גהנום מאת יובל ספיבק

שי , מאי וליאור עמדו מחוץ לבית הנטוש. השעה היתה חצות וחמישה. מאי הסתכלה על שי וליאור , חייכה והיתה הראשונה להיכנס. שי טעה לעצמו איך אין בה אפילו טיפה אחת של חששות להיכנס לתוך הבית. הוא הבין את זה שכל הסיפורים על האנשים שמתו בתוך הבית ועל כך שהבית הזה הוא בית מרושע הם שטויות. הוא הבין את זה ששלושתם הם בסך הכל ילדים משועממים בני 18 שמחפשים הרפתקאות איפה שלא ניתן למצוא. אבל למרות זאת , כשהוא היה מסתכל על הבית היתה עוברת בו צמרמורת עזה. שי וליאור הסתכלו אחד על השני , ואז נכנסו.

הדלת חרקה כאשר ליאור פתח את הדלת , שי נכנס אחרי ליאור וסגר אחריו את הדלת. הבית היה חשוך , האור היחיד היה אור הירח שבקע מן החלונות המאובקים. מול הדלת עמד ארון בגדים ריק. מימין לארון היתה מונחת ספה ומימין לספה היה מונח שולחן. מעל השולחן היה חלון. משמאל לארון היתה דלת שמובילה לחדר אחר. משמאל לדלת היה עוד חלון. ליאור ניגש אל הארון ופתח אותו. "שמעת מה קרה כאן ממש בארון הזה?" שאל ליאור. "לא, מה" ענה לו שי. "כל מיני דברים" אמר ליאור עם חיוך על הפנים שלו. "ילדה בגיל שלנו שנכנסה לארון וכאשר פתחו אותו מצאו אותה בלי ידיים , רגליים ובלי לשון". שי אמר לעצמו שזה שטויות וחייך אל ליאור. "הדבר הכי נורא הוא שהיא היתה חיה" אמר ליאור. "מה עוד?" שאל שי בסקרנות. "יש את הבן אדם שנכנס לתוך הארון ויצא ממנו עיור , הוא מעולם לא סיפר מה קרה". ליאור עצר לנשימה. "יש גם את האנשים שהארון ריחם עליהם , הם פשוט נמצאו מתים בתוכו". מאי גיחכה "הארון ריחם עליהם?". ליאור התעלם מן מאי. "אתה רוצה להיכנס לשם?" שאל ליאור את שי. "לא" ענה שי בתוקף. "תגדל ביצים פעם אחת בחיים שלך" אמרה מאי. "תעזבו אותי" אמר שי והלך להתישב על הספה.

"קום , מה נרדמת?". שי פקח את העיניים שלו  והסתכל על מאי שישבה לצידו על הספה. להפתעתו של שי הוא גילה שהוא נרדם. "איפה ליאור?" הוא שאל. "נכנס לתוך הארון" מאי ענתה לו. מאי חייכה אליו , "אתה הבא בתור" היא אמרה. "ממש לא". "אתה מפחד?" שאלה מאי בקול לעגני. שי לא ענה. "מה שליאור סיפר , אלו סתם סיפורים , שום דבר מהם זה לא נכון". שי גיחך , "אני יודע". "מה מפחיד אותך במוות שי?" שאלה מאי. השאלה של מאי הפתיעה את שי , הוא לא הבין מאיפה השאלה הזאת הגיעה. "חושך" ענה לה שי. "חושך?" שאלה מאי. מאי היתה מופתעת מהתשובה של שי. "תחשבי על זה , לא גהנום או להיות תקוע כתור רוח , פשוט חושך. הבדידות , השעמום , החוסר תקוה , והידיעה שהחושך הזה הוא נצחי" ענה לה שי. לפני שמאי הספיקה לענות נשמעה צרחה מהכיוון של הארון. שי ומאי הסתכלו אחד על השניה באימה. הם קמו מהספה , רצו לכיוון הארון ושי פתח אותו במהירות. הם הזדעזעו מן מה שהם ראו בפנים.

