אושר72
אורן
התעוררתי נרגש מחלום. היו בו עיניים של אישה ומבט רציני וחשיבות גדולה לרגע וציפייה גדולה, לא זכרתי למה, או מי היא. היד שלי נשלחת לרקה וממששת את פס המתכת החלק והמרגיע.
בוקע מתוכו תדר גבוהה, אחיד ונעים שרק אני שומע. החזה שלי מתרחב בנשימה עמוקה והעיניים נעצמות שוב.
אני אורן בן שמעון, בן 34, משתמש בהתקן (קסדה) לשיפור\ וויסות, בונה כלי מיתר ונגן גיטרה חובב, גר בנווה שאנן. מולי יש מין ענן שחור. אני יודע שזו תיבת הזיכרונות שלי. אני לא רוצה לדעת מה יש בתוכה. היא מפחידה אותי. לידה יש הוראות להפסקת פעולת הקסדה, לא! אחורה! אחורה! גר ברחוב שאול 23. יש לי חתול בשם ג'וק שצריך להאכיל. הוא חמוד. אתמול עבדתי על גיטרה בס שחורה שכמעט סיימתי, על כלי מתומן בעיצוב אישי שאני קורא לו תמנוני ועל גיטרה קלאסית עם עץ נהדר- הצוואר היה כל כך יפה כשסיימתי לשייף אותו! היום אצבע אותו והיופי הזה יוכל להישאר נקי ומבריק לשנים.
ההתקן עוזר לי לחיות טוב. האצבעות ממששות את ארבעת פסי המתכת השטוחים הדקים- שניים צמודים לרקות מתחת לקו השיער ושניים בין התלתלים, נפגשים כולם מעל מרכז המצח ובבסיס הגולגולת. אם אדלל את הלכה אוכל לעשות יותר שכבות וייצא עוד יותר יפה.
אני אורן בן שמעון. אני רעב.
הרגליים נוגעות ברצפה הקרירה. לשטוף פנים, להוציא גרנולה וחלב מהמקרר. הגרנולה כל כך טעימה שאני אוכל שתי קערות.
מולי תלוי דף גדול ולידו תמונה שלי עם אבא, אמא ואחותי.
על הדף כתוב:
סדר יום:
6:00 ארוחת בוקר
6:15 להסתכל בנוף
6:25 לצחצח שיניים
6:30 ריצה
7:00 מקלחת
7:10 נגינה
7:50 לצאת
8:00 עבודה בסדנא
12:00 הפסקת צהריים
13:00 עבודה בסדנא
17:00 טיול וקניות
18:00 סידור וניקיון בבית
19:00 נגינה
19:30 ארוחת ערב\חוג\ אמא
לישון
אני באמת רוצה להסתכל בנוף. החלון הגדול בסלון פונה לגבעות והרים, למפרץ ואפילו המנופים בנמל יפים. אתמול הייתה ראות יותר טובה אבל דווקא הערפיליות עושה את הכל קסום, ההרים נעלמים לתוך השמים ולא ברור אם בסוף יש עננים או עוד הרים והכפרים נראים כמו באגדה. גם ג'וק בא להתלטף איתי.
לצחצח שיניים, לשטוף טוב טוב.
נעלי הספורט אוחזות לי בדיוק את כפות הרגליים והגוף מבקש להתחיל לרוץ כבר במדרגות. הריצה של אתמול הייתה מוצלחת, ברחובות הקטנים עד גן השעשועים איפה שיש ברזייה ואישה עם עגלת תינוק שחייכה אליי ואז עד לדרך העפר בין העצים וחזרה.
הרחוב שקט. איש עם חולצה מכופתרת מחייך אליי וקורא "אורן! בוקר טוב!" אבל לא נראה שהוא רוצה לפתח שיחה אז אני מחזיר "בוקר טוב" וממשיך לרוץ. האישה עם העגלה שוב שם. היום היא שקועה בטלפון אז אני אומר לה "בוקר טוב" והיא מרימה את הראש מהר ואז גם מחייכת.
בשמחה אני ניגש לברזייה וקצת ממשיך להסתכל עליה תוך כדי המתיחות. הגוף מבקש לרוץ מהר- בירידות ובעליות אני מתנשם ומזיע וטוב לי.
בחזרה בגן השעשועים האישה כבר הלכה ואני שותה וממשיך הביתה, מקלחת, חצי שעה נגינה, להתלבש ולסדנא.
