Shopping
(1)
"מה המספר על ההודעה?", הפקידה שאלה בפעם השלישית. "גימל, ארבעים ותשע" נועם ענה בפעם השלישית. הפקידה נעלמה שוב מבעד לפתח מאחורי עמדת הדואר. נועם הסתכל בפלאפון וגלל מעלה, מעבר להודעה שמזמינה אותו לאסוף את דבר הדואר שממתין לו בסניף הדואר, מעבר להודעה שדבר הדואר הגיע והופנה לסניף מפאת גודלו ועד להודעות הקודמות שהזמינו אותו לאסוף עוד חבילות שהוא אכן הזמין אבל שמעולם לא הגיעו. הפקידה חזרה לעמדה והתיישבה באנחה, "אין, תצטרך למלא…", "טופס 42ב'" נועם השלים את המשפט "כן אני יודע". זו הייתה הפעם החמישית שהוא הזמין משלוחים וכל פעם החבילות לא הגיעו. הוא מילא את הטופס במהירות, כבר רגיל לשאלות הסטנדרטיות, ויצא החוצה.
הפלאפון צלצל, נועם הביט בשם שהבהב על המסך וענה "אסף, אתה חייב לי עשרים שקל". "אין מצב, אח שלי". "יש מצב, גם זאתי לא הגיעה". "תשמע נועם, אני קיבלתי את החבילה שלי היום בבוקר. שמיכת פוך צהובה של פיקאצ'ו. אתה ראית ששלחתי את ההזמנה ב-shopping דקה אחרי שאתה שלחת את שלך, זה היה מאותו מחשב! אין מצב ששלי הגיעה ושלך לא". "לא אכפת לי, התערבנו שהיא לא תגיע והיא לא הגיעה, עשרים שקל יא בכיין". "ס'עמק הדואר" אסף מלמל בהשלמה. נועם עבר לטון מתוח "תשמע, גבר", "כן?". "אני הולך לברר מה זה הקטע הזה, אני הולך לברר לאיפה לעזאזל הולכות החבילות שלי".
(2)
חוקר ראשי ש. עבר בקפידה על הרשימה מולו. לקח לו ארבעה חודשים למצוא מי הבן זונה שמבריח את הסודות הכמוסים ביותר של מדינת ישראל. הוא בילה עוד חודשיים בניסיון להבין איך לעזאזל המרגל מעביר את המידע הזה למפעילים שלו. הוא כבר העביר למחלקת הביון את כל המידע שהיה לו והם לא מצאו כלום. על פניו זה היה אמור להיות קל. דוד אנסרי היה עובד קבלן במפעל רגיש. הדבר היחיד שהיה יוצא דופן בבחור הזה היה התחביב שלו. הוא היה קונה בובות של דמויות מסדרות מצוירות. אבל הוא לא מכר את הבובות, לא העביר אותן הלאה למישהו אחר, כמעט ולא התכתב עם אף אחד לגביהן מלבד באיזה קבוצת פייסבוק נידחת של אנשים שהיו מעוניינים בשטויות הללו וגם שם פרסם לעיתים נדירות מאוד.
אבל אפילו שעקבו אחריו מקרוב המידע המשיך לעבור הלאה ובסופו של דבר מחלקת הביון ויתרה. החוקרת ק. מילמלה משהו על זה שדוד בטח מחביא משדר תת-גלי במרתף אבל ש. לא השתכנע. הוא עקב אחרי אנסרי כבר חודשיים ללא הפסקה. לא היה כמעט רגע אחד שבו ש. לא ידע איפה המרגל נמצא או מה הוא עושה, ופשוט לא היה לו זמן להעלם ולשדר מידע סודי באיזה משדר תת-גלי מחורבן.
הם עשו את אחד מהתרגילים הסטנדרטים לאיתור מחבלים, והעבירו דרך המשרד שלו מידע מזויף לגבי שינוי מיקום של אחת מסוללות הטילים החדשות של צה"ל. שבועיים אחרי זה התקבל מידע מצוות המודיעין שהאויב עדכן את מפת המטרות שלו. זה חייב להיות דוד.
