168 – למצוא את האהבה – יותם שפירא

למצוא את האהבה

" אני אוהב אותך"
"אני יותר"
השניים רכנו זה לעבר זו וחלקו נשיקה מתוקה וממושכת. לאחר ששולם החשבון, יצאו מבית הקפה אחוזי ידיים.
אל השולחן שהתפנה, ניגש מלצר במדים שחורים שעליהם סמל בית הקפה ולקח לידו את כוס הזכוכית הגבוהה עם שאריות גלידת הווניל שחלק הזוג המאוהב. במקום לפנות את הכוס למטבח כמצופה ממנו הוא מיהר איתה לכיוון שירותי הלקוחות.
לאחר שסגר מאחוריו את דלתו של תא השירותים הוא הסיר מצווארו את התליון שענד. כשקירב אותו אל קצוות קשיות הפלסטיק הצבעוניות שבכוס, אחת ירוקה ואחת סגולה, החל לנגוה מהן זוהר ורדרד מבויש. בהתרגשות רבה הוא הניח לשתי טיפות חלביות לנשור על התליון. בציפייה חיכה לשינוי שיחול בתכשיט. אך מלבד העובדה שכעת היה מלוכלך בשתי טיפות גלידה נמסה שאיבדו את זוהרן, לא השתנה דבר במראה התליון. מתוסכל, הוא השליך את הכוס והקשיות לפח שלצד האסלה, ניגב את התליון בפיסת נייר טואלט שתלש במהירות ויצא מן המקום.

בדרכו החוצה, השיר מעליו את אשליית דמות המלצר וחזר לבגדיו הרגילים. הוא ידע שאין ממה לחשוש, אף אחד לא היה מבחין בשינוי בהופעתו, לאף אחד מסביבו לא היה קסם. אבל לו היה. ואם יעמוד במשימה שהוטלה עליו, יהיה הקסם שלו חזק אפילו יותר. הוא החל לסקור את העוברים ושבים, תוהה מי מהם יוביל אותו אל מבוקשו. בעוד מבטו הבוחן עובר מאדם לאדם, לא היה יכול שלא להיזכר בשיחה שניהל עם קלוד בתחילת אותו שבוע שהפך למתיש יותר ויותר מרגע לרגע.

*
"לאון, רד למטה בבקשה" נשמע קולו של קלוד מהקומה התחתונה.
לאון הרים את ראשו בכבדות מן הכר והחל למחות את קורי השינה מעיניו.
"מה חשוב כל כך, שאני צריך להיות ער כבר בשעה עשר בבוקר?" קרא חזרה בעודו יוצא מן המיטה.
"תסמוך עליי, כשתראה את זה תתחרט על כל רגע שבו התעכבת עכשיו".

חושיו של לאון התחדדו בפתאומיות. דודו קלוד היה אדם רציני, הוא לעולם לא היה משתמש במילים כאלו, אם לא היה מדובר בנושא בעל חשיבות. כשהתרגשות פתאומית אוחזת בו, הוא מיהר להתלבש בבגדים שנחו על רצפת החדר וירד במדרגות מהר ככל האפשר.

"אני כאן" אמר בהתנשפות והביט בדודו, שישב ליד שולחן האוכל. אור השמש שחדר מבעד לחלון הדגיש את הברק בשערו הבהיר והארוך שנקשר בסרט, ירוק כמובן על מנת להתאים לתלבושת שלו. הזוהר שיווה לו מראה קסום, אך לאון ידע שעם כל הכבוד להופעתו, היו בו עוד הרבה צדדים קסומים בהרבה. תשומת ליבו הוסתה די במהרה אל הקופסא שערסל בידיו. זו הייתה קופסא שחורה קטנה מעוצבת בקווים נקיים, מסוג הקופסאות שמכילות לרוב תכשיטים יוקרתיים.

