"אז אתה מצפה ממני להאמין שיש יקום מקביל בו אני בת"
"יש יקום מקביל, ולמען האמת ביקום הזה אתה סוג של לוהטת בתוך בחורה, תאמין לי, התמזמזנו יחד בשירותי הבנות"
"מה"?! נבהל כריס
כן, השיחה הייתה יחסית מגוחכת מהצד, שני בחורים יושבים במסעדה, בהם כריס, הגבר הגבוה, השמנמן, עם השיער המבולגן, הפנים הארוכות והשיניים העקומות אשר קשה לדמיין בתור בחורה לוהטת במיוחד, למען האמת זה נשמע יותר כמו סוג של בדיחה.
"רגע אם התמזמזנו בשירותי הבנות זה אומר שאתה…"
"בת במקור, בוודאי מה חשבת שאני דוחה שמקיים יחסי מין עם בנים"? נגעל הזר
"איך קוראים לך בכלל"? נזכר כריס לשאול
"אני דור נעים להכיר" דור לחץ את ידו של כריס
"בחורה בשם דור" התפלא כריס
"השם המקורי הוא רוד אבל בעולם הזה- דור"
"רגע, זה אומר שאני בחורה לוהטת בשם סירכ, העולם הזה נהיה מוזר יותר מרגע לרגע" ציין כריס
"העולם הזה מוזר, איך זה שנוח לכם ללכת על הרגלים? הרבה יותר נוח ללכת על הידיים, חוץ מזה איך נוח לכם להישאר כל הזמן צמודים לקרקע? אתם כל כך מוזרים בה בכדור הארץ" ציין דור
"אז כשאתה אומר עולם הפוך, אתה באמת מתכוון לזה" ציין כריס
"בטח" אמר דור והמשיך לנגוס בסלט שלו בתאבון
"מפתיע שאתה אוכל כל כך בריא אבל עדיין שוקל מעל הממוצע" אמר דור
"אתה רציני אחי, אני אוכל המבורגר"
"נו- אני לעומת זו אוכל סלט אבל אני שומר על תוכנית אימונים בריאה ובבקשה- המראה הסקסי שלי מוכיח את עצמו" השוויץ דור בשריריו
"אז אתה אומר שבעולם שלך סלט נחשב ג'אנק פוד והמבורגר זה שיא הבריאות, איך מגיעים לעולם שלך תזכיר לי"? שאל כריס
"שאלה מעולה"
"אז אתה לא יודע איך חוזרים" הסיק כריס מסקנות
"אני ואתה התמזמזנו בשירותי הבנות ואז אתה יצאת ואני נשארתי שם, בין לבין עצמתי את עיניי והתעוררתי בעולם המוזר שלכם, באמצע העיר שאתם קוראים לה ניו יורק" אמר דור "ובכלל, מה כולכם מתלהבים מארצות הברית, מדינת עולם שלישית פשוטה, רוצים מקום מלהיב עם חיי לילה לכו להודו או לאפריקה, אני אישית ממליץ על הפיליפינים" הציע דור
"ארצות הברית, מדינת עולם שלישית"?
"אלא מה…"
"טוב טוב, בסדר תזכיר לי למה אתה כאן" ביקש כריס
"כי אתה הזיכרון האחרון שלי מהעולם שלי אז חשבתי שאם אני אמצא אותך, אז תצליח להסביר לי איך לחזור לעולם שלי" חזר דור על הסיפור שלו
"טוב, אז אולי תספר לי עוד על העולם שלך" ביקש כריס שוב
"אין בעיה, אנחנו עולם חסר מלחמות, החברה היא אחידה ורגילה- בנים יוצאים עם בנים ובנות יוצאות עם בנות, אנחנו האלוהים של העולם שלו, ואם כבר אפשר להזכיר שאתם סוגדים לאל במקום להיות האל? בכל מקרה, בעולם שלנו אין כוח כבידה והירח זורח כל היום ובלילה עולה השמש, את העולם שלנו מנהלים ילדים וברגע שאתה מסיים את גיל ההתבגרות המעמד שלך יורד ואתה נשלח לבית הספר ומגודל על ידי הילדים שלך"
"אז ילדים נותנים לך הוראות, זה מביך אחי"
"רק שתדע שילדים צעירים הם המוח של החברה, צריך להקשיב להם בשביל לשאוף לחברה טובה יותר! ואני יכול להעיד מניסיון שזוג הילדות שמגדלות אותי מדהימות, הן מבשלות לי ארוחות, עוזרות לי בשיעורי הבית, אתם גם צריכים להעריך יותר את הילדים כלומר ההורים שלכם כאן" מספר דור
"עד עכשיו נשמע כאילו התחלקת על השכל"
"לא כי אתם, מה אתם מוצאים בטלוויזיית ובמחשבים? זו פעילות גופנית כואבת, צאו לרוץ לשחות לשחק בחוץ במקום זה הרבה יותר כיפי"
"אז אתה אומר לי שמרתון של משחקי הכס או סרטי הארי פוטר נחשב כושר"?