ההבנה נפלה על ש. כמו פסנתר שנופל לדמות מצוירת על הראש. זה היה בזמן שהוא חתם על משלוח שהגיע מאתר shopping. הוא זרק את החבילה על השולחן ורץ לעבור שוב על עשרות דפי הרישום של המעקב לגבי כל הקניות של המטרה שלו במהלך הימים האחרונים. כן. המחיר של אחת המיניאטורות היה 32.08 – כמו קו הרוחב של המיקום המזויף של סוללת הטילים. המחיר של בובה אחרת, זו של דמות הרבה יותר גבוהה, היה זהה לקו האורך של הסוללה. זה היה גאוני. הסדרה שממנה הגיעה הבובה סימנה את סוג המידע, דמויות מסוימות ציינו מיקומים על פי המחירים שלהם, אחרות הרכיבו מסר על פי חיבור של המילה השלישית של תיאורי המוצרים שלהם. רשת ריגול שלמה המבוססת על הזמנות מאתר "shopping", אחד מאתרי ההזמנות המקוונות הפופולריים בעולם. החוקר ש. נשם נשימה עמוקה. האויב בכלל לא היה צריך ליצור קשר עם המרגל שלו, רק לעקוב אחרי היסטוריית ההזמנות שהייתה זמינה ברשת, מוחבאת הישר מול עיניי כולם.
דוד אנסרי עבר בקפידה על הסדר והפריטים בהזמנה שלו כשנשמעה דפיקה בדלת.
(3)
הפעמון של הדלת צלצל שוב. מי לעזאזל מצלצל בדלת בשמונה בבוקר ביום שישי? דניאלה הספיקה להתמלא בזעם צדקני תוך כדי שהיא דפקה את האצבע הקטנה של כף הרגל שלה בקצה של הספה. היא קיללה, צעדה עוד שני צעדים על הרצפה הקרה, פתחה את הדלת ונעצה בשליח שחיכה בחוץ מבט שהיה הורג אותו אם מבטים יכלו להרוג. "שלום, יש לי משלוח לדניאלה קליין", השליח אמר עם חצי פיהוק שגרם לדניאלה מייד להרגיש רע. אמנם היא הרגע קמה אבל נראה שבשבילו כבר היה אמצע יום העבודה. "אני דניאלה, ממי החבילה? זה דו"ח חנייה? אני לא הזמנתי כלום ואין לי אוטו!". היא עברה ממצב של כעס להתגוננות, אך תוך כדי שהיא אמרה את המשפט היא כבר ידעה שלא תקבל שום תשובה.
"אני, ליטרלי, רק השליח" ענה הגבר הצעיר בחליפה של UPS והושיט פנקס קדימה, "תחתמי פה בבקשה". דניאלה עצרה לרגע וקראה באיטיות את הכתובת והשם. כן. זה היה השם שלה והכתובת שלה. אפילו שהיא לא הזמינה שום דבר מהאינטרנט כבר שבועות. וזה שממש היום בבוקר החורף המחורבן החליט להתחיל והיא התעוררה עם גב חצי תפוס מהקור והרצפה הקפואה הציקה לרגליים שלה כי היא גרה בשכירות בפאקינג ירושלים ואין לה שקל להשקיע בדירה המחורבנת הזו כי היא גם ככה רק שוכרת אותה ועם עבודה בחצי משרה תוך כדי תואר ראשון נשאר לך בדיוק שקל וחצי אחרי ההוצאות. השליח כחכח בגרונו בכחכוח המזויף הזה שאנשים עושים כשהם רוצים להראות לך שהם מכחכחים בגרון. היא הופתעה לגלות שהיא עוד לא חתמה על הפנקס. היא מיהרה לחתום והחזירה את הפנקס לידיו. הוא נתן לה את הקופסא, שהיתה קלה ובערך בגודל של קופסת נעליים, והסתובב ללכת. היא מלמלה תודה וסגרה את הדלת. היא הלכה והתיישבה בסלון, מרימה את כפות הרגליים היחפות שלה על השולחן כדי להתרחק מהשיש הקר של הרצפה. כמה חבילות כאלו היא קיבלה בחודשים האחרונים, ארבע? חמש? שש? בהתחלה היא חשבה שזו טעות, אחר כך חשבה שיש לה מעריץ אלמוני ועכשיו היא כבר לא ידעה מה לחשוב.
