ובני 68 ומעלה, אבל למרבה ההפתעה, גם 10 מבני כל שכבות הגילאים 18-28; 28-38; 38-48; וכן הלאה, עד 68 . מכאן הובן שכוכב הממלכה, רקח את הנגיף כך, שיכלה את בני שכבת הגיל שיכולה להנהיג את הממלכה, ולא חשש מהגילאים הצעירים מאד והמבוגרים מאד. אבל מדוע השאיר את העשרה מכל שכבת גיל – לכך לא היו להם פתרונים. או שאולי פעל לפי ההיגיון של נוח?
בגלל דוחק הזמן, ומאחר שככל הנראה, כל נושאי התפקידים הרשמיים בממלכה או רובם נספו במגילפה, מיד לאחר מינויו אסף באזיל באולם הספורט של בית ספרו את בני שכבת גילו ששרדו
ומינה ועדות לתכנון היערכות מחדש בכל התחומים שנראו לו עיקריים להמשך תקין של החיים: משחקים, בילויים, טיולים, מאכלים, וכו,
מישהו העלה את השאלה האם ישתפו את הנכים ובעלי המוגבלויות, וגם את השמנים. באזיל הודיע, שאם מינויו לראשות הממלכה יאושר סופית בכל קולות השורדים, הוא יאייש תפקידים ממלכתיים חשובים על ידי נכים ובעלי מוגבלויות וגם שמנים. "אחלה", נשמעו קולות רבים, ולעומתם גם "איזה באסה", ועיניו של אחיו הצעיר, זורו, נפקחו בתמיהה.
"כולם?"
"אה, אז לא כולם, אבל כמה שנוכל". זורו נבוך, אך לא הוסיף דבר. בלבו חשב שכשיגיעו למינויים, הוא כבר יחשוב איך להתמודד עם הרעיון הזה.
והתעוררה בעיה נוספת: הבנות, שבמשך כל הדיון החרישו, חשו כי נדחקו לפינה והתייעצו ביניהן על דרך פעולה. הנציגה שבחרו קמה והכריזה שהן דורשות שיתוף מלא בדיון ובחלוקת התפקידים.
"קול," קרא הורו, לפני שבאזיל הבין מה נפל עליו, כפי שלחש אחר כך לחכםשיש. "תוכלו להכין לנו תה ואחר כך לנקות את האולם לקראת הדיון הבא."
הבנות יצאו מן האולם בהפגנתיות, ובאזיל רשם בזיכרונו להתייעץ עם קדם איך להתייחס לדרישתן. זורו מצידו חייך כמו חתל שמצא שמנת. במקרה הזה, תגובתו של אחיו הגדול דווקא מצאה חן בעיניו. "קול," אמר לעצמו.
הדיונים נמשכו שלושה ימים ושלושה לילות. הכל התנהל בניחותא, או אולי יותר נכון באיטיות, כי הנוכחים היו מרוכזים כהרגלם גם בלוחות הוירטואליים הפרטיים שלהם, ששטו מעליהם בחלל. בהצבעה חוזרת, שנערכה כשבאזיל הצליח לרכז אליו את תשומת הלב של הנוכחים, אישרו כולם פה אחד את תמיכתם במינויו לראש הממלכה -בהרצה – עד לבחירות שייערכו בבוא הזמן. מתי זה יהיה? איש לא ידע. לאחר הקראת תוצאות ההצבעה קרא מישהו מהקהל "כפיים!" ואכן, פרצו מחיאות כפיים סוערות. היו גם חלושות יותר, אך הן נבלעו בהמולה.
בעוד הישיבה הארוכה נמשכת, נכנס אל האולם צל אדם כושל, שדוף, בגדיו ספוגים זיעה, לכלוך, לחייו שקועות ועיניו מזוגגות. כולם פינו לו דרך והוא כשל לעבר באזיל שהביט בו בדממה. באזיל הבין כבר שאדם זה, שקשה היה במצבו להעריך את גילו, הוא ניצול, אולי יחיד, מן המגילפה. בין 40 ל-50, החליט לבסוף. חכםשיש אחד, אמר באזיל בלבו, וסימן להביא אליו כיסא. הניצול התיישב בכבדות. הוא סרב, מסיבות מובנות, לכוס המים שהוצעה לו, וישב בשקט, עד שנשימתו חזרה לסידרה. ואז קם לדבר . באזיל סימן לו שהוא יכול לדבר בישיבה, אך הוא נשאר לעמוד, נתמך במשענת כסאו.
