262 אביחי שינבוים – ממוריה

בס"ד

ממוריה
בתי חולים מדכאים אותי במיוחד, מרגישים לי חסרי נשמה, חשבתי שאצליח להימנע מהם.
תמיד רציתי להיות בלש, אבל חשבתי שיש דרכים יעילות יותר להרוויח כסף.
אירוני,
הנה אני, בלש בבית חולים פרטי. החיים הובילו אותי לזה שבסוף אני כאן, מנהל חקירה.
החלטתי לפגוש את הנחקר בחצר בית החולים, אולי בחצר אצליח לעשן משהו.
אחת האחיות ניווטה אדם שפוף בכיסא גלגלים לחסות במקום מוצל.
נראה שזה הבחור שחיפשתי, הם קוראים לו 'מטופל איקס'.
בכיסא הגלגלים נותר שבר כלי של אדם, ראשו מגולח, מרותק לכיסא גלגלים , ממלמל, בוהה באוויר , מבטו כבוי.
"ת…תודה לך" אמרתי לאחות, היא הנהנה, ואמרה לפציינט בחצי חמלה:
"אני מקווה שאתה שומע אותי, קיבלת תרופה חדשה ,אני חושבת שאתה מתחיל להגיב סוף סוף"
האחות הלכה לטפל במספר חסרי ישע נוספים.
מעולה! היא השאירה אותי לבד עם המטופל, אני אוהב שלא שואלים אותי יותר מדי שאלות על שיטת העבודה שלי.
בחנתי את הקורבן החי, והוא מצידו בהה לעברי בחוסר תגובה.
הוא נראה זוועה, מרייר, כמעט ואין לו שליטה מוטורית בכלל, מה עשו לו?
לעזאזל, זה מלחיץ אותי,
נשימה קטנה,
אני חייב לשמור על קור רוח.. לפחות זה מה שמצפים מחוקר נורמלי, אני חייב סיגריה.
"היי, אני סטיב, אתה שומע אותי?" ניסיתי לדבר אליו, העיניים שלו נותרו כבויות.
למר איקס יש לא מעט חבלות בגוף, אבל לא משהו שיגרום לו להיות מרותק בכסא גלגלים, הוא לא הגיב למגע שלי.
מיששתי את העורף שלו, עמוד השדרה מרגיש שלם, זה כנראה משהו בראש, מיששתי את ראשו היה לו פצע קטן מאוד, פצעון, אבל ממבט מעמיק נראה שהפצע בצורת איקס זעיר, כנראה נוצר על ידי מכשיר כלשהו.
כן , נראה שיש פה מקרה של גניבת זיכרון.
מעניין,
בדרך כלל כשגונבים זיכרון דואגים להחליף אותו בזיכרון אחר, מה שמקשה על הקורבן להתלונן שחסר לו משהו. אם הגנבים מוכשרים מספיק, אדם לעולם לא ידע שמוחו נשדד.
תחושת הבטן שלי אומרת שהאיש נותר חסר זיכרון בכוונה. זה לא כזה קל לשאוב זיכרון, אבל אם הצלחת לשאוב את הזיכרון אתה בקלות יכול לשים משהו אחר במקום.
אני מסיק מכאן שזה נעשה בכוונה,

ממה שהבנתי השוטרים הרימו ממנו ידיים, הם לא הצליחו להוציא ממנו כלום, זו בהחלט יכולה להיות סיבה טובה למחוק לו את הזיכרון, הוא ידע יותר מדי, אבל זה לא מסביר למה הם לא שתלו לו זיכרון חלופי?
אולי עונש, נקמה על משהו שעשה? או שזו אזהרה למכרים של מר איקס.
אני חייב להתרכז.
אני מריח עשן, אחד החולים בחצר עישן לא רחוק מאיתנו, אוף אני צריך סיגר, זה בער בי. כמה שזה מרגיע אותי לעשן סיגר משובח אחד.
היי, הנחיריים שלו, הוא מגיב לריח העשן, האישונים שלו התכווצו, יכול להיות שמשהו בו התעורר סוף סוף?
"היי אני סטיב" חזרתי על דברי, הפעם, הוא קלט את זה.
יכולתי לשמוע דיבור מעומעם. איקס אומר משהו! לא ממש אומר, בקושי לוחש, קירבתי את אוזני לפיו, בקושי הצלחתי לשמוע מבין נשימותיו הכבדות:
"מ….. ממ… ממוריה" מלמל, חושף את קצה החוט של התעלומה.
.
"ברוכים הבאים ל'חוויית ממוריה'! החוויה התוך זכרונית המושלמת". הקול הנשי הדהד והמשיך
"בתוך זמן קצר נשדר מיצג חוויתי לתוך ראשך, האפשרויות הן אינסופיות". הרגשתי שמשהו החל להיטען לראשי.
"תוכל לחוות את החדשות בזמן אמת, כמו מרדף משטרתי המשודר היישר מעיניי השוטר".
פתאום, מצאתי את עצמי בסמטת פשע, מדלג מעל פחים, מתנשף תוך כדי ריצה, לבי דפק בחוזקה
והאדרנלין הציף את גופי, מדהים, הייתי בעיצומו של מרדף משטרתי סוער.