היא פתחה את הקופסה. בפנים היו זוג נעליי בית חמות בצורה של פיקאצ'ו. הצבע תאם למכנסי הפיג'מה שלה. היא נעלה את הנעל על כף רגל ימין ואז את השניה על כף רגל שמאל. הן התאימו. טוב, דניאלה חשבה לעצמה בזמן שהורידה את רגליה לרצפה. לפחות כבר לא כל כך קר.
(4)
אף אחד מהם לא החזיק מעמד יותר מכמה שבועות לפני שהוא נשבר או הפסיק לעבוד או נגמר. ככה זה, ירבעם חשב לעצמו, כשאתה קונה שטויות בזול ממפעלים בסין. אבל הדברים האלו היו פשוט כל כך מצחיקים או מטופשים שהוא פשוט לא יכול היה שלא להזמין אותם. הוא היה מזמין את הדברים הרנדומליים ביותר: פחית שימורים של בשר חד קרן (קצת מלוח אבל נהדר), אבקת חלומות ים (שבאמת גרמה לו לחלום על הים כל פעם שהוא שתה אותה), בגד שמשנה צבעים (תלוי בזווית של האור, אבל עובד), קולר תרגום לחתולים (שהוא היה מוכן להישבע שגרם לחתול שלו להבין מה הוא אומר) וגולת הכותרת – קוביית פידג'טים שמעבירה את הזמן כל כך מהר שכל פעם שהוא שיחק איתה באוטובוס הוא מצא את עצמו האחרון בכלי הרכב כשהנהג רועם עליו שירד בתחנה האחרונה בקצה היישוב.
בזמן השיטוט האחרון באתר חלון פרסומת קפץ על המסך, אחת מההמלצות "רק בשבילך" שקפצו מדי פעם באתר. בכל אתר אחר חוסם הפרסומות של ירבעם היה מונע מהחלון הקטן להיפתח אבל מנוע ההמלצות של shopping היה כל כך מוצלח שירבעם טרח לכבות בשבילו את חוסם הפרסומות. הפריט שקפץ אל מול עיניו היה באנגלית משובשת אבל מרוגשת: "רובוט אמיתי! – זז, גם משמש כשעון מעורר ויורה קרני לייזר מהעיניים!! צבע: סגול-ירוק. מידות: 80米 על 30米. מחיר: 9.99$. משלוח חינם!". ליד המחיר היה את סימן הדולר, ליד המידות היו רק סימניות סיניות. נו מילא, ירבעם חשב, אפילו אם הוא ישבר אחרי כמה ימים, לפחות לחתול יהיה אחרי מה לרדוף. בשביל ארבעים שקל זה לגמרי נראה שווה את זה.
(5)
“אההה! עכשיו תפסתי אותך" נועם מלמל לעצמו בזמן שהסתדר בכיסא הנהג של הטויוטה החבוטה שלו והביט דרך המשקפת הצבאית שהזמין לפני שנים מ-shopping. השליח של UPS יצא מהאוטו ונכנס לבניין. נועם השפיל את מבטו וראה את הנקודה הקטנה והאדומה במסך הפלאפון שלו נעה.
כאשר נועם הזמין את מכשיר ה-GPS הוא שילם אקסטרה כדי לשכנע את המוכר לארוז את המכשיר עובד ועם סוללות טעונות. מהכורסא בסלון שלו נועם הביט במסך הפלאפון שלו ועקב אחרי החבילה ממפעל ברובע שונאיי של עיר הבירה של סין דרך נמל התעופה הבינלאומי של בייג'ינג לנתב"ג ומשם למרכז המיון של הדואר במודיעין. יומיים לאחר מכן הוא קיבל הודעה שהחבילה שלו הגיעה.
