"אני מבקשת שקט!" צרחה ג'וסי בכל מקום. "היא כל הזמן צורחת ככה?" הוא שאל. "לא , זה לכבודך , החדשים זוכים ליחס מיוחד " אמרה תמר ו גיחכה " אל תדאג , אתה עוד תתרגל אילנו " היא אמרה וקרצה לו . " את זה אנחנו עוד נראה …" " טוב , אז עכשיו נוכל להמשיך " אמרה גו'סי תוך כדי שהיא נועצת בתמר מבט עצבני . " אז עכשיו נמשיך " המשיכה גוסי לומר תוך כדי שהיא מחייכת וחושפת את הרווח בין שתי השניים הקדמיות שלה . דבר שגרם לה להיראות כמו ילדה קטנה , אבל זה היה די חמוד . " היום יש לנו חבר חדש ואני כמובן לא צריכה לבקש שתתייחסו אליו כאל חלק מאתנו " גו'סי הסתכלה עליו וחיוכה התרחב ." וזה כולל את כולם , קיידן " מבטה של גו'סי הפך לרציני , והופנה אל בחור שישב בקצה המועדון. הוא לבש שחור . שערו השחור היה אסוף בקוקו , ועיניו בצבע כחול . היה לו קרניים של אייל . הוא היה מחופש לחיה . כולם היו מחופשים לחיות . גם תמר . גם גוסי . כולם . חוץ מהבחור החדש , כמובן".תגידי למה אתם מחופשים לחיות?" הוא שאל. תמר חייכה "למען האמת , אין לי מושג למה אנחנו מתחפשים לחיות , זה קטע של המקום , משהו שקשור לשם ". "ואיך קוראים למקום?" "קומדי (חיות) בר " הוא כיווץ את המצחו כאחד שלא מבין, " ולמה המקום נקרא ככה?" "גם את זה אנחנו לא יודעים, אבל יש כמה תיאוריות "."ומה התאוריה שלך " הוא הפנה את המבט לתמר שמשכה בכתפיה . "אין לי תיאוריה, אבל לאחרים יש" "לאחרים?" "כן, לאחרים, הכוונה לאנשים האחרים שנמצאים פה" "ומה התיאוריות?" הוא אמר וחיוך קטן הופיע על פניו. תמר הסתכלה עליו למשך כמה שניות , ופנתה אל הבמה "גו'סי, גו'סי , גו'סי !" צעקה תמר. "מה את רוצה, שיגעת אותי!!" רטנה גו'סי. " הוא שואל על התאוריות "."התאוריות " אמרה גו'סי בהתלהבות וחיוכה התרחב " אז מה , החדש שלנו רוצה לדעת על התאוריות ? אז נספר לו על התאוריות. אז ככה , יש מספר תיאוריות על המקום הזה , המטרה שלו , מי הבעלים של המקום ו.." "רגע, אתם לא יודעים מי הבעלים של המקום?" הוא שאל ועיקם את אפו. "כלל מספר אחד חדשניק, לא מתפרצים לי לדברים" רטנה גו'סי. הוא גלגל עניים . "יופי, אז עכשיו בואו נמשיך " חיוך רחב הופיע על פנייה של גו'סי " אז כפי שכבר הבנת חדשניק, אנחנו לא ממש יודעים הרבה על המקום שבו אנחנו מבלים, אבל יש לנו תאוריות והם: 1 .הבעלים של המקום הוא חובב חיות מושבע ובעבר הייתה לו כאן חנות חיות, משהו שהיה מסוכסך אתו שרף את החנות, ובגלל זה המקום נראה ככה " גו'סי הצביע על המועדון, הוא סובב את ראשו והסתכל על המקום. המקום היה די מוזנח , הפרקט החום היה מלוכלך , על קצוות התקרה השחורה הופיע עובש , קירות העץ שמכוסים בשטיח פרוותי אדום היו צריכים שמשהו ינקה אותם. התמונות והבר היו מלאים באבק ובמת העץ חרקה כאשר גו'סי דרכה עליה . " הבעלים של המקום שקע בדיכאון לאחר השריפה והתמכר לאלכוהול , אז הוא החליט לפתוח בר בנושא חיות