האיש שידע יותר מדי
"אני הולך על זה!" גמר בליבו אריק, הזריק לעצמו את החומר היקר והלך לישון את שנת הלילה שלו. הוא טרם הבין זאת אבל הבחירה הזאת תשנה את חייו לחלוטין.
עד גיל 33 חי את חייו, אריק טולדנו, ככל ישראלי. הוא לא חשב שיש בו משהו מיוחד או ייחודי. אבל אז התחילו כאבי הראש, שהלכו והתגברו ככל שנקפו הימים וממש פילחו את ראשו. לאחר מספר חודשים של כאבים בלתי יתוארים, בהם ראה את כל מומחי הרפואה וניסה את כל הטכניקות והתרופות הידועות, הבין כי מהרפואה הקונבנציונלית לא תגיע הישועה ולכן הוא החל לחפש ברשת. בהתחלה באינטרנט ולאחר שהבין שגם כאן הגיע לדרך ללא מוצא, הוא הגיע דרך חבר של חבר, לרשת האפלה. התברר לו מהר מאוד כי מדובר בסופרמרקט כלל עולמי מקוון בו מוכרים הכל מתחת לרדאר- מנשק ביולוגי ועד לתרופות והליכים ניסיוניים שטרם אושרו על ידי המוסדות הרשמיים. זה בדיוק מה שהוא חיפש- תרופה שתציל אותו מכאב הראש המעיק שסירב לעבור. לאחר חיפוש מתיש הוא מצא את זה- "הדור הרביעי של FGL", תרופה שפותחה לאחר שנים רבות של מחקר על חלבון הקיים באופן טבעי במוח והוא בעל תפקיד מכריע בתהליכים של למידה וזיכרון הואיל והוא מפעיל מסלולים החשובים לתקשורת בין התאים. בעוד תרופות על בסיס FGL היו עדיין בחיתולן, במזרח אירופה היו אתרי ניסוי סודיים שעבדו כבר על הדור הרביעי של התרופה. בדור הזה של התרופה הניסיונית לשיפור היכולות הקוגניטיביות, בניסויים המוקדמים על בני אדם, תופעת הלוואי הבולטת שלה הייתה העלמת כאבי ראש. בדיוק מה שאריק חיפש. היתרון היה שזריקה אחת מספיקה לטפל בבעיה לכל החיים. החיסרון היה, המחיר. זריקה אחת עלתה 25,000 דולר. לאחר הרהורים רבים, הוא העביר את רוב החסכונות שלו, 25,000 דולר, לחשבון בנק בבלארוס ולאחר מספר ימים הזריקה הגיעה לפתח ביתו עם שליח.
כשקם למחרת בבוקר הוא הרגיש שמשהו שונה. הוא הבין מיד כי הראש שלו הפסיק לכאוב "זה היה מהיר!" חשב לעצמו בשביעות רצון ושם פעמיו לעבודתו כרואה חשבון ב"סומך-חייקין". בדרכו לעבודה, עצר לקנות קפה בטייק אוויי ב-"Arcaffe" ברחוב הארבעה. בעודו ממהר החוצה עם הקפה, עצר אותו אדם מבוגר ושאל אותו-
"סליחה, אולי אתה יודע איפה נמצא רחוב צקלג?"
האינסטינקט הראשוני של אריק היה לומר לאדון כי אינו יודע, אך במקום זה אמר-
"אני רואה שאתה רוצה להגיע לשם ברגל. יופי! זה קל יותר. בקיצור, תמשיך עם הרחוב לכיוון מערב עד לצומת. בצומת קח שמאלה לקרליבך ותלך עד לצומת הגדול, תחצה אותו ותיקח בו ימינה על החשמונאים ואז בפניה הראשונה תיקח שמאלה. תגיע לרחוב שאחרי כמה עשרות מטרים מתפצל. הפיצול השמאלי הוא רחוב צקלג"
"וואו, תודה! אני רואה שאתה מכיר את האיזור כמו את כף ידך", אמר לו והלך לדרכו.
אריק היה המום מכך שהוא ידע היכן נמצא רחוב צקלג. הוא מעולם לא שמע על הרחוב הזה, לא כל שכן, כיצד להגיע אליו. כשחשב על הכל, אמר לעצמו "מה זה בכלל צקלג. איזה שם מוזר?!" ובדיוק כשסיים לתהות לגבי זה, התשובה לשאלה עלתה בראשו- "צקלג היא עיר פלישתית מקראית מתקופת דוד המלך, שנכללה בסופו של דבר, בנחלת שבט יהודה". הוא לא הבין כיצד הוא יודע את הדברים הללו. הוא לא זכר שאי פעם הוא שמע על העיר הזאת או על הרחוב הזה. לאחר מספר רגעים של תהייה, הוא שם לב שהוא כבר מאחר לעבודה, ומיהר לדרכו.
