6. ירוק קטלני

"אדוני הנשיא, מדבר אליך שליח שלא תצליח להגות את שמו, אתם קוראים לכל אלה שכמותי – אלון טורקי, ואני אכן מדבר אליך מהמקום שאתם מכנים אסיה הקטנה. בשלב זה אין לנו עניין בתשובתך, נשלחתי לבחון אם הצלחנו להשלים את מסלול ההתקשרות בין עולם הצומח לבין האדם. אני רואה בסיפוק לפי תגובותיך, שסוף סוף מצאנו את הדרך לתקשר איתכם, אתם, אימת כל צומח על פני הכדור המיוסר הזה, אתם שמאות אלפי שנים מבצעים בנו טבח המוני, זוללים אותנו, שורפים, מנסרים ומתעללים בכל דרך שאפשר להעלות על הדעת. בניגוד לשאר החיות על פני הכדור שלנו, אתם מודעים הייטב לטבח הזה ויוצאים מתוך הנחה שמאחר ואנחנו חסרי מערכת עצבים, לא משמיעים קולות ועוד סימנים חייתיים, סימן שאין לנו תחושות. דעו לכם כי כל תא בעולם הצומח הוא ישות, עם רגישות לכאב ממש כמו כל אחד מכם. מוזר עד מאד שמצאתם תשובות לשאלות מסובכות, שהצלחתם לנחות על גרמי שמיים, אבל התגלית הזו, המונחת מתחת לאף שלכם, נעלמה מכם, אז הנה היא לפניך וכדאי שתתחילו להתרגל למחשבה ששלטונכם על הכדור הזה ניגמר, למען האמת נוכחותכם כאן, עתה, היא זמנית מאד, וככל שתשתפו פעולה באורח מיטבי, יפחת סבל הסתלקותו של עולם החי מהפלנטה שלנו."
הנשיא הישן, שזע באי שקט תוך כדי שמיעת מילים אלה מהדהדות במוחו, בעוד החדר עצמו דומם לחלוטין, שמע בהמשכן צרחה צורמנית מאד שהקפיצה אותו בחרדה של ממש למצב ישיבה. סוזן אישתו התעוררה אף היא, "מה קרה?", שאלה "חלמת?" מארגן את עצמו, ניסה להשיב, במקום זאת קם ללכת להתרענן באמבטיה, אלא שצחוק מהדהד שבקע ברורות מעציץ הקקטוס שלימינו החריד אותו. העיף מבט באישתו. "היא לא שמעה", אמר לעצמו. "אני חייב להתאפס, איזה סיוט!"
לא הצליח להירדם. "בעשר יש לי ישיבת קבינט" חזר ואמר לעצמו "מוכרח לחזור לעצמי".
לא צריך היה להיות חד אבחנה במיוחד כדי לראות שכל חמישה עשר חברי הקבינט מתנהגים באורח מוזר, הם מיעטו לדבר, בהו זה בזה, חלקם טרוטי עיניים, מושפלי מבט. אחד מהם פלט, ספק לזה שישב לידו ספק לחלל "אני ישנתי מה זה רע הלילה" והוסיף לאחר אתנחתא קלה, תוך שהוא מוודא שאף אחד מהעוזרים לא שומע אותו "חלמתי משהו דבילי". "משהו על עצים?" שאל מזכיר המדינה שישב לא רחוק ממנו. כל העיניים הורמו בתדהמה, מסתבר שכולם האזינו לאשר נאמר. איש לא פתח את פיו.