"מה יש בקופסא?" שאל לאון בקוצר רוח.
" לפני הקופסא, אני רק רוצה לציין שהעובדה שביקשתי ממך למהר, היא לא סיבה מספקת לרדת לכאן בהופעה כזו מרושלת, אתה כבר אדם בוגר לאון, והטעות שעשית עכשיו מתאימה לילד קטן".
מילותיו של הדוד הסבו את תשומת ליבו של לאון להופעתו שלו, שללא ספק הייתה הרבה פחות מרשימה מזו של קלוד, עם השיער הכהה הסתור והבגדים הפשוטים שנתלו על גופו ברפיון. לאחר כמה רגעים הבין את העניין, בחיפזונו הרב, הוא לבש הפוך את החולצה, עם התפרים כלפי חוץ והתווית מקדימה. הוא מיהר לפשוט ולהפוך אותה. הופעה הייתה חשובה מאד לקלוד, והוא לא רצה להעכיר את מצב רוחו, לא בשלב מוקדם כזה של היום.

"טוב יותר" אמר קלוד, הניח את הקופסא על השולחן, וסימן בידו ללאון להתיישב על הכיסא שמולו.
" אז מה העניין עם הקופסא דוד?" שאל לאון שהתלהבותו הצטננה מעט בעקבות תקרית החולצה.
" תראה לאון, בביקור הקודם שלכם כאן, ההורים שלך השאירו לי את הקופסא הזו, הם ביקשו ממני לתת לך אותה כשתבוא להתארח בחופשה הבאה שלך, והנה הגענו ליום הזה. אני מזמין אותך לפתוח אותה" הוא דחף את הקופסא לעברו של לאון.
בהתרגשות מחודשת, שלח לאון את ידיו אל הקופסא ופתח אותה, ברק כסוף צד את עיניו ומיד הוא הבין מה קיבל לידיו באותו הרגע.
"יש! יש! יש!" צעק בחדווה ושלף את תליון הכסף המשובץ באבן קוורץ וורודה מתוך הקופסא. "ידעתי שזה יגיע בקרוב. מה הקסם שפותח אותו? מים? אוויר? אולי אש?" הוא שאל בקוצר רוח בעודו בוחן את התכשיט.

"לאון, אני חש שלפני שאספר לך מהו סוג הקסם, כדאי להזכיר לך את מהותו של תליון ההתבגרות". קטע קלוד את התרגשותו של אחיינו.
" המהות שלו, היא לאפשר לי לעשות כשפים הרבה יותר מגניבים, לא?" צהל לאון.
"לא לאון, אני לא מתכוון לשימוש של התליון, אני מתכוון למהות של ההענקה שלו לך. תליון התבגרות מוענק למכשף ע"י הוריו על מנת לתת לו הזדמנות להוכיח את בגרותו. הוא נחתם באמצעות קסם חזק, כזה שרק קסם בעוצמה זהה לו מסוגל לבטל. עם ההורים שלך בחרו להעניק לך אותו, סימן שיש משהו שהם רצו שתדע בשלב הזה בחיים שלך."
"אני יודע הרבה מאד כשפים חזקים יחסית, רק תגידי לי באיזה מהם צריך להשתמש כדאי לפתוח את התליון" התרברב לאון.
" לאון, ההורים שלך השתמשו בקסם של האהבה שלהם כדאי לחתום את התליון הזה, רק אהבה בסדר גודל דומה תאפשר לפתוח את התליון לשימוש."

פניו של לאון נפלו ומיד לאחר מכן עטו גוון אדמדם, עז בהרבה מזה של האבן בתליון.
"אוף, ההורים האלה! ידעתי שמתישהו הם יהיו חייבים להיות מודאגים מזה שהגעתי לגיל 18 ואין לי חברה. מה הם חושבים לעצמם? שכולם צריכים להתאהב בגיל 16, להתחתן שנתיים אחר כך ולהביא ילד ראשון כבר בגיל 19?!" הוא התרתח.
" לאון, הרגע" היסה אותו קלוד " למרות שיש כאלה שיכנו אותה פזיזה, האהבה של ההורים שלך היא מהאהבות היפות והחזקות שראיתי בחיי. אני חושב שזו בחירה הולמת למדי, שהם בחרו בה כדי לחתום את תליון ההתבגרות של בנם הבכור".
" אני הולך לנהל איתם שיחה רצינית מאד כשאחזור הביתה בשבוע הבא. הם לא יכולים לגרום לי ללכת בדרך שלהם בעזרת התליון הזה, הם יצטרכו לבחור קסם אחר בשביל זה.
"אני חושש שלא תהיה לך הזדמנות ילד, ההורים שלך שמו תוקף על הקסם שלהם, אם לא תפתח אותו עד סוף השבוע, הוא ייסגר סופית".
"מה? הם הרבה יותר נוראים ממה שחשבתי. מה הם מצפים ממני לעשות? למצוא אהבה בתוך שבוע?!"

