3 – שקיפות מלאה

בשעה שעלה במדרגות הנעות לקומה השנייה של הקניון הבחין יניב בנערה שעמדה מעבר לדלפק בקומה התחתונה וחייכה אליו חיוך מקסים. היא הייתה בהירת שיער ודקת גזרה ובעיניה היה זיק שובב ומזמין. זו לא הפעם הראשונה שהם מחליפים מבטים, גם בפעמים הקודמות שביקר בקניון היה ביניהם איזה "קליק". ההורמונים שלו יצאו במחול מטורף ודחקו בו לחזור לרדת, להתקרב אליה ולהיכנס עמה לשיחה, אבל הוא ניתק ממנה את מבטו והמשיך לעלות הלאה. זמן מה אחרי שהגיע לקומה השנייה עדיין חש את מבטה נעוץ בגבו עם מידה מסוימת של עלבון ופגיעה. 'יתכן שהיא אמיתית' חשב, 'אבל אסור לי לקחת סיכונים. סביר להניח שהיא יודעת שאין לי "שקיפות מלאה" ובכל זאת היא מנסה ליצור אתי קשר. מצב מוזר. מי מסתכן פה? היא או אני?'. עתה, למעשה, כבר לא היה בטוח אם בכלל ניסתה ליצור אתו קשר. אולי הכול רק היה נדמה לו, כי ללא "שקיפות מלאה" אין לאדם משמעות ונוכחות אצל אחרים. הוא חש עצמו עירום ופגיע. הייתה לו תחושה שהאנשים מסביב בוחנים אותו בחשד. 'עליך להיזהר ולא לבוא במגע עם אנשים עד ש"שקיפות מלאה" תחזור מהתיקון' אמר לעצמו.

זה היה טיפשי, מסוכן וחסר טעם, לצאת מהבית. בבוקר, כאשר גילה שהמערכת מקולקלת, החליט להישאר בבית ולא ללכת לעבוד. הוא צלצל למרכז השירות והזמין תיקון. זו הייתה ההחלטה הכי הגיונית שקיבל היום. השליח הגיע מיד ולקח את "שקיפות מלאה" לתיקון והבטיח שיחזיר לו אותה תוך מספר שעות. זו לא פעם ראשונה שנזקק לשירותי המרכז. מאז קיבל את "שקיפות מלאה" גילתה נטייה חזקה לקלקולים ותקלות. הוא היה מביט בקנאה בחבריו שקיבלו מערכות תקינות ומהרהר במר גורלו. אילו יכול היה להחליף אותה היה עושה זאת מזמן, אבל "שקיפות מלאה" נתפרה באופן אישי בשבילו. זה היה כמו לחתום על ציוד בלתי תקין בצבא ולסבול עד שהאפסנאי יואיל בטובו להחליף אותו, אבל בצבא, להבדיל, קיימת אפשרות להחליף אצל האפסנאי בעוד כאן אתה תקוע עם המערכת עד סוף חייך. ללא "שקיפות מלאה" עדיף היה להיסגר בבית ולא לבצע שום מגע, שום עסקה ושום התקשרות עם אדם אחר.

לאחר שמסר את המערכת האמין שיחזיק מעמד בבית מספר שעות עד שהטכנאי יגיע, אבל המחנק שחש לאחר זמן קצר גרם לו לבצע פעולה בלתי הגיונית לחלוטין–הוא יצא לטייל בקניון במרחק כמה רחובות ממקום מגוריו. פשוט לא יכול היה להישאר בבית כל היום עד שהטכנאי יחזיר לו את המערכת.

