בנשימה אחרונה
"אני לא יודעת היכן אני" אומרת הבחורה והדבר האחרון אשר זכור לה הוא שדקרה את עצמה בחזה ופגעה בליבה בנסיון להתאבד.
היא מסתובבת במקום ומנסה להבין מה קורה, הרגע הייתה בבית ועכשיו היא נמצאת במקום שלא מוכר לה, בכפר עם בתי עץ קטנים כשבאופק ישנו ארמון גדול.
"הינה את!" לפתע מישהו צועק לעברה "אין לך לאן לברוח הפעם"
"מצאנו אותה!" צועק אחר מתוך קבוצה של אנשים המתקרבים אליה ותופסים אותה.
"מה אתם רוצים ממני?" שואלת בהלם.
תוך שהיא מנסה להשתחרר מהם, בחור נוסף מגיח לפתע ותוקף את אחד הבחורים בנסיון לעזור לה. היא מתחילה לבכות מרוב פחד ואיננה מבינה מה קורה, צועקת תוך עצימת עיניים וברגע זה עובר משב רוח חזק שהודף את כל האנשים אשר מחזיקים בה. היא נשארת המומה והבחור שבא לעזרתה אוחז בידה וגורם לה לרוץ בעקבותיו לתוך היער, שם הם מתחבאים.
"את בסדר?" שואל אותו בחור.
"כן" היא אומרת בהיסוס תוך כדי בכי.
"את בטח מפחדת" אומר ועוטף אותה אליו.
למרות שהיא לא מכירה אותו יש בה תחושת בטחון לגביו והיא נרגעת בזרועותיו.
"מה קורה פה?" שואלת בשקט "היכן אני?"
"אינני יודע איך קוראים למקום" עונה, מחייך קמעה ומוסיף "אני ליאם, מה שמך?"
"קייט" עונה.
"למה הם ניסו לתפוס אותי?" שואלת.
"הסיבה לכך היא…" אומר ליאם תוך שהוא מוציא מכיסו דף נייר ועליו כתוב מבוקשת יחד עם תמונתה.
"על מה אני מבוקשת? זה פעם ראשונה שאני במקום הזה אשר כלל לא מוכר לי"
"את מבוקשת על גניבה ממשפחת המלוכה, חטיפה של הנסיכה ועוד" עונה ליאם.
"לא עשיתי דבר כזה, אם אני מבוקשת למה אתה עזרת לי?"
"כי אני כמוך" אומר ליאם ומוציא דף שני ועליו תמונתו "שנינו לא זוכרים שעשינו את המעשים הללו אך נראה שהיינו יחד במעשים אלו, כמו קבוצת שודדים או משהו כזה"
"קבוצה? על מה אתה מדבר"
"כן, ישנו עוד אחד איתנו" משיב "עדיין לא מצאתי אותו"
"אני מעדיפה להיות בבית, למה עשיתי את זה?" אומרת קייט וממררת בבכי.
ליאם מרים את סנטרה בעדינות מסתכל לתוך עינייה המפוחדות בנסיון להרגיעה, היא מסתכלת עליו, חשה בקצב לבה הגובר כאשר יחד עם זאת מופיע כאב חד רב עוצמה בראשה והיא צועקת.
"מה קרה?" שואל ליאם בדאגה.
הכאב הנוראי אינו מפסיק והיא מתחילה לראות הבזקים, תמונות, רגעים שלו ושלה ביחד, זה לוקח כמה רגעים והיא מתעלפת.
דופק הלב שלה משתגע, רואים במוניטור, הרופא נכנס במהרה "בבקשה תוציאו את המשפחה" אומר ומנסה לייצב אותה.
"למה עשית את זה?" שואלת האם ובוכה.
הרופא מצליח לייצב אותה ומבשר למשפחה שאם היא לא תעבור השתלת לב ימיה קצרים.