ליאור שכב מחוסר חיים בזמן שהפנים שלו היו אפורות ומקומטות והפה פתוח לרוחה. העיניים היו חסרות ובמקום עיניים היה שם פשוט חורים חלולים. "אני יוצא מכאן" אמר שי והתחיל לרוץ בפאניקה לעבר הדלת. כאשר שי הגיע אל הדלת , הדלת לא נפתחה. שי התחיל לדפוק במרץ על הדלת וצרח על הדלת כאילו הדלת מסוגלת להבין אותו. "תיפתחי יבת של הזונה , תיפתחי". שי נבהל כאשר מאי נגעה לו בכתף והסתובב אליה במהירות. "אני צריכה שתירגע" אמרה לו מאי. שי התחיל לצעוק לעברה. "איך אני ארגע , את ראית אותו?". מאי סטרה לשי והוא סתם. "פאניקה לא תעזור פה עכשיו , אתה מבין" היא אמרה לו. רוח התחילה לנשוב בתוך החדר למרות שכל הדלתות והחלונות בבית היו סגורים , שי ומאי הסתכלו אחד על השניה בבהלה. מאי הצביעה לכיוון השולחן. מאי ושי ניגשו אל השולחן בצורה איטית בזמן שהמנורת לילה שעל השולחן התחילה לדלוק בפתאומיות.

 

 

 

כאשר מאי ושי הגיעו אל השולחן הם שמו לב ללוח סיאנס. לוח עם אותיות וכוס זכוכית הפוכה. הכוס התחילה לזוז בפתאומיות ,  מאי קפצה בבהלה ושי החזיק אותה. תוך כדי שהכוס זזה שי ומאי הבינו שהכוס יוצרת מילים ומאי התחילה להקריא את המילים שהכוס יצרה. "האם… אתם…רוצים…להחזיר….את….ליאור". "כן" אמר שי. הכוס התחילה עוד פעם לזוז ומאי המשיכה להקריא. "מה…אתם….אומרים….על….טיול….לגהנום". מאי ושי הסתכלו אחד על השניה ושתקו. פתאום שניהם הרגישו כאב חד בחזה , ולאחר מספר שניות שניהם התעלפו על הרצפה.

מאי ושי התעוררו ושמו לב ששניהם שוכבים באמצע מסדרון צר עם קירות בטון משתי צדדיהם בזמן שרוח חמה מאוד נושבת בחוזקה. הם לא הוציאו מילה בזמן ששניהם קמו. הם שמעו את הצעקות העזות מקצה המסדרון. "איפה אנחנו?" שאל שי. "אני חושבת שזה גהנום" ענתה לו מאי. "זה הגהנום?" שאל שי בקול מופתע. מאי לא ענתה , היא פשוט התחילה להתקדם ושי התקדם אחריה. בזמן שהם הלכו במסדרון הם הגיעו לקצה של הקירות ומשני צדדיהם התחילו להופיע כלובים. שי ומאי  הסתכלו לעבר כלוב אחד. בתוך הכלוב הם שמו לב לנערה צעירה יושבת בקצה של שולחן. שניהם סתמו את האף שלהם כאשר הם הריחו את הריח הנורא. צלחת היתה מונחת על השולחן ליד הנערה ועל הצלחת היה מונח גוש קקי. לצד הנערה ישבה אשה זקנה אשר לקחה חלק מן הקקי ושמה את החלק בתוך הפה של הנערה. שי ומאי היו מזועזעים בזמן שהם הסתכלו על המחזה. הנערה לעסה את הנתך של הקקי ובלעה אותו. כאשר הנערה בלעה את הנתך של הקקי היא הסתכלה על שי ומאי. "אני לא רוצה יותר" אמרה הנערה בקול תמים. האשה הזקנה לקחה עם הכפית עוד נתך של קקי והכניסה את הנתך לתוך הפה של הנערה. הנערה לעסה ובלעה, היא הסתכלה עוד פעם על שי ומאי. "אני לא רוצה לא רוצה יותר" היא אמרה עוד פעם לשי ומאי. האשה הזקנה עוד פעם הכניסה את הקקי לתוך הפה של הנערה וכאשר הנערה בלעה את  הקקי היא הסתכלה עוד פעם על שי ומאי וחזרה על אותו משפט באותו קול תמים כמו בשני הפעמים הקודמות. "אני לא רוצה יותר". שי ומאי שמו לב שהנתך של הקקי נשאר באותו גודל ולא קטן. שי תפס את מאי בזרוע שלה ומשך אותה. שניהם המשיכו להתקדם , מזועזעים מן מה שהם ראו.

