24. ומ"ק

זה היה יום מרגש עבור פרופסור גדליה אלמוג, יום שהוא חיכה לו זמן רב. בארבע יגיע הנהג ויקח אותו לבית-הנשיא, בחמש מפגש-מליאה עם שר-החינוך, ארוחת-ערב חגיגית עם הנשיא בשש, וממחר… ממחר הכל יהיה אחרת. ממחר הוא יהיה בתפקיד, ממחר כולם יחזרו אחריו, ממחר הסלולרי לא יפסיק לצלצל: "גדליה – תעשה לי אוניברסיטה", "גדליה, תאשר לי מכללה", "אולי תכתוב עוד טור על הצלת ההשכלה?", "אולי תרצה בכנס באילת? או בצפת? תישאר גם לשישי-שבת…".
גדליה אלמוג, פרופסור-מן-המניין לכלכלה, יהיה ממחר חבר במל"ג, ב-"מועצה להשכלה גבוהה". הוא יהיה אחד מה-25 ששולטים מלמעלה באוניברסיטאות ובמכללות, קובעים איך יתנהלו, כמה יקבלו, איזה חוגים יפתחו ואיזה יסגרו. הוא ישפיע על מאות אלפי סטודנטים, ובעיקר על אלפי עמיתיו המרצים והפרופסורים, שיצטרכו להתחנף אליו עכשיו. "אלמוג מהמל"ג מצלצל נהדר", הוא חשב לעצמו. פסגה של שנים של עסקנות אקדמית. אחרי שהשתתף במאות דיונים של ועדות-פקולטטיות משמימות, אחרי שתמך שוב ושוב במדיניות החינוך הממשלתית בהרצאות ומאמרים. סוף-סוף הבינו שהוא משלהם, סוף-סוף צירפו אותו לחוג הסילון של האקדמיה.

צלצול בדלת קטע את הרהוריו, זה היה הנהג, הוא הקדים בכמה דקות. כמה מילות נימוסין – ושניהם היו למטה ברכב. "סתם מונית רגילה," חשב גדליה לעצמו, "ציפיתי ליותר".
הדרך לירושלים מעולם לא נראתה ארוכה יותר, הוא כבר רצה להיות שם. הרדיו ניגן שירים שגדליה לא אהב. בנסיבות אחרות הוא היה מבקש מהנהג להעביר ל-"צבע הכסף" ברשת ב', אבל עכשיו זה לא עניין אותו. רק מילה אחת הידהדה במוחו: "וָתָ"ת… וָתָ"ת… וָתָ"ת". אלה הן ראשי-התיבות של "הועדה לתיקצוב ותכנון" של המועצה, הועדה שבה נסגרות ההחלטות הגורליות ביותר, ההחלטות הכספיות, גולת הכותרת של המל"ג. "בשם כל המטבעות שבעולם, הלוואי שאני אהיה בות"ת" חשב גדליה לעצמו. גם ועדות-המשנה להבטחת-איכות, להסמכות ולפיתוח-אקדמי הן חשובות, אבל אין כמו הות"ת. "זה כמו ה-'מטבחון' של הממשלה" הירהר בליבו.
16:50 והם בבית הנשיא, שר-החינוך יאחר בגלל בעיות בקואליציה. בינתיים יש קוקטייל-היכרות באולם הכניסה, חברים ישנים פוגשים את החדשים. לחיצות ידיים וטפיחות על השכם. הרבה רכילויות שעוברות רק שם, בחוג הסגור של מביני-העניין: מי פוסל למי הצעות מחקר, מי יודח מלהיות דיקאן, מי יקבל מענק משומן.
פרופסור מאני, יו"ר ות"ת, לוחץ את ידו בחום. "מה נשמע אלמוגי? טוב לראות אותך איתנו סוף-סוף, תמיד חשבתי שמקומך כאן".
גדליה השתנק: "שרגא, אתה יודע שאני אשמח לתרום בות"ת".
"אני כמובן אשמח" אמר מאני. "אתה יודע שזה לא תלוי בי, איוש ועדות-המשנה הוא החלטה של השר, והוא יעדכן אותך אחרי ארוחת-הערב".
"כמובן" אמר גדליה ונאנח.
"בכל מקרה אתה חבר מל"ג" הזכיר מאני. "זה מה שחשוב. כל ועדות-המשנה הן חשובות. כאן מעצבים את עתיד ילדינו, את דור המחר… וגם את תלושי-השכר". הוסיף מאני בקריצה.

