הדמוקטטורית
״הוד מעלתה הדמוקרטית הנבחרת״ השומר הראשון אמר בקולו השקט ״הווזיר הראשון מבקש אישור להיכנס לבית הדמוקרטיה״. הדמוקרטית אפילו לא הסתכלה אליו כשאמרה בחוסר סבלנות ״אני עסוקה היום. אמור לו שאזמין אותו כשאתפנה״. הראש שלה כאב, כמעט כמו בכל יום בשנים האחרונות. הכאב היה תמיד באותה עוצמה. רק התדירות שלו הלכה ותכפה עם השנים. אבל למרות הכאב היא הקדישה את כל תשומת ליבה ללוח שיש לבן שעליו היו מודבקות אבנים במגוון גדלים צורות וצבעים. בידה הייתה מונחת אבן אפורה ומשוננת. הדמוקרטית חיכתה לכך שהדבק אותו מרחה על האבן יתגבש במידה הנכונה לפני שתצמיד אותו ללוח השיש, אבל היה בה ספק לגבי המיקום שאליו היא התכוונה לשים אותה. אם יתברר שטעתה היא תצטרך להשליך את הלוח ואת כל העבודה הקשה שהשקיעה בו ולהתחיל את הכל מחדש. ״הוד מעלתה הדמוקרטית, הווזיר הראשון הגיע לכאן במשך כל יום בשבועיים האחרונים וביקש להיכנס״ אמר השומר הראשון. הדמוקרטית חיבבה אותו מאד. שומר הנבחרים הראשון שירת אותה כבר שנים רבות. הוא תמיד דאג לפנות אליה כהוד מעלתה הדמוקרטית הנבחרת בלי לקצר את הפניה אפילו במילה אחת ובקולו אף פעם לא נשמע שום רגש או דעה. היא חשבה שהתכונות האלה הופכות אותו למפקד משמר כליל שלמות. אבל הפעם הוא השמיט בפניה שלו את המילה את ״הנבחרת״ והוא נשמע … לא מרוצה. הדמוקרטית נאנחה ואמרה ״בסדר גמור, השומר הראשון, תכניס אותו בבקשה״. השומר יצא להביא את הווזיר הראשון והיא קרבה את האבן לאף שלה, הריחה את הדבק והחליטה שהזמן נכון. באנחה שקטה היא הצמידה את האבן המשוננת אל לוח השיש והמתינה כך עד שהדבק יתקשה דיו כך שתוכל לשחרר את האבן, להתרחק ולבחון את מעשה ידיה. היא שמעה את השומר הראשון מכניס את הווזיר הראשון אבל שניהם המתינו בשקט ובסבלנות עד שהיא תתפנה אליהם.
״הווזיר הראשון״ הדמוקרטית פנתה אל האיש ששירת תחתיה בתפקיד במשך עשרות שנים ונדה בראשה לכוון השומר הראשון מאשרת לו לעזוב את החדר ולהותיר אותם לבדם.
״גבירתי, הדמוקרטית הנבחרת, שלומות״ אמר לה הווזיר הראשון בפנים סמוקות. הוא היה אדמון מבוגר ושמנמן והמאמץ הקטן ביותר גרם לעור פניו לקבל גוון אדום בוהק אף יותר מהאדמוניות הטבעית שלו.
״אומנות״ התריסה הדמוקרטית לעברו. היא הייתה בת תערובת של מתקמטת ושדון. היא הייתה בת שבעים אבל גופה היה מקומט כאילו הייתה בת תריסר תריסרים. את זה היא ירשה מאימא המתקמטת. את הרזון שלה ואת עיניה הבולטות היא ירשה מאביה השדון. בחוגים סגורים היא תמיד התבדחה על כך והתגאתה שהמראה שלה הוא אולי שילוב של השניים אבל כישורי הפוליטיקה שלה היא מכפלת תככנות של מקומטת וערמומיות של שדון.
היא הצביעה על לוח השיש עליו עבדה ואמרה בהתנשאות ״מה גורם לך להפריע לי באמצע האומנות שלי, הווזיר הראשון? ברור לי שאדמוני מעשי שכמותך אינו מסוגל להעריך את החשיבות של היופי הרוחני הטמון ביצירות שלי, אבל החוצפה שלך להתעקש ולהופיע בשערי ביתי יום אחרי יום היא בלתי נסבלת״.
הווזיר הראשון קד בראשו ואמר בענווה ״אני אכן אדמוני שעסוק בחיי היום יום ועיניו פחותות מכדי לספוג את מלוא תפארת היצירה שלך גבירתי הדמוקרטית הנבחרת. אבל גם אני בפשטותי מוקיר ומכיר את הנשגבות של הפסיפסול שלך״. הוא היה האיש הקרוב אליה ביותר כבר חמישים שנה וידע היטב את מקומו אבל גם ידע היטב מתי הכעס שלה מעושה. ״העזתי להפריע לך באמצע מלאכת המחשבת הזאת מכיוון שהגיע הזמן, גבירתי הדמוקרטית הנבחרת. חלפו יותר מאחת עשרה וחצי שנים מאז הבחירות הקודמות. הגיע הזמן להתחיל את שכנוע הבחירות שלך״.
הדמוקרטית הרימה גבה והשתאתה ״כבר הגיע הזמן? היה נדמה לי שהבחירות היו אך לפני שנה שנתיים. בעוד פחות מחצי שנה הבחירות? ובכן הווזיר הראשון. כמו אדמוני טיפוסי אתה מתרשל בתפקידך. היה עליך לדאוג לכך ששכנוע הבחירות כבר יהיה בעיצומו. אני בהחלט חייבת לשקול אם לא הגיע הזמן להחליף אותך באחד מאותם גמדים חסרי זקן שלעולם אינם מפספסים את המועד שבו עליהם לאסוף את הביצים מקיני הנשרים ארוכי הרגליים ולסדוק אותן כדי שהגוזלים החלשים יצליחו לבקוע אותם״.