שתיקה השתררה. קלוד הביט באחיינו, שהלהט שאחז בו היה לזעם וכעת לדכדוך.
לפתע הרים לאון את ראשו וחיוך ממזרי על פניו.
"קלוד, זו אמורה להיות אהבה כמו זו של ההורים שלי, אבל היא לא חייבת להיות האהבה שלי, נכון?"
" לא, אני מניח שלא" השיב קלוד בפשטות.
" טוב, אז אני מניח שיש לי משימה עכשיו" הכריז לאון במסתוריות וכבר פנה לצאת מדלת הבית.

"לאון" עצר אותו קלוד בחדות.
"מה קרה?" שאל לאון שכבר ענד את התליון לצווארו.
"אתה לא יוצא ככה מהבית" השיב הדוד והצביע על בגדיו המרושלים.
"צודק" אמר לאון ופנה חזרה לקומה העליונה להחליף בגדים.

*

במשך מחצית השעה עקב לאון אחרי זוג נוסף. מרגע שאיתר אותם ברחוב מחוץ לבית הקפה, לא משו עיניו מהם. הם התיישבו על ספסל בפארק הציבורי. הוא צפה בהם במשך חצי שעה נוספת, משוחחים, מתנשקים ומתגפפים. כשפנו ללכת, החל לצעוד לכיוון הספסל, הייתה לו תחושה שהם השאירו עליו איזו שארית של אהבה.

הוא טייל אם התליון מעל הספסל, משתמש בו כמו בגלאי מתכות. לפתע באמצע הספסל, איתר שביב של נוגה ורוד, ככל הנראה מהנקודה בה נחו כפות ידי האוהבים זו על זו. הוא שלף מכיסו אולר קטן, וקילף מהספסל את שבב העץ הזוהר. הוא הניח אותו על התליון וקיווה כי הפעם מצא את שחיפש. בדיוק כמו הגלידה וכמו כל הניסיונות הקודמים, הזוהר העדין התפוגג במהירות והותיר אותו מתוסכל. הוא החל לייצר בידו להבה קטנה, נכון לשרוף את הספסל הבוגדני, אך התעשת במהרה. אם עד עתה הצליח לא למשוך אליו תשומת לב מיותרת, עכשיו זה ממש לא היה הזמן המתאים.

הוא לא הבין את זה, כל הזוגות שעקב אחריהם בשבוע האחרון היו נראים לו מאוהבים עד מעל הראש, איך ייתכן שאף לא אחד מהם התאים בעוצמת אהבתו לאהבה של הוריו?
נותר לו פחות מיום לפני שיפוג תוקף הקסם, הוא היה חייב למצוא את הזוג הנכון.

הוא שם פעמיו אל חוף הים.
הוא מעולם לא הבין בדיוק מה הן הסיבות שבגינן בחר דודו את מקום מגוריו. אך אם היה עליו לנחש אותן, היה מניח שהים היה אחת מהן. בחירתו של דודו לגור בעיר שאיש מתושביה אינו מכשף ועוד לעבוד לצד האנשים אלו באותה המשרה, נראתה ללאון, ולא רק לו, תמוהה למדי. במפגשים משפחתיים תמיד צוינו כשרונו הרב והעובדה שהיה יכול להיות מורה בבית הספר לכישוף הנחשב ביותר. אך מסיבות שלא היו ידועות ללאון, העדיף דודו לעבוד כמורה בבית ספר שלא לימד קסם ולגור בעיר עם נוף לים.

לאון אהב מאד ללכת לים, שכן הדבר לא היה אפשרי בעיר המכשפים שבה גר עם משפחתו, שאפילו נהר לא היה בקרבתה. בכל קיץ מאז שהיה ילד היו באים הוא והוריו לבקר את אחיו הצעיר של אמו, בעיר שעל אף שאיש מתושביה לא היה מכשף, הילה קסומה הילכה עליה. הם היו הולכים יחדיו לים, בונים ארמונות בחול ובחסות כישוף האשליה שאביו היה מטיל, מצעידים בתוכם חיילים עשויים צדפים ואבנים. גם כשבגר והחל להעביר את חופשות הקיץ אצל קלוד בגפו, המשיך לאון לבוא אל הים, לשחות וליהנות מהיופי הכחול שאין דומה לו. מספר פעמים גם הצליח לשכנע את קלוד להצטרף אליו, ואז היו לרוב מתחרים בשחייה. למרות שהחשיב עצמו לשחיין טוב, עדיין לא הצליח לאון לגבור על דודו המיומן ותמיד הייתה בליבו תקווה שאולי בשנה הבאה פער השנים ייטה לטובתו.