על הריסות . "תאוריה מעניינית, מי חשב עלייה?" "קיידן, המשוגע היחיד שיחושב על גרסה דיכאונית כל כך" אמרה גוסי וגלגלה עניים לעבר קיידן. " אני דווקא חושבת שזה שסיפור אופטימי " אמרה בחורה בעלת שיעור חום מתולתל " מה בדיוק אופטימי בזה אלי ?" אמרה גוסי ביובש . " שלמרות החוויה הקשה שהוא עבר , והדיכאון שהוא שקע בו , הוא הצליח להשתקם ולפתוח עסק " אמרה אלי בחיוך קלוש . " כן , זו גם אפשרות " אמרה גו'סי " טוב , בואו נמשיך עם תאוריה מספר 2 :המקום הזה היה מועדון מאוד מצליח , שהתפרסם ממסיבות התחפושות שלו . יום אחד הבעלים של המקום פרסם שהולכת להיות מסיבת תחפושות בנושא חיות , לא הרבה אנשים הצליחו להיכנס למסיבה , אבל מי שהצליח , נעלם , ועד היום לא יודעים מה קרה להם , משערים שהם מתו חוץ מהבעלים של המקום , שברח , וגם אותו לא ראו יותר מאותו יום. טוב , אל תסתכלו עליי ככה , אני יודעת שאתם מופתעים , זאת תאוריה חדשה " . אמרה גו'סי " אז מה דעתכם עלייה ?" "מפחידה" אמר קיידן "העיקר את אומרת שאני המשוגע פה" "אתה באמת משוגע, וגם אני משוגעת וכולנו פה משוגעים. כן זה כולל גם אותך חדשניק " . "צר לי לאכזב אותך גו'סי, אבל אני לא משוגע, למען האמת אני היחיד שנורמאלי פה". צחקוק נשמע מציידו , הוא הפנה את הראש וראה את תמר מצחקקת . " מה כל כך מצחיק בזה ? זה נכון . אתם משוגעים , אני נורמאלי . הוא אמר בקביעת עובדה . "אז עכשיו תישמע שלוש סיבות למה אתה גם משוגע" אמרה תמר וחיוכה התרחב. "סיבה מספר אחת: אם היית נורמאלי הייתה בורח מהמקום הזה כבר מזמן, למען האמת אם היית נורמאלי בכלל לא היית מגיע לפה. סיבה שתיים : ההתנהגות " משוגעת " שלנו , היא ההתנהגות הרגילה שלנו , מה שאומר שההתנהגות שלך היא השונה כי ההתנהגות שלנו היא הנורמאלית פה , אז אתה השונה כאן , אתה המשוגע . סיבה שלישית : הדיונים שלנו מעניינים אותך , אחרת לא היית משתתף בהם ושואל שאלות ורק משוגעים יכולים להבין משוגעים אחרים ." תמר שילבה את ידיה , דבר שסימן ניצחון . הוא הביט עלייה בשתיקה . מצד אחד יש משהו בדבריה ומצד שני הוא לא משוגע , הוא יודע שהוא לא משוגע , אבל , אומרים שאנשים משוגעים לא יכולים לדעת שהם משוגעים . ומה התאוריות הבאות? יש כאלה בכלל ? ""כלל מספר שתיים חדשניק, סבלנות, זה לא יהרוג אף אחד" אמרה גו'סי. " אז תאוריה מספר שלוש: בעבר הייתה פה מעבדה שעשתה ניסויים קשים על בעלי חיים, כפעילי זכיות בעלי חיים גילו את זה הם התחילו במחאה ופעלו למען סגירת המקום. לאחר מאבק קשה הם ניצחו והמדענים נשלחו לכלא, כדי לחגוג את הניצחון וגם לזכור את החיות הם פתחו את הבר הזה , אבל , היו להם קשיים כלכלים והם לא רצו לסגור את המקום . יום אחד בחור אלמוני הציע להם שהוא יקנה את הבר וינהל אותו במקומם . "אז לא משנה איזה גרסה נכונה, אתם לעולם לא תדעו מי הבעלים" "? לא ,לעולם לא נדע , חוץ מזה , יש עוד הרבה גרסאות , לא שמעת את כולם " רטנה גו'סי ועיקמה את אפה . "אז אם אתם לא יודעים מי המנהל, מי קבע שזה מנהל ולא מנהלת?" הוא חייך חיוך קטן לעבר גו'סי. גו'סי גלגלה עיניים . " אל תהיה חכמולוג חדשניק , אנחנו לא שוביניסטים פה , תסתכל " אמרה גוסי והצביע לעבר תמונה שהייתה תלויה על הקיר . הוא הסתכל אל התמונה וראה שזה בכלל דף עם משפט ממוסגר . " הבעלים של המקום , אתם יודעים שהוא אף פעם לא בא , אבל הוא תמיד נימצא כן אתכם . זה נשמע שהבעלים מת ". אמר החדש . "זו בהחלט אפשרות לתאוריה מעניינת, יופי חדשניק אתה הופך לחלק מאתנו לאט לאט" אמר גו'סי וקרצה לבחור החדש. הוא גלגל עיניים . " טוב את מוכנה להמשיך ?" "בסדר, בסדר, בואו נמשיך עם תאוריה מספר ארבע: אומרים שהבעלים של המקום סבל מפיצול אישיות שבו הוא חשב שהוא כל מיני חיות מסוימות וים אחד הוא … " רגע, כל התיאוריות שלכם ככה? על אנשים פסיכים , על כאלה שנעלמו או מתו מסיבה לא ידוע ? אין לכם תאוריה נורמאלית יותר ? משהו שיכול לקרות במציאות " "?מבחינה טכנית, התיאוריות האלה יכולות להתרחש במציאות, ובכן כל התאוריות שלנו בסגנון הזה, חוץ מאחת." "ומה התיאוריה הזאת?" "זה תאוריה די פשוטה: הבר הזה היה מקום כושל והבעלים חשב על רעיון כדי לגרום לבר להצליח, זה הרעיון הכי טוב שהוא חשב עליו וזה השם הכי מקורי שהוא השיג לבר." "זהו?" "טוב, אמרתי לך שזאת תאוריה פשוטה, מה דעתך?" "אני אוהב את התיאוריה הזאת, זאת התאוריה האהובה עליי "חיוך הופיע על פניו." מה! והעיקר אתה אומר שאנחנו המוזרים כאן .." הוא צחק " אני אסביר , התאוריה הזאת הכי קרובה למציאות ." "למציאות עלובה, אתה מתכוון "אמרה גו'סי בזלזול." לא תמיד המציאות כזאת מוצלחת, וגם את יודעת, בשאר התאוריות המציאות לא כזאת מוצלחת. והתיאוריה הזאת מתארת אדם פשוט שחיי במציאות עלובה ובסך הכל מנסה להפוך אותה לטובה יותר , אין בזה שום דבר מיוחד , זה סיפור רגיל, בגלל זה אני אוהב את זה". "כשאתה מציג את זה ככה הסיפור באמת נשמע אופטימי יותר "אמרה תמר."אופטימי ?" הוא שאל . " כן אופטימי , אדם פשוט ורגיל שבסך הכל מנסה להצליח במציאות עלובה , הדבר הכי פשוט שהוא יכל לעשות זה לסגור את המקום ולמכור אותו , אבל לא , הוא בחר להשאיר אותו פתוח ויותר מזה , אפילו הוא חשב על רעיון חדש למקום ולמה הוא עשה את זה ? כי הייתה תקווה , תקווה שעכשיו המקום יצליח . " הוא חייך אל תמר . "בסדר, בסדר, אז אחרי שהכרת את הכל התיאוריות אפשר להמשיך? מעולה , יופי !" אמר גו'סי בהתלהבות ומחאה כפיים . הוא צחק . " תגידי היא תמיד כזאת ?" "איך כזאת "שאלה תמר."את יודעת , שמחה ושנייה אחרי זה כועסת , מתעצבנת שמתפרצים לדבריה ועושה אותו דבר לאחרים , שואלת שאלות ועונה עליהם בעצמה". "כן, זוהי גו'סי "."