תפשן הנפשות

היה זה יום שונה מהרגיל, ג'ון הזקן התהלך בביתו חסר מנוחה. בקומה התחתונה התנמנם לו צ'ופי החתול וברחבי השכונה עדיין התרוצצו הסנאים חופשי במדשאות הבתים. השעה הייתה חמש ועשרים לפנות בוקר וג'ון היה ער כבר כול הלילה. תחושה זרה ריחפה באוויר הבית, שונה מכול תחושה שביקרה אותו בעבר. הוא מעולם לא היה ער לילה שלם. עיתון הבוקר נחבט בדלת הכניסה, וג'ון מיהר לקרוא את כותרותיו, אולי התרחש דבר מה בשעות הלילה שיכול היה להדיר שינה מעיניו. הכותרת המרכזית דיווחה כי "שר החוץ הודיע:' עלינו לתמוך במדינות המעודדות דמוקרטיה'", תחתיה בכתב קטן יותר נכתב "עצרת החירום של האו"ם התכנסה בנושא המתיחות במזרח התיכון". בתחילת העמוד השני נכתב ש"סוריה משגרת איגרת לנשיא ארצות הברית" ובהמשך דווח על ירידות בבורסה. הכותרות בעיתון היו שגרתיות כבכל יום אחר. הוא שמט את העיתון מידיו וצנח אל כורסתו הישנה. עד היום הוא אינו יודע להסביר זאת, אך באותו הרגע ג'ון הבין שהוא הולך למות. התחושה הזרה שאפפה את ג'ון במהירות התחלפה בתחושת נחישות. הוא היה נחרץ בדעתו להשאיר חותם אחריו, ולא לעזוב את העולם ללא החזרת תמורה לאנושות. יותר משהיה נחוש, היה עייף. אך הוא נלחם בעייפות והחל מריץ במוחו תוכנית אב – כיצד יתרום לאנושות.

"לו יכולתו לבחור לי נפש אחרת, ייתכן שהייתי עושה כך, לא אשקר כפי שאר הבריות הזקנות. אולם זמני התקצר, ונשמתי שמה פעמיה אל עבר הבורא. אם כך, נפשי שלי תישאר כפי שהייתה, פשוטה. אולם בטרם אסתלק מן העולם, ברצוני לתפוס את שארית הזמן שנותר ולצאת למסע מרתק בהיסטוריה של הנפשות, הפשוטות, המורכבות והמעניינות ביותר. אנסה להתחקות אחר מספר רב של נפשות, שמהן יכולתי, בין היתר, לבחור אחת לעצמי, אילולא היה מאוחר מידי. טרם יציאתי למסע, אתור אחר מדריך נפשות, שכן, איני מתמצא בזירה זו. הזמן קצר ומתקצר, לכן עלי למצוא את המדריך הבקיא ביותר. אולם, היכן מתחילים לחפש מדריכי נפשות? אם כן, תחילה עלי לאתר מאגר הממליץ על מדריכי נפשות, משימה לא פשוטה. אם כך, לא נותרה לי ברירה אחרת- מוטב כי אלך לישון."

מיואש מעט מהקושי שנתקל בו, עוד טרם יציאתו למסע, התיישב ג'ון על מיטתו הרכה והסלחנית בנסיון לתפוס תנומה קלה, אשר תחדש את כוחותיו, ואולי כך, יזרז את יציאתו למסע המיוחל. הוא נשכב לאורכה ועצם את עיניו. בחדר שרר שקט נעים לאוזן. דלוקה הייתה מנורה אדמדמה בפינת החדר, אשר הפיצה קרן אור חלשה ומלטפת. חוזקה מספיק דיו בכדי לפלס דרך בין חפציו המפוזרים לכול עבר על רצפת חדרו, בלא לצרוב את העין ולהפריע את מנוחתה. דלת הבית נעולה הייתה בשני מנעולים, התריסים מוגפים ואין בנמצא אדם הדורש את תשומת ליבו. נחיריו פתוחים לרווחה וקצב נשימותיו תקין. כל הווייתו כולה משתוקקת לחוויית השינה, אך נפשו בו בוגדת. הוא לא מצליח להירדם, והכול באשמתה.

התהפכתי ימינה, התהפכתי שמאלה, לבטן, לגב ושוב לבטן. פקחתי את עייני, העפתי מבט מהיר על קירות החדר ומיד סגרתי, העיקר לא להבריח את תחושת השינה. החלפתי בין הכריות שעל מיטתי, ואפילו זייפתי פיהוק עמוק כדי להטל בנפשי. אבל זו אינה משתפת פעולה. אני את חלקי בהכנה לשינה מלאתי, כל שנותר לה הוא רק לקרוא לגברת שינה. אין כרוך בכך קושי ולו מאמץ, אלא, נצנוץ קל בערוץ הנפשות, ובשניות נמחצת גברת שינה בין התריסים הפתוחים במיוחד בשבילה. לאחריו מגיע פטפוט קל בין השתיים, ועוד לפני שאני מספיק לפהק שוב, גברת שינה מעבירה לטיפה רכה על המצח ואני נרדם. התפקידים הם ברורים, אני מכין את הגוף לשינה, מטלה מסובכת פי כמה והיא רק צריכה לקרוא לגברת שינה. עליי לסגור את התריסים ולהשאיר חרך, לנעול את דלת הכניסה, ללבוש בגדי שינה, להקפיד על סדינים טריים, כריות תפוחות, סמיכות נעימות, להשביע כל רעב קל, להקפיד להתרחץ היטב, לצחצח שיניים, להטיל שתן לפחות פעמיים, לשכב במיטה, לעצום עיניים, ולהתיר לנשימותיי דרכי מעבר חופשיות. ואילו היא, צריכה רק לשנייה להפעיל את כוחה ולסמן את קוד השינה בערוץ הפתוח, ובזה תם תפקידה. לאחר שעתיים של ניסיונות כושלים התיישב ג'ון על מיטתו, מיואש. גברת שינה אצלו כבר לא תבקר בזמן הקרוב.

