ריצה בשקיעה
התמונה נפתחת בג'ו שרץ מהר לביתו, מסתכל כל כמה שניות על השמש שמאחוריו, בזמן שכל השכנים מסתכלים מהחלון ומציעים לו להיכנס לביתם. חברו הטוב אלן יוצא מביתו כשהוא מבחין בו, תופס אותו חזק, מנסה לגרור אותו לדלת ואומר לו שיישאר אצלו למשך הלילה. אך ג'ו מתנגד בחוזקה וממשיך לרוץ לעבר ביתו, כשהוא ממשיך בו זמנית להעיף מבטים קצרים על השמש. כשהוא כבר ערשות מטרים בודדים מהבניין שלו, הוא מבחין מבט אחרון על השמש, והיא בדיוק שקעה עד הסוף. ברגע שהלכה השמש במערב, חושך עצום מגיע מהמזרח ותוך שנייה מכסה את שאר השמיים. רוחות עזות מגיעות יחד עם החשכה ומעיפים את ג'ו כמה מטרים למעלה כשהוא כבר כמה מטרים מבייתו. בזמן שהוא מרחף, הוא מצליח לכוון את עצמו ברוחות אל העצים. הוא מחזיק בענפים בחוזקה רבה, מושך את עצמו כמו בסולם לגדרות החזקות של הבניין, ומשם הוא ממשיך לדלת, אך רגע לפני שהוא פותח אותה, הוא מבחין בנערה ממולו, בערך בגילו, מחזיקה בשורשים של אחד העצים כדי לא להיסחף עם הרוחות. הם מסתכלים לרגע עמוק אחד בשני ותוך כמה שניות השורשים מתנתקים מהאדמה יחד אתה. היא נסחפת עם הרוחות ככמה עשרות מטרים ומשם הוא כבר לא מצליח להבחין בה. הוא מחזיר את מבטו לדלת, פותח אותה, סוגר אותה בחוזקה, ורץ למעלית כשהוא שומע את הרעשים של הרוחות שורקות חזק מאוד, ובטון נמוך מאוד. כשג'ו נמצא במעלית והיא מתחילה לעלות, אוויר חם ולח נזרם למעלית, והוא נושם עמוק ומנצל את כל ריאותיו. המעלית נפתחת וג'ו רץ לביתו פותח את הדלת וכך גם אמו עושה בצד השני, מכניסה אותו הביתה וסוגרת את הדלת מהר ונועלת. ג'ו ואמו מסתכלים אחד על השני, חולף רגע של שקט, ואמו אומרת, "טוב… בוא נאכל. אני אנסה להתעלם ממה שהיה עכשיו… רק הפעם".
המצפון שלא עוזב
בזמן שג'ו אוכל את המרק הרותח, הוא לא מפסיק לחשוב על אותה נערה שהייתה שם, מסתכלת עליו כאילו היא מצפה ממנו לבוא לקראתה, כאילו היא יודעת כי הוא יבוא כל רגע ויציל אותה מהרוחות. אמו מסתכלת עליו וחושבת כי הוא מוטרד מזה שהוא בא מאוחר מדיי. "אני בטוחה שזה לא יקרה לך עוד פעם, אל תהיה מודאג, מקסימום תכנס לבית אחר, לא אכפת לי איפה תהיה כל עוד זה במקום סגור", אומרת אמו כדי לנסות להרגיע אותו. ג'ו אומר לה את מה שקרה, איך שהוא התנגד לבוא לביתו של אלן, ואמו ישר יוצאת עליו. "מה אתה יותר משוגע מאבא שלך? למה שלא תיכנס לאלן? אימא שלו כל כך נחמדה. זה כאילו היה לך את הכרטיס להינצל ולא ניצלת אותו… אני לא יודעת מה להגיד לך, איך אתה חשבת ככה, אתה, מכל הילדים שהשגחתי עליהם כשעבדתי בגן, אתה ל…" הוא קוטע אותה באמצע ואומר, "תקשיבי אימא, אני… זה לא יקרה עוד פעם… אבל אני חייב לדבר אתך על משהו. היה עוד משהו שקרה… ישר לפני שנכנסתי…". אמו מסתכלת עליו בעוינות, "היא הייתה ממש קרובה… ושנייה אחר כך היא עפה לה… אין לי מושג איפה היא נחתה ואם היא בכלל נחתה… אבל איך שהיא הסתכלה עליי… זה אמר לי משהו". אמו מסתכלת עליו במבט נואש. היא מנסה לגרום לו לשכוח ממנה, מספרת לו על אינספור סיפורים כאלה, ילדים שנסחפו ברוחות והפכו לנקברים, ממשיכה זמן רב, עד שלבסוף נמאס לו, והוא מפסיק לאכול והולך להתקלח.
בדרך כלל ג'ו נוהג להתקלח לפני צאת הלילה, כך שבטעות אחרי שסיים, הוא פותח את החלון, וקולט כי זה כבר לילה, והחלון חייב להיות סגור. אבל לפני שהוא שם את ידו על החלון כדי לסגור אותו, הקור היבש והחושך האפל מושכים את מבטו החוצה, למישהי שעומדת רחוק מאוד מהבניין, מחפשת משהו. ג'ו מסתכל החוצה כמו מהופנט, חושב שאולי זאת הנערה שראה מקודם. הוא מרגיש כי הוא מתחיל להימשך לאט לאט החוצה מהחלון, הוא נבהל וישר סוגר אותו בחוזקה לפני שיסחף החוצה.