הסדנא נמצאת ברחוב הגליל מאחורה. המנעול נפתח בקלות ודלת הברזל קצת חורקת. הריח של העץ והלכה מקדם אותי בברכה. הכל בדיוק כמו שהשארתי אותו אתמול כי רק אני עובד פה.
קודם כל צריך לשמן את הדלת שלא תחרוק- מי ששומר לא צריך לקטר.
בסטנדים מחכים לי הפרוייקטים. הצוואר של הקלאסית אפילו יותר יפה ממה שזכרתי ולמרות שמתחשק לי להתחיל לצבוע אותה מיד אני מתאפק ומתבונן היטב גם בבס השחורה ובתמנון ואז ברשימה של הפרוייקטים שעוד לא התחלתי: שתי ספרדיות, אחת מהן שלושת רבעי, עוד קלאסית בכחול. עוד פרוייקטים שלא אישרתי. בסדר גמור.
אחרי שכבה ראשונה לקלאסית אתחיל להרכיב את הרכיבים הקטנים לבס ואז אדביק את הגוף של תמנוני לצוואר. עדיין לא אתחיל את הספרדיות אבל צריך כבר להזמין חומרים.
הלכה והטרפנטין מתערבבים בריח משכר, הכנתי תערובת דלילה במיוחד ואשתמש במברשת חדשה כדי שהשכבות יצאו ממש חלקות.
תוך כדי העבודה השלווה מציפה אותי. הריחות, והעץ הנהדר הזה ממש מיוחד! כשהיא מוכנה לייבוש והמברשת נקייה השחורה כבר קוראת לי. בעבודה איטית, קפדנית כל חלק מודבק או מוברג למקומו. כל דבר בדיוק איפה שהוא צריך להיות ואז כבר מצלצל שעון לארוחת צהריים. אני מסיים, מניח את כל כלי העבודה במקום ומתלבט איפה לאכול. בפלאפל היה אתמול מוכר עצבני שהתווכח על הממשלה בקול רם עם איש שמן.
בתיק הטלפון מראה שתי שיחות שלא נענו. מאמא.
אמא
ד"ר ברונשטיין, אתה בטוח שיהיה בסדר? כבר יש לנו כרטיסים ומלון והכל. כן אני יודעת ששום דבר לא בטוח כן. כן, רשמתי כל מה שדיברנו ונעשה סדר יום קבוע ונתלה במקום בולט. כן. בטח. כן אני אדבר איתו. לא, אני רגועה, אני רגועה, רק בעלי אני לא יודעת אם הוא בכלל בעניין של זה, הוא היה מעדיף להישאר בבית כרגיל. כן, כן, בטח. אתה צודק. לא אני רגועה, אני פשוט דואגת לו, מה יהיה כשאני לא אהיה שם, כשאני לא אוכל יותר… אני יודעת שהמחקרים מראים, אבל בכל זאת קשה. כן. הרי כל יום מקסימום יומיים אני אצלו, הרי בן אדם לא יכול לחיות בלי קשר חברתי, נכון?! אנחנו יצורים חברתיים! משפחתיים! הרי אני לא יכולה שוב שהוא ישאל אותי מי אני נכון? אמא לא יכולה… כן. הוא באמת מתוק ככה ושמח תמיד אבל זה כמו תינוק תמיד נראה לי… זה כמו… מה זאת אומרת 'מככב' אני שואלת? זה רק חוג פעמיים בשבוע. אז מה זה עוזר שהוא מרוויח יותר ממך? בלי חברה בלי אישה… מה עוזר הכסף בבנק? בסדר בסדר בקרנות איכותיות אני יודעת אתה צודק אבל מה שווה הכסף בלי משפחה? כן אני זוכרת איך היה אז. אולי אני מדחיקה ורק רוצה שתרגיע אותי שהכל בסדר. די די אני זוכרת שזו הייתה גם החלטה שלנו. כן. כן. לא אל תעלב ד"ר אנחנו מאוד מעריכים את כל מה שאתה עושה אתה כבר בן משפחה, פשוט עכשיו אני דיברתי איתו והוא כמו תינוק- מלאך תמים כזה לא דואג משום דבר "אמא הכל בסדר" הוא אמר לי ושוב חשבתי אולי יש איזה דרך אמצע. כן בטח אני אשמח לספר שאתה ממליץ. כן, כן, אתה אולי צודק ד"ר ברונשטיין. תודה. כן. תודה. לא לא, בעלי ממילא לא יסכים לכלום הוא בטראומה מה… מה שהיה לנו אז. כן, תודה לאל. כן כן גם תודה למדעי המוח. אתה לא צריך להסביר לי שוב. תודה ד"ר, תודה. כן כן בטח שאני זוכרת. טוב להתראות. כן אני ארשום לך. כן. תודה. ביי. ביי.