17:40, פגישה קצרצרה עם שר-החינוך, הקואליציה שרדה, כמה ברכות למצטרפים החדשים, והופ -לארוחת-הערב החגיגית עם הנשיא.
"המיקרו יחליף את המאקרו! קטן זה הגדול החדש!" אמר הנשיא בנאומו והלהיב את הנוכחים. "הנָנוֹ-טכנולוגיה תהיה האידיאולוגיה! ישראל תעלה מעלה מעלה!". מחיאות כפיים סוערות.

תודה לאל, הסתיימה הארוחה והגיע החלק המכריע. פגישה מצומצמת עם שר החינוך, מאני מצטרף, וגם פרופסור פמפקין, הפיזיקאי מהטכניון. "בשביל מה הוא כאן?" תהה גדליה בליבו.
כולם חיכו שהשר יסיים להתלחשש בסלולרי, משהו לגבי נוהל-הכינוס של הצוות המכין של המרכז.

אחרי עומס האירועים גדליה יכול היה להתרווח לרגע ולהתבונן סביבו. הם ישבו בחדר-ישיבות בשולי האולם המרכזי. גודלו היה כ-5 צעדים לכל כיוון, לא היו בו חלונות, ודלתו הייתה מרופדת מבפנים בריפוד עור. במרכז החדר היה שולחן עץ ישן, מסביבו ישבו כולם על כסאות-עור שהברק כבר אבד להם. על השולחן היו קנקנן מים וארבע כוסות. מאני ופמפקין מזגו לעצמם ושתו, אבל גדליה היה מתוח מכדי לשתות עכשיו. הוא הביט במאני, שלגם מכוסו באיטיות. מאני כבר בשנות השישים לחייו, מבוגר מגדליה בעשור וחצי, מהאסכולה הותיקה של הפרופסורים לכלכלה. איש גדול וכסוף-שיער ששפם מוקפד מעטר את פניו. הוא לבש חליפה כהה עם עניבה אדומה, בדומה לגדליה. פמפקין לעומתו היה בערך בן-גילו של גדליה, נמוך, קרח ולבוש חליפה חומה מרופטת. גדליה זכר שפמפקין נחשב לעילוי כפיזיקאי והיה חבר ותיק במל"ג.
מבטו של גדליה נדד אל קירות החדר, שעליהם היו תלויים רק פוסטרים של הנשיא ושל ראש-הממשלה. בתקרה הייתה נורת ניאון שסיפקה אור חיוור. מזגן לא היה שם. "חדר משעמם וחם" חשב גדליה לעצמו. "היה עדיף להישאר בחוץ".

שר החינוך סיים לדבר. "רבותיי," אמר בקול רציני, "תניחו בבקשה את הטלפונים הסלולריים על השולחן ותכבו אותם". פמפקין ומאני עשו זאת מייד.
"הבטחתי לאשתי להיות זמין, אני שם על שקט…" אמר גדליה בהתנצלות. מבטו של השר לא הותיר מקום לספקות וגם גדליה כיבה את המכשיר.

השר המשיך: "פרופסור אלמוג, אני רוצה שוב לברך אותך על הצטרפותך למל"ג".
"תודה, כבוד השר, כבוד גדול הוא לי" אמר גדליה.
"אתה בטח רוצה לדעת לאיזו ועדת-משנה תצטרף," אמר השר את המובן מאליו, כדרכם של שרים.
"כולן חשובות," אמר גדליה את מה שחשב שהשר רצה לשמוע, "העיקר הוא החברות במל"ג".
"אני כמובן אשמח להצטרף לשרגא בות"ת" הוסיף בתקווה.

"רציתי לעדכן אותך," אמר השר, "שאתה מצטרף לפרופסור פמפקין ותהיה חבר וָמָ"ק".
"ומ"ק?" אמר גדליה באכזבה ותמיהה. "לא שמעתי מעולם על הועדה הזו".
"זה לא מקרי" אמר השר. "זו ועדה סודית שמעטים יודעים עליה".

"אבל במה הועדה עוסקת? זה קשור למינויים בכירים?" שאל גדליה.
"זו ועדת המִידוּעַ" אמר פמפקין.
"מִידוּעַ?" תמה גדליה. "לא ידעתי שיש מילה כזו בעברית".
"נאלצנו להמציא את המילה בעצמנו," התנצל פמפקין, "לא יכולנו לערב בזה את האקדמיה ללשון".
"מה זה אומר?" שאל גדליה.
"מִידוּעַ זה להפוך דברים למדעיים" התערב מאני. "כמו שמימון זה להפוך דברים לממומנים".
"איזה דברים? למה אתם מתכוונים?" שאל גדליה מבולבל.

