תורת המשחקים מאת שיראל כהן

הולך רגל, אנא, פנה לאחור, הרמזור הסתבך והחליט להקדיש זמן לעצמו.

הדמות הזוויתית במקטורן הזנבות המשיכה ללכת מבלי להרים את ראשה, סנטר מחודד וארוך שהיה קבור בצעיף הכרוך ברישול מעושה סביב צוואר נחשף לראשונה וחשף פני גבר שועליים רק כשמעבר לכביש, על שלט צהוב, אותיות לבושות שחור פקדו בקול חמור, הולך רגל, פנה לאחור, הרמזור בחופשה.

לא הייתה בעמידתו משום היענות, זו הייתה הפעם הראשונה שהאותיות הרבניות הופיעו בשלב כל כך מוקדם והחלק שבו האמון על עריכת חישובים וצפיית הסתברויות הפעיל מתכונת נוהל לא שגרתי, עצירה מוחלטת לשבריר שניה במהלכה החליט שהוא ממשיך.

ליאנדרו, אני מבקשת ממך, חזור אחורה. קולה המפתה של לואיז חזר והצית חיוך ערמומי על פניו, הוא יודע שאני סולד מהפעלת הסמכות השחורה הוא מציין לעצמו אבל הוא לא יודע שרכש חסינות לקולה של לואיז קלת הדעת מאז הקרב האחרון. זה מעניק לו יתרון משמעותי למשך שלושת הקילומטרים הבאים הוא מחשב, מעדכן נתונים נוספים, שעת לילה מאוחרת, תנועת רכבים דלילה, מודד את המרחק על חץ הזמן מן השעות הקרויות שעות העומס ומוסיף בסיפוק קילומטר וחצי. במספר השניות הללו האויב מתכנן מתכנן התקפה צפויה מדי לטעמו על המסלול אליו מכוונת אותו לואיז, הוא חוצה את הכביש וצועד על המדרכה באיטיות מכוונת. שני רכבים חולפים לידו במהירות, הוא צועד מזרחה והרוח מתעופפת סביבו, אני מזרחית-מערבית היא צוחקת בשיניים חשופות והוא מאתר סכנה, ג'יפ סוזוקי לבן מגיח מאחוריו במהירות וצרור יריות ניתז לעברו בחולפו. הוא מתחמק מהן תוך כיפוף גבו אחורנית בזווית של 90 מעלות מבלי להמשיך ללכת ומתיישר בגיחוך, מתי ילמד להפריד בין רוחות מזרחיות-מערביות לכלי רכב מצועצעים? האויב שלו תמיד היה חלש בצירופים של מכונות הרג ואיתני טבע.

הליכתו הופכת כמעט לשירוך רגליים וכשהוא מגיע למעבר החציה הבא הוא מביט בשלט השחור שעליו רשום בצהוב, זהירות, פילים חוצים, כמעט בשעמום. שניהם יודעים שעדר הפילים האפריקאי הזה מעולם לא הצליח לעצור בעדו. בזריזות של מר קו הוא משתחל ביניהם, בכזו הצהרה של בוז ויוהרה הוא אפילו לא טורח לקפוץ מעליהם, והתקלה היחידה שאי פעם אירעה היא גוש צואה שאחד מהם שיחרר ושלכלך את נעלו.

הוא משפיל את מבטו אל נעלי העור החומות והרכות שלרגליו, מבין שיש בו חלק שעדיין נוטר לו על ההלצה, המוצלחת למדי הוא מזכיר לעצמו. וזה מפתיע אותו, העובדה שלא איכפת לו למות שוב ושוב, אם הקרב הוא קרב טוב כמובן, אבל המחשבה שנעליו המשובחות יבוססו בחרא של פילים מעוררת בו סלידה. וכששעטת הפילים הפראיים נשמעת הוא שואל את עצמו לראשונה מדוע הוא לבוש כפי שהוא לבוש ואם כך לבוש גם האויב שלו, שהרי הוא זה שבחר עבורו את הצורה הזו. הוא פוסע שני צעדים אחורה ומביט בפילים העוברים בידים שלובות על חזהו. הם יחזרו, הוא יודע, הם או חבורת הקופים המופרעים או האליגטורים הנשכנים או הדינוזאורים המעופפים. במעבר החציה הזה תמיד מדובר בחיות.

