הכל צפוי והרשות נתונה ?
פעם ראשונה שקרתה התופעה הייתה בסוף אפריל. אורי ישב בסלון וחיפש סרט טוב לראות ביחד עם נטלי, שהייתה באותו זמן במטבח והתכוננה למבחן בסטטיסטיקה שהלחיץ אותה נורא.
אין ספק שלמרות ששניהם די התנגדו להכנסת טלוויזיה הבייתה זה היה צעד מעולה שתרם הרבה לזוגיות המתוחה שלהם. בסוף היום תן לשכוח מכל הצרות ולהתכרבל עם סרט פנטזיה שיהיה מקובל על שני הצדדים, אולי אפילו איזה סרט אקשן או מאפיה אם היא במצב רוח האדיש שלה. אז איזה סרט נראה היום? הוא חשב, חושש קצת שאם לא יהיה החלטי בבחירה שלו יאלץ שוב לראות איזו דרמה איכותית או סרט דוקומנטרי מתסכל. בינתיים הוא שם קצת מוזיקה, סווינג ישן של דג'נגו וגרפלי שתמיד רק עשה טוב לכולם, גלגל לעצמו ג'וינט, להקל על הבחירה והחששות, נכנס לרשימת הסרטים בV.O.D., ואז קרה משהו. לשבריר שניה כל המרחב בחדר התעוות. הזויות נהיו חדות מדי, והתאורות בוהרות מדי, הסאונד נמוך מדי, והכל מוזר ולא מוכר.
מכיוון שזה לא חריג מאוד לסטלנים כבדים לחוות רגע כזה, אורי לא ממש שם לב שמשהו קרה, אבל אז יצאה נטלי מהמטבח ומשהו בה נראה מוזר. מבטה חלף דרכו כאילו לא ראתה אותו, והתמקד בקיר שליד , כאילו ראתה שם משהו או מישהו. היא פשטה ידיה קדימה נדנדה ראשה כאילו משתוממת מתעצבנת על משהו, ושיחה מוזרה מאוד התפתחה ביניהם.
נטלי: "על מה אתה מדבר?"
אורי: " לא אמרתי כלום"
נטלי: "מה אתה דפוק? הייתי פה כל הזמן ."
אורי: " על מה את מדברת?"
נטלי: "אתה מתחיל להשתגע לי עכשיו?"
אורי: " אני לפחות 72% שפוי. למה את שואלת?"
נטלי: "למה אתה מתכוון מוזר?"
אורי: "אולי להתנהגות שלך עכשיו?"
נטלי: "איזה דברים?"
אורי: "את מדברת איתי? תסתכלי עלי אם את מדברת איתי, לאן את….."
נטלי: "באמת? ומה עוד אמרתי?"
אורי: "לא יודע מה אמרת ועם מי את מדברת."
נטלי: " באמת אתה מסטול."
אורי: " נראה לי שאת מסטולה."
נטלי: "אז איך זה נגמרה המריבה הפעם? היה סקס או שעזבתי בבכי וצעקות?"
אורי: " איזו מריבה? אני לא שותף לשום מריבה."
נטלי:" אתה זה שראה את הסוף, היה משהו חדש?"
אורי:" נטוש, היו לנו כבר קצרים בתקשורת אבל היום אני ממש לא מבין על מה את מדברת."
נטלי: "אז בוא אני אסביר לך. ראית חלק מסצנה מהעתיד. בעצם ראית את השיחה שמתנהלת ביננו עכשיו , רק בלעדיך."
אורי: "זה ההסבר שלך? הוא יותר מוזר מההתנהגות שלך."
נטלי: " זה נקרא הד זמן עתידי, זו תופעה תאורטית, ראיתי על זה תכנית בערוץ דיסקברי."
אורי: "ובגלל ההד זמן הזה את מדברת אל הקיר? על מה את…. ?"
נטלי: "בצונאמי הגדול כדור הארץ זז בכמה מעלות , וציר הזמן מתחיל לקרוס או משהו כזה, אני לא ממש הבנתי, אבל הם הסבירו את זה יפה "
אורי: "נראה לי שערוץ דיסקברי דפק לך את המוח. מהיום אנחנו רואים רק הישרדות או מאסטר שף כמו זוג נורמלי."