למעשה היום היה יום ההולדת שלו. יניב נולד בסוף המאה הקודמת, שנה אחת לפני סוף המילניום, ועתה היה בן ארבעים, עדיין רווק כמו רוב חבריו לעבודה. במשרד בו עבד היו חוגגים ימי הולדת ועושים מסיבות הפתעה. 'החבר'ה בעבודה בוודאי ממתינים לי ותוהים לאן נעלמתי ואם אגיע בכלל היום' חשב. 'בטח הכינו לי מסיבה והכינו את הנאומים מלאי התשבחות שהם מתכוננים להרעיף עליי כמו שהם עושים תמיד'. הוא קיווה שיקבל את "שקיפות מלאה" בחזרה בזמן כדי שיוכל להגיע בצהריים לפחות. לא היה טעם ללכת לעבודה ללא "שקיפות מלאה". אם היה עושה זאת היה נקלע למצב בלתי אפשרי ללא יכולת לתקשר עם הסובבים אותו–אי אפשר היה לדעת מי דובר אמת ומי דובר שקר. בדרך כלל היו לו יחסים טובים עם עמיתיו לעבודה והוא לא רצה לקלקלם. 'אני אמשיך להסתתר עד שיביאו לי את המערכת' חשב, 'ומצידי שכולם יחפשו אותי בעבודה. אחר הצהריים, במסיבת ההפתעה, אדע מי אמיתי ומי משקר, הם לא יוכלו לעבוד עליי'. הבעיה העיקרית שלו הייתה עם שוקי הבוס. לא הייתה כימיה ביניהם וקשה היה לו להסתיר את זה בגלל "שקיפות מלאה", כך שהקידום שלו התעכב בדרך כלל.

"שקיפות מלאה" הושקה לפני כשלושים שנה על ידי חברת הזנק אלמונית בעקבות ריבוי מקרי ההונאה בין בני אדם בחברה המודרנית. בבת אחת הפסיקה היכולת להבחין בין אמת לשקר להיות מונופול של החכמים והפקחים והפכה לנחלתם של כל השכבות. הוא היה אז בן עשר. החברה, הכלכלה ומרקם החיים של בני האדם עמד בפני קריסה טוטאלית בעקבות גל של חוסר אמון ששטף את העולם. אנשים לא היו מוכנים להשקיע, לקנות, להיכנס לשותפות, להתחתן, לאהוב, כי אי אפשר היה להאמין באף אחד. כל אדם רימה ככל יכולתו כדי להשיג נכסים ושליטה על אנשים אחרים מתוך הנחה שהאדם שמולו אינו יכול לפענח את כוונותיו האמיתיות. הממשל הונה את האזרחים, חברות ההשקעה גנבו את כספם של המשקיעים, הבנקים רימו את לקוחותיהם וסחטו אותם עד טיפת הכסף האחרונה, חברות התקשורת, חברות הכבלים, חברות הביטוח, ארגונים ומעסיקים, כולם השתתפו בחגיגה. סביב מעשי ההונאה התפתח פולקלור כמו למשל "שיטת מצליח" ששימשה את המוסדות בישראל. הם היו תובעים מהקורבן תוספת תשלום באופן שרירותי, אם היה מתנגד היו מוותרים לו, אם לא היה שם לב היו נוטלים את כספו ללא היסוס. היצרנים הקימו מערכת ששטפה את מוח הצרכן ורוקנה אותו מהיגיון ומשיקול דעת כדי להפוך את הצריכה והקניה לאינסטינקט חייתי בסיסי. זה הגיע לשיא בשלהי העשור הראשון של המילניום השלישי במשבר הפיננסי הגדול שחשף פרשיות שחיתות במאות מיליארדים. מנהלי קרנות השקעה, מנהלי בנקים, מנהלי חברות תעשייתיות, צעדו באזיקים אל בתי המשפט ומשם אל בתי הכלא. זה התחיל עם מיידוף "האשף הפיננסי" שביצע את ההונאה הגדולה בכל הזמנים והוריד לטמיון מיליארדי דולרים של אנשים קטנים וחסכניים. המשבר נמשך תקופה ארוכה, כמעט שני עשורים. כל ה"אליטה" הכלכלית והחברתית נמחקה ונמוגה אל תוך תקופות מאסר ממושכות. מיליארדים הוזרמו על ידי הממשלות כדי לשקם את המרקם החברתי והכלכלי שנהרס עד היסוד, ללא הצלחה. זו הייתה שעתה היפה של "שקיפות מלאה" והחברה שפיתחה אותה הפכה לענקית נוסח גוגל או מיקרוסופט. ממשלות המדינות הדמוקרטיות קפצו על המציאה והפכו את "שקיפות מלאה" לעמוד תווך גלובלי במערכת החברתית. השינוי העיקרי בתפיסה הקיומית של האנושות היה שצריך לשרש את השקר מהיחסים בין בני אדם, לבנות קפיטליזם חדש, בריא ורזה, ללא שקרים בין מוכרים וקונים. עבריינים ורמאים נמנעו ממעשי הונאה מתוך ידיעה שלא יוכלו להכחיש את מעשיהם לכשייתפסו.