היא מתעוררת, לאחר פרפור הלב וחושבת שזהו עוד יום רגיל, מביטה סביב, נזכרת היכן היא, לא חשבה אי פעם שתשמח מאוד לחזור הביתה לחיים שלה.
היא מבחינה בליאם מכין מדורה "עוד מעט השמש שוקעת" אומר ושואל "הכל בסדר?"
"כן" עונה קייט ונזכרת בתמונות שראתה שלה ושלו שלדעתה לא קרו מעולם, באותם רגעים שראתה הם היו זוג שמחים, מאושרים יחד, התחבקו, התנשקו וגם גנבו.
ליאם מסיים לארגן את המדורה אשר תחמם אותם בלילה הקריר אשר הולך לעבור עליהם ביער ומתיישב לידה.
"רק כדי לוודא גם את מכדור הארץ, נכון?" שואל ליאם
"כן" עונה וצוחקת, השאלה הזו הייתה לה מוזרה.
"אני מתגעגע הביתה" אומר "אני לא רוצה לחשוב מה עובר עכשיו על המשפחה שלי, הדבר האחרון שאני זוכר הוא שגלשתי בים כרגיל ולפתע הופיע גל גדול שגרם לי ליפול מהגלשן, הרגשתי חוסר אונים וקושי לנשום"
"זה נשמע מפחיד מאוד" אומרת "אני אפילו לא יודעת לשחות"
"כשנחזור הביתה, אני מבטיח ללמד אותך" אומר בחיוך ושואל "מה הדבר האחרון שאת זוכרת מהבית?"
"אני לא רוצה לדבר על זה" משיבה קייט.
"אני מבין" אומר
"איך אנחנו חוזרים הביתה?"
"אני עדיין לא יודע, אני פה שבוע ואני כבר מתחיל להשתגע"
"אפשר לראות שוב את המודעה?" שואלת קייט
ליאם נותן לה את המודעות היא מתבוננת ואכן הבחורה בתמונה נראית בדיוק כמוה אפילו השם הוא כשמה. היא מוסיפה לבחון את המודעה, מבחינה בשם של הארמון ופונה לליאם "השם של הארמון מוכר לי, אני חושבת שראיתי אותו בספר ההיסטוריה שאנחנו לומדים השנה"
"אני חושב שאת צודקת" משיב לאחר שהסתכל גם הוא במודעה ותוך כדי כך מוסיף "רגע, זה אומר שאנחנו בעבר?" אומר כשהוא בהלם מעצם הרעיון.
"מה זה אומר? אז איך חוזרים הביתה?" שואלת וכך עם הרבה שאלות ורעיונות הם מעבירים את הלילה.
הם מתעוררים לשמע צעקות וקולטים שהם נרדמו אחד ליד השנייה קרובים. קייט מסמיקה מעט אך חוזרת לעצמה כשהצעקות נשמעות חזקות יותר וקרבות אליהם. הם מבחינים בבחור אשר רץ לעברם ועובר אותם, אחריו עוד כמה אנשים שרודפים אחריו וצועקים.
אז קייט פונה לליאם ואומרת "הוא המבוקש הנוסף, חייבים לעזור לו" ותוך כדי כך תופסת במהירות את הקשת של ליאם ומניחה את החץ, מותחת את המיתר ומכוונת.
"את יודעת להשתמש בחץ וקשת?" שואל ליאם.
"הייתי בחוג קשתות" משיבה ותוך כדי כך משחררת את החץ ופוגעת ישר באחד האנשים והוא נופל. כשהשאר מבחינים בה הם פונים לעברה. ליאם כבר מוכן עם החרב, נלחם בהם ומביס אותם.
"אנחנו צוות מושלם" אומר ליאם.
הם ניגשים אל הבחור "תום, נכון?" שואל ליאם.
"איך אתה יודע את שמי? מה קורה כאן?" שואל תום.
