פתיח
מלי שמעה על החדשות, שהנאצים החליטו לטבוח במדינות העולם, ולהתחיל מלחמה כוללת.
היא רצה לחנות חלקי החילוף למרכבות שתמיד סמכה בעיניים עצומות על בעליה.
היא נעלה במהירות את הדלת וסגרה את תריסיה, מיד פתחה בבכי מר, היא ציפתה באנוכיות שאליס תעבוד בחנות, היא לעולם לא הייתה עובדת בשעה כה מאוחרת.
היא החליטה עדיין להישאר בחנות כי המזגן שם אוורר לה את הראש, איזה יום מוזר היה לה. היא הגיעה הביתה מיד שהשידור האחרון בקופסת הפלאים שקנו מהסוחר בשוק נגמר.
"יקירתי, איפה היית בשעה כה מאוחרת? זה מאוד מסוכן" שאלה אימה שטיפלה בקלרה המייבבת בבכי קולני.
היא חייכה חיוך מעורער, זה לא אשמתה, באמת מסוכן כיום להסתובב בחוץ, ועוד בלילה לאחר כיבוי האורות.
"אני שיחקתי עם אמה" ענתה לה בלי להקדיש ליבה למילותיה.
"המיטה שלך מסודרת מתוקה" אמרה לה אמא, מלי שמחה שהיא לא שאלה אותה עוד שאלות והלכה למיטתה
מלי העייפה נרדמה במהירות ושקעה בשינה עמוקה
היא שמעה במהרה צווחה חדה וגבוהה שהעירה אותה משנתה, זאת בטח אחותה הקטנה. היא צופה לבטח במשדר מפחיד בקופסת הקסם, חשבה לעצמה.
אליס הייתה בדירתה כמו תמיד ושתתה קפה, היא גרה בחנות מתחת לביתה הריי אז בבקרים היא נוהגת לעלות עליהם ולשתות קפה בביתם. מלי המבולבלת בירכה אותה בבוקר טוב והתקדמה לחדר הוריה.. אבל הם לא היו שם, כאילו בלעה אותם האדמה.
היא נכנסה להיסטריה וחזרה לאליס כדי לשאול אותה מה העניין, אליס לא הייתה שם.
נשאר כוס קפה עם נגיעות של אודם אדמדם כדם. היא נשמה נשימה עמוקה והרגיעה את עצמה, ברגע שנרגעה יצאה לעיר וחיפשה את מליקייט, חברה הטוב.
כמובן שמצאה אותו בדוכן המרקים של דודה מלני כשהתקרבה עליו ראתה שהוא משום מה חרד לגבי דבר מסוים, הוא מיד החליף את הבעת פניו לחיוך מעושר, "מלי! איפה הילדה החייכנית שאני מכיר?" היא הזעיפה את פניה "אתה יודע שאני לא אוהבת שאתה קורה לי ככה!" ענתה לו בחוצפה.
כל מה שמשנה עכשיו הוא ההורים שלה ואליס, והיא צריכה למצוא אותם במהרה לפני שידווחו עליה למשטרה, שהיא לא במיטה גם לאחר שעת כיבוי האורות הכוללת.
"ראית את ההורים שלי או את אליס?" שאלה אותו, הוא הניד בראשו לשלילה. רעשים רמים הגיעו מכיכר העיר אז הלכו השניים לראות על מה כל המהומה.
כשהגיעה לכיכר מקסיקו ראתה את אליס ואת הוריה קשורים למוקד
פרק ראשון כשהאש והמים נפגשים
ובכך הזמן הנפלא של מלי בתור ילדה שנונה ושמחה נגמרו. היא רצה להוריה ולחברתה הטובה, מנהלת החנות מתחת לביתם. והגנה עליהם בגופה, האש הגיעה עליה ושרפה את נימיה, עורקיה, ובסופו של דבר את ליבה השברירי.
מלי התעוררה לעולם צבעוני ומוזר, היא לא הבינה, איפה המחזה המפחיד והעצוב של הוריה על המוקד?, האם היא לא מתה ברגעים אלו ממש?
להפתעתה הגדולה היא יישבה במקסיקו. אבל לא מקסיקו, היא כמעט הייתה בטוחה שהמקום הצבעוני והנפלא שיישבה בו הוא חלום שבקרוב ייגמר וגופה בדומם יישאר כך ונשמתה כלואה בתוכו.
