להב הנצח
יערות מלדא
פרק 1- השיחה
נעדר
סיימון מכפר לוברה
נעדר כבר יומיים
כל מי שרואה אותו
מתבקש למסור
את מיקומו במידי
לרשויות לוברה
ביום שישי שליו זה מצאתי את מודעת הנעדר הזאת באחורי ביתי. על המודעה היה מצויר גבר צעיר, כנראה סיימון.
סליחה שלא הצגתי את עצמי, קוראים לי ג'ק איגריס ואני גר בממלכת ליוויאנה בכפר זאלסה. המציאות שאתה נולד אליה פה היא לא חייכנית ושמחה… לא, זו מציאות של רעב ועוני מחפיר בעולם של שדים ומפלצות.
מודעת הנעדר הזאת היא אחת מתוך עשרות אלפים! כנראה הבחור המסכן נחטף על ידי מפלצת, וכנראה נשאר מסיימון רק ערמת עצמות ושיערות.
בעולם הזה אתה לא יכול לדעת אף פעם מתי אתה תיחטף ותיאכל על ידי מפלצת. לא ששומרי הממלכה לא עוזרים, אם הם לא היו עוזרים 90%
מהכפרים לא היו קיימים, אבל מדי פעם מפלצת מצליחה להתגנב לאחד הכפרים ועושה מהומות.
טוב, אז אחרי פיתח היום ה'מרוממת' עם מודעת הנעדר הלכתי לפונדק ה"חפרפרת" להתעדכן.
הפונדק כרגיל היה מלא במגוון נרחב של בני אדם ודמוי אנושיים: כמה אבירים אנושיים, שכירי חרב חצי אלפים, כמה גמדים רוכלים שבאו להציע את מרכולתם וחבורת אורקים שיכורים. אגב יש פרט קטן ששכחתי להזכיר- אני חצי דרקון, אנחנו מאוד נדירים ונחשבים ללוחמים רבי עוצמה. בעבר לחמתי בשירות צבא המלך אך החלטתי לפרוש לחיים השקטים לאחר כמאה שנות לחימה (אנחנו החצאיי דרקון חיים הרבה זמן). מה שלא ידעתי שביום שישי שליו זה אחזור ללחום באופן מפתיע…
אז ישבתי ודיברתי עם כמה חברים כשפתאום הבחנתי בשולחן לידנו בצמד מוזר: חצי אורק לבוש בשריון חוליות גדול חגור בחרב כבירה ננס לבוש בשריון עור חמוש בקשת וחצים.
הסיבה שהם נראו לי מוזרים זה בעיקר בגלל
הדאגה והפחד על פניו של ננס והבלבול בפניו של החצי אורק. שניהם היו שקועים בשיחה ואני יודע שזה לא מנומס אבל הקשבתי לשיחה כי זה עניין אותי מאוד מה הדבר המדאיג והמפחיד שהם מדברים עליו. אז זה מה ששמעתי:
חצי אורק: אז נכון שהוא הופיע אחרי כל כך הרבה זמן?
ננס: כן והוא כבר הספיק להשמיד שלושה כפרים.
חצי אורק: כבר חשבו על דרך לעצור אותו?
ננס: חשבו אבל הסיכויים קלושים מאוד.
אגב, החלק הזה התחיל ממש לעניין אותי, ומי זה ההוא שהם מדברים עליו? המשכתי להקשיב…
חצי אורק: ועל מה חשבו?
ננס: שמעת פעם על להב הנצח?
חצי אורק: כן אבל זו לא סתם מעשיית ילדים?
ננס: אולי כן ואולי לא, בכל מקרה בינתיים זו הדרך היחידה לעצור אותו.
בשלב הזה כמעט התפרצתי לשיחה אבל עצרתי בעצמי, אני חייב לשמוע עוד קצת.
אגב, מעשיית להב הנצח היא כזאת: להב הנצח
מורכב מארבעה פריטים, הפריטים הם:
נשמה אחת מיוסרת שליבה נשבר, עין של הדרקון שאין לו כלום ובו בזמן הכל, תפוח מעץ זהובים בגן העולם ושן אחת מפיה של אמא זאבה.