גברת שינה באמת לא הגיעה באותו היום, במקומה הגיעה סולי. "אתה זה הגבר שמחפש מדריך נפשות?",
"כן" עניתי בפליאה.
"ומדוע אדוני, אפשר לשאול?",
"אני רוצה לעבור מסע בעולם הנפשות, לראות מה באמת פספסתי בחיי, ולכתוב על זה, למען הדורות הבאים. אקרא לזה "המדריך לבחירת נפש האדם", ואולי, אם ישכילו לקרוא, יחסמו את הדרך בפני הנפשות הרעות, האנוכיות, הצבועות או השקרניות. את מבינה? זאת השליחות שלי, לגרום לבני האדם לזכות בנפשות המעולות ביותר."
"אני מבינה. ואדוני מוכן למסע?"
"אינני יודע, רציתי לשאול את המדריך כשאמצא אותו, מה בדיוק צריך להכין. אולי תוכלי להמליץ לי על אחד?"
היא הושיטה את ידה קדימה והתקרבה אליו מרחק של לחיצת יד. "נעים מאוד, סולי". ג'ון הופתע לגלות שסולי היא המנהלת של "המסדרון העליון", כול הנפשות שלבסוף מסיימות את מסען ומגיעות לתוך גוף עוברות דרכה. היא בודקת, מעריכה את טיבן ומשפצת. משרטטת להן מסלול מסע מדויק, שבסופו הן צריכות למצוא אדם מסוים, ביבשת מסוימת, שחי בארץ מסוימת, ברחוב מסוים וישן במיטה מסוימת. הן לא מקבלות תמונות, או כתובת מדויקת אלא צריכות להסתמך על הרגש.
"אז אתה בא? זמננו קצר מאוד, כפי שאתה יודע, הזקנה לא מאחרת, ואם אתה רוצה עוד להספיק לכתוב מדריך צריך למהר. אנחנו צריכים ללכת בדרך המעגלית לכל הכיוונים."
"ללכת לכל הכיוונים? מה זאת אומרת? זה לא הכל נמצא למעלה?"
"לכל הכיוונים, 4 מסדרונות שונים, שאלות בהמשך, עכשיו הולכים, קודם למטה". הם התחילו מהסוף. כי לטענת סולי "הסוף יותר פשוט מההתחלה". "עכשיו שמע, אני מדברת, אתה מקשיב, אין זמן עכשיו לכתוב, כותבים בסוף". היא הורתה לג'ון להיכנס למיטתו, לעצום את עיניו והכי חשוב ברגע הראשון לא להתנגד לזה, רק אם זה ימשיך להיות לא נעים.
ללא הסברים למה עליי לצפות, זינקתי למיטתי ועצמתי את עייני. נלהב ומתנשף המתנתי לליטוף, משב רוח, מלאכים, פיות או כול ייצור קסום אחר שייקח אותי לשם. אבל כנראה ראיתי יותר מידי סרטי פנטזיה, כי אף אחד מהם לא הופיע. בעצם, אף אחד לא צריך להופיע, זה המסע שלי, אולי אני צריך למצוא את הדרך? מחשבות החלו מתרוצצות בראשי, מנסה לדמיין את הדרך למטה, לשם שינוי ללא מפלצות או מכשולים, מוארת ומזמינה. בעודי מפנטז הרגשתי נגיעה מאחורי אוזני ולאחריה קור כחול בעצמותיי, שהחל מחורי אוזניי עד לקצות ציפורניי רגליי, הייתי בטוח שאני מת. פקחתי את עייני. הבטתי לשמאלי, שם הייתה סולי ועיניה מביטות בי. "אדוני? אדוני? אתה שומע אותי? אתה לא מת." שכבנו על מיטתי, אני וסולי, סביבנו מפוזרים חפצי במקומם הטבעי, תחת ראשי כרית, מעליי התקרה, הנורה האדומה דולקת הכול נראה בנאלי למדי. "אדוני?" פלטתי צפצוף מביך, "עשינו זאת, הצלחת לא להתנגד, אינני יכולה להסביר מה עשיתי, אבל אם תביט קדימה, ואינך צריך לקום, אז נוכל להתחיל".
הפניתי את מבטי לכיוון השני, מולי ריחפו באוויר 4 עיגולים קטנים, שלושה כסופים ואחד זהוב, מסביב לצווארי הופיעה שרשרת וממנה תלוי עוד כדור זהוב קטן יותר. לפתע אמרה סולי "גע בכדור הכסוף",
"באיזה מהם?"
"אין זה משנה, פשוט גע".
הושטתי את ידי אל עבר העיגולים המרחפים. עדיין מתלבט באיזה מהם לגעת, פרסתי את אצבע יד ימין לפנים, מתקרב מרחק סנטימטר מהכדור הימני, נוגע לא נוגע ואז הופ! כל הכדורים פרט לתחתון זינקו כלפי מעלה, מרחק מה, שהוציא אותם מטווח נגיעתי. קצת מבוהל, ניסיתי לגעת בכדור הנותר אלא שגם הוא החליט להקשות את משימתי. קירבתי אליו את ידי והוא התרחק. התרוממתי על רגליי, עומד על מיטתי, מותח את עורי לכיוון הכדור החמקמק. עוד פסיעה ועוד פסיעה אך הכדור מתרחק לאחור. עוד פסיעה ועוד צעדון וזהו נגמרה המיטה. אני מפסיד במרדף אחר העיגול הכסוף, ומוצא את עצמי צונח ממיטתי אל עבר הרצפה. אלא שבמקום להיחבט ברצפה אני נבלע בתוך השתקפותי המבוהלת במראה ערמומית שהייתה העיגול הכסוף.