היא ניסתה לקום בזהירות על רגליה אך איבריה צווחו במחאה, היא הסתכלה על ידיה וגילתה שפציעות שריפה גלויות עליהם.
איך היא עדיין בחיים אם עכשיו לבטח זה לא חלום, הרי הפציעות מהשריפה על גופה.
אדם קירח צנום ובעל אור חיוור התקדם לעבר מלי,
היא שמה לב שפרחים צבעוניים קישטו את פני היצור העומד מולה, היא קיוותה בכל נשמתה שהאיש הזה יודע מה קורה כאן.
היצור התקרב למלי ואמר לה "מלי, נכון? ברוכה הבאה לעולם שאחרי החיים. כל אנשי מקסיקו המבורכים מגיעים לכאן לאחר מותם."
מלי הסתכלה שוב על עורה ושמה לב שהוא התחיל לדהות. היא לא הצליחה לעצור העצמה ובכתה בכי מר וקולני. "אני לא רוצה להיות כאן! אני בכלל לא מבוגרת, אני נערה צעירה."
היצור התקרב למלי וניגב את דמעותיה, הוא הוציא ממחטה מכיסיו המחויטים להפליא ונתן אותו בהיסח הדעת למלי.
מותי מעציב אותי, היותי כאן מבלבלת אותי, הרי חיי היו כה מקסימים ומרגשים. אך הם היו צריכים להיקטע ולהיגמר על ידי בני מיני.
מלי עצמה את עיניה בחוזקה וקיוותה שכל זה הוא חלום בלאות שבקרוב ייגמר והיא תהיה במיטתה בביתה הבטוח. כשבני משפחתה האהובים מקיפים אותה.
אך כל מה שקרה הוא כאב עמום ברגלה, היא פתחה את עיניה ועדיין נמצאה בחלום הבלהות.
היצור ראה את כאבה הנפשי החזק של מלי וחייך, חיוך חם ומבין. לא חיוך השמח לעד.
החיוך הזה הזכיר לה משהו, משהו נשכח שהרגישה שכבר רחוק ממנה אלפי שנות אור.
היצור בן הרגע לבש צורת אדם, כיסה עצמו בעור ודם.
היצור הפך לחברתה הטובה ביותר, אליס.
מלי קפצה במקומה וצחקה באושר, היא נזכרה פתאום בכל זיכרונותיה עם אליס.
איך היא לימדה אותה לרכב על אופניים, ולסרוג, ואיך הם שמרו סודות רבים מכפי ספירה.
היא החליטה שהיא תפצה את פיה ראשונה.
"אליס! איך הצלחת לעבוד עלי ככה, אבל איפה אנחנו?"
הדמות התקרבה על מלי, "אליס?"
לפתע הדמות הצמיחה שיני תער חדות כסכין ונשכה בחוזקה את מלי, מלי צחקה שוב בקול עמום. האם היא באמת בתוך חלום? או שהיצור לימד אותה לקח? שהיא צריכה לשקוט מנדנודיה ומהעצב הרב שחשה ולהבין שהיא כבר לא בקרב אהוביה וקרוביה.
במהירות שהיא נפלה למותה במוקד היא נפלה שוב בעולם המתים הססגוני, האם יש עולם לאחר המוות השני? האם מלי תזכה לחיים נוספים לאחר הפעם השנייה שנפלה מדממת על קרקע קשה? מלי לא ידעה אם זאתי הייתה ההזדמנות האחרונה שלה לחיים והיא פספסה אותם אבל היא נתנה לגופה לשקוע על הרצפה הנוקשה ולחלומותיה לסחוף אותה למקומות אחרים.
כשהאש והמים נפגשים
מריה הציקה לאמה בהכנותיה לטקס המחוזי הקרוב,
"אמא! ספרי לי שוב את הסיפור שלנו"
אמה צחקה והתיישבה על מיטתה הרכה, "כבר סיפרתי לך אותו מיליוני פעמים, את לא רוצה סיפור אחר הפעם?"
מריה התחלחלה ממחשבה זו, למה שתרצה לשנות את מנהגן ולבחור סיפור אחר?
"לא! זה הסיפור אהוב עלי"
"בסדר ילדונת", אמריקה התיישבה על מיטתה באנקה רמה, אמריקה הייתה בהריון רביעי עם תאומים שלא הפסיקו להפריע את מנוחתה, כל המחוז ידע שהם הולכים להיות זוג עבריינים צעירים.