אתה מלביש אותי כמו אדם שצריך לשבת במסעדת פאר הוא רוטן ולא מסכן אותי בדבר מלבד תלולית חרא. שעטת הפילים נשמעת שוב וידיו נשמטות וצונחות מטה עם גופו המתכונן לקפיצה אבל רק פיל אחד מופיע, נעצר לידו ומרים את חדקו מעלה אל השלט, האותיות נעלמו ועל המלבן השחור מתנוסס לפתע חץ צהוב המצביע שמאלה. גופו הגמיש נמתח באחת, לשמאלו, מעבר למה שהיה הכביש הרחב שהפך עתה לנהר, וילה בסגנון שזיהה מיד כפלדיאני טהור מוארת באור יקרות. הפיל המשיך בשעטתו הלאה וליאנדרו זינק באחת אל גדת הנהר, להוט לחצותו אבל עדיין, מכורח פנימיותו, בודק את מי הנהר האפלים בראיית הלילה המיוחדת, האליגטורים יכולים לשרוץ פה, זוהי סביבתם הטבעית, גם אם עד היום  הופיעו רק במעבר החציה. קול צחוק עליז נשמע לפתע כשסירת גונדולה הופיעה לקראתו מתוך האין, מחליקה על המים ונעצרת מולו, ממתינה שיכנס לתוכה. הוא קופץ ומתיישב כשהיא מסתובבת ועושה את דרכה אל המבנה המואר. ליאנדרו יושב מתוח על המושב הרך, משני צידיו וילונות שקופים למחצה מתנועעים ברוח, אחד מהם ריפרף לרגע על פניו והעביר בו רטט של עונג. הוא נאנח ומרפה את ישיבתו הזקופה לקול הצחקוק העליז של הסירה. נותרו כעת עוד שלושים ואחת מטר והוא כמעט מצטער שהשייט הקצר הזה עומד להסתיים. היא מצחקקת שוב ובדיוק כשהוא עומד לפנות אליה בשאלה מפענחות אוזניו צלילים שהולכים ומתבהרים עם קצב השיוט הנינוח והוא עוצם את עיניו לראשונה מאז החל לשחק.

אתה עומד לפגוש את האויב מזדעק החלק המוכר שבו, אסור לך לעצום עיניים! אבל הוא משתיק אותו בשריקה, סוף סוף קורה משהו חדש, אני בסירה רכה ומצחקקת בדרכי ל… עיניו נפקחות באחת.

הסירה נעצרה על הגדה, הבית המואר שממולו המה קולות אדם וצחוק, בזמן שהוא הרשה לעצמו את ההתפרקדות הנינוחה המשיך המוח הקיברנטי שלו לעסוק בחישובים וזה המשוב  שהוא הגיש לו. הוא עומד לפגוש את האויב. הוא הרגיש איך שריריו הגמישים והחזקים מגיבים בעומק גופו למחשבה הזו אולם בעומק עצמו השתררה דממה.

מבלי להסס ובתנועות אתלטיות ואלגנטיות הוא קפץ מהסירה ופסע לעבר דלת גדולה וארוכה שעמדה במרכז אכסדרת עמודים ושנפתחה לפניו מבלי שיושיט יד. משנכנס למבואה קידם את פניו ינשוף גדול מידות וחמור סבר שעמד על עצשולחן כבד למראה והביט בו מעבר למשקפים עגולים זהובי מסגרת. לאחר 56 שניות, החלק הזה שבו מעולם לא עוצם עיניים, שמהלכן סקרו חושיו את המבואה הקטנה מבלי שיזיז את עיניו מהעינים המעוגלות הממוסגרות זהב (מלבד עצשולחן ונורה מעופפת לא היה בה דבר, ההפתעה היחידה יכולה לבוא מכיוון מסך הקטיפה הסגול לימינו של הינשוף) נפנף הלה בכנפיו בקוצר רוח. נו, למה אתה מחכה, ספר לי סיפור!

סיפור? כן, ספר לי סיפור! ליאנדרו חיכך את הזיפים שעל לחיו, מעולם לא נתבקש לספר סיפור עד עתה, הוא אפילו לא בטוח אם הוא יכול, קול נקישות רכות ומשב ריח יסמין בצרוף קול שאין לטעות בו והוילון הוסט באחת. נו, נו, סוסו, הרי זה ליאנדרו, היא טפחה על טופרי כף רגלו שלפתו את העצשולחן בכף יד קטנטנה ושלחה לעברו חיוך זוהר, אל תשים לב לסוסו, הוא תמיד מנסה להשיג עוד סיפור.