"אלמוגי, כאב לך הראש היום?" שאל מאני בשקט.
"מה זה שייך? בודאי שכאב לי עם כל הלחץ…" ענה גדליה.
"ולקחת כדור נגד כאב ראש?" שאל מאני.
"כן, זה עזר מאוד".
"איך עובד הכדור?" הוסיף מאני לשאול.
"הוא מכיל משכך כאבים" אמר גדליה. "למה אתה שואל?"

"גדליה," אמר פמפקין בקול מרגיע, "האם טסת לכנס בקיץ האחרון?"
"ודאי שכן," אמר גדליה, מבולבל משינוי הנושא. "היה נהדר בבודפשט".
"ויצא לך אולי לחשוב איך מטוס מצליח לעוף?" שאל פמפקין.
"כוח אירודינמי…" ענה גדליה בהיסוס, מקווה שנתן תשובה פיזיקלית מספיק.
"ומה גורם לכוח הזה?" שאל פמפקין.
"זרמי אוויר שיוצרת פעולת המנועים?" אמר גדליה מה שזכר במעומעם. "מה זה חשוב?"

"וטלוויזיה יש לך בבית?" שאל השר.
"בטח," אמר גדליה, "אני רואה אותך הרבה בערוץ הכנסת".
"ואיך עובדת הטלוויזיה?"
"יש משהו עם אלקטרונים שעוברים דרך חוטים ושפופרת והלוויין, ועוד דברים. מה זה משנה? זה מבחן קבלה? אני כלכלן, לא פיזיקאי!". ניכר היה שסבלנותו של גדליה פוקעת.

"אלה קסמים" אמר השר. "כמה דוגמאות מבין רבבות החפצים הקסומים שמקיפים אותנו".
"קסמים??" שאל גדליה בחוסר הבנה.
"קסמים" חזר אחריו פמפקין. "ממש קסמים".
"יש לכל זה הסבר מדעי… זו הטכנולוגיה" אמר גדליה.
"עכשיו הבנת מה זה מִידוּעַ" אמר פמפקין.
"אני לא הבנתי כלום" תיקן אותו גדליה.
"אני אסביר לך גדליה" אמר מאני. "במשך אלפי שנים הממסד האנושי צד מכשפות וקוסמים. הקסמים שלהם ערערו את הסדר הקיים, גרמו לאי-יציבות, להופעת דתות חדשות. הממסד לא יכול היה להסכים לכך ואסר על קסמים ועל שימוש בחפצים קסומים".

"שרגא, אתה בודאי לא מתכוון לומר שהם באמת עשו קסמים, או ששתית יותר מידי מהליקר?" אמר גדליה וגיחך. הוא נזכר בסרט קוסמים אחד שראה עם אשתו והילדים. מה שנחרט בזיכרונו היה רק הבנקאים הננסים עם האף הארוך והאוזניים הגדולות, שהזכירו לו קריקטורות אנטישמיות.

"קסם באמת קיים, גדליה." אמר השר וקטע את הרהוריו. "אני יודע שלא קל לקבל את זה ברגע הראשון, אבל אם תחשוב עם עצמך תבין, שאין שום הסבר אחר לכך שאתה יכול לראות את בר רפאלי בסלון שלך".

גדליה חש מבולבל: "אבל ציד המכשפות נגמר מזמן, לא שמעתי על זה בחדשות!"

מאני מיהר להסביר: "בעקבות המגיפות הקשות באירופה, הכנסיה הייתה כל-כך נואשת שהיא הגיעה להסכם עם מסדרי הקוסמים. הכנסיה לא יכלה לאפשר קסמים בפומבי, ולהודות בכך שרוב הקוסמים טובים ורוצים להועיל לאנושות. לכן הם סיכמו על הרעיון של מדע".

"מה זאת אומרת 'סיכמו על מדע'?" תמה גדליה.

"הם סיכמו שחפצים ושיקויים קסומים יכנסו לשימוש בהדרגה, בהתאם לצורך ולהתקדמות תחום הקסם, ויתנו לקיומם הסבר חומרי לחלוטין, 'מדעי', שלא כולל קסם. כך כולם יצאו מרוצים." מאני הסביר."זה הקפיץ את אירופה קדימה מבחינת איכות-החיים. כמובן חלק מהעניין הוא לא להודות בכך, וליצור כביכול עימות בין המדע לכנסיה, ובינם לבין הרעיון של קסמים. בהמשך, אותו סיכום הוחל בחלקים נוספים של העולם. רוב הטכנולוגיות שאתה מכיר הן קסמים."

