139 – טאקרו – קרן צ'פניק

טאקרו

טאקטינוסל רוליוייל טום קייל , שכולם קוראים לו טאקרו, יושב תחת עץ התפוח שליד ביתו לזמן מה, כדי ליהנות. אותו יום, היה יום ראשון, ובאותו יום, באותו התאריך, התגרש טאקרו מאהובתו. הוא התגרש מאישה יפהפייה שקראו לה לילי. לא מרצונו, כמובן. הוא היה משוגע עליה. מאוהב בה ברמות גבוהות. אפילו שאלו אותו באיזו רמה, והוא ענה: "ברמה שהייתי מוריד ללילי את כל הכוכבים מהשמיים."
אך כשנולד להם ילד בעל שיער שחור ועיניים חומות ששמו ניקולו, או בקיצור, ניק, הלך טאקרו לבקר את אימו, ולילי נשארה עם התינוק. טאקרו הגיע לביתה את אימו הישישה והחולה. אבל אחרי שבוע, ליד הסלון התגלה מכשף. מכשף, שעל כובעו המחודד היה מצויר לב שבור, היה לו גם זקנקן שחור, גלימה כחולה, ומטה קסמים ארוך בצבע אזמרגד. טאקרו באמת הופתע, והמכשף מלמל מספר דברים, הניף את השרביט,
ונעלם.
פשוט נעלם.
בינתיים, אבירים פרצו לביתו של טאקרו, וחטפו את ניק ואת לילי. "בואו לכרכרה, מיד!" אמר האביר הרביעי. לילי חשבה בכרכרה, שזאת הייתה תכנית של טאקרו מההתחלה. להתחתן איתה, שתלד תינוק, ושייחטפו, כדי שיהיה לה צער רב בלב. היא אהבה את טאקרו.
לילי חבקה בחוזקה את ניק בכרכרה, וכאשר טאקרו חזר, הוא לא ראה תינוק, ולא ראה את אהובתו.
בהווה, ליד עץ התפוח, הוא ניסה לחייך חיוך קטן, אבל המבט העצוב והעגום גבר יותר ויותר. פתאום, קרה הדבר הכי לא צפוי בעולם! הוא פגש מישהו שהיה נראה לו מוכר מאוד, והיה לו… כובע מחודד שמצויר עליו לב שבור, זקנקן שחור, גלימה כחולה ומטה קסמים ארוך בצבע אזמרגד!
"אתה!" אמר טאקרו והצביע על מה שזיהה, "אתה המכשף שפגשתי בביתה של אימי!"
"אכן, אכן… ואתה הוא טאקרו, הגרוש של לילי." אמר המכשף.
"מאיפה אתה יודע?" שאל טאקרו ונעץ מבט חד במכשף.
" זה ברור כשמש," ענה המכשף, "אני זה שעומד מאחורי כל זה!" אמר המכשף. טאקרו לא הבין. מה המכשף הזה עשה? "מאחורי כל מה?" שאל טאקרו.
"מאחורי זה שלילי כבר לא אוהבת אותך." המכשף חייך חיוך מתנשא, "אתה יודע? אתה טיפש יותר ממה שחשבתי! חשבתי שאתה הולך לחפש את לילי האהובה שלך, אבל למרבה המזל, אתה סתם עצלן עלוב, שכבר לא אכפת לו מלילי." אמר המכשף.
"אני אוהב את לילי, לא משנה מה!! מה עשית, כדי שהיא לא תאהב אותי?! אמור לי!!!!!!!!!! "
המכשף פיהק פיהוק גדול. הוא לא התלהב כל כך. אחרי הכל, הוא מכשף. הוא יכול להטיל קללות, וברכות, ולכן לא פחד מאיומיו של טאקרו. "למקרה ששכחת, שוטה, אני מכשף. ואם אתה לא עיוור, כנראה שאתה יכול להביט בסמל המצויר על כובעי, נכון?" אמר המכשף והצביע על כובעו המחודד.
"הבטתי כבר. ועוד דבר חשוב, שהייתי צריך לשאול מזמן- מה אתה עושה כאן לעזאזל?" שאל טאקרו.
"הו, טאקרו… אינך מבין? מהו שם הבן שלך?" שאל המכשף.
"ניקולו," ענה טאקרו, "אבל כולם קראו לו ניק."