בעוד ג'ון נופל ממיטתו נמתח הכדור הכסוף לכול עבר, עד שכיסה את כול רצפת החדר. במקום להיחבט ברצפה, הוא ניפגש לראשונה עם השער ל"מסדרון הסיום". הוא נבלע ברצפת חדרו,
ולאחר זמן לא ידוע, מצא עצמו במקום זר לא רואה או שומע דבר. מעט מפוחד נעמד על רגליו מנסה להתעשת, כאשר לפתע פילח את ראשו כאב חד וקצר.

"ראה, לא הייתה דרך אחרת. איזה אדם שפוי בדעתו היה קופץ לתוך כדור כסוף בקוטר של מטבע? רק מטורף, אבל עשינו זאת!". שמעתי את סולי בתוך ראשי, כמחשבה ולא דרך אוזניי. פקחתי את עייני אך לא ראיתי דבר וחצי דבר. ניסיתי למשש את סביבתי אבל מאומה לא היה שם. "סולי?" ניסיתי לצעוק אבל לא נפלט הגה.
"שמע, אני יודעת שאתה שומע אותי כקול שמדבר מתוכך, אבל אני בחוץ, אתה חייב להאמין לי. אתה נמצא במימד בו חושייך עמומים, אל תיבהל. אנחנו מחכים, קבעתי עם סטאנלי, הוא כבר צריך להגיע". בזמן שחיכינו סולי סיפקה הסברים. הנפילה לכדור הכסוף לקחה אותנו ל"מסדרון הסיום". זה המסדרון האחרון שאליו מגיעות הנפשות, אחרי שמילאו את תפקידן בעולם שלי. הן עמוסות מידע ורגשות, רובן עייפות מן המסע הארוך, לכן המקום האחרון שהן צריכות להגיע אליו זה למטה. פשוט לעזוב הכול וליפול, שדוני המסדרון התחתון כבר ינתבו את מסלולם וימשכו אותם למקום הנכון. אין כאן צורך בכוח כבידה, או בחושים, אלא להיפך, הנפשות משתוקקות להסיר מעליהן כול זכר לכך ולהשתחרר. לכן, במסדרון הסיום מזדרזים לנטרל כול השפעה חושית, וזה מה שהרגשתי כשנחתתי שם.

המתנו שם מספר דקות, סולי בתוך ראשי ואני חסר החושים, חיכינו לסטאנלי. סטאנלי היה הנפש היחיד בעל יכולת החזרת החושים. הוא הגיש לי 3 פרוסות פאי. פרוסת "פאיסנס" שתחזיר לי את חושיי לזמן קצוב. פרוסת "פאיביס" שתעניק לי את יכולת ראיית הדברים עצמם, ופרוסת "פאישפס" שתעזור לי בהבנת שפת הנפשות. נגסתי בכול אחת מן הפרוסות. אט אט שבה אליי שמעתי, התבהרה ראייתי, ולפתע נוכחתי לראות שאנו מוקפים מכול עבר בנפשות עסוקות. אלפי נפשות התרוצצו סביבנו ללא מנוח, נכנסות ויוצאות מתוך דלתות צחות. משוחחות בניהן, מחליפות חוויות על החיים, משליכות מעליהן את טרדות היומיום וצוחקות. הבטתי סביב, מחפש את דלתות הכניסה והיציאה של המסדרון, אולם ללא הצלחה מרובה. מהופנט מהמתרחש סביבי, פניתי אל סולי מבקש הסברים.
"ברוך הבא ל"מסדרון הסיום", עכשיו אנחנו יכולים להתחיל. זמננו מוקצב, השפעת העוגות תפוג בעוד 3 שעות. הכי טוב שנעזר בכלי תחבורה". עוד לפני שסיימה סולי את המשפט הופיע הכדור הזהוב. הוא התפצל לארבעה כדורים קטנים שהפכו לשני זוגות נעליים.

השניים מיהרו לנעול את כלי התחבורה ויצאו לתור את "מסדרון הסיום". היה זה מראה מהפנט. תחילה, נשאו אותם הנעליים הזהובות לשער הכניסה, שהיה מרוחק מרחק מה ממקום נחיתתם. ג'ון תר אחר ידה של סולי ככול שהתגברה מהירות הנעליים. במשך דקות ספורות הם חלפו במהירות על פני טורים של אלפי נפשות תשושות, ג'ון המום מעט מן המתרחש החל מריץ במוחו כיצד יתאר זאת במדריך שעתיד להיכתב. הוא התקשה לברור בין אוצר המילים שהסתער על מוחו, מנסה לספוג כל חיזיון קל שנמרח אל מולו. ג'ון העביר את משקלו לאחור, בנסיון שווא להאט את קצב התנועה, אולם הנעליים האיצו את מהירותן. אט אט אזלו הטורים הארוכים, נעלמו ממראית עין אלפי הנפשות, ורק בודדות נראו באופק. סביב כבר לא נפתחו ונסגרו דלתות וג'ון הרגיש שההתחלה רחוקה עוד יותר מן הסוף.

