שלום אני עדנה.
עדנה?
כן.
זה אמר להגיד לי משהו?
אני עדנה, מג'ון הופקינס. כלומר, אני מישראל, אבל עכשיו אני מג'ון הופקינס. האוניברסיטה.
אני מכיר את ג'ון הופקינס, גברת עדנה. לא אכפת לי איפה למדת. מה את עושה פה?
אני לא למדתי שם, אני לימדתי שם. ננוביוטכנולוגיה. אני פה בשבילך.
עדנה עמדה בדלת המעבדה, עמוסה בתיקים, שקיות ודפדפות, מישירה מבט אל הדוקטור המבוגר מולה. היא הגיעה מבולטימור יום לפני והחליטה לנצל את הג'ט לג כדי להפתיע את המעבדה אליה הוזמנה בארץ. העבודה שלה שם לא הייתה צפויה להתחיל בשבועיים הקרובים, כך תוכנן עם המשפחה המורחבת שלה, כדי שתספיק לפגוש את כולם. עדנה לא יכלה לחכות, לראות את המעבדה, להתחיל ליישם את כל מה שעבדה עליו בשש שנים האחרונות, בעברית. למען האמת, לא היה לעדנה עניין רב להיפגש עם כל האנשים במשפחה שלה, לא היה לה על מה לדבר איתם, והביישנות שלה תמיד גרמה לה לומר את הדבר הלא נכון ברגע הלא נכון. היא הייתה בטוחה שמרביתם לא מבינים איך היא הצליחה להתקדם כל כך באקדמיה ומחקר, הרי בעיניהם הייתה עדנה מטופשת, יפה כשהתאמצה, אבל לא מבריקה במיוחד. התנועה הזריזה של דחיפת אצבעות לגרון אחרי ארוחה, לצד סוליות אדומות של עקבי הסטילטו המפורסמות של לבוטין שהייתה קונה במחיר של חיסכון על אוכל, היו החלק הסודי של דמות החוקרת והמרצה הבטוחה בעצמה שהיא שיחקה. זו הייתה דמות שהיא המציאה לפני שנים, בהתחלה כדי לאזור אומץ לדבר בכיתה, והייתה הכרחית עבורה כדי לשרוד את העולם מחוץ למעבדות.
הדוקטור, כסוף השיער, אימת העובדות הצעירות, שעמד מול עדנה בדיוק סיים כמה שיחות מטרידות, ביניהן שיחה עם גרושתו שתמיד הותירה אותו בהלם מהיכולות שלה לצעוק עליו בלי להרים את הקול. עדנה הישירה מבט אליו, יציבה על נעלי הלבוטין שהוסיפו לגובה המרשים שלה עוד 12 סנטימטרים. עוד 12 סנטימטרים שאפשרו לה לבלוט בכל מצב ולהביט הישר לעיניהם של עמיתיה, הזכרים לרוב. היא לעסה את השפה התחתונה שלה והגישה לו כונן נייד קטן.
זה המחקר שלי. כלומר, החלק שלי במחקר המשותף עם דוקטור יוג'ין וו. עבדנו על זה שש שנים בג'ון הופקינס, ועכשיו אני בישראל לחלק המעשי הסופי.
שיט. את עדנה רז.
כמו שאמרתי ברגע שנכנסתי.
עדנה המשיכה להביט לו ישר בעיניים, בהתרסה, כך היה נדמה לו.
– למה הם לא ממהרים? למה הם לא עובדים כמו שצריך? למה הם עדיין מנהלים שיחות סרק כשיש כל כך הרבה עבודה לעשות? עשיתי איתה את כל המסלול, הובלתי אותה בין היבשות, והנה, הפגשנו ביניהם. אז למה לכל השדים והרוחות הם עדיין לא התחילו לעבוד? טקס נמעך כולו אל תוך קצות העצבים באונה השמאלית של עדנה, מעביר רטט שיוביל אותה לעשות את מה שהוא רוצה –
הדוקטור המבוגר נעץ בה מבט מתמשך, מגייס את כל מה שחשב לכריזמה שלו לתוך מבט ספק מזלזל, ספק מפלרטט. אוסף את הכונן בלי להוריד את עיני מעיניה, מנסה לשבור אותה. עדנה נשנקה לרגע אך לא הסיטה מבט.
הקדמת בכמה שבועות אם אני לא טועה? המעבדה שלך עדיין לא מוכנה לצערי.
אני מבינה.
