מתחת לשני הירחים
***
יום שני ,שבוע שני בחודש השביעי , שנת 756 לשלטון מלכנו האהוב דינגיר האלף העליון
אהובתי
כולי תקווה שתקבלי מכתב זה במהרה, עברו שלושה חודשים מאז גורשת מהארמון המלכותי וחיי אינם חיים. את הדבר הראשון שעולה במחשבותיי בזריחת השמש והדבר האחרון שעובר בליבי כאשר אני עולה יצועי זמן רב לאחר שקיעת שני הירחים.
את כל חיי , כל נשמתי וכל ערגותיי עת ראיתיך לראשונה בסעודה המלכותית ביום הניצחון. מאז מוחי קודח תוכניות לפגישותינו וליבי עורג לך בכל דקה ודקה.
התייעצתי עם איש סודי, דאבסר, על מנת שיימלא את ראשי בחכמה ותבונה כיצד ניתן להחזירך לחיקי, זוכר אני , כאילו זה היה אתמול, את הרגע שבו נפגשו מבטינו מעבר לשולחן , היה נדמה כאילו השמש והירחים נפגשו ברגע קסום למחול של אור אין סופי מתחת לרקיע, יופייך נצרב בנשמתי באותם רגעים ולא ימחה משם לעד.
דאבסר היה נאמן לי מאז ילדותי, ואני שם את נפשי בכפו, הוא ערב לי כי מכתב זה יגיע אלייך בדרך לא דרך , ולכן דעי נא אהובתי , כי אם אכן קוראת את מילים אלו עכשיו ישנה תקווה עבורנו.
אנא ממך , סהר חיי, אם תוכלי להקדיש מעט מזמנך ולמצוא דרך להשיבני , דאבסר הבטיח כי השליח יוכל להתעכב קמעה וכי יוכל להחזיר לידיי כל מילה אפשרית ממך בכתב או בעל פה.
גופי עורג לך, ליבי שלך, נשמתי כלואה בנשמתך.
שורופר.
***
יום שלישי , שבוע ראשון בחודש השמיני, שנת 756 לחורבן ממלכת אורקש
אהובי
קשה לי, קשה לי מאוד , ועדיין אני נפעמת מכך שהצלחת לכתוב לי , לא הבנתי מדוע בכלל האלף ההוא מסתכל עליי, חשבתי שהוא בא להרוג אותי , או יותר גרוע, לשלוח אותי למכרות. אך לפתע הוא שלף קלף מלוכלך מכיסו והגיש לי אותו. כמעט והתמוטטתי כאשר קראתי את דבריך.
האם אתה חושב שזה אפשרי ? האם אתה סומך על דאבסר ? הוא אמנם משרתך הצמוד מאז הייתם ילדים אבל הוא נאמן למלך בסופו של דבר, אני מפחדת שהוא ילשין עלינו ואז מה יקרה ? מה שווה האהבה שלנו אם יהרגו אותי.
אבל החלטתי שאפסיק לחשוש, אהבתי אליך עוטפת אותי, אני זוכרת בכל יום בחיוך כיצד באתי להגיש לך את מנת הדג , וברגע שמבטינו נפגשו , הפסקתי לנשום והפלתי את כל הדג על בגדיך.
הם רצו להרוג אותי במקום, הפילו אותי על הרצפה, אבל אתה הרמת את ידך, טבעתך נוצצת באולם הגדול, עצרת אותם, את כולם, תאבי דם ושונאי אדם.
אתה הכרזת בקולך העמוק כי לא יהיה מוות ביום חג זה, והמלך אישר ברוב שמחה.
למרות הכאב על יום החורבן , לא שכחתי את מבטך וידעתי שתמיד תגן עליי.
אני מנסה שלא לקוות יותר מדי אך אם יש לך דרך להחזיר אותי לארמון אני רוצה, כל כך רוצה להיות קרובה אליך.
אני לא יכולה להתעכב עוד , השליח לחוץ
אוהבת אותך
יסמין.
***
יום חמישי, שבוע רביעי בחודש השמיני, שנת 756 לשלטון מלכנו האהוב דינגיר האלף העליון
סהר חיי
אושר ושמחה רבה עד אין קץ מילאו את ליבי כאשר קיבלתי את מכתבך, היום התבהר, השמש זרחה באושר ושני הירחים האירו עד אין קץ.