כשהגיע לעבודה, עלה למשרדו בקומה השישית של הבניין. הוא היה באמצע הביקורת החשבונאית על חברת TK הידועה. לאחר מספר דקות בהן הביט בעבודתו, אמר לעצמו- "משהו במספרים לא מסתדר לי". לאחר מספר דקות של עיון במסמכים השונים, אמר לעצמו "מישהו בחברת TK מועל בכספים". לאחר עיון נוסף במסמכים, הוא יצא ממשרדו והלך ישירות למשרדה של המנהלת שלו, שיפרה. כשנכנס אריק למשרדה, אמר בדרמטיות-
"שיפרה, מצאתי ראיות למעילה של 1,627,500 ₪ שנעשתה על ידי אחראית הספקים, מישהי בשם סימה שילוני, ממשרד החשב של TK"
"אתה בטוח? זה לא משהו פשוט מה שאתה אומר לי. אנחנו חייבים להיות בטוחים במאה אחוז לפני שאנחנו באים עם דבר כזה לחברה", אמרה, ולאחר שאריק הנהן בביטחון, הוסיפה-
"אני באה אליך, אני רוצה שתראה לי את הכל"
כשהגיעו למשרדו של אריק, הראה לה אריק את עשרות המסמכים המפלילים, ובתגובה ביקשה שיפרה לראות את האקסל של החישובים שערך על גובה המעילה. בתגובה אמר אריק, כשהוא נבוך-
"זה ישמע מוזר, אבל לא השתמשתי באקסל, עשיתי את כל החישובים בראש, בדיוק לפני שהגעתי אליך"
"איך עשית את החישובים בראש, הגעת לעבודה לפני בערך חצי שעה, בזמן הזה, גם עלית על המעילה וגם חישבת בראש את כל החשבונות שעל המסמכים האלו. יש פה קרוב למאה מסמכים שעל כל אחד מהם סכום שונה. אני מקווה שאתה מבין למה מה שאתה מספר לי נשמע מוזר", ולאחר מספר רגעים בהם הביטה במסמכים שמולה, אמרה-
"שב, נעשה את האקסל הזה ביחד. אבל תדע לך שזה שלא עשית את החישוב הזה בעצמך, זה חובבני משהו. אתה לא יכול לבוא בהאשמות על מעילה, לפני שאתה מגובה במספרים"
לאחר שעה של עבודה משותפת, שבמסגרתה הכניסו לרשימת אקסל ארוכה את הסכומים שעל המסמכים ובדקו שוב ושוב שהמספרים שהכניסו מדויקים, לחצה שיפרה על אייקון הסיגמא באקסל ולמול עיניהם נגלה המספר- 1,627,500 ₪. בדיוק המספר בו נקב אריק כשהגיע לשיפרה לראשונה. באותו הרגע הביטה שיפרה על אריק ההמום, ואמרה לו-
"אתה בטוח שלא עשית אקסל על המספרים הללו? אתה יודע מה ההסתברות שחישבת הכל בראש?"
לאחר רגע קט, ענה לה-
"הסתברות של 1 ל-4,627,432 מיליון", והיה המום בעצמו מהתשובה שלו.
"רגע אחד, מה קורה פה?! הפכת בין לילה לגאון מתמטיקה?!", תהתה בקול רם, ומיד לאחר מכן שאלה בקנטרנות-
"מה השורש הריבועי של 9,327?"
"נראה לך שאני יכול לחשב את…96.57", אמר אריק, ושיפרה לקחה מיד מחשבון, חישבה את התוצאה, והפנים הנדהמות שלה, אמרו הכל.
השמועה על גאון המתמטיקה החדש, פשטה כאש בשדה קוצים בכל הבניין. ועובדים רבים הגיעו למשרד של אריק וחדו לו חידות מתמטיות. כך לדוגמא, דוידי, מהמשרד הסמוך שאל-
"מה הספרה ה-99 אחרי הנקודה בפאי?"
"7", ענה ללא היסוס.
"מה המספר הראשוני הגבוה ביותר המוכר לאדם?", שאל ברוך יחזקאלי, אחד המנהלים הבכירים ששמע גם הוא על ילד הפלא מקומה 6.
"2 בחזקת 74,207,281 פחות 1".
כך המשיכו להגיע אנשים מכל הקומות וחדו לאריק שלל חידות מתמטיות סבוכות, שאריק פתר בתשובה מדויקת, כהרף עין, כאילו כולם שאלו אותו, כמה זה שתיים ועוד שתיים. אריק שהיה המום מרמת הידע שלו, המשיך לענות לשאלות הרבות כשבתוך תוכו, הוא נפעם מהיכולת הפתאומית והלא מוסברת שהפגין במתמטיקה. ככל שחלף הזמן הוא הבין כי זריקת ה- FGL הניסיונית שלקח ככל הנראה לא רק העלימה לו את כאב הראש אלא "פתחה לו את הראש" ושיפרה את כל היכולות השכליות שלו.
בסוף היום, היה אריק עייף וירד במעלית לחניון. כשנכנס למעלית, פגש בה את רחמים עובדיה, רואה החשבון הוותיק ביותר בחברה והיועץ האישי של המנכ"ל. אדם בסוף שנות ה-50 שלו, עם גובה של קצת יותר מ-2 מטרים. כשראה אותו רחמים, אמר לו-
"הבנתי שאתה סוג של גאון מתמטיקה. חבל שאתה לא גאון ברפואה, היית יכול לעזור לי עם כאבי הגב הארורים".