הווזיר הראשון לא התרגש מהנזיפה הלא הוגנת או מהאיום השגור של הדמוקרטית ״אכן גבירתי הדמוקרטית הנבחרת, עלינו להתחיל את השכנוע ויפה שעה אחת קודם״.
הדמוקרטית בחנה את ההשתקפות שלה במראה השולחנית. היא שאלה את עצמה איזה צבע ילבש שערה בשכנוע הקרוב ותהתה האם סגול יתאים לה. אבל את הווזיר היא שאלה ״ובכן, איפה הוא?״.
הווזיר הראשון נראה לראשונה מבולבל כששאל ״סלחי לי גבירתי הדמוקרטית הנבחרת, איפה מי?״
״ג׳ק החמקמק כמובן. אתה לא מצפה שננהל את השכנוע לבד, בלי המשכנען שלי? זה שמלווה אותנו בארבעת השכנועים האחרונים?״.
פניו של הווזיר הראשון האדימו והתכהו לגוון כהה כמו שהדמוקרטית מעולם לא ראתה. ״גבירתי, אהמממ, הדמוקרטית הנבחרת. את ודאי זוכרת שג׳ק החמקמק הלך לעולמו לפני כחמש שנים״.
היא הרגישה לרגע שסטרו על לחיה. ברור שהיא זכרה. היא הרי נתנה בהלוויה שלו נאום נרגש ואף לחצה ידיים לאלמנתו של ג׳ק. הזיכרון הציף אותה לרגע. אלמנתו העכבישנית של ג׳ק החמקמק נראתה חמקמקה ממש כמותו. ״כן״ היא אמרה והסמיקה להרף שנייה ״לרגע זה פרח מזיכרוני״, אבל אחרי רגע היא אמרה ״אז, הווזיר הראשון!״ הדמוקרטית הרימה את ראשה והסתכלה באדמוני בשפתיים חשוקות ״מי ינהל את השכנוע?״. אבל אז היא לפתע כווצה את האף ואמרה בסלידה ״בעצם ווזיר, האם אנחנו בכלל צריכים לשכנע את העם? האם אחרי כמעט ארבעים ושמונה שנים כדמוקרטית הנבחרת שלהם, העם עדיין צריך שאשכנע אותו? להזכירך ווזיר ראשון, הם כבר בחרו בי ארבע פעמים בזו אחר זו. מדוע שהם לא יבחרו בי פעם נוספת?״.
היא הביטה בווזיר הראשון במבט שכולו הוד ושררה, מציבה בפניו את האתגר הלא מפתה של לחלוק על ההצהרה שלה.
הווזיר הראשון כרכם לרגע את פניו. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא נאלץ לשכנע אותה להתחיל במסע שכנוע, והוא בהחלט קיווה שזו לא הייתה הפעם האחרונה. כשמשהו עובד כל כך טוב? איזה סיבה בעולם צריך בשביל לשנות אותו? ״ובכן גבירתי הדמוקרטית הנבחרת, אני איני כמובן מנסה לרמז שזה אכן המצב, וגם אם יש רעב חלקי שפושה בארץ בחלקים הנידחים ושכוחי האל שלה, ברור לדרקון העיוור שזוהי גחמה של הטבע ואין להאשים בכך את הוד מעלתך. אבל יש כאלה שאינם רואים את הדברים כמוני וכמוך גבירתי״.
פניה של הדמוקרטית הראו את חרון אפה וכל האדמוניות נעלמה מפניו של הווזיר הראשון שהחוויר לגמרי.
״רעב״ היא כמעט צעקה והצביעה בידה לעבר מגוון הפירות האקזוטיים שהיו פזורים בקערות ברחבי החדר ״תראה איזה מעדנים? יש היום מגוון ואיכות של מזון שבצעירותי רק יכולנו לחלום עליהם. רעב! באמת!״.
״זה הכל מגיע מהטרובדורים השקרנים״ הצהיר הווזיר הראשון בבהלה ״אין ברחבי הארץ ולו כפר אחד שהם אינם מגיעים לכיכר שלו כדי להפיץ את פזמוניהם השקריים. הם מזמרים יומם וליל עד כמה המצב קשה ועד כמה נחוץ למדינה שליט חדש וצעיר שיכניס רוח רעננה למשטר הקפוא והכושל שלנו״. הוא בלע את הרוק והמשיך בזהירות ״כמובן שרוב העם אינו מאמין ולו למילה אחת מהשירים השטניים שלהם. אבל למה לנו לקחת סיכון גבירתי? הדבר הנכון ביותר לעת הזאת זה שנמצא לנו משכנען חדש שינהל את השכנוע למען בחירתך מחדש לתפקיד הדמוקרטית הנבחרת״.
הדמוקרטית נשארה בשקט לרגע. הכאב בראש עדיין היה שם קבוע בעוצמתו ומאמלל את ימיה. הדברים שהיא נאלצה לשאת למען העם והמדינה. היא כמעט נשכה את שפתיה בתסכול. היא? שליטה כושלת? היא שנצחה בארבע מערכות בחירות, שנושאת בנטל השלטון יותר זמן מכל שליט בעבר? היא שבנתה למען העם שלה את בית הדמוקרטיה המפואר וההדור שבו היא גרה? מנהיגה כושלת??? היא רצתה בכל מעודה להוציא את הזעם שלה על הווזיר. הוא היה כאן ובעת הזאת מולה הלא כן? אז מגיע לו. אבל היא נשמה עמוק והסתכלה אל לוח השיש שעליו היא הכינה את הפסיפסול שלה. האבן המשוננת הייתה במקום בו היה עליה להיות. הלא כן?