כשאמו הלכה לישון, ג'ו נשאר קצת בחדרו מול המחשב, ומחליט לנסות למצוא ברשת את בנג'מין בראון ולשוחח אתו. בנג'מין ידוע כאדם הידוע כיחיד בעיירה ששרד את הלילה. ג'ו נכנס לצ'אט שבו מדווחים על מקרי לילה, וממתין לבנג'מין עד שיתפנה אליו. כעשרים דקות ג'ו חיכה ואז, סוף סוף, הוא עונה לו. ומשם זה רק שיחת וידאו בין בנג'מין וג'ו:
שלום רב. רגע אתה מוכר לי, חכה,
ראיתי את הפרצוף שלך היום.
אתה ג'ו… כן דיווחו עליך.
מה?
באתר שאתה נמצא כתבו משהו
קטן. אל תתלהב, לא נהיית מרכז
העניינים. רק דיווחו שאתה בחוץ
אבל אחר כך כבר אמרו שנכנסת
לבניין. מדווחים ככה על כל אחד,
תמיד, סוג של פיקוח עירוני.
בכל מקרה… מה מביא אותך
למחשב בלילה לחכות לי חצי שעה?
אמם… אני ראיתי נערה…
…גם אני…
ראיתי היום… לפני שנכנסתי
לבניין… ממש לפני. אני עדיין חושב עליה.
מה יש כבר לחשוב? בטח אחת
מיצורי הלילה שתמיד מספרים.
לא, היא הייתה שם ממש כשהשמש
שקעה… ואז נסחפה ברוחות.. אני
חושב שהיא עדיין שמה. אני רוצה
לצאת לשם.. אני רוצה למצוא אותה.
אהה אוקי… אז אתה מנסה
למצוא ממני איזה עצה לדרך.
הבעיה היא שאני לא יצאתי לשם
בשביל בחורה; אני בכלל לא
יצאתי, אני נתקעתי. אתה מכיר?
את הסיפור שלי?
לא.
אז אני נתקעתי בחוץ, ומה שקרה
זה שפשוט ניסיתי לשרוד, ולמצוא את
בייתי. אף אחד לא רצה להכניס אותי
שזה כבר היה הלילה… לא פלא, חשבו
שאני יכול להיות אחד מהיצורים. אז
במשך… 10 שעות, ניסיתי להישאר בחיים
כפי שלא ניסיתי איי פעם… וכפי שאתה
רואה… זה השתלם.
מה כבר עשית?
זה נראה לי יותר שאלה של מה לא
עשיתי. אתה לא היחיד שאני מדבר
אתו על זה. מכל אלה שדיברתי איתם,
בטוח אחד הקשיב למה שאמרתי, אבל
עדיין אף אחד לא שרד. לא משנה כמה
היו, הם שמעו לכל עצותיי ולא שרדו.
אז אולי לא עשיתי אלא נמנעתי ממשהו
שאני לא יודע בכלל, משהו שעשיתי בלא
מודע. אני אגיד לך כל מה שאני יכול,
אבל אחרי כל כך הרבה שנים של כישלונות…
אני לא ממליץ לך לסמוך על זה.
לפתע נשמעת צרחה מחרישת אוזניים, ופרצוף מכוער ומפחיד מופיע על המסך. ג'ו קופץ מבהלה, ובנג'מין לא זז אפילו מילימטר.
אה הנה אחת.
מה לעזאזל זה היה?
מישהי שעכשיו ברגע זה כנראה
נמצאת בחוץ. הם יכולים להיות יצורים
או קבורים, אפילו כאלה שנתקעו היום.
אולי זאת הייתה הנערה שלך.
לא, זאת לא הייתה בכלל. איך אבל..
כל מקום שחשוף לעולם החיצוני,
כולל הרשת הוא מקום שחשוף
ללילה בעיקרון. לא העלית בדעתך
מדוע השיחה פה כל כך לקויה? בכל
אופן אני אגיד לך מה צריך לעשות כי
יש עוד אנשים בצ'אט, לא למטרות
הצלה. הדבר הבסיסי שאני זוכר
הוא תמיד, אבל תמיד ללכת, לא
להפסיק ללכת, כי במליא אתה
נסחף. דבר נוסף, אם אתה משאיר
את עיניך פקוחות, ואתה נמנע
מתנועות חדות בעיניים ובראש,
סיכויים שאתה תיסחף קלוש.
רגע אתה מכיר את הקטע עם
המקומות… שאתה נסחף כן?
לא בטוח.
הדבר הכי ידוע. אתה יכול לרגע
אחד ללכת ליד הבית שלך, ובמצמוץ
למצוא את עצמך בצד השני של העולם.
אה זה…
זה למה אומרים נסחף. זה ממקום למקום,
כאילו אתה בחור תולעת. וואו אתה
בטח לא גלשת פה אף פעם.
לא אני לא… אז אתה אומר ללכת
ולא לשחק עם העיניים… אם בא
יצור? או נקבר?
אתה צריך להבחין אז אם הוא חייה
שאותה אתה פשוט תהרוג, או
יצור יותר חכם, פסיכולוגי. יצורים
כאלה אוהבים לשחק עם הראש
שלך, בקטע קשה. הרבה מהם
נמצאים בהסוואה ומפתים אותך
בלי שאתה שם לב. כשזה בנוגע
לראש שלך, זה הקטע שלך,
הם בוחנים את האישיות שלך
מקרוב, ואתה תצטרך לעמוד בפיתוי.
אני יכול לתת לך רק טיפים בהריגה.