ואיך אני אמור לסיים את הספר שלי גברת צעירה? סופרים מוכרחים סיפורים חדשים כל הזמן. אדון צעיר הוא סובב את פניו אל ליאנדרו ב-245 מעלות, אתה לוטש עינים ואין זה מנומס! אני רושם! הוא שלף קלף מתחת כנפו, הצמיד אותו למשקפיו והחל לרשום בעט נובע. אתה כזה מיושן סוסו היא צחקה והסיטה תלתל סורר אחורה בתנועת גב יד חיננית ואז הושיטה אותה לליאנדרו שהתכופף על ברכו ונשק לידה, לואיז, הלילה הזה מלא הפתעות. ראו מי שמדבר היא חייכה במתיקות והביטה בו ממושכות לפני שמשכה את ידה בעדינות אל חיקה, הולך הרגל הראשון שלא נשמע לקולי.

אני רושם!

היא פסעה צעד קטנטן אחורה והרצינה, אדון אוזגרד שואל אם תרצה להמר על כל מה שיש לך ולהמשיך לשלב הבא.

אדון אוזגרד?

שליט שבע האדמות.

מי שאתה קורא לו האויב הוסיף סוסו ואתה יכול כבר להתרומם למען האדמות, ואת אומרת שאני מיושן!

כתפיו נמשכות למעלה אולם שכמותיו מתקמרות, תנוחת קונג-פו מציין סוסו בידענות, 'העיט כורע', אחת התנוחות האהובות עלי ביותר שאתה הו-רס אם לא איכפת לך, אתה נראה יותר כמו גיבן שמנסה להזדקף, אולי כמו 'עיט גונח' הוא מוסיף תוך הטיית ראשו במלוכסן.

אני ממשיך התיישר ליאנדרו, אני רושם! ענה הינשוף כהד, ולואיז הנהנה באותה ארשת פנים רצינית וקדה תוך שליחת רגל אחת לאחור, ואני לואיז, כפי שאתה יודע, גמדת החצר של האדון אוזגרד. ברוך בואך למעוננו היא שיחררה עוד חיוך מושך לב שנעלם במהירות רבה מדי. אני מחויבת לומר לך שמהרגע שתעבור את המסך לא תוכל לחזור אחורה. אם יש לך ספק הגונדולה עדיין מחכה לך בחוץ והיא תיקח אותך למקום שבו יצאת מהמשחק. היא המתינה לתגובתו אבל ליאנדרו רק הניע את כף ידו בביטול כאומר המשיכי. טוב ויפה הולך רגל היא חייכה חיוך חדש, האם זו לגלגנות בזויות פיה, אני מאחלת לך בהצלחה. אם תיכשל, היא נרכנה לעברו ואחזה בידו, אצטער באמת ובתמים. אתה הולך רגל יוצא דופן ללא ספק.

ואני ארשום! הוסיף הינשוף שלא הפסיק לרשום כל העת מלבד בזמן שדיבר. משופע בביטחון עצמי, הוא סקר את ליאנדרו בעיניו העגולות, יכולת שכלית מושחזת מאין כמוה אבל נטיה לשיעמום עלולה להקהותה.

לואיז שחררה את ידו וספקה כפיה ואז פתחה אותן כמו פרח, במרכז כפות ידיה נחו זוג משקפסדה. הרכב אותן והן יוליכו אותך. אם הן ינסו להתחכם תן להן מכה על הרקה השמאלית. זכור, השמאלית, מכה על הרקה הימנית מובילה לתוצאות ההפוכות. הוא לקח את הזוג מידיה והרכיב אותן, הן התלבשו סביב החצי העליון של ראשו בתאום מוחלט, כמו מסיכה. לואיז וסוסו נעלמו אל מול עיניו אבל הוא יכול היה לראות בבהירות את המסך, נוזלי כמו עמוד מים ולא כמו קטיפה סגולה. כשהושיט יד על מנת להסיט אותו חש את ידו נרטבת אבל משעבר ונגע בידו היא הייתה יבשה לחלוטין. מתחכמים אם כן הוא חשב ונקש על רקתו השמאלית בעדינות בקצה אצבעו. המשקפסדה נרעדו קלות ומיד השתתקו. טוב מאוד הוא חשב, עכשיו קחו אותי אל האויב.