סולי הקישה באצבעותיה והנעליים החלו מאבדות מהירות. הדרך החלה להתבהר, סביב ניתן היה לראות מה שנדמה כקירות דמויי משי לבן מבריק ומלטף. הם נעצרו בשער הכניסה של "המסדרון התחתון". השער היה פתוח לרווחה ללא אפשרות נעילה. "ג'ון, זה הזמן לאמץ את הזיכרון, זאת ההתחלה של הסוף. הבט למעלה, אלו הן קשתות הזוהר." הרמתי את עיניי אל על עד שנתקלו במה שנראה כעשר קשתות זכוכית נוצצות. לא נראה זכר לחיבור בניהן והן ריחפו באוויר קלות כנוצה. נוגעות לא נוגעות הן נעו לכל הכיוונים, כאילו היו לוחשות את הדרך לנפשות שעתידות להגיע. מראה הקשתות הסיר כול דאגה מליבי.
מרגיש טוב אהה? שאלה סולי וחיוך רחב נמתח על פניה. הקשתות שואבות אנרגיה שלילית. הן מזהות טרדות בולטות ולא מאפשרות את כניסתן, על מנת לא לערער את תהליך טיהור הנפש, כעת, הן שואבות גם מהנפש שלך. אל תפחד, הן לא גורמות לשכחת החוויות, הן לא גורמות לשכחה כלל. תפקידן הוא להתחיל בטיהור קל של הנפשות הנכנסות, הטיהור הכבד נעשה בהמשך. גם לשם נגיע.
אט אט חלפו על פני נפשות רבות, מיד בשעה שחלפו תחת קשתות הזוהר הבחנתי שהן הופכות צלולות יותר. זרם הנפשות לא פסק לרגע, כולן ממהרות להשלים את המעגל. סולי הסבירה כי חלקן מבקרות כאן בפעם הראשונה, חלקן כבר מכירות והיא אפילו הצליחה לזהות גם כמה נפשות ותיקות. רציתי לעצור אחת לשיחה, לדלות ממנה מידע למדריך, אבל לא ידעתי כיצד לגשת ובאיזה שפה לדבר. סולי, לחשתי בכדי לא להפר את השלווה, אפשר לדבר עם אחת מהן? לא ג'ון הנח להן נמצא נפשות אחרות לתחקר, עדיף במסדרון אחר. כעת בוא, נצטרף לגל הנכנס, נראה איך הכול פה עובד.

הם השתלבו בגל הנכנס, מתאחדים בזהירות עם הזרם. הפעם עברו את הדרך במהירות הנפשות, מה שאפשר לג'ון לקלוט את המראה סביב. לכול אורך הדרך נראה המסדרון כאותו משי לבן נקי, ללא חלונות או פתחים. אחת אחת האטו הנפשות את קצבן והצטרפו לטור ההמתנה. סולי וג'ון השתלבו בטור הארוך ממתינים בכניסה לחדר הראשון.

החדר הראשון
הטור התקדם לאיטו וג'ון ראה כי הדלת הולכת ומתקרבת. בכול פעם שהדלת נפתחה הוא ניסה להציץ פנימה ולגנוב מבט במתרחש, אך כול התהליך התבצע בשקט מופתי והדלתות נסגרו במהרה. לא עבר זמן רב עד שהשניים נכנסו לחדר שעל דלתו השלט 1.1. החדר נראה כאולם הקרנות פרטי, כורסא אדומה, שטיח לבן ומסך בינוני שריחף בחלל החדר. נמשכתי אל עבר הכורסא, בעודי מתיישב סולי נעמדת לצידי. ישרתי מבט אל המסך, ממתין לראות מה יציגו. חלפו מספר שניות ודבר לא עלה. הבטתי בסולי, היא שתקה, הבטתי במסך ומאומה לא קרה. נו, אז מה אמור לקרות פה בחדר? שאלתי את סולי. אני חושבת שהמסך קצת מבולבל, הוא מחפש נפש בסיום התהליך, אבל הנפש שלך עדיין לא בשלב הזה, ואני לא בדיוק נפש מלאה. אם הייתה נוכחת בחדר נפש שכעת סיימה את תפקידה בתוך גוף גשמי, המסך היה קולט את נוכחותה, ואז היא הייתה חולקת איתו את זיכרונותיה. כדי להשלים את תחילת סוף הדרך כל נפש צריכה להתבונן על עצמה מחוצה לה, וכאן נכנס המסך. תפקיד המסך להקרין את תקציר מסעה של הנפש, מרגע יציאתה את המסדרון העליון ועד הגורם שהביא אותה למסדרון התחתון. זוהי הקרנה פרטית, ואורכה שונה מנפש לנפש. לאורך ההקרנה, כל נפש עוברת תהליך מסוים בו היא משלימה או דוחה את הרפתקאותיה, או שהיא עוברת תהליך פרטי אחר. בכל אופן, אי אפשר להצטרף להקרנה של נפש אחרת, ובשלב הזה עדיין לא ניתן לצפות בסרט שלך. ולפני שאתה שואל אותי מדוע בעצם החדר לא סחף אתנו החוצה, אני חושבת שזה בגלל שהוא הרגיש נוכחות מסוימת אבל לא הצליח לזהות אותה. בוא, נפנה את המקום אנחנו מעכבים את הטור.

