עולם הדממה
שוב החלום הזה
היא בתוך נוזל, צוללת? והכל זז מסביבה, רוטט. טורפדו? מכה חזקה, ושקט…
*
אומרים שפעם זה באמת היה ככה, גבר ואישה נפגשו ליצירת הזיגוטה, והמשך גידול העובר היה ברחם, של האישה כמובן. ואי אפשר היה לראות או לתקשר פנים אל פנים עם העובר עד ללידה.
עובר היה נולד כקלף חלק, בלי ידע מוקדם, כמעט. רק מן תחושות מעומעמות משהו, בדלי קולות מוכרים, תנועה, דפיקות לב. והכל היה צריך ללמוד אחרי הלידה. ממש ללמוד מאפס.
גם היום תינוק לומד המון. שנת החיים הראשונה מוקדשת ללמידת מיומנויות תנועה רבות.
אבל פעם במקביל ללמידה הלא מעטה הזאת התלווה לימוד שפה, תקשורת וידע מעמיק יותר על המרחב.
כל הדברים שאנחנו מקנים היום לעוברים שלנו במקביל לגדילתם עד ללידה והמפגש הפיזי עם העולם החיצון, בעבר לא הוקנו להם בכלל. הם היו צריכים להתמודד עם שוק בלידה ועם למידה מתמדת ממנה ועד עולם.
כולם היו נולדים שווים. מעת יציאתם מהרחם התחילה הלמידה שלהם בעולם. ההורה לא הכניס להם מראש ידע של חמש שפות תקניות לפחות, גיאוגרפיה, פוליטיקה, קצת היסטוריה, חוקי חברה ושאר נהלי המקום. הכל תינוק יכול היה ללמוד רק מעת יציאתו לעולם. הכל! היו מדברים לתינוק ורק מהשמיעה וההקשר הוא היה יכול ללמוד שפה. ואם לא דיברו אליו בכמה שפות, רצוי כמה אנשים נפרדים, הוא לא היה לומד את השפה באופן תקני והיה צריך להקדיש זמן לא מועט בהתבגרותו ללימוד שפה נוספת. ואם היה חפץ לעבור מדינה, או עולם, היה צריך לוודא שיש לו את היכולת לתקשר עם הנוכחים במקום טרם הגעתו אליו או לחילופין, להתמודד עם כל השונות בהגיעו למקום, אם היה סתגלתן יותר, בתקווה שהימר נכון.
*
פעילות קדחתנית, זוגות זוגות, הכפלה, פיצול, הכפלה, עוד ועוד חומרי בניין, היקרעות. פעילות קדחתנית, זוגות זוגות, הכפלה, פיצול, הסתלסלות, קריעה, מה קורה פה? ומה שם? הכל תחת שליטה, החלק הזה עבר ביקורת, מפקח ממשיך הלאה, גידול הוא צו השעה, יש לוודא שחומרי ההזנה מגיעים לכל החלקים, לא מפסיקים לעבוד, השלימו את הזוגות במהירות, לא ממשיכים בפעולה לפני שהמפקח אישר שהכל תקין. בהמשך יוקצו חלקים לעבודה לפי מיקום ומשימות. גידול הוא צו השעה.
הכל חי בתוכה. פעיל. עבודה מתמדת. והיא מתרחבת וגדלה, ושולטת על הכל.
*
מה שיותר מדהים זה שגם אז ההורה היה חייב להיות נוכח ופעיל בגדילת הילד. אם נעזרו באדם אחר בגידול התינוק, או ב'בוטים', התינוק היה לומד פיליפינית או צפצפת לפני עברית. וזה היווה חתיכת מטרד, אז לא נתנו לזה לקרות. לכל הפחות, כל מי שהייתה לו בחירה.
בחירה? כן, לא לכולם הייתה בחירה בעניין. הכל היה תלוי ברמת ההכנסה שלך. הרי את אותם תינוקות צריך לגדל, לטפח, ולהקדיש להם זמן לא מועט אם רוצים שיצאו מהם אנשים משכילים.
מה? לא, את לא מבינה כמה זה שונה. פעם מספיק היה מפגש בין איש ואישה ליצירת תינוק. לעיתים זה אפילו היה קורה בטעות, תארי לעצמך, לא פלא ששינו את זה מהיסוד. הרי איך אפשר לגדל תינוק בלי קרן גידול? בלי תכנון פיננסי מוקפד? בלי הכוונה ראשונית לערכי חברה ומוסר, מקצוע ושפה? ברור שאי אפשר היה להמשיך את זה ככה.
ומי שלא היה יכול? אהה, זה החלק המסובך.
נסי לדמיין את זה ככה. תינוק בא לעולם. ללא ידע, ללא כלים, ללא הכוונה, ללא דבר. ערום. בזמן לא ידוע מראש. מגיח לעולם מגופה של אימו וצווח.
מה הוא צריך כדי לגדול?
הזנה – נכון. זה אפשר לקבל מהאם. אפשר לקבל את זה גם בלי הכנה מראש. אותו הגוף שידע ליצור אותו יודע גם להמשיך ולגדל. זה מובנה ככה. חלב אם.
