היי, אחות קטנה? אני כאן. אני עדיין כאן ואני משגיח עלייך. ואני מצטער. לא התכוונתי שזה מה שיקרה.
…
היי, אחות קטנה. אני מדבר אל עצמי וזה מרגיש קצת מוזר, אבל השעון כבר הספיק לעבור את כל המספרים שלו בזמן שאני כאן ואת עדיין לא פתחת עיניים או זזת אפילו פעם אחת.
הרופאים היו סביבך כל היום ועשו הרבה בדיקות. אני לא מבין כלום ברפואה, אבל אני חושב שהתוצאות לא היו טובות. הם גם דיברו עם אמא ואבא במשך הרבה זמן. לא יכולתי לשמוע מה הם אמרו, אבל כולם נראו מודאגים. גם אני מודאג.
בבקשה תתעוררי, אחות קטנה. אני צריך לראות שאת בסדר. כל השאר פחות חשוב. אני אוכל להתמודד עם כל דבר אם רק אני אדע שאת בסדר.
…
היי, אחות קטנה. זה שוב אני. אני בכלל לא יודע אם את מסוגלת לשמוע אותי, אבל אני אמשיך לדבר אלייך בכל זאת. אם אני אשאר לבד עם השקט, אני אשתגע.
המצב שלך לא השתנה בשעות שעברו מאז הפעם האחרונה שדיברתי אלייך, והחדר ריק חוץ ממני. השעה ארבע עשרים ושבע לפנות בוקר. הכל חשוך, ואני בקושי יכול לראות אותך. אולי זה טוב, כי את לא אמורה להיראות ככה, כל כך… פגיעה. מחוברת לכל המכונות האלה ונבלעת בתוך המיטה כאילו עוד רגע תיעלמי מכאן.
את לא יכולה להיעלם. את האחות הקטנה והעקשנית שלי, כל הזמן נחושה להוכיח שאת גם יכולה לעשות את כל מה שאני עושה. הגוף הזה במיטת בית החולים לא אמור להיות את.
זאת לא אמורה להיות המציאות שלנו.
…
היי, אחות קטנה. אני מרשה לעצמי להמשיך לקרוא לך ככה בחופשיות כי גם אם את שומעת אותי את לא יכולה להגיב ולכעוס עליי. למרות שאם את שומעת אותי, אולי זה יעצבן אותך מספיק בשביל שתתעוררי? אני מבטיח להפסיק לקרוא לך אחות קטנה אם תתעוררי.
כל המצב הזה כל כך סוריאליסטי… גם אחרי שחקרנו קסם במשך החודשיים האחרונים אני מרגיש כאילו נפלתי לתוך איזשהי מציאות מקבילה. אני רוצה לחזור אל המציאות שלנו. עם רעידות האדמה התכופות והכל. לא אכפת לי. אז מה אם היינו צריכים לעזוב מאחור את כל מה שהכרנו כי האזור נהיה לא בטוח למחייה. אז מה. הייתי עושה את זה, כי זה היה אומר שאנחנו ביחד. שיש לנו אחד את השני. ועכשיו אני לבד.
…
היי, אחות קטנה. את יודעת, אם אני עוצם עיניים, אני יכול להעמיד פנים שכל זה לא קיים, שאני לא באמת נמצא פה. אני מצליח לדמיין את הבית שלנו ממש טוב. לא איך שהוא היום, באמצע הכנות לעזיבה שבטח נעצרו כרגע. איך שהוא היה פעם. את החדר שלך עם הקירות הכתומים, ואותנו יושבים ביחד על המיטה שלך מכורבלים בשמיכה הלבנה הרכה אחרי אחת מרעידות האדמה הראשונות. אלה שהיו עדיין חלשות ורק בקושי הרגשנו אותן. בשלב שאני כבר די התרגלתי אליהן, אבל את עדיין לא, אז הייתי קורא לך את הסיפור ההוא עם החתולים והכל היה חוזר להיות בסדר.
אני יכול לנסות לספר לך אותו שוב עכשיו, מה דעתך, אחות קטנה? אני חושב שאני זוכר אותו גם אחרי כל הזמן שעבר. את רוצה שאני אנסה?