אך במהלך השבוע האחרון הוא אפילו לא הספיק לטבול במים פעם אחת. הוא היה מגיע לחוף, פעמים רבות הטיל על עצמו כישוף היעלמות כדי להתקרב לזוגות בלי להפחיד אותם, ומתחיל לתור אחרי האהבה המיוחלת שתפתח את המתנה שקיבל מהוריו.

הוא ירד לחוף כשהשמש עוד עמדה במרכז השמים, וכשנגעה בקו המים כבר הספיק לעקוב אחרי זוגות רבים. מקווה למצוא לב חרוט בחול, חופן צדפים או אפילו מקל של שלגון שלוקק ע"י שתי לשונות, שהצטברו בהם מספיק עקבות אהבה. ופעם אחר פעם, על אף שהפיקו הדברים את אותו זוהר ורדרד קלוש, הוא דעך במהרה והתליון נשאר כבוי.

מיואש, הביט לאון בשמש השוקעת. עוד נותרו לו כמה דקות של אור חיוור. היות ובכל מקרה סיכויי ההצלחה שלו הצטמצמו באופן משמעותי מכיוון שזמנו כמעט אזל, הוא החליט שלפחות יינצל את הזמן הנותר עבור הנאה וישחה. הוא פשט את חולצתו וזינק אל המים הקרים. בעודו שוחה התרוצצו בראשו מחשבות על חבריו מהבית ועל תליוני ההתבגרות שלהם. התליון של ג'ים נחתם באמצעות אש. רק אחרי שהעלה אותו בלהבות במשך מחצית השעה, הוא נפתח והתיר לו להשתמש בו כדי לשפר את ביצועי הקסם שלו. התליון של ריימונד לעומת זאת נחתם על ידי שיקוי מסובך במיוחד ורק לאחר שהצליח לרקוח אותו בעצמו על פי הוראות מעורפלות למדי הוא נפתח. רבים מחבריו כבר קיבלו ופיצחו את התליון שלהם, הוא היה בן האחרונים מבני גילו לקבל תליון והמחשבה שלא יצליח להתגבר על האתגר של הוריו תסכלה אותו. הוא תיעל את התסכול לתנועות חתירה מהירות בעודו מתקדם חזרה אל החוף. תליון אמנם לא היה אמצעי העצמת הקסם היחיד, אך המשמעות הסמלית שלו הייתה גדולה, מכשף או מכשפה שנכשלו בפתיחת התליון שלהם, סחבו איתם את העלבון למשך כמה שנים לאחר מכן והם לא היו רבים.

לאחר שיצא מן המים והתייבש, הוא החל לצעוד לעבר ביתו של קלוד. כשהגיע, הוא פתח את דלת הבית באמצעות לחש פתיחה ונכנס אל חלל הכניסה. להפתעתו הבית היה חשוך לגמרי. הוא הדליק את האורות וקרא בשמו של דודו, לא הייתה תשובה. הוא הניח שהוא יצא לאיזה עניין בעיר ועלה להתקלח. שלאחר ששטף מגופו את המלח, הזיעה והעייפות של היום, ירד לקומה התחתונה. קלוד טרם חזר. לפתע הבחין לאון בפתק קטן על שולחן האוכל. הוא ניגש אליו וקרא את כתב ידו המסודר והמסוגנן של קלוד:
" לאון, תגיעי בבקשה לכתובת שרשומה למטה, הבא עימך את התליון."