בתגובה אמר לו אריק-
"ראיתי אותך יושב במשרד שלך בכמה פעמים שעליתי להנהלה. הבעיה שלך היא שכל עמדת העבודה שלך לא מותאמת לאדם בגובה שלך. אתה יושב שם כפוף לגמרי. אתה צריך לשנות לחלוטין את המיקום של המושב שלך, את הגובה שלו ואת גובה מסך המחשב, כך שתשב בתשעים מעלות כשאתה ממוקם בדיוק מול המסך ועינך נמצאות בקו ישר, עם השליש העליון של מסך המחשב. בנוסף לכך, תתחיל לקחת אימוני פילאטיס. פילאטיס מכשירים ולא פילאטיס מזרן. אתה חייב לחזק את שרירי הליבה שלך. אלו השרירים הפנימיים יותר שעוטפים את איזור הבטן והגב התחתון. אם תחזק אותם, הם יתפקדו כחגורת גב טבעית וכבר לא יהיו לך כאבי גב", אמר בביטחון, כשלא ממש ברור לו, מהיכן הוא מבין פתאום בארגונומיה, באימון גופני ובאנטומיה.
"אני רואה שאתה חזק גם בתחומים אחרים. נראה לי שאני אקח את העצות שלך. באמת הגיע הזמן שאני אעשה משהו עם עצמי", אמר ושניהם יצאו מהמעלית ונסעו לדרכם.
בנסיעה של אריק לביתו בהרצליה, הוא לא הפסיק לחשוב על היום המוזר שהיה לו. הוא עדיין לא היה בטוח ב-100% שזריקת ה-FGL אחראית לכל השינוי שהתחולל בו. אבל בדבר אחד הוא היה בטוח- אם היו שואלים אותו אתמול את מה ששאלו אותו היום, הוא לא היה יודע דבר וחצי דבר. בשלב מסוים הוא החליט להתנתק קצת מהמחשבות והדליק את הרדיו על גלגל"צ. מבזק תנועה הודיע על פקק תנועה גדול בכניסה להרצליה, עקב שמן שנשפך על הכביש. הוא חשב לרגע ומיד כיוון את רכבו למסלול נסיעה אחר, לכיוון רמת השרון. הוא נסע דרך רחובות ראשיים, רחובות צדדים ואיזורים שמעולם לא ביקר בהם בעבר. תוך פחות מחצי שעה הרכב שלו כבר חנה בחניון הבניין שלו והוא יצא ממנו כשכעת ידע כבר בוודאות שמה שחווה לאורך כל היום המוזר שעבר עליו, התחיל בזריקה שלקח בלילה הקודם.
כשהגיע לדירה שלו, התקשר מיד לאחיו הגדול, יוני. יוני היה גם החבר הכי הטוב שלו וגם האדם בו הכי בטח. כשענה יוני, אמר לו-
"יוני, תשמע, משהו מוזר ברמות עובר עלי מהבוקר"
"מה זאת אומרת? אלו עוד פעם כאבי הראש?", שאל בדאגה.
"לא, זה לא קשור לכאבי הראש. הראש כבר בסדר. מה שמוזר הוא שמהבוקר אני יודע הכל!", אמר בדרמטיות מבלי להזכיר במילה אחת את הזריקה שלקח.
"מה זאת אומרת אתה יודע הכל?!, שאל בפליאה.
"זה בדיוק מה שאמרתי. נסה לשאול אותי שאלה, שאין סיכוי שאני אדע את התשובה עליה ותראה מה קורה", אמר אריק.
"מעניין…אני יודע שאתה לא ממש חזק בכדורגל, אז אני אשאל אותך שאלה מעולם הכדורגל. מה היה מספר החולצה של אורי מלמיליאן כשהוא שיחק בבית"ר ירושלים?"
"8".
"טוב, זה היה קל. בוא נשאל אותך משהו יותר רציני", ולאחר מספר רגעים שאל-
"יש לי!…איך קוראים בלועזית למושג הזה, בו אתה מחפש משהו אחד ומוצא משהו אחר, אפילו טוב יותר ממה שחיפשת… את זה אין סיכוי…"
"סרנדיפיות. מקור השם הוא במילה סרנדיפ, השם העתיק של סרי לנקה…", ענה.
בתגובה, עצר אותו יוני באמצע המשפט ואמר בפליאה-
"רגע, זה אמיתי, אתה לא מסתלבט עלי?! אין סיכוי שגם אם היית מחפש את זה בגוגל, היית מוצא את זה כל כך מהר…"
"זה מה שאני מנסה להגיד לך בשלוש הדקות האחרונות"
"טוב, אני בא אליך! אל תלך לשום מקום ואל תספר לאף אחד על היכולת החדשה שלך!", אמר וניתק.
לאחר שניתק, עשה אריק חישוב בראשו ואמר לעצמו- "יוני צריך להגיע אלי מרחוב גאולים בחולון. היום יום חמישי, היום העמוס ביותר מבחינת תנועה באיילון ובנוסף לכך, יש את הפקקים הגדולים בכל הכניסות להרצליה, בגלל השמן שנשפך על הכביש בכניסה להרצליה מאיילון. אני מעריך שייקח ליוני לפחות שעתיים עד שיגיע אלי. מישהו הולך להיות מתוסכל…"
כשסיים לחשוב על העניין, שמע מחוץ לדלת ביתו נביחות בלתי פוסקות של כלב. הוא הבין ששירי ברקן, השכנה שלו, מורידה את הכלב שלה לטיול. הוא היה דלוק על שירי מאז שעבר לגור בבניין ולמרות שהוא ידע שהיא נפרדה מהחבר שלה כבר לפני כמעט חצי שנה, הוא עדיין לא אזר את האומץ להתחיל איתה. בסתר ליבו הוא פחד שהיא לא תרצה לצאת איתו בגלל הקלאסה שלה, המראה המצודד שלה והעובדה שלמרות שהיא רק בת 34, היא כבר שותפה בכירה במשרד עורכי דין "רוזין, ארנון, נחמן ושות'". הוא נזכר שבשבועיים האחרונים הכלב שלה נובח הרבה יותר מהרגיל וכששמע את צליל הנביחה שלו כשהם ירדו במדרגות, החליט לעשות מעשה. הוא פתח את הדלת ואמר לשירי שבדיוק ירדה במדרגות-
"שירי, נכון?!", הפניה שלו גרמה לה לעצור, להביט בו ולהגיד-
"כן…"
"עוד לא יצא לנו לדבר…אני אריק. תשמעי, אני שמעתי את הכלב שלך נובח יותר מהרגיל בשבועיים האחרונים וגם הנביחות שלו קצת שונות מהרגיל, נכון?", שאל כשהוא מסתיר את התרגשותו מהסיטואציה.