הם מסבירים לו מה הם יודעים וחושבים ותום לא מאמין למשמע אוזניו ואומר "זה שיגעון"
"אתם יודעים מה הדבר האחרון שאני זוכר" אומר תום ומשתף אותם "אני זוכר שהייתי עם חברה שלי או בעצם האקסית שלי, נפרדתי ממנה באותו זמן, היינו ברכב חזרה הביתה, המריבה בינינו הסיחה את הריכוז שלי בזמן הנהיגה ואני חושב שעשיתי תאונה"
"ניראה שזה לא היה זמן טוב לספר לה שאתה נפרד ממנה, אני חושב" אומר ליאם.
תום מתעצבן עליו ובא לתת בו אגרוף אך קייט נעמדת בינייהם ואומרת "לא צריך לריב, כולנו רוצים להגיע הביתה, אנחנו צריכים להיות מאוחדים, יש לנו מטרה משותפת"
תום נרגע מעט ואומר "בכל מקרה, תודה שעזרתם לי עם המשוגעים האלה"
"ברור" אומרת.
"אתם יודעים איך חוזרים הביתה או שאנחנו צריכים לחכות 1000 שנה?" שואל תום.
"עדיין לא" אומרת.
"שמעתי על אישה, סוג של מכשפה, אולי היא תדע להגיד לנו איך חוזרים לעתיד, להווה שלנו" אומר ליאם.
"כדאי לנסות" אומרת קייט
תום מהרהר מעט והיא מבחינה בכך, היא לוקחת את ידו ואומרת "אל תדאג, בסוף כולנו נחזור הביתה" ותוך שהוא מסתכל אליה, שוב אותו כאב חד וחזק עובר בראשה והיא צועקת מכאב.
"קייט" אומר ליאם "שוב"
"מה קורה לה?" שואל תום.
"אני לא יודע זה כבר פעם שנייה" עונה ליאם.
היא שוב רואה הבזקים ותמונות אך הפעם שלה ושל תום, קצת שונים, יותר חברותיים, צוחקים ושמחים אבל אז מגיעה תמונה של רגע מסויים שהם מתנשקים שמשאיר אותה מבולבלת. הפעם הכאב היה טיפה חלש יותר וקצר יותר, היא חוזרת לעצמה די מהר ואכן מבולבלת מזיכרונות בהם היא מתנשקת עם תום וליאם. היא מנסה לא לחשוב על זה ולהתמקד בלחזור הביתה כמה שיותר מהר כי הדברים נעשים מוזרים יותר ויותר.
"מה קרה לך?" שואל ליאם "זה כבר פעם שנייה"
"אני לא בטוחה, אני מרגישה כאב חזק חד בראש ותוך כדי כך רואה כל מיני רגעים אתכם המרגישים כמו זיכרונות"
"זיכרונות?" אומר תום "רק הכרנו"
"אל תשכחו שכביכול גנבנו גם ממשפחת המלוכה ואנחנו לא זוכרים" אומר ליאם "יכול להיות שמה שאת רואה אלה באמת זיכרונות"
הם מחליטים ללכת אל אותה אישה ספק מכשפה, כל אחד עסוק במחשבותיו ובתוך השקט שנוצר תום מנסה לפתח שיחה ופונה אל קייט "ליאם סיפר לי מה הדבר האחרון שהוא זוכר מהבית ומה אתך?"
"אני לא רוצה לדבר על זה" אומרת.
"למה לא?" שואל תום.
"היא לא רוצה, זה משנה למה?" אומר ליאם כמגן עליה.
"אולי היא מסתירה משהו" אומר תום ושניהם צועקים ומתעצבנים אחד על השני.
המראה ששניהם רבים מפריע לה והיא מחליטה לספר.
"בסדר, בסדר!" צועקת כדי שיפסיקו "אני אספר".
"את לא חייבת" אומר ליאם.
"זה בסדר, אני אספר, זה לא כזה סוד ואני לא מתגאה בכך" אומרת ומספרת בפשטות שלה "דקרתי את עצמי"
"מה? למה?" שואל ליאם המום.