היא הייתה כעוסה אבל מרוצה.
להוציא את הכעס על הווזיר היה מעשה חסר תכלית. אדמונים בכלל והווזיר הראשון בפרט היו עמידים לצעקות באופן מפתיע.
״ובכן״ היא אמרה בטון משועמם ״למה אתה מחכה? האם גייסת משכנען חדש?״.
״הוד מעלתך הדמוקרטית הנבחרת, מחוץ לבית הדמוקרטיה ממתינים מספר משכנעים שמתמודדים על התפקיד. חשבתי שנפגוש אותם ביחד ונבחן את אמצעי השכנוע עליהם הם ממליצים״.
הדמוקרטית הנהנה בהערכה, האדמוני הזקן הזה יודע מה הוא עושה. ״אני מקווה שכבר עשית סינון ראשוני. דאגת שיגיעו לכאן רק משכנעים בעלי… היכולות המתאימות?״ היא שאלה בזהירות.
״בוודאי. את תפגשי רק משכנעים חמקמקים במיוחד״
״איך עשית את הסינון?״
״קיבלתי רק את אלה שסירבו לומר לי דבר על אמצעי השכנוע שלהם. אלה שניסו לקשקש בזנבם ולמכור לי את מרכולתם לא הגיעו אל סף בית הדמוקרטיה״ הוא אמר ובקולו נשמעה נימה לא מבוטלת של גאווה, כמו של תלמיד שלמד היטב את שיעוריו.
הזערורי הוכנס על ידי השומר הראשון שנשא אותו על טס מכסף שהונח לאחר כבוד על השולחן. הווזיר הראשון ראה מיד את שביעות הרצון על פניה המקומטות של הדמוקרטית. היא תמיד אהבה זערורים. הם היו קטנים ונמוכים והיא שאבה הנאה רבה לצפות בהם מגבוה.
״זהו״ האדמוני עיין ברשומות שלו ״נתן זערורן. משכנען מוכר מעמקי המזרח שנודע בתעלולי מגילות וניירות״. נתן זערורן קד קידה עמוקה וקרא בקול דק וחד להפליא ״גבוהותך רבת ההוד, מי יתן ותאריכי ימים ושלטון לעד״. הדמוקרטית נדה בראשה לשלום ובחיוך גדול אמרה ״נתן זערורן, ברוך הבא לבית הדמוקרטיה. האם אוכל לכבדך בתקרובת. אולי אוכל לעניין אותך בפרי עץ ההרים שנותן את תנובתו רק אחת לתריסריון?״ היא הצביעה על מגש שעליו היו ערומים פירות כחולים שהיו כה עסיסיים עד שנדמה היה שהם מוקפים בהילה בגוון טורקיז. הווזיר הביט במתרחש בחלחלה וקיווה שהזערורי יסרב למחווה. הוא ידע שהדמוקרטית חומדת לצון וכי הנימוס הוא ממנה והלאה. אבל לדאבונו הזערורי הביט בתאווה בפירות והסכים תוך אמירת דברי תודה והילולא לנבחרת שבמו ידיה לקחה פרי כחול גדול במיוחד והניחה אותו על הטס על יד הזערורי. הזערורים נודעים בחיבתם האדירה לפירות ונתן זערורן לא היה יוצא דופן. הווזיר נאלץ להודות שהמחזה של הזערורי שטורף את הפרי שהיה בערך בגובה שלו ורחב ממנו מספר מונים היה משעשע להפליא. לזערורי היה פה גדול להפליא והוא אכל את הפרי ממש כמו תולעת שזוחלת קדימה ואחורה בתוך הפרי במהירות בלתי תאומן. לא חלפו מספר שניות והזערורי בלע את כל פרי ההרים ורק העסיס הכחלחל שהיה מרוח על כל הזערורי העיד על מה שהתרחש אך עכשיו. הדבר שהווזיר הראשון חשש ממנו אכן ארע. הזערורי היה מרוח כולו בעסיס ונראה יותר כמו תולעת מאשר כמו משכנען. הווזיר היה משוכנע שהמועמד הראשון שלו הולך להיות כישלון צורב כשנתן זערורן הוכיח את החמקמקות שלו בכך שהסתחרר לפתע על צירו וכל העסיס התאדה ממנו בכשף קצף מהיר והוא חזר להיראות בדיוק כמו לפני שהחל את זלילתו.
הדמוקרטית מחאה כפיים בהתלהבות ואפילו הווזיר חייך בהקלה למראה התעלול. ״יפה עשית נתן זערורן״ היא החמיאה למשכנען הזערורי שקד אליה בתגובה ״ועכשיו, ספר לי, כיצד אתה רואה לנגד עיניך הקטנטנות את השכנוע שלי״. נתן חייך ואמר בקולו הדק ״אני, הוד רום רוממותך, מאמין במראה עיניים ולא בלחש שפתיים. במקום לספר לך כיצד אשכנע אני אדגים לך זאת. נכבדי הווזיר, האם תיאות לבקש מהשומר להכניס פנימה את הכד שהבאתי עמי?״.