"כן, צ'ינו לא עצמו בזמן האחרון… אני באמת אובדת עצות, כבר לקחתי אותו לווטרינר שאמר שמבחינה בריאותית נראה שהכל בסדר, אבל זה לא ממש עוזר, כי הוא לא מפסיק לנבוח ואני בקושי ישנה בשבועיים האחרונים"
"אני חושב שאני יודע מה לא בסדר איתו. אם תסתכלי טוב, תראי שיש לו צליעה קלה מאוד ברגל הימנית האחורית שלו. תרשי לי לבדוק את זה לרגע…"
"אוקיי, נשמע שאתה מבין בזה יותר ממני…רק תיזהר הוא לא אוהב שאנשים זרים נוגעים בו…"
"אני מציע שתיכנסו אלי לדירה, האור שבמדרגות לא ממש מתאים לבחון את הרגל שלו…", אמר וחייך לעברה.
לאחר שנכנסו לדירה שלו, הוא ניגש לצ'ינו והחל ללטף אותו ולגעת בו, באופן שצ'ינו אהב מאוד ולאחר כשתי דקות של ליטופים ומשחק עם הכלב הפרוותי, היה ברור שצ'ינו מחבב אותו, כאילו הכיר אותו מאז ומתמיד.
"וואו, זה עוד לא קרה! יש לך גישה מדהימה לכלבים", החמיאה לו. באותו הרגע הביט אריק בשירי, שלמרות שהייתה לבושה בטרנינג פשוט, הייתה נראית כאילו נלקחה מתמונה במגזין. הוא אהב בעיקר את העיניים הגדולות והירוקות שלה. הוא יכל ללכת בהן לאיבוד. לאחר ששם לב שהוא חולם קצת, אמר- "תודה", התיישב על הספה בסלון וקרא לצ'ינו לבוא אליו. כשצ'ינו הגיע, הוא הרים אותו על ברכיו, ליטף אותו, הפך אותו על גבו והביט היטב בכף רגלו הימנית האחורית. לאחר מספר רגעים אמר-
"נראה לי שעליתי על המקור לבעיה, תביאי לי בבקשה מחדר הרחצה את הפינצטה. היא נמצאת בסלסלה הקטנה שמעל הכיור"
שירי הביאה את הפינצטה ונתנה אותה לאריק. לאחר מספר רגעים, שלף אריק, במומחיות של מנתח, שבב עץ קטן וחד שהיה תקוע ברגלו של הכלב המסכן, ואמר לשירי כשהוא שבע רצון-
"זהו! אני מעריך שתוך יום-יומיים צ'ינו יחזור לעצמו והכל יהיה בסדר"
בתגובה, אמרה לו שירי המופתעת-
"זה לא ייאמן מה שעשית עכשיו. גם החיבור המיידי שלך לצ'ינו וגם זה שעלית על מה שהציק לצ'ינו, אבל השיא היה איך ששלפת את הקוץ בכזאת מומחיות, כבר בטייק הראשון. מה אתה וטרינר מומחה או משהו?"
"את האמת, אני רואה חשבון ואף פעם לא היה לי כלב משלי. כנראה זה עניין של גישה", אמר כשהוא יודע שיש סיבה אחרת למומחיות שהפגין.
"איך אני יכולה להודות לך, בטוח יש משהו שאני יכולה לעשות?"
אריק השתהה למספר רגעים ואז אמר בממזריות, שעד כה לא ממש אפיינה אותו-
"מותר להיות חצוף ולהגיד לך שאשמח לצאת איתך לאיזה קפה"
שירי הביטה בו בהפתעה ולאחר מספר רגעים קצרים אמרה, כשברור היה שהיא נלהבת מההצעה-
"תשכח מקפה! אני מזמינה אותך לארוחה, עלי! מה דעתך על מוצאי שבת בתשע בערב ב-Medzzo בפיתוח?"
"סגרנו", אמר והם החליפו מספרי טלפון. לפני שיצאה מהדירה, היא הסתכלה עליו שוב, חייכה בהתלהבות ואמרה-
"אל תשכח, אני מזמינה!"