למרות שהפעם, זאת בטח תהיה יותר הסחת דעת מהמצב בשבילי. יש לי החלטה קשה לקבל, ואני לא יודע מה לעשות. אני רק רוצה לשכוח מהכל ולהתרכבל איתך שוב מתחת לשמיכה רכה. אם רק זה היה אפשרי.
…
היי, אחות קטנה… אני רוצה לראות אותך מתעוררת. אני רוצה להתעורר בעצמי מהמציאות הזאת. אבל השעון כל הזמן ממשיך להתקדם ושנינו נשארים באותו מצב.
הייתי צריך למנוע ממך להצטרף אליי. לנסות להיות יותר עקשן ממך, למרות שזה בערך בלתי אפשרי. להמשיך בעצמי עם הרעיון המשוגע שלי גם אחרי שצעקת עליי שזה הבית שלך בדיוק כמו שזה הבית שלי ושאני לא יכול לעשות הכל לבד.
תמיד ידעת בדיוק איזה מילים להגיד בשביל לגרום לי להסכים…
…
אחות קטנה, אני מצטער. הכל באשמתי.
כל האזהרות על המחיר של הקסם הישן שליוו את ההוראות איך לבצע אותו? הכל היה נכון. רק אני הייתי אמור לשלם את המחיר, ואז הכל היה בסדר. אבל אני בטוח שהמצב הנוכחי שלך עכשיו הוא גם בגלל הקסם שביצענו.
אני כל כך מצטער.
בבקשה תתעוררי.
…
היי, אחות קטנה? אני חושב שהקסם שלנו עבד. אני כאן כבר… ארבעה ימים? הזמן הפך להיות דבר מוזר, אבל אני די בטוח שעבר הזמן שבו הייתה אמורה להיות הרעידה הממש חזקה, ושלא קרה כלום. ואני יודע שבית החולים הוא מבנה חזק שעומד בכל התקנים הכי עדכניים שיש להתמודדות עם רעידות, אבל אם הרעידה הייתה מתרחשת היא בטוח הייתה משפיעה גם עליו. התחזיות הרי אמרו שהיא תהיה הרסנית, שצריך להתכונן להתפנות מהאזור.
הפחד מהרעידה הזו הוא מה שהוביל אותי לחזק את הקסם שלנו עם הדם שלי. אני מצטער, אני יודע שלא הייתי צריך. אבל הרגשתי שנגמר לנו הזמן לשבת ולא לעשות כלום, ושצריך לעשות משהו שישפיע. שאני צריך לעשות משהו שישפיע, כי אחרת לא יהיה מי שיעשה.
אז עשיתי. והייתי מוכן לשלם את המחיר של הקסם, מה שהוא לא יהיה. לא הייתי מוכן שאת תשלמי אותו גם.
…
היי, אחות קטנה. יש משהו שלא סיפרתי לך. שאלת אותי עליו כמה פעמים קודם, לפני כל זה, ולא ידעתי איך לענות לך. אבל הפעם אני עומד לנסות. זה לא שיש לי הזדמנות אחרת.
אני מקווה שאת איכשהו כן יכולה לשמוע אותי, אחרי כל הפעמים שנהיית מתוסכלת מהתשובות שלי שלא באמת אמרו כלום.
אז, האדמה. אני יודע שהאמנת בהוכחות ההיסטוריות שהקסם הישן אמיתי, שבעידנים העתיקים אנשים השתמשו בו הרבה יותר, ולכן רצית לנסות אותו איתי. אבל כל הזמן שאלת איך אני כל כך בטוח שזאת הדרך לתקן הכל, ובכלל למה אני חושב שהאדמה כועסת עלינו ולכן היא רועדת.
תמיד עניתי לך שזאת הרגשה שיש לי, וזה נשאר נכון. פשוט… הרגשתי את האדמה. מאז שהייתי ילד, אני חושב.
אני יודע שזה נשמע מוזר, כי האדמה כאילו אמורה להיות סתם אדמה וזהו, אבל היא לא. אמא ואבא לימדו אותנו מגיל צעיר לכבד את האדמה, נכון? זה לא סתם. יש לה נוכחות, היא מודעת. ואני הייתי מסוגל להרגיש את הכעס שלה, את הכאב על מה שאנחנו, האנושות, עשינו ועושים לה.
