23 – עקרונות העתיד שהיה

הבוקר עלה מפעיל מאליו את כל מכונות הקפה עם אותה תכנית של קפה חם וחלב רתוח מוקצף, ורוב תושבי העתיד שהיה עמדו לפתוח את מסכי המחשב הוירטואלי שלהם כדי לראות את הבוקר למרות החשמליות הסטאטית הרבה שיש באוויר.
עיקרון הנוחות הזה של מכונות קפה הפועלות מאליהן, בלי אינדבדואליות, היה אחד העקרונות הראשונים של ערים גדולות שנמצאות בעתיד, וכל אחת מהן היא פלנטה בפני עצמה. הוא נוצר ממחשב על שפיקח בכל עיר שנמצאת בעתיד. אבל את שאר הדברים, ואפילו את סמיכות החלב הרתוח, יכל כל אחד לקבוע עם המחשבים שלו.
המחשבים היוצרים כל כך הרבה חשמליות באוויר עד שאי אפשר לראות כלום, הם הבעיה הכי גדולה של כל עיר שבתוך העתיד, הם אמרו, מתיישבים לשתות את הקפה שהרובוט שלהם הגיש להם, מוציאים בכל זאת את עשרות המחשבים שלהם שרק איתם אפשר היה לתפקד, ושכל אחד מהם החזיק.
אי אפשר בלי עשרות מחשבים לכל אחד בעיר שנמצאת בתוך העתיד. היא תקרוס, וגם אנחנו. לא יכולים בלי מחשבים למצוא שום דבר, כי אין מציאות, וצריך כל הזמן להמציא אותה. במיוחד בעיר עם טכנולוגיה כפולה מהשאר, הם אמרו.

רעש מחריש אוזניים אפיין את היעלמות הבוקר בגלל אינסוף פעולות המחשב שהתחילו. אבל את רוב הפעולות עשו מהבית כדי להימנע מנסיעות בגובה 18 אלף רגל שהיה הכי נפוץ וצפוף, ומועד לפורענויות.

לכל עתיד יש עוד עתיד והמחשבים שלו, אמר מפיבושת את הכלל הראשון שלו, שאותו הוא כינה כמקובל, כמו כל הכללים שבאו אחריו, ושאין ספק בנכונותם, *001.
קולו היה קר ומתכתי בגלל הדיבורית הלא נראית, בגודל צרעה, שהיתה סמוכה אל פיו, וקלטה את קולו בכל תדר. אבל הוא חשב שאין משהו שעלה על קול מתכתי. גם לא קול של תאים קוליים או הודעות על קו לא מחובר.
אבל גם בלי עוד עתיד יש עתיד עם החשבים שלו, הוא אמר את הכלל הספקני השני שלו *002. שלא נפל במאומה מהראשון, והביט בצג המואר שלפניו, כדי לראות אם ירבעם שהיה במכונית המגנטית העל קולית שלידו מקשיב לו, ולא מעקם את אפו ועומד לומר איזו הערה על כך שהכללים יותר מדי פיוטיים בשביל להיות מכונים בשמות כמו *001 ו-*002.
הצג התרחב לכל אורכו ורוחבו, עד שפניו של ירבעם נראו בו, ומפיבושת ראה כיצד הוא נוסע בכביש שהוא מתח לפניו בלחיצת מחשב מסוג אייכל הזמן, כדי שהוא יוכל לנסוע במהירות בין עצי המתכת שלאורך הכביש, בלי מכוניות נוספות. רוב הכבישים בערי העתיד היו כבישים כאלה, והם נוצרו תוך כדי הנסיעה.
ם החליטו לנסוע כל אחד בנפרד, מפני ששניהם לא חסכו במכוניות על קוליות. מכוניות על קוליות, לדעתם, היו משהו של השתמש וזרוק כמו גרביים.

