לכבות את שמש העמים

תקופת הסנקט באה עלינו במפתיע.

לפתע, במפתיע, פתאוםכלאלוקלישאותעמוסותומרופטותהמשמשותבעלילותמשמימותוטרחניות.

ואצלנו, דיברוהרבהעלהסנקט. דיברווהזהירו. בעיתונים, ברדיו, בממשלה. בכיכרותהעירהטיפונביאיםוהזהירועלאורהשמששייכבהלצמיתות, אםלאנעשהכךוכך, ואםלאנתפלללכךוכך.

הקשבנולאהייתהברירה. אפרכסותהאוזנייםמולאובסנקט, אבלהתייחסנואליהכאלמשיח: יוםאחדהואיגיע, עלבטוח. אבללאעכשיו, ומהלנוולו.

לפנישבאהלאהיוסימנים. יכולתלחשוב: שמשגדולהכזאת, אורהידעךלאטלאט, וייתןלנוזמןלהתרגל.

השמשכבתהביוםשני, האחדעשרלדצמבר1917. אלירושלים, העירשכההרבהלחלוםולכתובעליה, נכנסאלנבי, רכובעלסוסוהרטוב, וירושליםנגלתהלושחורהומפויחת. לא"האורהשמימי" ולא"ירושליםשלמעלה". רקפיחבכלמקום, שנזרקעלהאבניםהקשות.

אלנביהיהמאוכזב. כךסיפרליאמרסון, המומחהשלילענייניממשלתהודרוממותו. אלנבישציפהלפגושאיננייודעתמהירדמהסוסועברבשעריפו, באותההנקודהשאךעשריםשנהקודםלכןהוכשרהלקיסרגרמניאחד, שהכפיףאתחומותיהלגינוניוהגרמניים.

אמרסוןהיהאהובי. ואנילאהייתיאהובתו. לואהבההייתהמשאבטבעי, ניתןהיהלחסוךכלכךהרבה: האהבההנכזבתשליושעהייתהעוברתלאמרסוןוהואהיהמכווןאלי.

אמרסון: פיזיקאיבריטי, חוקרצמחיםוחרקים, לאנלהב. במקוםלראותבכלאבןוהרבהאבניםישבירושליםכמקוםמושבושלישו, חתרלדעתמהמתחתיה: כד, צלמיתחרסקטנה, נרמצויר, בהםהשתמשוקדמונינו. אמרסוןלאראהביאתהעברייההאקזוטית, הוא, הבריטיהמדוד. יושע, שגדלאיתיוראהאותיבכלהשלביםהחיונייםליצירתאישה, דווקאראהבייפהפייהקדמוניתשעיניהמזרותאש.

הפכנולשלישייהמוזרה. יושעהיהמצויבקשריםעםאנשיניל"י, והואהיההראשוןלהיפגשעםאמרסוןשהצליחלגנובאתהגבוללפנישכיבושהבריטיהיהלעובדה, מחופשלאישההודית, דווקא.

למהלהודית? שאלתימשועשעת. "כילנו, הבריטיםאמרליבאנגליתמהולהבעברית, "איןדמיון. כלמישרוצהלעבוראתהגבולשםכפייה. ככה", לימדאותי," תדעימיגזעןומיפרימיטיבי." והעבירידעלראשוהגלויהחףמכלכובעשלאינדיאנהג'ונס.

הוריינואשוממני. בתחילתהמאההעשרים, בחורהבגיליכברמזמןהייתהאמורהלהתחתן. לייושעישבעלהזנב, ובזכותוקיבלתיארכה, אךהתגלגלתיבבטחהלכיווןעשריםוחמש. ידעתישהזמןהולךומתמסמס.

לאמרסוןגםהיהמושגבגיאולוגיה. הואשחהביןהקנוןוהטורוןוהקנומן, מדיפעםדיברעלהסנקטונעלםבמעבדההמחתרתיתשלומתחתלהרציון.