ידעתי שהאדמה מייצרת הרס בגלל שזה מה שעשינו לה. הכל בטבע מעגלי, והיא פשוט המשיכה את המעגל שאנחנו פתחנו. הדרך היחידה לנסות לפייס אותה הייתה להתנצל, להתנצל ולהציע דם בתור נכונות לשלם את המחיר שהיא רוצה לקחת בשביל השקט.
אני מקווה שהצלחנו. אני לא יכול להרגיש את האדמה כועסת כרגע, אבל אני לא יודע אם זה בגלל המצב שלי או שהיא סלחה לנו. אני יכול רק לקוות שהיא הסכימה לסלוח.
…
היי, אחות קטנה… אני חושב שאני מתחיל להשתגע מזה שאני לא מסוגל לעשות כלום. אני פשוט נמצא כאן. וזהו. לא יכול לעשות כלום בשביל לעזור, לא לך ולא לאמא ולאבא.
כל מה שאני עושה זה רק להשגיח עלייך, אבל הנוכחות שלי לא באמת משנה משהו. אני לא מסוגל להוריד ממך את העיניים מהפחד שאם אני אעשה את זה רק לרגע, החזה שלך יפסיק לעלות ולרדת. אבל גם אם יקרה מצב כזה, אני לא אהיה מסוגל לעשות כלום חוץ מלהיות כאן ולצפות.
אני שונא את זה.
אני שונא את זה שאין לי אף אחד אחר להאשים חוץ מאת עצמי במצב הזה. אני האשם היחיד, הרעיון להתעסק עם הקסם היה לגמרי שלי.
ואני אפילו לא מסוגל לכעוס על הקסם על המחיר שהוא בחר לקחת בתמורה למה שהוא נתן. אני רק רוצה לדעת למה.
כי הקסם הוגן. הוא חלק מהטבע, והטבע תמיד הוגן, אז גם הקסם ככה. הוא לוקח משהו שווה ערך למה שמבקשים לקבל. לא יותר, לא פחות. את זה אני מבין. מה שאני לא מבין זה למה המצב שלך הוא גם חלק מהמחיר אחרי מה שאני כבר שילמתי.
…
היי, אחות קטנה.
אני… יש משהו שאני לא מסוגל להמשיך להתעלם ממנו.
כן, עוד משהו שלא סיפרתי לך. אל תכעסי, זה לא משהו שהיה קודם, לפני כל זה. זה לא מידע שהסתרתי ממך. אני פשוט לא יודע איך להגיד את זה, אבל אני חושב שעכשיו אני חייב. אני לא יכול להתחמק מזה יותר.
אני…
אוף, אני לא יכול פשוט להגיד את זה. אני לא מסוגל. לא יכול לראות אותך שוכבת ככה במיטה הזאת עם כל המכונות מסביב ופשוט להגיד לך את זה.
…
היי, אחות קטנה. אם את מסוגלת לשמוע אותי ומודעת לכל מה שאני אומר, את בטח נורא מתוסכלת עכשיו מאיך שעצרתי פעם קודמת ומהשעות הארוכות שהעברתי בשקט. סליחה. הייתי צריך את הזמן הזה בשביל לאסוף את עצמי.
אז ככה. פגשתי את מוות היום.
למעשה, פגשתי את מוות היום בפעם השנייה. הפעם הראשונה הייתה ביום שבו הביאו אותך לכאן.
אני לא חושב שאני צריך להסביר איך. יש רק סיטואציה אחת שבה אפשר לפגוש את מוות.
הנה, אמרתי את זה.
זה היה המחיר של הקסם. החיים שלי.
אז אני כאן ואני עדיין משגיח עלייך, אבל אין לי גוף פיזי יותר. אני רק נמצא. אפילו לא ממש כאן, לא בדיוק. משהו מפריד אותי מכם, אבל משהו גם מפריד אותי מהלא נודע של ההמשך. אני כאילו נמצא בין לבין, באיזשהו מן אזור ביניים.