"את הניקולו הזה אתה מחפש?" אמר המכשף, ולחש-"טקנירקוליניוס!" לפתע,מתוך האדמה בקעה אש, ומתוכה יצא ילד שנראה בן 4 עם שיער שחור ועיניים חומות, בדיוק כמו ניקולו. טאקרו פער את פיו. ניקולו הסתכל על טאקרו בתדהמה, ופנה אל המכשף בשאלה: "אבא, מי האיש הזה?"
"הוא האויב שלך! הוא רצה להרוג אותך כשהיית תינוק!" אמר המכשף.
"אל תאמין לו, ניקולו," אמר טאקרו, "מי אמא שלך?"
"קוראים לה לילי טום קייל. מה אתה רוצה ממני, ואיך אתה יודע את שמי?" אמר ניקולו.
"ניקולו, אני אבא שלך." אמר טאקרו.
"שטויות! אני הוא אביך, ניקולו! הוא משקר!" אמר המכשף.
"רגע, אני אבדוק בעצמי אבא." אמר ניקולו. "אני בא איתך, אדוני."
"אבא," אמר טאקרו, "תקרא לי אבא, ניק."
"איך ידעת ששמי בקיצור הוא ניק?" שאל ניק המבולבל.
"הרי אני הוא אביך, לא?" שאל טאקרו.
"אני באמת לא יודע…" אמר ניק.
"בוא איתי, אל אמא שלך, ותראה הכל." אמר טאקרו. הוא זכר, שהיה כתוב לה על היד "טאקטינוסל רוליוייל טום קייל, אהובי". הוא רצה לנצל את ההזדמנות שבנו יודע איפה אימו, ולאהוב אותה מחדש. ניק הקטן החזיק לאביו האמיתי את היד, ורץ לבית האסירים. המכשף כעס וקצף. ואמר:" טינטוס!" וניסה לקלל את ניק וטאקרו שיקפאו, אבל זה לא עבד. "טינטוס! טינטוס! טינטוס!!" ניסה המכשף לעשות את הקללה פעם נוספת, אך זה לא עבד גם. "חזרו! פושעים! הרסתם את רגע התהילה שלי!" המכשף צעק והתחיל לרוץ. לרגע, עייף המכשף, ורצה להבין: איך הקללה לא עבדה? הוא שלף משקפיים, וספר שחור וגדול שנקרא: "קללות למתקדמים" וקרא את פסקה 45: "אי אפשר לקלל אנשים שכבר קוללו." המכשף התעצבן והשתולל. " לעזאזל!!!!! רק הייתי צריך דמעות של אנשים שאיבדו את האהבה, ולהכניס אותן לקדרה שלי כדי שכולם יהיו עצובים מאוד, ויעשו לי טוב אחרי מה שעשו לי בבית הספר לכישוף… אפילו לא טיפת אהבה לצ'גינוריסו… איך הילדים צחקו עליי שם… כל האנשים שניסיתי לקלל בחיי, חוץ מטאקרו וניק, היו מי שהעליבו אותי בבית הספר! והייתי יכול לנקום את נקמתי! להחזיר להם בעצבות שאני חשתי!ועכשיו, בגלל הניק הזה, חיי הנצח שלי נהרסו! המטומטמים הללו, הייתי מראה להם מה זה… לא יכולים לאהוב את המכשף הגדול האיום והנורא, צ'גינוריסו!" אמר המכשף בזעם.