אחרי ששמים את כל הפרטים אחד ליד השני נוצר
להב הנצח הלב שיכול לחתוך הכל ולהרוג אפילו בני אלמוות.
הרבה ניסו להבין מה זה אומר ויצאו להשיגו אך אף אחד לא שב. לבסוף קבעו סופית שזו סתם מעשיית ילדים, כך גם אני חשבתי עד ששמעתי את השיחה הזאת. המשכתי להקשיב להוט לשמוע את המשך השיחה.
חצי אורק: כבר יש מתנדבים?
ננס: לא.
חצי אורק: טוב, אז נראה שבינתיים המצב לא כל כך טוב…
ננס: כן, נראה שכוחו של לומורוס גדול מידי.
טוב, אני יודע שזה לא היה מנומס מצידי וממש טיפשי אבל לא הצלחתי להתאפק והתערבתי בשיחה- היי, אני מוכן להתנדב למשימה.
החצי אורק והננס הסתובבו ושאלו כמה זמן כבר הקשבת לשיחה?
ועניתי שמעתי הכל.
אתה באמת מוכן לקחת את זה אליך? הם שאלו.
כן. אמרתי.
טוב, אם אתה באמת מוכן לקחת את המשימה על עצמך אז ניקח אותך לעיר המלך.
פרק 2- עיר המלך
כפר זאלסה במרחק של חמישה ימי רכיבה כך שנאלצנו להתארגן מהר מהר ולצאת. למסע לקחתי את הסוס שלי פרום, עברנו הרבה הרפתקאות יחד. בנוסף לקחתי את חרבי 'המשספת' הנחשבת לנשק אגדי.
הרכיבה עברה יחסית מהר, פה ושם התקיף אותנו איש נחש או איזה עוג תועה. כאשר הגענו אל עיר המלך. הכל היה רעש והמולה: סוחרים, אזרחים, חיילים, כולם דיברו צעקו או סתם הלכו, בגדול עיר המלך לא השתנתה בכלל מאז ביקורי האחרון. מיד לאחר הגעתנו לעיר התחלנו ללכת לכיוון הארמון. כשהגענו לארמון השומרים ביקשו ממנו להזדהות. לאחר שהזדהיתי כג'ק איגריס הם זיהו אותי מימי כגנרל והתחילו להתנהג אלי בכבוד של ממש, אמרתי להם להפסיק אבל הם התעקשו.
כשהגענו לחדרי המלך התבקשנו להוריד את כלי
הנשק. ברגע שהגענו אל המלך ישר השתחווינו.
המלך אמר לי לקום ואמרנו אחד לשני שלום.
הוא אמר לי שאין צורך לפנות אחד אל השני בתארים אלה בשמות פרטיים. הוא ביקש מכולם לצאת והתחלנו לדבר:
רייס (זה שמו הפרטי של המלך): אז נראה שבסופו של דבר הסכמת להתנדב ג'ק.
אני: מה אתה ניסית שאני אבוא?
רייס: כן, למה נראה לך ששמעת דווקא את השיחה שאחד משותפיה הוא יועצי מיירון הננס.
שלחתי אותו לשם לשאול אותך אם אתה רוצה להתנדב. ובמקרה שמעת את השיחה שלו ושל חייל הליווי שצירפתי אליו.
אני: טוב אבל מה היה כל הקשקוש על לומורוס ולהב הנצח. אלה סתם סיפורים מצוצים מהאצבע לא? (רק שתדעו רייס הוא אלף כך שאני לא מבוגר ממנו בהרבה, אני בן 237 ורייס בן 231).
רייס: להב הנצח אנחנו לא יודעים בוודאות אבל לומורוס בהחלט אמיתי. כמו שכבר שמעת הוא הספיק להשמיד שלושה כפרים. בינתיים אנחנו מעדיפים למנוע את המידע מהציבור. אתה מכיר את הסיפור של לומורוס: היו היה פעם מכשף רב עוצמה ששמו היה לומורוס. יום אחד הוא חשב על דבר מה: עם כוחות רבי עצמה כמו שלו למה הוא מבזבז אותם על עזרה לאנשים אם הוא יכול לשלוט בהם. הוא התחיל להרוג ולעשות ניסויים
ובסופו של דבר הוא התחיל להיקרא השד לומורוס.
