על אברהם בן שבת אמרו שהוא מבין שני דברים יותר מכל אדם אחר: טפסים וקסם. הוא הכיר כל מסמך שאי פעם יצא ברשות המסים, ביטוח לאומי או בנק ישראל, ובמקביל כל לחש כנעני, שומרי או פאגאני. מבחינתו שני הנושאים היו כמעט זהים – בשניהם היה צריך קצת ידע והרבה נסיון כדי לשנות את המציאות. ככל שמאגר הידע היה רחב יותר, כך ניתן היה להמנע מטעויות ולשלוף את הארנב (או הטופס) הנכון בדיוק ברגע המתאים.
מעט החברים שהכירו את הצד הנסתר של אברהם דחקו בו להפוך למכשף, אך הוא אמר להם שהוא אוהב את העבודה שלו במשרד השומה של פתח תקווה, את הדרך שלו לעזור לאנשים שלא הבינו מה רוצים מהם ואת הטפסים עצמם. לא פעם אמרו לו שהוא יכול היה להיות אחד הקוסמים הכי עוצמתיים בישראל אם לא בעולם, אבל אברהם תמיד הנהן ואמר שעדיף להשאיר את העבודה למקצוענים, שאם ישתמש בקסם הוא עלול לפגוע בעצמו או באחרים. גם בצבא התעקש לשמור על תפקיד זוטר בשלישות של יחידת כשף דרום ולא לצאת לקורס קצינים או לימודי קוסמות. כל מפקדיו ציינו כמה הוא יכול לתרום למדינה, אך אברהם התעקש שהוא יכול רק לעזור למי שעושה את העבודה, לא לעשות אותה בעצמו. למרות זאת, אברהם היה מקור עצום לידע בתקופת שירותו, ושנים מאוחר יותר עדיין זכה לטלפונים ממפקדיו לשעבר עם בקשות להסברים על לחש בבלי עתיק או כשפות מים.
לא פעם דחה בקשות של חבריו. כמעט תמיד הן נבעו מאותו מקום: עזרה קטנה בעת צרה כזו או אחרת. אחד החברים היה צריך לרפא מחלה, חברה רצתה לגרום למישהו להתאהב בה, או זוג מכרים שסבלו מנזילות בקיר וביקשו להיעזר בלחש ייבוש. אברהם דבק בהחלטה שלו לא להתעסק במה שהוא לא ניסה אף פעם. לא עזרו התחנונים והשבועות שלא יספרו לאף אחד. אברהם לא זז מילימטר. הוא שמח לייעץ, להפנות לאנשים המתאימים (עם השנים והמחקר הוא למד גם מי האנשים המתאימים למלאכות השונות), אבל אף פעם לא זימן שדון ולא עשה קסם בעצמו.
את אורלי הוא פגש כשהגיעה להתלונן על החזר מס שהגישה ולא קיבלה. הוא עבר במסדרון בדרך להפסקת הצהריים ושמע את הבכי שלה. הוא התקרב והקשיב למה שאמרה. היה ברור לו לגמרי מה היא צריכה לעשות, והבין מדוע הפקידה שמולה לא מבינה את הטעות בעצמה. הוא ניגש אל אורלי ואמר שהוא יכול לעזור לה. הם הלכו לאשנב שלו, שם הסביר לה שלפי מה ששמע היא באמת לא זכאית להחזר, אבל אם תמלא את טופס 104/ג, היא תקבל מענק חד פעמי הרבה יותר גדול ממה שציפתה לו. אורלי הרימה את מבטה מערימת הניירות שבידיה אל אברהם. "אתה פשוט קוסם!" היא אמרה והציעה להזמין את אברהם לקפה.
מהר מאוד השניים הפכו לזוג. אבצ'וק (כמו שאורלי קראה לו) היה האחרון ברצף אומלל של בני זוג שלא ידעו מה יש להם ביד, ואורלי (כמו שאברהם קרא לה) הייתה החברה הרצינית הראשונה שלו, או לפחות כך זכרו חבריו.
הצעת הנישואין של אורלי לאברהם התרחשה בפינלנד, במהלך טיול שעשו כדי לראות את הזוהר הצפוני (אורלי) ולחפש רונות ויקינגיות (אברהם). הם ערכו טקס צנוע במסעדה בהשתתפות משפחה ומספר מצומצם של חברים והשתקעו בדירה קטנה בפתח-תקוה. אורלי סיימה את לימודי ההוראה בסמינר הקיבוצים והחלה לעבוד בתור סייעת בגן לילדים עם צרכים מיוחדים ואברהם המשיך לעבוד ולרכוש ידע תוך סידור מתמיד אחרי הבלגאן הבלתי נגמר שאורלי יצרה. ילדים לא היו להם ואחרי שביקשה ממנו לבצע טקס פוריות הבינה שהיא תצטרך למצוא פתרונות אחרים. הם הלכו למספר שאמאנים, רופאות ומרפאים, אבל אף אחד מהם לא הצליח לעזור להם. היו לאברהם עצות מה בדיוק לעשות ואיך, אך תמיד הגיע השלב שבו הרגיש שהוא חצה את הגבולות ולקח צעד לאחור.