התמונה הפסיקה לשדר החושך חזר לעיניי העצומות בעוד שהקריינית המשיכה.
"או למשל, תוכל להתרגש בחוויית כמעט מוות בשידור חי מראשו של כתב מלחמה".
הייתי בשדה קרב, נסתי על חיי, הפצצות נחתו לעברי בשדה הקרב. פחדתי, פחדתי למות.
החושך שוב חזר ואיתו הקריינית.
בעודה מציגה עוד ועוד חוויות וגירויים התמונות חלפו לראשי, הייתי מוקסם מהחוויה, הורדתי את המכשיר מהראש, יכולתי רק לומר:
"מדהים"
.
הייתה זו שעתו היפה ביותר של ג'ואל בלקוני, מייסדה הכריזמטי של ממוריה.
"המדיום הוא המסר" פתח ג'ואל,
"מרשל מקלוהן אמר את זה, הוא חקר את השפעת הטלוויזיה והרדיו אי שם במאה העשרים, ואני חייב לומר לכם, הוא צדק! " הוא נתן למשפט להדהד לקהל באירוע הגיוס שארגנו בחברה.
"שותפים יקרים, אני שמח להציג בפניכם את התוצאות של הרבעון, חברת ממוריה היא החברה המשפיעה ביותר על העולם. הטכנולוגיה שלנו לחוויית הצופים ניצחה את השוק, בתוך עשור הפכנו את המוח האנושי למדיה המובילה, ריסקנו את הטלוויזיה, מוטטנו את הקולנוע, שינינו את עולם המחשוב, הפכנו את המוח האנושי למרכז המדיה. המוצרים שלנו והשירותים שלנו נצרכים בכל עת , אנחנו גורמים להם להרגיש שזה אמיתי, אנחנו משתמשים במדיה האולטימטיבית בתור המסר"
ג'ואל לעולם לא ישכח את קול מחיאות הכפיים והתשואות שקיבל באותו יום, הוא הצליח, הוא עשה את זה, הוא היה בפסגת העולם.
.
"חווית ממוריה" הוא קרא לה, ג'ואל היה גאון שיווקי.
התחושה היא של "סרט בתוך הראש", חלום בהקיץ אבל בבהירות מלאה ובלי לשכוח שום פרט.
מכשירי זיכרון הפכו לעניין שבשגרה, הציבור רכש אותם בהמונים, כל מה שהיה נדרש זה להרכיב אותו על הראש, וכך אפשרו למוחות המשתמשים תחושה כמעט מלאה של השתתפות בזיכרון .
ממוריה היו החלוצים, הם עסקו בכל התכנים שאפשר, הם התמחו בלשדר תוכן וזיכרונות לצופים.
יכולת לחוות את החדשות, לצפות בסדרות מופת המתרחשות בימי הביניים, או להשתתף בחקר גלקסיה בסדרות מדע בדיוני.
גם קומדיות רומנטיות הפכו לפופולריות מאוד כאשר התחושה של חווית הדייט הראשון, הדרמה והפרפרים הועברו לצופים.
הקהל נשבה בקסמם וצרך אותם, כמו סם.
.
זמן רב לפני, ממוריה הייתה רק קצת יותר מרעיון, ממוריה הייתה יוזמה של ג'ואל ודייויד, הם היו חברים מילדות, ג'ואל היה בצד בעסקי ואילו דיוויד סטור היה המוח הטכנולוגי.
הם יצאו מישיבת משקיעים לחוצה, זה לא קל לפתח טכנולוגיה פורצת דרך, צריך הרבה כסף,
לג'ואל ולדייויד לא היה כסף, הפגישה הייתה די מוצלחת.
חדר הישבות התפנה מו המשקיעים העשירים,
דיוויד טפח בחוזקה על שכמו של ג'ואל:
"ג'ואל, שועל שכמוך שוב עשית את זה, שכנעת את המשקיעים לפתוח את הארנק!" עלז.
השניים התחבקו.
"-דיויד, לא הייתי מצליח בלעדייך, הכל בזכות המחקר שלך אתה הגאון האמיתי".
"לי אולי יש את המוח , אבל החזון שלך מבריק לא פחות, בלעדיך זה היה נשאר גימיק"
"טוב מספיק להשתפך, בוא פשוט נחגוג בלי לחשוב יותר מדי"
דיויד וג'ואל הרימו כוס ויסקי לחיים , הם השתכרו לתוך הלילה בשמחה.
.
"סטיב, אני רוצה שתחקור את מר איקס, אני רוצה שתגלה יותר על ממוריה"
נזכרתי במעסיק שלי, נזכרתי איך הוא הדגיש בפני:
"אני סומך עלייך סטיב, אבל מה שלא תעשה, אל תערב גורמים רשמיים בחקירה שלך,
המשטרה, הממשלה, הם כולם מושחתים שמשתפים פעולה, אתה תראה, אתה תחשוף את האמת לגבי מה שקרה שם, זה לטובתך, תזכור את זה".