כשהשמייםכבוהיינוישוביםשלושתנועלהחומות, מנדנדיםרגליים. הילהחיוורתעטפהאתהשמשומידלאחרמכןכבתה. לאהייתהאפילהולאעלטה. העצמיםשבמרחבשמולנוכוסובשמיכהאפורהומנוקדתקלותבכתמיםחיוורים.

"here זהבא". אמראמרסון, ויושענשעןלעברי, כאילולאבמתכוון.

אמרסוןקפץעלרגליוואמר: "מההייתםלוקחיםלאיבודד?"

"סידור." אמריושע

"מארקטווין". אמרתי.

"סטופידגייס" אמרסוןנופףבקוצררוח. "מהתאכלוומהתשתו?"

"פירותוירקות." ענהיושע

"ואיךתבשלואותם?"

"עלמדורה"עניתיומיידהבנתי.

"אזאתםבאים?" אמרסוןשאלוכברנעמדעלהחומה. איפשהו, זקיףבריטיהיהאמורלכווןאליואתהנשק, אךלאהיהלואכפת. לאמרסוןהייתהמטרה. וכשלאמרסוןהייתהמטרהאישלאנקרהבדרכה.

"אניכברמזמןידעתי." גילהלנו. "ועכשיוישרקדרךאחתלעשותאתזה."

"לעשותאתמה?" שאליושעואניהרגשתיתחושתקוצררוח.

" הכולמוכן. בגדים, לבוש, גמלים." לאמרסוןלאהיהכוחלפרט.

אזקבענובהרציוןמאוחריותר.

כשנכנסתיהביתה, אמיהחטיפהליסטירה. "אישהבתשלושיםבחושךהזה, מסתובבתלבדה."

"אניעםיושע."

"באמת, מהאיתו? מהעםהחתונה? מהעםהנדוניה? לירהלאנראהממנו."

"הואאוסףבשבילי."

"אזבינתייםתתרחקיממנוומהמשוגעהאנגליהזה".

"אנירקלומדתאנגלית. לאהייתרוצהשתהיהלךליידישתיקחאותךמהמקוםהקטןוהמכוערהזה? למקוםשבויששירותיםבתוךחדרפרטי, שבולכלאישישחדרושהמיםזורמיםבברזים?"

אימאלאענתה. להחטיףהיאיודעת, לאלענות.

"אתלאיוצאתהיום." הצליחהלומרלי.

"בטחשלא.אניעייפה." לאהתכוונתילהחמיץפגישהעםאמרסוןבשוםמחיר. אולייוםאחדיזנחאתהקנומןוהטורוןשלו, אתהמולקולותואתהחיבורביניהןויראהאותי, כמושיושערואה.

כשננשפהאחרונתהעששיותחמקתי. כרגיל: גלגוליםביןהמזרניםהרביםבבית, ונתירהחשאיתמןהחלון. מזגהאווירהיהרע. לצבעהעכורשמילאאתירושליםהיהגםטעםוגםריח: דלוחומלוח. הידקתיאתשפתיי. לידשערציוןעמדהנזירהפרנציסקאניהמשוגעוניסהלתפוסבחבלשלוחתול\ בתפיסתלסו. נרעדתחמקתיוירדתיבמדרגותההרהטבעיות. לידשיחיאזובגדוליםניצבההאבן. הזזתיאותההצידהוקפצתיאלהבור. למטהכברהיהאמרסון, לבדו. ליטפתיבעינייאתהתספורתהקצוצהשלו, אתהגידיםהנוקשיםבידו. הואעמדוהביטבזכוכיתעבהומחוספסת.

"זהמהשאנחנוצריכים." הואאמרלי. "לידהריהקווקזהיאנמצאת. זהיסנווראותהכהוגן, ויחזיראותהלפעול. זההמוצאהאחרון."

אמרתי: "קווקז?."

"כן, שםישאתהזוויתהכיטובה."

"אנחנוהולכיםלקווקז?" שאלתי

"עפים." תיקןאותיאמרסון.

