במרכז העולם מאת קרן זוהר

"בהתחלה.. לא 'בהתחלה' זה לא טוב, נשמע סתמי מידי.. ראשית כל.. לא! גם לא טוב, נשמע כמו טיעון בבית משפט.. קדימה תחשוב זה צריך להישמע מרשים הכי מרשים הכי גדול בעולם!…

בראשית, כן.. יש לזה צלצול נחמד. בראשית".
החדר הלח והאפרורי לא עזר לכאב הראש החזק שתקף את רב סמל ג'ורדן באותו הבוקר. עם כוס קפה ביד אחת ותמליל החקירה ביד השנייה הוא היה יותר ממוכן לזרוק את הכול לפח ולחזור אל המיטה לעוד כמה שעות טובות.
"אז מה הסיפור של הבחור הזה מייק? כמה זמן הוא כבר פה?".
הניצב הצעיר שקרקר סביבו היה להוט להרשים והחל לשפוך מידע כמו נהר שוצף "הוא לא מספק את שמו האמיתי ומשתמש בבדיונות, אף אחד לא מזהה אותו ואין לו שום תיק פלילי, כבר שלושה ימים הוא פה, אוכל ארוחה אחת בכל יום ולא מפסיק למלמל לעצמו, חתיכת סיפור מוזר אם תשאל אותי".
"נהדר, עוד משוגע אחד על הפרק" רב סמל ג'ורדן עיסה את גשר אפו במבט מיוסר, "תזכיר לי מה הסיפור של הבחור הזה?".
הניצב הקופצני העיף כמה דפים מעל הלוח הקשיח שלו והחל מדקלם לפי פקודה "'ג'ון דו' נמצא יושב מתבוסס בדמעותיו באמצע רחבת הכותל בירושלים כשהוא אוחז בעצמו ומסרב לזוז מן המקום. המתפללים והתיירים הרבים שהגיעו למקום באותו היום שמעו אותו חוזר על המילים 'טעיתי' שוב ושוב ובסופו של דבר הוא התחיל מהומה אך השוטרים עצרו אותו לפני שהייתה לו הזדמנות לגרום לנזק ממשי באזור. הוא הובא לחקירה ולא מסר שום פיסת מידע שנראתה הגיונית או ריאלית עד כה" במבט חותם ומאשר העניק מייק לרב סמל ג'ורדן את המסמכים אך הוא סירב לקחת אותם במחשבה שכך אולי יוכל לזכות בעוד כמה שניות של חסד שקט.
"טוב אין ברירה, אני נכנס לדבר איתו, תוודא שהמערכת פועלת ומקליטה, בוא נסיים עם זה כמה שיותר מהר ונחזור הביתה לפני שהשבת נכנסת".
דלת המתכת הכבדה נפתחה בחריקה מצמררת והאוויר הקר מתוך התא שלח צמרמורת קלה לאורך גופו של ג'ורדן, הוא כבר היה מורגל בהליך.
אדם ג'ורדן היה האחראי על מחלקת החקירות הדרומית של מחוז העיר ירושלים או במילים יותר פשוטות הוא עבד בצד הדרומי של עיר הקודש הכי מזוהמת בעולם ורוב תיקיו כללו פורעים ושוהים בלתי חוקיים ללא מסמכים שהיה צריך לגרש או לאסור, הרגש מזמן אבד.
"בוקר טוב אדון – "
"אמרתי לכם כבר" החשוד התנשף בספק עייפות וספק כאב "אך אתם מסרבים להאמין לי".
ג'ורדן האמין פנים כמעלעל בדפיו, עוד גאון גדול שחושב שהוא פסיכופט מדהים. "אדון. אתה יודע למה אתה מוחזק כאן?".
צחוק חרישי ברח קלות מקצה שפתו "אני יודע, השאלה היא האם כבוד המפקד אתה יודע?".
עוד בן זונה אחד שחושב שזה כיף להתחכם, ג'ורדן האשים את סדרות הפשע בטלוויזיה המודרנית. כל אותם פושעים סוג ג' שחשבו שהם יכולים להיות ג'ים מוריארטי או דקסטר.