יש לי קצה חוט, מר איקס קושר את חברת ממוריה לפשע זיכרון.
אני עוקב אחרי פרשת ממוריה לא מעט זמן, החדשות דיווחו שהמשטרה פשטה על המשרדים שלהם. לא אתפלא אם הם לא ימצאו ראיות נגד המושחתים האלו, הם בטח העלימו את כל מי שידע עליהם משהו, זה בטח מה שהם שעשו לפציינט איקס המסכן.
אוי לא!
אם הם יגלו שאיקס מתחיל להיזכר, ולמלמל "ממוריה" הם 'יטפלו' בו..
לא הייתי צריך לחקור אותו מול כולם בחצר,
אני פשוט חובבן, לכל הרוחות, נראה שאולי תוך כמה ימים הוא יוכל לדבר יותר אני אצטרך לחזור אליו בתקווה שאף אחד לא יהרוג אותו עד אז…
החושים שלי אומרים לי שמצבו קשור בוודאות לשני המנכ"לים ג'ואל ודיויד, כן, הם החשודים העיקריים שלי.
נראה שאין ברירה אלא להתגנב בעצמי למשרדים שלהם.
.
"שחררו אותי!, תורידו את הידיים שלכם ממני!!"
שלחתי אגרוף לאחד הבריונים , נראה לי ששברתי לו את האף.
חטפתי אלה לגב.
תפסתי בקבוק וויסקי יקר, ניפצתי אותו על ראשו של אחד מהם.
חטפתי אגרוף לאוזן.
גוננתי על הלסת בידי , מכה מוצלחת לשם ואתעלף.
נתתי להם קרב קשה.
אבל,
היה להם שוקר חשמלי.
הישר לחזה.
נפלתי, רעדתי , שותקתי.
הם קשרו אותי לכיסא והפליאו בי את מכותם.
.
מזל. הם לא הרגו אותו עדיין, נפגשתי שוב עם המסכן בכיסא הגלגלים,
פציינט איקס הביט אלי, הוא מגיב יותר, זה מעולה, מצבו משתפר.
אני חייב להבין ממנו הכל, לפני שהם יגיעו אליו שוב, אני לא בטוח שהוא ישרוד עוד לילה.
"מ..מ.מוריה" הוא אמר, הוא לא חידש הרבה.
"מה הם עשו לך?" שאלתי
"מ….מ…מ….ממוריה" ענה, הרגליים שלו זזו.
אני חייב לדובב אותו, לגרות לו את הראש איכשהו.
"הם עשו לך את זה?"
היה שקט לרגע, ולאחריו ענה:
"כ….כ…. כן, כ..כן ממוריה, כן" הוא רעד בכל הגוף, העיניים שלו נטו שמאלה התודעה שלו חוזרת!
"כ…כן… ממוריה.. כן … ז…זיכרון"
בינגו! יש לי פה כמעט ראיה מוצקה, מישהו ממוריה גנב לו את הזיכרון.
"בבקשה ממך תתאמץ, תיזכר… מי אתה, מה עשית… אתה מבין את מה שאני שואל"
האיש המסכן בכה, נראה שהוא די מבין את השאלות, הוא לא מצליח לתקשר, דפקו לו את המוח ממש טוב, הידיים שלו רעדו.
הוא הביט אליי עמוקות והתייפח:
"א….או…אוליביה.., ממוריה…(בכי) … זיכרון… (בכי חזק)… אוליביה!"
.
דיויד נכנס בסערה למשרד של ג'ואל.
"אנחנו מתרסקים ג'ואל, אנחנו בדרך למטה"
ג'ואל היה מטושטש מוויסקי, שעה ששכב אפרקדן בספה היוקרתית.
"לכל הרוחות ג'ואל , אני צריך שתתרכז, תתמקד!, אנחנו מאבדים פופולריות, התחרות קשה,
אין לי עוד טריקים טכנולוגיים כולם הדביקו את הפער, תעשה את הקסמים שלך תגרום להם לאהוב אותנו שוב".
ג'ואל הרים את הכוס, ספק בהתרסה:
"לחיי ההפסדים".
.
מוזיקה קלילה, חליפות , שמלות ערב ,רחשושי אנשים.
הנוף מהמסעדה היה עוצר נשימה, החופים לבנים ומזג האוויר היה מושלם, כמו שתכננתי.
"ואוו, איזה מקום יקר, אני לא מאמינה שלקחת אותי לפה, מאיפה היה לך כסף לזה?"
"אוליביה, למה השאלות הקשות האלו בואי נהנה מהרגע, אנחנו מכירים כבר שלוש שנים, רציתי לחגוג את זה כמו שצריך"
אוליביה ציחקקה,
אוי כמה אני אוהב את הצחוק הזה.
"אתה שקרן גרוע, מה אתה מתכנן לי היום?"
חייכתי, היא מכירה אותי, היא בטח הריחה אותי מקילומטר, קרצתי לה, השמפניה נמזגה והערב היה מושלם, הלוואי שהוא לעולם לא ייגמר.