"בוודאי כושר, וכשאתה אומר הארי פוטר אתה מתכוון יראה רטופ, הקוסם שגילה שהוא נער רגיל"?
"אתה ברצינות אומר לי שג'יי קיי רולינג הצליחה להיות מליונרית מספר על קוסם שמגלה שהוא נער רגיל"? שאל כריס
"כן בוודאי, אתה יודע איזה כיף לו, הוא גילה שהוא נער רגיל וגדל עם זוג ילדים ואח מתעללים, זה ללא ספק הסוף הכי שמח שדמות יכלה לקוות לה" התלהב דור
"או קיי" כריס לא ידע איך להגיב לגילוי
"אתה יודע" אמר דור
"נראלי שאני מחבב את העולם שלכם, הכל כל כך שונה כאן ומוזר, באמת מעניין מה זה לגדל זוג ילדים במקום שהם יגדלו אותך" הוא חילק את מחשבותיו עם כריס
"חשבון בבקשה" ביקש כריס מאחת המלצריות "ובבקשה אל תתחיל להתבכיין לי עכשיו" ביקש.
כריס הניח את הכסף על הפתקית של החשבונית
"אז אתה אומר לי שאתם משלמים פה כסף למלצריות? מה זו הבושה הזו, הן צריכות לשלם לכם"
"כבר אמרתי שאתה מוזר"? שאל כריס
"אני די בטוח כמה פעמים" ציין דור
"יופי, כי לרגע נבהלתי ששכחתי" ענה לו בציניות
"אתה יודע, זה די מוזר להיות, טוב- גבר" אמר דור
"לא ולהיות אישה" התלוצץ כריס.
"תגיד דור אתה זוכר איפה בדיוק נחתת בארצות הברית"? שאל כריס
"פסל אישה גדול כחול" אמר דור
"פסל החירות"? שאל כריס
"כנראה" הניח דור
"אם נחתת במקום של עבדות, אני יודע! אתה צריך להגיע לאטלנטה, לבית של מרטין לותר קינג שהיה עבד בעבר ואז הוביל את השינוי ומשם…"
"חרות"! השלים דור את המשפט
"בדיוק" השלים כריס, השניים קמו מהכיסאות שלהם במסעדה
"לאן הולכים עכשיו"? שאל דור
"לבית שלי" ענה כריס
"אתה גר עם הילדים, כלומר הורים שלך"? שאל דור
"לא"
"אז אתה יתום"? נבהל דור
"ממש לא, עזבתי את הבית" נאנח כריס
"בגיל כל כך מבוגר"! התפעל דור
"22 זה מבוגר"? התפלא כריס
"בוודאי" אמר דור
"בכל מקרה, נגיע לבית שלי, אני אקנה לך כרטיס טיסה לאטלנטה ומשם בהצלחה לשם, לך תעצבן בחורה לוהטת אחרת" התעצבן כריס
"אתה מוזר אתה יודע" אמר דור
"זו לא השורה שלי"? שאל כריס
"באמת, אתה מצחיק, בעולם שלי להיות מצחיק זה רע אבל אתה מצחיק טוב" אמר דור
"תודה, אני מניח" ענה כריס
"עכשיו אתה רציני" ציין דור
"רוצה לחדש לי עוד משהו"? שאל כריס בציניות.
כשהגיעו הביתה כריס נרדם כמעט מיד, דור לעומת זו המשיך לשבת על החפץ המוזר שכריס קרא לו שפה, לא ספה, כן זה היה ספה! הוא נזכר. העולם הזה היה כל כך הרבה יותר מושך מהעולם של דור, עם כמה שזה נשמע מוזר הוא היה כל כך הרבה יותר הגיוני. שמאכלים כבדים יזיקו לבריאות, שללכת יעשה טוב ולשבת מול קרינה רע, שלגדול על ידי מבוגר עם יותר ניסיון עדיף מאשר ילד בן חמש, שעדיף להוליד את הילדים שלך ולא את ההורים שלך, אבל רק דבר אחת היה מבאס, שכריס היה בן וגם דור ובעולם הזה הוא לא יכול לצאת עם בן, למען האמת סירכ הייתה רק התנסות מהירה, בחורה לוהטת וחטובה לא כאילו מישהו היה עושה אחרת!
"דור, דור קום כבר אין לי את כל היום" נאנח כריס בעודו מנדנד את כתפו של דור
"השמש כבר עלתה, מה השעה עכשיו, מתי הערב הספיק להגיע"?