״אתה הווזיר. אתה תהיה הבוחר. אחוז בבקשה במגילת נייר וקולמוס, רשום את שם המועמד בו אתה בוחר, בוא נאמר לדוגמא שאתה בוחר בדנק הענק. רשום את שמו ושים אותו בכד הבחירה הזה.״
״דנק הענק״? תהתה הדמוקרטית אל הווזיר שביצע את הוראותיו של הזערורי ״לא ניצחנו אותו כבר מספר פעמים?״. הווזיר היה מאושר עד הגג מכך שהנבחרת השתמשה בביטוי ניצחנו ברבים. הוא כבר היה רגיל לכך שרק הכישלונות נרשמו על שמו. הדמוקרטית כנראה מרוצה במיוחד מנתן הזערורי, החמיא הווזיר הראשון לעצמו.
״גבירתי, את מכירה את הענקים, בשבילם חמישים שנות התמודדות זה כמו שיהוק בארוחת הבוקר. ניצחנו את דנק הענק כבר ארבע פעמים וייקח עוד עשרים פעם עד שהבוחרים הענקים יבינו שהוא בכלל הפסיד״.
הווזיר שלשל את הפתק שרשם בכד הבחירה והביט בזערורי שהנהן ואמר ״ועכשיו גבירתי, את תהיי סופרת הקולות. נפצי בבקשה את הכד ותשלפי את הפתק״.
הדמוקרטית אכן נהנתה עד מאד מתצוגת התכלית של המשכנען. עם חיוך גדול על פניה היא ניפצה את הכד ולקחה את הפתק. אבל על הפתק היה כתוב השם שלה ולא של דנק הענק. הם הביטו בנתן הזערורן בהתפעלות.
״כל שאנחנו צריכים לעשות על מנת לשכנע את העם להצביע עבורך גבירתי, זה להפיץ את הכדים החמקמקים שלי. הניצחון שלך יהיה מובטח״. הווזיר הראשון נראה מוקסם והנהן בראשו בהתלהבות אבל כשראה שהדמוקרטית עקמה את פניה ההתלהבות נגוזה מפניו. היא הסתכלה אליו במבט חד כתער והוא מיהר למלא את תפקידו ״נתן זערורן. מה שאתה מציע זה לזייף את הצבעת הבוחרים. הדמוקרטית הנבחרת אמונה על קדושת הדמוקרטיה ותשמור על טוהר הבחירות בכל מחיר. אתה לא תהיה המשכנען שלנו״.
המשכנען השני לא נזקק לשומר שיכניס אותו על טס מכסף, הוא הזדחל פנימה וכמעט נפצע משברי הכד שהדמוקרטית ניפצה קודם לכן. ״גבירתי, זהו אלזו, שדון נחשושי ממערות הצבים. משכנען ותיק שידוע בלחשושי לשון משוננים״ הציג אותו הווזיר בתקווה שקרבת הגזע ביניהם תתרום ליצירת קשר פורה ומוצלח.
הדמוקרטית הזמינה את אלזו לשבת עימם והוא התפתל והתיישב מולם, חלק גופו התחתון נחשי ומתפתל וחלקו העליון שדון עם לשון מחורצת. היה בו משהו אפל ובשיח עמו לא היה מקום להתלוצצות כמו עם הזערורי. היא נגשה ישר לעניין וביקשה שיספר על אמצעי השכנוע שהוא יכול לספק.
״ססס״ לחשש השדון ״העם שלנו גבירתי ססס אינו עשוי מקשה ששש אחת. המקומטים יצביעו לך כי את משלהם פפפ. וגם כל זני השדונים, הנחשושיים, המעופפים וההולכים ססס. כן. אבל אם הגמדים, הענקים, הדרקונים, האדמוניים, הירוקונים והזערורים יתאחדו כולם למען מועמד אחר. ססס. את עלולה להפססססיד. אבל אם הם כולם יריבו האחד עם הססססני? אז נססחונך מובטח גבירתי. ואני, בלחשושי המסססכסכים יכול לגרות לכך בקלי קלות ססס״.
הווזיר הנהן בראשו לאות הסכמה. זה לא היה זיוף. הגמדים הרי שונאים את הענקים בכול מעודם. וכולם שונאים את הדרקונים. אז קצת לחש שיעזור לאנשים להביע את הרגשות שלהם? הווזיר לא ראה בזה שום פסול. הוא התכוון לתמוך בשדון הנחשושי בכל לשון אבל אז נזכר שכבר טעה קודם בהבנת הלך הרוח של הדמוקרטית. הוא הביט בה והמתין. עיניה של הדמוקרטית נראו לפתע כבויות. ההתלהבות שפרחה בה עם הזערורי נעלמה כלא הייתה. בגלל שהיא הייתה חצי מקומטת היא תמיד נראתה לווזיר, איך לומר? מבוגרת. מבוגרת מאד. בגלל זה גם עכשיו כשהיא כבר הייתה כמעט זקנה היא נראתה לו כתמול שלשום. אבל עכשיו, כשהוא הביט בה והמתין למוצא פיה הוא לפתע ראה את שנות חייה הארוכות ניכרות בעיניה שנראו עייפות וזקנות.
הוא כבר ידע שהיא תסרב להצעה עוד לפני שהיא אמרה זאת. היא לא הפתיעה אותו כשאמרה בבוז ״לסכסך בין כולם? הפרד ומשול? לפני כמעט ארבע תריסרי שנים, כשהייתי עוללה צעירה עם חלב אם קמוטה בין שיניי השתמשתי בשכנוע הזה על מנת להפתיע את כול המתמודדים. לא נתנו לי אז פסיק של סיכוי אבל ניצחתי כנגד כל הסיכויים. ועכשיו? מה אתה מציע? למחזר שכנוע? להתרפק על נזרי העבר?״. הדמוקרטית השתתקה ולא הביטה באף אחד מהם. הווזיר סימן לנחשושי שייצא מהחדר.