חיכיתי לרגע הנכון, בקושי עבדתי אז,
לקחתי הלוואה רצינית, קניתי חליפה הזמנתי מקום במסעדה הרומנטית ביותר שחשבתי עליה, ואיך לא , רכשתי לה טבעת.
זהו, זה הרגע שאני מציע לאוליביה.
.
הוא הזריק לי משהו.
הוא שחרר אותי מהרצועות ואני מצדי חבטתי בו בכל הכוח.
"אוליביה שלי, אוליביה!"
בכיתי.
"מה עשית לה, למה לקחתם אותה ממני?!"
.
"סטיב? סטיב! תסתכל אלי" הוא היה מודאג.
"ואוו חטפת כהוגן"
הייתי מעורפל הכרה וחבול,
"סטיב, תשמע אותי, אל תתעלף לי, (הוא סטר לי) הזיכרון שלך נגנב" הוא אמר והמשיך:
"ניסיתי לתת לך מה שאני מכיר לשחזור זיכרון ,
אבל להתערב במוח זה לא כזה פשוט,
אם זה יעבוד, אתה תראה הבזקי זיכרון, הבלחות, אני מקווה שזה יעזור לך".
"אתה דיוויד סטור?"

.
אוליביה ציחקקה,
אוי כמה אני אוהב את הצחוק הזה.
.
רגע אחד, יש לי אישה????
הם הצליחו להשכיח את זה?
אוליביה הזו, היא בהחלט הטעם שלי, יפייפיה.
התחתנתי עם אוליביה?
אני, אני בקושי זוכר משהו כזה…
זה חלום? צבטתי את עצמי, זה כאב.
קלישאה מטומטמת, למה שזה יעבוד? גם בחלום אני יכול לחשוב שזה כואב, משהו לא בסדר, העברתי יד על ראשי , הרגשתי בפצע עדין, זה היה פצעון בצורת איקס.
אוי לא, הם לקחו גם לי את הזיכרון.
למה שיגנבו לי את הזיכרון? עשיתי משהו, עצבנתי אותם,
יכול להיות שכבר עליתי עליהם? אולי הצלחתי להוכיח את האשמה שלהם כבר.
למה שימחקו לי את אוליביה?
הזכרונות חוזרים אלי.
.
אסור לכתוב זיכרון לתוך מוח של אדם, אלו הם החוקים הבינלאומיים.
זוהי עברה חמורה, החוק מתיר לצפות בזיכרון של אנשים אחרים,
על הצופה להיות מודע כי מה שהוא חש וחווה הוא זיכרון של אדם אחר, ולא זיכרון אמיתי.
החוק מגן על הצופה, שעלול לחשוב שהזיכרון החיצוני הוא זיכרון אמיתי שלו, ובכך יאבד את האחיזה בשפיותו ומוחו לא יבחין בין מה אמיתי ומה מזוייף.
.
"את כל כך יפה היום" ג'ואל דיבר בחלקלקות.
"אוי תפסיק עם זה ג'ואל אתה סתם מתחנף"
"אוליביה מתוקה שלי האם אי פעם שיקרתי לך?" שאל ג'ואל את אוליביה המוקסמת
"מהרגע שראיתי אותך לא יכולתי שלא להתאהב בך,
זה הפך לי לאובססיה, הייתי חייב אותך חייב שתהיי שלי, יפה שלי"
היא ציחקקה, אוי זה הצחוק הזה, אני מתגעגע לצחוק הזה.
ג'ואל הוריד מאוליביה את הטבעת הישנה שלה.
"את לא צריכה את זה, תשכחי מזה, זה שייך לעבר" הוא הוציא טבעת ששווה מיליונים וענד לאצבעה.
"וגם זה לא באמת מסביר כמה את שווה", ג'ואל היה חלקלק כתמיד, אוליביה התרגשה,
ג'ואל ליטף את ראשה, מזיז את שערה המסתיר פצע בצורת איקס זעיר.
"ג'ואל, מתוק שלי, תמיד ידעת איך לקנות אותי"
היא התנפלה על ג'ואל.
.
הייתי קשור ולא מוגן,
הם התנפלו עלי,
חטפתי אגרוף לפנים.
אני חושב… שהתעלפתי אחרי ששמעתי:
"תעזבו אותו אני צריך אותו חי מטומטמים"
.
" לאאאאאאאא!, בן של ****"
זה ג'ואל! הוא גנב לי אותה.
אוליביה שלי!
(בכיתי)
זה מה שהאיש בכסא גלגלים ניסה לומר לי.
ג'ואל לקח את אוליביה שלי, אשתי.
הוא מחק אותי ממנה,
היא שכחה אותי.
היא הייתה העולם שלי.
מנוול ארור.
אני מתקשה לתאר כמה זה מייסר אותי כרגע.
אני ארצח אותו!
כשאמצא אותו אני אירה לו בראש!
אני… (בכיתי) אני ארצח אותו!
אני חייב לנשום,
לחשוב,
הם בטח יהרגו אותי הרבה לפני שאספיק.
אני חייב להתרכז באיפה שאני עכשיו.
מי היה המעסיק שלי?
.