לאחר כשעתיים הגיע לדירתו של אריק, אחיו הגדול יוני, כשהוא כולו נרגז ומתוסכל מהדרך הארוכה שלו. לאחר שנרגע קצת, אמר אריק-
"ידעתי שתאחר ולכן ניצלתי את הזמן לרכוש מספר מצרכים בסופרמרקט שליד הבית ולהכין לנו ארוחה קטנה בסגנון איטלקי"
יוני, שהיה מורעב, התיישב בשולחן האוכל, בזמן שאריק ערך את השולחן ושם במרכזו 2 סירים, וקערת סלט גדולה. לאחר שהתיישב, אמר אריק, כשהוא מרוצה מעצמו-
"אני מקווה שאתה רעב כי הכנתי לנו פסטה קרבונרה, ריזוטו פטריות וסלט פנצנלה. הקפדתי שבפסטה לא יהיה בייקון כי אני יודע שאתה לא אוכל חזיר. במקום החזיר, שמתי אווז מעושן"
יוני טעם מהמנות שמולו ואמר לאחיו בפליאה-
"תשמע, זה האוכל הכי טעים שאכלתי בחיים! אתה בטוח שאתה הכנת את זה? אני זוכר שהמומחיות שלך במטבח מתחילה ונגמרת בחביתה, לא?"
"כבר שכחת את השיחה שלנו. זה שאני יודע הכל, כולל, למרבה ההפתעה גם מתכונים ושיטות בישול. את האמת, אם היה לי קצת יותר משעתיים, הייתי מכין לנו…"
"עכשיו אתה סתם משתחצן", אמר יוני ושניהם צחקו.
בזמן שאכלו, סיפר אריק ליוני את כל שקרה לו מאז שהתעורר. יוני הקשיב בשקיקה ולאחר שאריק סיים לספר, אמר יוני בהתלהבות-
"אתה מבין שיש לנו מכרה זהב בידיים. אתה מכרה זהב…"
"למה אתה בדיוק מתכוון?!"
"יש לי שאלה אליך. אם היה לך עכשיו סכום כסף ביד באיזו חברה בבורסה היית משקיע אותו, כדי להפיק רווח מיידי?"
אריק חשב מספר שניות ואמר-
"חברת "אגריפה". זה סטרט-אפ אמריקאי מתחום הרפואה שהצליח ליצור ממשק פועל בין המוח האנושי לפרוטזות של אנשים קטועי ידיים ורגליים. משהו באמת פורץ דרך, אבל צריך להשקיע עכשיו לפני שערך המנייה שלהם מתחיל לטפס"
"אתה בטוח ב-100%?".
"בטוח כמו שהייתי לגבי כל דבר לאורך כל היום. עד לפני כמה רגעים לא ידעתי שקיימת בכלל חברה כזאת ועכשיו אני יודע עליה הכל, כולל את שמות העובדים שלה, את מספרי חשבון הבנק שלהם, את הקודים של כרטיסי האשראי שלהם, הכל! אז לשאלתך, כן, אני בטוח!"
באותו הרגע, פתח יוני את הלפטופ שלו, ונכנס לאיזור האישי שלו בבורסה, חיפש את חברת אגריפה ורכש מניות שלה במאה אלף שקלים. לאחר שביצע את ההשקעה אמר לאחיו הקטן-
"אתה מקבל חצי מכל מה שאני מרוויח. עכשיו תגיד לי מתי זה אמור להתחיל לעלות?", אמר יוני, כשהוא חושש שהרגע הוא שם את כל החסכונות שלו ושל אשתו, ימית, על קרן הצבי.
"כל רגע, קצת סבלנות…"
לאחר עשר דקות בהן יוני הילך מצד לצד כשאינו יודע מה לעשות עם עצמו, המספרים שעל הצג התחילו לעלות, בהתחלה באופן מתון ולאחר מספר דקות באופן הרבה יותר אגרסיבי. כשהמניה הגיעה לעליה של למעלה מ-100% בערכה, שאל יוני בחוסר ביטחון-
"למכור עכשיו?"
"עוד לא, זה עדין לא מגרד את הפוטנציאל", אמר אריק בביטחון.
לאחר מספר דקות המניה נתנה קפיצה נוספת בערך והגיעה לעליה של למעלה מ-300% בערכה, יוני הביט באריק ואריק סימן לו עם היד, להמתין. והמניה המשיכה לטפס ולטפס, כאשר בכל פעם יוני, שעצביו היו כבר מרוטים, הביט באריק, כשהוא מנסה להבין מתי כדאי להם למכור כדי לא לפספס את העליה המטורפת בערך המניה. אך אריק, בעצבי ברזל, הרגיע את אחיו ואמר לו בכל פעם "עוד לא". לאחר למעלה משעתיים של עליות בלתי פוסקות בערך המניה, כשערכה עלה כבר בכמעט 2,000%, צעק אריק-
"עכשיו תמכור הכל! ומהר!"
בתגובה, ישב יוני מול המחשב ונתן את פקודת המכירה של המניות שרכש לא מכבר. לאחר מספר שניות, הציג החשבון שלו במערכת יתרת זכות של 1,958,320 ₪. כשראו יוני ואריק את המספר על הצג, הם צעקו משמחה ויוני אמר לאריק כשכולו נסער-
"אמרתי לך שאתה מכרה זהב! אתה מלך אתה! מלך!…אתה מבין שכל אחד מאיתנו הרוויח עכשיו כמעט מליון שקל. מיליון שקל!!!, יאללה עכשיו אפשר להיכנס למשחק של הגדולים… עכשיו אני משקיע מיליון… על איזו חברה לשים עכשיו את הכסף?"
כך המשיכו השניים להשקיע כספים בחברות בבורסה ולגרוף סכומים דמיוניים. לקראת השעה שתיים לפנות בוקר, כשכל אחד מהם הרוויח כבר למעלה מחמישים מיליון שקלים, אמר אריק ליוני, כשהוא מפהק-
"אני כבר עייף, נראה לי שעשינו מספיק כסף לערב אחד. נמשיך ביום אחר"
"אין בעיה! אתה לא מבין, ימית והילדות ישתגעו שישמעו כמה כסף עשינו היום", אמר יוני בהתלהבות כשהוא מקפל את הלפטופ שלו ומתארגן ליציאה.