בינתיים, טאקרו וניק הקטן והפזיז צעדו לא פחות ממאה ועשרים צעדים. כמובן, לפני שהלכו את המאה ועשרים צעדים הללו, ניקולו אמר כישוף שבטח יביא אותם אל בית הסירים, ואל אימו. טאקרו וניק עמדו מול שער גדול, והשמיים היו מעורפלים באבק ירק ומשונה. על השער היה את הציור שהיה על הכובע של המכשף, צ'גינוריסו. טאקרו התקרב לשער. "נעול! כל כך חבל! הייתי מוריד ללילי את כל הכוכבים מהשמיים…" אמר טאקרו והחל לבכות על אשתו. "אל תדאג, אבא. לוקו פוקו!" אמר ניק. טאקרו היה המום. מה זה צריך להיות? הוא חשב שניק השתגע לגמרי. לפתע, נפתחו הדלתות, וניק הקטן אמר:" זוהי הסיסמה, אבא! מה אתה כל כך מופתע?" שאל ניק. טאקרו ניגב את דמעותיו, ונכנס עם בנו לבית האסירים המפחיד. "אמא בתא 2,897 . אנחנו לא רחוקים." אמר ניק. "אתה ב-ט-ו-ח שאתה יודע איפה אמא?" שאל טאקרו ליתר ביטחון. "ברור! אני בא לכאן כל יום! אל תדאג, אמא עם המון געגועים. חשבתי שגעגועיה כלפי צ'גינוריסו, אבי לשעבר, אבל מסתבר שזה אתה. האבא האמיתי והטוב שלי!" אמר ניק וחיבק את אביו. הם שמעו את קולה העדין והיפה של לילי, אהובתו של טאקרו, בוכה. "לא הייתי צריכה לחשוב מחשבות רעות לגבי אהובי. הוא היה טוב, וצ'גינוריסו הגועלי הזה, היה מאחורי כל זה! טאקרו לא צריך להיעלב!" טאקרו שמע את לילי, ונכנס את התא. הוא ראה את לילי, עם עיניים דומעות מבכי. לילי הסתובבה, וראתה ש… טאקרו! טאקרו אהובה חזר! "טאקרו!!!!!!! אמרה לילי וחיבקה את טאקרו בחוזקה. "כבר חשבתי שלא אראה אותך לעולמי עולמי עד!" אמרה בהתרגשות. "שלום לילי. אני זוכר כשהיינו ביחד…" "ושרנו את השיר המיוחד שלנו." השלימה לילי. טאקרו ולילי החלו לשיר:
אהבה שנובטת וצומחת
במשפחת טום קייל היא פורחת.
וכן, זה נהדר,
שכל אחד כאן מאושר.
כי האושר הוא חיים,
לטובים ולרעים.
אהבה היא סיסמה בליבו של כל אחד,
באהבה, יש את השקט, אבל אתה לא לבד.
וכן, זה נהדר,
שכל אחד כאן מאושר.
כי האושר הוא חיים,
לטובים ולרעים.
כן, זו אהבה,
אוחזת בי, עם התקווה,
תקווה להמשיך באהבה.
וכן, זה נהדר…

לילי הרגישה משוחררת מתמיד, ואפילו רקדה לצלילי השיר. "הו, טאקרו. זו הרגשה נפלאה." אמרה לילי. "שנעשה את זה?" שאל טאקרו. "הו, טאקרו. אתה גורם לי להסמיק!" אמרה לילי והסמיקה. לילי וטאקרו התנשקו נישוק גדול. וניק אמר:" אהההמ," לילי וטאקרו הביטו בניק. "אתם יודעים שראיתי את זה…" אמר ניק. לילי וטאקרו צחקו. איזה בן חמוד יש להם. "אין לנו זמן רב. צ'גינוריסו בטח מתקרב!" אמר טאקרו. "אבל אני לא יכולה לברוח אתכם.. הרי על כל אסיר ואסיר יש מכשיר מוזר, שמגלה לאן אתה הולך. רואה?" אמרה לילי והצביעה על מכשיר מוזר שהיה מודבק על ידה השמאלית. "אוי, נו. זה שטויות! נוכל להוריד לך את זה בשניות ספורות!" אמר ניק, ואכן,נתן אגרוף למכשיר המוזר, והוא התפרק בשניות. "עכשיו, בואו נלך מהמקום הזה! לא הייתי רוצה שגם אני אהיה אסיר!" אמר טאקרו. "אבל אני תמיד אהיה אסירה. אסירת תודה אלייך, טאקרו אהובי." אמרה לילי. השניים