"מה שאני יודע, הוא שאתה התחלת מהומה באזור קהל מלא באנשים שגם נחשב כמוקד לאומי ואזור קדוש, לכן אתה נמצא פה במעצר".
"אז תרשה לי לחלוק עליך המפקד. אתה לא יודע כלום".
"האם תרצה לספר לי משהו שאני לא יודע? אני נמצא כאן בשביל להקשיב".
החיוך הקטן מאחורי השיער השחור נעלם ועיניים כחולות עזות פגשו את מבטו, עיניים ללא רחמים מצד אחד ובעלות חמלה נשפכת מהצד השני.
"אתם לא מאמינים לי אז אין לי דבר להגיד לכם, כשתרצה לשמוע את הסיפור שלי אתחיל אותו ישר מבראשית". ג'ון דו ההירואי בשקל תשעים נעמד והסתובב בגבו אל המפקד ובפניו אל הקיר והיה ברור שאין עם מי להדיין בשלב זה. ג'ורדן פתח את הדלת בתנופה חלושה ונעל אותה בשלושה בריחים מאחוריו.
"מייק תהיה ילד טוב ותרשום. אני רוצה את התמונה של הבחור בכל מדור 'חשודים' ובכל פינה באתרי המשטרה, בתי החולים והממשלה. אני גם רוצה בדיקת רקע מקיפה, איך הוא הגיע לחצר הכותל לפני שלושה ימים ומה הוא עשה לפני כן".
היד הקטנה של מייק שרבטה על דף הרישומים שנשא איתו לכל מקום מילים רבות יותר משאמר ג'ורדן בעצמו. "המפקד אתה בעצם רוצה לדעת כל מה שאתה יכול עליו".
"אמרתי לך שעוד יצא ממך משהו מייק" הניצב הצעיר צבע לחייו בורוד דק והנהן במבוכה, ג'ורדן ידע שמחובתו לזרוק לו מידי פעם איזו עצם או שתיים כדי לשמור על האנרגיה הכה חיונית שלו כבר אבדה מזמן.
"תנסה לרכז את הכול במקום אחד ותעביר אלי את החומר עד מוצאי השבת ובזאת שבת שלום וכל טוב" בזאת יצאו שניהם מהבניין ונעלו את הכול מאחוריהם.

"כפויי טובה, אמרתי אז, אומר גם היום. הם פשוט כפויי טובה נכון? השאירו את כל המכשירים ככה עובדים ואז הם מתלוננים על מחירי החשמל, המחסור בנפט והעובדה שלאף אחד אין כסף. בסופו של דבר הם יראו את זה, אתם תראו את זה! ואותי.. מסתכל לכם עמוק עמוק לתוך העדשה. תזכרו, אני ניסתי להציל אתכם! ואתם לא רציתם אותי עם כל הגינונים המטופשים שלכם! אני ניסיתי להציל אתכם!".

כמו שאפשר לצפות ממדינה טובה ומתפתחת הסיפור לא איחר להופיע בחדשות של יום שישי, המשוגע התורן, מוצף בקשקוש משיחי כזה או אחר אשר הטיל אימה ברחבת הכותל בירושלים עד שהמשטרה התערבה. פתאום כולם אוהבים את המשטרה. את הכתבה המרכזית תפסה אישה שהשילה כמאה קילוגרמים ממשקלה וכעת מתמודדת עם התקיפה שעברה על ידי אחד משכניה כשהייתה נערה. הבית השומם והקר לא היווה מנוס ומחשבותיו של ג'ורדן נדדו בחזרה אל המקרה המוזר שלו. גרושתו לקחה את הילדים לסוף שבוע אצל הסבא והסבתא והוא נשאר בביתו הגדול לשבת מול ערימה של ניירות שבהתה בו בדיוק באותו חוסר אונים בו הוא בהה בה.
"אני מפספס חוט חשוב אני בטוח בזה.. משהו, משהו מרכזי.." עיניו רפרפו על הניירת בחיפוש אחרי משהו שאף הוא לא ידע לזהותו, הצג הכחול של מסך המחשב לא עזר לריכוז והוא סר למטבח להכין את כוס הקפה השנייה של הערב.
