המיליונרית בעלת 51 הפרצופים
זה הצד שלי בסיפור
.שמי הוא מקימי אינדיג ואני האשה מושלמת, כך זה לפחות נראה מרחוק
אני בת 22 ,אני דוגמנית מצליחה,אני חצי ברזילאית וחצי הולנדית, אני הטוב שבשני העולמות. ישבן ברזילאי וחזה הולנדי, מוצרט ואני סמבה, שמחת חיים לאטינית ועידון
( ?ארופאי, ואין גבר שלא מגלה עיניין כרגע, (נכון בנים
חכו רגע יש עוד: אני גם עשירה, ממש עשירה. אני באה ממשפחה טובה ומצליחה שמתגוררת בקיסריה, אני נוהגת על פרארי, שוהה במלונות 5 כוכבים. בנוסף אני חכמה,
.איכותית וחכמה, ואני לא סתם מתרברבת, אני משכילה, רהוטה, יש לי עיברית גבוהה ואיכשהוא יש לי הרבה מאוד ניסיון וחוכמת חיים יחסית לילדה בגילי
.ועם זאת לא קל להיות אני. מאחורי כל הזוהר מסתתר בן אדם שאף אחד לא רואה. בן אדם עם חולשות ופגמים כמו כולם, בן אדם עם לב
?אני יודעת, זה נשמע צרות של עשירים. כזאת יפה ועוד עשירה, מה היא מתלוננת בכלל, נכון
תאמינו לי שזה לא קל, וחיי הזוהר לא כאלה זוהרים. רוב הגברים לא רואים אותי באמת. בשבילם אני פנטזיה, כרטיס כניסה למועדון העשירים והמאושרים שהם חלמו
עליו, וגברים ישראלים זה עוד יותר קשה. תמיד הם רוצים הכל מהר מדי, ולוחצים ומתעקשים, ומרחיקים, והורסים הכל. כמו כולכן בנות גם אני נכוויתי בעבר, ודוכאתי
.הושתקתי והושפלתי וגורשתי, ועכשיו אני זהירה ולוקחת את הזמן
היום הזה מתחיל ממש כמו כל יום, ואני שוטפת פנים, מצחצחת שיניים, שותה את הלאטה שלי ונכנסת לפייסבוק, ויש לי 20 הודעות חדשות. אני מודה שאני מבלה יותר
?מדי זמן ברשתות החברתיות. אבל ביננו, מי לא
.אני בוחרת להתחיל מההודעה של נונו שלי, שהוא כוכב רוק ותיק ומפורסם, ועדיין חתיך הורס
אני מהססת לרגע לפני שאני קוראת את ההודעה ומתפללת לאלוהים שהוא לא שלח עלבון או איזה בדיחה סקסיסטית מגעילה שתעשה לי בחילה או תערער לי את כל
.הבוקר והדימוי העצמי
.אבל הכל בסדר, נונו רק רוצה לדעת בת כמה אני, לרגע אני חושבת איך לענות לו
:אני נזכרת בפתגם השקר הכי טוב זה האמת, וכותבת לו
"מלאו לי 22 שנים"
"לא סיפרתי לך כי פחדתי שתברח"
.שתי דקות עוברות והודעה חדשה מנונו מגיעה
.אני עדיין כאן", הוא עונה באיפוק, כאילו שקל לרגע לברוח, מצחיקול שלי"
מה ישמח נונו שלי, אני חושבת לעצמי, ונזכרת שהוא סיפר לי שהוא בחובות כספיים. אפשר אולי לעזור לו עם זה, אבא שלי אוהב אותו ולבטח ישמח לעזור, וזה אפילו לא
.חוב גדול, 000,100 שקלים סך הכל
אבא הצדיק שלי אכן מתגייס לעיניין וכותב לנונו הודעה ומספר לו שהוא מעריץ ותיק , והוא ואמא מאוד שמחים שנונו נהיה חלק מהמשפחה, ונמצא לידי לתמוך בי בתקופה
.הקשה שאני עוברת מאז שבעלי נפטר