השניים יצאו מן החדר, ג'ון מתעכב מאחור, מגניב מבט נוסף אל עבר החדר. מנסה לתעד בפנקסו את חווית החדר שמספרו 1.1. המסך המעופף, הכורסא, ואת החוויה שעתידה לבוא לאחר מותו. מעניין יהיה לראות את חיי מבחוץ, חשב. מעניין מה נפשי תקבל או תדחה ללא עול גופי הזקן. הם חזרו אל המסדרון הלבן, חולפים על פני אלפי דלתות שמספרן הראשון הוא 1. ג'ון הבחין כי על הדלת השנייה תלוי המספר 1.2 השלישית 1.3 וכך הלאה עד 1.999. לפתע החל תור חדש של נפשות, והתחלף צבע הקירות. כעת הם נכחו במסדרון הצהוב, ממתינים בכניסה לחדר מספר 2.

החדר השני
שוב מצא עצמו ג'ון עומד בתור ארוך של נפשות, הפעם עוד יותר חסר סבלנות. שוב היה מציץ בכל פעם שנפתחה הדלת מסוקרן לראות מה מתרחש בתוך חדרי המסדרון הצהוב. להפתעתו הנעימה התור במסדרון שצבעו הצהוב התקדם מהר יותר מהמסדרון הראשון שפגש, הנפשות היו נכנסות פנימה במהירות רבה ויוצאות מן העבר הרחוק של המסדרון. תורם של ג'ון וסולי הגיע במהירות והשניים עברו את סף הדלת שמספרה 2. ג'ון החל סוקר את האולם הגדול שנפרס אל מולו. באולם, נדמה כי אין סוף לו, התפרסו אלפי ארוניות אחת על גבי השנייה עד לתקרה הבלתי נראית. בחדר זה כל נפש הייתה מקבלת ארונית, מקום פרטי משלה לשמור בו את הדברים המוחשיים אליהם נקשרה, "מזכרות מעולם בני האדם" כינתה זאת סולי. קול טריקות הארוניות הדהד באוויר ללא מנוחה, הנפשות התעופפו בחדר, לכל אחת ארונית אחרת לוחשת בשמה וזו ורק זו שומעת את קריאתה. הנפשות התשושות לא התמהמהו רבות בחדר, הן דחסו לתוך שק את חפציהם ודחפו אותו לתוך הארונית. ארונית אחת לכל נפשת ייחודית אחת.
סולי וג'ון המשיכו מתקדמים לאורך האולם הגדול מבלי לראות את סופו. סולי, אמר ג'ק, גם לך יש ארונית במסדרון הצהוב? לי אין ארונית, למרות שיש חפצים שאני קשורה אליהם ובחרתי להביא איתי. יש לי חדר משלי, שעוד נגיע אליו בהמשך, שם אראה לך איזה חפצים מעולמך חבקו את ליבי.
הנפשות יכולות לשוב לכאן מתי שהן רוצות, כדי לראות את חפציהן? לא ג'ון, הן יכולות לשוב ולראות את חפציהן בפעם הבאה שיעברו במסדרון הסיום, ובמקרים מיוחדים אני מאשרת מעבר נוסף. כל נפש מקבלת ארונית אחת בלבד, כך שהיא צריכה לחשוב אילו חפצים חשובים לה ביותר וכאשר נגמר המקום בארונית עליה להיפטר מחלק מהחפצים ולפנות מקום חדש. המסדרון הצהוב איננו מחסן ואנו מקפידים לא להפוך אותו לכזה, המטרה היא להקל על הנפשות בסיום דרכן, והמחשבה שהן אינן צריכות להשאיר את כל עולמן מאחור מלווה בהרגשת הקלה. אל תדאג, ההחלטה מה להביא איתן ומה להשאיר מאחור איננה גורלית במיוחד, הן עוד עתידות לשכוח כי הביאו דבר מה.
השניים יצאו את חדר מספר 2, ג'ון מציץ בשעונו. חלפו שעתיים מאז החל את הביקור בעולם הנפשות והוא חש כי העייפות מדגדגת את עפעפיו. לא להיכנע לעייפות, לא להיכנע לעייפות החל ג'ון משכנע את עצמו ומשפשף את עיניו כדי להעביר את הרגשת הדגדוג הטורדני. ג'ון מתח את גופו לכל הכיוונים מנער מעליו את התשישות ועוד לפני שסיים תפסה סולי את ידו השמאלית והשניים החלו עפים אל עבר החדר הבא.
החדר השלישי
הדרך אל החדר השלישי הייתה קצרה במיוחד, צבע המסדרון התחלף לסגול. ג'ון שהיה כבר רגיל למהירות הנעליים לא חש עוד פחד והצליח ליהנות מן הדרך, ואף להרפות מעט את אחיזתו בידה של סולי. הם חלפו על פני כל המסדרון ללא עצירה בכניסה לחדרים, ג'ון לא הבין מדוע, אבל אז נזכר כי סולי ביקשה ממנו בתחילת המסע לא להתנגד, והחליט להמתין לעצירה הקרבה מבלי להתערב. הם נעצרו בסוף המסדרון הסגול, וג'ון היה עתיד להבין כי זהו גם קצה מסדרון הסיום.