– היא מבינה. מבינה בתחת שלי. סלים גיחך לעצמו וקפץ ראש אל תעלת האף של הדוקטור, עובר דרך מערכת הנשימה, כלי הדם, הישר לשק האשכים שלו. לעשות לו שם קצת בלגן מול העדנה הזאת –
צמרמורת עברה בגוו והוא הסתובב אל השולחן, מפנה את גבו לעדנה. הוא הניח את הכונן והטלפונים שהחזיק ביד, פסע מאחורי השולחן ונשען עליו, מתאמץ להסתיר את ההשפעה של עדנה עליו.
– נו כבר, נו כבר. אתה רוצה אותה. יש לה את כל מה שצריך להתרבות אנושית, ואם סלים רק יצליח לשלוח מסר מהיר מספיק לטקס, שירד לאיזור השחלות של עדנה, אולי היא תתאמץ יותר ותקבל את כל מה שהיא מבקשת במהרה –
את רוצה שאעשה לך סיור הכרות עם המעבדות, או שאולי תרצי לחזור בתאריך שסוכם, והכל יהיה מוכן לקראתך? הדוקטור ניסה לשמור את ידו על העליונה, במיוחד אחרי הכישלון שחווה רגע לפני בשיחה עם גרושתו.
– לאאאאאאאאאא! טקס שאג אל תוך עצב השמיעה של עדנה. חייבים להתחיל לעבוד. הרובוטים חייבים לצאת לפס ייצור מאסיבי בהקדם. אין לנו שבועות להמתין. הוא קלט את השדרים של סלים והחל בירידה מכוונת אל בלוטת התריס, לכלי הדם ואל הלב להגביר את מהירותו, אל הריאות כדי שתנשום כבד יותר וכך תשב את תשומת לבו של הדוקטור אל השדיים שלה… –
עדנה הורידה את הריסים והניפה אותם מעלה במהירות מנקרת בכל איבריו של הדוקטור עם מבט זועם, תוך שהיא מנסה להסדיר את נשימתה שהפכה לפתע לכבדה. אני מכירה את המעבדות, תודה. אשמח לקבל שולחן כרגע. אוכל להראות לך חלק מהתהליך שלנו ואכין רשימה של הדברים שאני צריכה באמת.
– טקס טיפס חזרה מעל בלוטת התריס, אל פנים הגולגולת והחליק מעל ארובת עין שמאל של עדנה, אל תוך מרכז הבקרה שלו. מאז שחדר לתוך המוח של עדנה, לפני שבע שנים, הוא ידע לשלוט בה ביד אמן. כל החלטה ולו הקטנה ביותר, שהיא חשבה שהיא מקבלת בעצמה, עברה דרכו. הוא ידע שהוא בר מזל כשנפלט לתוך מערכת העיקול שלה יחד עם הרעל המקסיקני שהיא אכלה כדי להישאר רזה. הוא הגיע אל פסגת חלומותיו – מח צעיר אך מבריק, אישה יפה במונחים אנושיים, שסבלה כל חייה מהתעללות נפשית מתמשכת שגרמה לה לפקפק בעצמה. גאונה חרדתית שכה קל לבצע בה מניפולציות עצביות. עכשיו כל מה שצריך זה להפעיל את המח המבריק שלה לטובתו ולטובת בני מינו –
– עדנה הייתה עמוק בתוך כתיבת רשימת הציוד שתצטרך לטובת המחקר שלה, מביטה מדי פעם אל הדוקטור שהסתכל על הכתב הברור והמכוער למדי שלה, עומד לצידה. באחד המבטים האלו, טקס וסלים הצליחו ליצור קשר ישיר אחד עם השני, מאחורי זגוגיות הקרניות של שניהם. סלים נמס לשבריר שניה, מביע כבוד לטקס, מנהיג התנועה. טקס קיבל את הערכת הכבוד בכך שהרעיד את ידה של עדנה, מה שהפך את הכתב המכוער שלה למכוער יותר –
זאת רשימת הציוד שאני צריכה כדי שנתחיל לבנות את האבטיפוס של אד-וו. ככה קראנו לננו רובוט הראשון שלנו. אד-וו עדיין בגדר רעיון. את השלב היישומי אני עושה כאן. דוקטור וו יצטרף אלינו בעוד חודשיים. למתי אני יכולה לצפות לכל זה?
הדוקטור סרק את הרשימה ונאנח, יותר כהצגה מאשר עם כוונה.
אני מאמין שתוך שבועיים זה אפשרי, בדיוק לזמן בו היית אמורה להגיע באמת.
– טקס קיפץ לרוחב כל איזור הקדם-מצחי של עדנה. שבועיים לא יכולים לבוא בחשבון. מה לעזאזל עוד צריך לעשות כדי לגרום לבני האנוש האלו לעשות את מה שהם אמורים לעשות… –
… זה חייב להיות בימים הקרובים, אני מצטערת על הבהילות, אבל אין לנו זמן או רצון להמתין. הננו-רובוטים יכולים להציל חיים של מאות אלפי אנשים. אני בטוחה שבתור רופא אתה מבין את החשיבות בהצלת חיי אדם.