נטלי: "תחשוב רגע ואז אני רוצה לדבר על משהו."
אורי:" אז את בכל זאת מדברת איתי. "
נטלי: "רציתי לדבר על זה שרואים בטלוויזיה רק מה שאתה רוצה, מה אני רוצה לא נחשב."
אורי: "את קצת מגזימה אבל שמעתי אותך. אני אומר…"
נטלי: "רציתי כבר קודם לדבר, אבל התחלת עם העניינים של ההד זמן, ואתה תמיד מתחמק משיחות."
אורי: "את התחלת לדבר על ההד זמן, אני בכלל לא יודע מה זה."
נטלי: "זאת עוד התחמקות , וזה לא רק הטלוויזיה, אתה לא נחמד לחברים שלי, אני לא מרגישה כאן בבית."
אורי: "אני לא מתחמק משום דבר. אם את רוצה לדבר אני כאן. אני מרגיש שאת יותר מוציאה עצבים מרוצה לדבר, את אפילו לא מסתכלת עלי , את מסתכלת על…… ."
נטלי: "תפסיק להרגיע אותי אני צריכה להוציא את התסכולים שלי החוצה."
אורי: "יאללה, תוציאי הכל."
נטלי: "אתה לא מבולבל אתה אידיוט."
אורי: "העיקר שאני יפה."
נטלי: "שוב אתה מתחמק , כל עוד לא מדברים הכל בסדר, זה המוטו שלך."
אורי: "נטלי אני אוהב אותך, אבל שיגעת אותי לגמרי"
נטלי: "אתה יודע, זה הדבר הכי יפה שאמרת לי ."
אורי: " באמת? אני אגיד לך את זה כל יום מעכשיו. "
נטלי: " כולם אומרים לי את זה, גם הפסיכיאטרים שלי."
אורי: "הפסיכיאטר אומר שהוא אוהב אותך אבל שיגעת אותו? על מה את…… "
נטלי: "אולי תכין איזה ג'וינט במקום לקשקש כל כך? "
אורי: "סוף סוף משפט שאני מבין, אני אכין אם תסתכלי עלי ולא על הקיר בצד."
נטלי: "תפסיק להתקמצן על ההידרו שלך".
אורי: "זה 100 שקל לגרם, והחברים שלך שתו לי את רוב החומר . את רוצה להשתתף איתי בקניה הבאה?"
נטלי: "אם תמשיך לשגע אותי עם התיקונים הקוסמים והפילוסופיה שלך זה בדיוק מה שיקרה."
אורי: "עוד פעם איבדתי אותך. על איזה פילוסופיה ותיקונים את מדברת, אני לא מבין מה……"
נטלי: "אולי זה סימן שאני צריכה ללכת עכשיו, לפני שנתחיל לריב."
אורי: "אם אני לא מבין משהו אז תסבירי לי, אל תקומי ותלכי ."
נטלי: "אז אתה רוצה שאני אלך?"
אורי: "ביקשתי שתישארי ונדבר, איך הבנת מזה שאני רוצה שתלכי? משהו מוזר ……….. "
נטלי: "שקרן, אני רואה לך בעיניים שנמאס לך. אם אתה רוצה שאני אלך, פשוט תגיד את זה, אל תמציא שקרים ומניפולציות."
אורי: "דוגרי נטלי, זה מרתיח אותי שאת קוראת לי שקרן, בחיים לא שיקרתי לך."
נטלי: "שקרן. אתה בטח המצאת את כל ההד זמן הזה, זה מתאים לך "
אורי: "אוף, אולי אני באמת רואה מן הד זמן ואת בכלל לא כאן. זה מתחיל להראות הגיוני. "
נטלי: "רוצה הגיון? באמת תיקח ספר של ליבוביץ ותזיין אותו הלילה."
אורי: "מה הקשר ליבוביץ עכשיו, את מוכנה להסביר לי, רק בלי עצבים ?"