מה הסיפור שלה ?" הוא שאל את תמר . "מי אמר שיש לה סיפור?" "לכל אחד יש סיפור." "גם לך?" "מי יודע? אולי " . הוא הרים את ידיו כאחד שחף מפשע . "הסיפור של גו'סי מסובך, הסיפור של כולנו מסובך, יום אחד אתה תבין". "מי אמר לך שהסיפור שלי מסובך, מה את כבר יודעת עליו? או אליי ? " שאל ברוגז. "אתה תבין יום אחד" "תרצו להזמין משהו?" שאלה אותו ואת תמר מלצרית עם כובע מוזר בצורת זאב. "אני אשמח לכוס חלב "אמרה תמר."את מתאימה את השתייה שלך לתחפושת שלך ?" הוא שאל בגיחוך והצביע לעבר אוזני החתול שנמצאים על ראשה של תמר . היא חייכה . " לא , אני פשוט אוהבת לשתות חלב . מה אתה מזמין ?" "אני אזמין בקבוק בירה, את יודעת מה שלושה בקבוקי בירה." "טוב, עוד משהו?" שאלה המלצרית. "לא, תודה קארין". אמרה תמר . "למה אתם בוחרים להתחפש לחיות שאתם מחופשים אליהם?" "מה? איבדתי אותך כבר בהתחלה " " למה התחפשת לחתול ? ""לא יודעת, אולי אני פשוט אוהבת חתולים?" "או שאולי לא קל להיפטר ממך, כי יש לך תשע נשמות." "אולי, אז מה אתה אומר על גו'סי?" הוא הפנה את ראשו וראה גו'סי בתחפושת של כלב. "אולי היא אדם רגיש ונאמן, ברגע שהיא אוהבת אותך היא תמיד תהיה לצידך. וקארין , אולי המראה החיצוני שלה מטעה . כמו הזאב , שיפה מבחוץ ונראה כמו חיה עדינה , מבפנים זו חיה לוחמנית שמוכנה להשיג הכל למען המטרה שלה , אבל , היא עדיין נאמנה ללהקה שלה . ואלי , מחופשת לינשוף , החיה שמסמלת את החוכמה. וקיידן , למען האמת , אין לי מושג למה קיידן התחפש לאייל" ." גם לי לא, אבל כל מה שאמרת עכשיו היה נורא יפה, אתה באמת חושב שלא כזה קל להפטר ממני?" "את נראית לי בחורה קשוחה" "אולי אתה צודק". נקישה נשמעה על שולחן העץ , קארין הניחה את המשקאות שלהם ."בקשה ". "תודה קארין" אמרה תמר. הוא פתח את בקבוק הבירה הראשון והתחיל לשתות , תמר שתתה בלגימות קטנות את חלב החם שלה . "אז מה, משהו מתכנן להשתכר פה היום?" שאלה גו'סי בעוד שהיא מתיישבת ליד תמר והבחור החדש. "גו'סי? מה את עושה פה ? את לא אמורה להיות על הבמה ? " שאלה תמר . "לא, עכשיו זמן השירה של אלי ". מנגינה עצובה נשמע ברקע , הוא הרים את ראשו לעבר הבמה וראה את אלי , היא התחילה לשיר שיר בצרפתית שהוא לא הבין , אבל זה נשמע עצוב . היא הניחה את יד ימין על הלב במהלך כל השיר . "אתן מבינות על מה היא שרה?" "לא, אבל זה לא משנה, היא שרה על לב שבור ". אמרה תמר . "איך את יודעת את זה?" "כי היא תמיד שרה שירים דיכאוניים על אהבה כואבת" אמרה גו'סי. תמר התקרבה אליו ואמרה בשקט , כדי שגו'סי לא תשמע " זה קשור לסיפור שלה ". "אז מה קורה פה? כולכם יחד " אמר קיידן בעודו לוקח כיסא ומתיישב איתם ליד השולחן . " תראו מי החליט להצטרף אלינו , אדון קיידן " אמרה גו'סי בקול עוקצני . " אמרתי לך שהלך אחרייך לכל מקום , לא ?" אמר קיידן , רק שבניגוד אל גוסי , הטון דיבור שלו היה רציני לגמרי . שתיקה מביכה התרחשה למשך דקה או שתיים . "אז מה קורה? עדיין לא הבנתי את הסיפור של הבר ? הוא שאל . המבטים של גו'סי וקיידן ננעצו בתמר , שהמבט שלה ננעץ בו . "מה, אני בסך הכל רוצה לדעת קצת מידע על המקום שאני נמצא בו, הבנתי את זה שלכל אחד יש סיפור וסיבה מסוימת אבל עדיין לא הבנתי איך זה קשור למקום ומה המשמעות שלו." "אתה תבין יום אחד "מלמלה תמר."