הנשיא התעשת ראשון, "אני מבקש מכל מי שאינו חבר קבינט לעזוב ברגע זה את החדר!" איש מחברי הקבינט לא דיבר, בהדרגה התרוקן חדר הישיבות והנשיא פתח ואמר: "אני מבין שכולנו עברנו חוויה לא נעימה הלילה" כולם בהו בו, "מי לא?" שאל הנשיא. איש לא הגיב, ואז הוא הוסיף: "אין כל ספק שגורם עוין, מתוחכם ביותר, מצא את הדרך להשיג מטרות שאין לי, ברגע זה, כל שחר באשר למהותן, ברור כי מדובר פה על הכרזת מלחמה, על כל המשתמע מכך, וברור שעלינו לזהות את הטכנולוגיה בעזרתה חדרו גורמים אלה לתוך מוחותינו, וכפי שאני מבין, שידרו לכולנו את אותו המסר. נשמע הינהון כללי. "אי לכך" המשיך הנשיא "נקפיא בשלב זה כל דיון בכל תחום אחר. אני מבקש לא לחשוף מילה אחת מאשר דובר כאן. יש למצוא דרכים חשאיות לברר אם ההתקפה עלינו פגעה גם באנשים שאינם שייכים לקבינט. עקב האופי החריג של ההתקפה, אני מבקש שכולכם תראו את עצמכם כקבינט ההגנה שלנו, כשהדגש, כמובן, צריך להיות לזהות את התוקף ואת השיטה." דיון קצר והזוי מעט התקיים לאחר דברי הנשיא, אך לא עברה שעה מתום הישיבה עד שתחנות טלוויזיה ורדיו ברחבי המדינה החלו לשדר ידיעות תחת כותרות מוזרות כמו: "צמחיית כדור הארץ הכריזה מלחמה על האנושות!"
במקביל לשידורים אלה החלו להגיע למרכזי התקשורת ידיעות מרחבי העולם. היה ברור שהנשיא והקבינט לא היו היחידים שהותקפו. הטלפונים קרסו מעומס שיחות, כל קווי החירום הופעלו. האינפורמציה שזרמה מאזורי עולם שונים לא הייתה אחידה כלל וכלל. מארגנטינה דווח כי הממשלה קראה לכל התושבים, באופן מיידי לשרוף את כל צמחי הנוי אשר בבתים, לעקור שיחים הקרובים לבתי המגורים, להעלות באש מיד את תכולתן של חנויות פרחים ומשתלות נוי. הציבור הנדהם סירב לשתף פעולה, אבל סירוב זה הלך והתפוגג ככל שהחלו לזרום מרחבי העולם דיווחים המאשרים את בואה של מה שכונה בתקשורת "המתקפה הירוקה".
בארצות הברית ובמרבית מדינות המערב קראו השלטונות לאזרחים שלא להיכנס לפאניקה ולהמשיך את חיי היום יום כרגיל. לעומת זאת מתמיה היה לשמוע את המואזינים במרומי המיסגדים קוראים לציבור הוראות מוזרות ולעיתים סוטרות זו את זו. מספר המדווחים על קולות שחדרו למוחותיהם ואשר מקורם בצמחים, טפח מרגע לרגע, שוב לא היו אלה רק מדינאים ואילי הון, אלא גם אנשים מהשורה. ברור היה די מהר שמספרם של המדמיינים מתוך פאניקה הולך וגדל. כל מה שיכול היה להשתבש – השתבש. מספר התאונות ביבשה בים ובאוויר הרקיע, הבורסות "השתגעו" ואחת אחת סגרו את שעריהן.
לפנות ערב ניכנס הנשיא לחדרו לנסות "להתארגן קצת" כדבריו. התיישב בכבדות על הכורסא וזעק אל חלל החדר הריק: "מה אתם רוצים?" "קראת לי?" שמע לתדהמתו בתוך מוחו. הנשיא הינהן בראשו.
"היה נא קשוב, אדוני הנשיא" אם היינו רוצים שאתה או כל מנהיג או בעל תפקיד ושררה אחר על פני כדור הארץ פשוט יצא מדעתו, היינו יכולים לעשות זאת ללא בעיה, אנו עושים ניסיונות בכיוון הזה עשרות שנים. בתי המשוגעים שלכם, כמו גם בתי הקברות מלאים בבני אדם שהיו יצורי מעבדה לצורך בדיקת נושא זה. אבל זה היה רק ניסוי, אין לנו עניין להטריף את דעתו של האדם, שכן אנו רוצים את שיתוף הפעולה שלו, כדי להגשים את מטרתנו הסופית, בהקדם האפשרי".