את המשכנען השלישי הווזיר הציג בשקט. המשכנען הזה היה אדם רגיל, אבל עיניו שבערו בשקיקה העידו עליו שהוא חמקמק עוצמתי במיוחד.
״זה הכל בעיניים״ הוא אמר בקול עבה וסמכותי. לווזיר היה ברור שהקול הזה פועל לרעתו, אבל הוא קיווה שהדברים שיאמר יטו את הקערה אליו. ״אם העם לא יראה את הרעבים אז לא יהיה רעב, אם הוא לא יראה את הזוהמה ברחובות, אז הכל יהיה נקי. אם לא יראו את הפשע והשחיתות אז הכל יהיה טהור. אם הם לא יראו את המגפות אז הכל יהיה בריא. אני מציע לך הוד מעלתך לשכנע את העם בכך שאקח מהם את ראיית המציאות. אני אטיל לחש מעוור על כל העם כך שכולם יראו לנגד עיניהם רק אותך, הדמוקרטית הנבחרת, השליטה המצוינת והיחידה שיכולה לשלוט בהם״.
אחרי שני כישלונות צורבים הווזיר כבר היה סקפטי אבל דבריו של המשכנען עם העיניים מלאות השקיקה קנו את ליבו. הוא אזר אומץ והתכוון לדבר בעדו כשהדמוקרטית אמרה בקול נעלב ״אתה אומר שעל מנת שהעם יחשוב שאני שליטה טובה אני צריכה לעוור אותו? הווזיר!״.
הייתם יכולים לחשוב שאחרי שלושה כישלונות הווזיר יהיה מיואש. אבל הוא היה הווזיר הראשי כמעט ארבע תריסרי שנים, הוא ליווה את הדמוקרטית בארבע בחירות והכיר אותה טוב משהכיר את עצמו. היה צריך הרבה יותר מכך כדי לייאש אותו ועל כן כשנכנס לחדר המשכנען הרביעי הווזיר הציג אותו באותו ביטחון שבו הציג את השאר. למרות שבינו לבינו הוא היה חייב להודות שכאדמוני, ירוקונים היו הגזע הפחות חביב עליו מכל העמים שאכלסו את המדינה. כמו כל הירוקונים גם שתקן הירוקן היה אדם חסר הבעה. גובהו כמעט חצי מזה של הווזיר, גוון עורו ירוק בהיר, כמעט שקוף והבעת פניו קפואה לגמרי. הווזיר היה רגיל לראות אצל ירוקונים מדי פעם ניד קל בפניהם. לא שיכולת להבין מה הם חושבים או איך הם מרגישים מהניד הזה, אבל לפחות זה גרם לך לחוש שהם חיים. על פניו של שתקן הירוקן לא היה ולו הניד הקל ביותר.
״גבירתי, זהו שתקן הירוקן מהביצות המרוחקות. משכנען עם הצלחות לא מבוטלות״ הוא הציג אותו בקצרה והירוקן אמר בקצרה ובלי להמתין ״הדמוקרטית, לא תוכלי להפסיד אם איש לא יתמודד מולך״. הדמוקרטית הביטה בו וציפתה להמשך דבריו אבל הווזיר כבר הבין ולחש באוזנה ״הוא יטיל לחש שיחסל את שאר המתמודדים״. הדמוקרטית הביטה בו, מופתעת והווזיר אמר בקול ״לא הייתי פוסל את ההצעה. זה יכול לחסוך לבוחרים הרבה עוגמת נפש״. הוא הביט בה בתקווה אבל היא נדה בראשה והווזיר ביקש בשקט מהירוקן לעזוב.
״עייפתי מהמשכנעים שלך הווזיר. נמשיך במועד אחר״ אמרה הדמוקרטית הנבחרת בקול שקט ועייף. הווזיר הראשון ידע שהמשמעות של מועד אחר היא שהוא יאלץ להגיע אל הסף של בית הדמוקרטיה פעמים רבות עד שיוכל להמשיך את התהליך. ״רק מועמד אחד אחרון, גבירתי הדמוקרטית הנבחרת״ הוא אמר והופתע בעצמו כשהיא הנהנה לחיוב.
הווזיר הביט בהנאה וחשש על המשכנעת החמישית כשהיא נכנסה לחדר. היא הייתה בחורה צעירה ונאה, אישה רגילה אבל היה ניכר שאבותיה בדורות הקודמים התערבבו עם מקומטים, שדונים ואולי אפילו ירוקונים. הווזיר לא ידע עליה כלום שכן היא סירבה אפילו לומר את שמה. כשראיין אותה היא רק הביטה בו במבט כה בטוח וכלל לא ניסתה לדבר על ליבו שיבחר בה. האדמוני האמין שהיא המשכנעת החמקמקה מכולם והמתאימה ביותר לתפקיד, הסיבה שהוא לא הכניס אותה ראשונה הייתה מכיוון שדאג מכך שהדמוקרטית לא תקבל בברכה משכנעת אישה.