למחרת בבוקר, בזמן שנועם היה אמור לצאת לאסוף את החבילה מסניף הדואר, הצפצוף של האפליקציה העיד שהחבילה בתנועה. זה לא הפתיע את נועם כלל שכיוון התנועה היה הרחק מהעיר. במקום שתגיע לסניף הדואר במרכז תל אביב אפליקציה הראתה לו את החבילה נוסעת דרומה.
הוא היה באוטו שלו תוך דקה, התיק שארז אתמול לקראת המעקב נזרק על המושב לצד הנהג. נועם חייך, נדמה היה שכל חפץ סביבו לוקח חלק במרדף. הטלפון המשיך לצפצף מדי פעם ולהעיד שהמטרה בתנועה, החלון הפתוח שאג עם הרוח את קריאת המרדף והרדיו ניגן בצווחות את The Trooper מאת Iron Maiden.
הם עשו שלוש עצירות בבתי עסק ברחוב עמק רפאים בירושלים לפני שהגיעו לרחוב צדדי בשכונת קטמון. הנהג עצר והפעם, כאשר נועם הביט מטה אל הפלאפון שעל ברכיו, הוא ראה שהחבילה נעה יחד עם השליח. נועם החנה את האוטו אבל הזמן הזה עלה לו ביוקר. בזמן שהוא יצא מהאוטו וחזר לחזית הבניין רכב המשלוחים של הדואר כבר לא היה לפני הבניין, אך מבט לפלאפון אישר שהחבילה נשארה בפנים. נועם הביט אל בית הדירות שמולו. 16 דירות. בתוך אחת מהן החבילה שלו. אתגר.
אבל אתגר עליו חשב מראש. הוא נכנס לבניין ובחן את רצפת חדר המדרגות. חיוך התפשט על פניו. קילו של נצנצים סגולים היה זול, אבל הוא נאלץ להוסיף תוספת לא קטנה בכדי לשחד את עובד המפעל שיפתח את שקית הנצנצים, יכניס את תכולתה לאותה האריזה יחד עם מכשיר ה-GPS וינער אותה היטב. לקח עוד כמה שקלים כדי שהפועל, ג'ונג-אן, יסכים לחרוץ כמה חריצים קטנים בצידי החבילה. נועם עלה במדרגות באיטיות עד שהגיע לקומה השלישית. בגרם המדרגות הרביעי הוא לא הבחין יותר בנצנוץ על הרצפה, ומעקב אחר שביל הנצנצים הוביל אותו לדלת של דירה מספר 13. "תפסתי אותך!" נועם מלמל בסיפוק בזמן שהוא כרע ברך והביט על הנצנוץ המפליל על דפנות הדלת. הדלת נפתחה.
מולו הופיעו זוג רגליים בנעלי בית, כשהוא הרים את מבטו עיניו פגשו באישה צעירה עם תלתלים שחורים ומבט ישנוני בעיניים. בידייה היא אחזה בספל זכוכית עם קפה, "עוד אחת?" היא מימלה, "זה כבר מוגזם, אמרתי לכם כבר לפני רבע שעה שלא הזמנתי כלום!". נועם נעמד על רגליו, עיניו פונות מהנערה שפתחה את הדלת חזרה לרגליה, אצבעו הצביעה לעבר הרצפה לפני שמלמל "נעלי הפיקאצ'ו שלי!".
(6)
השינוי המשמעותי ביותר בחייו של לאוניד התחיל בדברים קטנים, כמעט בלתי מורגשים. פעם אחת זה היה להזמין צמיד כושר לחבר, פעם אחרת זה היה למצוא לידידה את מזרן היוגה הזה שאי אפשר להזמין לארץ משום מקום היתרון של לאוניד בתקופה ההיא היה שלמרות שהוא נולד וגדל בארץ הוא הבין גם רוסית. באותם ימים הממשק של Shopping היה עדיין רק ברוסית וסינית; הם עשו משלוחים לכל מקום כי מבחינתם כל מקום מחוץ לרוסיה או סין היה אותו הדבר. עם הזמן העולם השתנה. אתרים התחילו לצוץ באנגלית, אבל מגוון היכולות של לאוניד כבר גדל מעבר למחסום השפה.
