48 – מהפכה שחורה

בְּלָאטַאר ( ) עלה אל דוכן הנואמים, ונעמד מול מאות אלפי הצופים שהצטופפו בכיכר השחורה. החלל היה מואר חלושות, אך ניתן היה לראות את עיני הצופים מופנות אל הדוכן. בקריאה נרגשת, הוא פתח בנאומו. "חבריי וחברותיי, לאחר שנים ארוכות של הסתתרות הגיע הזמן לשינוי. אני עומד מולכם ורואה עתיד טוב יותר. שנות הדור הארוכות בהן בחרנו בקפידה את מיטב חברינו הניבו את פירותיהן. שנה אחר שנה בדקנו את עצמינו והחלטנו מי יזכה להעמיד את צאצאיו, בידיעה שהטובים מבינינו יביאו להשבחת הגזע כולו. עכשיו הבנים שלנו הם חכמים יותר, מהירים יותר וחזקים יותר. הבנים שלנו יצליחו במקום בו אנחנו נחלנו מפלות לאורך ההיסטוריה. הבנים שלנו הם אלו שיביאו את המהפכה!!!"
הקריאות הנרגשות של הקהל העצום הרעידו את החלל שסבב את הכיכר. בלאטאר הרים את ראשו ופרש את ידיו, נהנה מהתרעומת הממכרת.  לאחר שהקריאות נרגעו, הוא המשיך בנאומו.
"כולכם יודעים שמאז ומעולם היינו עם שוחר שלום, לעולם לא הרענו לאף אחד, אך שוב ושוב הותקפנו ברשעות. האויבים שלנו לא בחלו באמצעים, עבורם כל כלי היה כשר למשימת ההשמדה שלנו. הגיע הזמן חבריי, שמצב זה ישתנה. שנות הסבל והמחבוא שלנו הסתיימו, מעתה אנחנו יוצאים מחושך לאור, חופשיים, מאושרים, וחסינים מפני פגיעתם של אוייבנו. אלו שיסכימו לחיות איתנו בשלום, יזכו לשכר הולם. אלו שימשיכו להילחם, יימצאו את סופם במהרה." הנהוני הסכמה נראו מכל צידי הכיכר. בלאטאר המשיך –
"כולנו חזינו במותם של חברים, מכרים ובני משפחה לאורך הדרך הארורה, ובמותם הם העניקו לנו את הקידמה. ייתכן וגם אנחנו לא נזכה לראות את הסוף המיוחל, אך כולנו נדע במותינו – כי הניצחון הוא שלנו. עכשיו חברים, לא נותר זמן לבזבז. עלינו להפיץ את הבשורה – ממחר עידן חדש יקיץ על עמינו!!!"

***

בחדר הסגלגל התכנסו מנהיגי חמשת המדינות העשירות בעולם. כולם עיינו בדו"ח אותו הגיש להם מזכיר המדינה. ארבעת המנהיגים הביטו בתדהמה במארחם, נשיא ארה"ב, בעודם קוראים את התסריטים המתוארים בינות הדפים.
קָהְג'וּל נָרְגִיס, נשיא הודו, זרק את הדו"ח על הרצפה ופנה לצאת מן החדר. "צ'וּוֹאוֹ," קרא קיסר סין, חְוָאנְגְדִי לִינְג, "חכה. גם מילות אווילות עשויות להחביא דברי חכמה. מארחינו ייאלץ להבהיר את הכתוב."
קהג'ול הנהן וחזר למקומו, "בהחלט. הייתי מאוד מעוניין לדעת, איך העלובים האלה מסוגלים להרים את ראשם ולהשיב מלחמה."