הפעם לא התנשקו בגלל שניק היה לידם. הם רק התחבקו, ולכל אחד מהשניים זלגו דמעות אושר. הדמעות טפטפו על הרצפה, ונהיה אבק ורוד מסביב. ניק הקטן, גם החל לבכות מאושר, כי ראה שמשפחתו מאוחדת. לפתע, אבק צבעוני היה מסביבם, ושינה לחלוטין את סביבתם האפלה. הם התרוממו באוויר, וראו פרצוף מחייך אליהם בשמיים, פרצוף אישה. "שלום. אל תיבהלו, אני זאת שגרמה לכם להתרומם באוויר, ושמי הוא לניס. כשאני רואה אהבה, ושהוא זקוק לעזרה, אני גורמת לאנשים בעלי האהבה להתרומם. ראיתי אתכם, מלאי אהבה למרות הייתם בעת צרה, והחלטתי להחזיר לכם את טובתי." אמרה לניס. "איזו טובה עשינו לך? אני לא מבין…" אמר טאקרו. "אני באמת לא מבין…" אמר ניק. "גם אני לא מבינה כל כך…" הסכימה לילי. "עשיתם לי טובה, בזה שהייתם מאושרים ואוהבים. זה נותן לי יותר קסם אוהב, ועם הקסם הזה, יהיה סוף לשלטונו של צ'גינוריסו. תבינו, בסך הכל הייתי צריכה את הטיפה האחרונה של האהבה, וכל בעיותינו עם צ'גינוריסו ייעלמו כלא היו." הסבירה לניס. "אז איך אנחנו אמורים להפעיל את הקסם על צ'גינוריסו? יש לו המון קללות!" אמר טאקרו."נראה לך שהוא לא ניסה להטיל קללה עלייך ועל בנך הקטן? שהוא ייתן לכם לברוח? מה פתאום! הוא ניסה להקפיא אתכם במקום! אבל שום קללה לא תעמוד מול אהבה. זה בגלל שאתה וניק אהבתם אחד את השני. ולגבי השאלה שלך, אתם לא תפעילו את הקסם הזה לבד!" אמרה לניס. "עם מי נפעיל אותו?" שאלה לילי. "איתי, ועם כל האנשים שנתנו לי את טיפות האהבה לקסם. נתתי להם סימן שהם ידעו שצריך אותם כדי להפעיל את הקסם." אמרה לניס. "מעולה. אז… את יכולה לקרוא להם בבקשה?" שאל טאקרו. "כמובן! מה נראה לך שעמדתי לעשות?" אמרה לניס. היא התחילה לשיר מנגינה, ומתוך פיה, יצאו אלפי גלים סגולים. בין רגע, שמעו כולם כאילו אלפי אנשים פורצים את שער בית האסירים וצועקים:"לניס! לניס! אנחנו כאן!" לפתע, יצא הפרצוף של לניס מהשמיים, והתחיל להיות לו גוף. "בואו, נרד למטה." אמרה לניס. היא הרימה את ידיה, והם אט, אט ירדו אל האנשים. "לניס! שלום! אנו רואים שהבאת את טיפת האהבה האחרונה מטאקרו, לילי וניק!" אמר האיש שהוביל אותם. לילי וניק היו המומים. רק טאקרו יצא ולחץ לאיש את היד. "טיפר! מה קורה, חבר?" שאל טאקרו. "חיים נפלאים! גם לי קרה עניין עם צ'גינוריסו, שהלכתי אל אימי וראיתי את צ'גינוריסו שם, ממלמל משהו, ונעלם. חזרתי הביתה, ולא ראיתי את הבת התינוקת שלי, ריסלולה או בקיצור, רייסי, ולא את אהובתי, גרייס. ואז…" טיפר סיפר בדיוק את מה שקרה לטאקרו! "לא יכול להיות!" אמרה עוד אישה מהאנשים, "זה קרה גם לבעלי!" השלימה האישה את משפטה. "גם לי!" "גם לי!" "גם לבעלי!" גם לבעלי!" "גם לי!" לכל האנשים הללו זה קרה! "שקט! בואו לא נהרוס את האהבה שאותה גייסנו כל כך!" אמר טאקרו. "גם לי זה קרה, ולא אכפת לי שלכולכם זה קרה! אכפת לי, שנאהב אחד את השני, ננצח את צ'גינוריסו ביחד, ונמשיך לאהוב!" אמר טאקרו. "אנחנו מסכימים!" אמרו כולם כפה אחד. "בסדר. בואו, התקרבו. תשמעו