"אני לא בטוח שנותר לי עוד זמן רב", החל החכםשיש, אבל ברור לי ששרדתי את המגילפה ונותרתי בחיים כדי לסייע לכם, שהנכם חסרי ניסיון לחלוטין, להנהיג מדיניות חדשה". החלו להישמע קולות מחאה וכנגדם קולות הסכמה חלושים. באזיל אמנם לא אהב את ההגדרה "חסרי ניסיון לחלוטין" אך שמח לסיוע. הוא שם שתי אצבעות בפיו והפריח לאוויר שריקה חדה שהשתיקה את כולם.
"אין לי ספק שאם אחד משכבת הגיל הפסולה שרד," הכריז, "יש בכך משום אות כלשהו מכוכב הממלכה. אני מקבל את הצעתו של החכםשיש וממנה אותו ליועץ האסטרטגי שלי. השכר שייקבע לו יהיה דומה לשכר היועצים שהיו במנהיגות הקודמת."
שוב נשמעו נהמות מחאה, אבל קולות ההסכמה גברו עליהם הפעם. וכמקובל בכל דמוקרטיה, דעת הרוב התקבלה.
"חופשי אתה יכול להעיר הערות ולהציע הצעות," אמר לו באזיל, "שחרר מה בא לך".
בעוד הדיונים נמשכים, עבר כנראה חתול שחור בין זורו והורו, שני אחיו הצעירים של באזיל. הורו, המבוגר מביניהם, הציע לשרוף את גופות כל המתים במגילפה, ואילו זורו טען שזה לא ראוי. הוא היה הצעיר, ורצה להישמע גדול ומבין. It is not done"" ציטט את הביטוי שלמד לפני ימים מעטים בשעור האנגלית האחרון. "המגילפה חלפה. צריך פשוט לקבור אותם, ואולי, אם תהיה פעם תחיית מתים, כמו שהסבירו לנו בשעורי הדת, הם יחזרו לחיים…"
הורו כמעט התפקע מצחוק. "איפה תקבור אותם?" שאל, "איפה יש לך כל כך הרבה מקום?"
"ביערות שלנו. מת אחד לכל עץ, ועם כל אחד גם את הלוח הוירטואלי שלו – שיש בו כל הפרטים והידע שלו, וגם יצירות אמנות שלו – אם היו", ובליבו השלים: כדי שכשתהיה תחיית המתים, הכל יחזור לקדמותו במהירות". הוא מאד רצה שהכל יחזור לקדמותו, והם יחזרו לחיות כמו קודם, ובכלל, הוא התגעגע מאד לאמא ואבא.
"אין מצב", אמר הורו. הרי יש מצב חדש. אחרי שנתארגן, יהיה לנו עולם חדש וטוב יותר. אחר לגמרי." הוא קרץ בעינו לעבר החכםשיש. "אתה בכלל לא מבין מהחיים שלך", לא יכול היה להתאפק וזרק לעבר אחיו.
זורו בחר שלא לענות. ובאולם הבינו כבר חבריהם ששני האחים כבר לא. לא אותו צמד חמד שחושב ועושה הכל יחד. וכבר הפרידה ביניהם מחיצה, שקמה גם אל בין רבים מן הנוכחים בדיון. היו כאלה שתמכו בדעתו של זורו ואחרים בדעתו של הורו. ובעודם ממשיכים להתארגן, נוצרו שני מחנות. מחנה זורו ומחנה הורו.
באזיל לא הביע דעה ואף לא הראה תמיכה באף צד, אך החלה מחלחלת בו תחושה מוזרה כלפי אחיו הצעיר. ללבו התגנבו ספקות לגבי נאמנותו, והוא כבר לא כל כך בטח בזורו. אחרי הדיון, אמר לעצמו, אשלח מישהו לעקוב אחריו. ובינתיים נותרו המתים במקומותיהם עד אשר יוחלט מה יעשו אתם.
החכםשיש לא הביע בינתיים דעה בעניין זה, רק דבר אחד אמר: "לא לשרוף את הגופות. השאר תחליטו ביניכם".
אבל למחרת קרא אליו בחשאי את זורו הקטן. באזיל אמנם מינה מישהו לעקוב אחר אחיו הצעיר, אך לא כך לגבי החכםשיש, שבו בטח בעיניים עצומות. וזה קנה את לבו של הקטן. הוא התייחס אליו כאל מבוגר, ושוחח עמו על נושאים הקשורים בממלכה. החכםשיש ידע אצל מי ממנהיגי המדינה נמצא האנטידוט. זוכרים? החומר שסותר השפעות של רעל. הוא גם ידע בערך איפה אפשר למצוא את גופתו, וביקש מזורו לחפש את גופתו ולחלץ ממנו את האנטידוט.
