אל העבר המזהיר והמבטיח
אדאורד לורנץ הסתכל במראה אשר מולו וראה את מעללי הזמן בפניו שפעם היו חלקות בעלות חיפוי שיער שופע בצבע חום וכעת היו עם קמטים וקרחת נוצצת שעיטרה את ראשו.
הוא שטף את פניו ,צחצח שיניים והחליט שהיום הוא לא מתגלח בהתאם לחוק הבלתי כתוב שקבע של יום כן, יום לא.
הוא התלבש בזריזות עם המכנסיים הארוכים של אתמול וחולצה נקייה ששלף מהארון ,גרב גרביים ונעל את הנעליים האלגנטיות ,אסף את התיק שלו ויצא מפתח ביתו ונעל את הדלת.
בזמן שהוא הזמין את המעלית הוא החל מתכנן את היום המיוחד הצפוי לו בחברה שבה שימש כמנכ"ל חברת "רילקס" חברה שאותה הקים במו ידיו ,כמובן עם העזרה הכספית של משפחת אשתו המנוחה.
שם החברה היה חיבור של שתי המילים באנגלית Physics Relativity ולא מלשון רגיעה כפי שעלול להבין מי שאינו מכיר את החברה.
המעלית הגיעה והא לחץ על קומת החניון שם חיכתה לו מכוניתו מסוג מיצובישי אוטלנדר. אף שיכל להרשות לעצמו לקנות רכב מפואר יותר הוא בחר ברכב זה מפני שענה על צרכיו בדיוק ולא ניקר עיניים ומבחינתו רכב נועד להביא אותו ממקום למקום ולא על מנת לעשות רושם על הסביבה.
הוא מעולם לא מצא שום צורך לעשות רושם על אחרים ונתן למעשיו לדבר ועצם הצלחתו דיברה בפני עצמה והוא ידע שאנשים מעריכים אותו רק לא תמיד ידע האם זה בגלל כספו ומעמדו או אישיותו.
אדאורד תמיד חיבב אנשים פשוטים כפי שהכיר בימי ילדותו בחווה למרות שכעת היה שנות אור מסביבה של אנשים פשוטים וכל הסובבים אותו היו אנשי האלפיון העליון.
הוא יצא מהחניון עם רכבו לכיוון החברה ששכנה מחוץ לעיר באזור התעשיה החכמה והחל מתכנן את היום ב"רילקס" אשר הייתה מקור גאוותו אשר גרמה לו סיפוק רב ואושר על שהשיג בחייו את מה שרצה.
אדאורד החשיב את עצמו אדם מאושר שהשיג את כל מה שתכנן בחייו ,תואר דוקטור מאוניברסיטת פרינסטון בפיזיקה, היה נשוי לאישה יפה שבאה ממשפחה בעלת אמצעיים וקשרים רבים אשר קידמו אותו מבחינה מדעית ועסקית.
אדאורד השקיע את כל מרצו בחברת "רילקס" אולם לא ויתר על תחביבו של השטת היכטה שלו "ז'אן לאפיט", נגינה בלהקת הרוק שהקים עם חברים "ים שקט" וכמובן בילוי במסעדות נחשקות עם חברים.
מה בן אדם יכול לבקש יותר ממה שיש לו?
הוא ידע שיש המון אנשים שהיו מוכנים להתחלף עימו אפילו לשעה אחת על מנת להרגיש מה זה להיות אדאורד לורנץ.
הוא חזר בתודעתו אל הכביש וראה שהוא בכניסה לחנייה של "רילקס".
הוא החנה את הרכב בחנייה השמורה לו בלבד ,נעל את הרכב ונכנס לבניין.
"שלום מר לורנץ" בירך אותו ארצ'י השומר.
"היי ארצ'י " ענה אדאורד וחייך אל עבר השומר שהזכיר לו את הסבא שלו מצד אימו.
הוא נכנס למעלית ולחץ על הקומה ה12 והאחרונה שם שכן משרדו.
הוא יצא מהמעלית ונכנס למשרד תוך שהוא מפתיע את מזכירתו שריל שבדיוק שוחחה עם ראדה ממחלקת משאבי האנוש.
"בוקר טוב מר לורנץ" אמרו שניהן כמעט בתזמון מושלם.
"היי, מה שלומכן" ענה אדאורד בחיוך המפורסם שלו שהמיס לא מעט לבבות.
הוא נכנס למשרדו וסגר את הדלת מאחוריו והתיישב בכיסאו וממתין למחשבו שיידלק ובנתיים מחשבותיו עברו למקום אחר.
הוא החל מתכנן את היום הגדול הצפוי לו היום בו ייערך ניסוי ראשון מסוגו בעולם בשיגור קרינת Z אל עבר שיבוש של מרחב זמן.
כבר עברו עשר שנים מאז שאמי טלר גילתה שנשמת בני אדם מורכבת מאנרגיה הקרויה קרינת Z (שם שנבחר באקראי על ידי מחשב).