.אני מדמיינת את נונו שלי נאנח אנחת רווחה, מרפה מכל הדאגות ומחייך , ואני מחייכת איתו. כשלנונו שלי טוב גם לי טוב. אין יאוש כלל בעולם
.הוא שולח לי עוד הודעה, ומבקש לדעת על בעלי עליו השלום
אני לא יכולה להתאפק מלשגע אותו קצת [הבנות יבינו נכון?]ואני שולחת לו תמונה של החתיך הראשון שאני מוצאת ברשת ,מדמיינת את הפרצוף התמוה שיעשה כשיקבל
.את התמונה
זאת תמונה של גף גולדבלום שחקן הוליוודי", הוא משיב לי לאחר כמה דקות"
אני אפילו לא מתאמצת להמציא תרוץ טוב ועונה לו "מצטערת טעיתי בתמונה", אנחנו בשלב הזה שהמציאות והעובדות לא משנות יותר, הוא כל כך אוהב אותי שהוא
.יעשה הכל בשבילי, ואני בשבילו. זה כישוף שנקרא אהבה
.דקה עוברת והוא שולח סמיילי צוחק ולבבות, ועוד דקה והוא כבר מתקשר אלי
.לא אחזור על הדברים כי זה אינטימי אבל שעתיים אנחנו מדברים, לחישות ונשיקות, חום ואהבה ושנינו באושר עילאי
אני מכינה לי עוד לאטה ועוברת לראות מה כתב לי לולו שלי. אם נונו הוא הכי חתיך אז לולו הוא ללא ספק הכי מתוק,
הוא הילת ימי, והוא להט לילותי, והוא כוכב טלויזיה ידוע ואושיית רשת חשובה.
על המסך הוא תקיף אגרסיבי אבל איתי הוא מתכרבל כמו ילד קטן ותמים, ואני מודה ומתוודה שמכל מאהבי הכי אהבתי את לולו שלי.
אני מרגישה את הלב פועם בחזקה לפני שאני פותחת את ההודעה.
עברו כבר יומיים מאז שכתב לי לאחרונה והתחלתי לחשוש שהוא מתעלם ממני, ואם יש משהו שאני שונאת זה שמתעלמים ממני . אני לא באמת יודעת למה זה פוגע בי כל
כך, אבל אני מעדיפה שהוא יקלל אותי, או יצרח עלי רק שלא יתעלם ממני, כאילו אם יש בעיה אז דבר איתי, אל תתעלם, ואם זה נגמר, לפחות שיהיה לך ההגינות להגיד
את זה ישירות כמו ג'נטלמן, זה לא מוגזם לבקש, נכון?
אבל זה לא נגמר, ולולו עדיין מלא אהבה ועיניין .
"אז מתי סוף סוף נפגשים? יש לי הפתעה בשבילך", הוא כותב לי ושולח גם לבבות ונשיקות .
אני שולחת חזרה לבבות נשיקות וזוג יונים , אבל אני לא נופלת בפח.
לולו שלי הוא שובב גדול, וכולנו יודעות שאין יצור יותר מקסים מגבר שעדיין לא שכב איתך, אבל אל תדאגו בנות ,אני אלופה במשחקים האלה.
"אהוב שלי, תעזוב את אשתך בשבילי?" אני כותבת לו ומחכה לתשובה, ואחרי דקה הוא עונה: "אני כבר חודש לא בביית. לא רואה את אשתי, הזנחתי את הילדים, את כל
מה שיש לי."
אני יודעת שהוא מגזים, אני יודעת שהוא משקר לי, אני יודעת שהוא סוחט רחמים, אבל לא אכפת לי יותר. אני נסחפת להרפתקה,אני רוצה להיות איתו כאן ועכשיו.
"בקרוב אהובי, בקרוב מאוד"אני כותבת ומוסיפה זוג דובונים מתחבקים, והוא עונה:"לא יכול יותר.חייב לראות אותך הערב"
גם אני לא יכולה יותר ואני נעתרת לו. אנחנו קובעים להיפגש בשמונה מול הבימה.