להפתעתו של ממפיבושת, ירבעם הנהן בראשו שהוא מסכים ל-*001 ול-*002 שאת שניהם הוא איחסן עכשיו במחשב שלו, מתוך כוונה לשמוע אותם שוב בארוחת הערב שלו, במקום קריאת עיתון אלקטרוני.
שניהם הביטו עכשיו דרך קרן אופטית שהאירה בתדר שהיה מעל לתדר קרן לייזר, ושיצאה כמו עין של ציקלופ מקסדת הנסיעה שלהם, בבתים של העתיד שהיה, שרובם היו בגובה של מאה ושמונים קומות שמעליות זכוכית מהירות עלו וידו בהם במהירות הקול, עוצרות בקומות הנכונות, לפי גלי המוח של הדיירים.
זה היה חוק העזר הראשון של עיריית העתיד שהיה, כדי שכל הבתים יהיו וחים עם מעליות מהירות, ושלכל בית יהיה מגרש חנייה למחשבים הרבים שיש לכל אחד.
הם הביטו שוב בעזרת הקרן האופטית הארוכה שיצאה מקסדת החובה של נסיעה במכונית מגנטית על קולית, רבת החיישנים. מתאפקים לא לומר: איזה קטע, התכנון של העיר מאוד מדויק ותכליתי. ותקלה אחת של מחשב או רובוט, והכל קורס.

הם הפסיקו לרגע את הנסיעה שלהם, עומדים במצב נייח.
לאן אנחנו צריכים להמשיך? שאל ירבעם, כשהם עברו נ. צ. שזעזעה את שתי המכוניות שלהם, כאילו הם עוברים קיר אש או ברזל, או את קלשון קו המשווה התקוע באמצע. כשמיד נכנסו לפעולה שני סופגי זעזועים שהוכיחו את עצמם כטכנולוגיה הכי שווה ומתקדמת שיש, וגם שתי כריות אוויר בולמות שבירת מפרקות.
ירבעם הביט ברחובת הקבועים שבהם היו משני הצדדים מדרכות נעות, שנועדו להליכה או לג'וגינג, והם היו ממוספרים, ובצורת שתי וערב מדויקת כמו משבצות חשבון, כדי שתושבי המקום יוכלו להתמצא בלי שום קושי. כל התכלית של העיר היתה, ועל כך שקדו האדריכלים שלה, שהכל יהיה יעיל בלי שום בזבוזים וסנטימנטים.
אולי לבאר? אמר מפיבושת.
לבאר?
כן, למה לא?
לא יודע, באמצע התפקיד של הסוכנות המרכזית ששלחה אותנו, זה קצת קשה.
בכל זאת ניסע לשם.
בסדר.
תאיית ב.א.ר, אני רוצה להיכנס רגע לשתות, אני צמא.
אם כך, אז נעצור לא רחוק.
תבטל את המגנטיות של המכונית, זאת שעה מאוד עמוסה עכשיו, ויש קרינה אלקטרומגנטית גדולה שמשבשת ניווטים.
כבר דיברו על זה כמה פעמים, וזה לא עוזר, אמר ירבעם, זאת הבעיה הכי קשה הקרינה הזאת מהמחשבים, הרובוטים, הפלזמות והטלפונים.
בכל תקופה יש את הבעיות שלה. זאת טעות לחשוב שכל תקופה שהיתה היא הטובה ביותר, מעלת הגעגועים הגדולים ביותר, ובעלת המודל הטוב ביותר לחיקוי.

מפיבושת וירבעם התחילו להאט את מהירות המכוניות שלהם כדי להגיע לפתח הבאר XXX, כשמכשיר הניווט האוטומטי שלהם, שהוזן במילה ב.א.ר, מצא את נקודת החנייה הכי ריקה וקרובה לבאר, כפי שרוב תושבי העתיד שהיה נהגו לעשות פעמים רבות.
אבללמרות הניווטים האוטומטיים האלה, ידי השוטרים עדיין עמוסות, והם בעיקר ניסו להתיר שדות אלקטרומגנטיים משבשים.
מפיבושת וירבנם היו שני סוכניהסוכנות המרכזית, שהגיעו להעתיד שהיה כדי לאכוף את היובש של המחשבים שהסוכנות ניסתה להטיל כדי להתגבר על בעיית החשמליות הרבה שיש באוויר שבגללה היה קשה לראות אפילו את הבוקר העולה, וגם את בעיית השדות האלקטרומגנטיים המשבשים כל הזמן.