שי ומאי המשיכו להתקדם במסדרון בזמן שהם צפו במחזות האיומים אשר היו בכלובים שמצדדיהם. באחד מן הכלובים הם ראו אשה צעירה כרותת רגלים וידים. הפה שלה היה פתוח לרוחה והם שמו לב שבתוך הפה לא היה לשון. האשה הוציאה קולות שנשמעו כמו קולות של קריאה לעזרה. מאי התחילה לבכות ושי חיבק אותה מהצד בזמן שהם המשיכו להתקדם. בעוד כלוב הם שמו לגבר שנראה בשנות ה30 לחייו. הגבר היה קשור למיטה בזמן שהוא שכב על הבטן. לצדו של הגבר עמד גבר אשר היה מכוסה בשחור מרגל ועד ראש. הגבר הצליף בחוזקה בגבו של הגבר הקשור. הגבר הקשור הסתכל על שי ומאי וצעק לעברם. "בבקשה תעזרו לי , אני מתחנן". הגבר אשר היה מכוסה בשחור הצליף עוד פעם בחוזקה בגבו של הגבר הקשור. הגבר הקשור עוד פעם צעק לעבר שי ומאי. "בבקשה תעזרו לי , אני מתחנן". מאי ושי המשיכו להתקדם.

שי ומאי התקדמו במסדרון בזמן שהם מנסים בכח לא להסתכל לכיוון הכלובים. "מעניין מה מהדברים האלו מצפה לנו בגהנום" אמר שי. "לא ידוע" ענתה מאי. "הכלובים האלו הם הגהנום האישי של כל אחד מן הבני אדם שראינו בתוך הכלובים" אמרה מאי. שי הסתכל עליה בסקרנות , "מאיפה את יודעת את זה?" הוא שאל אותה. "אני משערת" היא ענתה לו. מאי ושי נעצרו כאשר היתה מאי ראתה דלת משמאלה. מאי נעצרה ובהתה בדלת. "מאי" אמר שי. "הכל בסדר?" הוא שאל. מאי הסתכלה על שי ולא ענתה. מאי חזרה להסתכל על הדלת , פתחה את הדלת ונכנסה. שי נכנס אחריה וסגר אחריו את הדלת. כאשר שי נכנס הוא לא ראה שום דבר מלבד חושך מוחלט. שי הסתכל אחורה ולא ראה את הדלת. "מאי" שי אמר בקול חלש ומפוחד. לא היתה תשובה. שי קרא לה עוד פעם ולא היתה תשובה. שי התחיל לצעוק , הוא צעק מספר פעמים ובאף אחד מאותם פעמים לא היתה תשובה. שי הסתכל מסביב ולא ראה שום דבר חוץ מן חושך מוחלט , זה התחיל להפחיד אותו.

 

 

שי שמע קול מוכר לידו שקרא לו בשמו. שי הסתובב וראה את ליאור. שי רץ אל ליאור וחיבק אותו. "אלוהים ישמור , אני כל כך שמח לראות אותך". ליאור לא חיבק את שי בחזרה , הוא עמד ולא זז. שי הפסיק את החיבוק והסתכל על ליאור. "אנחנו באנו לפה בשביל להחזיר אותך , אבל עכשיו מאי נעלמה ואני לא מוצא אותה" אמר שי בפאניקה. ליאור הסתכל על שי במבט מודאג. "מאי?" שאל ליאור את שי. "כן , מאי" ענה לו שי. "מי זאת מאי?" שאל ליאור. שי הסתכל על ליאור בהלם. "מה זאת אומרת מי זאת מאי?" שאל שי את ליאור בהלם. "מי זאת מאי שי?" שאל ליאור. שי ענה לו בקול שקט ומודאג  , "ליאור , אנחנו באנו איתה ביחד , נכנסו איתה ביחד לתוך הבית" אמר שי. ליאור שם לשי יד על הכתף. "שי , אתה מדאיג אותי" אמר ליאור. "אנחנו נכנסו אל הבית לבד , לא היתה איתנו שום מאי" אמר ליאור. שי שתק והסתכל על ליאור במבט מפוחד. מאי הופיעה מאחורי ליאור וחייכה אל שי. "היא מאחוריך" אמר שי. ליאור הסתכל על שי במבט מפוחד , הוא סובב את הראש שלו בצורה איטית אחורה ואחר כך סובב את הראש שלו בחזרה אל שי. "אין מאחורי אף אחת" אמר ליאור בקול שקט. שי התחיל לדבר בפאניקה. "מה זאת אומרת אין מאחוריך אף אחת , היא פה". שי סימן עם היד שלו לעבר מאי. "מאי תגידי משהו" אמר שי. ליאור הוריד את היד שלו מן הכתף של ליאור והמשיך להסתכל על שי במבט מפוחד ומודאג. פתאום ליאור השמיע זעקת כאב , הוא התחיל ליפול לאט , לאט על הרצפה בזמן שהוא אוחז בזרועו של שי. שי שם לב לסכין הנעוצה בגבו של ליאור.