דיויד שוב התלונן:
"אתה לא אותו ג'ואל, איבדת את זה"
"דיוויד אני עושה מה שאני יכול , מה עוד אתה רוצה שאעשה?"
"אנחנו בצרות ג'ואל, המניות מתרסקות, אנחנו חייבים לעשות משהו"
"אני מנסה דיוויד , אני ממש מנסה"
דיוויד נאנח,
"אתה לא מנסה מספיק , אתה כבר לא כמו פעם…
הפכת ממבריק לממוצע, העיניים שלך כבו, איבדת את החזון ג'ואל."
"דיוויד, נמצא פיתרון"
.
באפיסת כוחות שכבתי על הרצפה,
"סטיב, אתה חייב לחשוף את זה,
אני מצטער, אתה חייב לדעת מה עשו לך,
מה ג'ואל עשה לך.
הזיכרון שלך…, איבדת שנים…
אתה חייב לחקור את האמת,
תעזור לי לשים קץ לסאגה הזו, כל כך הרבה פשעים.
הזמן אזל, אין לי זמן,
איש הקשר שלך 'מר איקס' יחכה לך במוסד לשיקום הנפש, הוא ידע הכל,
תנסה לזכור, כשתפגוש אותו,
חפש בכסא הגלגלים.
זה יחזיר לך את הזיכרון."
הדמעות הציפו אותי עם הזיכרונות הבטתי בו בכוחותיי האחרונים ואמרתי:
"אני מתגעגע לצחוק שלה".
.
"מ..ממוריה, א…א… אוליביה" הוא מילמל.
נזכרתי, זאת אומרת, אני יודע מי העסיק אותי!
דוקטור דיוויד סטור! המוח של חברת ממוריה. הוא המעסיק שלי
זה לא הגיוני, הוא שכר אותי לחקור על ממוריה?
אולי הוא וג'ואל לא היו כאלו חברים טובים כמו שפורסם,
ג'ואל הזה מניפולטור הוא בטח סחט אותו, הוא בטח גרם לו לעשות דברים נגד רצונו
למה שהוא ירצה שאבדוק את ….
רגע, הוא אמר לי לחפש בכסא הגלגלים, חייב להיות שם תא סודי.
התחלתי לחפש בכסא של מר איקס, משענת היד הימינית , היא נפתחת.
כן, מצאתי את זה,
יש פה 2 כדורים ומכתב מקופל,
הכתב מתאים לזה של דיוויד.
.
חדשות מתפרצות! הכריז הקול במכשיר הזיכרון.
אנו קוטעים את השידור בשל גילויים חדשים בפרשת ממוריה.
החברה שפרצה מחדש בצורה מטאורית בדרכה להתרסקות סופית.
כעת הותר לפרסום בתקשורת כי דוקטור דיוויד סטור, ממנכ"לי ממוריה והמוח מאחורי מרבית הפטנטים שלה נמצא מת.
גופתו נמצאה למרגלות בניין ממוריה, כאשר נראה כי נפל אל מותו מן הקומה האחרונה, כשעל גופו סימני מאבק.
המשטרה פתחה בחקירת רצח ,
שאר הפרטים נאסרו לפרסום על פי הוראת המשטרה.
זוהי ככל הנראה פרשת השחיתות הגדולה ביותר שהעולם המערבי אי פעם נחשף אליו.
.
"אני עוזבת אותך, אני לא יכולה יותר לסבול אותך"
אוליביה, לא ,אל תלכי, בבקשה אני אשתנה
"אתה אף פעם לא תשתנה"
"כמה שנים עברו מאז? אתה נטשת אותי! הקדשת את כל כולך לעבודה שלך, שכחת אותי, ואני לא מוכנה לזה יותר"
מה, איך?"
"זה נגמר, תפנים את זה,
סיימנו, שלום"
" אל תלכי" התחננתי.
היא יצאה בסערה מהבית משאירה אותי לבד.
.
"דיוויד!! אוליביה שוב עוזבת אותי, המחיקות שלך לא עובדות"
"נמאס לי ג'ואל, נמאס לי!, אמרתי לך זה לא מוסרי אני לא מסוגל יותר"
ג'ואל תפס בחולצתו של דיוויד. מאיים.
"אז תמחק לה את הזיכרון חזק יותר, תשתול לה משהו רומנטי יותר שתהיה שמחה יותר"
דיוויד העיף את הידיים של ג'ואל.
"אני סיימתי" דיוויד היה נחוש.
בפרץ זעם היכה ג'ואל את דיוויד בפרצוף,
דיוויד לא ישתוק על זה יותר.
.
זאת הייתה חקירה קשה.
עשית את זה, ג'ואל? אתה זרקת אותו מהחלון?
החוקרים הציגו בפניו את התמונות של גופתו של דיוויד.
לא היה מענה.
"היו עליו סימני מאבק, אתה הרבצת לו"
הוא שמר על שתיקה.
מה עשית לדיוויד? אתה בכלל מבין שהוא מת עכשיו? אתה מסריח מאלכוהול.
ג'ואל ענה במבט ריק, לא הייתה תשובה
החוקר התייאש, שמישהו יסרוק לו את הזיכרון תעשו חיפוש מקיף.