המיתון שירד אז על העולם נמשך עד היום, אם כי ניצנים של צמיחה זהירה כבר מורגשים פה ושם. היום הילדים חיים עם "שקיפות מלאה" מאז ילדותם, טוב, לא ממש מגיל ינקות אבל מרגע שהם מודעים לכך, כלומר בכיתות הנמוכות של היסודי. יניב היה כאמור בן עשר כשקיבל את המערכת ועדיין הוא זוכר את הימים שקדמו לה, אם כי במטושטש. הוא זוכר את האזהרות החמורות של הוריו שלא לבוא בקשר עם אנשים זרים ברחוב, שלא לתת לחברים את מה שהם מבקשים. הוא זוכר כיצד הסתכלו בו באי אמון כשחזר מבילוי וסיפר היכן היה. הייתה אווירה של חשדנות בכל מקום והאנשים, אפילו קרובים, התרחקו זה מזה. בימים הראשונים לשימוש במערכת קשה היה לו להרגיל עצמו לומר אמת וחש נבוך וחשוף, אך במשך הזמן התרגל ואפילו גילה את היתרונות בשיטה. היכולת לדעת אם האיש שעומד מולך משקר או דובר אמת העניקה מימד חדש לקיום. בעצם כל האנושות התרגלה למצב החדש, למעט קשישים מופלגים בשנים שבאמת אי אפשר לאלץ אותם להסתגל לטכנולוגיה חדשה כלשהי, אפילו לא לאינטרנט.

היום כולם חיים עם זה. כמו שהקונדום בעידן האיידס והגלולה נגד הריון במאה הקודמת ביטלו את הצורך להשלים עם גורל בלתי מתוכנן ובלתי רצוי, כך "שקיפות מלאה" יצרה מימד חדש ביחסים הבין אישיים. אי אפשר היה לשקר. המשבר הכלכלי הנורא הביא את האנושות למסקנה שאסור לאפשר מציאות שבה קיימת אפשרות לשקר, שכן אין הצדקה לעיוותים שהשקר יוצר לטווח ארוך והם נובעים רק מאגואיזם הרסני של אלמנטים שליליים. על בסיס זה קמה בשנות העשרים למילניום השלישי מערכת חברתית חדשה וכל הארגונים והיצרנים התאימו עצמם למצב החדש. רוב המדינות תיקנו את החוקים שלהן כדי לאפשר הפעלת "שקיפות מלאה", אבל הן לא היו צריכות להכריח את אזרחיהן להשתמש בה, כי כולם אימצו אותה ברצון. זה היה כמו עם ערכות האב"כ במלחמת המפרץ במאה הקודמת. כולם הסתובבו אז עם קופסת קרטון מבלי שאיש כפה זאת עליהם. תוך זמן קצר נוצר מצב בו מי שלא השתמש ב"שקיפות מלאה" היה מחוץ למעגל החברתי. אדם ללא "שקיפות מלאה" היה כמו חור שחור במרקם החברתי. פשוט לא התייחסו אליו, כאילו היה אזרח מהעולם השלישי.