חברותיה ואחותה של אורלי חשבו שהיא טועה, שמגיע לה יותר, אך היא הסבירה להן שיש לה אוצר אמיתי ביד, גם אם הערך האמיתי שלו ידוע בעיקר לה ולמעטים אחרים. אורלי לא סיפרה להן מה קרה כשהלכו לטיפול אצל שלומי מנצור, אחד השאמאנים הידועים בארץ. כבר כשהעלתה את שמו ראתה שאברהם חושש ללכת אליו, אך לבסוף נכנע. ברגע שנכנסו לקליניקה קפץ שלומי על אברהם וחיבק אותו. "גאון יש לך פה, גאון!" הוא אמר ולא הפסיק להשתמש במילה. אברהם האדים וניסה להעביר נושא, אך שלומי סיפר שהוא בחיים לא היה הופך לשאמאן אם אברהם לא היה מספר לו במשך שעות על גבי שעות על כל הקסמים שיש בעולם ולאט לאט הדביק אותו באהבה. הוא אמר כמה פעמים שאברהם חייב לנסות לפחות להתקבל ללימודי קוסמות רשמיים, אך אורלי ניחשה מה תהיה התשובה של אברהם, ידעה שהוא אוהב את הקסם אבל מפחד ממנו.
השנים עברו ואורלי נהנתה לראות איך אברהם נדלק מעצם הרעיון שקיימים בעולם עוד קסמים שהוא לא מכיר, שיש עוד טפסים החבויים במעמקי הארכיונים של מס הכנסה או ביטוח לאומי שעדיין לא חשף. אברהם נהנה מאורלי, מהגישה החיובית שלה לחיים, מהסבלנות שלה אליו ולילדים בגן ומהאהבה העצצומה שלה לבני האדם. נראה היה שהחיים שלהם נעים בקו ישר ושקט עד ליום שבו נהג משאית החליט לפנות שמאלה בלי לאותת ובלי להסתכל, בדיוק כשאורלי הורידה את מבטה מהכביש כדי לענות לשיחה.
אברהם היה באמצע פגישה כשקיבל את הבשורה. הוא כמעט עשה כמה תאונות בעצמו בדרך לבלינסון ונדרשו שני אחים ורופאה כדי לעצור מבעדו להכנס לחדר הניתוח ולהרגיע אותו. המשפחה והחברים הגיעו במהירות וניסו לתמוך באברהם, שהרגיש איך עולמו התמוטט בין רגע. רק בחמש וארבעים לפנות בוקר אורלי יצאה מחדר הניתוח. הרופאים אמרו שיש נזק בלתי הפיך ואין סיכוי גדול שהיא תתאושש. במקרה הטוב היא תהפוך לצמח ואת המקרה הרע השאירו לאברהם לדמיין. הם אמרו שאולי קסם חזק יוכל להציל אותה, אך מכיוון שזה לא היה בית חולים פרטי, אברהם היה צריך להביא מישהו חיצוני.
שלומי מנצור הגיע תוך שעה ואמר שהוא לא רוצה לשמוע מילה אחת על כסף. אברהם ראה איך חברותיה של אורלי התרשמו מהחבר הסלב שלו, אך לא הקדיש לכך תשומת לב וניסה להסביר לשלומי מה הוא חושב שכדאי לעשות. שלומי הקשיב ואמר שזה רעיון מצוין, ולמרות שחשב על כיוון אחר הוא ינסה את מה שאברהם מציע. הם פינו את החדר ושלומי התחיל בכישוף. הוא עצם עיניים והחל למלמל מילים בשפה רחוקה. אורות האירו את את כלי הדם של אורלי והיא התרוממה באוויר, אך נפלה בין רגע למיטה. שלומי ניסה שוב, וגם בפעם השניה היא התרוממה וירדה במהרה. כשנחתה הוציאה אנקת כאב שנשמעה גם מצידו השני של מסדרון בית החולים. אחותה של אורלי נכנסה לחדר ושאלה את שלומי מה קרה והוא השיב שזה כשף שמשתמש באנרגיית החיים של אורלי, ושלא נשאר עוד הרבה ממנה. לדעתו יש לה מספיק לעוד ניסיון אחד או שלוש שעות של חיים. הוא אמר לאברהם שהוא חושש לחייה וניסה לבצע כמה לחשים מוכרים אך חלשים יותר. לאחר מספר נסיונות הייאוש נראה על פניו. הוא ניגש לאברהם ואמר שהוא מתנצל. אברהם אמר שאולי ינסה בכל זאת לעשות את הקסם שהציע ושלומי שקל את הנושא בזמן שמשפחתה וחברותיה הצטופפו סביב אורלי, ליטפו את פניה ובכו בידיעה שזו כנראה הפעם האחרונה שהן רואות אותה.