כמוני כמוך חושב אני כל יום על הרגע שבו נפגשנו מבטינו בסעודת יום הנצחון ביום הראשון בחודש הראשון לשנת 756 למלכנו, אני יודע שזהו יום חורבנכם ומצר על כך מאוד, אני יודע שביום זה בני עמי משפילים עוד יותר את בני עמך וליבי דואב, אך הפגישה עימך מעל מנת דג שנשפכה עליי מעלה בי חיוך, מעוררת בי שחוק וליבי מתמלא אהבה עד אין קץ.
כפי שכבר כתבתי, דאבסר יועצי הנאמן הינו חבר ילדות ואני רואה בו כאחי מבטן ומלידה, שנינו מחזיקים בדעות משותפות לגבי שליטתנו חסרת המעצורים בבני האדם ולשנינו סודות רבים המלווים אותנו מילדות, הוא איש סודי ונאמן לי, ביטחי בו כפי שאני בוטח בו.
ליבי משתוקק לחזרתך אליי, אני מודה כי איני מבין מדוע הורה המלך על הגירוש של קבוצת המשרתים ואותך בתוכם אל מכרות טורומיל מרחק שלושה שבועות מהארמון.
לפי לימודיי מכרות טורומיל הינם מקום קשה ואכזר המיועד בעיקר לקשים והאכזריים בבני האדם, יושבים שם גנבים , אנסים , רוצחים ולוחמים קשוחים, אין זהו המקום לקבוצת משרתים ומשרתות עדינים מבני האדם, אני חושש לך וליבי דואב.
דאבסר בודק עבורי כיצד ניתן להוציאך משם אך דברים כגון אלו לוקחים זמן, אנא ממך אהובתי, היי חזקה , הגני על עצמך , אל תתני לאף אחד מתתי אדם אלו להתקרב אלייך, הקשיבי לשומרים האלפים ובצעי את דרישותיהם, איני רוצה שתיפול שערה משערות ראשך.
עכשיו שקיבלתי את מכתבך קשה לעיניי להיעצם מתחת לשני הירחים, מחשבותיי נודדות בחשש שמא תיפגעי , בכל שעה שיש לי עובד אני על תכנית וברגע שתרקום עור וגידים אשתף אותך.
אני ממתין למכתבך , ספרי לי הכל ככל שתוכלי אהובתי.
גופי עורג לך, ליבי שלך, נשמתי כלואה בנשמתך
שורופר.
***
יום ראשון שבוע רביעי בחודש התשיעי , שנת 756 לחורבן ממלכת אורקש
מכתבך נותן לי תקווה.
אני חושבת שאני נמצאת כאן כחמישה חודשים, אולי חצי שנה, בהתחלה עוד הסתדרתי, באתי חזקה ובריאה וחשבתי שזה לא יהיה כזה נורא, אבל טעיתי.
זוכר את ברנרד שהיה משרת באורווה ? הוא מת ראשון חודש וחצי לאחר שהגענו לכאן, אני אפילו לא יודעת איך זה קרה, האם אחד מהשומרים שלכם הרג אותו, האם זה היה אחד מבני האדם שמשועבדים איתנו כאן, אולי זה בכלל היה תאונה, אבל זה לא משנה כבר.
אחר כך זאת היתה מירנדה , היא התמוטטה עקב העומס הרב, מכשף שלכם החליט ללמד אותה לקח ובעזרת כשפיו הרים אותה באוויר ושרף אותה לעיניי כולנו, אסור היה לי לזוז, אסור היה לי לבכות אך זה קרע אותי מבפנים, רק המחשבה עליך השאירה אותי חזקה.
אני לא יודעת כמה עוד אוכל להחזיק, מכתביך נותנים לי כוחות אך הסבל פה רב , אנחנו עובדים מצאת החמה עד שקיעת שני הירחים, כמעט ללא מזון ומנוחה ובתנאים לא אנושיים.
אני עושה כפי שכתבת , מקפידה למלא את הוראות השומרים , נמנעת ממגע ומעימותים עם בני האדם האחרים שאיני מכירה ונמצאת עד כמה שאפשר בחברת המשרתים שבאו איתי מהארמון. בנתיים אני מחזיקה מעמד, אך איני יודעת לכמה זמן.