"בוקר טוב דור, אתה בכדור הארץ, השמש מגיעה בבוקר" הזכיר לו כריס
"קדימה קניתי לך כרטיס טיסה לאטלנטה תמהר" נאנח כריס
"למה אני לא יכול להישאר כאן"? שאל דור
"אל תתלונן, העולם שלך הרבה יותר טוב, התרבות שלך, הכל כל כך הרבה יותר מגניב ומרהיב כאן אתה צריך לעבוד קשה בשביל כל דבר ושם…"
"שם עבודה קשה היא רעה כריס, העולם הזה הוא חרא, העולם שלך כל כך הרבה יותר הגיוני" נאנח דור
"נו באמת מה אתה מקשקש, אתה זה שרצית לחזור לעולם שלך כל הזמן הזה" הזכיר לו כריס
"טוב טוב בסדר, אז איפה השדה נסיעה"? שאל דור
"שדה נסיעה"? שאל כריס המבולבל
"כן נו, שאני עולה על מכונית ונוסע לאטלנטה" ציין דור את ה'מובן מאליו'
"פה זה שדה תעופה, עולים על מטוס לאטלנטה" סיפר לו כריס
"רציני, מטוס זה כלי הרבה יותר איטי אבל היי שיקול שלכם בני אדם" אמר דור
"טוב אז קדימה יש לנו שעה של נסיעה לשדה" אמר כריס.
באופן מפתיע הנסיעה עברה בשתיקה איש לא דיבר, כל אחד חשב לעצמו.
דור חשב על כמה מוזר יהיה לחזור להיות רוד, הבחורה שגרה עם שתי ילדות ואח, שלומדת בכיתה ד' כשהוא יכול להישאר כאן בתור הגבר שחולק דירה עם כריס וחי עם הורים ויוצא לעבודה כל יום, עבודה המילה הזו הייתה כל כך נוסטלגית בשבילו.
כריס חשב על כמה מוזר שיש עולם אחר בו הוא בחורה, ועוד אחת לוהטת ומסתורית, הוא חשב כמה מגניב היקום הזה, כריס תמיד אהב ללמוד עוד וכרגע התרבות של המקום הזה ריתקה אותו כל כך, הוא רצה ללמוד הכל, על כל ההבדלים ולסדר אותם בטבלה ארוכה, אבל אז הוא נזכר שהיום הוא נפרד מדור, משהו בזה גרם לו לעצב למרות שנתן לפוזה הגברית שלו ולרושם שיצר תחושה שלא אכפת לו או גרוע יותר, הוא מעדיף שהוא ילך.
"הגענו לשדה התעופה, מפה אתה ממשיך לבד, רק תנסה לא להרוג אף אחד" אמר כריס
"להתראות כריס"
"להתראות דור"
"אני אתגעגע אליך" אמר דור
"כן, גם אני בטוח שאני אחשוב עליך או יותר נכון- על עצמי, הבחורה הלוהטת" כריס התבדח שוב
"אתה יכול להיות רציני לרגע"? ביקש דור
"אם אתה מתעקש" נאנח כריס
"יופי, אני מעדיף לנהל שיחה אחת קצרה איתך מאשר לשכב עם אלף בנות לוהטות כמוך" אמר לו דור "וכשאני אומר שאני אתגעגע אני מתכוון לזה ברצינות" הוא מוסיף
"אני מניח שגם אני מתכוון לזה ברצינות" אמר כריס בקול חנוק הורס את הפוזה הקשה שבנה לעצמו
"בהצלחה דור" הוא אמר
"בהצלחה גם לך" אמר דור הוא נופף לשלום לכריס ופנה ללכת
"רגע חכה, כמעט שחכתי, אני צריך שתביא את זה לאני שם, כלומר סירכ" אמר כריס והניח בידו של כריס פתק נייר מקומט
"אני אמסור לה את זה" הבטיח דור והכניס את הפתק לכיסו, הוא נופף לכריס לשלום וכריס החזיר לו בניפוף אלגנטי וכשיצא מטווח הראיה של כריס הוא פתח את הפתק וחייך למראה המשפט.
עברו עשר שנים נוספות, אף אחד מהם לא שכח את השני עד שלפתע דפיקת דלת קלה בבית קטן בארצות הברית, ניו יורק.
"אבא, אבא, מישהי מחפשת אותך" צעק הילד הקטן
"אני בא דור" אמר האבא, הוא הגיע על הדלת, מולו עמדה אישה מחוטבת עם שיער ערמוני שופע ועיניים מהפנטות, עור בהיר, שיניים ישרות ופנים קטנות ונקיות היא חייכה עליו.
"אתה כריס"? היא שאלה
"כן" ענה הגבר
"אני סירכ, כתבת לי לבוא לבקר" אמרה ופתחה פתק מקופל אל מול עיניו.
'אל תנסי לשאוף לשום מקום, אנחנו בני האדם מין נחות.
ובכל מקרה, שמעתי שיש לך מראה מדהים אז אם יוצא לך להגיע לכאן תקפצי אלי לתת לי טיפים במראה,
ממני כריס (כלומר את בעולם אחר)'.
פרס עינתפרס עינת