ואני צריך לבחור מה אני עושה עכשיו. מוות אמר שבגלל הנסיבות, זה תלוי בי אם אני רוצה להישאר בעולם הזה בתור רוח או להמשיך הלאה אל הלא נודע.
אני לא רוצה לקבל את ההחלטה הזאת, זה משהו בלתי הפיך. אם אני בוחר באופציה אחת, זה סופי. אי אפשר להתחרט. ואני רוצה להישאר כאן ולהמשיך להשגיח עלייך, אבל מה יהיה אחר כך? אני לא רוצה לגלות עד כמה הנצח ארוך.
על זה מוות הגיע לדבר איתי היום. הוא אמר שהוא יודע שזאת התלבטות מאוד קשה, אבל שאני צריך להתחיל לחשוב על זה ברצינות ולקבל החלטה בקרוב. הוא גם אמר שהמקום שאני נמצא בו כרגע הוא אזור מעבר ולא טוב להישאר בו יותר מידי זמן. לא שאלתי אותו למה. אני חושב שזה משהו שאני מעדיף לא לדעת.
מה שכן שאלתי את מוות זה למה את נמצאת במצב הזה בגלל הקסם. הוא הביט עליי במשך הרבה זמן, וזה היה די מלחיץ כי הוא לובש גלימה עם כובע כמו בסיפורים והפנים שלו היו ממש חשוכים אבל הרגשתי את המבט שלו. הוא הסתכל עליי בשקט במשך כל כך הרבה זמן שכבר התחלתי לחשוב שהוא לא עומד לענות לי, אבל הוא כן ענה. לא שהתשובה שלו עזרה לי הרבה. הוא רק ציין עובדות, אמר שאנחנו משפחה ושאני השתמשתי בדם. ואז הוא נעלם לפני שהספקתי להגיב.
בכל מקרה, אני אמשיך לחשוב על התשובה שלו. הוא לא היה אומר את זה סתם.
…
היי, אחות קטנה.
חשבתי על מה שמוות אמר לי, וחשבתי על זה הרבה, והגעתי למסקנה שכנראה לכל העניין של הדם יש חלק יותר גדול ממה שחשבתי במצב הזה.
דם הוא עוצמתי. אני יודע את זה. אני יודע שהוא שהוא היה מרכיב חשוב בכל הקסמים הגדולים שעשו בעבר וגילו איך ביצעו אותם. דם הוא הדרך הכי עמוקה להראות נכונות לתת בתמורה למה שאתה מבקש שיקרה. אני יודע את כל הדברים האלה. לא הוספתי את הדם שלי לקסם שלנו סתם בגלל הרגשה. ידעתי שזה משהו חזק. רציתי להשתמש במשהו חזק.
אני חושב שאולי לא הבנתי עד כמה הוא יהיה חזק.
…
אחות קטנה, אני חושב שהצלחתי להבין למה מוות התכוון. אנחנו משפחה, וביצענו את הקסם ביחד. אני השתמשתי בדם.
אנחנו משפחה, אז אנחנו באים מאותו דם. הדם שלנו קשור.
הדם שלנו קשור, ואני נמצא באזור המעבר שבין עולם החיים ללא נודע שיש אחר כך. אני צריך לבחור לאן אני ממשיך, אבל בינתיים אני תקוע. ואת קשורה אליי בדם. אז גם את תקועה.
הייתי רוצה לטעות עם התיאוריה הזאת, אבל אני לא חושב שזה המצב. להבין את זה הרגיש כמו חתיכה של פאזל שסוף סוף נכנסה למקום.
אני מצטער, אחות קטנה. זה באמת באשמתי. אני אקבל את ההחלטה הכי מהר שאני אצליח, ואשחרר אותך מהמצב הזה.
…
היי, אחות קטנה. אני באמת לא יודע מה לעשות. הלב שלי אומר לי להישאר כאן, להמשיך להיות חלק מהחיים שלך ושל שאר המשפחה, ללוות אתכם לאורך העתיד שתיצרו לעצמכם. אבל אני לא בטוח שאני אוכל להתמודד עם זה שלא תוכלו לדעת שאני שם. מה יקרה אם תתגעגעו אליי ואני אהיה שם ולא אוכל לתת לכם חיבוק? אם אני אצטרך לראות אתכם בוכים עליי בלי יכולת לנחם?