"מה אתם רוצים?" שאל הנשיא ללא קול.
"הנה תקשיב טוב!" ענה הזימזום בראשו. "מהיום אנחנו שליטי היקום, במהלך היממה האחרונה בדקנו, על פני כל מחוזות תבל, את יכולת התקשור שלנו עמכם, בכל השפות ובכל הניבים שלכם. כפי שכבר הסברתי לך, כל תא בעולם הצומח הוא בעל חושים ותבונה. אנו כואבים את התעללותכם ומתים במיליארדי מיליארדים כל יום, מאז הופיע על פני כדור הארץ היצור הראשון הניזון מצמחים. אנחנו יודעים שלא נוכל לעצור את התהליך הזה מיידית, בעיקר מפני שבעלי החיים, אוכלי הצמחים, לא מצוידים במוח המאפשר לנו לתקשר איתם כמו עם האדם, אנו ניצטרך להשמידם בעזרתכם. התהליך הוא פשוט, אתם חדלים לפגוע בעולם הצומח בכל הדרכים, בין אם מדובר באכילה, ניסור, שריפה וכו'. אתם רשאים להשתמש שימוש חוזר בצמחים שמתו. קרשים ישנים, חיטה שניטחנה והפכה לקמח וכו'. הוראות מפורטות ניתן לאלה שאתה וכל ראשי המדינות ימנו לבצע את הפקודות שלנו"
" זה יהרוס את הכלכלה בעולם כולו, ובכלל מה אנחנו נאכל, מה?
לאחר הפסקה קלה חזר הזימזום: "אתם תשתדלו למזער לעצמכם את הנזקים, אין ספק שאתם בעידן חדש, עידן שאתם יכולים לקרוא לו – קץ עולם החי, תאכלו את אשר כבר מת מתוכנו, ותעברו מיידית לאכילת בשר בלבד, וראשית כל בשרן של חיות מבויתות ושאינן מבויתות הניזונות מצמחים. אוכלות הבשר תהיינה האחרונות שאתם תאכלו. חשוב מאד אם אתם רוצים למזער את הסבל התחילו מיידית בחיסול ההתרבות שלכם. ככל שיגיעו פחות מכם אל הקץ כך יהיה הקץ כואב פחות. לאחר שתסיימו עם אוכלי הצמחים תאכלו את שאר בעלי החיים, אתם תקבלו הנחיות מפורשות להימנע מחיסול אותם פרפרים ויצורים הנחוצים לנו, בשלב זה, להתרבות חלק מאיתנו. בקרוב נימצא דרך לעקוף את הצורך בכל אלה. לאחר שתסיימו לאכול את עולם החי, תאכלו את מתיכם. חישובינו אומרים שאם תהיו ממושמעים לא יהיה צורך כמעט לחזור לקניבליזם. כמובן שהחשוב מכל מבחנתכם לעצור מיידית ככל האפשר את הילודה. ועצה ידידותית, שימו לב לים, חיות הים יכולות לשמש לכם עתודה לתקופה די ארוכה, גם המחסנים שלכם גדושים מזון, כולל מלירדי מיליארדים שרצחתם ממשפחתנו ושימרתם או הקפאתם. אם תנהגו נכון, הערכתנו היא שהאדם יעלם ללא סבל מיותר בעוד כמאה שנים! ברור שהצעד הראשון של כל הממשלות צריך להיות לשים יד על כל מחסן וכל חנות מזון.
מכל פינות העולם זרמו דיווחים סוטרים. יש שהחלו מיד להימנע מאכילת דברים שמוצאם מעולם הצומח. מובן שמחיר הקמח במחסנים, כמו גם קמח תפוחי אדמה הקפה ושאר מזון מעובד ומשומר הרקיע שחקים. החקלאים היו היסטריים במיוחד, אבל כמוהם, כל אלה שכלכלתם קשורה באספקת מזון. המונים התרוצצו מבלי דעת לאן.
