הסוף לסוד מאת לייבל באטוויניק. תרגום מיידיש: נתנאל ומרים באטוויניק

 

"… כל השנים היא התלוננה שלא חוגגים לה כמו שצריך. השנה אין מצב שהיא תתלונן! תזכרו: זו מסיבת הפתעה. והדובדבן שבקפצת זו המתנה שהיא מקבלת – קנינו לה מכונית!!! . אל תגלו לה. זה סוד!"

רג’ינה עשתה "סלייד" למעלה ו"סלייד" למטה במסך הטלפון החכם שלה, בחנה טוב את ההודעה הארוכה שעמדה לשלוח בקבוצה המשפחתית ב"וואטסאפ", הוסיפה סמיילי קורץ ושלחה.

בזמן שרג’ינה בהתה במסך הפלאפון ממתינה לתגובות, הפלאפון התחיל לרטוט ולהשמיע מנגינת שיר ידוע.

שמה של גיסתה הבהב על המסך. רג'ינה ענתה והניחה שגיסתה מעוניינת לקשקש ולדבר על המסיבה הקרבה.

"היי פלישיה, מה שלומך יקירה? מה דעתך על ההפתעה שאני מתכננת למירה שלי? נראה לך שדודה רחל תצליח לשמור על המסיבה בסוד?"

"מה סוד, איפה סוד? כל העולם כבר יודע… האם שכחת שבתך גם בקבוצה של המשפחה?? היא מן הסתם כבר קראה את ההודעה" אמרה פלישיה בצחקוק. "הפתעה זה כבר לא יהיה…"

"אוי ואבוי" אמרה רג’ינה והסמיקה.

******************************************

כשאריק, בעלה של רג’ינה, חזר הביתה, היא סיפרה לו מה קרה.

"נו, באמת! איך יכלת לעשות דבר כזה…? אבל זה מצחיק, לא? רוצים לשמור על סודות, וזה יותר קשה מפעם."

"אין אפשרות למחוק את ההודעה? קוראים לזה "טלפון חכם" – והוא לגמרי טיפש…" אמרה רג’ינה והסתכלה בייאוש על בעלה איש ההיי-טק בתקווה שיסביר לה את סודות המכשיר.

"הממ…" מלמל לעצמו כשהוא מתאבק בקושיה. "נדמה לי שיש כמה פתרונות" השיב בציניות. "האחד – ­להשתמש בראש…, השני – לא לספר לאחרים את הסודות שלך… והשלישי…"

"טוב די אריק, אין לי כוח לציניות שלך"

"את יודעת מה, גם אין לי כוח לזה. יש לי בעיות יותר גדולות בעבודה."

"מה קרה? עוד יום קשה במשרד?"

"כן ולא. זה לא כל כך קשור לעבודה היום יומית במשרד. לאור המצב הביטחוני, החברה נרתמה לנסות לבדוק איך אנחנו יכולים לתרום למאבק נגד הטרור. את יודעת, שחוץ מהמלחמה בחזית נגד המחבלים, מדינת ישראל נמצאת במערך אין סופי של מלחמת סייבר. אתמול הודיעו בחדשות על תקיפה קשה בבנקים ומחשבי ממשלה. הבעיה היא שהצבא לא מצליח להתמודד מול כל תקיפה ותקיפה. אנחנו בונים בצורה חזקה ויציבה יותר חומות אש, כותבים קודים מתוחכמים ואמצעי הגנה נוספים כדי למנוע חדירה של גורמים עוינים… ובתוך זמן קצר תוקפים אותנו שוב עם ווירוסים וקודי-שליטה חדשים וקטלניים יותר – שחודרים ושוברים את מערכת ההגנה שלנו.
זה סיפור בלי סוף. כמו כל התנפלות של מחבלים,  הם "יורים" מתי שרוצים, לאן שרוצים, וכמה שרוצים – ואנחנו חייבים להיות מוכנים כל רגע ורגע. חילי-הסייבר שלנו צריכים להיות על המשמר 24 שעות  ביממה, 7 ימים בשבוע – כל השנה … לא רואים לזה קץ."

"אריק, מה אתם יכולים לעשות כדי להתמודד מול המלחמה הווירטואלית הזו? אתה עובד בחברת הייטק פרטית, לא במשרד ממשלתי, מה אתם כבר יכולים לעשות?"

"זה מה שמטריד אותי, אנחנו לא כל כך יודעים איך לעזור, אבל אנחנו ממשיכים לנסות."