לילי
שוב ראיתי אותו מהחלון באותה שעה בדיוק ושוב חשבתי- זה יכול להיות כמו להתחתן עם מלאך. בהתחלה חשבתי שהוא איזה אוטיסט עד שרווית ראתה אותו גם ואמרה שהוא די חמוד עם הקשת בשיער כמו כתר של נסיך מאגדה והסבירה לי שזה מין פיתוח חדשני משוכלל שעושה אנשים גאונים. וכמו שהבנתי כשדיברתי איתו גם מטפל בבעיות שלך. כלומר הוא לא בדיוק הסביר, רק גמגם "זה… עוזר לי… שומר עליי… לא… לא יכול להסביר…. כן… זה עוזר לי." פשוט יצאתי ותפסתי אותו ברחוב לפני שבוע. אבל חוץ מהרגע הזה הוא נראה כמו מישהו שתמיד שמח, שזה הפוך מרועי, ומסתכל על הכל בעיניים טובות, שזה גם הפוך מרועי, וגם נראה לא רע ואפילו שחשבתי (עד רועי) שאני אוהבת גברים חזקים ובטוחים בעצמם, שזה הוא לא, הוא מוצא חן בעיניי. הוא לא נראה חזק. הוא נראה מלאכי כזה. לא מפה. סיפר לי בכזו שמחה על העבודה שלו שהוא בונה גיטרות ומנגן ויש לו חתול.
זה לא שיש לי זמן לצאת לדייטים או משהו, כי רועי בחיים לא ייקח את הילדים ליותר משעתיים ועד שזה קורה אני חייבת לכבות את המוח מול איזה סדרה או לבכות אחרי איזו הערה שלו. מניאק.
ואם מה שקראתי באינטרנט על אורן בן שמעון נכון, אז הוא בונה כלי נגינה ברמה בין לאומית ווטאבר שזה אומר, אבל נשמע כמו מישהו שמרוויח טוב. ואני יודעת שהוא הולך כל יום לעבודה, שיחסית לכל מיני גברים זה לא מובן מאליו. הכרטיס ביקור שלו אצלי בתיק מאז.
מידי פעם אני רואה אותו עם אישה מבוגרת שנראית כמו אמא שלו, תמיד עם בגדים צבעוניים מכוערים שנראים יקרים, ושרשראות וצמידים וטבעות. וגם ראיתי אותה נוהגת ברכב שנראה יקר. בטח משפחה עשירה עם וילה בדניה.
מעניין מה הבעיה שלו, כי הוא נראה כמו הבנאדם עם הכי פחות בעיות בעולם הזה.
אורן
אמא שלי נראית מודאגת ועצובה וכשאני אומר לה שהכל בסדר היא מסתכלת עליי העיניים לחות ומחייכת חיוך עצוב. "כן נוני, הכל בסדר. אתה בסדר, אני בסדר." ומספרת לי על המשפחה ומראה תמונות. גם שלשום היא סיפרה לי על המשפחה. שלאבא כואבת הברך אבל הוא לא אומר כלום אבל היא יודעת שבגלל זה הוא לא בא, ועל אחותי כרמל שעובדת בקוואלקום והיא כל כך אחראית ושיש לה חבר שקוראים לו גיא שאין לה עדיין תמונה שלו להראות לי, ועל סבתא דלית שכל הכבוד לה שהיא עדיין עושה הכל לבד גם מלפפונים חמוצים.
כשהסנדוויצ'ים שלנו מגיעים היא לא אוכלת כמעט רק מסתכלת עליי אוכל ושוב יש לה עצוב בעיניים.
אני לועס טוב טוב, הסנדביץ' טעים והיא עדיין רק מסתכלת עליי אוכל. כשאני מסיים היא חותכת את שלה לחתיכה גדולה וחתיכה קטנה, את הגדולה היא שמה מולי ואת הקטנה אוכלת לאט "זה באמת טעים" היא אומרת בפה מלא והחיוך מגיע קצת גם לעיניים שלה.