לאון הביט בכתובת, הוא ידע באיזה רחוב מדובר, הוא היה במרחק של כמה דקות הליכה. הוא תחב את הפתק לכיס מכנסיו ומיהר לצאת מהבית.
לאחר כמה דקות של הליכה, זיהה את קלוד עומד בהמשך הרחוב שצעד לאורכו. הוא היה לבוש במכנסיים מחויטים בגוון כחול כהה, חולצה מכופתרת כחולה בהירה מבד אוורירי שהתאים למזג האוויר הקיצי, ומבלי לראות זאת, היה לאון יכול להישבע שאת השיער הבהיר אוסף סרט כחול. כשהגיע אליו, גילה שהוא עומד מול שער הכניסה לבית קטן. את הבית הקיפה גדר חיה שלפי מראה, לא הושקתה לפחות כמה חודשים.
"קלוד, למה הבאת אותי לכאן ומה הקשר לתליון?" שאל בעודו מתנשף מן ההליכה המהירה והתזזיתית שהשלים זה עתה.

"לפני התליון, יש משהו שחשוב לי לומר לך" השיב קלוד בחדות.
"מה?" שאל לאון וקיווה שזו לא עומדת להיות הערה נוספת בנוגע להופעתו. מתוך עשרות הפעמים שיצא בהן מן הבית בשבוע האחרון, קרוב למחצית מהן לוו בהערות על לבושו מטעמו של קלוד והרבה יותר ממחצית מהן זכו להתעלמות מצידו של לאון .
"אתה מוכרח לשפר את כישופי ההיעלמות שלך ולהתרכז יותר במה שקורה סביבך" השיב קלוד לפליאתו המוחלטת של אחיינו.
"למה את אומר את זה?" שאל לאון שלהערכתו אף אחד לא ראה אותו משתמש בכישוף".
" לא רק שאני הצלחתי לראות בבירור מבעד לכישוף שלך. אתה, לא שמת לב בכלל שצפיתי בך ממרחק לא גדול לאורך כל השבוע הזה. אפילו לא עשית מאמץ לבדוק אם יש מכשף בסביבתך, שלא לדבר על לחדור את כישוף ההיעלמות שלי".
" כנראה שהידיעה שאין מכשפים אחרים בעיר הורידה את רמת הערנות שלי" אמר לאון, מבויש מעט.
" אין שום סיבה לחשוש מאנשים שאינם מכשפים בהקשר הזה, אבל עתה חוזר לעולמם של המכשפים בקרוב ושם אסור לך להתרשל בצורה כזו. זה מובן?"
"כן" השיב לאון הנזוף.
"ועוד משהו"
"מה?"
"התלבושת של המלצר די החמיאה לך, כדאי לך לשקול להתלבש באופן הולם לא רק כאשר אתה מנהל מעקבים חשאיים".

לאון החל לאבד את סבלנותו, הוא לא יכל לערער על העובדה שדודו תמיד נראה מרשים בזכות הופעתו המוקפדת, אבל זה ממש לא היה הסגנון שלו והחלו להימאס עליו ההערות של קלוד.
"ומה לגבי התליון" ניתב את השיחה חזרה למושא העניין שלו.

"עכשיו בנוגע לסיבה שהבאתי אותך לכאן. שוחחתי עם אמא שלך מוקדם יותר היום, עדכנתי אותה בהתקדמות שלך. היא הצטערה לשמוע שטרם הצלחת לפתוח את התליון. היא חוששת שאולי היא ואביך נתנו לך משימה לא ברורה דיה עבור פתיחת התליון ולכן היא ביקשה ממני לסייע לך. היא לא מעוניינת שתיכשל במשימה שלך ולמרות השגיאה בהוראות, עדיין חשוב לה ולאביך שתלמד את השיעור שהם רצו ללמד אותך. לפני שניכנס, ארצה לעבור איתך על כמה דגשים בנוגע לחיפושים שלך שחשובים בעיניי." הכריז קלוד ברשמיות האופיינית לו.
"כמו מה למשל?"
"לפני הכול, חשוב לי להדגיש שמדובר בפתרון שלי למבחן שלך, גם אתה בעצמך יכולת למצוא פתרון מוצלח באותה המידה." השיב.
"הבנתי" לאון הנהנן בראשו.
"ובנוגע לחיפושים עצמם, עשית שתי טעויות עיקריות. הראשונה הייתה שהגבלת את סוג האוהבים שחיפשת".
" אבל מובן שעקבתי רק אחרי זוגות של גבר ואישה, אתה בעצמך אמרת שהמשימה שלי היא למצוא אהבה דומה לזו של ההורים שלי".
"אהבה בעוצמה דומה. אני בשונה מאחותי היקרה, חושב שההוראות היו ברורות למדי. עוצמת האהבה הייתה צריכה להיות דומה, לא היה צורך שיתקיים שום דמיון פיזי בין האהבות".
"ומה הייתה הטעות השנייה?" שאל בסקרנות.
"שכחת לחלוטין שהוריך חתמו את התליון בתקופה האחרונה ולא מיד אחרי שהכירו"
ההבנה שקעה לאט בראשו של לאון.
"נכון! הייתי צריך לחפש זוגות בעלי מערכות יחסים ממושכות יותר, אהבה חזקה באמת היא כזו שהיה לה זמן לצמוח ולעמוד בניסיונות".
" אז למה לעזאזל עקבת אחרי זוגות מאוהבים שרק הכירו?", שאל קלוד כמעט בכעס.
"מכיוון שהרבה יותר קל לזהות אותם, הם בולטים מאד בנוף, זוגות וותיקים לא מפגינים חיבה בצורה כה גלויה ומוגזמת בדרך כלל". התגונן לאון.
"בוא בבקשה פנימה ואלמד אותך משהו על זיהוי", הכריז קלוד, פתח את שער הברזל הישן והצעיד את לאון פנימה.