****                                  ***                                     ***

המלחמה היבשתית נרגעה בהדרגה עם הפסקת האש, אבל מלחמת הסייבר נמשכה בלי הפסקה. במשך חודשים צצו מחבלי-סייבר חדשים עם מערכות וטכניקות חדשות ומתוחכמות יותר. מנגד, עמדו הטובים שהמדינה הייתה יכולה לגייס.

עוד בתחילת המלחמה ובמאמץ לסייע למדינה, כינס מנהלו של אריק, דוד זילבר, ישיבה אסטרטגית במטרה לעמוד על בעיית הסייבר.

"זה לא חדש לכם," הוא פתח את הישיבה, "שאנו עומדים בימים קשים במלחמת הסייבר נגד שונאי הדמוקרטיה…" והמשיך עם נתונים, סטטיסטיקות ועובדות על כמה מתקפות-סייבר היו במשך התקופה האחרונה, ומה נעשה כדי להביס את המתקפות. אחרי מצגת קצרה עם שאלות ותשובות, התחילו חברי המשרד לשוחח על הבעיה והציעו פתרונות שנשמעו אפשריים.

"מה עושים?" התבטא אפרים קץ, הפסימיסט. "הם חודרים לנו למחשבים, משתילים לנו ווירוסים ונתונים בדויים ומשבשים לנו את אתרי האינטרנט שלנו. הם גונבים מידע וחושפים את סודותינו… זה נורא. פשוט נורא."

כמובן, שבכל מקום בו נמצא פסימיסט ימצא גם אופטומיסט.

"חייבים לבנות חומת אש עמידה יותר – שאי-אפשר לפרוץ," אמרה שרה קץ היועצת הארגונית של החברה, אשתו של אפרים והצד החיובי של המגנט.

עוזי, שהיה בעברו איש צבא (סביר שעוד מלידה), התפרץ בזעם: "מה אנחנו מבזבזים זמן בהקמת חומת אש חזקה יותר? רק מעמידים אותה, והם מפילים אותה בזמן קצר. לא, אנחנו חייבים להגיע אליהם – להשיג אותם בעצמם."

”ואולי צריך ליצר פלטפורמה כנגד, שיעבוד כמו בומרנג," אמר גדי המבוגר שבחברה.

נתן היה הגאון של החברה – כולם ציפו ממנו לעצות. הכוח שלו לא היה בלמצוא את התשובות, אלא בלדעת איזה שאלות לשאול.

"הייתי רוצה לדעת דבר כזה: האם ניתן לחזור על עקבות ההתקשרות שלהם ולגלות איפה הם יושבים, מאיפה הם תוקפים ושולחים את הווירוסים?"

"ואולי אפשר יהיה לפוצץ להם – מרחוק – את המכשירים שלהם?" הוסיפה שרה אשר פחות הבינה את מגבלות הטכנולוגיה.

"באמת – איך מגיעים אליהם פיזית? אם נצליח לגלות היכן הם, נוכל למסור למשטרה המקומית במדינות שלהם לעצור אותם." אמר אפרים במאמץ לתמוך בדברי אשתו.

"אתהנאיבי, אפי," אמר לו גדי. "חלק מהפושעים האלו מקבלים את תמיכתם מהממשלות שלהם."

"אז, אולי, צריך לשלוח אליהם אנשי קומנדו שיטפלו בהם היטב…" אמר עוזי. "אני יודע, למשל, שעל פי תמונות מפלאפונים חכמים אפשר לזהות איפה צולמו התמונות. אולי אפשר בדרך דומה לאתר את קואורדינטות הGPS שלהם."

אריק הקשיב לכל, אך רק באוזן אחת. מוחו עיכל את כל הנתונים והפרטים: איפה, מתי, מי,… ווירוסים, חומות אש, אתרי אינטרנט, סודות… שלהם, שלנו,… להיות ערניים – על המשמר בלי מנוחה…

"סודות"… הוא התחיל להיזכר בשיחה שהייתה לו עם אשתו רג’ינה לפני כמה חודשים. על מה דיברו סביב הנושא של "סודות", ואיך לשמור עליהם? … לדאוג שאף אחד לא יגלה אותם? מה היו אז העצות? המסקנות?

אחד – ­להשתמש בראש…(קודם מוח, ואחר כך כוח), שנים – לא לספר לאחרים את הסודות שלך (אם אף אחד לא יודע שיש לך סוד כלשהו, לא יחפשו) … שלוש – (לשלוש אפילו לא הגיע… רק שעכשיו. כן. היה לו רעיון…)

"יש לי: להגיע אל המחשבים שלהם ולגלות לכולם את הסודות שלהם…"

"ואתה חושב זה יעזור, אריק?" שאלה שרה.