אחרי שאנחנו מסיימים ללעוס טוב טוב אמא אומרת שמחר אבא והיא יבואו אליי לסדנא בשתיים עשרה ונצא לחופשה במלון ביוון. שנהנה שם ונבלה. ניסע לשדה התעופה ונפגוש שם את כרמל, נאכל משהו שם, נטוס במטוס ואז נגור במלון יפה ונטייל ונאכל אוכל יווני טעים ושירה השכנה תאכיל את ג'וק.
אני שואל אותה מה עם הפרוייקטים והיא מסבירה שמגיע לי חופש כי אפילו בשבת אני עובד ושאני אזכור כי אנחנו טסים בחמישי וחוזרים בשבת אז ראשון בבוקר זה פחות מ72 שעות ואז אני אמשיך אותם ושד"ר ברונשטיין אמר שככה זה הכי כדאי.
אז אחרי מחשבה וכוס מים אני מסכים. אמא הולכת לשירותים ואז קוראת למלצרית ומשלמת ואנחנו נפרדים.
הלכה כבר בטח התייבשה אז אפשר לצבוע עוד שכבה.
אמא
אני משאירה לאלכס הודעה לפני שאני מתחילה בנסיעה "הי מאמי, פגשתי עכשיו את אורן בקפה קפה וסיפרתי לו והכל טוב. אפשר שנדבר כשאחזור הביתה? אני עוברת בחנות, אז עוד חצי שעה, טוב? ב…אה… אחת וחצי בסדר?" זה חשוב לו שאהיה מדויקת אחרת הוא כועס.
בדלת הזמזום של הסורק עושה לי תחושה טובה, כאילו זה ממש הבית שמברך אותי ובודק שאני זו באמת אני, שומר עלינו. הדלת נפתחת והשפתיים שלי עושות חיוך אבל אלכס עוד לא פתח את הדלת. באמת רק אחת עשרים ושתיים. יופי. מאז שלפני המון שנים אמרתי לו משהו על זה שהוא נראה מצחיק כשהוא עובד הוא תמיד עובד עם דלת נעולה, ולי מותר רק להיכנס לנקות.
הגוף שלי שוקע בכורסא בסלון והראש בדאגות ומחשבות ורק כשאני שומעת את הדלת של אלכס נפתחת אני חושבת שיכולתי להכין לעצמי קפה. לא חשוב.
בעלי מתיישב מולי ואני מוכנה עם חיוך. "איך הולך" אני שואלת והוא מחזיר בעוד "בסדר, כרגיל" אני מרגישה שאין לו מצב רוח אבל אנחנו חייבים לדבר "חשבתי שצריך לסגור דברים לפני הטיסה, דיברתי עם ד"ר ברונשטיין והוא אמר שנעשה לו"ז קבוע לכל יום ונתלה במקום בולט, אז כדאי שנחשוב מה אנחנו רוצים לעשות, טוב? "את מודאגת" הוא קובע, נחרץ כמו תמיד, צודק כמו תמיד, לא עונה לי כמו בדרך כלל. "לא, כלומר קצת… ברונשטיין הרגיע אותי, בכל זאת לא טסנו כבר שנים…" "כן" אלכס מחזיר לי "ראיתי שדיברתם שבע עשרה דקות" העלבון עולה לי בגרון לרגע ואני מזכירה לעצמי שזה אומר שאכפת לו, שזו הדרך שלו להראות את זה. "כן" אני עונה "אבל אני כבר רגועה. זה לא חשוב. מה בא לך לעשות ביוון? יש לנו יום הגעה אז בטח נאכל במסעדה במלון, יום מלא ועוד יום עד שתיים. רוצה לטייל בבקרים? יש שם מסלולים נחמדים, קצרים והמלון עושה הקפצה להתחלה ולחזרה בלי תוספת תשלום" אלכס מסכים לכל ההצעות שלי ואפילו נראה קצת שמח מהטיולים, בוחר איתי שני מסלולים מהרשימה.
כשהילדים היו קטנים היינו מטיילים כמעט כל שבת.
רק שעכשיו יש לנו ילדה שלא רוצה להביא את החבר שלה לחופשה על חשבוננו ועוד אחד בן 34 שכנראה אף פעם… לא משנה. הם צודקים. לפני ההתקן זה היה גיהינום, וכבר שנים לא הייתה לנו הזדמנות להיות ביחד כמו משפחה. אני מחליטה להנות ויהי מה, נכנסת לאתר של המלון לסדר את הלו"ז ולהתלבט על הקינוחים בארוחות שנאכל. אני מתפרעת ולא חושבת על הקלוריות.