"משוגע תורן שהתפרע בירושלים, לא חסרים כאלו, הוא לא היה ערבי מה שכבר משמש הקלה. לעזאזל עם הארץ הזו והסטיגמות שלה". הוא פתח את המקרר רק כדי לגלות שבעצמו השאיר בקבוק חלב ריק ועליו להתפשר על קפה שחור. "מסכים לשבת במעצר למרות שאף אחד לא שמע את הסיפור שלו. אולי אין לו בית לחזור אליו, אולי יש לו בית שהוא אינו מעוניין לחזור אליו, אולי הוא רוצה לעורר מהומה תקשורתית. אבל לכל הרוחות אף אחד חוץ מעובדי התחנה בכלל לא יודע שהוא נמצא במעצר". ג'ורדן הושיב את עצמו חזרה על הכיסא כשמערבולת ניירת והשערות סוערת במוחו.
הוא הרגיש איך עצביו מזדחלים החוצה ומתפרסים לאורך גופו "לעזאזל איתו עם ה-!" ברגע שהוטח אגרופו בשולחן הוא הרגיש כיצד אחז ברגע מהיר אחד את חתיכת החוט שניסה למצוא במשך כל הזמן הזה.
"אין לו תיק! זה בדיוק העניין! אין לו תיק, אין לו שם אין לו שום פרט חיוני לשום דבר!" במהירות הבזק הוא פנה אל המחשב והתחיל להצליב חיפושים ברשת המאגר של אתרי המשטרה. "איפה אפשר למצוא מהומות בירושלים שלא הואשם בהן אף אדם" החיפוש לקח עידנים ומפרקי אצבעותיו כבר התחננו למנוחה כאשר פתח ג'ורדן את התיקייה האחרונה שהפנתה אותו למחלקה שהועברה לטיפול במוסד לבריאות הנפש 'אבארבאנל'.
"יעקב, הי זה אני. יש לך דקה?"
"ערב טוב גם לך כבוד המפקד, ככה בשישי בערב, אתה לא מתבייש?"
"ממך? יעקב עם שם כמו שלך מפליא אותי כמה חסר אלוהים אתה"
צחוק קטן ליווה את נימתו של הדובר בצד השני של שיחת הטלפון "מה שנכון. איך אני יכול לעזור לך חברי או במילים אחרות מה מביא אותך להתקשר לרופא פנימי בתוך ועדת הלינסקי?".
"איך ידעת?"
"אני אולי עניתי לשיחה אבל אתה הוא המתקשר בשישי בערב. לך, דווקא יש אלוהים".
"אני צריך רישומים וזה דחוף, אכפת לך אם אקפוץ?".
"אני אפגוש אותך שם, אתה חייב לי".
המוסד לטיפול בבעיות הנפש "אבארבאנל" החזיק ועדה מאוד מיוחדת בתוכו "ועדת הלינסקי" היא נקראה ויעודה היה ניסויים בבני אדם. למרות שהדבר פורסם לציבור עדיין הייתה מחלקה סגורה בתוך כל התוכנית הזו שרק מעטים ידעו את המתרחש בה וכל היודע העדיף לשתוק.
אם הבחור היה משוגע עם תעודות שם קורותיו עתידים להימצא.
אדם ג'ורדן התניע את הסוזוקי הישנה שלו ומיד הדליק את המזגן נוכח הקיץ החם שפקד את רחובות ירושלים במפתיע. בעודו יורד מן העיר העתיקה לכיוון כביש 1 והדרך הרצופה לתל אביב השיג אותו הנציב מייק דרך הטלפון האלחוטי שבמכונית.
"המפקד, ערב טוב, סליחה על ההפרעה המפקד, שלחתי לך כמה דברים שאולי כדאי לך לבדוק, זה באמת כלום החיפוש היה כמעט בלתי אפשרי אבל זה לפחות משהו.. המפקד? אתה שם?"
"עבודה טובה" השיחה נותקה במידי וג'ורדן הגביר את הקצב אל עבר מעוז חפצו.