"ההסכם איפשר לקוסמים לפתח את התחום בשלווה," אמר פמפקין, "הם התקדמו מכשפים מוגבלים למאגיה מפוארת."

כאן השר התערב והוסיף: "בכל מדינה יש גוף שדואג ליצירת ההסברים ה-'מדעיים' עבור חפצים קסומים שמומצאים או מוכנסים לשימוש לראשונה באותה מדינה. ומ"ק היא הועדה למידוע הקסם בישראל. הסברנו למשל את הדיסק-און-קי. אנחנו גם עוזרים רבות למידוע במדינות אחרות במסגרת שיתופי-פעולה בינלאומיים".

"אם הכל קסם אז בשביל מה צריך כל-כך הרבה מדענים?" תהה גדליה.

"צריך לתת הסברים ממש טובים" הסביר מאני. "אנחנו לא רוצים אובדן שליטה, שיביא לפרסום קיום הקסם, להיווצרות דת חדשה או לערעור הסדר העולמי. המדענים מייצרים כמויות עצומות של מאמרים, חלקם בהנחייתנו העקיפה על בסיס מענקי-המחקר שאנחנו נותנים, חלקם סתם לא מובנים לאיש. זה מאפשר לומ"ק ולמקביליה להכין ולהפיץ תימוכין מדעיים לחפצי-קסם חדשים שנכנסים לשימוש".

פמפקין הוסיף: "ההסברים הם כמובן מלאכת-מחשבת מורכבת שנבנית בהדרגה, כך שאפילו מי שמייצרים מכשירים כאלה, למשל מהנדסי אלקטרוניקה, לא מגלים שבבסיסם יש קסם ומקבלים את ההסבר המדעי. הם משכנעים גם את רוב המדענים, ומי שלא מבינים אותם חושבים שהבעיה אצלם".

"אבל למה לא עושים פשוט קסם שישכנע את כולם?" הקשה גדליה בתמיהה.

"חלק מההסכם היה שלא יוטלו קסמים על אנשים באופן ישיר," הסביר השר, "קסמים משמשים מאז ועד היום רק להכנת חפצים קסומים".

"ומה עם כל התגליות המדעיות והטכנולוגיות? הרי יש לנו אוניברסיטאות מהמובילות בעולם!" קרא גדליה.

"פה ושם יש באמת דברים כאלה, יחידי-סגולה," אמר פמפקין, "אבל רוב הדברים הם רק שכלולים של מה שכבר קיים. קפיצות-המדרגה המשמעותיות מגיעות כמעט תמיד מהתקדמות הקסם".

גדליה הרהר לפתע בתחום הכלכלי: "אז אפשר לייצר כסף עם קסמים??"

"אפשר," אמר פמפקין, "האלכימאים גילו איך הופכים עופרת לזהב, אבל צריך לעשות את זה בזהירות, זה עלול לגרום לאינפלציה."

"חוץ מזה," אמר מאני, "צריך לזכור שגם קסמים הם דבר מוגבל. הפגיעה ביערות-הגשם פגעה גם בזן הקרפדות שהאלכימאים משתמשים בו, והקרפדות האלה לא מתרבות בשבי".

"מי בדיוק מקבל את הזהב הקרפדי הזה?" שאל גדליה ההמום.

"הוא משמש רק כדי לממן את פעילות הקוסמים ואת פעילות המידוע" הסביר פמפקין בחיוך. "חשוב שבאקדמיה יתלוננו על חוסר תקציב כדי שלא ישימו לב לכך. עכשיו אתה מבין למשל מאיפה הגיעו עשרה מיליארד דולר לפרוייקט הבינלאומי של מאיץ החלקיקים בשוייץ".

"מה הקשר של המאיץ לכל זה?" תמה גדליה.

"אני לא יכול לספר לך עדיין," אמר פמפקין, "אבל היה צריך משהו גרנדיוזי כזה כדי שניתן יהיה לשחרר את ה-'טכנולוגיה' הבאה שעל הפרק, ולשכנע שיש לה הסבר חומרי".

"וכל נושא הננו-טכנולוגיה?"

"חכה ותראה" אמר פמפקין בנימה של מסתורין.

לגדליה נותרו עוד שאלות רבות: "איפה נמצאים הקוסמים האלה? איפה הם מפתחים את חפצי-הקסם החדשים? איך החידושים 'משתחררים' לשוק ואיך מופצים ומוטמעים ההסברים?" שאל בשטף.