ג'ון, זה הסוף של מסדרון הסיום, אמרה סולי. תסתובב, הבט על הדרך שעברנו, כי לא נוכל לחזור לטייל במסדרון הסגול, אסור לך לבקר שם כעת. המסדרון הסגול הוא המסדרון העוצמתי ביותר מבין חלקיו של מסדרון הסיום, הסבירה סולי. המסדרון הסגול מכלה כל זכר לדברים המוחשיים, אותם הדברים שמביאות איתן הנפשות בסוף המסע ומאפסנות אותם במסדרון הצהוב. אנו מרשים הבאה של דברים מוחשיים כדי להקל על הנפשות את מסען, אך, הם אינן יכולות להמשיך את הדרך שלהן בלי להתנתק מהם. אי ניתוק מן הדברים המוחשיים, גורע מטבען של הנפשות, שהוא היותן נצחיות, ואילו הדברים המוחשיים מתכלים. אם הן נשארות תלויות בדבר מה מוחשי זה מונע מהן את האפשרות להפוך למעולות ביותר, אותן הנפשות שאתה מחפש בדיוק. אולי תזכור זאת כך, הנפשות הופכות למעולות ביותר בגלל שהן לא זמניות, כי המוחשי מתכלה והמתכלה זמני ואילו הנפש היא נצחית. אם נעצור שם, יש סיכוי שהמסדרון הסגול יפעל גם עלייך, אבל במקרה שלך, התוצאה לא תהיה נעימה, עוד תגיע לשם בהמשך הדרך, אין סיבה למהר.

ג'ון הסתובב להביט על סופו של המסדרון הסגול, למרות שלא הצליח לקלוט פרטים רבים, שינן במוחו שוב ושוב את הסברה של סולי על תפקיד המסדרון הסגול, כדי שיתאר אותו בצורה הברורה ביותר במדריך שעתיד להיכתב. הצצה מהירה בשעון, גילתה לג'ון כי חלפו שעה ועשרים דקות מאז החל את מסעו בעולם הנפשות, ושאלות רבות עוד התרוצצו בראשו. "בוא, אנחנו ממשיכים למסדרון הבא", סולי אחזה בידו של ג'ון והם המשיכו את מסעם בדרך המעגלית.

מסדרון שמאל
בדרך למסדרון שמאל לא הופיעו הכדורים הכסופים, האמת היא שג'ון היה רדום כל הדרך, ולא מבחירה. המעבר בין המסדרונות הוא חוויה קשה מידי על הגוף האנושי, וכדי להגן על ג'ון סולי החליטה שהם יעברו למסדרון הבא לא כדרך הנפשות. לאחר שהשלימו את המעבר סולי הסבירה לג'ון את מהלך העניינים. "המסדרונות מושכים את הנפשות לתוכם, כל מסדרון הוא בעל שער כניסה ושער יציאה, והשערים בניהם מקושרים. שער היציאה של מסדרון שמאל קשור בשער הכניסה של המסדרון העליון וכך גם השאר בתנועה מעגלית. שערי הכניסה הם בעלי תכונת היניקה הכפולה. ברגע שנפש מגיע לסיום התהליך במסדרון בו היא נמצאת, כל שעליה לעשות הוא להתקרב לשער היציאה וכוח היניקה כבר יוביל אותה לתחנה הבאה, למסדרון הבא או לעולם המוחש. שער היציאה של המסדרון העליון אינו מקושר לשער כניסה מסדרוני, בסופו של מסדרון זה הנפשות יוצאות מהדרך המעגלית בדרכן לגוף המיועד להן. שערי הכניסה של כל המסדרונות הם בעלי יניקה כפולה, בחלקם יונקים משער סיום ובו בזמן יונקים את הנפשות שמגיעות מהעולם המוחש. כל הנפשות שעוברות במסדרון ימין ומסדרון שמאל חייבות לעבור שוב דרך המסדרון העליון בדרכן חזרה לגופן. ובנוסף לקשר המעגלי, קשר ישיר מתקיים בין שער היציאה של מסדרון הסיום לבין שער הכניסה של המסדרון העליון. פעולת היניקה עוצמתית ומיועדת לנפשות ואל-נפשות בלבד, כמוני, אילו שאינם נפשות יתאדו במעברים. זו בעצם ההגנה היחידה שיש לדרך המעגלית בפני אורחים לא רצויים. בתהליך האידוי הטפיל הופך למעשה לנפש, וזו מוצאת את עצמה נמשכת אל עבר שער הכניסה של מסדרון הסיום. נפשות בסיבובן השני והשלישי כבר יודעות מה גורלה של נפש סקרנית, אז הן אינן מתירות לגוף לנסות לפלוש לדרך המעגלית טרם זמנו1. לעיתים רחוקות ניצפת נפש בתולית שמנסה להסתנן לזרם, ובמהרה היא מבינה מה עלה בגורלה". עד כאן הסברים מבלבלים, בוא ג'ון, נסייר במסדרון שמאל.