"אני ואביך כשאת עוד היית בבטני" אמא הצביע על בטנה העגולה שגדלה פי עשרות מגודלה האמתי במהלך ההיריון. "טילנו הרבה ביחד בקברי זיכרון והיללנו את המתים."
ידעתי על המנהג שלהם לטייל שם, כשאני ואחי נולדנו הם החליטו לטייל גם איתנו שם, הם טענו והדגישו את החשיבות של כיבוד המתים, כך כשאנחנו נמצא את עצמנו בגוף דומם וחסר חיים, נוכל להתגורר בארץ המתים המפוארת והגדולה.
"אך יום אחד כשעברנו על יד קבר של ילדה צעירה בגילך בערך, ראינו דמות היוצאת מהקבר, הייתה לה עילה חזקה במיוחד."
מריה אהבה את הקטע הזה במיוחד
"היא נראתה נחרדת ולפני שברחה בחזרה לאדמה ראיתי את פניה בחטף, פני מת היו לה, אך מעוטרות בפרחים ססגוניים ובסלסולים יפיפיים."
מריה התפרצה וחייכה "אבל למה לא שאלתם אותה מי היא?"
אמה ענתה "כי הרי ידענו מי היא, מלאך נפלא שנולד אך לא הספיק לחיות את חייו כראוי."
חיוכה של מריה נעלם, והיא עזבה את אמה להמשיך להכין את הארוחות המסורתיות לטקס המחוזי.
"מריה! קומי"
מלי קמה במהירות ונחפזה לחסות את ראשה בשמיכה שמצאה בהישג ידה, המונחת בקפידה על גופה הרועד.
היא תמיד נהגה לשחק כך בכל בוקר כשאמה ניגשה להעירה, אך כשהיא הורידה את השמיכה היא לא מצאה את עצמה בעולם שרצתה להיות בו, מוקפת באהוביה, אלה בבית רעועה, היא הציצה מהחלון ושמה לב ששעת בוקר מוקדמת עכשיו. היא הייתה נרגשת במיוחד והתחילה להבין את טיפשותה הרבה, זה באמת היה חלום!
היא קמה ממיטתה בחיפזון וניסתה לפתוח את דלת הבית, אך במקום ידית היה טחוב בחור פתק "בוקר טוב! איך ישנת? הרגשתי שתנסי לברוח ורציתי לדבר אימך, אז תצטרכי להישאר פה עוד זמן מהצפוי."
מלי זרקה את הפתק על רצפת העץ השבור
היא הרגישה ששעתה בתנור עופות למשך ימים, חום גופה היה גבוה במיוחד.
זיעה נטפה על כפות ידיה וראשה, וליבה פעם בחוזקה למרות המנוחה שהייתה לה.
היא הרגישה מרוטטת עצבים, היא רק רצתה כבר לחזור למשפחתה ואהוביה. אבל האם הם עדיין חיים בכלל? האם הם לא גוועו ברעב? הוא מתו מדיכאון? או שאנשי כפרה תפסו אותם והחזירו אותם למוקד כדי שישרפו עד אפר?
מלי דחתה את המחשבות המטרידות אללו והסתכלה על השעון קיר הענקי התלוי על הקיר השרוט, הוא הראה על השעה שלושים וחמישה, מלי המבולבלת החליטה להסתכל על החדר.
היא גייסה את שריריה להקמת גופה והסתובבה בחדר ששאתה בו, המיטה שבה שכבה כשהתעוררה בבקתה בפעם הראשונה נראתה מבולגנת, וצביעת הקירות לא הייתה אחידה,
היא ניסתה למצוא כל סימן למארחה המסתורי, הדמות שהפכה לעין ולפלא לחברתה אליס, השוכנת בחנות מתחת לביתם הקט במקסיקו.
אך נשארה ללא שום רמז מכוון שיוכל לתת לה כיוון לדמות החיוורת שראתה בהתעוררותה במקום שהיא כינתה "העולם לאחר החיים".
מלי התחילה להרגיש את האי התמצאות, ואת כל הרגשות החזקים שטיפסו ועלו במורד גרונה, היא השתעלה, ודמעות מרות החלו לזרום מעיניה המפוחדות, איפה היא? למה היא כאן? איפה משפחתה? איפה אליס? כשהגיעה למחשבה על אליס דמעותיה התגברו והתחזקו.