– ומיליוני חיידקי טאקסופלאזמה מפותחים אותם הם נושאים.
כל מה שטקס רצה זה להחזיר את האנושות למסלול הנכון. כל המודעות הבריאותית והתרופתית הזו חיסלה את בני מינו, והם יכולים להתקיים רק כל עוד בני האדם חיים וכל עוד הם חולים. חולים מספיק כדי שהחיידקים יתפתחו, ולא חולים מדי בשביל לטפל בעצמם. באמצעות הננו-רובוטים שעדנה עומדת לייצר, החיידקים יקבלו ידיים ורגליים ויוכלו לשלוט במין האנושי הנחות –
עדנה התיישרה מעל השולחן, אספה את כל הדברים שלה ונתנה לדוקטור את מה שהחשיבה למבט הכי מאיים שלה.
– טקס דאג לזה שבזמן שאספה את הניירות שלה עדנה תתכופף בדיוק בזווית שתחשוף לדוקטור את החריץ הכה מפתה שבין שדיה. הוא לא טרח להבין את המנגנונים שגרמו לזכרים להתאמץ להגיע לבלוטות השומן האלו, הוא רק ידע שהוא יכול להפעיל את המנגנונים האלו לטובת התנועה.
סך הכל טקס היה מרוצה מעדנה. לא רק שהוא נחת לתוך המוח המבריק ביותר שיצא לו להתארח בו, היא גם הייתה חולה מספיק כדי להיות נתונה לשליטתו המוחלטת, ובריאה מספיק כדי לבצע כל מה שהוא רצה בלי לשים לב לחולי שלה. היא חשבה שהרצון שלה להיות רזה ויפה נבע מחינוך קלוקל של אמא שלה, משתי הדודות הרזות מנשוא שלה שהזכירו לה במהלך ילדותה שבנים לא אוהבים בנות שמנמנות, או אולי מהשפעת התקשורת על התדמית האנושית האישית, ובמיוחד זו הנשית. למעשה זה היה חלק מהתכנית של החיידקים השונים. כך היה קל יותר לשלוט בבני האדם, לגרום להם לאכול את מה שצריך ומת שצריך כדי לשמור אותם חולים ובריאים בצורה המאוזנת המדויקת, או לגרום להפרעות שונות במוח שלהם, ואפילו לחסל אותם כשכבר לא היה בהם צורך, או כשהיו חולים מדי –
היום יום רביעי, אני מצפה להכול ביום ראשון, או לכל המאוחר ביום שני מוקדם בבוקר. אטפל בעניינים האישיים שלי במהלך סוף השבוע, ונתחיל לעבוד. תודה. יום טוב. היא פסעה אל המסדרון, מותירה את הדוקטור לסגור את הפה ולאסוף את עצמו לתגובה. מאוחרת מדי. סלים עוד שמע את תקתוקי העקבים של עדנה והתחיל להפעיל את אזורי הזיכרון, המסקנות והפעילות במוחו של הדוקטור. הוא דאג לכך שהדוקטור קבל את דבריה של עדנה כפקודה שיש לבצעה, וזה בתורו החל להפעיל את כולם כדי לוודא שכל מה שעדנה ביקשה ברשימה, יהיה מוכן כבר ליום ראשון. הוא הביט ברשימה ושם לב לשתי מילים שנכתבו בצורה לא ברורה. הוא מצא אמתלה, קטנה ככל שתהיה, להתקשר אליה עוד היום, אולי להחזיר אותה למעבדה לבירור, אולי יציע לה לאכול ארוחת צהריים יחד…
– הפנטזיות היו אחד הפגמים במנגנוני המח האנושי שהחיידקים עדיין לא הצליחו לרתום לטובתם. סלים תהה אם זה יקדם את המטרה לגרום לדוקטור להתאמץ להחזיר את עדנה. בסופו של דבר החליט שעדיף לו להפעיל את הדוקטור לאיסוף הכלים שעדנה ביקשה –
– בינתיים טקס ביקש מהמוח והגוף של עדנה לנוח. השלב הראשון של התכנית מגיע לסיומו והוא יצטרך אותה במלוא כוחה בימים הקרובים. היא תצטרך להתמודד עם המשפחה שלה, שאת המפעילים שלהם עדיין לא פגש. עם תחילת שבוע הבא הם יתחילו את הבניה לקראת המהפכה. כעת הוא יכול להרשות לה זמן מנוחה. אולי אפילו לתדלק אותה עם קצת רעל – אלכוהול, כדורי ההרזיה ממקסיקו ומשהו מטוגן בשמן עמוק –