מרבית מנהיגי העולם הורו על ניקוי בתיהם ומשרדיהם מכל עציץ או צמח, רובם הורו לעשות זאת תוך דאגה למקום חלופי נאות עבורם.
מדינות לא מעטות, כמו גם קהילות דתיות למיניהן הפגינו זילזול "בעולם שהשתגע" אבל זילזול זה קרס אחרי שרבים מהמדינאים והסלב למיניהם הותקפו אל תוך מוחותיהם בעוצמה שגרמה לחלק מהם לאבד את השפיות לחלוטין.
הרב האדמו"ר מנשה אהרון כהנא, המנהיג המוביל במאה שערים, פרסם פשקוויל בנוסח שלהלן: "לכל קהל השם! אין לנו חלק ונחלה באובדן הדרך שתקף את מרבית האנושות ולצערנו גם את בני עמנו. השם יתברך הוא שברא את העולם הזה והוא בלבד יחרוץ את גורלו ואנו נמשיך באורח חיינו כתמול שלשום!…". כל הרחוב שמע את זעקות השבר של הרב לאחר כשעה מאז הודבקו המודעות ברחבי השכונות החרדיות בירושלים. בעוז רוח ובתמיכת תלמידיו החזיק הרב מעמד עוד שעות אחדות. לאחר מכן פקד על חסידיו במילים אלו: " חטאי האדם גדשו את הסאה. רצונו של הקדוש ברוך הוא מופיע מול עינינו חד וברור ואנו, קהל השם, מצווים מעתה…"
גם קהילות אחרות שהתארגנו להתנגדות קרסו בזה אחר זה. לעומת זאת התברר כי אנשים הלוקים בשכלם באורח אנוש היו מחוסנים מההתקפה הירוקה. המטפלים והמטפלות במוסדות שלהם לא הגישו עוד אוכל ירוק אבל הם, עת מצאו פירות שהונחו על הדשאים ובשדה אכלו בהנאה בלי לשמוע קולות. עובדה זו נודעה במהירות לקובעי המדיניות אבל לא היה להם מה לעשות איתה.
בחצות, ארבעה ימים לאחר פרוץ המשבר, היה זה ראש ממשלת בריטניה שקיבל את המסר המפורט באשר למותר ולאסור. היה עליו להעביר זאת מיידית לכל ראשי המדינות ולכל כלי התקשורת בעולם. המסר חזר על האזהרה שלא לפגוע בשום דבר שמקורו בעולם הצומח גם אם נקטף כבר. הותרו לאכילה ושימוש אותם פריטים מעולם החי שעובדו למזון משומר, שהיו בהקפאה ושנקטפו לפני יותר משנים עשר יום. רשימה ארוכה ומפורטת התייחסה לאשר יש לעשות עם בעלי חיים הניזונים מן הצומח.
מרבית צבאות העולם הוכפפו למשטרה או אוגדו בדרך אחרת לבלום מיידית פשיעה שפרצה בקנה מידה היסטרי. שמירה קשוחה אורגנה על כל מחסן, סופרמרקט, משק חקלאי ומקור מזון אפשרי אחר. במרבית המדינות ניתן אישור לירות בשודדים כמו באויב חמוש.
תל אביב הייתה כניראה העיר הראשונה בה הופיעו מועדונים ומסעדות שהחליפו את שמותיהם לשמות כגון: "ימי פומפי האחרונים", "מועדון סוף העולם", "מסעדת הבשר הטהור", "הסעודה האחרונה", "מסיבת סיום" או "השלום הניצחי". אפילו בית אבות מפורסם הוריד את השלט שנשא את שמו בגאווה עשרות שנים ותלה במקומו את "הטנגו האחרון".
הגל הניהיליסטי הזה פשט במהירות מדהימה לכל פינות התבל ממוסקבה ואירופה כולה, הציף את ארצות הברית ואת דרום אמריקה. אבל כל אלה הן התופעות החריגות, מרבית האנושות התכנסה בעצמה מול מסכי טלוויזיה שאין להם מה לומר ובכל זאת הם אומרים דברים שאין להם סוף, דברים שגם אם היה בהם טעם לא היו הרבה מהבוהים במסך מסוגלים להבין, עקב סערת רגשות בה היו כולם ושלא הייתה כל דרך להרגיע.