הם מצאו את עצמם עומדים בתוך גינה גדולה, שמרבית ערוגותיה היו בשלבים כאלה ואחרים של גסיסה. קוצים ועשבים צמחו בכל פינה ותחושת עזובה כוללת פשטה במקום. אך תוך זמן קצר, הבחין לאון בדבר נוסף בגינה, היה הייתה מלאה בפסלים. גמדים, ציפורים, אריות, צפרדעים, צבים ושבלולי ענק, כולם מפוסלים בשיש, אבן, גבס או חרס. הם היו רבים מספור והקיפו את כל הערוגות כשומרים נאמנים.
"קלוד" שאל בחשש קל, "אני לא מבין, מה הקשר בין הגינה המטרידה הזו לתליון שלי?"
"תן לי אותו בבקשה" אמר הדוד במקום לענות על השאלה.
בחוסן רצון מסוים, הסיר לאון את התליון מעל צווארו והניח אותו בכפו הפרושה של דודו.
קלוד שלח יד לכיס מכנסיו ושלף ממנו עדשת זכוכית קמורה, נתונה במסגרת מוזהבת.
"אתה מזהה את זה?" שאל את לאון.
"ברור שאני מזהה, זו עדשה מעצימה. היא מגבירה את הקסם שעובר דרכה", השיב לאון כמעט בעלבון.
"אם אתה מזהה אותה, מדוע לא ביקשת אחת כזאת ממני במהלך כל השבוע הזה? העדפת לרדוף אחרי זוגות ולהעביר את התליון מעל חפצים אקראיים?" שאל קלוד בפליאה מזויפת.
"למה אתה מתכוון? יכולתי לעשות משהו אחר?", שאל לאון בפליאה כנה לחלוטין.
"הצלחת להבין לבד שלתליון יש כוח זיהוי. הוא מזהה את הימצאותו של סוג הקסם שפותח אותו, אבל המחשבה על להעצים את הכוח הזה, פשוט לא עברה לך בראש". הטיח קלוד.
"אם הייתי מעצים את הזיהוי מה היה קורה?" שאל לאון עדיין מבולבל.
"זה" אמר קלוד והניח את העדשה מעל האבן הוורדרדה.
זוהר מסמא הציף את עיניו של לאון. וכשהסתגלו לאור הבהיר, הוא החל לבחון את סביבותיו. הגינה כולה קרנה בזוהר וורוד חזק ובהיר, עוצמתי בהרבה מכל זוהר שנתקל בו במהלך חיפושיו.
"אם היית משתמש בעדשה, הייתי מסוגל להבחין בזוהר של אהבה ממרחקים ולא היית צריך לרדוף סתם אחרי אנשים.", אמר קלוד והניח את התליון והעדשה בידו של אחיינו.
"ועכשיו אשאיר לך את המשימה למצוא את המקום בו הזוהר הוא החזק ביותר".