אקדח לא יעזור תמיד, תצטרך כלי
ארוך… חרב… בול עץ… או אפילו
רובה ארוך… אלת בייסבול…. משהו
שתכה אתו. הרבה מים, קר שם,
אבל יבש נורא. להיות לבוש היטב.
ועוד משהו חשוב… לא לנעוץ מבטים,
גם לא במדרכה, יכול להיות שמה
משהו והוא יחשוב שאתה מסתכל
עליו. אה עוד משהו ששכחתי, כדאי
גם שתמיד תלך ברחוב, יותר מואר
ופתוח.
מתי נראה לך כדאי לצאת?
בעיקרון אמצע שבוע זה לא זמן
טוב. תחכה לשבת שתוכל
להתארגן.
התכוונתי היום… באיזה שעה?
ג'יזס אתה לא יוצא עכשיו. אתה
רק ילד.
היא נמצאת שם עכשיו, למה לחכות?
ג'ו בכנות עכשיו רוב הסיכויים שהיא
בכלל מתה, או שהפכה לנקברת,
חשבתי אתה רק רוצה לחקור, לא להציל
אותה. אין לי איך לשנות את דעתך.
אם ככה אתה חושב… אז תצא
עכשיו ברגע זה. אין לי מה לומר לך,
אני צריך לחזור לצ'אט. דבר אחרון
יש כמה קבוצות של אנשים כאלה שגם
מנסים לעזור, אנשים טובים ורציניים.
אתה תזהה אותם. אז זהו, בהצלחה.
כדאי שתתכונן עכשיו היטב לדרך
אם אתה מתכוון להיות גיבור.
גיבור?
כשהוא שאל את זה בנג'מין כבר התנתק.
בינתיים, ג'ו אורז את תיק הגב שלו לבית ספר, מצטייד בכל מה שבנג'מין אמר לו ומעבר. הוא לובש רק גופיית חורף וקפוצ'ון מעל, כי הוא לא היה יכול לקחת את המעיל מהחדר של אמו, בזמן שהיא ישנה. הוא הולך במסדרון בעדינות לעבר הסלון. הוא נכנס לאמבטיה פעם נוספת כדי לראות אם היא במקרה עדיין עומדת מבחוץ, והיא לא. הוא פותח את הדלת, סוגר אותה בעדינות ונכנס למעלית החמה.
התחלת הלילה
הדלתות של המעלית נפתחות, וג'ו ישר נחשף לקור המצמרר שבלובי, יותר חמור משהרגיש קודם כשהוא נכנס כששקעה השמש. הוא צועד לאט ובעדינות, אך עדיין כל צעד שהוא עושה נשמע בהד עצום בלובי. הוא פותח את הדלת ונחשף לקור עוד יותר מצמרר, והוא מתחיל לצאת אל הרחוב, כשהדלת נסגרת בחוזקה ונשמעת חזק כמעט בכל הרחוב.
הוא צועד צעדים קטנים ועדינים על הכביש, כשכל צעד משמיע הד. הרחוב כולו שקט, אך תמיד יכול להתפרץ משהו מהצד, לכן הוא מחליט ללכת במרכז הכביש, למרות שהוא יכול להיות בולט לעיני יצורים או נקברים שמרגלים אחריו. הוא הולך לאט כשהוא מסתכל ימינה ושמאלה ללא הפסקה, ממצמץ כמה שפחות. הוא מתחיל לשים לב כי ההד של כל צעד שהוא עושה על הכביש נשמע יותר חזק עם הצעד הבא שלו. קולות מתחילות להישמע ברקע, נשמעות כמו צרחות מאזורים רחוקים מאוד. הוא ממשיך ללכת שהוא מתקרב לצומת ולפתע שומע רשרוש מאחד השיחים, ומתחיל להתבונן יותר על השיח במקרה ומשהו יוצא, אך עדיין מבחין טיפה על מה שקורה מסביבו. הרשרוש נשמע עוד פעם, ויוצא משם חרק קטן, אחד שניתן למצוא גם ביום יום, אך החשדנות בראשו לא פוחתת, והוא מכוון את אלת הבייסבול שלו רק למקרה שהוא יתגלה כיצור. החרק קופץ עליו והוא מעיף אותו עם אלת הבייסבול כשהוא מזיז גם את הרגליים רק כדי שירד ממנו. הוא מחפש את החרק על הרצפה ומוצא אותו זוחל בחזרה לשיח. ג'ו מחזיר את מבטו לצומת ולפתע הוא כבר בצומת עצמה, הוא מסתכל אחורה ורואה את איפה שהוא היה לפני שניה, מחזיר את מבטו קדימה ומוצא את עצמו כבר במקום אחר לחלוטין. הוא מזיז את מבטו במהירות אחורה, אך ישר מבין כי אם יחזיר את מבטו קדימה, הוא יסחף עוד פעם. הוא מחליט לפנות אחורה, ובכך הוא לא מפנה את ראשו בחזרה. הוא חשב כי אם הוא התקדם לצומת בפעם הראשונה, הוא כנראה התקדם עוד יותר בפעם הזאת. הוא צועד לאט, כשעדיין ההד נשמע בכל צעד, הוא מנסה להבחין בצומת ובביתו, ולא מוצא, אך לרגע מבין כי הוא סתם מנסה לחזור הביתה, וכי הוא שכח לגמרי מהנערה, הסיבה שהוא יצא החוצה מהתחלה. הוא מחליט לחזור לכיוון הקודם, הוא מסתובב מהר מדיי בטעות, ומוצא את עצמו הפעם בפארק נטוש, אינו מבחין באף בניין או שלט שיכוון אותו לרחוב. הוא מתחיל לחוש כי יצורים מתחבאים בשיחים ובמתקנים. במצבים כאלה, ג'ו נזכר כי תמיד בסרטים יש שקט, עד שבאה הבהלה, לכן הוא החליט כי הוא ישמיע את קולו, כדי להוציא את עצמו מהפחד. הוא מחליט לקרוא לנערה וצועק "יש פה מישהי?!" "אני מחפש נערה שנסחפה בשקיעה!". כך הוא ממשיך בזמן שהוא מכין את האלה ומחכה למשהו שיצא. הוא מתחיל לשמוע גם רשרוש מאחוריו, ומבין כי הוא מוקף בכמה מהם. הוא מגביר את צעקתו ומתכונן לתקוף, שבתוכו הוא חש כי אין סיכוי שיצליח. הצעקה שלו כבר ברמת שיא והיצורים מתחילים להשמיע את קולם הרועש, שמבהיל את ג'ו ומשתיק אותו לרגע. הם מגיעים לעברו במהירות וג'ו מנופף את האלה לעבר כל כיוון, מסתכל למטה כשלפתע הוא שומע אותם נמחצים. הוא מרים את ראשו ורואה שלושה בחורים גדולים, ואת היצורים שוכבים על המדרכה.