.
הכדורים שמצאתי בכסא הגלגלים, נדמה לי שכבר לקחתי אותם בעבר,
זאת לא הפעם הראשונה שלקחתי כאלו, נדמה לי שקראו להם "מעוררי זיכרון".
אני מתגעגע כל כך לאוליביה, האם אני אראה אותה שוב?
.
התוכנית שלי עבדה,
התנשפתי,
הגעתי לגג של מגדל ממוריה,
כמה מדרגות.
הורדתי את התיק שלי והוצאתי ממנו את ציוד הסנפלינג.
צללתי לקומה של המעבדה של דיוויד.
פרצתי את החלון,
היה לי כרטיס גישה שהכנתי מראש,
נכנסתי לחדר השמור של המעבדה,
זה קל יותר משחשבתי,
בכספת של דיוויד מצאתי ממצא מעניין,
היו שם שתי מבחנות,
בתוך כל מבחנה מחוסמת היו כדורים,
על מבחנה אחת היה כתוב אוליביה,
על אחרת היה כתוב ג'ואל.
.
ג'ואל תתעורר כבר!" דיוויד שפך כוס מים לראשו.
ג'ואל שכב מבולבל, מתעורר מחלום שהרגיש אמיתי, מסריח כהרגלו מאלכוהול.
חדשות טובות, החברה מתאוששת סוף סוף, מצאנו דרך לפרוץ מחדש,
המספרים שוב פעם ירוקים".
ג'ואל ניקה את המים מפניו , וחייך.
"אמרתי לך! תוכן אמיתי ממשתמשים יעניין את הקהל".
הם שתו כוס וויסקי לחגוג.
.
מסתבר שטעיתי, האזעקה השקטה הופעלה,
המעבדה ננעלה,
אני לא יכול לצאת מהחדר,
אני לא יכול לברוח לחלון.
לכל הרוחות! אני נמצא במכרה זהב של ראיות, המחשבים של דיוויד, הכל כתוב שם, כל הפשעים שהוא ביצע, שיטות הפעולה הכל.
מצאתי מסמכים שמתארים את תהליך ההידרדרות המוסרית של ממוריה.בהתחלה הם עסקו בגניבת זיכרון מאנשים "מעניינים", הם שליבו את החוויות שלהם עם שינויים קלים בתוך הסדרות והסרטים של ממוריה.
הם ניסו לקנות את הזכרונות בהתחלה, אבל בשלב מסויים זה היה פשוט זול יותר לקחת להם את הזיכרון, הם עשו את זה להרבה אנשים אלמוניים, הם שתלו להם משהו אחר במקום .
הם יצרו קשרים חזקים עם ממשלות, הם מחקו זכרונות עבורם, צוברים בכך מימון וכוח. הם כולם מושחתים מאחורי הקלעים.
אבל הם לא עצרו שם, הם עברו על חוק הזכרון הכי חמור, הם ניצלו את המשתמשים בממוריה, הם שידרו למוח הצופים שלהם שהם אוהבים את מה שהם רואים, לא משנה איזה זבל שודר להם, הם גרמו להם להתמכר, ממוריה חזרה להיות שחקנית בשוק הם התאוששו.
אין ספק שהם קשרו קשר עם עולם תחתון וממשלות כדי להשיג את כל זה.
אבל, זה לא משנה,
הם עומדים לתפוס אותי עכשיו,
האבטחה בדרך אליי, אני תקוע, מנוטרל.
מה הם יעשו לי כשיתפסו אותי? כנראה שעדיף להם להרוג אותי.
הדלת נפתחה, חבורת בריונים דהרה אליי, זרקתי עליהם כסאות,
חשבתי מהר, פתחתי את המבחנה עם השם ג'ואל ובלעתי את הכדורים,
לא היה לי זמן לחשוב איך זה ישפיע עלי, מה שבטוח זה שזה יכריח אותם לא להרוג אותי, הזיכרונות שלו כנראה בעלי חשיבות עבור דיוויד.
הבריונים התנפלו עליי אבל אני לא הולך בלי קרב.
.
דייויד היה מתוסכל עד כדי דמעות
"אתה לא אותו בן אדם ג'ואל".
"חשבתי שזה יעזור לך, זה עשה אותך שבור, זה הכל באשמתי.
ועכשיו אנחנו מתרסקים. המון אנשים ילכו הבייתה ג'ואל."
הוא בכה, מתייפח , ג'ואל כהרגלו שכב לידו שיכור על הספה.
אני אציל אותנו! יש לי תוכנית, הכנתי הכל ג'ואל, אל תדאג.
.
"ידעתי שתנסה למחוק לי את הזיכרון דיוויד!" הטחתי בו
"אבל הפעם השארתי למשטרה הודעה וראיות לכל מה שעשית,
הם בדרך לכאן דיוויד בכל רגע הם יפשטו על המשרדים , אתה יכול למחוק אותי כמו שאתה תמיד עושה, אבל זה לא יעזור לך."
דיוויד קפא רגע, הוא הבין שזה קורה, הוא ידע שזה יקרה.
הייתה לו תוכנית
.