הגילוי ,שאחרי מותו של אדם נשמתו מתפזרת אל היקום בצורת קרינה הפיחה תקווה חדשה בכל אדם כולל הספקנים ביותר שלא האמינו בכלום מלבד עצמם (במקרה הטוב).
אדאורד תמיד האמין שהנשמה של האדם היא אנרגיה שלא נעלמת אחרי מותו אלא עוברת ליקום למטרה אחרת אותה לא ידע אבל יכל להעריך שאולי היא מתגלגלת אל גוף אחר או מתרכזת במקום שבו מתאספות הנשמות למטרה לא ידועה לעת עתה.
בניסוי שייערך היום הם ינסו להעביר נשמה לעבר של אותה נשמה בהתאם לבחירת האדם שלו שייכת הנשמה. בחירת האדם שנשמתו תשלח לעבר לא הייתה מסובכת מפני שישר הוא נידב את עצמו, דבר שנשמר בסוד והיה ידוע רק למדען הראשי של החברה פרנק ג'קדיש.
הטכנולוגיה אפשרה להעביר אנרגיה לממד מקביל בעבר לעת עתה מפני שהנשמה אמורה להיכנס עם התודעה העכשווית לגופו של האדם שלו שייכת הנשמה אולם נמצא בעבר דבר שאם יצליח יהיה מקור ההכנסה העיקרי של החברה. הרי מי לא ירצה לשנות משהו בעברו?
העברה לעתיד טרם הוכחה כאפשרית וזו מפני שהעתיד משתנה כל הזמן דבר שלא אפשר להתקבע על היקום המקביל המתאים.
אדאורד חש בהתרגשות קלה אולם יותר הטרידה אותו הבחירה שעליו לעשות והיא כמובן לאיזה רגע בעבר עליו לעבור?
הוא התלבט קשות בבחירה זו ,מה שלא ניתן להגיד על בחירתו להתנדב לניסוי בגלל הסוד שנשא עימו ורק רופאו האישי ידע על כך שחלה במחלת ניוון שרירים אשר תשלול ממנו את כול חרותו בזמן העתיד לבוא ולכן אין לו מה להפסיד (מלבד ימי סבל עתידיים).
הוא החליט שהוא יזין את היקום המקביל הרצוי ממש רגע לפני השיגור והוא בעצמו ילחץ על כפתור ההפעלה .
הוא שיחזר בעיני רוחו את עברו מרגע שזכר את עצמו בחווה במינסוטה ,עבודות החווה ,חברתו הראשונה מרי לינדון ,סבו וסבתו שדאגו לכל מחסורו ,למרות היותם אנשים פשוטים ,החל מצרכים פיזיים ועד צרכים לימודיים של ספרים ומחשב שקנו לו באמצעות חיסכון שחסכו עבורו.
הוא נזכר בלימודיו באוניברסיטת פרינסטון אשר היו בהתחלה קשים מאוד עבורו אולם הומתקו מאוד מרגע שפגש את אשתו לעתיד ג'סיקה שטייגר אשר למדה כלכלה והתיישבה לידו באותו יום קסום בקפיטריה.
ג'סיקה שינתה את עולמו ולאט לאט הוא החל עוזב את עולמו הישן ועובר לעולם שלא הכיר, של מסיבות קוקטיל נוצצות וחופשות במלונות מפוארים מניו יורק ועד הבהאמס.
הוא החל להשיג את כל מה שחשק בו והחתונה עם ג'סיקה הייתה הפעולה האחרונה של מעברו לעולם חדש ונוצץ עד כדי כך שהוא וג'סיקה דחקו את נושא הבאת הילדים לעולם וכאשר תכננו להיכנס לעולם ההורות התברר שג'סיקה חלתה בסרטן המעי הגס אשר לצערם לא התגלה בזמן והביא לדעיכתה המהירה עד לסוף הבלתי נמנע.
מאז עזיבתה שלך ג'סיקה הוא לא מצא לנכון לפגוש נשים אחרות מפני שיידע שלא יימצא מישהי כמוה למרות שמידי פעם הרהר במרי שהיתה חברתו בילדותו ותמיד הרהר מה עלה בגורלה.
הוא החליט לראות מה הסטטוס שלה כעת ונכנס לרשת החברתית MATCH והקליד שם את שמה של מרי .המחשב העלה מספר אפשרויות ולאחר בחינה מדוקדקת הוא מצא את מרי חברתו משכבר הימים. לפי הרשום היא היתה גרושה עם שלושה ילדים ונראתה מוזנחת מאוד ביחס למה שזכר דבר שהעביר בו לרגע הרגשה של גועל ותיעוב ומחשבתו החלה לנדוד מה היה קורה לו היה נשאר בחווה ומתחתן עימה. כיצד חייו היו נראים ואיך חייה היו נראים אבל אז חזר בבת אחת למציאות יומו.