יניב הביט בשעונו וראה שהשעה כבר מאוחרת. הוא כבר מדד את הקניון על שלוש קומותיו מבלי להיכנס לשיחה עם איש. הטכנאי היה צריך להגיע כל רגע. הוא החליט לסיים את הטיול הבלתי מתוכנן ויצא דרך פתח אחר של הקניון כדי לא לחלוף שוב על פני הנערה בהירת השיער. הוא הבטיח לעצמו שמחר יפצה אותה וינסה לפתוח אתה בשיחה, בתקווה שלא תחשוב שהיה מוזר מדי היום. כאשר הגיע הביתה מצא את האיש ממתין ליד דלת הדירה.

"חכית לי הרבה זמן?" שאל את הטכנאי.

"לא, הגעתי לפני זמן קצר," אמר הטכנאי.

הוא הוציא מכשיר כלשהו מתיבת הכלים שלו. המכשיר נראה כמו מודד אלקטרוני עם מסך תצוגה, כפתורים ואריזת פלסטיק.

"תסלח לי, אבל בגלל שאין לך "שקיפות מלאה" אני צריך לזהות אותך זיהוי ביומטרי," אמר וכיוון את המכשיר אל יניב, "שנייה אחת ואנחנו גומרים."

"אין בעיה" אמר יניב.

הטכנאי בחן את התצוגה ואחר נענע בראשו בשביעות רצון.

"או. קי, זיהוי חיובי," אמר, "ניכנס לדירה?".

"כמובן," אמר יניב.

הוא פתח את הדלת ושניהם נכנסו פנימה. בתוך הדירה הוציא הטכנאי מכשיר זעיר מתוך תיבת הכלים שלו. יניב חש הקלה כאשר זיהה את "שקיפות מלאה" שלו בידי הטכנאי.

"הבעיה הייתה בחיישן ובאנטנה," אמר הטכנאי, "שאר רכיבי החמרה היו בסדר."

"אבל היא עושה לי בעיות כבר שנים," אמר יניב, "אתה בטוח שהבעיה נפתרה? כי גם בפעם הקודמת אמרו לי שפתרו את הבעיה וזה חזר."

"אני לא מצאתי בעיה אחרת," אמר הטכנאי בהחלטיות, "החיישן והאנטנה הם החלקים הרגישים ביותר במערכת והחלפתי לך אותם".

הוא החל להתקין את מערכת על גופו של יניב. המכשיר הזעיר הוכנס לשקע באזור בית השחי בעזרת ניתוח לייזר מהיר. יניב שכב על הספה מביט אל התקרה ולא חש בשום כאב כתוצאה מאלחוש האזור שבו בוצע הניתוח.

"תמיד רציתי לשאול מישהו שיודע איך פועלת המערכת הזאת," אמר.

"תראה, אני לא מאנשי הפיתוח של המערכת," ענה הטכנאי, "אבל אני יכול לספר לך את מה שאני יודע. אתה רואה את החיישן הזה והאנטנה הזו?".

"כן," אמר יניב והביט בגופיף הזעיר שבידי הטכנאי.

"מה שאני יודע זה שהאנטנה והחיישן קולטים את האותות הפיזיולוגיים האנלוגיים—שפת גוף, זיעה, לחץ דם, מיצי קיבה, הפרשות, כיווץ שרירים, גלי מוח, הבעות פנים–מגופם של האנשים הקרובים, מקודדים אותם לאותות דיגיטאליים ומעבירים אותם למחשב המהיר לעיבוד אותות שבסופו מתקבלת התוצאה. זה דומה לעבודה של מכונת האמת לפני מאה שנה במילניום הקודם, אבל כאן מכלול הנתונים רחב ואמין יותר והעיבוד מתבצע על המקום על ידי מחשב זעיר הנמצא על הכרטיס הקטן הזה."

הטכנאי סיים להתקין את המכשיר בתוך בית השחי של יניב.

"זהו, אתה יכול לקום," אמר, "רק תן לי לבדוק אם המערכת פועלת באופן תקין."

יניב קם ועמד מול הטכנאי. הוא לא חש שום דבר, כאילו לא בוצעו ניתוח והשתלה בגופו לפני רגע.

"אני יניב," אמר הטכנאי שהחל את הבדיקה.

על הצג האופטי שהותקן מעל לעינו השמאלית של יניב הופיעה המילה "שקר".