לילי
דווקא היום הוא לא בא. החלטתי לדבר איתו שוב וגם עם אמא שלו. אצלי בראש כבר עברנו לדירה הגדולה שלו ואלה משחקת במחרוזות של האישה הזו באיזה בית עם בריכה בדניה וקוראת לה סבתא.
קראתי על ההתקן הזה באינטרנט בלילה. יש המון סוגים, ואי אפשר לדעת מבחוץ מה זה עושה. בסינגפור זה די נפוץ כבר. 'קסדה' של פס אחד יכולה לשפר יכולת מיקוד ולהעלות רמת ביצועים. מין ריטלין של עשירים, בלי תופעות לוואי. ויש קסדות שמכסות את כל הראש ויש בתוכן מסך בשבל מתכנתים ומנתחים וגיימרים וכל מיני מיליונרים כאלה.
נראה לי שלו יש אחד כמו כתר ועוד שניים מתחבאים בשיער. זה יכול לשפר ביצועים בלימודים בריכוז, בתוצאות של מבחנים, בספורט, בספורט מקוון. באולימפיאדה הבאה יהיו מקצים נפרדים לאנשים רגילים ולספורטאים מתוגברים.
הוא לא נראה כמו ספורטאי או גיימר או אפילו גאון. פשוט כמו מישהו שהחיים לא מועכים אותו. שהכל בסדר אצלו. שהכל באמת טוב.
על טיפולים קוגניטיביים ונפשיים היה יותר קשה למצוא מידע. 'טיפול בטראומות' טיפול בזיכרון' 'נירמול תפקודים' 'וויסות תפקודי מוח' בעיקר פרסומות על כמה זה עובד באופן מיידי בלי השפעות לוואי וסיפורים על אנשים שחזרו ללכת או שניסו להתאבד ועכשיו הם שמחים. אולי הוא כזה. לא מפריע לי.
עידן הבוס שלי שואל "רצית הפסקה בשתיים עשרה ועשרים, לא?" ואני אומרת לו שזה נדחה בסוף.
מחר אני אדבר איתם.
אני מקווה שלא פספסתי את ההזדמנות, שהוא לא נעלם,
המלאך בעל בכתר שלי.
ד"ר ברונשטיין
לכבוד: sofer_aviv@uni.org.il
מאת: bron_n@uni.org.il
נושא: בהמשך לשיחתנו
אני מעלה על הכתב טיוטה לעיונך לפני ההגשה לאוניברסיטה.
מהבחינה העסקית נפעל לבניית גוף להכשרת מטפלים בשיטת 'אושר72' עבור בריינטק בעזרת קארל פיורינג.
מהבחינה האקדמית, אני כותב בקשה לפוסט דוק' בהנחייתך באונ' ת"א על הגבלת זיכרון לטווח ארוך ככלי לטיפול בדיכאון וחרדות.
ההצעה תכלול סקירה מדעית- טכנולוגית ונפשית, סקירה של היסטוריית הניסויים והצגת א.ב כמקרה מבחן מוצלח. כמו שסיפרתי אני מלווה אותו ואת המשפחה כבר 7 שנים- היסטוריה רפואית, תיאור מקרה והשפעה על המשפחה- זה מעניין למרות שזה עלול להעלות סימני שאלה, ובעיני אפילו עדיף להציג את זה ולהראות את הליווי שהמשפחה קיבלה, הם גם יתראיינו אם נרצה ויגידו דברים טובים.
הבחור כמו שסיפרתי לך נראה שליו ושמח, נראה טוב בכללי ועושה דברים מדהימים עם הידיים. אז הוא גם יצטלם טוב כשנגיע לשם.
כל המסמכים הרשמיים מצורפים,
אם צריך להוסיף משהו תכתוב לי.
בברכה
ד"ר נעם ברונשטיין M.d
מומחה לנוירולוגיה
מומחה לטיפול מתקדם בדיכאון וחרדה
מייסד שיטת 'אושר72'
מנהל-שותף בחברת B.L.T השקעות
אורן
מהמטוס הכל נראה קטן ורואים גם את הכנף. מעל הים ישנתי, אמא נרדמה ואבא בטלפון. כרמל עוצמת עיניים עם אוזניות. העננים מאוד מאוד יפים מלמעלה. כמו הרים וארמונות לבנים.