מסדרון שמאל נראה שונה ממסדרון הסיום. הוא היה עגול, נטול חדרים, והדבר היחידי בו הצליח להבחין ג'ון, הוא אלפי מנורות תלויות על התקרה, המטילות את אורן על רצפת המסדרון בצורת עיגול. בחלל החדר היו עשרות בודדות של נפשות, וגם זרם הגעתן היה איטי יותר בהשוואה למסדרון הקודם.
"אז מה קורה כאן?" שאל ג'ון. השניים נעמדו בצד החדר, מתבוננים על המתרחש בשקיקה, וסולי החלה מציפה במידע חדש.
מסדרון שמאל הוא אחת מנקודות היציאה/כניסה שניתנות לנפשות בזמן שהן משויכות לעולם המוחשי. כל נפש, יכולה להחליט שהיא מעוניינת בתיקון עצמי, והמסדרונות הללו עוזרים לה לבצע את התיקון ולחזור לאדם שאליו היא שייכת.
"מה זאת אומרת? הנפש שלי יכולה להחליט שהיא רוצה לתקן את עצמה, אז היא יוצאת ממני לזמן מסוים, עוברת במסדרון שמאל וחוזרת אלי משופרת?"
כן, בדיוק. לכל נפש ניתנות 2 נקודות יציאה/כניסה במהלך מילוי תפקידה, אין זמן ספציפי ליציאות הללו, כל נפש בוחרת לעצמה את נקודת היציאה שלה, אך כולן צריכות להיכנס שוב לאדם לאחר לא יותר משינת לילה אנושית אחת. הנקודות הללו פתוחות כל הזמן. נפש שאינה מוצאת צורך בתיקון, בכל זאת עוברת פעם אחת דרך מסדרון שמאל, כדי להכיר את המסלול לכאן, למרות שכל נפש, גם אם אינה מודעת לכך, יודעת איך להגיע למסדרון השמאלי. ולעיתים רחוקות, רחוקות מאוד, הנפש אינה מצליחה לעבור תיקון והיא מוצאת את דרכה למסדרון הסיום.
"מתי הנפש שלי יכולה לצאת ממני?"
התיקון מתבצע תמיד כשאתה ישן, ככה אתה כלל לא מרגיש את יציאתה וחזרתה של הנפש. לעיתים אנשים מרגישים בשינוי כלשהו בחייהם, אבל הם לא יודעים איך זה קרה.
סולי סיימה את הסברה והשניים החלו מטיילים בין האורות שבמסדרון. ג'ון הבחין שהנפשות נכנסות למסדרון ונעצרות תחת אלומת אור. מרגע עצירתן התחלף גוון האור לכל מיני צבעים. ג'ון לא הצליח להבחין בחוקיות כלשהי בשינוי הצבעים. רוב הנפשות לא התמהמהו רבות תחת אלומת האור, ברגע שצבעה נהפך שוב לבן, החלו הנפשות מתקדמות אל עבר שער היציאה.
"בוא ג'ון, חייבים להמשיך הלאה". ג'ון הביט בשעון, מופתע לגלות כי מתחילת המסע חלפו שעתיים ועשרים דקות. ובמהרה, השניים התקרבו לשער היציאה של מסדרון שמאל. נעצרים מעט לפני נקודת היניקה.

המסדרון העליון
"הגענו להתחלה, כאן אנו נולדות כל פעם מחדש! טוב אולי לא ממש נולדות, אלא מקבלות מסע חדש, אדם חדש לשמש לו כנפש. אני אחראית על תפקודו התקין של המסדרון העליון". ג'ון נזכר בקשר הישיר בין שער היציאה של המסדרון התחתון לשער הכניסה של המסדרון העליון, ורק עכשיו הבין מהו המסלול המעגלי ומדוע קיים קשר מיוחד בין הסוף להתחלה. הנפשות שמסיימות את מסען במסדרון התחתון מגיעות בקו ישיר למסדרון העליון. עכשיו, הן כבר מוכנות לצאת למסען ולחפש את האדם הספציפי שבמחיצתו הן עתידות להעביר את זמנן על פני העולם של בני האדם. ג'ון הבחין שכל נפש מקבלת כוכב קטן, בגודל של תפוח, וכשהיא פותחת אותו, קופץ החוצה כדור זהב נוצץ שנמס בתוך הנפש ואז, תוך שניות ספורות, השניים נעלמים. לאחר שהעיף מבט בשעונו, ביקש ג'ון להמשיך למסדרון ימין, כדי להשלים את כל הדרך המעגלית, והשניים החלו מזדרזים לכיוון פתח יציאה חלופי מהמסדרון העליון. אך היה זה מאוחר.

בחלוף שעתיים וחמישים וחמש דקות החל ג'ון להרגיש כי חושיו מתקהים. המסע שלו עומד להסתיים. בלית ברירה הם התיישבו באמצע הדרך המעגלית. בעוד חמש דקות בדיוק תסתיים השפעת העוגות, וג'ון יאלץ לחזור לביתו טרם השלים את ביקורו בארבעת המסדרונות השונים. בכתיבת המדריך הוא ייאלץ להסתפק במחזות הנדירים שניכרו בדרכו. ג'ון הסתובב אל סולי, מבקש לגרד עוד פיסות מידע אחרונות כדי להשלים את התמונה.
איך אתה מרגיש? עוד כמה דקות יאבדו חושייך בשנית, ואז ניפרד.
מה קורה במסדרון ימין?
מה היית רוצה שיקרה שם?
אינני יודע, ספרי לי את….
אין מילים להוסיף, הרי, ראית בעצמך. אני כמעט ולא עשיתי דבר. הכפור שהרגשת בתחילת הדרך, היה זה רגע ההתחברות שלי לנפשך, על מנת שאוכל למממש את פנטזיית המסע שלך. כל אחד מכם, בני האדם, הוא בעל פנטזיה אישית ונפש ייחודית. במילים אחרות, אני מנסה שתבין כי כל נפש שואפת להיות המעולה שבמעולות, רק אם יאפשרו לה. באמת, לא עשיתי דבר. המסדרון האחרון, שחרג מזממנו, כלל לא חרג. הוא לא קיים, בנתיים, מכיוון שלא השלמת את הפנטזיה שלך עד סופה. לא תכננת לנו מסלול ללכת בו. התשובות, אם טרם הבנת, הן פרי תבונתך, השאלות שנותרו פתוחות, כנראה כך יישארו. ראה, מעולם לא הבנתי את החיפוש הפסיכוטי של בני האדם אחר הסופים, הרי אי אפשר באמת להתכונן לזה….שחררו, תנו מנוחה, חיו, חיו טוב.
בעודה מדברת, ראייתו של ג'ון היטשטשה, סולי נשמעה מרוחקת וג'ון הרגיש את קריאת הבית. קולה של סולי כבר לא נשמע ומול עיניו הופיע הכדור הזהוב. בשניותיו החושיות האחרונות הצליח ג'ון לקרוא את שפתיה של סולי שהנחתה אותו לגעת בכדור ולהחזיק את השרשרת, "צריך לסגור מעגל כדי לחזור הביתה", נשמע קולה מהדהד בראשו.