הוא פסע במסדרון ארוך שמשני צידיו דלתות רבות אחת אחרי השניה כמעט ללא שום רווח ביניהן, המשקפסדה הנחתה אותו אל הדלת השבע עשרה שנפתחה גם היא אל מסדרון ארוך שמשני צידיו דלתות רבות צפופות, הפעם הוא היה צריך לפתוח את הדלת השלישית שהובילה גם היא למסדרון ארוך. והווריאציה הזו חזרה על עצמה במספרים כביכול אקראים שהתובנה שלו מצאה בהם יחסים מתמטיים, שנשברו בדלת שנפתחה אל עשרים ושבע מדרגות יורדות אל מבנה דמוי שבלול. שלושה סיבובים במנהרה התולעתית פלטו אותו אל חדר חשוך, על ספסל עץ מתקלף שכב מולו חתול אדמוני ענק. אצטרובלים רטובים, גודש עלווה ירקרקת טבולה במים, קמצוץ זבל וחוטמית זיפנית, המממ, חוטמו נרעד ומשך את שפתו העליונה, חושף ניבים מחודדים, מה יש לנו כאן? יצורים בחליפות!

אני אחד השיב ליאנדרו, לא לפני שסרק את הסביבה, והחתול פקח עין עצלה אחת והביט בו דרך אישון צהוב זרחני, מעולם לא פגשתי איצטרובל אחד, לא יבש ולא רטוב. עכשיו לך, המשך בדרכך, אתה מפריע לי לחלום, ובהצלפת זנב ארוך כיסה את עיניו.

כשפקח את עיניו ברגע הראשון לא הבין, החתול הזה כיסה את עיניו שלו, הוא היה בטוח שזה מה שהוא ראה, אבל יחד עם זאת הוא הרגיש את הצליפה ההיא על המשקפסדה, שלא הייתה עכשיו על ראשו, הוא העביר את ידיו על רקותיו, בודק ולשבריר שניה גם מרשה לעצמו להיות מושפל, איך הצליח החתול הזה להתל בו ואיך לעזאזל גם הצליח להיות כל כך מהיר, מהיר יותר ממנו. הוא מתעשת בזריזות ובוחן את מקום עומדו, מרפסת רחבת ידים שמשקיפה על הנהר, מאחוריו שולחן עגול ערוך לשניים, הוא מתקרב אל המעקה ומביט מטה. שורה ארוכה של אורות צפים על פני המים, בראש טור הנחש המנצנץ צללית סירה קטנה, אורכה פחות משליש מן הגונדולה הארוכה שהביאה אותי הוא מציין לעצמו.

זוהי הגנגה, אתה הגעת על פני נהר אחר נשמע קול סמוך אליו והוא מזנק אחורה בקפיצת גמל שלמה ומתיישב כמו חרק ענק על המעקה, מוכן להתקפה אבל לא רואה כלום.

אל תבזבז את האנרגיות שלך, אינני מתכוון להצליף בך.

אתה האויב.

אוזגרד, גזור והדבק. כמובן, אויב גם הוא שם לגיטימי.

הוא מחליק מן המעקה ונעמד דרוך במרחק בטוח מן הקול. אתה מסתתר.

אתה מאשים.

דרכם של פחדנים להתחבא.

אתה, מייחס חשיבות רבה מדי לאופן שבו הדברים נראים.

הוא משפיל את עיניו מטה. אתה, זה שבחרת את הנעליים האלה.

ואתה חושב שבנעליים אחרות היית מתנהג אחרת?

הוא מבצע סריקה מהירה בתוך ראשו. אין לי אפשרות לענות. יש לי רק זוג נעליים אחד.

גם בנעלי בוקרים ישנות היית דקדקן.

הייתי?

אנחנו נגזרים ונדבקים, נגזרים ונדבקים. פגשת הרי את אצטרובלימגודשקמצוץ.

בין המהירים שבארסנל החיות שלך.

הקול פרץ בצחוק, בין החביבים עלי למעשה, והוא, מתעב אנשים בחליפות. האין זה מצער?

אם אתה במקרה לבוש בחליפה.

בדיוק. ודי לחכימא ברמיזא. ועכשיו, האם אפשר להציע לך כוסית וויסקי?