את התכנית: משפחת קלייב, תרגל אחר צ'גינוריסו ממזרח. משפחת גויל ממערב. משפחת איטיז, מצפון. ומשפחת רוליסטיין מדרום. כל השאר, יפעילו את הקסם. המרגלים, הם כדי לראות מה צ'גינוריסו עושה, וכדי להקיף אותו כשהם אוהבים, והוא לא יוכל להטיל קללה. אחר כך תגידו בקול הכי רם שלכם: 'אהבה! אהבה! אהבה!' ואנחנו נצא להפעיל את הקסם. ברור?" אמרו טאקרו, לילי וניק. "ברור." אמרו כולם. אפילו לניס. "מה אני אעשה?" שואלת לניס."תצטרפי למשפחת איטיז." אמרה לילי. כולם תפסו את עמדותיהם מבלי שאיש ייראה אותם, והביטו בצ'גינוריסו. "טאקרו הזה, בגללו, כל חיי נהרסו! הוא עלול להוסיף אהבה לקסם של לניס ביחד עם בנו המעצבן ואשתו הרעה. אי אפשר אפילו קללה אחת לעשות נגד אהבה?" שאל את עצמו צ'גינוריסו. "מאוחר מידי לקללות!" אמרו כל האנשים ויצאו מעמדותיהם. "אנחנו כבר עכשיו אוהבים מאד. אהבה! אהבה!!!! אהבה!!!!!!!!!!" האנשים אמרו את הסימן. מיד, רעשים התקרבו, וכולם הגיעו עם דלי של השיקוי שהפיקה לניס מהאהבה, וטאקרו היה זה שהוביל עם משפחתו ועם לניס. " באמת מאוחר מידי לקללות." אמרה לניס. "ממש לא מאוחר!" אמר צ'גינוריסו, "אני עדיין יכול לנסות!" הוא ניסה שנית את קללת ה " טיטנוס" המקפיאה, אבל הוא אפילו לא הספיק להניף את שרביט האזמרגד שלו, וטאקרו אמר: "שלוש, ארבע ו-" ופתאום, כולם שפכו על המכשף את השיקוי. "אההה!!!!!!!! אתם עוד תשמעו ממני!" אמר צ'גינוריסו, אבל הוא הפך לנוזל, ונהיה שלולית בצבע כחול, עם שרביט האזמרגד. טאקרו התקרב לקח את השרביט, והניף אותו כאות ניצחון. כולם הריעו ושמחו, והיה טוב בליבם. פתאום, השמיים נהיו כחולים, ומרחוק ראו את השקיעה ברקיע. במקום בית אסירים היה גן פורח עם אנשים חפים מפשע, משוחררים, וראו מקרוב את ביתו של טאקרו, לילי וניק, ליד עץ התפוח. כל האנשים התפזרו לביתם, והיו הרבה, הרבה יותר מלאי אהבה ממה שהיה באהבה שהייתה בשיקוי.טאקרו הלך לאכול ארוחת ערב עם בנו ואשתו ואמר: "חבל," חבל שלא עכשיו הפעלנו את הקסם. הוא היה יכול להיות חזק יותר…" "לא נורא, אמרה לילי, "העיקר שצ'גינוריסו נעלם, ושאנחנו כאן, יושבים ואוכלים ארוחת ערב. נכון ניק?" ניק נגס מהקציצה הטעימה שאביו הכין, והנהן.טאקרו ולילי חייכו. "אבל," אמר טאקרו לאחר מחשבה ארוכה, "מה נעשה עם שרביט האזמרגד של המכשף?" שאל טאקרו. "אני חושב שצריך לשרוף אותו!" אמר ניק ונעץ בחביתה, עם המזלג. "ניקולו טום קייל, אתה פשוט גאון!" אמרה לילי וליטפה את בנה. ניק חיבק את אימו לראשונה, ואף טאקרו הצטרף לחיבוק המשפחתי. שבוע לאחר מכן, התאסף כל הכפר, ואסף קרשים למדורה. טאקרו לקח את שרביט האזמרגד של צ'גינוריסו, וחיכה שיסיימו לאסוף את הקרשים. כולם הגיעו עמוסים במוצרים וקרשים עשויי עץ, הדליק עליהם את האש, וטאקרו, כמובן, השליך את שרביט הקסמים למדורה. לאחר שעתיים, השרביט נגמר. כיבו את המדורה, וכולם צהלו, והמשיכו את חייהם כרגיל. טוב, לא מדויק, חיים טובים יותר.
והם חיו באהבה ובאושר עד עצם היום הזה.