לאחר שהלך יוני לדרכו, נכנס אריק, שהיה עייף במיוחד, למיטה שלו וישן שנת ישרים. למחרת, הוא התעורר קצת אחרי השעה עשר בבוקר. האור החזק שנכנס מחלון החדר שלו, לא ממש אפשר לו להמשיך לגנוב עוד שעת שינה והוא קם מהמיטה, כשהוא עדיין עייף.
לאחר ששטף פנים וצחצח שיניים, נשמעו דפיקות בדלת. הואיל והוא לא ציפה לאף אחד, הוא הביט דרך עינית הדלת וראה אדם גדל מימדים, לא מוכר, בחליפה שחורה. אריק שאל, כשהדלת עדיין נעולה-
"מי שם?"
"I have a special delivery for Mr. Toledano", אמר האדם שמעבר לדלת במבטא רוסי כבד.
אריק פתח את הדלת, כשלפתע אותו אדם בחליפה, החל לתקוף אותו ואף הצליח לתת לו אגרוף כואב בבטן ולשלוף לעברו אקדח עם משתיק קול. אריק התעשת מיד, ובמהלומה אחת הפיל את האקדח מידו של התוקף, והחל להילחם בו בחזרה במלוא המרץ. הפעם הוא כבר לא היה מהצד שמקבל מכות, אלא מהצד שנותן. אריק מעולם לא למד אומנות לחימה, אך ברגע בו החל הקרב, חושיו פתאום התחדדו והוא ידע מתי ואיך בדיוק להתחמק מחבטה או מבעיטה שכוונה לעברו, ולמעלה מכך, מתי ואיך להלום ביריבו וכיצד לנצל את גודלו וכוחו של הענק המיומן שמולו, כנגדו. אריק הבין תוך כדי הקרב שהוא משלב בקרב מספר אומנויות לחימה- בעיקר ג'ו גי'טסו ברזילאי, קונג-פו ואייקידו. תוך פחות מדקה, של קרב קשה ואלים, נפל הגברתן על רצפת הסלון של אריק, כשהוא מחוסר הכרה. אריק ניצל את ההזדמנות וחיפש בגופו ובכיסיו ומצא שתי מחסניות, ארנק, טלפון סלולארי, מפתחות לרכב BMW ומעטפה עם תמונה מאוד מוכרת. אריק קלט מיד שמדובר בתמונת פרופיל הפייסבוק שלו, כאשר מאחורי התמונה רשומים השם והכתובת שלו ברוסית ומספר טלפון עם קידומת 375+. אריק ידע שמדובר בקידומת של טלפון בבלארוס. רשיון הנהיגה שהיה בארנקו של הגברתן, חשף את השם שלו. קראו לו אלכסיי איבנוב.
כשהתעורר המתנקש הבלארוסי, הוא היה קשור בחוזקה לאחד מכיסאות חדר האוכל וניסה להיחלץ מהקשר, ללא הועיל. אריק דאג לקשור אותו, מבעוד מועד, בקשר טבעת כפול, במומחיות שעד כה הייתה שמורה לימאים מנוסים. כשראה שהמתנקש התעורר, אמר לו באנגלית כשהוא בטוח בעצמו-
"מי שלח אותך? ומה הוא רוצה ממני?"
לאחר מספר רגעים, כשאריק ראה שאלכסיי בחר שלא להגיב לשאלה שלו, שאל אותו אריק את אותה השאלה, הפעם ברוסית מושלמת, כולל המבטא. אלכסיי שהופתע שאריק יודע רוסית, אמר ברוסית-
"אתה כבר יודע להילחם יותר טוב ממני, וכבר שולט ברוסית…אתה כנראה חזק יותר מהאחרים. הוא לא יפסיק עד שהוא יתפוס אותך ויהרוג אותך במו ידיו. הוא רוצה להיות היחיד מסוגו בעולם…", כשסיים לומר אלכסיי את המשפט, קצף החל לצאת מפיו וריח חריף של שקדים מרים התפשט בחדר. אריק ידע מיד שאלכסיי נשך עכשיו כמוסת ציאניד שהרגה אותו, אך נותרו לו יותר מדי שאלות לא פתורות.
אריק לקח את הטלפון של אלכסיי, חייג למספר עם הקידומת של בלארוס, כששמע מצידו השני של הקו מענה נשי, אמר אריק ברוסית, כשהוא מחקה את קולו הנמוך אלכסיי-
"תפסתי אותו. לאן להעביר אותו"
"הבוס נוחת בישראל מחר בארבע אחרי הצהריים. הוא דאג לשכור מבנה באיזור התעשייה של הרצליה, ברחוב החושלים 12, תדאג להיות שם עם האסיר המיוחד עד שעה חמש אחרי הצהריים. השומר בכניסה משלנו, תגיד לו שאתה מחכה לוסילי, הוא כבר יכניס אותך"
"הבנתי, רחוב החושלים 12, שעה חמש", אמר וניתק את השיחה.