שי הסתכל על מאי בהלם מוחלט. "למה עשית את זה" הוא צעק עליה. מאי שתקה וחייכה. שי התכופף לעבר ליאור ונגע לליאור בכתף. "ליאור , אתה שומע אותי?" הוא שאל בקול מפוחד. ליאור לא ענה. "למה עשית את זה?" שי צעק עוד פעם והסתכל על מאי,  אבל כשהוא הסתכל על מאי , הוא ראה שהיא אינה נמצאת. שי הסתכל למטה לכיוון של ליאור וראה שגם הוא איננו. שי קם והסתכל מסביבו , הוא לא ראה שום דבר חוץ מן חושך מוחלט. שי התחיל לצעוק תוך כדי שהוא היה בפאניקה. "ליאור , מאי , איפה אתם". לא היתה תשובה , הפחד השתלט על כל גופו של ליאור , הפחד שהוא לעולם לא יצא מאותו מקום חשוך, הפחד שהחושך שהוא נמצא בו הוא נצחי , הפחד מן השיעמום , איבוד תחושת הזמן , איבוד כל שמץ של תקוה , הפחד מן הבדידות , הפחד מן החושך עצמו. ליאור הבין שהוא נמצא בתוך הגהנום האישי שלו. ליאור עצם את העיניים , וכשהוא פקח אותם הוא ראה את ליאור מסתכל עליו מלמעלה , שי מצא את עצמו על הספה בתוך הבית הנטוש.

שי הבין שהוא נרדם והוא פשוט חלם חלום רע. "אתה בסדר?" שאל ליאור. "כן" ענה לו שי. "אז למה אתה רועד?". שי לא שם לב שהוא רועד עד שליאור אמר לו. שי לא ענה לשאלה של ליאור. "אני רוצה לצאת מפה" אמר שי בקול שקט. "בוא" אמר ליאור. שי קם ושניהם יצאו מן הבית.

ליאור הסיע את שי לבית שלו ושניהם לא דיברו במהלך כל הנסיעה. הם הגיעו אל הבית של שי וליאור עצר את הרכב. פתאום שי הבין שמאי לא באה איתם. "איפה מאי?" שאל שי בקול מבוהל. ליאור לא הבין על מה שי מדבר. "מי זאת מאי?" שאל ליאור. "מה זאת אומרת מי זאת מאי , היא היתה איתנו בתוך הבית" אמר שי. ליאור שתק והסתכל על שי במבט מודאג. "נכנסו לבית שלושתנו , ואז אתה נכנסת לתוך אותו ארון" אמר שי. "אני נכנסתי לתוך הארון?" שאל ליאור. "כן" אמר שי. "שי , זה לא אני נכנסתי לתוך הארון ,זה היית זה שנכנס לתוך הארון" אמר ליאור. שי שתק והסתכל על ליאור בהלם. "אני חושב שאתה צריך לישון אחי" אמר ליאור. ליאור לא הוציא מילה ופשוט יצא מהרכב. הוא לא הבין על מה ליאור מדבר , הוא לא זכר את עצמו נכנס לתוך הארון. שי הגיע הביתה ופתח את הדלת. כאשר הוא נכנס אל תוך הדירה הוא לא ראה שום דבר מלבד חושך. שי הסתכל אחורה ולא ראה את הדלת. הוא הרגיש את הפחד חוזר אליו. "ליאור , מאי ,  תוציאו אותי מכאן , אני מפחד" הוא צעק , אבל הדבר היחיד שהוא שמע זה את ההד של עצמו. הוא התחיל לרעוד תוך כדי שהוא הבין שהוא תקוע בתוך החושך המוחלט והנצחי , הגהנום האישי שלו.

 

הסוף