הדמוקרטית הרגישה שהעייפות שהצטברה בה מהמפגשים הקודמים נעלמה ברגע שהמשכנעת נכנסה לחדר. הווזיר לא הציג אותה וטוב שכך. היה לה די בלהג הבלתי פוסק שלו. המשכנעת לא דיברה אף היא. היא לא צריכה לדבר, חשבה הדמוקרטית. הנוכחות שלה מדברת בעד עצמה. בלי להוציא מפיה הגה היא בחנה את המשכנעת מכף רגל ועד ראש עד שהתמקדה בעיניים שלה. במבט ראשון הן נראו עיניים רגילות. אולי עם בולטות קלה, מעידים על הגן השדוני שחבוי בה. אבל הדמוקרטית מצאה את עצמה מביטה היישר אל העיניים של המשכנעת ולא יכלה להתנתק מהן. לאחר פרק זמן ארוך שהן הביטו אחת בשנייה בלי למצמץ המשכנעת הייתה זו שמצמצה והסיטה את מבטה אל הווזיר. הדמוקרטית אמרה בנחישות ״אני מכירה אותך. אני יודעת מי את״. היא פנתה אל הווזיר שנראה מופתע עד עמקי נשמתו ואמרה לו בהתלהבות ״הצעירה הזאת היא בדיוק כמוני. כמו שאני הייתי כשהתמודדתי לתפקיד בפעם הראשונה. תראה אותה. אותו הביטחון, הנחישות, הכוח הפנימי״.
האדמוני פקח עיניים גדולות כאילו הוא רק עכשיו הבין את מה שתת ההכרה שלו כבר ידעה. בירוקרט. חשבה הדמוקרטית בבוז. לא רואה כלום מעבר למובן מאליו.
״כבר שכנעת את שנינו״ אמרה הדמוקרטית למשכנעת בחיוך ״ואפילו לא אמרת מילה. ספרי לי. מי את ואיך את מתכוונת לשכנע את העם לבחור בי שוב?״
המשכנעת הנהנה בראשה ואמרה בחיוך עדין ״אני שמחה שאת מרוצה גבירתי. אבל אני עדיין צריכה לדעת שאני יכולה לשכנע למענך״.
הדמוקרטית חשבה שכל אדם אחר שהיה אומר את הדברים האלה היה נשמע חצוף מאין כמוהו, אבל מפיה של הבחורה הצעירה הזאת זה נשמע ענייני ואפילו אדיב. היא חייכה אליה והזמינה אותה לשבת אל השולחן. ״ואיך נוכל לדעת זאת?״ היא שאלה, מעט משועשעת.
״שכנוע נבנה על סמך מי שאתה רוצה לשכנע ועל הדבר אותו אתה רוצה לשכנע אותם לעשות. כשמי שאתה רוצה לשכנע זה את העם על כל גווניו, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, שדונים, מקומטים, גמדים וכל שאר הגזעים אז הדרך הנכונה היא להתמקד דווקא באדם אותו אתה רוצה לשכנע אותם שיבחרו. אני צריכה להכיר אותך קצת יותר טוב בשביל לבחור את השכנוע הנכון״ המשכנעת הצעירה דיברה בקול שהיה נעים לאוזניה של הדמוקרטית. יש בו משהו מתנגן, בקול שלה, חשבה הדמוקרטית בהנאה. יש בה כנראה גם גנים של זמריר מכונף.
״הייתי רוצה לשאול אותך מספר שאלות אם זה בסדר מצדך גבירתי?״ המשיכה המשכנעת.
הדמוקרטית נהנתה כמו שלא נהנתה … היא לא זכרה ממתי. היה בה במשכנעת משהו רענן ושונה. היא לא התחנפה אליה ולא התריסה מולה. היא הנהנה בראשה והבינה להפתעתה שהיא ממש מצפה לשאלותיה של המשכנעת.
״את גבירתי הדמוקרטית, נושאת בעול התפקיד הזה כל כך הרבה שנים. יותר מאשר כל דמוקרט נבחר בעבר. האם את באמת מעוניינת להתמודד שוב על התפקיד?״
הדמוקרטית ידעה שהווזיר הראשון יאדים עוד לפני שראתה זאת ״איזו מין שאלה זאת״ הוא קרא ״גבירתי, אני מתנצל. אני אסלק…״ אבל הדמוקרטית נדה אליו בראשה והוא השתתק.
״כן״ היא ענתה למשכנעת הצעירה ״אני מעוניינת להתמודד״.
״האם אי פעם תוותרי על התפקיד? בעוד קדנציה אחת? שתיים? שלוש? מתי שהוא?״
הדמוקרטית הפתיעה את עצמה כשענתה מיד, בלי לחשוב ״לעולם לא. כל עוד העם יבחר בי אני אהיה שם כדי לשרת אותו״.
״אם ככה״ אמרה הצעירה בחיוך קל ״אז מדוע שלא נבטל את הבחירות ונכריז עליך כדמוקרטית לכל החיים? את שולטת כל כך הרבה זמן שזה מתבקש. מושב העם מן הסתם יאשר זאת בקלות״ היא נדה בראשה אל הווזיר הראשון ״הוא מן הסתם יכול לדאוג לכך״.
הדמוקרטית התבוננה בה בתשומת לב ואחרי שהייתה בטוחה שהיא אינה מתלוצצת היא סימנה לווזיר ״תענה לה אתה״.
״זאת טעות תמימה של חוסר ניסיון״ אמר האדמוני בחשיבות עצמית ״האם אני יכול לקבע במושב העם את הדמוקרטית בתפקידה לכל החיים? בקלות!! האם זה יתקבל בקרב העם? סביר שכן. אבל נגד שליט קבוע יכול לפרוץ מרד. לא היום אבל בעוד שנה כבר יקראו לה דיקטטורית ובעוד חמש שנים כבר יהיה ניסיון התנקשות. לא לא. הכי בטוח זה לנצח בבחירות. העם לא יפנה כנגד דמוקרט שהוא עצמו בחר״. הווזיר הראשון נראה משולהב לראשונה באותו היום. הנאום הקצר שלו גרם לו לסיפוק רב וזה ניכר בגוון הכתמתם שעל פניו.