לאחר שניתק את השיחה, חשב אריק מספר דקות, והבין שעל פי איזור הטלפון שאליו התקשר ועל פי השיחה הקצרה בטלפון עם אותה אישה, שככל הנראה מדובר באוליגרך הרוסי, וסילי סידנקו. האדם העשיר ביותר בבלארוס ויועצו האישי של נשיא בלארוס.
לאחר שקלט עם מי יש לו עסק, מיהר להום סנטר שבקניון שבעת הכוכבים והעמיס על העגלה שלקח, סכין קצבים חדה, פח טרפנטין גדול, חמישה מנעולים גדולים, מספר פריטים מעולם הבניה, מספר פריטים מעולם החקלאות, מספר פריטים מעולם הרכב ועוד מספר פרטים כלליים. באותה הזדמנות, רכש בקניון גם חליפה שחורה, דומה עד כמה שאפשר לחליפה שלבש אלכסיי ומשקפי שמש שחורים. הוא אף הספיק לרכוש ביריד האוכל בקניון, גם אוכל מוכן לשבת. הוא ידע שלמרות הכישרון החדש שלו בבישול, בשבת הזאת, כבר לא יהיה לו זמן לבשל.
אריק חיכה לערב ובמסווה החשיכה, העביר את גופתו הכבדה של אלכסיי לתא המטען של רכב ה-BMW השחור שהוא הצליח לאתר בחניון הבניין בעזרת המפתחות שמצא בכיס של אלכסיי. לאחר שהגופה שכבה בתא המטען, הוא העמיס על המושב האחורי של הרכב, את הציוד שרכש בהום סנטר, וסט בגדים להחלפה מהארון שלו. לאחר שסיים, הוא החליט להשלים את שעות השינה החסרות מהימים האחרונים, הואיל והוא ידע כי הוא חייב להיות חד ועירני לקראת העימות הקרוב עם וסילי ואנשיו.
למחרת ב-15:45 הוא נכנס ל-BMW של אלכסיי כשהוא לבוש בחליפה השחורה ומשקפי השמש השחורים שרכש בקניון, כשהוא נושא עליו את האקדח עם משתיק הקול ואת שתי המחסניות של אלכסיי. כשהוא הגיע עם הרכב לשומר בכניסה למתחם, הוא פתח את חלון הרכב ואמר לשומר ברוסית עם מבטא מושלם, כשהוא בטוח בעצמו-
"אני אלכסיי. וסילי הגיע כבר?"
"לא", ענה השומר, שמיהר לפתוח את השער.
אריק נכנס למתחם, ופרק במהירות את הציוד שקנה בהום סנטר לתוך המבנה הגדול שהיה בתוכו. הוא ידע שיש לו הרבה עבודה לפני שוסילי והאנשים שלו מגיעים למתחם.
הדבר הראשון שעשה היה להחליף את המנעולים שהיו על הדלתות המבנה, למעט המנעול של תריס הפח החשמלי הגדול בכניסה למבנה. בשעה שלאחר מכן, הוא עבר בכל חדרי המבנה עם הפריטים שרכש וקצת לפני השעה חמש אחר הצהריים, לאחר שסיים את כל ההכנות, פתח את תריס הפח החשמלי הגדול וחיכה שוסילי והפמלייה שלו יגיעו. הוא היה מוכן.
בשעה 17:23 בדיוק, הגיעה פמליה של שלושה רכבי BMW שחורים וחנתה בתוך המתחם. לתוך המבנה נכנסו שניים עשר אנשים, נכון יותר אחד עשר גברתנים בחליפות שחורות ואדם מבוגר, בגיל חמישים וחמש בערך, בחליפה כסופה ומהודרת. אריק זיהה אותו מיד. זה היה וסילי סידנקו בכבודו ובעצמו. לאחר שנכנסה החבורה למבנה, ניתק אריק את החשמל למתחם ותריס הפח הכבד נסגר בבת אחת והשלים את נעילת המבנה. בתגובה, ארבעה מאבטחים הקיפו את וסילי באקדחים שלופים. באותו הרגע צעק וסילי למאבטחים האחרים פקודת חיסול לכל מי שנמצא במבנה. שבעת המאבטחים התפרסו במהירות ברחבי המבנה והחלו לסרוק אותו חדר אחר חדר, באפילה. אך המאבטחים לא ציפו להפתעות שחיכו להם בחדרים. בשעה שהייתה לאריק להתכונן לבואו של וסילי, הוא דאג למלכד את המבנה במלכודות מוות, והמאבטחים המסכנים נכנסו היישר לתוכן. כך לדוגמא, מאבטח אחד, פתח את דלת אחד החדרים ואת חפירה חדש נע לעברו במהירות ולפני שהספיק להבין מה קורה, שיסף את גרונו. בחדר אחר, מאבטח החליק על כתם שמן גדול, שלא היה לו סיכוי לראות בחושך, וכשנפל, נחבט ראשו בלוח עץ גדול, המעוטר כולו במסמרי פלדה גדולים וחדים היוצאים ממנו. כך מצאו את מותם חמישה מתוך שבעת המאבטחים שתרו אחר אריק באפילה. את השניים הנותרים חיסל אריק בעצמו במיומנות רבה ובשקט מופתי בעזרת סכין הקצבים שרכש בהום סנטר. כעת נותר לו להתעמת רק עם וסילי ועם ארבעת המאבטחים האישיים שלו.