"גם את כל זה לא הייתי רוצה לפרט עכשיו," אמר פמפקין בנחת, "אתה תשמע על זה בהדרגה בהמשך, והחדר הזה לא מספיק מאובטח. אני רק אומר שסביר שנתקלת בכמה קוסמים מבלי לדעת על כך".

"רבותיי," אמר לפתע השר, "אני נאלץ לעזוב אתכם, אני מוזמן לחתונה של פעיל-שטח חשוב, ואני לא רוצה לאחר לחופה."

"פרופסור אלמוג," פנה השר לגדליה, "תישאל את פמפקין ומאני את כל השאלות הנוספות שיש לך, הם יענו על מה שאפשר, ובכל מקרה תגיע ביום ראשון ב-10 למשרד-החינוך לפגישה של ומ"ק במרתף 3".

השר יצא מהחדר בזריזות, וגדליה נשאר עם מאני ופמפקין עוד שעה ארוכה, מקשה בשאלות ומקבל שטף של תשובות והסברים. התברר לו שהחשמל, הטלפון, המחשב, האינטרנט, רוב התרופות, וכמעט כל מכשיר אחר שעלה בדעתו התבססו על שילוב של אמצעים קסומים שניתן להם הסבר מדעי.

לבסוף הוא התרווח בכיסאו ושאל: "אז איך אני יכול לעזור בזה? מה יהיה התפקיד שלי בועדה?"

"אתה כלכלן," אמר פמפקין, "ולכן תוכל לייצג עבורנו אדם שלא מבין כלום ב-'מדע'. חשוב לנו לראות שגם מי שאינו רגיל למוזרויות מדעיות מוכן לקבל את ההסברים שאנחנו מציעים".

גדליה נאנח. "מה עם אישור של מכללות? מה עם לעשות עוד אוניברסיטה?"

"אל תדאג," טפח מאני על שכמו, "כחבר מל"ג יש לך כמובן זכות-הצבעה לגבי כל זה. חוץ מזה, אחת הסיבות שאני יושב כאן היא שות"ת משמשת כיסוי של ומ"ק, כך שלכולם יספרו שאתה חבר בועדת-משנה של ות"ת".

עיניו של גדליה אורו לפתע. זו הייתה הבשורה המשמחת היחידה שהוא שמע מאז שנכנס לחדר.

"תודה, שרגא!" קם וחיבק פתאום את מאני. "ידעתי שאתה חבר של אמת".

"תודה לשר" אמר מאני.

"אבל מה שאמרתם ממש מטלטל," אמר גדליה, "איך אני אמשיך בחיי כמו קודם?"

"אם תחשוב טוב," אמר פמפקין, "תבין שלכל מה שאמרנו אין שום משמעות פרקטית בחיי היומיום. מדע, קסם, טכנולוגיה – מה זה משנה מעבר לויכוחים האידיאולוגיים? רק בפגישות של ומ"ק יש לזה משמעות מעשית, מעבר לכך הכל נשאר אותו דבר."

גדליה הגיב לדבריו של פמפקין בהנהון מהוסס.

"אל תדאג," אמר מאני, "גם אותי זה הימם כששמעתי על זה. אחרי יום-יומיים מבינים שזה לא משנה כלום באופן מעשי."

"בכל מקרה," פמפקין הדגיש, "אסור שתזכיר שום-דבר ממה שנאמר כאן, כי אם העניין יופץ עלולים להימצא מי שינצלו אותו לרעה מבחינה אידיאולוגית, ואז יפגעו באקדמיה או יערערו את הסדר".

"כמובן," ענה גדליה, "הסוד ישאר איתי".

"ידענו שאפשר לסמוך עליך," אמר מאני בחום, "במיוחד לאור המאמר שלך על העלאת תשלומי-הורים לבתי-הספר כמימוש של הצדק החברתי".

"כן, עבדתי על זה הרבה" נזכר גדליה.

כשהם יצאו מהחדר גדליה שם לב שהוא מזיע מאוד. הוא חשב שהסיבה היא היעדר המזגן, אבל ראה שפמפקין ומאני לא הזיעו בכלל. הם פסעו יחד החוצה לאוויר הלילה הצונן.
"איתן, תזמין בבקשה מונית לתל-אביב לפרופסור אלמוג", אמר מאני לשומר בית הנשיא.

גדליה נכנס למונית חיוור מעט, הוא היה קצת מהורהר בתחילת הנסיעה, אבל במחלף שער-הגיא הוא החל להירגע, ובתל-אביב שעשוע ושימחה כבר מילאו את ליבו.

בהגיעו הביתה, גדליה פתח את הדלת ואמר לאשתו באושר גדול: "רותי, אני בות"ת!"