במשך שנים רבות לאוניד היה מזמין את המתנות שהוא נתן לחברים ומשפחה חודשים מראש כדי לחסוך כסף. הוא כבר לא זכר מתי הוא המיר את החדר הנוסף בדירה שלו למחסן. רשת האינטרנט הלכה והתרחבה ויותר ויותר דברים היו זמינים ביותר ויותר אתרים. אבל לאוניד תמיד היה צעד אחד קדימה. מגלה חלקים של האתר לפני שהם פורסמו לגישה פומבית. הוא היה מזמין כמעט כל דבר שמצא חן בעיניו, הכל היה כל כך זול, זה היה מגוחך לא להזמין דברים. בשלב מסוים הוא צבר מספיק נקודות כדי להפוך ללקוח VIP והמשלוחים הפכו להיות בחינם. לאוניד לא זכר שהוא אי פעם נרשם לאיזו תוכנית VIP כלשהי, אבל משלוחי החינם הפכו את הכל לעוד יותר זול. אחרי כמה שנים הוא קיבל יחד עם אחת מההזמנות שלו כרטיס זהב שציין שכחלק ממבצע הקידום העולמי שלהם הוא הצטרף ל"מועדון העליון". הוא קיבל הנחות נוספות על כל המוצרים. זה נהיה מגוחך. כמעט כל מה שהוא צריך הגיע מהאתר, ואת מעט הדברים שהוא רצה מסביבתו הוא קיבל בהקפה תמורת דברים שהזמין.
כשבן דוד שלו היה צריך תרופה שהיתה זמינה ללא מרשם רק בערב הסעודית לאוניד הזמין אותה דרך שתי כתובות ביניים ושלושה חשבונות שונים. כששאול ממשרד ראש העיר של באר שבע היה צריך חלפים למערכת ניקוז הביוב ולא היה שקל של תקציב לאוניד הזמין עבורו את החלפים מיצרן ספרדי ששלח אותם ממחסן של מלאי עודף שנמכר בעבר לממשלת טוניס ולא נוצל מעולם. בתמורה, משרד ראש העיר נתן לו לעבור לבית גדול במרכז באר שבע שלא היה בשימוש כבר שנים, והשליחויות לדירה שלו קיבלו עדיפות בדואר המקומי. יותר ויותר חדרים מהבית הענק הפכו לשטח איחסון.
יותר ויותר אנשים התחילו להגיע לדירה של לאוניד ולבקש ממנו דברים שהם לא הצליחו להשיג או שהם לא ידעו שהם היו צריכים עד שאחד מחבריהם קיבל אחד. בתחילה רק בני משפחה ביקשו ממנו לחפש עבורם פריטים, ואז חברים רחוקים, ולאחר מכן זרים שהגיעו על פי שמועה. אחד צריך סוג מאוד ספציפי של משי, אחרת רוצה רפליקה של בובה שסבתא שלה איבדה במלחמה, ההם צריכים חלפים לרכב אספנות שאזלו בכל סוכנות מכוניות בארץ. חצי מהזמן היה לו את מה שביקשו בחדר הנוסף ובשאר הזמן הוא הזמין.
באמצע פברואר, בזמן שהגיעה המכולה האחרונה שלאוניד הזמין השליח מסר לו יחד עם שטר המטען של המכולה גם דף מעוטר עם חותמת רשמית מהאתר. היה כתוב שם בכתב רוסי מעוטר שהם מברכים אותו על הפיכתו הרשמית לבעלים של הסניף הפיזי הישראלי של חברת shopping, הסניף שאחראי לכל המזרח התיכון. לאוניד הנהן לעבר הדף וכיוון את השליחים לאיזור הפריקה. היו עוד כמה עמודים של ברכות ואיחולים אבל לאוניד התעלם מהם. הוא צריך לנהל סניף בינלאומי של חברת משלוחים, אין לו זמן להתעסק בזוטות.