נטלי: "תתקן מה שאתה רוצה, אני הלכתי, ביי."
בוווווום!
אורי: "אבל למה לשבור לי את הדלת?"
מיד אחרי שיצאה נטלי החוצה עוד עיוות התרחש. לכמה שניות האורות התעמעמו, והמרחב כולו נמתח והתכווץ. פראזה קטנה בסולו הגיטרה של דג'אנגו חזרה על עצמה פעמיים, והדלת השבורה חזרה למקומה ונראתה שלמה שוב.
אורי, מבולבל, קם לבדוק מה קורה. דלת המטבח נפתחה ומולו עמדה נטלי שיצאה לפני שניה מהבית, ועל פי כל חוקי ההיגיון והטבע הייתה אמורה להיות עדיין בחוץ. היא עמדה שם לרגע, מסתכלת ישר אל תוך עיניו , ואז פשטה ידיה לפנים ועשתה חיקוי של פרצופו המשתומם.
אורי: "איך חזרת פנימה?"
נטלי: "על מה אתה מדבר?"
אורי: "היית בחוץ ופתאום את פה."
נטלי: "מה אתה דפוק? הייתי פה כל הזמן ."
אורי: "לפני רגע יצאת וטרקת את הדלת, כמעט שברת אותה, ולא חזרת פנימה."
נטלי: "אתה מתחיל להשתגע לי עכשיו?"
אורי: "לא, לא, את עברת פה והתנהגת מוזר ."
נטלי: "למה אתה מתכוון מוזר?"
אורי: "דיברת לאוויר כאילו אני לא קיים, ואמרת את כל הדברים האלו."
נטלי: "איזה דברים?"
אורי: "גם את זה אמרת."
נטלי: "באמת? ומה עוד אמרתי?"
אורי: "אמרת שאני מסטול ."
נטלי: "באמת אתה מסטול."
אורי: "עכשיו אני צריך ג'ויינט.. את מבינה שראיתי את זה קורה? ראיתי אותך מתווכחת ורבה איתי באוויר."
נטלי: "אז איך זה נגמרה המריבה הפעם? היה סקס או שעזבתי בבכי וצעקות?"
אורי: "זה חייב או סקס או בכי וצעקות? יש עוד עולם שלם באמצע ."
נטלי: "אתה זה שראה את הסוף, היה משהו חדש?"
אורי: "איזה סוף? אני לא מבין מה ראיתי."
נטלי: "אז בוא אני אסביר לך. ראית חלק מסצנה מהעתיד. בעצם ראית את השיחה שמתנהלת ביננו עכשיו , רק בלעדיך."
אורי: "נכון, זה בדיוק מה שקרה."
נטלי: " זה נקרא הד זמן עתידי, זו תופעה תאורטית, ראיתי על זה תכנית בערוץ דיסקברי."
אורי: "אז זה הד זמן, עכשיו אני מבין על מה דיברת קודם. אבל איך זה קורה עכשיו אם זה תאורטי?"
נטלי: "בצונאמי הגדול כדור הארץ זז בכמה מעלות , וציר הזמן מתחיל לקרוס או משהו כזה, אני לא ממש הבנתי אבל הם הסבירו את זה יפה ."
אורי: "וואו, אני צריך לחשוב על זה רגע. אני מרגיש שיש כאן איזה מסר או משמעות סמויה."
נטלי: "תחשוב רגע ואז אני רוצה לדבר על משהו."
אורי: "דברי חמודה. את עוזרת לי להבין מה קורה."
נטלי: "רציתי לדבר על זה שרואים בטלוויזיה רק מה שאתה רוצה, מה אני רוצה לא נחשב."
אורי: "שכחתי שאמרת את זה. באמת על זה את רוצה לדבר עכשיו? אולי השיחה יכולה לחכות?"
נטלי: "רציתי כבר קודם לדבר, אבל התחלת עם העניינים של ההד זמן, ואתה תמיד מתחמק משיחות."
אורי: "אני לא מתחמק, פשוט אנחנו באמצע תופעה תאורטית שאני לא מעכל, משהו שיכול לשנות את כל העולם, ואת מדברת על טלוויזיה."