הוא התלבט מאוד אולם לאט ,לאט החל להבין שהוא בעצם החליט וחייו המושלמים (כמעט) יישארו מאחוריו כאשר ישוב לרגע מעברו ויחייה אותם שוב מחדש, שוב לימודים ,חיים נוצצים ,מה אפשר לבקש עוד…
הוא ירד לקומה מינוס אחד שם נמצא מתקן השיגור תחת אבטחה כבדה של שומרים ואמצעים טכנולוגיים לשמירה על האוצר היקר.
הוא יצא מהמעלית וקרב את כף ידו ואת עינו לעבר מתקן הזיהוי בכניסה למעבדה .
קול נעים הודיע "יש לך אישור כניסה מר לורנץ" והוא נכנס פנימה לעבר המעבדה החדשנית שבנייתה עלתה למעלה מ100 מיליארד דואר ורק מעט מאוד מעובדי "רילקס" היו שותפים בבנייתה והפעלתה.
הוא פגש את פרנק בכניסה לחדר השיגור וחייך אליו את החיוך הכי מקסים שיכל להוציא מפניו .
"שלום מר לורנץ" ענה פרנק לחיוכו
"האם אתה מוכן ליומך הגדול?" המשיך פרנק.
"יותר ממוכן, אני מחכה לזה כמעט כל חיי" ענה אדאורד.
"ברור לך שלא תוכל להתחרט לאחר שהתהליך יושלם והבחירה היא סופית?" המשיך פרנק.
"מובן לחלוטין, הבא נתחיל מצפה לי היום עבר מזהיר ומבטיח" ענה אדאורד.
"פרנק עוד משהו חשוב ,אבקש שגופתי תקבר לצד אישתי המנוחה ג'סיקה וכפי שהודעתי לך יש להודיע לעו"ד ג'ימס סטון על פטירתי מהעולם על מנת שייטפל בנושא הירושה".
"ברור לחלוטין אדוני, לא שכחתי את הוראותייך" ענה פרנק באופן ברור והחלטי.
"פרנק אתה יודע עד כמה אני מעריך אותך ולכן החלטתי שאתה תוביל את חברת "רילקס" לאחר מותי ואני בטוח שתצעד עימה לעבר אופקים חדשים"
לרגע פרנק היה המום מכוון שלא ציפה לכך וכל כולו היה הבעת תודה
"תודה רבה אדוני ,שימחת אותי מאוד ואני אעשה הכל על מנת לא לאכזב אותך" ענה פרנק כשחיוך גדול מרוח על פניו אבל מיד התעשת והוסיף
"כפי שביקשת אדוני ,אתה תזין את הזמן לעבר שאליו נשמתך תשלח ואף תלחץ על כפתור ההפעלה" החזיר לו פרנק.
אדאורד ניגש ללוח הבקרה ,התלבט שנייה ואז הזין את התאריך .
"אני מוכן לשיגור פרנק" אמר בחיוך אדאורד.
"כנס אדוני בבקשה לתא השיגור " ענה פרנק והושיט את ידו לאדאורד תוך שהוא אומר בקצרה "שמחתי לעבוד עימך אדוני ושיהיה לך ולנו בהצלחה"
אדאורד קרץ לו ונכנס לתא השיגור ומבלי לחשוב הרבה לחץ על כפתור ההפעלה אשר התחיל ספירה לאחור של 1,2,3,4,5,6,7,8,9 ואז צנח גופו של אדאורד חסר החיים על הכיסא של תא השיגור.
פרנק ניגש לראות את התאריך שבו בחר אדאורד להיות משוגר והופתע מאוד ממה שראה. האדם הזה מלא הפתעות גם בלכתו חשב לעצמו …
אדאורד פקח את עיניו וראה את התקרה של האסם בבית סבו וסבתו ולידו שכבה מרי מתבוננת עליו.
"בוקר טוב אדי, טוב שנזכרת להתעורר"
הוא הסתובב לעברה וראה את המראה הקסום ביותר בעולם .
"התגעגעתי אלייך" ענה בפתאומיות.
"לא ראית אותי בסך הכל עשר דקות שבהן ישנת, ענתה מרי .
"בשבילך זה עשר דקות בשבילי זה מרגיש כמו נצח"
אדאורד המשיך ואמר "מרי אני רוצה להתחתן איתך ,להביא ילדים איתך ולהזדקן איתך"
"לא כל כך מהר ,מה עם כל הלימודים באוניברסיטה שעליהם אתה לא מפסיק לדבר ?" ענתה מרי
"הם יחכו למישהו אחר, אני רוצה להישאר כאן בחווה איתך ועם האוהבים שלי" ענה אדאורד וחיוך נסוך על פניו תוך שהוא מדקלם לעצמו "עבר מזהיר ומבטיח".
סוף