אני מתפללת יום יום ליוצר שישלח לי תקווה ממך .
אוהבת אותך וזקוקה לך
יסמין
***
יום שלישי שבוע שלישי בחודש העשירי , שנת 756 לשלטון מלכנו האהוב דינגיר האלף העליון
אהובתי
חרד אני מאוד, ושמחתי חלפה לאחר שקראתי את מכתבך, מחשבותיי נעצרו ותכנוניי נבלמו מצער רב על מות חברייך ועל סבלך הרב.
אכן, יודע אני כי האלפים העובדים במכרות הינם מהקשים והאכזריים במשפחתינו אך זהו צורך חיוני לשלוט בבני האדם, הקשים והאכזריים לא פחות,השבויים במכרות. מדובר בלוחמים לשעבר, פושעים כנגד אימפרית דינגיר, ובתוכם אנסים ורוצחים.
השומרים האלפים אינם יכולים להפגין אוזלת יד במקרים אלו, הם יטפלו בהם בחומרה כל אימת שיעברו על הנהלים או שלא יעמדו במכסה היומית.
צר לי על חברייך, צר לי עד מאוד, אך איני יכול להציל את כולם, ליבי יוצא אלייך, כולי סובך סביבך וסביב הצלתך.
דאבסר הציע כי נבריח אותך בתוך אחת השיירות העוברות דרך מכרות טורומיל בדרכן אל הארמון, הוא בדק ומצא כי בשבוע הרביעי של החודש הראשון לשנת 757 תעבור שיירה כזאת, היא יוצאת בימים אלו מבקעת הירחים ותגיע בעוד כשלושה חודשים למכרות ומשם אל הארמון.
דאבסר יוכל לדאוג כי תתלווי לשיירה ותיכנסי לארמון כמנקה, זוהי אמנם דרך בזויה להתקיים בארמון אך כך נוכל להיות יחד, אהובתי.
אל תאבדי תקווה, המתיני לשיירה , ונוכל להתאחד שוב מתחת לשני הירחים, כפי שעשינו בעבר, סהר חיי.
האמיני אהובתי, האמיני.
תמיד רציתי שנהיה שונים משני הירחים, הירח הלבן העולה בתחילת הלילה צח ובהיר ואחריו מגיע הירח האדום זועק ובוער. כל כך קרובים ברגע המפגש אך שנייה לאחר מכן שוקע לו הירח הלבן ושארית הלילה עוברת תחת זוהרו הקודר של הירח האדום.
אנחנו, שלא כמו הירחים, יכולים להיפגש, נפגשנו בעבר ונעשה זאת שוב , נתאחד שנינו תחת שמי העולם.
האמיני אהובתי, האמיני.
שורופר
***
יום רביעי שבוע שני בחודש האחד עשר, שנת 756 לחורבן ממלכת אורקש
אהובי
קראת את מכתבך כמה וכמה פעמים. מאוד הייתי רוצה שנהיה שונה מהירחים , שנוכל להיפגש , להתאחד כמו פעם, אני כל כך רוצה לעלות על השיירה הזאת, אך לא אוכל.
כל שאר המשרתים שעזבו איתי נמצאים כאן, הם סובלים קשות תחת ידי האלפים, הם מוכים באכזריות, עובדים ללא הפסקה ובקושי מקבלים מים ומזון.
אני יודעת שאני מבקשת הרבה אך האם ישנה אפשרות לצרף אותם לשיירה , מדובר בכחמישה עשר אנשים , אני יודעת שזה הרבה אהובי אבל איך אוכל לנטוש את אנשיי ?
מצבנו הולך ונהיה קשה יותר, אני נחלשת מיום ליום, קשה לי לנשום אחרי כל יום של עבודה במכרות,
אנא אהובי, חשוב על זה.
יסמין
***
יום ראשון שבוע ראשון בחודש השנים עשר , שנת 756 לשלטון מלכנו האהוב דינגיר האלף העליון
מופתע אני סהר חיי
חשבתי כי אהבתך נתונה רק לי אהובתי, יודעת את כי ישנו קושי רב רק בלהוציאך משם, שלא לדבר על עוד למעלה מתריסר אנשים נוספים, אין לי שום דרך בה אוכל להסביר זאת בארמון, המלך יוציא אותי ואת כולכם להורג בעוון בגידה.