הבחורים נראו בשנות הארבעים, נראו כמו האנשים שבנג'מין סיפר עליהם, המצילים של הלילה. הם לא אמרו מילה, אלא רק החלו להוביל את ג'ו איתם. הם נותנים לו נשק ואספקה, ואחד מהם אומר לו, "אנחנו נדריך אותך מה לעשות, בינתיים אתה תישאר אתנו". ג'ו פחד לענות להם. הם לא הוציאו מילה מהפה, ועדיין נראו כאנשים הכי כריזמטיים שהכיר בחייו. הוא שואל אותם בשקט "אני מחפש נערה, אני רק רוצה למצוא אותה ולחזור הביתה… אתם ראיתם אחת במקרה?" הם שותקים לכמה שניות, כשג'ו עדיין מביט בהם ומחכה לתשובה, ואחד "אנחנו פונים מזרחה, מוצאים מה שמוצאים". ג'ו לא הבין עדיין אם הם יעזרו לו למצוא אותה, ואם בכלל הם יחזירו אותו הביתה, אך הוא המשיך איתם, העדיף כך מאשר להיות לבד. הם כמה דקות הם הולכים ומגיעים לרחוב, אחד אומר לג'ו "כשאני אומר א'… אתה מרים את החרב… ב'… אתה בתנוחה… כמו בבייסבול… ג'… אתה מסובב את חרבך 360 מעלות במהירות קבועה ללא הפסקה את שנאמר לך… ד'… ואתה מפסיק". כמה דקות נוספות עברו עד שהם הגיעו לאזור של חולות, עם כמה כבישים ומנורות, אך בעיקר חולות. הבחורים מתאספים סביב ג'ו. "א' ב'!" הוא הוציא את החרב… הוא לאט נכנס לתנוחה הנכונה ביותר… ג'ו מחכה לשלב השלישי… עובר זמן והוא אינו מבין מה קורה…
…
שלוש דקות עברו וג'ו נראה כי הוא כבר עומד לשאול אותם, אך היסס בחשש שיפריע להם… עוברים שלושים שניות… "ג'!", וג'ו מסובב את החרב בחוזקה רבה כדי שתצבור מהירות, כשהוא מסתובב הוא רואה כיצד הם נלחמים עם היצורים ועם הנקברים, כל אחד דואג לאזור שלו, לא מזיז את מבטו מהיצורים שמגיעים אליו, וכל אחד מהם נלחם כמו כמה לוחמים בבת אחת. הוא מבחין בזמן שהוא מסתובב מראות של דם ועוד כמה דברים שלא ניתן לציין בשם, אך הוא לא רואה בבירור. הוא עדיין מסתובב ומתחיל להרגיש סחרחורת… "ד'". הוא עוזב את החרב על הרצפה ונופל כתוצאה מהסחרור, כששנים מהבחורים תופסים אותו והשלישי מחזיר לו את החרב לידיים שלו בחוזקה ואומר "אף פעם!". לאחר דקת התאוששות של ג'ו בלבד, הם ממשיכים ללכת בחולות כשאחד הבחורים אומר "מתקרבים למחסה".
הם מגיעים למוסך נטוש בחולות, לא קרוב לאף כביש, ג'ו מסיק כי זה המחסה. שניים מהבחורים פותחים את הדלתות הגדולות בחוזקה רבה כשהשלישי אומר לג'ו, "אתה רוצה להציל נערה ולהיות גיבור. זה לא כזה פשוט. אתה צריך לנתק את עצמך מתחושת גבורה בלילה ומכל תחושה אחרת. אתה בלילה, מנותק מהמוח, מנותק מרגשות, חושב באינסטינקט, מנסה לשרוד, ובהזדמנות, גם להציל, מחפש את מה שאתה צריך, מוצא…"
הוא מוציא את ראשי היצורים וג'ו חושב כי הבחורים מתכוונים לאכול אותם, ומתחיל לחשוש… "וחוזר למקום מוגן כמה שיותר מהר. זה לא בית, מחסה. כל אחד באזור אחר בעיר. נעביר הפעם את הלילה כאן". ג'ו ישר שואל על הנערה והוא עונה לו "אתה עוד לא ניתקת את עצמך מעצמך ג'ו, אין זמן לחשוב על נערה שנסחפה, היא כבר עלולה להפוך לנקברת עוד הלילה, או שהיא כבר הפכה, תלוי כמה היא חזקה… מקווה שיותר ממך". ג'ו מסתכל עליו עמוק ומביט בשנים האחרים נכנסים למוסך, כאילו הם מתכננים לעבוד שם. הוא אומר לו "אני ג'ו", והבחור אומר "איתן", ג'ו עונה לו, "קראת לי ג'ו מקודם". כשהוא אמר לו את זה, איתן עצר, הוא מתבונן בג'ו עמוק בעניים במבט שאומר מסר, מסר של אין תקווה, שלא משנה מה תעשה עכשיו, זה לא ישנה. ובאותו רגע, ג'ו מתחיל לרוץ אך הוא ישר נתפס על שני הבחורים. שלושתם סוחבים אותו בכוח למוסך, ולפני שג'ו כבר בפנים, הוא מסתכל על מישהו שמתחבא בשיחים, וכך גם הוא מסתכל עליו. שלוש שניות שהם מסתכלים אחד על השני והדלתות נסגרות.