(7)
נועם עמד במטבח, דניאלה עדיין ישנה. הוא עמד בחולצת הפיג'מה הישנה שלו והסתכל מבעד לחלון בתדהמה. זה היה אחד מהימים הנדירים האלו שאשכרה ירד שלג בירושלים, ולמרות שהוא בילה את רוב הזמן בשנה האחרונה בדירה שלו ושל דניאלה הוא עדיין לא הצליח להתרגל למזג האויר של עיר הבירה. הוא בהה בפתיתים היורדים מטה. למזלו בתוך הבית לא היה ממש קר. נועם חיטט בתוך הארונות עד שמצא כוס, והפעיל את הקומקום החשמלי. בדיקה במקרר גילתה חלב ללא לקטוז ובדיקה בארון הציגה בפניו צנצנת קפה ריקה. אולי הוא יאלץ להסתפק בתה. בזמן שהוא בחן את שלושת קופסאות התיונים על המדף בארון נשמעה דפיקה בדלת. הוא ניגש לפתוח את הדלת במהרה כדי שמי שזה לא יהיה לא ידפוק שוב, דניאלה עדיין ישנה. הם נרדמו ממש מאוחר אתמול אחרי שחגגו שנתיים ביחד.
הוא לא הספיק להגיע לפני שנשמע דפיקה נוספת. מעבר לדלת עמד שליח של UPS עם חבילה. הלוגו של shopping הופיע עליה באותיות גדולות. "כן?" נועם ענה, מנסה לחשוב אילו מההזמנות שלו היו אמורות להגיע בזמן הקרוב, אולי זה משהו שדניאלה הזמינה. "יש לי פה משלוח עבור נועם קליין". נועם בהה בו, "אני נועם כהן וגרה פה גם דניאלה קליין, את מי אתה צריך?" נועם שאל. "כל אחד מכם זה בסדר". נועם חתם על הטופס וסגר את הדלת. הוא הניח את החבילה על השולחן וחתך את נייר הדבק שסגר את כנפי הקרטון עם סכין מטבח. בפנים היתה שפופרת של קרם פנים, צנצנת של קפה טייסטרס צ'ויס וקופסא יוקרתית שהסוותה ערכה פשוטה לבדיקת היריון.
מכיוון החדר, הוא ראה את דניאלה מדשדשת לכיוונו ומתמתחת. "היי, יפיוף" היא אמרה וראתה את הארון הפתוח, "שיט, בדיוק גמרתי אתמול את ה…", "קרם פנים?" נועם השלים עבורה. היא בהתה בו, "מה? כן. איך ידעת? אבל לא לזה התכוונתי, התכוונתי לקפה", היא הצביע לכיוון הקומקום הרותח "אני אקפוץ למכולת למטה להביא קפה, אתה יכול בינתיים לחזור למיטה ולהתפנק עוד קצת אם בא לך, ואני אביא לך את הקפה למיטה".
"נראה לי שזה בסדר", "בסדר? באיזה מובן?" נועם חייך ודחף לכיוונה את החבילה שעל השולחן. דניאלה הביטה פנימה ואז הביטה אליו בחזרה. אפשר היה לראות בעיניה את המחשבה הלא הגיונית שעלתה כבר בראש שלו, האם הקופסה הזו באמת הכילה שלושה פריטים שרלוונטיים להם? החיוך משפתיו הופיע גם על פניה "כן, נראה לי שזה יהיה בסדר גמור".
(8)
המלחמה הייתה קצרה מאוד, אם בכלל אפשר לקרוא לעימות הקצר מלחמה. מדינת ישראל נחלה ניצחון אדיר. בגבול הצפון הכוחות התוקפים נעצרו על ידי צה"ל שהיה ערוך היטב לקראת מתקפת הפתע שלהם. המידע הסודי של מתי ואיפה האויב מתכנן לתקוף התגלה שבועות קודם. הקרדיט לתגלית של המוסד ניתן לחוקר ראשי ש. שהצליח לפצח את הצופן הסודי באמצעותו האויב תיאם את הפעולות שלו ברחבי האזור.