אני לא יכול לחיות בלעדיה, דיוויד, אתה חייב לעזור לי,
אני לא יכול לחיות בלעדיה, אני מתגעגע כל כך.
דיוויד אני מתחנן בפנייך.
"ג'ואל אני מצטער, אני לא רוצה למחוק לה שום דבר מהראש"
"בבקשה, אין יום שאני לא חושב עליה, תעזור לי דיוויד, אם אתה חבר אמיתי תעזור לי"
"מצחיק שאתה אומר את זה, אני הולך לעזור לך עכשיו" דיוויד נקש באצבעו
מספר בריונים קפצו על ג'ואל, הם נלחמו בו, ג'ואל לחם בגבורה , אך שוקר חשמלי לחזה והוא נפל משותק לרצפה, הם קשרו אותו מפליאים בו את מכותם.
"אידיוטים, אני צריך אותו חיי"
דיוויד החליט למחוק את אוליביה מראשו של ג'ואל.
.
"לא! לא שוב אוליביה, אל תלכי ממני"
"תפנים את זה, אני לא רוצה אותך, זה נגמר, ג'ואל."
היא שוב עוזבת, אני מתגעגע לצחוק שלה.
.
בבקשה בוס, הוא כולו שלך
"תעזבו אותי" נלחמתי בשארית כוחותי , הם ריתקו אותי לכסא , קשרו אותי ברצועות ,
ניסיתי להשתחרר הידיים כאבו לי , הרצועות התהדקו בגפיי, היד שלי כאבה.
"מנוול אני לא אסלח לך על זה , שחרר אותי" התחננתי לדיוויד
"עכשיו תשאירו אותנו לבד, קחו את הכדור הזה. אתם תשכחו את ארבעת השעות האחרונות.
הוא הדליק לי סיגר, כאילו ניסה לפצות על כל המכות.
נחמד מצידו, אני אוהב סיגרים טובים.
"אני מצטער", חייך.
"אתה כל הזמן עולה עלינו מחדש, אני חייב למחוק לך את הזיכרון שוב".
.
מי אני?
אני לא סטיב.
מעולם לא הייתי סטיב.
מעולם לא הייתי סטיב?
השם שלי,
הוא ג'ואל.
אני ג'ואל?
הכל מעורבב, הזיכרון שלי בוגד בי.
.
הייתי בקומה האחרונה עם דיוויד התעמתתי איתו, זאת אומרת , ג'ואל התעמת איתו, הטחתי בו את כל ההאשמות והפשעים שהוא ביצע.
"מכל מה שעשית דיוויד הפשע הכי גרוע שלך הוא שנכשלת דיוויד,
אתה לא הצלחת למחוק אותה ממני, היא עדיין אצלי בלב, בראש, אוליביה שלי, אוליביה!"
הם רבו, ג'ואל ודיוויד הלכו מכות בכל הכוח. כהרגלי, הטחתי לו בקבוק ויסקי לראש,
תפסתי אותו בצוואר וחנקתי אותו. הוא ניסה לדבר אליי
"אני לא יכול למחוק אותה לגמרי ג'ואל, היא בכל החיים שלך היא מרכזית בראש שלך, אתה אובססיבי אליה, מחיקה שלה מוחקת אותך, אני צריך אותך, הייתי צריך אותך ג'ואל, אתה לא היית פה" ג'ואל הרפה את הידיים מדיוויד.
"ידעתי שתנסה למחוק לי את הזיכרון דיוויד!" הטחתי בו
"אבל הפעם השארתי למשטרה הודעה וראיות לכל מה שעשית,
הם בדרך לכאן דיוויד בכל רגע הם יפשטו על המשרדים , אתה יכול למחוק אותי כמו שאתה תמיד עושה, אבל זה לא יעזור לך."
דיוויד קפא רגע, הוא הבין שזה קורה, הוא ידע שזה יקרה.
איבדתי את הריכוז לרגע, הוא העיף אותי לרצפה במכה ללסת, הייתי באפיסת כוחות.
הייתה לו תוכנית.
בזעם הוא הטיח כסא עץ כבד לכיווני, זה לא היה מכוון אלי, זה היה לחלון, הוא שבר את החלון.
.
האם אני הרגתי אותו?
הכדורים שבכסא הגלגלים עובדים אני נזכר בכל הזכרונות.
.
אחת האחיות ניווטה אדם שפוף בכסא גלגלים לחסות במקום מוצל.
נראה שאני הבחור שחיפשתי, הם קוראים לי 'מטופל איקס'.
בכסא הגלגלים נותרתי שבר כלי של אדם, ראשי מגולח, מרותק לכסא גלגלים , ממלמל, בוהה באוויר מבטי כבוי.
"ת…תודה לך" אמרתי לאחות, היא הנהנה, ואמרה לי בחצי חמלה:
"אני מקווה שאתה שומע אותי, קיבלת תרופה חדשה ,אני חושבת שאתה מתחיל להגיב סוף סוף"
היא השאירה אותי לדבר עם עצמי.
.
מעולם לא הייתי סטיב.