בזמן שהבחורים קושרים את ג'ו, הוא חושב שכל רגע הבן אדם שהיה בשיחים יגיע ויציל אותו, אך לא קורה כלום. כשג'ו כבר קשור, הבחורים יוצאים החוצה, וג'ו מנסה להיחלץ מהחבלים, ואז הוא מתחיל לשמוע את הבחורים צורחים מבחוץ. ג'ו חושב כי הבחור שבשיחים תוקף אותם ברגע זה, הוא שומע מכות וצרחות, וכעבור כמה שניות, מישהו מבחוץ מנסה לפתוח את הדלת, ג'ו מסתכל במתח על מי שיבוא. כשהדלת נפתחת, במקום מי שהתחבא בשיחים מגיע אחת מהבחורים כשהוא מלא בדם שלו ושל אחרים. הוא שולף אקדח מסתכל אחורה וצועק חזק בטון גבוה שעוד לא נשמע ממנו "אני אהרוג אותו". ג'ו מסתכל על האקדח ורואה כי הוא לוחץ על ההדק, הכדור עובר לציידו וג'ו מסתכל היכן הוא פגע. הוא שומע נפילה, וישר מחזיר את מבטו קדימה, ורואה את הבחור על הרצפה ומישהי עם אקדח מכוון עליו. היא רצה לעברו של ג'ו וצועקת, "הוא כאן", ואז ג'ו רואה חבורה של אנשים, שביניהם ההוא שהתחבא בשיחים. ג'ו מרגיש הקלה, ולפתע, הוא מאבד הכרה ממכה שקיבל מאחור…
החבורה
"עיניים עליי… עיניים עליי", אומר אותו אחד שהיה בשיחים. ג'ו מתעורר ברחוב ושואל "מה קרה?", הוא עונה לו, "אתה נחבטת מאחור ישר שראינו אותך, אחד מהם היה עדיין בחיים, לא ראינו, חיסלנו אותו שנייה אחרי. בוא תתאושש רגע… תסתכל אליי! אל תסתכל על שום דבר אחר. תקום לאט לאט… יופי". ג'ו מסתכל על החבורה שהצילה אותו, בנים ובנות בשנות השלושים לחייהם, לא גדולים בכלל וחלקם לא נראים בכושר טוב. כשהוא קם, הוא שואל "מי אתם?", והוא מגלה כי הם המצילים האמתיים, והבחורים היו נקברים. הבנאדם מהשיחים אמר, "הם היו נקברים, כנראה שמעו על שמך ברשת. המצילים הם בסך הכול אנשי יום יום שמתנדבים בלילה, שומרים על כאלה כמוך שלא נכנסו לביתם". ג'ו עונה לו, "לא נתקעתי בחוץ… יצאתי למצוא נערה… ראיתי אותה ישר לפני שהיא נסחפה… ואני בסך הכול רוצה למצוא אותה ולחזור הביתה, אני מרגיש שאני חייב לעשות את זה, לא יודע למה, פשוט למצוא אותה, היא לא יוצאת לי מהמצפון… בבקשה תגידו לי אם במקרה מצאתם נערה". הוא עונה לו, "לא דיווחו על נערה, דיווחו על אם וביתה, אבל אם אתה אומר לי שראית, אני מאמין לך. אני ג'ק, בנג'מין סיפר לנו עליך, שמעתי אות הבחור הגדול ההוא אומר את שמך כשהתחבאתי בשיחים. בנג'מין אמר לנו שאתה רוצה להיות גיבור…", "אני לא", אמר ג'ו. ג'ק עונה לו "אתה לא? אתה זה שאמרת מקודם שאתה עושה את זה כי אתה מרגיש כאילו שאתה חייב. זה חלק ממה שגיבור מייצג ג'ו. גיבור לא חייב להרגיש את עצמו גיבור". ג'ו נשאר שקט לרגע ואומר "אז אתם תוכלו לעזור לי למצוא אותה?", ג'ק עונה "אנחנו במלא מחפשים עדיין את האם והבת, נקווה שנמצא אותה על הדרך ואם לא, נחזיר את האם והבת למחסה שלנו ונמשיך למצוא את הנערה שלך. אתה מרגיש מוכן?", ג'ו עונה לו "זה לא משנה לי. יוצאים עכשיו."