חום – נכון, קלוריות כבר הזכרנו וגם חום חיצוני, הכי קל לקבל את זה במגע עם האמא.
ביטחון – ליצור קטן הכי טוב להיות ליד יצור גדול ששומר עליו.
וכך יש גם מגע, וגם שמיעת שפה, ותמיכה.
אז מה הבעיה עם זה בעצם? שגם האמא צריכה לקבל דברים כדי לגדל את התינוק.
היא צריכה מזון, מחסה, ביגוד, חברה…
ואם לא מוכנים לזה מראש, זה יכול להיות מאוד מורכב להתחיל להתמודד עם כל זה כשהתינוק כבר שם. בידיים. ותארי לעצמך שאותו התינוק, מה שלא מלמדים הוא גם לא ידע, אין מקור מידע אחר מעבר לחוויות המציאות.
*
אפשר להתחיל להקצות איזורים לכל דבר. השליטה המרכזית תהיה פה. מוח. בצד השני שליה. מחוברים ביניהם בחיבור חזק וחשוב. כל איזור חייב להיות מחובר להנחיות ולמידע. האם לאיזור ההיקפי יש קשר עם המוח? מצויין, וללב הזעיר? נפלא. הפעימות מתחילות להיות מורגשות בכל מקום. הלאה, איפה ממוקמת הקיבה?
מתמשך ממנה מעין חוט המחובר לכוח החיות שלה, למקור המזון והחמצן, וממנו ואליו כל כולה נעה. שוחה בדממה במרחב.
*
את כבר מתחילה להבין שתינוקות נולדו לפעמים בלי תכנון מוקדם. פשוט ככה. עניין פיזי ולא בהכרח גם מחשבתי.
הם נולדו אז חייבים לטפל בהם, כי ככה זה תינוקות. לא מסוגלים לגדול לבד. אז מה נותנים להם? מה שיש להורה שלהם, וזה אפילו לא תמיד היה עם שני ההורים במידה שווה!
האמא הייתה הרבה יותר קשורה לתינוק מהאבא, מהגבר. כי הוא גדל בתוכה לפני, והיא האכילה אחרי, והגוף שלה היה מוכוון תינוק למעשה. אז יצא שהיא טיפלה בו בעיקר בשנה הראשונה.
ובחברה התרגלו שזה ככה. שזה התפקיד של האישה כשהתינוק קטן.
איך גדלו מזה גברים? לא יודעת. זה באמת קטע לא לגמרי ברור בעניין הזה.
הרי אם האמא מגדלת, ולפי שפתה הדלה או העשירה מתפתחת שפת הילד, והקשר עימה מהותי כל כך, איך נוצר מזה מצב בו האם מנותקת מן הבן, והבת ממשיכה כמוה?
זה החלק שעוד לא הצלחנו להבין במחקר, אולי את תצליחי. את תגדלי ותוכלי להיות הכל, ואם הנושא הזה יהיה החלק שימשיך לעניין אותך תוכלי להמשיך ממנו.
*
שלום, האם שומע? עפעוף יתקבל בברכה. סתם, עוד אין לך יכולת כזאת, בונז'ור, *)&^, ני האו
העולם שאנו חיים בו עגול, האומה השלטת כיום היא סין, מזה כ250 יום, יש להחזיק את המזלג בשמאל ואת הסכין בימין, חיוך מקדם הבנה, הבורא אוהב אותנו, נשימה היא פעולה אי-רצונית, סנפירי הדג מאפשרים את תנועתו במים, יש לשמור על אחדות העם, קריאה מרחיבה אופקים…
האיברים השונים ממשיכים להתפתח, איבר איבר במקומו. בכל שלב נפתח ומשוכפל חלק הדנ"א הרלוונטי לקבלת ההנחיות להמשך ההיווצרות. היא שולטת בכל, ולא קובעת כלום. צפה בשקט במים.
*
יש הרבה דברים במחקר על פעם והיום שקשה לנו להבין עדיין. כל העניין של החלוקה בין זכר ונקבה בחיי היום יום. ישנם דברים פיזיים שנמשכים גם היום, אבל שכלית, יש חלק מובן וחלק שעוד לא ברור עד תומו. מנסים להבין איך זה שיש דברים שיוצא שיותר נשים נמשכות אליהם, ויש דברים שגברים נמשכים אליהם יותר, ויש שילובים. האם זה דבר שמועבר מן ההורה או שזה דבר שמוטמע בו עוד בשלב העוברי? מה אחראי לחלק הזה בעולם? ואיך משנים אותו, והאם כדאי לשנות אותו?
הגידול גם אצלנו נעשה על ידי ההורים, רק ההריון נעשה במכונים החדישים שלנו, כך שהאישה לא מנוטרלת ברמה זו או אחרת בעת התפתחות העובר.