בקבוק אובן התעופף באוויר ונמזג ביד נעלמה אל כוס עבת דפנות. הכוס הושטה אליו והוא התקרב ונטל אותה כשהקול מזג גם לעצמו.

אני מכיר את הטעם הזה. הוא עוצם את עיניו, מתעלם מהאתה עוצם את עיניך ליד האויב שנצעק בתוכו בתסכול, מנסה להתחקות אחרי אותו קצה חוט ולא מגיע לדבר מלבד ערפל.

זה היה המשקה החביב עליך במשחק האחרון שלנו.

המשחק האחרון שלנו הוא שואל את עצמו ומרגיש איך הערפל מתעבה סביבו, לוגם לגימה נוספת, משהו מדגדג בקרבו. אני מקווה שהוא היה מוצלח יותר מזה הוא אומר לבסוף, שיעממת אותי כהוגן.

אני הייתי צריך להרוג אותך כל הזמן ידידי היקר, וגם, כמו שאבחנת בעצמך, אני גרוע למדי בצרופים.

מנגנון החישוב בתוך ליאנדרו נתקע, כמו מכונת כתיבה ישנה שמדפיסים עליה מהר מדי כך ששני המנופים נתקעים זה בזה. התוצאה אינה היגיונית.

למה לך לבחור במתכונת שמחלישה אותך?

אתה יודע מדוע אתה היחיד שהצליח שלא להישמע לקולה של לואיז?

פיתחתי חסינות.

זו התוצאה, לא המקור. האמת היא, שאתה עיצבת אותה.

אני?

הקול המפתה, חוש ההומור, קלות הדעת, גובהה, צבע שיערה, כל המאפיינים האלה הגיעו ממך.

היצירה שלך נמצאת תחת שליטתך אתה אומר.

אחריות, לא שליטה. יש לך אחריות כלפי מי שאתה בורא.

מה בין אחריות לבין התנתקות?

אתה משחרר אותה לחופשי כשאתה מנתק את האימפולס האוטומטי של תגובתיות מותנית.

הרבה נתונים התרוצצו בתוך ראשו, יותר מדי שאלות בבת אחת, ויותר מחספוס של תעוב נוצק לקולו כששאל לבסוף מי ברא את האותיות הרבניות.

הוא צחק שוב ולגם מכוסו לפני שענה, את זה עשה סוסו. הוא עושה לך את זה כל משחק.

סמכות שחורה?

פגיעות מכוונות בנקודות התורפה שלך.

ואתה האדון השליט על שבעת האדמות הוא נפנה אליו בלגלוג.

מה שזה אומר הוא שאני אחראי על קבוצה גדולה יותר של נבראים.

שבעה נבראים מיסוד אדמה?

בדיוק.

וגם אותך מישהו ברא?

בוודאי, רק שמי שברא אותי גם הוא שליט על קבוצה.

עוד לא פגשת אותו.

לא לפני שכל השבעה יצאו מהמשחק.

ומי הכריז על היציאה?

אתה כמובן. ברגע שפנית אליי בגוף שני איפשרת לי להגיע אליך.

עכשיו הם עומדים קרוב למדי אחד אל השני הוא מבין ממיקום הכוס באוויר, ושניהם נשענים על המעקה.

וגם, אל תשכח, ניתנה לך האפשרות הנדיבה, בעיני רבים, לחזור למגרש.

לואיז. הוא מניח למבטו להתמקד ולהתערפל חליפות אל מול פני המים שם הערפל מתחיל לקבל צורה. הבקבוק מגיע לידי אוזגרד והוא מוסיף לכוסו בנדיבות.

כן, היא סובבה אותך על האצבע הקטנה במשחק האחרון אז עשית אותה קטנה. אתה טיפוס די נקמן, או איך שסוסו קורא לך, הנוטר. רוצה לדבר שוב על הנעליים? הוא מוזג לעצמו בגיחוך ואז מתקרב לאוזנו, הוא מרגיש הבל נשימה חם ולח, זה בסדר, היא אוהבת להיות רמזור, מרגישה על הגובה כמו שהיא אומרת, וכשנמאס לה היא פשוט יוצאת לחופשה.