נשיא ארה"ב החל להתהלך בחדר, ופנה אל הסובבים "לא היתה ולו פעם אחת בה הזמנתי אתכם לכאן לשווא." הנוכחים הנהנו והנשיא המשיך, "העלובים שאתה מדבר עליהם, עברו אותנו במספרם כבר מזמן. אותם חסרי מוח, כפי שאנחנו נוהגים לקרוא להם, כבר נמצאים בכל פינה על פני כדור הארץ בה אנחנו נמצאים. תוחלת החיים הקצרה שלהם פועלת לטובתם – הברירה הטבעית פועלת מהר יותר עבורם, הם מעמידים יותר צאצאים מאיתנו, ובכל דור הם הולכים ומשתפרים. הביומאסה שלהם היום היא כפולה ומכופלת מאשר שלנו, מה שאומר שאם וכאשר הם יחליטו להשיב מלחמה, אנחנו נעמוד בפני המשבר הגדול ביותר שידענו מזה שנים." מבטי התמיהה עדיין לא עזבו את פני הסובבים. הנשיא המשיך, "אני יודע שאף אחד מכם לא יזדעזע מן העניין, שלאורך השנים ביצענו בהם עשרות ניסויים. בניסויים האחרונים שנעשו, הם גילו כושר חיות יוצא דופן. הם פיתחו עמידות טבעית לנשקים הכימיים שלנו, והגוף שלהם מסתגל עכשיו במהירות אדירה לכל כימיקל חדש". הנשיא לקח נשימה עמוקה, "את הכימיקלים האלה הם למדו לסנתז – ואלה כמובן מסוכנים עבורינו בדיוק כפי שהם מסוכנים עבורם. על מנת לפגוע בנו, הם לא צריכים להשיב מלחמה – הרפלקסים שלהם יעשו את העבודה עבורם. בניסויים גילינו עוד פרט מעניין. בנוסף לשימוש בכימיקלים הללו להגנה, הם גם משתמשים בהם לתקשורת כימית מהירה ביניהם. מספיק שפרט אחד יותקף, וכל חבריו יעברו למבנה הגנתי מסוכן."
"אני מניחה שיש לך הוכחות לכל הסיפורים המעניינים שסיפרת." פנתה אָבֶרְטַה הוֹלְוּוג, קנצלרית גרמניה, אל הנשיא האמריקאי. הנשיא הנהן וסימן למזכיר המדינה לכבות את האור ולהפעיל את מסך הפלזמה.
הנוכחים החלו לצפות בסרטים שהוקרנו בזה אחר זה. בסרט הראשון, על ראשו של אובייקט המחקר בוצע נסיון להניח אלקטרודות בעזרת מתקן מרוחק. האובייקט הצליח לקרוע בקלות בעזרת פיו את חוטי החשמל והזרוע שהחזיקה אותן, כאילו היו חטיף. בסרט השני, גופתו של עובד מעבדת המחקר נפלה לרצפה והחלה לפרקס בפראות, כאשר אובייקט המחקר אותו ניסה להכניס לתא גזים פיזר עליו בתגובה עננת אדים ירוקה מתוך פיו.  הסרטים הבאים שהוקרנו, הראו רמות זוועה הולכות ומתגברות. מן המסך עלו קריאות זעקה בעוד אנשי המעבדה נראו נופלים ומתים ללא יכולת התגוננות. פרצי דם שטפו את הרצפה לאחר שאובייקטי המחקר חתכו את עורקיהם של החוקרים. גברים ונשים כאחד ניסו לקרוע מעליהם את עורם בשאגות כאב נוראיות, בעוד כתמים ושלפוחיות כיסו אותם עד שדממו.
"מספיק!". כעוס כהרגלו, נָאִיקַאקוּ דֵייגִ'ין – ראש ממשלת יפן, החל לצעוק על הנשיא "אמריקאים מטומטמים! תמיד חושבים שאתם בעלי העולם. אני בטוח שאתם אלה שאחראים לשינויים הגנטיים האלה! עם כל הניסויים שלכם לצורך פיתוח רעלים חדשים,  הבאתם אסון על כולנו!"
מזכיר המדינה הדליק בחזרה את האור, וכיבה את המסך שריתק בבעת את יתר הצופים.
הנשיא ספג בשקט את צעקותיו של נאיקאקו, וכשזה סיים את פרץ הגידופים השיב ברוגע. "לדבריך ידידי נאיקאקו אין שחר. כל האוביקטים האלו הובאו למעבדות המחקר בימים האחרונים. האובייקטים עליהם אנו עורכים את הניסויים, מושמדים בתום הניסוי על מנת למנוע מקרים שכאלה. בנוסף, הצילומים שראיתם הם ממעבדות מחקר שונות ובלתי תלויות ברחבי המדינה. למרות כל מה שראיתם פה, המצב היה יכול להיות חמור יותר. בכל הסרטים בהם צפיתם, הגורם האנושי היה הגורם האגרסיבי. אובייקטי המחקר לא החלו בתגובות אלימות כל עוד לא הרגישו בסכנה. הבאתי אתכם לכאן, על מנת להזהיר אתכם מפני המצב. אני בטוח שאם תבדקו  במעבדות המחקר שלכם, תגלו כי אובייקטי המחקר שלכם כבר פיתחו חסינות לחלק גדול מהאמצעים שלכם."