החזרה
מבולבל מן המסע, ובמיוחד מסופו, התיישב ג'ון על מיטתו הנאמנה. למרות שהחלה משתלטת עליו עייפות כבדה, הוא החליט להתחיל בכתיבת המדריך. מחשבות החלו מתרוצצות בראשו, כיצד יעלה על הכתב את מה שעבר, כדי שיהיה זה המדריך המוצלח ביותר. למרות שלא היה לו ברור לגמריי, אם המסע אכן היה או לא היה, ומה בדיוק התרחש שם, הוא החליט בכל זאת, לנסות לכתוב מה שיעלה בזיכרונו הרעוע.
ג'ון התיישב אל שולחנו, מגשש למצוא את משקפיו, איזו עט לכתיבה ומחברת שורות. תחילה החל משרטט בידיים רועדות את הדרך המעגלית.

הדרך המעגלית:

חבריי לעולם אני מכריז בזאת על תחילתו של הפרויקט האחרון בחיי, כתיבת המדריך שילמד אתכם איך להפוך את הנפש שלכם למעולה שבמעולות. נתחיל במסלול הדרך המעגלית שהיא דרכן של הנפשות. כל נפש עוברת בדרך זו, בדרכה אל גוף, בסיום תפקידה ולעיתים גם בעת מילוי תפקידה על כדור הארץ, ניתנת לה האפשרות לבקר בדרך המעגלית להשתפר ולחזור ארצה. הדרך המעגלית מחולקת ל-4 מסדרונות שונים. אנסה לתאר כל מסדרון. המסדרון העליון, שבו עברתי דווקא בסוף המסע, זהו המסדרון שבו עוברות הנפשות שינויים אחרונים ומקבלות הוראות לפני יציאתן לחיפוש אחר האדם המיוחד שממתין להן. המסדרון התחתון, שבו ביקרתי ראשון, זה המקום שאליו מגיעות הנפשות שסיימו את תפקידן על כדור הארץ, והן עוברות בו כדי להתנקות ולהתכונן שוב למסע חדש. משם, הם עוברות בקו ישיר למסדרון העליון. והמסדרון האחרון שהספקתי לבקר בו הוא מסדרון שמאל. במסדרון הזה הנפשות מקבלות את האפשרות לשפר את עצמן כל עוד הן במהלך מילוי תפקידן כנפש קשורה. קוראים לדרך "הדרך המעגלית", אבל אם הבנתי נכון, אפשר ללכת בה גם בקווים ישרים, אבל איך שלא יהיה תמיד עוברים בעזרת כוח היניקה.

לפתע נעצר, עיניו מכווצות וידו אוחזת בראשו השמוט, בעודו שואף נשימה עמוקה, ניסה להעלות עוד זיכרונות מתאי מוחו האפורים. העייפות החלה גוברת על ג'ון, וחוויותיו החלו מתרוצצות ומתערפלות במוחו. מוטב שתכתוב עכשיו על תהליך השינוי, חלפה המחשבה בראשו, ומה שישכח, יהיה כבחזקת לא היה מעולם. בעודו מנתק את ראשו מאחיזת ידו, הוא נזכר שתהליך השינוי התבצע בעזרת קרן אור שהחליפה צבעים. הוא עצם את עייניו, ולחץ אותן בחוזקה, משחזר את שיחתו עם סולי אודות משמעות הצבעים.

הצבעים מסמלים את השינויים שהנפש מעוניינת לעבור. הצבע הסגול משקיט ומרגיעה את הנפש, הוא הופך אותה למאוזנת ומחושבת יותר. נפשות המבקשות להתחמם לאורו של הצבע הירוק מרגישות כי האדם שלהן זקוק להתחדשות, ולהגברת רגש התקווה, הן מבקשות לרמוז לו כי הגיע הזמן לשינוי. כאשר נפש מבקשת קרן אור כתומה, היא בעצם מבקשת בריאות, וכשהיא מתרחצת לאור הקרן הורודה היא רוצה יותר אושר ושמחה. ולסיום, כשקרן האור מתחלפת שוב ללבן, זה סימן לניקיון הנפש ותיקונה. על יותר מכך, אינני יודע לספר.

מעט מיואש מדלות הפרטים, אך מרוצה מאלו שהצליח להעביר אל הכתב, ג'ון החליט סופסוף לתפוס תנומה קלה, ואחריה, להמשיך בכתיבת המדריך. הוא התרומם מכיסאו, לאחר שכיבה את מנורת השולחן הירוקה, הסתובב לכיוון מיטתו כשלפתע הוא ראה אותה, כשלעצמה, גברת שינה, יושבת על קצת המיטה, מחכה לו, שמנמנה וחייכנית.
רגע לפני שהוא נרדם, הוא שמע קול מהדהד בראשו…