בתחילה היסס זורו, אך לבסוף לא יכול היה לעמוד בשידוליו של החכםשיש הנערץ עליו, וגם נימוקיו שכנעו אותו, ויצא למשימה. החכםשיש הזהיר אותו מן המרגל ששלח באזיל לעקוב אחריו, ואכן זורו הרגיש בעוקב, אך לא הראה כל סימן לכך. הוא נכנס לאחד האוהלים הענקיים שליד הנהר, שבהם היו מסודרות גופות חללי המגילפה. הם זוהו לפי הלוחות הווירטואליים שלהם ולכל גופה הוצמד פתק מזהה ונזרתה עליה אבקת שימור גופות, עד שיוחלט סופית מה לעשות בהן. זורו עטה על פניו מסכה בלתי נראית להגנה מפני האבקה, שהחכםשיש צייד אותו בה מבעוד מועד. וכפי שצפה החכםשיש שיקרה אם השפיון של באזיל ילך אחרי זורו, תוך דקות ספורות החל אותו שפיון משתעל ומשתנק. אז מיהר זורו אל חלקת גדולי האומה, שם מצא די מהר את הגופה שהחכםשיש הפנה אותו אליה, חילץ ממנה את קופסת האנטידוט ויצא משם לקול גניחותיו של המרגל ששלח אחריו אחיו הגדול. הוא רץ כל הדרך חזרה אל החכםשיש, שקבל אותו בחיוך מרוצה.
"יופי, קטן," אמר. עכשיו באזיל מחכה למרגל שלו, אבל זה לא יחזור מהר. בערב כבר ימצאו אותו די מנוטרל, אם כי לא בסכנת חיים". הוא חייך למראה מבטו המודאג של זורו. "אין לך מה לדאוג," אמר בקול מרגיע, "הוא יחזור לאיתנו, אבל זה יקח משהו כמו יומיים, ובינתיים תתחיל מסיבת האקסטזי שמתוכננת לחגוג חודש למינויו של אחיך לראש הממלכה".
**************************
מסיבת האקסטזי הזו לא נערכה במבנה הנטוש שפעם היו נערכות בו המסיבות בהסתר. הפעם זה היה באולם הספורט הענקי של ביה"ס. האולם סומן כאולם מסיבות קבוע. החבר'ה אהבו את תחושת ההי של האקסטזי, והתוכנית הייתה – מסיבה כל שבוע. כל מי שהיו בינתיים לסלבים הוזמנו, וגם מי שהיו בסטטוס ביניים. הצלילים שהופרחו תחת שרביטו של הדיג'יי נתקלו בתקרת הפח של האולם והדהדו בחללו.
לבנות, שדרשו שיתוף מלא, ענה הורו כבעבר, שהן יכולות להכין את האולם ולהגיש את המשקאות. חלק מהן נענו, אם כי באי רצון, מתוך מחשבה שבהמשך הערב ישותפו באופן מלא. אחרות התיישבו בצד ולא השתתפו.
מתקציב מיוחד שהוקצה לשם כך, חולקו סיגריות וטבק לגלגול. היה מי שדרש סיגרים, ואחר אפילו שמפניה, אבל בשלב זה לא הייתה לכך כל היענות. בין הנוכחים הבוגרים, נראו גם כמה בודדים שעמדו בצד וטיפלו בכמה שורות קוקאין. ככל שהמסיבה התמשכה, הרגיש החכםשיש, שישב בצד, שהאקסטזי מעצים את רגשות הנוער. נערים משני המחנות שהסתמנו עוד במסיבה הראשונה, החלו להתווכח ביניהם כשאחרים מצטרפים. פחיות הבירה התרוקנו והחכםשיש אמר בלבו שעומדת לפרוץ שם אלימות פיזית. הוא שלח אל אחד מהם את זורו עם ג'וינט. הלה העביר ביניהם את הג'וינט, שהפיל אותם, והחכמשיש, שידע שהם יצאו מכלל פעולה למשך כמה שעות, נכנס בעצמו לפעולה. הוא רמז לזורו ושניהם יצאו אל האוהלים שליד הנחל.
כשהגיעו לחלקת גדולי האומה נתן החכםשיש לזורו מחצית מהחומר. הוא הסביר לו מה לעשות אתו ושניהם החלו לעבוד.
"הי, אחי, מה אתם עושים כאן?" נשמע קול מבחוץ.
"שיט!" קרא החכםשיש, "מישהו בעקבותינו." זה היה קדם.
"מה יש לכם לעשות בחלקת גדולי האומה?" שאל.
החכםשיש חכך בדעתו מה לומר, אבל קדם צחק בקול.
"אתה כבר מתגעגע?" שאל את החכםשיש, שלא ענה, ובינתיים המשיכו הוא וזורו במלאכה.
ואז קדם תפס מה קורה ועט לעברם, אבל זה היה כבר מאוחר מדי…
פרס עינתפרס עינת