"לא כולם כאן כמוכם!" קראה בזעם אברטה, "לא כולנו מבצעים את הניסויים שאתם מבצעים לצרכי מחקר."
"אנחנו לא תמימים או טיפשים אברטה!" פנה קהג'ול אל הקנצלרית, "מאז ומתמיד השתמשתם באובייקטים חיים לצורך המחקרים שלכם! אם דבריו של הנשיא נכונים, שיחת טלפון אחת תפתור את חוסר האמון. ובאשר לכם חברים, אף אחד מאיתנו לא טוב מהשני. כולנו שוחים באותה השלולית של נסיונות פיתוח אמצעים כימיים, וכעת עלינו לשלם את המחיר."
אברטה לא הגיבה. היא וארבעת הגברים לקחו אחד אחד את הטלפונים הסלולריים שלהם, וביצעו את השיחה הנדרשת.
לאחר דקות ארוכות של המתנה, התקבלה התגובה האחרונה בטלפונו של לינג. מבטו המודאג של לינג בשומעו את תוצאות הבדיקה, הבהירה היטב לסובבים את חומרת הבעיה. בכל אחת מן המדינות התגלו תוצאות זהות.
"מה הפתרון אם כן?" פנה לינג לסובבים. "איך נוכל להסביר את המצב לאזרחינו? עם קצב ההתקדמות המהיר שלהם, לא נוכל להגן על עצמינו.
בזמן שבילה בחדר, עננה שחורה נפלה על פניו של קהג'ול ומספקנות מוחלטת הוא עבר לדאגה עמוקה "מה יקרה אם הם יתחילו לתקוף אותנו, במקום לפעול מתוך הגנה עצמית בלבד? איזה סיכוי יש לנו מולם?"
"איבדתם את אברי הרבייה שלכם חברים?" שאלה אברטה בציניות "אין מנוס מחיסול שיטתי שלהם! אם נפנה יותר תקציב למחקר, אני בטוחה שהמדענים שלי יימצאו את הפתרון עבורם. כמובן שנזדקק לתמיכה כספית שלכם, מעבדות המחקר המתקדמות שלנו הן יקרות מאוד לתפעול."
ארבעת המנהיגים לא הופתעו מדבריה של אברטה, אין זו הפעם הראשונה בה היא ניסתה לנצל משבר לטובת האומה שלה. נשיא ארה"ב הרגיע את הסובבים "אני אתעלם מהערות הבוטות שלך אברטה. אין כאן מקום לתחרויות כבוד ויוקרה. אני מניח שנוכל להמשיך במחקר, אך קצב השיפור הגנטי שלהם תמיד יפעל לרעתינו. כל פתרון אגרסיבי שנבחר, יפעל אולי לזמן קצר – אך בטווח הארוך לא ישנה את פני הדברים. כפי שציינתי מקודם, בכל המקרים בהם היינו הצד האגרסיבי, הפסדנו. במידה ונפסיק מיידית את התוקפנות כלפיהם, אני חושב שנוכל לחיות בשלום. עם הזמן, לא יהיה להם צורך ביתרון הגנטי הזה, ואז הסכנה לשני הצדדים תעלם."
"אבל אנחנו צריכים אותם." השיב קהג'ול "הם חלק בלתי נפרד מכלכלת היסוד שלנו". "גם שלנו" הוסיפו לינג ונאיקאקו.
"לא עוד," השיב הנשיא "מחר אני אודיע לאומה האמריקאית על המצב. אני יודע שחלק מן האזרחים ינהגו בספקנות ויגרמו למותם שלהם, אך כך האבדות יהיו מינמליות. העיתונות תדאג להפיץ את מקרי המוות, ויתר האזרחים ילמדו מן הנסיון. אני מוכן לסבול יום אחד של עלבון ציבורי למען טובתה של אומתי. זו חובתי הנשיאותית והמוסרית. אני מציע שגם אתם תנהגו כמוני."