רגע לפני שהם מתחילים לצעוד, ג'ק אומר לו, "שני דברים לפני שנתחיל. דבר ראשון הכי חשוב, כולם מחזיקים ידיים, וגם מנסים לשמור על ראייה אחד על השני, אבל ידיים הכי חשוב, ככה אף אחד לא יוכל להיסחף, גם אם אף אחד לא רואה אותו. דבר שני, שיש מתקפה, אתה שומר מרחק ואל תפסיק להסתכל עלינו, שתמיד תבדוק שכולם בשדה הראייה של שתי העיניים שלך! אנחנו גם מסתכלים אחד על השני שאנחנו נלחמים אבל זה לא תמיד מבטיח. אנחנו סומכים עליך, בסדר?", "בסדר" ענה ג'ו, והם התחילו לצעוד. ג'ו הבין כי יש הגיון. הוא הבין כי הלילה אינו לגמרי לא צפוי, וכי הוא בידיים טובות. ג'ק מוביל, וכל אחד מחזיק מישהו, ג'ו החזיק מקדימה מישהו בשם דון, ומאחוריו את אותה בחורה מקודם עם האקדח שהוא ראה. היא נראתה באזור העשרים, ומבטה החל למשוך את ג'ו, כל כמה שניות, כשדון מעיר לו להסתכל קדימה, בטון זועף אך מתון. הוא התחיל לדבר אתה בשקט ששאר החבורה דנה על הדרך, כולל דון, וג'ו משאיר את מבטו קדימה.
אני… כשנכנסת לשם… זה היה
ממש קרוב… תודה.. שהצלת אותי. אתה לא צריך להתבייש
אני… לא מתבייש אבל בסדר.
אתה יודע מה לא טוב במה שאמרתי?
אתה לא יכול לשלוט בזה שאתה
מתבייש.
אה, לא חשבתי על זה…
אתה בידיים טובות כאן, אל תדאג.
תסמוך עליהם, וגם עלי. הם אנשים
טובים. אני ג'ניפר.
ג'ו … אתם מוצאים… בדרך כלל את הנעדרים?
תתקרב
הוא מתקרב אליה והיא לוחשת לו באוזן.
אני אגלה לך סוד… הם כן.
אוקי… זה לא כזה מצחיק…
אז אל תצחק.
איך אפשר לשלוט בזה שאני צוחק…
הם צוחקים ביחד, בשקט. כמה דקות עוברות שהם הולכים ומדברים אחד עם השני על כל מני נושאים כאלה, שעוסקים במוח האנושי, במחשבות, וברגשות, שקועים בשיחתם, כשבלא תשומת ליבו של ג'ו, התקפה מתחילה, וג'ק מורה לג'ו להתרחק ולראות את כולם בשדה ראייתו. ג'ו מנסה להסתכל על כל אחד, כשגם הם עושים אותו דבר, אך מנסה גם להתרחק מהיצורים, שלא יתקפו אותו. הם מחסלים את היצורים, לאט לאט, כשהם שמים לב אחד לשני ומוודאים כי היצורים מתים לחלוטין. כשהם סיימו את המתקפה, דון מוצא בגד ומזהה כי זה הבגד של הבת שדיווחו. הוא מרים את הבגד וצועק "כיוון!". והם מתחילים לרוץ לעבר איפה שבאו היצורים, בתקווה למצוא שם את האם והבת, או לפחות את הבת. ג'ו נמצא מאחוריהם, כשהם חותכים כל יצור שמתקרב אליהם. היצורים במרחק נגיע ממנו, אך דון מצליח לחתוך אותם, לפני שהם נוגעים בג'ו, הם ממשיכים לומר לו שימשיך להסתכל, וכך הוא עושה, כשכולם רצים, ולפתע הם נופלים.
ג'ו נופל גם הוא, מאבד אותם ומוצא את עצמו כבר לא באותו מקום שהיה. הוא נמצא ביער פתוח, כשהכוכבים מאירים ביופיים. ג'ו לרגע עומד בלי לדעת מה הוא יעשה עכשיו. הוא חושב כי אין כבר טעם להמשיך, ואז הוא מחליט פשוט ללכת כמו שבנג'מין אמר, לא משנה לאיזה כיוון, הוא מתחיל לנסות להזיז את הראש מצד לצד בתקווה שיסחף בחזרה לאיפה שהיה. הוא ממשיך ללכת מהר יותר ויותר, והוא כבר מתחיל לרוץ לעבר העצים, מעיף את מבטו בזעם לכל כיוון בתקווה נואשת לחזור לחבורה. הוא ממשיך לרוץ יותר מהר ויותר מהר כשהוא מגיע לקצה של היער בלי ששם לב ומתחיל להיכנס לאגם. ג'ו מחליט שלא לעצור ולהמשיך להתקדם, הוא רץ ומתחיל לשחות באגם מהר כמעט כמו שרץ, ופתאום הוא נמשך למטה. הוא רואה כי הוא קשור לחבל והוא משתחרר ממנו לאט לאט. כשהוא משתחרר הוא עולה מהר וכשהראש שלו מעל המים, הוא מוצא את עצמו בבניין עולה באש. הוא יוצא מהמים, ומאחוריו תופס אותו דון והוא מוציא אותו החוצה יחד עם החבורה. כשכולם כבר בחוץ ג'ניפר רצה לג'ו בזמן שהחבורה מתאוששת. היא מסתכלת לו בעיניים, מחזיקה אותו ואומרת "אתה נושם?", הוא עונה שכן, והיא אומרת "אמרתי לך שאתה בידיים טובות". הוא מסתכל עליה עמוק וכך גם היא, היא מתקרבת אליו, לאט לאט, והיא מתחילה לנשק אותו, ובלא מודע ג'ו ממשיך אותה למשך כמה שניות שהרגישו איטיות, ובמהרה הם מרפים בו זמנית כדי ששאר החבורה לא תראה.