זה מוזר, איני מתחרט אבל אני מרגיש…

אחריות. קוראים לזה אחריות. בוא נגיד ככה, אני הייתי שם, התבוסה שהיא הנחילה לך הייתה מוחצת ומשפילה, בעיניך כמובן, כי היא באה מידי אישה פשוטה למדי, שום דבר שמתקרב למוח המשוכלל שלך. וזה הוא שבחר בשלב הזה לצאת מהמשחק. בהתחשב בכלל הנתונים, וזה הצד שלך, כל מה שאתה צריך זה לאסוף אותם, הצורה שנתת לה מתקבלת על הדעת.

אנחנו ניפגש שוב.

סביר להניח.

היא תברא אותי?

זה תלוי בשלב הבא.

מה קורה בשלב הבא?

לאט לך ידידי, מה החיפזון? לא מזמן עוד שירכת רגליים.

אתה נוטה להרוג את הידידים שלך בדרך כלל?

אהה, שוב אתה מנסה לדלג על שלב. למה שלא נהנה לנו מהוויסקי ומהלילה הנאה? אף פעם לא היית טוב בשיחות על הא ועל דא.

צמד משעמם למדי עד כמה שאני מתחיל להיזכר.

משעשעים להפליא!

שני טרחנים זקנים ומייגעים.

כמו שנינו כאן. אל תסתכל עלי ככה, גם אתה מתושלח לא קטן בעצמך.

כל מה שידעתי על עצמי לפני שהגעתי הנה הסתכם בריצות בתוך העיר בניסיון להתחמק כל הזמן מניסיונות ההתנקשות העלובים שלך. שום דבר בטון קולו השטוח לא מרמז על הפליאה שהוא חש.

נכון שזה נפלא לעבור את המסך?

ומה העניין עם החיות במעברי החציה?

זה פשוט שיעשע אותי.

מה משעשע בזה?

האופן שבו זה הכעיס אותך. ממש לקחת אישית כל קוף שצץ שם.

יש מישהו שזה מצחיק אותו, חוש ההומור שלך?

בוודאי. אתה פשוט נטול, אתה יודע.

מתי תחשוף את הצורה שלך?

בשלב הבא. זה שאנחנו עדיין לא נמצאים בו ולא מדברים עליו. תאמר לי למה.

ידיעת העתיד מבטלת אפשרויות.

ומה משמעות ביטול האפשרויות?

סוף משחק מוחלט.

עכשיו תחשוב על מה שהמוח המבריק שלך מבין לפני שאתה מדבר ותן לי לחזור להא ולדא.

כי שני הטרחנים האלה הם הדרך שאינה נראית בתוך הערפל.

לעזאזל, כמה שהתגעגעתי לזה.

מהירות המחשבה?

קבלה מוחלטת של העצמי הנוכחי ושל הסיטואציה שממנה נגזרת, הוא מסתובב לעברו.

מהירות התגובה.

בדיוק. הוא מסב את פניו שוב אל הנהר, ליאנדרו מרגיש את זה מבלי לראות, יותר מדי שחקנים שמרחמים על עצמם.

יותר מדי מאלה שמרחמים על עצמם הם שחקנים.

אתה מתעלה על עצמך אבל היזהר, אי אפשר להרבות באזהרות מפני הסכנה שבדילוג על שלב. מה דעתך על אצטרובלימגודשקמצוץ?

שתי בעיות: הוא חתול, עם שם ארוך מדי.

הכוס באוויר הטלטלה עם געיות צחוקו והוא הטה אותה אל פיו מיד מששכך, אתה יודע מה הבעיה שלך עם חתולים?

מתחכמים, שורטים, ויש גם טענה רווחת בדבר אי נאמנות שאני מוצא כי אינה מבוססת.

משעשעים, משתעשעים, ומה היא נאמנות?

נאמנות למשחק.

פועל יוצא?

קשה לי להסכים עם המסקנה שאני מגיע אליה.

ואז מה אתה עושה?

עדיפות ראשונה היא לשינוי נושא.

עדיפות שניה קאובוי?

שוט דה אנמי.

ומי הוא האויב?

המסקנה שאני מגיע אליה משאירה אותי ללא מילים.

שנחזור להא ולדא?

מה קרה לרקדניות האקזוטיות בחצאיות השקופות ממעבר החציה שמול הבנק?

גזרתי והדבקתי אותן במקום אחר.

יש לך חלק לא מבוטל בשירוך הרגליים שלי.

אתה לא היחיד שהשתעמם ידיד יקר.

היו כמה קרבות טובים בהתחלה.