"לבד?" שאלתיבתקווה. אישהטיפשהשכולהלב.

"הנה, יושעיבואגם." הואאמרפתאום:" בחורטוביושע." וקדחבעיניי.

אמאשליהייתהמתהבמקום, אבלאניאמרתי: " בחורטובלבחורהטובה."

אמרסוןגנחואזבתזמוןשכולוטעותהצטרףאלינויושע. פיאותיומגולגלות, אתהתרבוששלוהחליףבכובעאנגליששוליומעוטריםבזהב.

אתתיקחיאתזה. אמרסוןכיתףליערימהקשורה. ועשהכןליושע.

"זזים."

מעולםלאעזבתיאתירושלים. גםלאלנמלשליפוששם,אומרים, ישהדגיםהטוביםבעולם. אחותישנישאהלבחורמשעמםכמותההצפינהלצפת, אבלהדרךוהשודדיםעשואתשלהםואנחנונשארנובבית.

מהבורעלינווחזרנואלהשער. שלושהגמליםהיושםרתומיםועמוסים. זייפתיקלילותוניתרתימעלהגמל. למרותהכאבהחדבמפשעהלאפלטתיהגה. יושערכבלצדיואמרסוןהוביל. יצאנומירושלים. השמייםהוסיפולהיותכבויים. שמשלאזרחהואףאישלאנראהבמרחב. רכבנויומייםובאלערישהחלפנולכדורפורח. היהזהכדורקטןואינטימיוהמחשבהשאהיהסמוכהלאמרסוןשימחהאותי.

יושעואמרסוןמכלצדאחזוביוהעלואותיאלבטןהכדור, ומידהצטרפואלי. התחלנולנסוע. יושעלאהתיקמבטוממניואילואמרסוןהיהעסוקבחישוביו. הואאחזבזכוכיתהעבהוכיווןאותהאלפניהשמיים. הייתיתלויהביןארץושמיים. בעצם, הייתיבשמיים, ולרגעלאהתגעגעתילביתשביןהחומות, עמוסהילדים, זבנזלתוריריםוהפרשותשלגוף.

עודלפנישאמראמרסון, כברידעתישהגענואלהקווקז. הייתהתחושהשגיאהבאוויר, שלהריםמחודדיםבעליאףשלזקנה. הענניםהיומעטיותרחיוורים, ולאחרכמהשעותהציצההשמש, כתםאדוםולוהט. אמרסוןהיהמרוצה. "בדיוקבזוויתהמתאימה."

ואמרלי: "ועכשיוהסברים." הואדיברהרבהעלכיוונים. הרבהעלשליחותשלנוכבניאדםועלתרומתנולעולם. דיברודיברודיברכמושמעולםלאדיבר, ולבסוףהבנתי: צריךשנתקרבלשמש, ועםהזכוכיתנסנווראותה,הכיקרובשרקאפשר, לכיווןממנובאנו. זוהיהדרךהיחידהשלנולהאירמחדשאתהארץ. אתהלבנט. אמרסוןהנחיתאתהכדורעלשפיץשלהרויצאלרגעמןהבלון.

יושעהביטביבעינייםלחותולחשלי: "אולינחזור. אנילאשמעתישמישהויצאחימןהשמש."

"שמעתמהאמרסוןאמר. השמשלאבשיאכוחה."

"אנילאמאמיןלו." הואהחזיקאתידיפתאום. ידוהייתהלחהמזיעה.

"אתהצריךלסמוךעליו." אמרתי"הואיודעמהשהואעושה."

"ומהאםהואכמוהפרנציסקניהמשוגעאואחדהנביאיםהאלו?" יושעסובבאתידועלמצחו.

"עכשיואתהנזכרלבדוקאתמוצאו? כשאנחנועלאיזהשפיץבקווקזמטרמהשמש?" התרגזתי

"בואו." צעקאמרסון. ישכאןמישהו. יושעלפתאתידי. איןגבוללמהשמרחקיכוללעולללצניעות.