מפיבושת וירבעם הביטו בסימן המהבהב, ומחליף מספרים במהירות של טור גיאומטרי הולך וגדל, שהודיע להם שהם בלמו את המגנטיות כמו שצריך.
מגרש החיה, כמו כל המגרשים בערים אחרות, היה עם חיישנים להחניית כלי רכב של ממהרים בעזרת כוח מגנטי סמוי, כדי שהם יחנו בדיוק בחנייה פנויה.
היו בו אפשרות הזמנה מיידית לקצרי רוח, על ידי תפריט שהוצב ליד כל מכונית, ושסומן לשם המהירת, במשבצות ריח של מרכיבי ההזמנה המבוקשים. כך שהיה צריך רק ללחוץ על המשבצות הנכונות של ההזמנה, וההזנה המבוקשת נארזה מיד בתוך קופסת הגשה והובאה למכונית.

מפיבושת וירבעם הביטו בלוח ההזמנות הזה שבתחילת מגרש החנייה בבוז, לפי כלל *003, שהם כבר התחילו לעמוד על ערכו עוד לפני שהם נסחו וגיבשו אותו, והחנו את שתי המכוניות שלהם זה ליד זה, ואחר הם מיזערו אותם לגודל סיכה בשלט רחוק.
הם אמנם רצו להשליך אותם אחרי החנייה, ולקחת חדשים תחתם, אבל ברגע האחרון הם החליטו בכל זאת למזער אותם עד שהם יחזרו מהבאר, ואז אולי לשליךאותם ברגע האחרון.
לא צריך להתקשר אליהם, או לחפצים, יותר מדי, אמר מפיבושת בפיכחון.
אני לא חחושב כך, אמר ירבעם בהיסוס, מפני שליבו לא היה שלם עם ההשקפה הזאת שרווחה בכל העתיד שהיה.
תחשוב שוב.
זה לא ישנה.
אולי בכל זאת.
לא נראה לי.
יש חיזרים רבים בערים החדשות שמחפשים אחרי דברים כאלה שמשליכים, והם לוקחים אותם, אמר מפיבושת, מנסה לשוות לקולו את הקול המתכתי הקר, גם בלי דיבורית כמו מקודם, תוך שהוא מנסה כמה מיתרי קול שלא הצליחו במשימה.
איזה חיזרים? שאל ירבעם.
אלה עם שתי האנטנות על ראשם.
אני כבר רואה חיזר כזה מתקרב עם גלידת הקונצרן הכי גדול לגלידות בעולם בידו.
זאת רק הסוואה.
למה?
למה שהם.
החיזרים האלה מקבלים תמיד שני גורדי שחקים משלהם, לפי הכללים של הערים שבונים עכשיו. זה מקל על החייךם, כי מזהים אותם מיד. אבל הם לא יכולים לקחת את המכוניות שלנו. הם לא מבינים בזה שום דבר, ולא יודעים להחזיר אותם לגדלם המקורי, אמר מפיבושת בביטול.
אולי בכל זאת נעשה ביטול לחנייה? שאל ירבעם.
כבר מאוחר מדי, אמר מפיבושת, ושניהם נכנסו לבאר, בלי שום פקודת ביטול, או עיקוב אחר חיזר שעלול לקחת בכל זאת מכונית, כשהוא עם שתי האנטנות על ראשו, שקולטות כל הזמן הוראות חסרות משמעות מהחלל, ווגרמות להתנועע בהיפ הופ.