לאון החל לסייר ברחבי הגן, תר בעיניו אחרי זוהר חזק יותר. הם הקיפו את הבית ולפתע סמוך לגדר, הוא הבחין בו, זוהר עוצמתי יותר במכל מקום אחר. כשהתקרב אליו הבחין שמדובר במזרקה ישנה. על גבי צדפת אבן ענקית ישבה בתולת ים שאחזה בידה צדף שממנו ככל הנראה ניתזו בעבר מים. כעת המזרקה הייתה ריקה ואבק וחזזית כיסו את פניה המפוסלים היפהפיים של בתולת הים. לאון הביט בה כמהופנט, תוהה מדוע היא מפיצה זוהר כה חזק.

"בבקשה אל תגיד לי שהיא מאובנת". הוא הסתובב אל קלוד שעמד מאחוריו.
"לא, היא לא מאובנת, היא פסל חסר חיים והיא תמיד הייתה כזו".
"אז למה היא זוהרת ככה?"
"בבית הנטוש שאנו עומדים לידו, חיה עד לפני כמה שנים, אלמנה קשישה וערירית. לא היו לה ילדים או קרובי משפחה, רק הגינה הזו. היא טיפלה בה מדי יום ביומו, השקתה כל צמח וצמח, איבקה כל פסל ופסל, עקרה כל עשב שוטה שאיים לפגוע בשלמות הגינה האהובה שלה. כמויות האהבה והדאגה שהיא הרעיפה על הגינה הזו הן אלו שאתה רואה זוהרות מכל עבר. אך בתולת הים הזו, זכתה לאהבה הרבה ביותר מהסיבה הפשוטה שהיא ניתנה במתנה. בעלה של האלמנה נפטר בגיל צעיר, אבל ביום הולדתה האחרון לפני מותו, הוא קנה לה את המזרקה הזו ,זכר לפגישתם הראשונה על חוף הים של העיר הזו. עם השנים היא הוסיפה לגינה עוד ועוד פסלים שיארחו חברה לבתולת הים היקרה שלה, ולכולם העניקה אהבה רבה, אך תמיד נשאר פסל אחד שזכה לאהבה הרבה מכל, והנה הוא לפניך".

לאון הביט במזרקה ולא היה יכול שלא לתהות מה הסיבה שדודו הכיר את המקום המשונה הזה, האם ניהל קשר כלשהו אם אותה אלמנה? האם היה לה קשר כלשהו לכך שגר בעיר הזו? אך לפני שהספיק לשאול משהו, קטע קלוד את הרהוריו והחזיר את מחשבותיו אל סיבת הימצאותם במקום.
"אתה מוכן, לפתוח את תליון ההתבגרות שלך?", שאל ובקולו ניכר שגם הוא נרגש מן המעמד.
"אני עדיין לא מבין. אמרת שההורים שלי השתמשו באהבה שלהם בשביל לחתום את התליון. הייתי בטוח שמה שהם ציפו שיקרה עד היום הוא שאמצא אהובה לעצמי ושקסם האהבה המשותף שלנו יפתח את תליון ההתבגרות שלי. אבל בין זה ובין כל מה שדיברת עליו עכשיו אין בכלל קשר. ואני משוכנע שאתה לא מתכוון לרמות במבחן הזה כמו שאני תכננתי.

"הו לאון, אתה מלא נחישות, אך הנחישות שלך גרמה לך להחמיץ את הפרט החשוב ביותר, מה שעמד כאן למבחן לא היו כישורי האהבה שלך, בשום שלב לאורך הדרך. ושום חלק בחיפושים שלך לא נחשב לרמאות".
" אז מה כן עמד למבחן?"
"ראיית העולם שלך, שלצערי התגלתה כצרה למדי. הוריך רצו לוודא שאתה מודע לכך שלאהבה יש צורות רבות, ולכך שלפעמים הצורה הטהורה והעוצמתית ביותר של האהבה היא לאו דווקא הצורה הראשונה שעולה על דעתך, האהבה הרומנטית המוכרת של בני זוג."

ובעודו אומר מילים אלו ,תלש קלוד אצבע אחת מכף ידה של בתולת הים ולנגד עיניו המשתהות של לאון, טחן אותה לאבקה ופיזר מעל לתליון.
פיו של לאון נפער בתדהמה, כשהאבן במרכז התליון החלה לזהור באור ורדרד.