כוחות אויב נוספים שתקפו מדרום נעצרו על ידי מה שנראה כמו רובוט ענקי בצבעים ירוק וסגול שטס מעל יחידות הצבא המתקדמות ושרף דיביזייה של טנקים עם קרני לייזר שהוא ירה מעיניו. ראש הממשלה לא ידע איזה מהפרויקטים הסודיים ביותר שהוא אישר היה אחראי לכך אבל הוא סמך על אגף הפרויקטים המיוחדים. לא היה לו מושג איך הם הצליחו להסוות את המטוס או מסוק או מה שזה לא יהיה בצורה כל כך מתוחכמת שזה יראה כמו רובוט ענקי. אין ספק שהניצחון הזה יתן לישראל חזרה את כוח ההתרעה שלה.
מיד לאחר שלושת ימי הלחימה מדינות האויב נותרו מובסות כל כך עקב ההפסד הלא צפוי עד שנוצר בכולן מחסור חמור במוצרי בסיס. למרבה ההפתעה, אזרחי מדינות האויב גילו שהם יכולים להזמין את רוב מה שחסר להם דרך מדינת ישראל, וספציפית ממרכז שילוח באמצע באר שבע. מרכז השילוח היה הסניף האחראי על המזרח התיכון של אחת מחברות ההזמנות הגדולות בעולם. לאחר דיון סוער בכנסת אושר ברוב קולות לוותר על עלויות מכס ולתת עדיפות למשלוחים של מזון וציוד סיוע למדינות המובסות. שר הביטחון העמיד יחידות שלמות של הצבא ככלי לוגיסטי להעברת משלוחי סיוע בניסיון לקבל עוד פרסום אוהד.
ההימור השתלם. התגובה הייתה יוצאת מגדר הרגיל. האנשים שהיו עד לפני כמה שבועות אויבים מושבעים של מדינת ישראל התאספו להפגנות ודרשו מהממשלות שלהם להפסיק להילחם עם אנשים שבבירור רוצים לסייע. טיוטה של הסכם שלום ארוך מועד הועברה לממשלת ישראל פחות משבועיים לאחר מכן.
בזמן ישיבת הממשלה שהתכנסה במהרה על מנת לאשר את חוזה השלום השרים הופתעו לראות את ראש הממשלה יושב ובוהה במסך של המחשב הנייד שאחד מהעוזרים הפרלמנטריים הניח לצידו. פיו של המנהיג היה פתוח במידה המינימלית הנדרשת כדי לנשום. היועצים הקרובים שלו כבר ידעו לזהות שזה המבט שיש לו כשהוא מנסה להחליט אם משהו חשוב במיוחד הוא נכון.
הוא הביט במייל שהגיע לפני כמה רגעים. הוא חשב שזו הייתה בדיחה. לפני שנה הוא מילא הזמנה באתר משלוחים והאתר הציע לו להזמין כמה פריטים מוזרים, אחד מהם היה "שלום במזרח התיכון". הוא הזמין את הפריט כי זה נראה לו מצחיק. הוא ציפה לראות את זה בחדשות תחת כותרת שלועגת לו. הוא כבר חשב על הספין החיובי שהוא יארגן לזה. אבל עכשיו זיעה קרה טפטפה במורד עורפו.
המייל היה בתבנית המייל הסטנדרטית של חברת shopping. זו היתה הודעה שהפריט הראשון בהזמנתו "1 x שלום במזרח התיכון" הגיע ליעדו. הוא הביט מעבר למסך המחשב על המסמך שנח על השולחן. הכותרת של ההסכם "שלום במזרח התיכון" נראתה לועגת.
בתחתית הודעה נרשם שהפריט השני בהזמנה "1 x מנהיג שיפתור את בעיית הרעב העולמי" עדיין בסטטוס "אריזה" ויגיע תוך תשעה חודשים ולאחר מכן ידרשו מספר שנות הכנה. ראש הממשלה בהה במסך, הקמט על מצחו העמיק. איך בן אדם נמצא בסטטוס "אריזה" לתשעה חודשים? מה, האמא שלו רק עכשיו נכנסה להיריון? ואיך אתר שליחויות יכול לגרום לדבר כזה להתרחש?
המסך הדומם לא סיפק תשובות. לא. ראש הממשלה חשב, "זה לא יכול להיות. הוא שלח יד רועדת וסגר את המחשב.
— סוף —