לא אני לא אבין יום אחד אני רוצה להבין היום…" הוא השתתק לרגע , על צווארה של גוסי היה פס אדום וחבורות כחולות -סגולות הופיעו לידו. " גו'סי מה קרה לך בצוואר " גו'סי השפילה את מבטה . "זה.. שום דבר … סתם משהו שקרה לי פעם …" "הכוונה היא שזה לא עניינך" אמר קיידן בארסיות. בחיי , הוא חשב , הקיידן הזה היה צריך להתחפש לנחש. קארין חלפה על יד השולחן שלהם. " סליחה " הוא קרא לקארין " אפשר לקבל עוד בקבוקי בירה ?" "כמה בקבוקים תרצה?" שאלה קארין. "עשר" "עשר? אתה באמת רוצה להשתכר היום ? " שאלה גו'סי . "זה רק בירה" הוא מלמל בעצבנות . גו'סי גלגלה עיניים . "עדיין לא הבנתי מה "הקטע" של המקום הזה? הוא שאל . "יום אחד תבין, אמרתי לך את זה כבר …" "לא, לא יום אחד, עכשיו! אני נמצא פה כבר שעה או שעתיים ואין לי מושג על שום דבר שמתרחש פה ! חוץ מכמה תאוריות טיפשיות ואיזה קטע מוזר עם תחפושות !" תמר , קיידן , גוסי ואלי הסתכלו אחד על השני בעיניים מודאגות . "מה?" הוא אמר בדאגה משולבת עם כעס. " בסדר נסביר לך " אמרה תמר . " תגיד , איך קוראים לך בכלל " שאלה גוסי . " זה משנה ? תסבירו לי כבר " . "אוקי אוקי" אמרה תמר "תגיד … איך שלא קוראים לך, כמה זמן אתה חושב שאנחנו נמצאים פה?" "לא יודע, שעה שעתיים בערך". "אז זהו שלא עבר שום זמן בגלל שהזמן לא קיים פה, המקום לא קיים ואנחנו לא קיימים." אמרה תמר. "מה זאת אומרת " אנחנו לא קיימים "?" הוא שאל."בעבר היינו קיימים ואז הייתה תאונה מצערת וזה מה שאנחנו עכשיו ". אנחנו לא באמת קיימים , זה מה שנשאר ממנו עכשיו . הוא הבין . מבטו הצטמצם . " אנחנו מתים ? זה העולם הבא ?" "כן אנחנו מתים. תבין המקום הזה הוא לא בדיוק העולם הבא , אחרת הוא היה צריך להיות מפוצץ באנשים , זה המקום של האנשים השרוטים , הדפוקים , אלו שהחיים התייאשו מהם . אתה זוכר שאמרתי לך שלכל אחד יש פה קטע ? אז זו סיבת המוות , "והקטע" של המקום , אז האמת היא שהתאוריות הם כל מיני סיפורים מוזרים שהמצאנו על המקום, אנחנו באמת לא בדיוק יודעים מה הסיפור שלו ולמה צריך להתחפש , אבל אנחנו יודעים שזה המקום שלנו , ובקשר לבעלים , באמת אף פעם לא פגשנו אתו , " הוא אף פעם לא פה , אבל הוא תמיד נמצא אתנו ". אז זהו . זה הסיפור הדפוק שלנו , אנשים דפוקים במקומות דפוקים." תמר לקחה שאיפה גדולה של אווירה והשתתקה . "בבקשה" אמרה קארין והתחילה להניח את הבירות על השולחן. עוד שתיקה של חמש דקות עבר . "אתה נזכר?" שאלה גו'סי בקול רועד. "נזכר במה?" הוא שאל בקול אטום. "באתה יודע, הסיבת מוות שלך "."