כשהיינו צעירים ורעננים אתה אומר? הוא צורד באצבעו והבקבוק מתחיל להסתובב סביב עצמו במהירות שצוברת תאוצה ומרסס את המשקה תוך כדי תנועה לשתי הכוסות מבלי לפספס טיפה אחת.

לא רע.

כן, טוב, זה לא מסובך מדי. אתה עצמך עשית הרבה מאלה במשחק האחרון.

אתה לא מפסיק לזרוק את החכה.

ומניסיון לניסיון עולה התפעלותי מהשליטה העצמית שלך. כמובן, יש פה יותר משמץ יוהרה, שפע של ביטחון עצמי…

אני רושם!

נהדר, הוא רוקע ברגלו, איפה הייתי? כן, ביטחון עצמי מוחלט ביכולתך ותחושת עליונות מהסיפוק שאתה מגיע לשורש הדברים בכוחות עצמך.

תלות מובילה להתפוררות העצמי.

שיתוף פעולה אינו תלות.

מה שאתה הצעת לא היה שיתוף פעולה.

נכון מאוד. זה ניסיון שהיית חייב לעמוד בו.

ארבע פעמים, באופן מסורתי יכול היית להסתפק בשלוש.

זה נעשה מתוך ביטחון מוחלט שלא תיכשל.

ומי יהיר פה?

נבזי, זה היה קמצוץ, לכאורה מיותר, של נבזות, אבל רק לכאורה מכיוון שיש עוד הרבה נעלמים שכרגע חסרים לך ומחייבים אותי לזהירות יתרה.

אתה פוחד מסוף משחק מוחלט.

כל אחד חייב לפחד ממשהו, מוטב לפחד ממה שראוי לפחד ממנו.

זה קשור לתואר שלך.

התואר הוא עניין של גזור והדבק, האחריות היא הנטל האמיתי.

ועם העליה באחריות החופש להשתמש בכל אמצעי?

השביעיה מחייבת בחינת מתכונת רחבה, ממצעת. מן הנמנע הוא להתחמק מן ההשלכות של ריבוי הפרטים.

אובדן השגחה פרטית?

נהפוך הוא, השגחה פרטית מתרחבת אפשר לומר.

אני לא מצליח לראות את התמונה.

כי אינך סובל עדיין מריבוי פרטים, רק מריבוי נתונים.

למה אצטרובלימגודשקומץ לא השתתף במשחק?

קמצוץ, קומץ היה האבא. והוא דווקא כן השתתף.

קומץ?

קמצוץ. יש לך כיוון?

ליאנדרו קימט נתונים לכדי כדור קטן ולא היה מרוצה כשפתח את הדף. רוח מזרחית-מערבית. יתכן שמדובר בהיקש שגוי.

למה?

היא לא הייתה יריב, היא זאת שעזרה לי לזהות… הוא השתתק לפתע והביט בריק שלידו בעינים חדשות.

אהה, יש לנו כאן השגחה פרטית מתרחבת, הלוא כך?

הצירופים המזעזעים האלה היו מכוונים.

אתה יודע שלי אין בעיה להמעיט מעצמי. אף פעם לא לקחתי את עצמי ברצינות רבה מדי, כמוך.

עדיין לא הייתי מוכן, הוא השתתק.

תגובה ממקום של עלבון היא תבוסה וודאית.

מטרת המשחק אינה לנצח.

המשך.

מטרת המשחק היא המשחק עצמו.

בינגו.

ליאנדרו הרים את הכוס אל פיו וגיחך, עדיין משחקים כל ערב שני הזקנים?

בשמונה בדיוק, כמו שעון. הוא הסתובב והביט בעיון בליאנדרו בגומעו מן הכוס. הייתי אומר שצדודית פניך מקבלת גוון…

משועשע?

קלות. זהו תום עידן הינקות.

לא עוד שירוך רגליים.

לא עוד. ועוד הרבה דברים לאבד.

הערפל קיבל צורה של קוביות משחק בתוך ראשו ומשהו אחד קטן, שעדיין לא קיבל צורה מוגדרת אבל התיישב במהודק במקום הנכון סובב את פניו של ליאנדרו למעלה. אם לואיז הביסה אותי ואני יצרתי אותה ואתה אותי וכולנו משתתפים במשחק שלך, אתה ניצחת את כולנו?

המשחק אינו שלי ומטרת המשחק אינה לנצח.

המשך.

אם אין ניצחון אין תבוסה. מה אתה רואה?