החשיכה המשיכה לרדת עוד יותר, כשפסים לבנים וסגולים של חשמל שפועל על הריק, ולא מבזבז אנרגיה מיותרת, מאירים שתי וערב. זו היתה התאורה העיקרית של העתיד שהיה, ורוב התושבים חשבו שזו התאורה הטובה ביותר בערים שתוכננו להיות רק מה שצריך ולא יותר.
מפיבושת וירבעם החליטו לנצל טכניקה שרק המציאו אותה, של תאים פוטו סלולריים, ולכן הם השאירו בחוץ את המכוניות הממוזערות שלהם שהם יכלו לתחוב אותם לכיסיהם, אם הם רצו, כדי שהם ייטענו באנרגיה סלולרית, למרות החשיכה.
הם נעלו אותם בקוד סודי שאי אפשר לפצח אותו, חרף דעתם שאפשר לזרוק אותם בלי שום סנטימנטים רבים אחרי השימוש, כפי שהם נהגו לעשות עם הגרביים שלהם, וציינו את כמות האנרגיה הגבוהה והמרוכזת למכוניות מגנטיות על קוליות, שהם צריכים להיטען, בזמן שהם יישבו וישתו בבאר.
הבארים בערים הגדולות האלה של העתיד, שחלקם ריחפו באוויר כדי לראות את הנוף המתכתי, תוכננו להיות מקומות שבהם אפשר עדיין לראות אנשים בלי מחיצות של חליפות זכוכית, והם תוכננו עם מגרשי חנייה שבהם מחנים את המחשבים הרבים, עמדות הגשה לממהרים, וחנייה מתאימה לכל סוגי המכוניות האופייניות לערים הגדולות האלה, בעלות כמה קומות ומפלסים.

מפיבושת וירבעם נכנסו אל תוך הבאר XXX כשהם מלאי תחושת שליחות עמוקה בגלל המשימה שהם קיבלו לאכוף את חוקי היובש של המחשבים כדי להקל את החיים בערים.
כשני סוכנים וותיקים זה נראה להם כמו חוקי היובש של האלכוהול שהיו פעם.

הם לא זלזלו בזמן, מפני שהם כבר עמדו על ערכו, ועמדו לנסח עוד כלל *004, שהם כבר הרגישו שהוא עומד להיות הכלל הכי פיוטי ובעל הערך שהם ניסחו אי פעם, למרות שהם ידעו שתמיד יימצא עוד כלל שיכול לעלות עליו, כפי שזה יקרה מהר מאוד.
זה היה כלל שעמד לרצד בצבע זהב באופק, ולהימוג באוויר ברגע שהם יסיימו לנסח אותו על כל פרטיו. שהזמן הןא הדבר הנעלה ביותר, שאין לו שום תחליף, והוא נעלם הרבה יותר מהר מכפי שחושבים.
הם לא הקלו ראש לא בעבר, לא בהווה וולא בעתיד. ולכן הם הגיעו במכוניות המגנטיות העל קוליות שהם העדיפו אותןכי הם חסכו זמן. מפבושת וירבעם ניסו לחסוך בזמן, גם כדי להספיק למלאות את המשימה הדחופה שלהם יותר מהר ממה שנקבע מראש. מפני שהזמן במקרה הזזה של המשימה שלהם, היה משמעותי, וכל דקה היתה חשובה.

עיקרון המהירות הזה, היה אחד העקרונות השווים של העתיד שהיה. הוא גרם לאנשים לחיות את חיהם יותר באינטנסיביות למרות שהם היו קצרים בגלל הקרינה החשמליצת. ולכן מיד מפיבושת וירבעם התיישבו מיד ליד הדלפק.
קודם נשתה משהו, אמר מפיבושת.
לא, קודם נבדוק את החשמליות ל האוויר, אמר ירבעם.
הם הוציאו את מד החשמליות שהם הביאו, ושהיה מחובר לסוכנות המרכזית שמיד התחילה לתת פקודות בתדר עם צפצופים שלא יכל למצוא אותו, במקום הודעות מוצפנות.
החשמליות הסטאטית של העתיד שהיה גבוהה מאד, אמר מפיבושת, מביט במד החשמליות הסטאטית שספרותיו החלו להבהב על המילה ס.כ.נ.ה.
כן, אמר ירבעם, זו חשמליות גבוהה מאוד, והיא מתחילה לשבש את כל פעולות המחשבים במקום.
אני לא יודע איך הם חיים כך עם החשמליות הזאת.
הם כבר מכורים לזה.

לא היתה שום טעות בדבריו של ירבעם, אבל החשמליות הזו כבר התחילה להקשות על החיים. ולכן פניו של ראש הסוכנות המרכזית נראו בפתאומיות במין טכנולוגיה חדשנית על צגי המחשבים של שניהם, כאילו הוא נוכח בבאר, והוא אמר רק דבר אחד, מוכרחים לאכוף את חוק היובש של המחשבים, כדי שהעיר המתוכננת הזאת, כמו כל שאר הערים, על וירטואליות, לא תתרסק.