"אני חושב שכן."

"באמת – מהם הסודות שלהם?" אמר עוזי.

"זה מוצא חן בעיניי," אמר זילבר לאחר כמה רגעים שהתלבט במוחו לגבי ההשלכות השליליות העשויות להתקבל כתוצאה מפיתוח פתרון זה. "אם אין למישהו התנגדות, זה יכנס לתוכנית העבודה שלנו לשבועות הקרובים, בסדר עדיפויות עליון:  נתחלק לשתי קבוצות האחת תדמה תשתית מידע של חברה ממשלתית והשנייה תדמה את האויב. בנוסף, נציב קבוצה של לשלושה אנשים בראשותו של אריק אשר יהיו אחראים על פיתוח הקוד שיאפשר את חשיפת סודות האויב.

"ומה נעשה עם הסודות הללו, נשמור אותם  לעצמינו? נגלה אותם לעולם?" שאל אפרים.

"כשנגיע לזה, נדע מה לעשות" ענה לו זילבר. "בינתיים זה רק אב טיפוס."

*****

תוך מספר ימים נולדו הפירות משיתוף הפעולה האדוק של הצוות, והתוצאות הראשונות התחילו לצוץ. קבוצת המומחים התפצלה לשתיים: קבוצה א' וקבוצה ב'. בהתחלה, קבוצה א' הכינה רשת נתונים מאובטחת למחשבים שלה, וקבוצה ב' הייתה צריכה לפרוץ אותה. כמובן שקבוצה א' הכניסה לרשת שלה את כל אמצעי ההגנה הכי מוכרים וגם הפחות מוכרים כדי להגן על המחשבים שלה ולאבטח את המערכות הממוחשבות.

אחר כך, התחלפו, וקבוצה ב' הכינה לעצמה סביבה אינפורמטיקה מאובטחת ומוגנת, וקבוצה א' תקפה. במשך כל הזמן הזה, שרה – היועצת האירגונית – עקבה אחרי שתי הקבוצות ועזרה לכל קבוצה להתנהל בצורה נכונה יותר, על ידי שיתוף תוצאות ומסקנות הסימולציות בפני כלל החברה.

****

לאחר שבועיים מתחילת הפרויקט, זילבר כינס את החברה לכדי להודיע על הצלחת הקבוצה השלישית בפיתוח קוד אשר יודע לעקוב אחר התוקף ולחשוף את סודותיו – הקבוצה שאריק ניהל.

"יישר כוח על המאמץ החשוב. אני מעריך מאוד את העבודה הקשה ומסירות הנפש שלכם.

היום אנחנו ננסה את הקוד החדש על קבוצת תוקפים פיקטיבית שהוקמה על ידי חברה נוספת שנרתמה למאבק המדיני נגד הסייבר. שיהיה לנו בהצלחה."

***********

"חברים יקרים, החדשות הטובות הן: הקוד שפיתחנו עובד בצורה יוצאת מן הכלל. עם זאת, לאחר התייעצות עם מנכל החברה השנייה, ולאור החשש הגדול שהקוד ייפול לידיים הלא נכונות ואף יופעל נגדנו, החלטנו להשמיד את הקוד. אריק – לטיפולך."

אריק ישב בשקט. כזה היה מטבעו – הפחית בדיבורים, והרבה בלהקשיב ולהאזין. הוא לא היה רגוע. מצד אחד,-  הסיכון היה גבוה, ומצד שני, כל ההשקעה של השבועות האחרונים, הוכיחה את עצמה ולכן לא ידע כיצד לבלוע את הגלולה המרה.

******

אריק חזר הביתה עייף, אך לא רגוע.

"יכולה באמת להיות סכנה," חשב לעצמו. "במידה והקוד ייפול לידיים הלא נכונות זה יכול לגרום לנזק עצום."

אריק נכנס לחדרו, חלץ את נעליו, נשכב על מיטתו, ועצם את עיניו במטרה לנקות את ראשו ממחשבות, אך אלו המשיכו לצוף במוחו.

רג’ינה אשתו נכנסה לחדר ונשכבה לידו כשבידה הטלפון החכם שלה, צופה בסרטון שקיבלה בוואטסאפ.

אריק הפנה את ראשו לרג’ינה ושאל:

"מה היה קורה, אם לא היו עוד סודות בעולם?"