הוא עצם את עיניו, הקול התובע בתוכו נדם. אני אאבד גם את עצמי הוא הבין בהבזק ופקח את עיניו, נחש האורות שעל פני המים השתקף באפילת השמים כמו במראה.

אני רואה מנצחים ומפסידים, ומנורת רחוב מימי, המנדט הבריטי?

וזה הזמן לפנות לארוחת הערב המשובחת שממתינה לך, אצטרובלימגודשקמצוץ עומד להתעורר.

למה קשורה המנורה?

למה קשורים המנצחים והמפסידים? אמור לי, כל הזמן שרצת או שירכת רגליים וכל מה שביניהם במטרה להתחמק מניסיונות ההתנקשות הפאתטים שלי, איך נראו המנורות בצידי הכביש?

לא הקדשתי להן תשומת לב. הן מעולם לא היוו מקור של איום.

אהה. עכשיו שים לב, השלב הבא מתקדם לעברנו וכשתיכנס אליו תשכח הכול ושוב תאבד את עצמך. במשחק הבא לא אנסה להרוג אותך, השיגרה תעשה את זה, והיא תהיה הרבה יותר עלובה מהניסיונות שלי ואני מעז לומר שגם הרבה יותר מוצלחת. נתיב המילוט שלך טמון בבחירה בנתיב לא נודע בתוך הדבר השגרתי ביותר שתעשה, כמו ללכת הביתה. אני, אוזרגד, השליט על שבע האדמות, נותן לך את מנורת הרחוב הזו מימי המנדט הבריטי. אתה תראה הרבה מהן מבלי לראות אבל כל מה שאתה צריך לראות היא רק אחת.

ואם אכשל?

כישלון יקבל בשבילך צורה של שעמום, ויתכן ותשקע בתרדמת בתוך המשחק לזמן ארוך מאוד. אם זה יקרה אתאבל עליך באמת ובתמים.

אם כן מפלה היא דבר ממשי.

אבוד העצמי המזויף מוחש באמצעות הרגשת הכישלון.

הוא מתקשה לקבל את מה שעומד לפרוץ מבין שפתיו, אתה אומר שלמעשה עדיף להפסיד מאשר לנצח?

אני אומר שאתה עדיין לא מבין מה המשמעות האמיתית של ניצחון או מפלה.

ניצחון אמיתי יכול להיות מושג רק דרך שרשרת של תבוסות.

בדיוק. שיחקת כבר את כל המשחקים האפשריים, השלב הבא הוא ההימור על הכול.

אני מהמר על מה שאין לי.

ויכול לזכות במה ששלך בצדק.

אני מקווה שסוסו רשם הכול.

אל תדאג הוא לחץ את כתפו ביד רחבה, יד רחבה מאוד, כל כך רחבה שהיא כמעט ולא יד, היא… הוא יודע מה התפקיד שלו. היא החליקה מכתפו. ותסלח לי שאיני יכול להצטרף אליך, לשליט שברא אותי אין חיבה למזון מוצק.

יסוד המים.

אלמנט משעשע מאוד, אתה עוד תראה.

איני יכול לחכות הוא ענה ביובש ואז הצביע על השולחן הערוך לשניים בשאלה.

כן, כמובן, אצטרובלימגודשקמצוץ יארח לך לחברה ויש לו תאבון פראי ממש, שינה חלומית היא דבר מאוד מרעיב מתברר. מצפה לך ארוחה מאלפת. אתה כמובן תצטרך לעמוד על המשמר מפעם לפעם הוא פרץ בצחוק מתגלגל אבל הוא הרבה יותר רגוע כאשר הוא ערני ושבע.

חבר יקר הוא לחש בהתקרבו אל פניו, הוא שוב הרגיש את הבל פיו הלח והחם, כולנו משתוקקים ומצפים לפגוש אותך שוב מעבר למסך.

שניות ספורות חלפו בדממה המהבילה במהלכן ליאנדרו כנגד רצונו ניסה להסיק מה עומד מולו כשלפתע פרץ בשאגה אדירה, ואל תשכח את המנורה!

משב רוח אדיר זינק מולו והדבר הבא שראה היה כיצד על פני הנהר השלווים נוצרה מערבולת בקוטר שני מטר שנמוגה כהרף עין והותירה אדוות שהלכו וקטנו עד שנשארה רק נקודה אחת קטנה על פני המים.