הדמוקרטית התבוננה במשכנעת ונהנתה מכל רגע. היא נהנתה מהמוח הטרי והרענן שלא היסס לשאול את שאלות שהאנשים שהקיפו אותה במשך השנים כבר חדלו לשאול. המשכנעת נראתה מתעניינת יותר ויותר והיא נשענה קצת קדימה כשהיא שאלה ״את אוהבת את ההתמודדות? אתה מצפה לה בכיליון עיניים או שאת חרדה ממנה? ואולי את פשוט אדישה כלפיה?״
הדמוקרטית עוותה את פניה ״בפעם הראשונה נהניתי כל כך. האתגר, ההתרוצצות, השכנוע. ויותר מכל הניצחון כנגד כל הסיכויים. זה היה הדבר המהנה ביותר בחיי. אף פעם לא התלהבתי כך משום דבר. בפעם השנייה גם נהניתי. התנאים היו כמובן טובים בהרבה״ הדמוקרטית עצרה לרגע שקועה בזיכרונות לפני שהמשיכה ״אבל עם השנים האתגר הלך ופחת והאמת שעכשיו אני אדישה ובעיקר סולדת מההתמודדות הנוספת, מהמאמץ הקשור בשכנוע״
המשכנעת הצעירה הנהנה בראשה ונראתה שביעת רצון ״גבירתי הדמוקרטית הנבחרת, אני יודעת למה אנחנו זקוקים כדי שיהיה שכנוע מנצח״. היא נראתה כל כך בטוחה ומרוצה שהדמוקרטית הרגישה בטוחה ומרוצה בלי לדעת למה. היא חיכתה בחוסר סבלנות לשמוע מה המשכנעת מציעה, אבל המשכנעת השתהתה מספר רגעים ורק הביטה בה בשקט, וכשהיא התחלה לדבר הדמוקרטית כבר כמעט ולא נשמה מרוב ציפייה.
״גבירתי הדמוקרטית הנבחרת, יש לי שיקוי מיוחד שייתן לך בדיוק את הדבר בו את חפצה״ המשכנעת הוציאה מכיסה מספר בקבוקונים שהכילו נוזלים במספר צבעים ובררה ביניהם במהירות. לאחר רגע קצר היא השיבה את כולם לכיס מלבד בקבוקון אחד בצבע סגול כהה ״השיקוי הזה״ היא אמרה ועיניה נצצו מהתרגשות ״יהפוך אותך שוב גבירתי, לבחורה צעירה ונמרצת כפי שהיית כשהתמודדת לתפקיד הדמוקרטית בפעם הראשונה״.
הדמוקרטית הסתכלה בבקבוקון הסגול בעיניים כלות בזמן שהמשכנעת המשיכה לדבר ״יהיה לך את הידע והניסיון שצברת במשך השנים משולב עם המרץ והכוחות של הנעורים. זה יהפוך אותך לדמוקרטית שאי אפשר לנצח אותה״.
הדמוקרטית הייתה ממש בטרנס. היא הנהנה בהתרגשות וחשבה על ההתלהבות שחשה אז ושתחוש שוב בקרוב. היא חשבה על דברים שחוותה בשנותיה הראשונות כדמוקרטית נבחרת, ההחלטות האמיצות שקיבלה, המאבקים במושב העם. היא נזכרה בערגה בנשפים והתהלוכות והביקורים מלאי החגיגיות בכל רחבי המדינה. היו אלה דברים שהיא לא עשתה במשך שנים כה רבות. דברים שהגיל, המחושים וכאב הראש הטורדני גרמו לה לוותר עליהם. היא חשבה על כל הדברים האלה ובלי לומר מילה הושיטה את ידה אל הבקבוקון. הווזיר הראשון כחכח בגרונו וניסה לומר משהו אך היא הסתה אותו בתנועת ידה ולגמה את כל תכולת הבקבוקון בשלוק אחד.
ברגע הראשון לא קרה כלום. השיקוי היה מר וצרב קצת בגרונה, אבל זה הכל. אבל רגע אחר כך החדר התחיל להסתחרר מולה. המחשבה הראשונה שלה הייתה על איזה מעשה נמהר היא עשתה, לשתות ככה שיקוי של משכנעת חמקמקה שהיא אפילו לא ידעה את שמה. עד כמה שיכלה לדעת יתכן והשיקוי הזה הוא סתם רעל שנשלח על ידי אחד מהמתמודדים כנגדה. היא חשה בחילה ועמדה להקיא. זה היה נורא לכמה רגעים ואז התחושה הקשה חלפה. היא הסתכלה אל המראה השולחנית שלה. הדמות שהשתקפה לעברה במראה הייתה רזה, מקומטת ועם עיניים בולטות כשל שדון. היא הייתה מבוגרת אבל צעירה בהרבה מזו שהשתקפה אליה רגעים ספורים לפני כן. והדמות במראה המשיכה להשתנות והפכה צעירה יותר ויותר. ולא רק שהיא נהייתה צעירה, קמטי המקומטת שלה הלכו ודהו ועיניה הבולטות הלכו ושקעו. ולאחר מספר דקות הדמות במראה התייצבה והיא ראתה בחורה צעירה, ממש בגיל של המשכנעת הצעירה. היא הייתה כל כך דומה למשכנעת … או ש… הדמוקרטית הבינה שהדמות במראה זהה לגמרי למשכנעת הצעירה שנתנה לה את השיקוי. זה היה קצת מבלבל אבל היא הייתה שוב צעירה.
מאושרת וקצת מבולבלת, הסיטה הדמוקרטית הנבחרת את עיניה מהמראה והסתכלה לקצה השני של השולחן בו ישבה המשכנעת הצעירה. אבל הצעירה כבר לא הייתה שם. במקומה ישבה זקנה מקומטת עם עיניים בולטות, שנראתה בדיוק כמו שהדמוקרטית הנבחרת נראתה לפני מספר רגעים.