הואהביטביבעינייםלחות,ננערתימידווקפצתיהחוצה. ואכןמישהוישבעלסלעלאהרחקמאיתנו. הואהיהמוצקונמוך, שפםשחורוקצוץעיטראתפניומוכיהחטטיםכמוהמצורעיםבשעריפו.

האישקפץלעומתנוופלטמיליםבשפהלאידועה.

"קווקזית, אנימשער." אמראמרסון. היהלומצברוחלבדיחות.

הואפנהאליובאנגלית. המחוטטהגיבמיד. הואציטטשירכלשהושלאהכרתיוהיהקשהלילהבין, ואמרסוןצחק. אחרכךשאללשמו.

אנייוסף. אמרלנו. יוסףסטאלין.

יושעואניהתיישבנולידו.

"מאיפההגעתם?" שאל.

סיפרנולו.

"אה, פלשתינה. ישלנוהרבהתומכיםשם, ומהאתםעושיםפה?"

אמרסוןניסהלהזהיראותנו, אךהיהמאוחרמדי, יושעסיפרעלהתוכנית.

"לנובאמתישאתהשמשהכיטובה. התפארסטאלין. אבליוםאחדתקוםשמשטובהוחזקהממנהשתשלוטעלכלהעמים."

"הואטרחן." לחשלייושעואחרשאל: "תצטרףאלינו?יוסף? אנחנורוציםלסנווראתהשמש. איןלנובלבנטדישמש."

"אשמחלהתלוותאליכם." אמריוסף. "תקראוליסוסקה."

התחלנולהעפילבהריהקווקז. היורגעיםשבהםנשימתיכמעטכלתה, ויושעאחזביוניגבאתמצחי. יושעולאאמרסון, לדאבוןליבי. אמרסוןוסוסקהמצאונושאישיחהמשותפים. סוסקהפרשלנואתמשנתו. וביןנשימהכבדהלמשנהקלטתימנשביקים, בולשביקיםומהפיכה.

" המהפכהלכולם. לכלעניולכלאיכר." זמררסוסקה. יושעלחשלי: "אולינחזור?"

אךאניתקעתיעקבבאדמהוהוספתילעלות. אמרסוןלאהחליףאיתנומבט, הלךלושקועבשיחהעםידידוהחדש.

כשהגענולנקודההגבוההביותר, כשלתיעלהקרקע. אמרסוןהוציאאתהמפהובחןאתהאיזורבשביעותרצון.

"זהפה." הואאמר. סוסקהניתרלידווהתחיללהתרברב. "לאנותניםלבחורהלהתקרבלשמש. אניאעשהאתזהבשבילכם."

"זהמסוכן" התרהאמרסון.

"בשביליכלוםלאמסוכן. אניהשמששלכולם. שמשלאמפחדמשמש."

"לאכדאי. אםתטעהבזוויתקטנה, יישרףלךהראש".

"איאפשרלשרוףראשלגרוזיני." סוסקהחשףשיניזהב.

"רקרגע." אמראמרסוןוסוףסוףהביטביוביושע.

"תראו, אמרלנובחשאי"בואונשתמשבו."

"ומהעםהשליחותלעולם?" אמריושע.

" בואוניפטרמהנודניקהשחצןהזה." אמראמרסון.

,אנימסכימה." אמרתיפתאום. רציתילחזורהביתה, אלהחומות.

אזאמרסוןפנהלסוסקהונתןלואתהזכוכיתופלטהוראות.

עמדנושםוראינואתשמשהעמיםמסנווראתהשמש, ניצתבלהבהכתומהוגדולהומתגלגלמההר. אפילולזעוקהואלאהיהיכול.

"ישליתחושהשהעולםהואמקוםיותרטובעכשיו." אמריושע. התיישבנושובשלושתנובכדור, ואמרסוןחיכךביאתברכיו.

העולםנראהיותרטוב. ויושעללאספקצדק.