*
אינטרגל זה בעצם חישוב השטח שתחת העקומה, במבחני הפסיכומטרי כשלא בטוחים בתשובה כדאי להקיף את ג', יש את האוקיינוס השקט, שהוא הגדול ביותר, ואת האטלנטי, שנמצא מצידה השני של יבשת או שמה עלינו לומר יבשות אמריקה, כל האוקיינוסים בעצם מחוברים ביניהם, אבל הם שונים זה מזה לא רק במיקום. והארץ הייתה תוהו ובוהו, בליבת כדור הארץ יש מגמה בוערת…
התחלקות, והתחלקות נוספת. האיברים ממשיכים להתפתח כל הזמן. סביב השבוע ה-16 קצות העצבים המובילים מהאוזן למוח נוצרים. רעש מתמיד חודר את הדומיה. המוח מנסה לסווג את ההפרעה התמידית ומתקשה בכך. בשלב זה ההתפתחות בתחום זה נעצרת.
*
את מבינה? הצלחנו להוריד את החלק הקשה של ההריון. את המשא, את המשאבים שנלקחים מהאם בלי לבחון את צרכיה היא, את התסמינים.
אבל בכל זאת, האימהות לעתיד עדיין מבלות זמן לא מועט בהתבוננות בתינוק שלהן גדל, עוד לפני הלידה, ונצפות במבט חולמני גם שלא בנוכחותו הרבה קודם. המדענים לא יודעים להסביר את זה. ההשערה הגוברת היום היא שזה כנראה משהו מוטבע מימי קדם. שכך זה היה גם פעם. אולי זה היה אחד מהדברים הנעימים בהריון של האישה. ואולי זה מה שהיה נצרך כדי לאפשר לה קשר עם העובר החסוי מעיניה. אחרת איך אפשר להסביר את זה שיש עדויות שמאז ומעולם החלו לתקשר עם התינוק כבר מרגע לידתו אם לא קודם לכן? יש גישה שאומרת שכולם ניחנו בזה אינסטינקטיבית. שבאופן טבעי איש ואישה יודעים איך לגדל את הילד שלהם בלי הכוונה מבחוץ. זה פשוט יכול לעבוד ככה.
אבל אף אחד לא נותן לחקור את זה היום. חוששים מהתוצאות. ניסויים בבני אדם. ואם העובר-תינוק שיצא מזה בסוף יפגע? אז יש את חובת הלימוד להורות. כדי להקנות לכל אדם את היכולת לטפל בעוברו. וכמו שאת רואה פה – גולת הכותרת של התעשייה – החינוך הקדם-לידתי.
אז כן, יש היום עולם סביב ההריון והלידה. מתחילים עם קרן הגידול, בלעדיה הריון לא מאושר, ההריון נעשה במכונים, וההורים מקבלים את התינוק אחרי לידתו, ויכולים לבקר במהלך ההריון ולראות כל שלב וכך להיות נוכחים ברמה כלשהי. כמובן שחייבים להזכיר את כל תעשיית ה'לימוד טרם לידה' שפורחת היום. הקניית מיומנויות שכליות לתינוק עוד לפני הלידה, שיהנה מהן בהתבגרו. יש הטוענים שחייבים להגדיל את קרן הגידול שתכלול את כל הדברים האלה. כי זה לא מוסרי לתת לתינוק לבוא לעולם בלי ללמד אותו למה הוא מגיע קודם. תינוק חייב לבוא מוכן לעולם.
אני חייב לציין שיש תנועה שאומרת שצריך לחזור לאיך שההריון היה פעם, עם הקושי ועם הסיבוכים. יש משהו שחוזר בטענות, מכיוונים שונים, והממשלה חושבת עכשיו לתת על זה את הדעת, כי זה פשוט לא מרפה. הם ממשיכים לטעון שגם לפני כן אנשים התפתחו באופן סביר לחלוטין. עובדה שאפילו הם הצליחו ליצור את כל המכשור שמאפשר כיום את ההריון מחוץ לאישה…
אז למה עושים את כל זה? ממשיכים לפתח את כל תחום החינוך הקדם לידתי אם טרם הוכח שהוא אכן נחוץ?
על כלכלה כבר למדתם?
*
ברוכה הבאה לעולם, קטנה, איזו מושלמות מדהימה את. ראש, עפעפיים ריסים קטנים ומושלמים, מתווה גבות, אפיפון קטן חמוד, אין צורך לקמט את הנחיריים. תפתחי את הפה המושלם שלך, יופי מתוקה. בתיאבון. נהדרת שכמוך, איזה ידיים מושלמות, ורגליים, ואצבעות, ואפילו ציפרניים, את מדהימה. כל כולך, וזה כל כך שונה מאיך שנראית קודם… פלא הבריאה שכמוך. עולם קטן ומושלם.
היא מנסה להבין את העולם החדש. המוח מתאפס בהתאם למציאות הנחשפת: זאת אמא, וזה חלב, טעים, ממלא את הקיבה. אמא מדברת אלי, אבא מדבר אלי, גלי הקול מכים בעור התוף החשוף לאויר, השבלול והשערות מעבירים את המידע למוח, הנימה חיובית, זה טוב, נעים. מחבקים, מלטפים, בדים רכים עוטפים את הגוף.
העפעפיים סוגרים על העיניים, היא נכנסת שוב לתוך עצמה. נזכרת במכה שממנה התחיל הכל.
ובשקט.