"אתה יניב" אמר הטכנאי שוב.

המילה על הצג התחלפה ל"אמת".

"או. קי, אני רואה שהמכשיר עובד," אמר הטכנאי, "רק תחתום לי כאן על קבלה."

"ומה עם הקלקולים התכופים של המערכת?" שאל יניב, "אין אפשרות לעשות משהו? זה מאוד מפריע לי, תוקע אותי ברגעים הכי קריטיים בחיים."

"אין מה לעשות," אמר הטכנאי.

"לא טוב" אמר יניב.

הטכנאי הביט בו כאילו הוא שוקל דבר מה ומהסס אם לבצע אותו.

"תראה," אמר לבסוף, "אני יכול להציע לך משהו, אבל זה לא במסגרת התפקיד הפורמאלי שלי. זו עבודה שאני עושה מהצד, ואם תסכים לכך אוכל לבצע לך אותה תמורת תשלום במזומן בלי קבלות ובלי אחריות."

סקרנותו של יניב התעוררה.

"כן, מה אתה מציע?".

"אתה לא שמעת ממני, אתה לא מכיר אותי, אתה לא תספר לאף אחד, מבין?" אמר הטכנאי לאחר שבחן את יניב במבט חודר.

"מבטיח," אמר יניב.

הוא היה בטוח שהטכנאי יודע שהוא דובר אמת, כי מערכת "שקיפות מלאה" פעלה ביניהם.

"אני מציע להתקין לך "זייפן"" אמר הטכנאי.

"זייפן?".

"זו מערכת שפותחה לאחרונה באופן פיראטי ונמכרת בסודי סודות. אתה לא שמעת עליה ממני. מבין?".

"ברור. מה עושה "זייפן"?"

"בעקרון זה פועל בדומה ל"שקיפות מלאה". ההבדל שהוא מתלבש על התדר של "שקיפות מלאה" ומציג באופן קבוע "אמת". כלומר מבחינת כולם אתה דובר אמת תמיד, גם כשאתה משקר."

"ומה האספקטים החוקיים של הדבר הזה?"

"אני לא יודע. זה דבר שהחל להופיע בשוק רק לאחרונה, אבל אני לא חושב שיש אספקט פלילי מבחינת החוק הקיים. החוק לא מונע שימוש במערכת עד כמה שידוע לי."

"יש לך את המערכת כאן?"

"כן, רוצה הדגמה?"

"בסדר."

הטכנאי הוציא מכשיר זעיר מתיבת הכלים.

"זה הזייפן" אמר, "אפשר לשים אותו בכיס, אין צורך בהשתלה. אני מפעיל אותו עכשיו."
הוא לחץ על כפתור קטן והכניס אותו לכיסו.

"אני יניב," אמר הטכנאי.

זה היה כמו בבדיקה הקודמת, אלא שלהפתעתו במקום לקבל תוצאת "שקר" על הצג האופטי, קיבל יניב את המילה "אמת".

"מדהים," אמר יניב, "איך אתה עושה את זה?"

"הסברתי לך את מה שאני יודע" אמר הטכנאי, "רוצה לקנות?"

"כמה זה עולה?" שאל יניב.

הטכנאי נקב במחיר והוסיף:

"אתה לא מספר לאף אחד, כן? לא ראית אותי ולא שמעת ממני שום דבר."

"בסדר."

'זה יהיה נחמד בעבודה' חשב יניב כאשר יצא מפתח דירתו והזייפן בכיסו, 'אני אבוא עם הזייפן. כולם יהיו שקופים כלפיי ורק לגביי איש לא יידע אם אני דובר אמת או שקר. רק אני אדע את האמת. מעניין כמה מסתובבים עם זייפן בכיסם בנוסף אליי'.

המחשבה האחרונה חמקה כמו צל במוחו והאפילה על שביעות הרצון שחש. 'אוכל לפחות ללקק לשוקי' ניחם את עצמו 'הוא לא יידע שאני משקר. אולי יחשוב שאני דובר אמת וייתן לי קידום סוף סוף'.