ולמרות הכל שוחחתי עם דאבסר בנסיון למצוא דרך כלשהי, אך כל נסיונותינו כשלו , אין פתרון בנמצא ומזור רב נמצא בליבי.
אנא אהובתי, שיקלי שנית את ההצעה לא נותר זמן רב עד לבוא השיירה.
ממתין לך , מתפלל ליוצר לשובך.
שורופר
***
יום חמישי שבוע רביעי בחודש השניים עשר , שנת 756 לחורבן ממלכת אורקש
אהובי
תציל אותי, חליתי מאוד, איני יכולה לנשום כראוי , אני רועדת ובקושי מצליחה לעמוד במטלות היום.
חבריי מחפים עליי ,אך לא לזמן רב . איני יודעת כמה אוכל להחזיק.
תציל אותי בבקשה , אם אתה באמת אוהב אותי כפי שאתה אומר, בא אליי אהובי.
יסמין
***
יום שלישי שבוע שלישי בחודש הראשון , שנת 757 לשלטון מלכנו האהוב דינגיר האלף העליון
אני בא
המתיני לי אהובתי, למרות התנגדותו העזה של דאבסר וסירובו לאפשר לי ללכת הבהרתי לו כי אהבתי אלייך היא אין סופית, נצא לדרך יומיים לאחר יציאת השליח, חכי לי סהר חיי, אהובך מגיע.
שורופר
***
יום ראשון שבוע שלישי בחודש השלישי , שנת 757 לחורבן ממלכת אורקש
לכבוד הרודן האכזר דינגיר המתקרא האלף העליון
בנך בידינו !
אני מניחה כי מכתב זה יפתיע אותך ויגרום לך לספקות אך אם תחפש את בנך לא תמצא אותו, הוא מוסתר היטב.
כהוכחה לדבריי אני שולחת עם השליח גם את אצבעו של שורופר ביחד עם טבעת הנסיך המלכותית על מנת שתראה כי כוונותינו רציניות.
אם תזלזל בדרישותינו או תתעלם מהם תקבל את בנך בחתיכות במשך השנה הקרובה.
דרך אגב, אנא סלח לחוסר יכולתו של השליח ,דאבסר, לדבר. נאלצנו לכרות את לשונו בעקבות דיבוריו האין סופיים ואיומיו המיותרים על כך שכולנו ניתפס ונוצא להורג.
לא הפעם דינגיר האכזר, זה תוכנן לפני זמן רב , ממלכת בני האדם תקום מחדש ותחזור להיות האימפריה שהיתה עד לפני 750 שנה.
יש לך עד סוף החודש החמישי להסיג את כוחותיך מעבר לבקעת הירחים ורצועת ההר ולהתרכז באזור חמשת ערי האלפים ושפלת החוף.
לאחר מכן עליך לפגוש אותי ביום הראשון בחודש השישי לשנת 757 במרכז בקעת הירחים בחצות. שם נחתום אני ואתה על הסכם אי-לוחמה כפי שמקובל זה אלפי שנים הן אצל בני האדם והן אצל האלפים , ולאחר מכן נלך כל עם לדרכו.
איני יכולה לתאר לך מה יקרה לבנך אם לא תבצע את דרישותינו.
דע לך כי אני אוהבת את בנך, שורופר מאוד, הרבה יותר ממה שאתה חושב , איני מבינה כיצד אלף רגיש, אדיב , מתחשב ומבין יצא מרודן אכזר כמוך. אני מאמינה שאם שורופר היה עכשיו בשלטון דברים היו נראים אחרת, אולי היינו יכולים להתאחד אני והוא ולשים קץ לאין ספור המלחמות ושפיכות הדמים בין אנשינו.
אך הדברים אינם כך, ואני נאלצתי לבחור. ובין אהבתי האין סופית לשורופר לבין אהבתי האין סופית לאנשיי , בוחרת אני באנשיי, בוחרת אני לתת להם תקווה מחודשת ששלטונם האכזרי של האלפים יסתיים ובני האדם יהיו חופשיים שוב.
זכור דינגיר את דרישותיי וניפגש שנינו מתחת לשני הירחים.
על החתום:
הנסיכה יסמין בת הילדיר לבית אורקש
שליטת הבקעה, עוצרת המעגל השלישי
ויורשת העצר למלכות בני האדם
סוף