כשהוא התחיל ממש להעביד אנשים ולהפוך אותם ליצורים, גויסו 9 מכשפים חזקים שבאו לעצור אותו. במהלך הקרב חמישה מהם נהרגו. בלית בררה הם נאלצו להשתמש בחותם שבע האבנים.
חותם זה משתמש בגופם של המפעילים. בשביל להטיל את הלחש הם נאלצו לעמוד במעגל סביב מדקרא ולומר את מילות הלחש. לאחר עשיית דברים אלה המפעילים הופכים לאבנים מלאות אנרגיה, והאנרגיה כולא את הקורבן.
כל עוד האבנים עומדות לומורוס לא ישתחרר.
אני: כן אני מכיר את הסיפור, ואם מה שאתה אומר נכון אז הממלכה בצרה גדולה.
רייס: נכון, ומה שלא סיפרתי עדיין זה שהוא חזר חזק יותר: האנרגיה העצומה שנוצרת מחותם שבעת האבנים חזקה במיוחד ולאחר שלומורוס השתחרר הוא שאב את האנרגיה שבאבנים ונעשה חזק יותר.
אני: אז אני אמור לצאת לבד למצוא את את להב הנצח בהנחה שהוא בכלל קיים?
רייס: בגדול כן אבל אנחנו חושבים שגילינו את מיקומו של אחד הפריטים, ענף מעץ זהובים. אנחנו חושבים שגן העולם זה בעצם יערות מלדא.
אני: יערות מלדא, היערות האלה שנחשבים מקוללים ושיש שם מלא מפלצות ואף אחד שנכנס לשם לא יצא בחיים?
רייס: כן היערות האלה, נו אז אתה מוכן להתנדב?
אני: טוב אני מניח שאין לי כל כך בררה אז כן.
רייס: טוב אז תישן טוב הלילה כי מחר אתה יוצא עם שחר, אנחנו לחוצים מאוד בזמן.
פרק 3- היציאה למסע
ארגנתי את כל הציוד בערב:
חרב, חץ וקשת, אוכל ומים לסוס, מים, אוכל, גלימה להגנה מפני השמש, מפה של הארץ שמצאתי באחד מהמסעות שלי, ומשקפת נדירה במיוחד. תכננתי את המסלול וארזתי בהתאם.
רגעים ספורים לפני שנרדמתי חשבתי שאולי אני אצטרך שותף.
עם זריחה יצאתי והתחלתי ללכת לכיוון יערות מלדא. עברתי במספר עיירות וכפרים שם השלמתי את המאגרים שלי. ליקטתי תוך כדי מידע אם יש מישהו שבכל זאת נכנס ליערות מלדא וזכה לספר על זה. בסופו של דבר הגעתי לבקתה מיילים ספורים מיערות מלדא. לפי המידע שליקטתי, כאן גר האיש שיצא בחיים מיערות מלדא. דפקתי בדלת ושמעתי קול מבפנים: "מי זה?" ועניתי: ג'ק איגריס החצי דרקון גנרל לשעבר בצבא המלך, באתי לשאול אותך לגבי שהותך ביערות מלדא. שמעתי קול נאנח מבפנים והוא אמר: בוא תיכנס. כשנכנסתי ראיתי שהבקתה צנועה גם כמו מבחוץ ומולי ישב על כיסא איש בשנות החמישים לחייו (לפחות כך זה נראה אם הוא בן אדם) וגופו מלא צלקות.
אני: מה שמך?
בירדרד. הוא ענה לי
אני: אז אתה האיש שנכנס ליערות מלדא ויצא בחיים?
בירדרד: כן, ואני מניח שאתה רוצה להיכנס לשם נכון? הרבה בחורים עברו אצלי כדי לקבל מידע על
איך שרדתי ביערות, אף אחד לא חזר.
אבל אם אתה בכל זאת רוצה ללכת לשם אני לא יכול שלא לתת לך עצה: אתה צריך שותף, השותף הכי חזק שתמצא.
אני: כן, אני יודע…
הוא אמר והוציא ממגירה בצד אבן רונה עם סמל מגן.