נטלי: "זאת עוד התחמקות , וזה לא רק הטלוויזיה, אתה לא נחמד לחברים שלי, אני לא מרגישה כאן בבית."
אורי: "אפשר לדבר על הכל, אבל עדיף שזה יהיה ממקום רגוע .אני אכין לנו איזה כוס תה?"
נטלי: "תפסיק להרגיע אותי אני צריכה להוציא את התסכולים שלי החוצה."
אורי: "את צודקת , אבל לא דיברתי רק עליך, אני צריך להירגע. אני מבולבל לגמרי כרגע."
נטלי: "אתה לא מבולבל אתה אידיוט."
אורי: "אוי, אני פשוט אשתוק לרגע."
נטלי: "שוב אתה מתחמק, כל עוד לא מדברים הכל בסדר, זה המוטו שלך."
אורי: "אני לא מתחמק משיחה, אני מתחמק מלפגוע או להאשים . כשאת תוקפת אותי יש לי אינסטינקט להעליב או לתקוף חזרה , ואני לא רוצה לפגוע בך. "
נטלי: "אתה יודע, זה הדבר הכי יפה שאמרת לי ."
אורי: "באמת?, שיחקתי אותה הפעם. אני כל כך אבוד אתך לפעמים."
נטלי: " כולם אומרים לי את זה, גם הפסיכיאטרים שלי."
אורי: "את יודעת מה? אני חושב שההד זמן זה הזדמנות שניה שנותן לנו הקוסמוס. יש לנו צ'אנס לעשות תיקון ולא לריב הפעם. נאכל משהו, נשתה יין, נשים מוזיקה ונראה חברים או דיסקברי או כל מה שתרצי. "
נטלי: "אולי תכין איזה ג'ויינט במקום לקשקש כל כך? "
אורי: "אוי אנחנו כבר בקטע של הג'וינט? זה כמעט הסוף של השיחה שראיתי, ולא השתנה כלום."
נטלי: "היי, תפסיק להתקמצן על ההידרו שלך"
אורי: "אני לא מתקמצן, פשוט הרגשתי שאנחנו עושים תיקון אבל את עדיין אומרת בדיוק את אותם דברים . אם לא נתקן משהו עוד רגע תצאי מפה בצעקות , ותגידי לי שאני יכול לזיין ספר של ליבוביץ. "
נטלי: "אם תמשיך לשגע אותי עם התיקונים הקוסמים והפילוסופיה שלך זה בדיוק מה שיקרה."
אורי: "נטוש אני ממש לא רוצה שנריב. מה את מציעה שנעשה?”
נטלי: " אולי זה סימן שאני צריכה ללכת עכשיו, לפני שנתחיל לריב."
אורי: "זה פתרון מענין. אם באמת תלכי אז תחזרי מהר הפעם, תזכרי שהדלת פתוחה בכל שעה."
נטלי: "אז אתה רוצה שאני אלך מכאן?"
אורי: "זה ההפך ממה שאמרתי ,התכוונתי שהדלת פתוחה ואת תמיד רצויה כאן."
נטלי: "שקרן, אני רואה לך בעיניים שנמאס לך. אם אתה רוצה שאני אלך, פשוט תגיד את זה, אל תמציא שקרים ומניפולציות.”
אורי: "על איזה מניפולציות את מדברת? אני אף פעם לא שיקרתי לך."
נטלי: "שקרן. אתה בטח המצאת את כל ההד זמן הזה, זה מתאים לך. "
אורי: ".איך המצאתי את זה? תחשבי על זה בהגיון לרגע, את הסברת לי מה זה הד זמן. "
נטלי: "רוצה הגיון? באמת תיקח ספר של ליבוביץ ותזיין אותו הלילה.”
אורי: "אוקיי, הבנתי, תיקון קוסמי לא יהיה היום, אולי רק תיקון של הדלת. זה הכיוון?"
נטלי: "תתקן מה שאתה רוצה, אני הלכתי, ביי."
אורי: “תענוג, רק אל תשכחי לשבור את הדלת בדרך החוצה.”
בוווווום!