ג'ו בא לחבורה ורואה את האם והבת, חסרות מילים, ללא הבעת רגש על פניהם. ג'ק אומר "כולם פה. הכול בסדר. אנחנו עכשיו נמשיך ללכת ותוך זמן קצר נגיע למחסה שלנו. כל הכבוד ג'ו". החבורה מתחילה להחזיק ידיים. ג'ו אוחז בדון מקדימה ובג'ניפר מאחורה, שפתאום, האם אומרת לו את הדבר שג'ו בכלל לא ציפה, "נו, תן לי את היד". ג'ו הרגיש מבולבל לרגע, כי הוא החזיק בדון ובג'ניפר, ואמר לה, "תחזיקי אותה, את לא רואה אותה?". היא עונה "על מי אתה מדבר? אתה האחרון בתור". החבורה מסתכלת על ג'ו בחשדנות רבה, ובמהרה דון שולף את האקדח שלו ויורה לעבר ג'ניפר עשרות פעמים. כשהוא מפסיק, ג'ו רואה כי ג'ניפר נעלמה לחלוטין ואומר, "למה ירית בג'ניפר??!!", וג'ק אומר "פאק, הוא נפל אל אחת". ג'ו לא הבין בכלל מה שקרה, וג'ק התחיל להסביר. "הג'ניפר שלך, שכנראה מזמזת קודם, היה אחד מהיצורים הפסיכולוגים שבנג'מין כנראה סיפר לך. היא בחרה אותך, והחלה להתעסק בראש שלך בלבד, זה למה לא ראינו אותה. הם מאוד מקצועיים בלהסתגל לקבוצות. לא שמת לב בכלל שלא ראינו אותה כל הזמן הזה. טוב שהרגנו אותו בזמן". לג'ו לא היה מה לומר, וכך גם לאחרים. הם פשוט המשיכו לצעוד למחסה, כשג'ו מחזיק באם, והאם מחזיקה בבתה.
המכשול שלקח את הכול
במשך רבע שעה, כולם הלכו בשקט, כשג'ו הרגיש כל כך נבוך וכל כך מושפל. הוא אומר להם "נראה לי אני אלך… אני רק מעקב כאן… אני עדיין רוצה למצוא אותה". ג'ק עונה לו "אתה לא הולך". ג'ו עונה "אני כבר לא אפריע לכם… אני אפנה כאן". ואז ג'ק עונה לו בזעם "אתה תלך שנגיד, אף אחד לא עוזב את החבורה בלילה ובמיוחד לא ילד! מה שקרה לך יכול לקרות לכולם, זה לא אומר שאתה תבכה על זה ותינטש אותנו. יכול להיות עוד מתקפה ואתה תצטרך לשמור על שניהן, כי הן לא יצאו להם בכיף כמוך למצוא נערה. אתה לא נראה לי לוקח את הלילה ברצינות, אתה עוד לא הבנת שמה שאתה עושה, זה הצלת חיים, ולא סתם לנקות מצפון. אתה לא עושה את זה בשביל שאחר כך תרגיש שאתה בסדר כי יצאת בלילה. אתה מציל אותה. גם אם היא לא תגמול לך תודה או שהיא תברח ממך, אתה עדיין מציל אותה. שום מצפון, ושום תירוצים". בדיוק כשהוא סיים לדבר, רעידה ענקית מתרחשת ברחוב, הכביש מתרסק ונוצר בור ענק. כל אחד מחזיק איפה שהוא יכול, בלבנים של המדרכה או בצינורות של הביוב, ורק ג'ו נשאר עומד יציב למעלה. הוא עדיין לא יודע מה לעשות וג'ק נופל לבור וצועק "ג'ו!". ג'ו מבין שהוא צריך לעזור והוא ניגש לדון ודון צועק, "לך לאם והבת!", ואז הוא נופל גם הוא. ג'ו רץ לצד השני בזמן שכבר כל החבורה נופלת לבור. הוא מגיע לאם ולבת ואומר "תחזיקי בי! אני אמשוך אותך!", היא עונה לו "אתה לא תוכל! אתה תיפול!", הוא עונה "אני יצליח! ואם אני איפול, אתם עדיין תישארו בחיים!", היא מודה לו וקוראת לו גיבור. היא אומרת לו "אני אספור עד שלוש! תתכונן!". ג'ו בטוח כי הוא יתפוס אותה בקלות. "אחת! שתיים! שלוש!" והיא אוחזת בג'ו כשלפתע הוא מרגיש כאילו נתלשת לו היד והוא עוזב אותם באינסטינקט. האם נופלת עם בתה וצועקת גם היא "ג'ו!". ג'ו מסתכל עליה נופלת לבור, מרים את ראשו ורואה את עצמו ברחוב אחר לחלוטין.
הוא צורח צרחה חזקה שנשמעת בכל העיר, נופל על ברכיו ובוכה על האם והבת. לפתע הוא מסתכל מאחוריו ורואה חלון ומבפנים הבית שלו. הוא רואה את אמו מוזגת לה מים, היא מתקרבת לחדר שלו, רוצה לפתוח את הדלת ולוודא כי הוא שם, והוא צורח "אימא! תפתחי את הדלת! תפתחי את הדלת אימא!" הוא ממשיך לצרוח כשהוא בוכה והיא לא עושה זאת, היא באה לחלון ולא רואה אותו. ג'ו קורא לה נואשות, והיא חוזרת לחדרה. ולאט לאט, ג'ו מתרחק מהבניין ומגיע לאזור של חולות, והבניין נעלם. הוא מתחיל לחשוב כי הוא עשה טעות שיצא החוצה, שהיה צריך להישאר בביתו, וכי כבר לא ימצא את הנערה.