"רוצה לספר לי מה מביא אותך לכאן ג'ורדן נערי?"
"בעונג" על רקע אור הפלורסנט המהבהב ושתי כוסות מהבילות חזר המפקד על הידוע לו בקצרה. "טיפוס מפוקפק ללא שם ותעודות. טען, רגע לפני שהתחיל לזרוע הרס ברחבת הכותל, שהוא מצטער על הכול. מאז הוא לא מדבר ואף לא ברור אם הוא מחכה למשהו".
"נשמע פחות מסובך מנימת הקול שבוקעת מגרונך"
"אתה חייב תמיד להיות כזה נכון? יש בו משהו בפושטק הזה.. משהו מעבר".
"טוב במקום לחקור אותך בוא נראה איך אני יכול לעזור"
דוקטור יעקב אשכנזי היה רופא פנימי בתוך המחלקה שנקראה 'ועדת הלינסקי' בבית החולים לטיפול בנפש 'אבארבאנל', הוא הוביל את ג'ורדן אחריו לחדר קטן וצפוף בעל מגירות ותיקיות כמספר הכוכבים בשמיים. במרכז החדר עמד מחשב אחד שנראה בערך באותו הגיל של החדר עצמו.
"ככה זה כשהתקציבים מופנים אל מכונות אחרות, נסתדר עם מה שיש, ירושלים אתה אומר? רחבת הכותל וצעיר מתפרע". אצבעותיו המיומנות של יעקב זזו במהירות על המקלדת וחיפושו הניב מספר תוצאות לא מעודד של כמאה ושלושה מקרים.
"אישי הטוב, אני לא מתכוון לשבת פה איתך ולעבור על כולם עם כל הרצון הטוב אבל אתן לך לקחת את התיקים איתך ולהחזיר לי אותם ברגע שתיפתר התעלומה".
בדרך חזרה ישבו ליד ג'ורדן בכיסא שליד הנהג מאה ושלושה תיקים. חלקם שונים לגמרי וחלקם דומים לאין שיעור על התפרעויות ברחבת הכותל בירושלים. משהו משך את רב הסמל ג'ורדן לחקירה הזו כמו עש אל הלהבה, מוחו לא יכול היה להרפות ממנה וככל שהמשיך לחקור היא הרגיש כאילו נכרכים תכריכי הפרטים ומתהדקים יותר ויותר.
הדבר הראשון שעשה כשהגיע בחזרה לביתו היה ההפרדה בין המקרים הישראלים לכל השאר, ערבים, רוסים וכל מיעוט אחר שלא היה רלוונטי להמשך החקירה, לאחר מכן פתח את המחשב הנייד שלו כדי לסקר את עבודתו של מייק למקרה ומשהו ממה שאסף אכן יהיה יעיל.
ערב שישי התקדם הפך ללילה ואל שעותיה המוקדמות של השבת.
המייל שנשלח לתיבתו של ג'ורדן הכיל סרטון קצר בו נראה אותו "ג'ון דו" בתא מעצר ישן, הרבה יותר ישן משל התחנה, למעשה התא נראה כמו אותם התאים המוצגים במוזיאוני המשטרה. הקירות היו אפורים לגמרי וללא חלונות פרט לשני פתחים מרובעים בקצה החדר שהיו מוצלבים בסורגים, בקצה ניצב גם שולחן עץ וארון למסמכים והדלת נסגרה על ידי מנעול בודד ובערך חצי טון פלדה. להפתעתו הסרטון התחיל בדיוק אחרי שהחוקר יצא והנחקר הישיר מבט בדיוק אל המצלמה, איכות הצילום הייתה נוראית בהתאם למכשור של אותה התקופה אך בכל זאת היה אפשר למצות תמונה מתקבלת על הדעת.

"כפויי טובה, אמרתי אז, אומר גם היום. הם פשוט כפויי טובה נכון?