״מה?״ היה הדבר היחיד שהיא הצליחה לומר.
המשכנעת נראתה רגועה לגמרי ואמרה ״יש מחיר לנעורים. על מנת שאת תהפכי לצעירה מישהו במקומך קיבל את הזקנה. אני ואת התחלפנו במראה ובגוף שלנו״
הדמוקרטית הסתכלה שוב אל המראה וצחקה בשמחה. זו הייתה חמקמקות לעניין. אבל ליבה נכמר על המשכנעת שהקריבה את נעוריה בשבילה והיא שאלה אותה ברחמים ״האם היה שווה לך לוותר על נעוריך למעני? אני לא חושבת שיש דרך בה אוכל לגמול לך כראוי״. היא פנתה במבט שואל אל הווזיר האדמוני שנראה עכשיו כל כך מבולבל שצבעו היה ממש צהוב והיה ברור שהוא אינו מסוגל להוציא מפיו הגה.
המשכנעת הביטה בה לרגע בשלווה ואז פנתה אל הווזיר ואמרה לו ״הווזיר הראשון. דאג בבקשה שיוציאו את המשכנעת החוצה. בסופו של דבר לדעתי אני ואתה נוכל להתמודד עם שכנוע הבחירות טוב מאד לבדנו״
הדמוקרטית הביטה בה בתהייה וברחמים. ההזדקנות המהירה כנראה בלבלה עליה את דעתה. היא הסתכלה אל הווזיר וצפתה לראות שהוא משתתף ברחמיה אבל הווזיר העביר את מבט חשדני מהאחת לשנייה. המשכנעת חייכה ואמרה ״עכשיו אני היא הדמוקרטית הנבחרת. ברור לכם שאף אחד לא יקבל את הבחורה הצעירה הזאת״ והיא הצביעה אל הדמוקרטית ״בתור הדמוקרטית הנבחרת. הייתי מייעצת לך הווזיר לקרוא עכשיו ומיד לשומר״. סופו של המשפט שלה נשמע קצת מאיים וכלל לא מתאים לאותה משכנעת צעירה ורגועה שנכנסה לחדר לפני מספר רגעים, אבל היא נראתה בהחלט מתאימה למקומטת הזקנה בעלת עיניי השדונים שהיא הייתה עכשיו.
הווזיר פסח בין הסעיפים לרגע אבל כמו אדמוני הוא מיהר להכריע. ומהרגע שהכריע הוא היה נחוש ויעיל. בלי להביט שוב בדמוקרטית הוא קרא לשומר הראשון וביקש שילווה את המשכנעת אל מחוץ לבית הדמוקרטיה. הוא ביקש להוציא את המשכנעת אבל הצביעה עליה, על הדמוקרטית הנבחרת שהוא משרת כבר עשרות שנים. הדמוקרטית חשה שהיא יוצאת מדעתה. היא רצתה לצרוח אבל השומר הראשון שהיה נאמן לה כל כך הרבה שנים כבר אחז בידה והיא חשה שאחז בה שיתוק ושהיא חסרת אונים לחלוטין. היא קמה והלכה אתו כמו ילדה צעירה וחסרת ניסיון שהולכת אחרי המבוגר האחראי. היא רצתה להתמרד ולצעוק לבעוט אבל כל שעלה בידה לעשות זה להזיל דמעות בעיניה.
כשעברה ליד המשכנעת עצרה אותה יד זקנה ומקומטת. המשכנעת אחזה בה לרגע ולחשה באוזנה ״אל תהיי עצובה. את קיבלת את מה שרצית בסתר ליבך. דבר לא עוצר ממך עכשיו להתמודד על תפקיד הדמוקרטית. את תהיי מועמדת צעירה ונלהבת. מי יודע? אולי תהיי שוב הפתעת הבחירות? אני מקווה בכל ליבי שתתמודדי. אני אהנה מאד לראות אותך משכנעת. לשמוע אותך נואמת ומסבירה למה צריך להחליף את השלטון. למה הגיע זמנה של השליטה הכושלת ששולטת בעם ובמדינה כבר עשרות שנים ומזניחה אותו לחלוטין. האמת היא שאת באמת לא היית צריכה משכנע. העם התרגל אליך כל כך שהדרך היחידה להחליף אותך זה להיות את.״.
הדמוקרטית רעדה. היא עדיין לא הייתה מסוגלת לעשות דבר. היא הביטה במשכנעת. היא באמת נראתה זהה לה לחלוטין. אפילו מקרוב לא ראתה שום הבדל. זה כאילו שדבר לא השתנה היא חשבה. המשכנעת כאילו קראה את המחשבות שלה כשהיא לחשה ״אכן. שום דבר לא באמת השתנה״, היא חייכה אליה בנועם, עזבה לה את היד ואמרה לשומר ״תוודא אישית שהיא מוצאת מחוץ לבית הדמוקרטיה ושהיא לא נכנסת שוב״.
הדמוקרטית צעדה לאט, רועדת וכמעט נופלת מרגליה. לפני שיצאה מהחדר היא העיפה מבט אחרון לעבר הפסיפסול שהכינה בבוקר. היא הסתכלה על האבן המשוננת שהדביקה מוקדם יותר. עכשיו היא כבר הייתה משוכנעת שהיא לא הניחה אותה במקום המתאים. והראש שלה כאב. אפילו יותר מתמיד. ליד הדלת היא כמעט נפלה אבל השומר הראשון אחז בה בחוזקה והוביל אותה בנחישות החוצה.