תמיד רציתי להיות בלש, אבל חשבתי שיש דרכים יעילות יותר להרוויח כסף, החלטתי להקים חברת תוכן עם החבר הכי טוב שלי, דיוויד.
אני בכסא גלגלים , בוכה ומרוסק, אני מתעורר עכשיו אני סוף סוף מתעורר,
השם שלי,
הוא ג'ואל,
זה אני, ג'ואל.
.
" ג'ואל, אתה חייב לחשוף את זה,
אני מצטער, אתה חייב לדעת מה עשו לך,
מה עשית לעצמך…
תעזור לי לשים קץ לסאגה הזו, כל כך הרבה פשעים.
הזמן אזל, אין לי זמן, אני אשחרר אותך עכשיו
איש הקשר שלך 'מר איקס' יחכה לך במוסד לשיקום הנפש, הוא ידע הכל,
תנסה לזכור, כשתפגוש אותו,
חפש בכסא הגלגלים, זה יחזיר לך את הזיכרון,
זה כנראה גם יחזיר לך את אוליביה.
.
ג'ואל היקר, אם אתה קורא את זה אני כבר מת ממזמן,
רציתי לבקש את סליחתך ג'ואל, במשך שנים מחקתי לך את הזיכרון, כל פעם שגילית את הפשעים שעשינו, הייתי צריך למחוק לך את הזיכרון, אתה תמיד התנגדת לזה.
תבין, מאז שאוליביה עזבה אותך אתה דעכת, ואיתך, כל החברה התרסקה, ג'ואל, עשיתי טעות, לא הייתי צריך לנסות למחוק את אוליביה ממך, זה שינה אותך, אתה היית הכוח המניע של החברה.
אחרי ש"הלכת" לא הייתה לי ברירה, החלטתי להציל את החברה , אלפי משרות , ואנשים שעמדו ללכת הבייתה, עברתי על כל חוקי הזיכרון האפשריים והכל כדי שממוריה לא תלך לפח, אירוני, לא רציתי שנישכח בהיסטוריה, לא הייתי מוכן לאבד את המפעל שלנו.
אחרי ששוב נאלצתי למחוק את זיכרונך הבנתי שהשקר לא יוכל להמשיך לנצח, אז הכנתי תוכנית שתנקה אותך לגמרי מכל ההאשמות, החלטתי לכתוב מכתב התאבדות אותו המשטרה תמצא, ואני מודה שם על הכל , אבל דאגתי לך, ידעתי שהמשטרה לא תסתפק במותי והם ירצו שאתה תשב בכלא על מה שעשינו לאוליביה, אז הייתי צריך למחוק את הזיכרון שלך, השוטרים לא יוכלו למצוא עלייך כלום והזיכרון שלך יהיה נקי, אז אתה תתעורר כמר איקס בבית החולים ותוכל לחזור לחייך, לפחות אתה תוכל להמשיך הלאה.
מגיע לך אחרי כל מה שעשיתי לך, אחרי כל מה שעברת.
תמיד אמרת לי שרצית להיות חוקר פרטי אז שתלתי לך את סטיב החוקר בראש, זה יעזור להחזיר לך את הזיכרון, אני מקווה שנהנית מזה לפחות.
הכדורים האלו יחזירו לך את רוב מה שנמחק, אני מצטער, כנראה שזה שוב יחזיר לך את אוליביה, אבל אין ברירה זה מי שאתה אני כבר לא אהיה למחוק אותך שוב.
היית החבר הכי טוב שלי,
חסרת לי,
דייויד.
.
התרוממתי מכסא הגלגלים, האחיות היו בהלם, קיבלתי את חיי בחזרה,
אבל, מי אני?
כמה זמן עבר מאז?
האם אני באמת ג'ואל?
אולי אני בכלל צופה ב"חווית ממוריה" עכשיו בסלון, מדמיין שאני סטיב ו/או ג'ואל?,
"מדהים" אמרתי, אמרו עליהם שהם הכי טובים בשוק.
האם באמת דיוויד התאבד בשבילי, האם באמת לא ידעתי מה הוא עשה שם במשרד?
אולי אני סובבתי את הכל כדי לצאת מזה בלי פגע?
דיוויד לקח את הסוד לקבר ועכשיו אני יכול לחיות מחדש.
אני חייב להרגע, לא לאבד את השפיות, לעזאזל, זה מלחיץ אותי,
נשימה קטנה,
נרגעתי,
אני חייב לשמור על קור רוח, לפחות זה מה שהיו מצפים ממני אם הייתי חוקר נורמלי.
הוא רצה שאחייה מחדש. אני רוצה לחיות מחדש.
אני צריך סיגר.
חייתי בעבר, חייתי בצל של זיכרון.
הגיע הזמן ליצור זיכרונות חדשים, אני רוצה למצוא את אוליביה, אני אחזיר אותה אליי.
החיים נתנו לי צ'אנס אני חייב לנסות.
הלכתי לכיוון היציאה, האחיות הלכו אחרי, ליוו אותי, הן הסתכלו עלי בהלם, משל הייתי נס מהלך.
אני יוצא עכשיו לחוויה חדשה, לחוויה החדשה שלי.