ייאוש
ג'ו הולך ברחוב, כשעיניו נגמרו מדמעות, ומגיע לאזור שכולו חולות בלבד. הוא שומע קול של מישהו: "היי חביבי". הוא מסתכל אחורה ורואה בנאדם, נראה כמו נקבר, ללא בגדים. "בוא בוא תירקב איתי. אין פה דרך אחרת. תאמין לי נסתי להיסחף. לא עבד. בוא תבכה איתי. גם אני רציתי להתאבד פה. אין איך, חה חה חה. זה כבר נמאס הבדיחה. נו בוא יא טמבל, למה אתה מחכה". ג'ו מסתובב ומתחיל ללכת כשהוא מוטח למטה ומגלה כי הוא נסחף לעברו של הנקבר. הוא צועק "יש! תודה רוח לילה! וואו!". הוא קושר את ג'ו ומחדש את המדורה שלו. ג'ו מבין כי אין עוד תקווה להיאבק, שיירפה וייתן לו לעשות כברצונו, שיהפוך לאחד כמוהו, לנקבר. כמה דקות שג'ו מסתכל למטה בייאוש עמוק. לרגע הוא מרים את ראשו ורואה מרחוק נערה, נראית כמו הנערה שחיפש. בדיוק באותו הרגע הנקבר אומר "יאללה נתעלל בך קודם ואז אני אוכל אותך". הוא לוקח ברזל מלובן כמו בחווה ותוקע את זה בגבו. כשזה קורה, ג'ו מתעורר בעצבים, ושובר את המוטות שהיה קשור אליהם בידיו ורגליו. הוא תוקע את המוט בראשו, שורף את המצח שלו, ומתחיל לרוץ לעבר הנערה. הוא רץ וצועק לה לעצור, כשהוא רואה פתאום את בנג'מין בחדרו מולו ומבין כי הוא על המחשב שלו כמו הנקברת שהבהילה אותו. בנג'מין אומר "ג'ו?", וג'ו כבר לא רואה אותו יותר. ג'ו ממשיך לרוץ לעברה וצועק "תעצרי, זה אני, שראית בשקיעה. באתי להציל אותך, ואני עושה את זה! עכשיו!". היא מתחילה לעצור ולהסתכל עליו. הוא מגיע אליה. הם מסתכלים אחד על השני. ג'ו נראה פרוע. היא נראית בדיוק כפי שהוא ראה לפני שנסחפה. הם מסתכלים עמוק אחד בשני, מתקשרים רק במבטים אחד לשני. היא מתקרבת אליו. הוא מתקרב אליה. היא מחייכת ואומרת לו בלחש "תודה שהגעת, בוא נסתלק מכאן". הם מתחילים ללכת, ואז הם שומעים את הנקבר רץ אליהם במהירות מטורפת. הוא אומר להם "כאב זה כמו סטרואידים ידידי! תראה איך אני רץ כמו צ'יטה! בואי גם את! נירקב שלושתנו ביחד! לנצח נצחים!" ג'ו והיא מפנים את מבטם בחזרה קדימה ומוצאים את עצמם ברחוב של ג'ו, כעשרות מטרים בודדים מהבניין שלו. ג'ו מתחיל להרגיש את הרוח החזקה שמתנגדת אליו, ומבין כי תכף באה הזריחה. הוא אומר בקול רם "אל תסתכלי אחורה! לא משנה מה!". הוא מתחיל לסחוב אותה בידיו וללכת כנגד הרוח וכך גם הנקבר, שנסחף ביחד איתם, וכבר כמעט נוגע בגבו. ג'ו ממשיך לנוע לבניין שלו ואומר:
"אני מגיע לדלת! אני מגיע עכשיו! אין זמן לתירוצים! אין זמן למצפון! אני מכניס אותך לבניין, בין אם אני אמות או לא! אני מבין עכשיו! אני מבין למה כולם אמרו לי את זה! שאני מתכוון להיות גיבור! אז הנה! אני עושה את זה עכשיו! אני הבנתי את המשמעות של גבורה, אבל אני לא רוצה להיות גיבור! אני הסתכלתי עלייך, ואני ראיתי משהו, וגם את. ראינו משהו שאף אחד אחר לא ראה. אני לא רוצה להיות גיבור. אני רק רוצה שתחיי. אני רק רוצה שיהיה לך מחסה. אני רק… רוצה! להגיע לבניין!!! נו כבר!!!"
הוא מפעיל את כל כוחותיו.
הוא נוגע בדלת.
הנקבר נוגע ברגלו ומושך אותו למעלה.
הוא לא עוזב את הדלת.
הרוחות גוברות יותר ויותר.
השמיים נהיים בהירים.
הרוחות מתפרעות כאילו הם כבר במאירות האור.
הנקבר נסחף עם הרוח.
ג'ו פותח את הדלת וסוגר אותה הכי חזק שמישהו עשה איי פעם.
הם נכנסים למעלית.
האוויר הרותח זורם פנימה.
הם נושמים בחוזקה.
הם מתנשקים.
המעלית נפתחת.
הם מגיעים לדלת.
אמו של ג'ו פותחת במהרה ומכניסה אותם הביתה.
התמונה נסגרת באמו של ג'ו מחבקת אותו, כשמחוץ לחלון זורחת השמש, וסוגרת את הדלת.