לפתע אורלי החלה לפרפר. שלומי רץ לכיוון המיטה, הסתכל על אברהם והחל למלמל שוב את מילות הקסם שאברהם הציע. אברהם זז לאחור כדי לאפשר לשלומי מרחב פעולה והתרסק על הכיסא שניצב בפינת החדר. דמעות הציפו את עיניו והוא נשך את שפתו כל כך חזק עד שהיא דיממה. המאבק שהתחולל בתוכו איים לשבור אותו. הוא ידע בדיוק מה לעשות, אך פחד לפגוע באורלי וידע שאין הרבה זמן.
אורלי פרפרה עוד פעם ושלומי המשיך עם הקסם, למרות שנראה שכבר ויתר. בלי שאף אחד יבחין, אברהם הרים את ידיו והחל למלמל את מילות הקסם. הוא החל לזהור וריחף באוויר בעוד האורות הסתובבו בתוך גופו ונעו לכיוון אורלי. שלומי ראה מה קורה ולאט פינה מקום ליד המיטה.
אחותה של אורלי שאלה את שלומי מה אברהם עושה. "את מה שהוא נולד לעשות," שלומי ענה. האחות רצה אל החברות של אורלי, שאמרו לה לא להפריע. היא צרחה שהוא יכול להרוג אותה ושלומי אמר שאם יש מישהו שיכול לעשות את זה, זה רק אברהם. החברות אחזו באחות בעוד המילים שיצאו מפיו של אברהם הלכו והתגברו ואורלי החלה לנוע לפי הקצב של תנועות ידיו.
לפתע אברהם השתתק. הוא התכנס פנימה וקיפל את כל הגפיים לכיוון בטנו. החברות התלחשו אבל שלומי סימן להן לשתוק. כולם הסתכלו על אברהם ועל אורלי ששכבה ללא תנועה על המיטה, מזיעה כל כך עד שהסדינים נטפו על הרצפה. בבת אחת אברהם התרומם וצרח וגופה של אורלי עף ונשאר מרחף באוויר. אור צהוב זוהר יצא מפיו של אברהם, עבר אל פיה של אורלי, הסתובב בכל גופה ויצא מהחלון.
אלפי צווחות זדוניות נשמעו וכולם למעט אורלי ואברהם התכופפו לרצפה, כורעים מעומס הרעש המטריד. השמשות התנפצו, אזעקות העשן הפעילו ממטרות וכל הנוכחים בחדר הרגישו כאילו הקרביים נקרעות מתוכם. בבת אחת ובדיוק כמו שהחל, נעלם הרעש ולאט פקחו החברות, האחות ושלומי את עיניהם. אברהם שכב על הרצפה, מתנשף ואדום כאילו הרים משאית בידיו וחולצתו ספוגה זיעה. בינתיים משהו התרחש במיטה. כל המבטים נדדו אליה ונדהמו לראות את אורלי יושבת.
החברות והאחות קפצו על אורלי וחיבקו אותה תוך שהזילו דמעות. אורלי ציחקקה ושאלה מה קרה. הן הסתכלו על אברהם. נשימתה של אורלי נעצרה. היא שאלה אם הוא עשה משהו שהוא לא היה אמור לעשות, אך לפני שהספיקה הוא החל להשתעל ושלומי עזר לו להתרומם. הוא לחש רק מילה אחת, ושלומי עזר לו לקום ולשכב על המיטה לידה. אורלי ליטפה את ראשו וכשלחש שהוא מצטער דמעות הציפו את עיניה. אורלי חיבקה את אברהם והרגישה איך החיים ששכחה שכבר שייכים לה זורמים בעורקיה. אברהם אמר שהוא מתנצל ואורלי צחקה ואמרה שאין על מה. אברהם אמר שהוא סיכן אותה, שיכול היה לפגוע בה ואורלי אמרה שתמיד ידעה שהוא מסוגל לעשות דברים אדירים. היא הסתכלה על חיוך קטן שהזדחל על פניו רגע לפני שנרדם, וידעה כי מהיום העולם שלה ושל אברהם יראה אחרת לגמרי.