"למה אתה מתכוון? לכולם יש סודות… זה הטבע של האדם."

"תחשבי לעצמך, עולם בלי סודות. הכל גלוי. אין מניפולציות. אין שקרים. אין טעם לתקיפות סייבר וגם אין ממש לחשוש, כי כולם יודעים הכל על כולם."

"אל תהייה טיפש אריק, תמיד יהיו סודות, לא משנה איזו תוכנה תפתח, אין דבר כזה עולם בלי סודות. כל דבר שאני חושבת עליו ולא מספרת לך זה סוד שלי עם עצמי. כל דבר שאני מספרת לחברה מסוימת והיא שומרת אותו, זה סוד רק של שתינו– כמובן שזה לא תקף עם דודה רחל. המקום היחיד שבו יש אמת והכל בו טוב זה גן עדן, ואתה יודע מתי מגיעים לשם…"

"לא סודות כאלה, אני מדבר על נתונים. כמה כסף יש לכל אדם בבנק, מה המצב הבריאותי שלו, מה ה-IQ  שלו, ודברים יותר גדולים כמו, כמה כסף המדינה משקיעה בתשתיות מים, וכמה כסף מקבלת חברה שעובדת עם המדינה…"

"זה כדאי?"

"אני חושב, שזה יכול להשפיע לטובה בלרסן ולאכוף הרבה רוע בעולם. נגיד בן אדם רוצה להתקבל לעבודה. ברגע שכל הנתונים שלו, של המעסיק העתידי שלו, ושל אנשי החברה גלויים לכל, כל סוגיית ניצול העובדים תחדל מלהתקיים. כמו כן, תנאי העסקת העובד החדש יהיו הוגנים."

"האם זה אפשרי – עולם בלי סודות?"

"כן, לפחות באשר לסודות שבמחשבים וכל דבר שדיגיטלי."

אריק ורג’ינה המשיכו לדון ולהתווכח על היתרונות והחסרונות.

"אריק, הכל תאוריות יפות, אבל איך אפשר לבצע את זה באמת?"

"אני יכול כבר לעשות את זה. יש לנו קוד חדש שיכול לחדור בכל מחשב שבעולם ולגלות את הכל– לא יהיו עוד סודות. החברה לא הרשתה להשתמש בקוד מחשש שהקוד ייפול לידיים הלא נכונות. אבל אני יכול לבצע שינוי קטן שיגרום לקוד להתפשט כמו וירוס בכל המחשבים והמכשירים האלקטרונים שבעולם. ברגע שיחשוף את הסודות של כולם, הסודות כבר לא יהיו סודות ואז לא יהיה טעם למתקפות סייבר."

"אתה צוחק."

"לא. באמת. את רוצה לראות? אני יכול כבר לבצע את זה."

"חס ושלום… אל תעשה את זה."

"אני חושב שכן אעשה את זה."

אריק תפס מהר את הטלפון החכם מידיה של רג’ינה והתכוון לשלוח את הקוד האנטי-סוד מעל רשתות האינטרנט, וואטסאפ, פייסבוק, ושאר הרשתות החברתיות, כדי להפיץ את זה בכל מקום כווירוס אולטימטיבי.

רג’ינה תפסה בחזרה את הטלפון החכם שלה והם התחילו להתאבק.

"מה פתאום? אתה רוצה גם לגלות את כל הסודות שלי? אוי לא!"

"אבל תכירי גם את של כולם."

"הסודות שלי שייכים לי… חוץ מזה, יש סודות שעדיף לך לא לדעת."

אריק התקשר למספר טלפון מיוחד שהגיע למכשירים שלו במשרד ועמד להכניס את הסיסמה, רק שעצר לרגע, כאילו נאבק עם עצמו.

רג’ינה ראתה את הפאוזה הזאת כהזדמנות, ותפסה את הטלפון החכם ומשכה אותו מידיו של אריק והוא עף מידיהם ונפל חזק על הרצפה, נשבר והתרסק.

היה שקט בחדר. שניהם שתקו כמה שניות ולא זזו ממקומם, מתבוננים בחתיכות הטלפון החכם.

אריק פתאום משך את כתפיו, קם מהמיטה והתחיל לצאת מהחדר.

"אני לא מבינה, אריק. למה עצרת? היית כל כך קרוב לעשות את שלך. היו לך ספקות? חרטה?"

"כן, התחלתי לחשוב על הסודות שלי והאם אני רוצה שיחשפו…"

"נו, אז מה אתה מסתיר?"

"החלטתי שעדיף לשמור אותם בסוד."