אריק לקח את האקדח של המאבטח האחרון שהרג וזרק אותו בכוח על קיר המבנה הרחוק ממנו. האקדח פגע בקיר בקול רעש גדול. באותו רגע כל המאבטחים של וסילי הסתכלו במהירות על הקיר ממנו הגיע הרעש ואריק ניצל את אותו הרגע ושיחרר מהאקדח של אלכסיי 4 יריות חרישיות. רגע לאחר מכן, צנחו גופותיהם של ארבעת המאבטחים שהקיפו את וסילי על הרצפה ושלולית דם גדולה הקיפה את וסילי. לאחר שחיסל את כל המאבטחים, החזיר אריק את החשמל לפעולה והתייצב למול וסילי, פנים אל מול פנים. באותו הרגע החל וסילי למחוא כפיים ואמר בעברית במבטא מושלם, כשהוא בטוח בעצמו-
"ידעתי שאתה טוב יותר מהאחרים כשכבר ביום הראשון הצלחת לעשות כל כך הרבה כסף. אבל התרגיל שעשית כאן, זה כבר טוב יותר מכל מה שראיתי עד עכשיו"
"הבנתי שאתה רוצה להרוג אותי, אבל עדין לא ברור לי למה. תאיר את עיני בבקשה", אמר אריק לוסילי בביטחון כשהוא מתקרב אליו, אך עדיין שומר על מרחק ביטחון ממנו.
"ואני כבר נתתי לך כל כך הרבה קרדיט. עכשיו אתה מאכזב אותי…", אמר וסילי והוסיף-
"הזריקה שלקחת. היא עובדת כמו שהיא עבדה עליך רק אצל חלק קטן מאוד מהאנשים. אצל הרוב זה עובד כמו פלצבו. כמו שאתה מבין, אני לא יכול להרשות לעצמי שחוץ ממני יהיו אנשים נוספים שיודעים הכל. כבר חיסלתי את מי שפיתח את הזריקה ואת כל מי שקנה אותה והראה יכולות קוגנטיביות מוגברות. אתה האחרון והכי מסוכן. לא רק שאתה יודע הכל, אתה גם יודע להפוך את המידע שברשותך לידע. אתה מבין מר טולדנו, ידע זה כוח ולמעשה זהו המטבע הכי חשוב בימינו ואני מחפש להיות מונופול בשוק תחרותי, וזה אומר להרוג את המתחרים, ואתה, גם אם אתה עדיין לא יודע את זה, מתחרה שלי, ולכן אתה חייב למות"
בעודו מסיים לומר את המשפט, שלף וסילי בזריזות מחלקה האחורי של חליפתו היקרה, סכין קומנדו גדולה, וזינק במהירות מפתיעה לעבר אריק במטרה לשסף את גרונו. אריק, שחושיו התחדדו מאוד מאז הקרב עם אלכסיי, קלט בשבריר השנייה האחרון את הסכין של וסילי מתקדמת לעברו, ביצע לעברו תנועת הגנה סבוכה, הפעם הוא השתמש בתנועה "כחול לבן" מאמנות הלחימה הישראלית "קרב מגע", והצליח להוציא במיומנות את סכין הקומנדו מידו של וסילי המופתע, ותקע אותה בחוזקה ישר לתוך עינו השמאלית. את מבט ההפתעה מהמהלך הלא צפוי שביצע אריק, ניתן היה לראות בעינו השנייה של וסילי, שלאחר מספר שברירי שנייה כבר איבדה את רוח החיים. וסילי מת. אריק ניצח בקרב הענקים.
לאחר הקרב האחרון, יצא אריק מהמבנה וקרא ברוסית לשומר שבכניסה-
"שומר, בוא מהר! בוא מהר!"
השומר יצא מהביתן שלו והחל ללכת בכבדות לכיוון המבנה. כשהוא הגיע כמעט עד הכניסה למבנה, שאל בעצבנות-
"למה צריך למהר כל כך, בלאט", ונכנס למבנה. לאחר שנכנס, ראה השומר את וסילי והמאבטחים ההרוגים ולפני שהצליח לשלוף את האקדח שלו, קליע פילח את גולגולתו וגופתו המדממת וחסרת החיים, נפלה בסמוך לגופותיהם של ארבעת המאבטחים של וסילי.
"למה צריך למהר, אתה שואל…" , אמר אריק והוסיף בסרקסטיות-
"ובכן, אני עוד צריך לדאוג להכניס את המכונית של אלכסיי למבנה, לשפוך טרפנטין על הכל, להחליף בגדים, להצית את המקום, ללכת למחלף הסירה ברגל, לתפוס מונית הביתה ולהתארגן לדייט שלי עם שירי, לו אני מחכה לו בקוצר רוח כבר מיום חמישי בערב…אני מקווה שעכשיו אתה מבין למה זירזתי אותך, שומר יקר…"
לאחר מספר דקות, אריק כבר היה בדרכו למחלף הסירה, כשמאחוריו מתמרת אש גדולה וקולות עולים ויורדים של סירנות משאיות כיבוי האש, הדהדו ברקע. בדרכו חשב על הימים האחרונים והמטורפים שעברו עליו ועל הדברים המדהימים והקיצוניים שעשה מאז שגילה את היכולת החדשה שלו. הוא היה מרוצה מכך שהצליח להוביל את מהלך העניינים עם וסילי ואנשיו, בדיוק על פי התכנון המוקדם שלו, ובה בעת היה נרגש לקראת הדייט שלו עם שירי. כך המשיך להתהלך אריק בעצלתיים ברחוב שנקר שבהרצליה פיתוח, לעבר הצומת, כשכל העולם לרגליו…