ותראו אותי מסתכל לכם עמוק עמוק לתוך העדשה. תזכרו, אני ניסתי להציל אתכם! ואתם לא רציתם אותי עם כל הגינונים המטופשים שלכם! אני ניסיתי להציל אתכם! אני באמת אהבתי אתכם, את כולכם אני אהבתי, בגלל זה אני רוצה להציל את כולכם. החווה הקטנה שלי, הניסוי הקטן שלי נהרסתם כולכם! מה כבר ביקשתי? איש אחד, אישה אחת, כמה ילדים, כמה חיות, אולי נחש ולשים אתכם יחד במקום אחד, סגור לראות מה יקרה ואתם הרסתם הכל! אתם מתכחשים לי ולא מעוניינים בי אז אני מוותר. מוותר".

ברגע זה נגמרה ההקלטה והשאירה את ג'ורדן ההמום מול מסך המחשב. מוחו נזרק הלוך ושוב בין כל פיסות המידע והטירוף שהוא חזה לנגד עיניו. האם האדם הזה מודה בהפעלת חוות ניסויים בבני אדם? האם חטף צעירים וסגר אותם יחדיו? כמה מזעזעת יכולה החברה להיות..
מתחת לקובץ המכיל את הסרטון נח קובץ נוסף, מכשירי ההקלטה ששכחו עובדים היום, גו'רדן רצה מייד להתקשר לניצב ולנזוף בו עד שראה את תוכן ההקלטה, אותן מילים בדיוק רק בלי סיפור המעשה. האם האדם המסתורי הוא ממשיך דרכו של אותו פושע נתעב..
ג'ורדן החל לטוס בתוך התיקים עד שמצא את מבוקשו. תיעוד של אדם אשר כלא בביתו שבפאתי העיר בירושלים שלוש נשים ושני גברים והיה מענה אותם נפשית ופיזית עד ליום בריחתו מהארץ. אחת הנשים התאבדה שני הגברים חזרו בתשובה ומוצאו של אותו האדם לא התגלה עד היום הזה. אין ספק! זה האדם הסיפורים תואמים! אם יביא חקירה זו אל המפכ"ל הוא יהיה גיבור וללא ספק יקודם. אז למה הוא אינו מסוגל להרים את שפרפרת הטלפון ולחייג אליו? בגלל הגירוד, הגירוד המציק הזה שחווה ג'ורדן כאשר דבר לא התיישב בדיוק במקומו, דבר היה חסר, דבר חשוב מאוד.
עיניו החלו לקרוס מעומס מחשבה ומאמץ והוא החליט עם ניצני הזריחה להניח למוחו העיף לנום כמה שעות פעוטות ואז לחזור אל המקרה.
בחלומו עמד ג'ורדן מול יעקב. שניים מהם בעצם. מול יעקב חברו מבית החולים ומול מה שהיה חייב להיות יעקב המקראי וביניהם עמד ג'ון דו.
"ניסיתי, באמת שניסיתי"
קולו חזר על עצמו שוב ושוב כתקליט שבור
"אין דבר הקורה ללא סיבה, פתח את אוזניך ושמע את אשר אני מספר לך"
הארץ נהפכה לשממה הרוסה ולאט לאט קיבלה את נופה של רחבת הכותל בימי בית המקדש הראשון.
"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ –"

חלומו נקטע בצלצול צורמני של הטלפון הביתי אליו דידה בצעדי בוקר כבדים ואותו הצמיד לאוזנו. "בוקר טוב מאמין! בוא לבקר במרכז העולם בעיר ירוש-" "כל שבת.. לעזאזל איתם".
ג'ורדן הסתכל על השעון ונוכח לדעת שישן אולי ארבע שעות בקושי. כל מסקנות הלילה הקודם חזרו אליו כשהשמיים נצבעו באור הצהריים המאוחר. עוד מעט ותצא השבת. הוא החליט לחזור אל התמלילים שחיכו לו במקום בו השאיר אותם. "רק עוד דבר אחד חסר לי לפני שאני אוזק את הבן זונה על כל החרא שהוא עשה" קולו הצרוד התחנן לכוס קפה אחת כדי להתעורר, עדיין אין חלב. "למה הוא לא אומר לאנשים את השם שלו, ולמה דווקא להתנצל בירושלים, הוא לא יכול היה לעשות את זה במגדלי עזריאלי או משהו כזה?" עיניו רפרפו בעצלתיים על התחקיר כשלפתע הוא קלט דבר אליו שכח להתייחס, החקירה הישנה שנראתה בסרטון, כמובן החקירה לא נראתה אלא רק סופה ואולי קיים התחקיר במקום מסוים. ג'ורדן חזר אל המחשב הנייד שלו ופתח את כל הגדרות הקובץ הישן, מזלו שחק לו ולקובץ היה מחובר תמליל מרופט וקשה להבנה שנכתב בנקודות בלבד.