לולו בשמיים מתמוגג מאושר, וגם אני.
כשטוב ללולו גם טוב לי, ובעזרת השם הטוב הזה ימשך לעד.
אני עוברת לדף של שי לי וייס, פרופיל פיקטיבי שאני משתמשת בו, ובודקת מה בובי כתב לי.
לפעמים, ברשת, אני אוהבת להיות מישהי אחרת, מישהי דומה לי בהרבה אבל גם שונה, אחת כזאת שמעזה לעשות את כל מה שאני לא מעזה. שי לי וייס היא כמעט
בדיוק אני , רק שהיא בלרינה במקום דוגמנית.
ההבדל העיקרי ביננו הוא שאני, מקימי, קצת עצורה וטיפה ביישנית, ושי לי היא אחת שהולכת עד הסוף עם מה שיש לה בפנים. היא אוהבת עד הסוף והיא גם נפגעת עד
הסוף, החיים המשעממים באמצא הם לא בשבילה, ואם תבלו 2 דקות במחיצתה תבינו לגמרי איך יוון וטרויה יצאו למלחמה בגלל אישה מיוחדת.
אני מרחפת לי מאושר ופותחת את ההודעה שבובי שלי שלח, מצפה ששוב יכתוב לי כמה הוא אוהב אותי, וכמה אני מיוחדת אבל כשאני רואה מה שהוא כתב אני מרגישה
כמו דקירה בלב.
אתן בטח מכירות גברים כאלה, אבל לי זאת הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בהם, גברים שבהתחלה קוראים לך האור של חייהם, ואז הופכים את עורם וקוראים לך
זונה.
תקראו לי תמימה אבל לא האמנתי שלי זה יקרה, ובטח לא ציפיתי להתנהגות כזאת מבובי שלי, שהוא אדם עדין עם לב גדול, או לפחות מתיימר להיות כזה בתכנית הרדיו
שלו.
"פגעת בי מאוד", אני כותבת לו בחזרה
אחרי דקה שהוא לא עונה אני מוסיפה – "מאחלת לך רק טוב"
ועוד חצי דקה עוברת ואני שולחת לו – "אינני מבינה מדוע אתה בוחר לנהוג עמי ברעות לב שכזאת"
"כי את זונה משוגעת, לכי לטיפול", הוא עונה ברשעות
"תודה על הארתך- רוע לב בהתגלמותו", אני עונה
"ואל תתקשרי אלי יותר, פירקת לי את החיים פירקת", הוא כותב ואני עונה לו –
"ובזה נגמרה הבמה שנתתי לך לעלוב בי ולהשפיל אותי! ביי"
אני מסיימת את העיניין, אני יודעת שנגמר, אסור לאף אשה לספוג עלבונות כאלה ולהמשיך, אבל עמוק בפנים אני כל כך מקווה שיחזיר לי הודעה. שיתנצל ויתחנן שאקח
אותו חזרה, שיקלל שיכעס, שיגיד משהו.
אני מאבדת את סבלנותי ושולחת לו אימוג'י בוכה, וסרטון עם אוגרים מצחיקים והוא לא עונה.
אני שולחת לב שבור ודובדבנים, והוא לא עונה, מתעלם.
עכשיו יד על הלב בנות,מה הייתן עושות במצב כזה?
האם היית משפילה ראש ונשארת לבד עצובה בחושך?, או שהיית עומדת על שלך, ומראה לו שאם הוא חושב שהחיים שלו מפורקים עכשיו, חכה תראה מה מגיע?
אז אני לא יודעת מה אתן הייתן בוחרות, אבל שי לי היא מאלה שלא עוברת בשתיקה על התנהגות כזאת, ולא תתן שאף גבר יתייחס אליה כך.
בתור התחלה אני שולחת הודעה לבוס שלו ברדיו, ואני מספרת שאני במשטרה מוסרת עדות, וחייבו אותי ליידע שהעובד שלו מואשם בהטרדה ואיומים.
הודעה שניה היא לאשתו: "לאישך יש רומן עם בלרינה בת 22".