ראש הממשלה הישראלי שהצליח להירדם בזכות מנה גדושה של כדורי שינה, התעורר לפנות בוקר. "אני חייב לישון" אמר לעצמו "אני טס מחר לעצרת האו"ם שם מתכנסים כל מנהיגי העולם", אמר אבל זה לא עבד. הדבר הכי הגיוני שעלה בדעתו לעשות, בשעת טרם שחר זו היה ללבוש בגד ים ולשחות מעט בבריכה שבחצר ביתו.
המים היו קפואים, אבל לאחר כמה דקות חש כי זה היה מעשה נכון לעשות, משהו מהעייפות הבלתי ניסבלת של הימים האחרונים התפוגג. לרגע טבל את גופו עד קצה ראשו בתוך המים ולפתע שמע במוחו "יש מוצא! יש מוצא! השאר מתחת למים!" ראש הממשלה הנדהם ניסה לזהות את מקור השדר ושמע: "מדבר אליך צמח מים זעיר שאינך מכיר ואינך יודע את שמו. עלה לקחת אויר ורד לכאן שוב, דבר איתי רק מתחת למים, רק!" כשצלל שוב המשיך השדר "אני מייצג את צמחיית המים, מוזר שלא שמתם לב שצמחי היבשה הקריבו אותנו למען ההישתלטות שלהם על כדור הארץ, צמחיית הים והנהרות תפגע באופן חריף ככל שתישענו יותר ויותר על מה שמספק לכם עולם החי המימי. אתם תרבו את הדגים, אלה שזוללים אותנו. סופו של התהליך יהיה כמובן כשבהעדר מזון ייעלמו גם הדגים וכלל אוכלוסיית הים, אתם תהיו בדרך לאבדון, אבל גם אנחנו. עכשיו עלה לקחת אוויר, הסתובב בבריכה קצת כדי לא לעורר חשד וחזור הנה" ראש הממשלה עשה כן, כשחזר לאותה נקודה המשיך הקול במוחו: "זכור, צמחי היבשה לא רואים אתכם אבל הם שומעים אתכם בדרכם ורואים את אשר במוחותיכם, אני מצייד אותך ברגע זה במחסום שימנע מהצומח הארצי לקלוט את מחשבותיך אבל לא אם הן נאמרות בקול. עכשיו עלה לקחת אוויר ועשה כמה סיבובים" כשחזר שאל ראש הממשלה: "אז מה לעשות??" "תקשיב טוב! בשלב זה אתם משתפים פעולה באופן מוחלט. חזור לכאן אחרי ועידת האו"ם, עד אז, אנחנו מקווים שנשלים את תכנית הפעולה שעליכם לנקוט, ועכשיו צא וזכור, בתמורה לעזרתנו אתם תתבקשו להעשיר את מזוננו, לא לפגוע בנו ולדאוג לסלק את מי שפוגע בנו, להציף שטחים לטובתנו ועוד. זהו לעכשיו, צא!"
כשיצא הייתה המחשבה הראשונה שלו: "ומה אם זו מלכודת המיועדת להבטיח את שיתוף הפעולה שלנו?"
"כבוד ראש הממשלה, זה אתה?" שאל בתדהמה השומר שהסתובב בחצר ושמע את רחש המים מהבריכה. "כן" ענה, וחיוך קל על פניו, "עכשיו תסלח לי, אני חייב לשירותים". "תשתין עלי, אני אוהב את זה" שמע את זימזומו של הברוש שליד הגדר. ראש הממשלה העיף מבט חטוף בשומר ופנה אל הברוש לבצע את ההוראה שקיבל. השומר מילמל לעצמו משהו בכיוון שאין ספק כי גם האיש הזה מתחיל לרדת מהפסים. ראש הממשלה הרים ראשו וראה בגבול הגבעה שמאחורי הברוש את קרני השמש הראשונות בוקעות. "יום חדש!" אמר לעצמו.