מבין המשתתפים, אברטה היתה היחידה שהגיבה בבוז "אתם יכולים לשבת בחיבוק ידיים, האומה הגרמנית תאבק במטרד הזה ותנצח. כשתרצו לרכוש מאיתנו את הפתרונות, תדעו שקו הטלפון שלי פתוח עבורכם." במילים אלה, אברטה קמה ועזבה את החדר הסגלגל. מותירה אחריה את מנהיגי המדינות מודאגים וכועסים.
"לגבי יתר מדינות העולם, לאחר מחר כולם ישמעו את הבשורה. ומחרתיים כולם יאמינו. אני מוכן לספוג את חצי התקשורת במידה ואתם מעוניינים להמנע מהם."
"אין בזה צורך," ענה לינג "כולנו מודים לך על האזהרה הכנה. המצב בארצינו יהיה בקרוב מאוד זהה למצב בארצך. ובמידה וכולנו יחד נפנה לציבור, חצי התקשרות לא יעופו כלל." ארבעת המנהיגים הסכימו על שיטת הפעולה ולאחר מילות פרידה עזבו בשקט את החדר. נשיא ארה"ב פרש אל לישכתו והחל לעבוד על הנאום שישא ביום המחרת לאומה.

***

שבועיים לאחר מכן, ג'יל וג'יימס עמלו בביתם וערכו את טקס הערב החדש שלהם. כל החלונות היו סגורים. על דלתות הכניסה לבית ולחדרים הותקנו דלתות רשת נוספות. על כל פתח כניסה ויציאה הונחו רשתות דקות נוספות. הזוג עבר חדר חדר ווידא כי הבית מוגן מפני חדירה, וכי אף מזון לא נותר בטעות חשוף בבית.
"אני מרגישה כאילו אני חיה בכלוב." פנתה ג'יל לבעלה "כבר שבועיים שאנחנו לא עוזבים את הבית לאחר השקיעה."
"שעות היום ושעות החשיכה שייכות להם. ביום, הסיכון שנפגע בטעות באחד מהם נמוך, אך בלילה אני לא רוצה שנסתכן ונתקל באחד מהם בחוץ. "ג'יימס נאנח ופתח את הטלויזיה. חדשות היום דיווחו על מאות הרוגים בסין, ציידים משוק דוֹנְגהוּאַמֶן בבייג'ין, שזלזלו בהודעה הרשמית מטעם הקיסר ויצאו לציד הלילי שלהם. מדענים גרמנים ספגו אבדות קשות בנסיון לפתח אמצעי השמדה חדש, והעם הגרמני קרא להתפטרות מיידית של הקנצלרית השאננה. מדענים יפנים והודים פתחו תחליף סויה מועשר בחלבונים, על מנת לתת מענה לצרכי התזונה החדשים שנוצרו. שידורי הפרסומות לא חדלו מלהציג אמצעים חדישים להגנה מפני חדירות עוינות.
לפתע ציפורניה של ג'יל שקעו בעצמה ברגלו של ג'יימס, וצעקה עלתה מפי שניהם. על קיר הסלון התהלך מקק שחור, גדול ומפחיד. "תהרוג אותו!!!" צרחה ג'יל "תמעך אותו עם הנעל!!!"
"את משוגעת?" ענה ג'יימס, נעליים כבר לא משפיעות עליהם. המעטפת שלהם משוריינת היטב, ולא מתחשק לי למות בגלל שאת קצת נגעלת מהם! פשוט תמשיכי לראות טלויזיה ותתעלמי ממנו. עוד רגע נמצא את החור ונסגור גם אותו ברשת. אם את ממש מפחדת, אפשר לעבור לחדר האטום."
"אם הוא מתקרב לכאן, אני בורחת!" אמרה גי'ל, ונדחקה היטב בתוך הכורסא.
בני הזוג צפו בחשש בעוד המקק התהלך על קירות הבית, ונשמו לרווחה כאשר זה יצא לבסוף מן החור דרכו נכנס. ג'יימס לקח במהירות את ערכת האיטום וסגר את החור מכל הכיוונים. "זה היה קרוב," הוא אמר לזוגתו "אל תפריעי להם לחיות, והם לא יפריעו לנו. את צריכה ללמוד לא להיגעל מהם."
"זה קשה," השיבה ג'יל "עם כל השיפורים האבולוציונים שלהם, הם לא יכלו לפתח צבעים יפים כמו של פרפר?" ג'יל נאנחה והמשיכה לצפות בשידורים. המהפכה השחורה הסתיימה בהצלחה.