בירדרד: זו היא רונת מגן חזקה. כל אחד שבא אלי כדי לבקש עצות לגבי השהייה ביערות אני נותן לו אחת. בזכות אבן רונה עם כוח דומה ניצלתי. לגבי שותף אתה תצטרך למצוא לבד.
הוא נתן לי שתי רונות מגן אחת לי ואחת לשותף, אמרתי לו תודה והלכתי למצוא שותף בעיירה הסמוכה. הלכתי לפונדק ושאלתי אנשים אם הם רוצים להצטרף למסע. כולם אמרו לא או מצטערים אבל לא. עד שהגעתי לבחור אחד בסביבות גיל
ה- 200 (הוא היה נראה אלף) חגור סיף וקשת.
שאלתי אותו אם הוא רוצה להצטרף ולמרבה ההפתעה הוא הסכים. קראו לו בן. שאלתי אותו אם יש לו סוס והוא ענה שכן. תדרכתי אותו לגבי המסע ושאלתי אותו שאם נשרוד אם הוא רוצה להמשיך איתי את המסע לחיפוש הפריטים האחרים. והוא ענה גם שכן. יצאנו עם שחר לדרך,
השארנו את הסוסים שם כי החלטנו שסוסים פחות יעזרו בריצה ביערות.
בצוהרי היום הגענו לקו העצים הראשון.
פרק 4 – היערות
בכניסה ליערות הזכרתי שוב מה אנחנו צריכים למצוא, עצי זהובים מוזכרים באגדות אבל אין שום הוכחה לכך שהם קיימים. לפי האגדה עצי הזהובים מתאפיינים בתפוחים הזהובים שלהם.
נכנסנו אל היער…
בתוך היער היו מלא קיסוסים וצמחים רעילים, בזמן שהלכנו שם דיברתי עם בן.
אני: אז מאיפה אתה בא?
בן: מכפר למזאי, ואתה?
אני: כרגע אני אני גר בכפר זאלסה אבל נולדתי בישובי הספר שבצפון.
אני: בן כמה אתה?
בן: אני בן 237, ואתה?
אני: אני בן 237, כמוך.
בן: אתה יודע אתה מזכיר לי מישהו ש-
בום! שמענו רעש חזק ביותר מאחורינו ופתאום היה מלא אבק.
כשהתפזר האבק ראינו דבר שאינו משמח במיוחד- להקת טרולי יער הופיעה פתאום והתחילה לרוץ לכיווננו.
צעקתי לבן: רוץ!
התחלנו לרוץ בשיא המהירות, במהלך המרדף הצטרפו לטרולים אנשי זאב ואנשי נחש.
שמעתי כמה מהם אומרים: תעצרו את הפולשים, אסור שהם יצאו מפה!
בן: אם אתה באמת כל כך חזק כמו הסיפורים עליך כדאי שתעשה משהו.
אני: צודק, נסה לעשות את לחש האנרגיה הכי חזק שלך, אם נשלב שני לחשים זה יצור כוח
חזק יותר. אני מכיר לחש ברקים מעולה…
בשלוש תפעיל את הלחש. צעקתי.
3,2,1,0 !
מידי יצא מטח ברקים מרוכז ומידיו של בן יצאו גלי אש ענקיים, התגובה של שני הלחשים כשהם התנגשו יצרה פיצוץ ענק שחיסל כמעט את המפלצות! אלה שהפיצוץ לא חיסל ברחו חרוכים אל היער.
המשכנו לרוץ עוד קצת כדי להתרחק בלי לשים לב נכנסנו לתוך קרחת יער גדולה. כשעצרנו לנוח ולשתות קצת מים ראינו בקרחת יער עץ מוזר, שתפוחיו זהובים…
בן: אתה חושב ש…
אני: אני לא חושב, אני בטוח. מצאנו את העץ!
כנראה המפלצות שרדפו אחרינו היו אמורות לשמור עליו.
קטפנו תפוח אחד והכנסנו אותו לתיק.
בן: אז, מה הפריט הבא?
לפני שהספקתי לענות שמעתי קול מאחורינו:
אני לא בטוח שתחיו מספיק זמן כדי להגיע לפריט הבא…
כשהסתובבנו גילינו מאחורינו איש לבוש בברדס עם שרביט וזקן ארוך.
לומורוס…
המשך יבוא…