אני חושב שזה יהרוס אותי מבפנים. הבטן שלי מתכווצת רק מהמחשבה על התרחישים האלה.
את יודעת, אחות קטנה, אני לא מסוגל להסתכל על אמא ואבא ליותר מרגע אחד קצר כל פעם. ההבעות שלהם שוברות לי את הלב. איך אני יכול להחליט להישאר אם אני לא מסוגל להסתכל על ההורים שלי?
אבל אני לא יכול פשוט לעזוב אתכם. אני לא יכול פשוט לעזוב אותך.
יש הרבה אנשים שאני אוהב בעולם הזה, אבל אותך הכי הכי. הקשר שלי איתך היה הכי מיוחד. אני לא חושב שאני צריך למצוא מילים בשביל לתאר אותו, אני יודע שאת הרגשת את זה בדיוק כמוני. איך אני יכול להשאיר כזה דבר מאחור?
ואם אני ממשיך, אני אפילו לא יודע לאן. הלא נודע הוא בדיוק כזה, לא נודע. וזה קצת מביך להודות, אבל אני מפחד. מפחד להמשיך בלי לדעת לאן, בלי לדעת מה עומד לקרות לי. האם אני אשאר אני? האם קיים גלגול נשמות ואני עומד למצוא את עצמי בחזרה בעולם החיים בלי שום זכרונות של מי שהייתי?
אני לא רוצה להיעלם. אני לא רוצה לשכוח את עצמי.
…
היי, אחות קטנה.
אני יודע שאני חייב לקבל החלטה וכמה שיותר מהר יותר טוב, אבל אני פשוט לא מסוגל. לא משנה מה אני אחליט יש דברים שישארו בלתי אפשריים, כמו לתת לך חיבוק. אני כל כך רוצה חיבוק עכשיו.
אני חושב שהחלק הכי נורא בלהיות באזור הביניים הוא הבדידות. אתם איבדתם אותי, אבל אני איבדתי את כולכם.
…
סליחה, אחות קטנה. שקעתי בתוך עצמי ונתתי לשעון להמשיך להתקדם בלי לעשות כלום.
מה את היית אומרת לי, אם היינו יכולים לנהל שיחה עכשיו?
בטח היית אומרת לי להפסיק לחשוב עליכם ולהתחיל לחשוב קצת על עצמי לשם שינוי. את בטח צודקת. גם אם אני אשאר, אתם לא באמת תדעו שאני נמצא איתכם. לא תוכלו לראות או לשמוע אותי. לא יהיה לי שום דבר להציע לכם חוץ מהנוכחות שלי, שלא תוכלו להרגיש.
בשבילכם, אני כבר לא כאן איתכם. זה אני שצריך להרפות.
…
היי, אחות קטנה. אני ממש מצטער על הזמן הארוך שלוקח לי להחליט. את נמצאת רק בתחילת החיים הבוגרים שלך, כל כך הרבה עוד לפנייך, ואני מבזבז ימים יקרים עם ההתלבטויות שלי.
הייתי רוצה להישאר כאן ולראות אותך מתעוררת, לוודא שאת בסדר, לצפות בך מגשימה את עצמך בעולם הזה. אבל אני חושב שזה לא יעשה טוב לאף אחד מאיתנו.
הדרך שלך בעולם הזה היא שלך ללכת בה לבד. ואני, עם כמה שזה כואב לי, כבר לא יכול להיות מישהו שמלווה אותך במסע שלך. רק צופה מהצד. האופציה הזאת תמיד תישאר חיוורת בהשוואה למה שהיה יכול להיות במציאות אחרת.
הדרכים שלנו נפרדו, ושלי מובילה אותי אל הלא נודע. מפחיד אותי שאני לא יודע מה עומד לקרות לי, אבל מתחת לפחד יש בי חלק שלוחש שזה הדבר הנכון לעשות.
…
להתראות, אחות קטנה.
בלב אני תמיד אהיה כאן איתך.