זה כבר יתחיל מהומה, ולמקרה שלא, גם הודעה לילד שלו: "לאבא יש רומן עם אשה נשואה בשם שי לי וייס."
בום! נראה אותו מתעלם ממני עכשיו
הכעס מתפוגג, האנרגיה הרעה יוצאת ומשהו בי נכבה. אני נרדמת במקום.
אני מתעוררת מכמה הודעות דחופות מלולו שלי.
"אני כאן,איפה את?"
"מחכה לך"
"עדיין מחכה לך"
"לא מאמין שאת מבריזה לי עוד פעם"
הוא לא משאיר לי שום ברירה ואני שולחת לו הודעה שהתמוטטתי, ואני מאושפזת באיכילוב, רק שיעזוב אותי בשקט.
זה לא ממש עוזר ועוד הודעות מגיעות.
לולו עכשיו בבית החולים ולא מוצא אותי, ואני מבינה שהוא הוא מקים שם מהומה, וצועק על פקידות הקבלה.
העקשן שוב לא משאיר לי ברירה, ומוכנה או לא אני יוצאת במונית ספיישל מירושלייים לפגוש אותו.
אני מרגישה לא מוכנה, אפילו לא ממש הספקתי להסתרק ולהתאפר, האם הוא יאהב אותי איך שאני, בלי מסיכות?
איך שהוא נכנס למונית ידעתי שגם הוא עדיין לא מוכן. הוא נראה אבוד מסכן ומבולבל.
הפער בין הנסיכה מהאגדות לה ציפה ובין הדמות המוזרה והקודרת שישבה מולו, הוא פשוט לא ידע איך להתמודד עם זה.
מה יכולתי לעשות? סיפרתי לו שחליתי מאוד ובגלל זה אני נראית ככה.
הוא מאוד רצה להאמין לי, ראיתי את זה בעיניים שלו.
שנינו האמנו שאנחנו ראויים לכל האהבה והטוב שבעולם, שזה מגיע לנו, ובצדק זה מגיע לנו, ופתאום הקסם התפוגג והחלום נמוג, וישבנו כך שותקים ונבוכים, כל כך
קרובים וכל כך רחוקים, שתי נפשות חצויות בעולם קר ואכזר.
יום חמישי לקראת ערב, ואנחנו ברמי לוי, בקניות לקראת שבת. התור הארוך לקופה נגמר סוף סוף, ומנחם, שממהר לתפילת ערבית דוחף את כסא הגלגלים בחוסר
סבלנות כשקול צורם וצווחני חותך באויר.
"איך זה עובד אודיה"? אומר הקול, "את קמה בבוקר ובוחרת למי תתחזי היום?"
אוי ואבוי, אני חושבת, הכתבת הזאת מהטלויזיה מצאה אותי. אני מכסה את פני וקמה בקושי מהכסא, אך הצדקת הנוראית הזאת לא מוותרת
"אודיה, את רוצה לבקש סליחה מהקרבנות שלך?"
"הניחי לי", אני מתחננת, אך ליבה קר ואטום, והיא שבה לרדוף אחרי.
"אודיה שולפטר, מה יש לך למסור לאריק סיני, מה יש לך לומר לשרון גל?"
"בבקשה הניחי לי", אני שוב מתחננת, והיא בשלה
"למה את בורחת אודיה , לא אכפת לך שהרסת לאנשים את החיים?"
בשארית כוחותי אני נכנסת למכונית, ומנסה להגיף את הדלת, אך היא והצלם שלה נדחפים מהחלון
"ספרי לנו איך את בוחרת את הקרבנות שלך", היא לא מוותרת,
"הם משחירים את פני," אני עונה לה וכמעט בוכה, "הם הטרידו אותי, שיקרו לי, איימו עלי, אני הקרבן כאן"
""אז ספרי לנו את הצד שלך בסיפור", היא מתעקשת, "ספרי לנו איך זה התחיל."
"אני אספר,אבל לא לך", אני עונה לה וסוף סוף המכונית מתחילה לנסוע.