היא החלה להשתעל בקול חזק יותר, והרגישה את גרונה זועק לה להפסיק את סערת הרגשות הזאת, ולפתע.
היא הפסיקה לבכות, הפסיקה בעצבה, הפסיקה בשאלותיה המרירות,
היא השתעלה פעם אחת אחרונה לפני שהרגישה את הכאב החד שעבר בכל גופה.
ולאחר מכן קפאה במקומה והרגישה איך כל שריר בגופה פשוט קופא,
ואז היא ראתה את הדמות החיוורת והגבוה נכנסת בדלת שנסתרה מעיניה כל הזמן הזה, היא סובבה על ידה מפתח בצורת פרח, וברגע זה השרירים של מלי נעלמו, הבשר, העיניים, ערובות העיניים, המוח, וכמובן, בסופו של דבר ליבה נעלם גם כן.
"חשבתי שלעולם כבר לא הצליח! את ילדה חזקה…"
היצור נראה בדיוק כמו שמלי זכרה אותו, גבוהה, חיוור ומסתורי להפליא.
אבל משהו בה הרגיש שונה, גופה הרגיש קל בהרבה.
אך לפתע היא הייתה כבדה שוב, והרגישה כאילו יד בלתי נראית מרתקת אותה לרצפה בכוח, מראה סדוקה ומעומעמת עמדה לידה, והיא הסתכלה לתוכה.
אבל היא לא ראתה את מלי, היא ראתה דמות חיוורת ורזה, שעצמות לבנות וצחורות כשלג הם מרכיבה היחידי, בעלת שיער אדמוני מתולתל.
היד החלה לעזוב אותה והיא שכבה שם ללא נועה,
היא הרגישה שכל העולם החדש הזה מסביבה לא אמיתי, והיא לא רצתה להאמין שהוא אמיתי. היא רק רצתה לחזור למשפחה שלה, ולגלות שזה הוא רק חלום מחלומותיה המוזרים שנהגה לחלום, היא נזכרה איך אליס פירשה את חלומותיה, וחיוך עייף נפרש על פניה המותשות.
פניה התעטרו בפרחים צבעוניים יפיפיים וסלסולים מקסימים, והיא נחה בשלווה על הרצפה בידיעה שאלו חייה מעכשיו.
-"Etwas Neues kommt!" שרה מריה, משפחתה מחאו כפיים נסערות ומריה השתחווה.
"איזה שיר יפיפה!" אמה המטירה עליה מחמאות רבות ומריה התענגה עליהם בשמחה.
אחותה נראתה לא מרוצה בעליל מתשומת הלב שלא הופנתה עליה, אך שפתיה ההדוקות רק הוסיפו למראה כולו הומור.
היא הייתה לבושה בשמלת שתי וערב, בעלת צווארון דקיק אך אצילי למראה, אמה באמת ובתמים עשתה עבודה מדהימה
השמלה הותאמה למידותיה הקטנות של מריה בת השמונה אז הייתה צרה במיוחד כשלא לבשו אותה.
היא החליטה לשיר למשפחה שהתכנסה ליום הולדתה השמונה את השיר היחיד שהכירה, משהו חדש מגיע. שיר ששמעה את אליס שרה בזמן שהעבירה סחורה למדפים.
היה זה שיר בגרמנית, כל כפרה היה בטוח שגרמנית היא שפת הדמים, ושפיכתם.
אך היא אהבה אותה ואביה הקדיש זמן רב ללימודי הגרמנית שלה.
הבעיה היחידה עם הכישרון שפיתחה בשפה הגרמנית הייתה סבה, הוא היה יהודי וחי בגלות.
הוא שרד את מלחמת העולם השנייה, הוא ברח מהגרמנים כשהתחכם בגורל וברח עם חוליית יהודים שכמוהו הובלו למותם במחנה הריגה, הוא הגיעה לחווה והשתכן שם ליד החציר והבהמות עם חבריו היהודים.
סבה חיי במשך חודשים רבים רק על קליפות תפוחי אדמה ומיטת חציר נוקשה.
היא הקפידה בדקדקנות על שמירת הסוד שלה, כי אם סבה יגלה הוא יצווה על אבי להשליך אותי אל מחוץ לבית, ואסור למשפחה לסרב לשורשי קיומה.
מריה הייתה שקועה במחשבות עמוקות לגבי עבר משפחתה ועברה שלה ולא שמה את לבה על המתרחש מסביבה.