"שמך?"
"לא אגיד אותו"
"אתה מצווה"
"זה החוק, לא אומר את שמי"
"המשטרה רשאית לנקוט בצעדים"
"אתה יודע את שמי ולא מוכן להודות בו"
מכאן הדבר איבד כל קשר להיגיון. הנחקר התחיל לפרט את בריאת העולם כשהחוקר שאל אותו כיצד הכול התחיל, הוא לעג לו.
הייתה רק מסקנה אחת והיא שהאדם משוגע על כל הראש, בהחלטה זו גמר בראשו ג'ורדן לנסוע ולעצור אותו רשמית ברגע זה ולא דקה מאוחר יותר. בלווית המסמכים הנחוצים הוא דהר אל עבר התחנה, מנסה לברוח כמה שיותר מהר מן המועקה הבלתי פוסקת שרדפה אותו ובה סירב להכיר.
"חלאת אדם!" הוא פרץ את דלת התא בהנפה חזקה. "אני לא יודע אם אתה הולך בדרכיו של מי שאתה חושב שהוא גאון קרימינאלי או סתם משוגע על כל הראש אבל זה מסתיים כאן!".
"שבוע טוב גם לך אדוני החוקר, חיכיתי שתגיע, אתה עייף? נראה שחשבת הרבה אודות המקרה שלי. הגד לי. במה אתה מאשים אותי?".
"הדבר ברור, אני מאשים אותך ב-!" דממה אחזה את זעמו של רב סמל ג'ורדן, הוא התקשה לנסח בדיוק על מה הוא מאשים את האיש.
"אני עשיתי ניסוי" משך הנחקר בכתפיו. "רציתי לראות עד כמה אני מוכשר, רציתי ליצור חברה אוטופית בה יוכלו כולם לחיות יחדיו בשלום, אבל הם איכזבו אותי ולא התייחסו אלי ואל הכעס שלי" הרוגע שבמילותיו הספיק כדי להוציא את ג'ורדן מכליו אך רגע לפני שהתפרץ נקטע, "אני לא עיניתי אף אחד, זו החתיכה החסרה שלך, לא החזקתי בשבי אף אדם. להיפך, אני גירשתי אותם, גירשתי אותם מהאדמה שבניתי באהבה כה גדולה כי הם בגדו בי. השם שלי כתוב בגדול על כל המקרה אך אף אחד מכם לא מוכן להגידו בקול רעם וכך טוב, כך ביקשתי".
ג'ורדן התיישב על הכיסא הנגדי מבולבל יותר משהיה כשהגיע ורק דבר אחד הצליח לפלוט מפיו "למה ירושלים?"
"למה.. אני תוהה"
מבטו החודר, חסר הרחמים, מלא החמלה ננעץ ישר בנשמתו של ג'ורדן והחזיר אותו בערך שעתיים אחורנית לאותה השיחה הטורדנית שהעירה אותו משנת הישרים שלו "מרכז העולם. העיר -"
"ירושלים. כמה יופי והוד היה לעיר הזו. כמובן שעכשיו היא בית לפושעים ופריצים. הקריה הנאמנה שלי" מבט יגון כנה היה נסוך על פניו של הפסיכופט אשר ישב בדיוק מול רב הסמל ג'ורדן.
החוטים התחילו להתחבר בראשו, לאט, כמו פצע שמתאחה לאורך זמן. ההקלטה הישנה, ההקלטה החדשה, הבכי ברחבת הכותל, הצער, הניסוי, העיניים.
"אלוהים אדירים.."
החיוך חזר לפניו של ג'ון דו האלמוני
"איך אני יכול לעזור?".