הוא עצם עיניים ותמונות של מכונית ועשרות בקבוקי אלכוהול ובירה , במיוחד בירה וגם אלי הופיע מולו . הוא פקח עיניים בבהלה . "מה קרה? אין לך ממה לפחד , הזיכרונות שלך הם חלק ממך וזה מה שמייחד אותך." אמרה תמר בבהלה והניחה את ידה על ידו. "לא, סתם. תגידו איך מתתם ?" כולם הזדקפו בכיסאותם . ושוב שתיקה , של שתיים שלוש דקות . תמר הרימה את יד באוויר . " התאבדות " היא אמרה . מילה אחת שמתארת כל כך הרבה . לא בדיוק הייתי הילדה הכי אהובה בבית הספר , אז פשוט סיימתי עם זה " . פתאום הוא הביט בתמר בצורה שונה , הוא ראה את הכאב שלה . "אני נחנקתי למוות ". אמרה גו'סי והצביע על הצוואר שלה . איך פתאום דברים מתחילים להסתדר . " כשהייתי קטנה , אני ואחי התאום היינו כל כלך קרובים , בתיכון הקשר התנתק והוא הכיר קבוצת חברים חדשה אז נדבקתי אליהם קצת . זה קצת עיצבן את אחי , הוא היה מוכן לעשות הכל כדי להיפטר ממני " היא הסתכלה על קיידן שהשפיל מיד את מבטו . ורק אז הוא הבין , קיידן וגו'סי הם אחים תאומים . הוא בחן את תווי פניהם וראה עד כמה הם דומות , לשניהם עיניים כחולות יפיפיות , כמו האוקיאנוס, והשיער , טוב השיער של גו'סי צבוע בבלונד , אבל עדיין אפשר לראות את השורשים השחורים . "אתם אחים "הוא אמר." אנחנו אחים "היא אמרה." אז יום אחד התאהבתי בחבר הכי טוב של אחי. ואחי חשב שהם נהיה ביחד אז אני אעזוב אותו בשקט . תוך כמה זמן נהינו ביחד והכל היה טוב ויפה , עד שהגיע היום ההוא , היום שבו הכל נהרס . כאחי גילה את הדבר , הוא נשבר . קיידן היה בטוח שזה בגללו , הרי הוא הפך אתנו לזוג" " וזה לא רק זה " המשיך קיידן את דבריה של גו'סי " היו סימנים , יכולתי לעצור את זה אם רק הייתי מתייחס . " . קיידן השפיל את מבטו וגוסי אחזה בידו . "אני לא חושבת שזה בגלל קיידן, ואף פעם לא האשמתי אותו בזה". אמרה גו'סי . " אתה רואה את קארין שם " אמרה תמר והצביע לכיוונה של קארין . " שברון לב , היא לא הייתה מסוגלת להתמודד עם זה שחבר שלה עזב אותה " . " ומה אתך אלי " הוא שאל , פתאום עלתה בו תחושה מוזרה , כאילו הוא כבר יודע מה קרה לאלי . הוא עצם עיניים והכל חזר אליו . זה קרה באמצע הלילה . הם ישבו כרגיל על הספסל הקבוע שלהם ושתו , במיוחד הוא . גם אלי הייתה שם , היא הייתה החברה של החבר הכי טוב שלו , הוא הקפיץ אותה הביתה , הוא היה שיכור . הם נהרגו . הוא פקח את בעיניים , הוא הביט לכיוונה של אלי שמיד השפילה מבט . היא נהרגה במקום , אותו ניסו להציל בבית חולים . לא הצליחו . עכשיו הוא מבין למה היא שרה שירים על שברון לב . היא מתגעגעת לחבר שלה . לחבר הכי טוב שלו . היא מתגעגעת לטומי . "אני מצטער "הוא ממלמל "אני כל כך מצטער"." אתם מכירים? אתה זוכר ? " שאלה תמר . הוא הנהן עם הראש . "אני ואלי מכירים, וכן אני זוכר. אספר לכם הכל , אבל בשביל זה נצטרך להתחיל הכל מהתחלה . והתחלה היא השם שלי . אז שלום קוראים לי קוונטין , אבל אתם יכולים לקורא לי קיי " .
פרס עינתפרס עינת