סבה נכנס לביתם ונראה חיוור כסיד, ומהגוון הלבן פניו נעשו אדומות ונוקשות.
ולפתע התרוקנו, כאילו אף פעם לא הרגישו דבר, הוא התקרב עד כדי סנטימטר מגופה המכווץ, וסטר לה בחוזקה על לחייה.
מלי התעוררה לקול צחוק וראתה ילדים קטנים רצים במעגלים סביב שדה גדול של פרחים עשירים ותפוחים, ולריח טרי של לחם חם. הטף ירד על העלים והאדמה הייתה רטובה.
היא ניערה את ראשה, כמה פעמים ראשה נשמט על הרצפה בעולם הזה, עשרה?
מלי הרגישה סומק עז מתגנב לפניה המנומשות, חלומותיה תמיד גרמו לה לתהות לגבי טיפול פסיכולוגי טוב.
הילדים ששמעה קודם התקרבו עליה, "את חדשה כאן?" היא בחנה אותם מקרוב יותר וגילתה, שגם הם אותם יצורים שעד לפני; שבוע? היא עוד צחקה על הטעם המוזר בהחלט של אחותה הקטנה מג, שני אחיה הקטנים מתו בלידתם. אולי מלי תוכל למצוא אותם בארץ הזוהרת והמשונה שהתחילה להבין שהיא מציאותה מעכשיו.
ילד מבוגר רץ לידה במהירות מספקת כדי לגרום לצונמי בטוקיו, "לאן אתה הולך במהירות כזו?"
ילד נוסף בגילו רץ מאחוריו בפיגור רציני, סמוק לחיים ומתנשף שם לב למלי בפעם הראשונה
לסתו נשמטה מרוב תדהמה, "מה קרה? נראה כאילו ראית רוח"
הילד הסמיק ממבוכה ורץ בדרבון המבוכה לעבר חברו.
מלי התקדמה בעיר שנמצאה בה, ועצרה בדוכנים מוזרים למראה; באחד היא ראתה חתול רזה כשלד עם קרניים גדולות כשל אייל.
"מסקרן ומסקרן יותר" מלי עשתה רפרנס לאליס בארץ הפלאות, היא הרגישה שזה תואם את מצבה העכשווי.
גברת עם כובע רחב הרימה גבה למראה מלי, היא הוציאה לה לשון במחאה והסתלקה.
מלי עצרה ליד מראה גדולה ושבורה שהונחה ליד הדוכנים,
עכשיו היא הבינה למה הפכה להיות הברווז המכוער של המקום.
עינה האחת נשארה ענברית והאחרת בצבע לבן בוהק, שפתיה כמו נצבעו בדם ולהפתעתה הגדולה היא הפכה בעצמה לשלד.
והיא עוד חשבה שכל ההפתעות העורבות לה כאן כבר ברחו להטריד קורבן מסכן אחר.
במבט סביב היא איתרה גיטרה זרוקה על הרצפה, משומשת, כן; אבל נראית במצב טוב בהחלט.אליס לימדה אותה ידע כללי על גיטרה, נגינה בה והמבנה שלה,
אז אולי יהיה נחמד להעביר את הזמן בנגינה, כמה אקורדים ותווים יוכלו להספיק.
בדיוק שפיתחה ציפיות שהיא תנגן את ashes to ashes יד אחרת טבעה את הגיטרה לעצמה, כשהסתכלה על האדם עצמו היא ראתה אדם יחסית שרירי, כמה שאפשר כשאתה שלד. וגבוה, כל בחורה צעירה הייתה מאושרת ליפול בידי הבחור הזה, וכך גם מלי. אבל היא באה חדורת מטרה היום. היא צעדה כמה צעדים בכיוון שממנה באה, והתנפלה על הגיטרה.
בשניות הגיטרה הייתה בידה, מלי נחרה בצחוק למראה הבחור המופתע.
"נחשה חלקלקה, את לא כמו איך שאת נראית" נדהם
מלי הוציאה לו לשון ופרטה אקורד מרושל על הגיטרה, הבחור הסתלק ולא השאיר שום רמז לשמו או מוצאו.
ממילא לא רצתה לדעת מאיפה צץ, היא רק התעניינה בגיטרה. אבל נראה שגם הגיטרה לא רצתה שתישאר ללא שום ידע לגבי הבחור המסתורי
מפרט סגול היה צמוד לגיטרה והיה עליו רשום החתימה שלו
"מליקייט"