"כי אני לא אוהבת את החיים שלי, הם קשים לי מדי, אז החלטתי לשים קץ לחיים אלו" אומרת קייט, לשמע הדברים ליאם מושך אותה אליו, מחבק אותה ואומר "החיים שלך חשובים, אל תוותרי עליהם"
תום לא אומר דבר, הוא לא ציפה לדבר כזה כלל.
לפתע כאב ראש החל לתקוף גם את ליאם וכמו קייט הוא רואה רגעים בהם הוא וקייט יחד כזוג עד לרגע אחד שצובט את ליבו ומכאיב לו למראה בו קייט ותום מתנשקים. הוא חוזר לעצמו כשהיא מניחה את ידה על לחיו ושואלת "אתה בסדר?"
"אני בסדר" עונה פתאום בקור ומרחיק אותה ממנו.
הם ממשיכים בדרכם, עוד לא מספיקים להגיע אל המכשפה וכבר סובבים אותם אנשים. אותם אנשים תופסים את ליאם ותום מחזיק בקייט.
"תום?" שואלת בהלם "מה אתה עושה?"
"מה שצריך" עונה לה ופונה לאנשים "מה שסיכמנו, יש לכם אותו"
"זה לא מה שסיכמנו" טוענים אותם אנשים "גם הבחורה"
"אני משנה את העסקה, היא נשארת איתי" משיב תום.
קייט מנסה להשתחרר מתום אך הוא מחזיק אותה חזק.
"למה אתה עושה את זה?" שואלת.
"כי…" מתחיל להגיד ומביט לתוך עיניה.
"אל תיגע בה!" צועק ליאם.
"אני פה כבר יומיים, כדי לשרוד התחברתי אליהם ועשינו עיסקה בה ליאם ואת בתמורה לחיים שלי. אך מרגע שראיתי אותך, התאהבתי בך, אהבה ממבט ראשון כמו שאומרים. גם לי היה התקף של כאב ראש ותוך כדי כך ראיתי תמונות, זיכרונות, לראות כל יום את הבחורה שאתה אוהב עם בחור אחר, כל הרגשות האלו והכאב הזה הציף אותי" אומר תום.
"תום, זה הוא והיא או כולכם" צועק אחד האנשים אליו.
"ליאם!" צועקת קייט תוך שהם מקרבים סכין לגרונו של ליאם ומאיימים עליו שלא יזוז.
"למה את לא אוהבת אותי?" שואל תום.
"אני מצטערת, תום" אומרת תוך שהיא חשה בכאב ראש חזק פעם נוספת.
"מה עשית לה?" צועק ליאם, מנסה להשתחרר מהאנשים ולהתקרב אליה.
"אני לא עשיתי כלום" צועק תום.
"הראש שלי כואב" אומרת ונופלת, היא רואה את אותה סיטואציה בה תום נישק אותה, היא מרגישה את אותם רגשות שהרגישה באותה רגע, הרגשה רעה שהיא דחתה אותו ושאולי אחרי זה הם כבר לא יהיו חברים טובים.
קייט מתעוררת בבהלה בבית החולים כשכאב חד וחזק בליבה.
"ליאם!" היא צועקת מכאב ומאבדת את הכרתה.
"קייט!" היא שומעת את תום וליאם קוראים לה.
קייט פוקחת את עינייה ומבינה קצת יותר, היא חושבת שהם נמצאים בגוף של אנשים אחרים בעבר וכל הזיכרונות האלו הם שלהם.
היא פונה לתום ואומרת "תום, זה לא אמיתי" ומוסיפה "אלו לא הרגשות שלך, אלו הרגשות של מי שהיה בגוף הזה ומה שהוא עבר"
"לא, אני יודע מה אני מרגיש" מתעקש
"נמאס לנו לחכות" אומר אחד האנשים ותופס בידה של קייט בכוח ומנסה למשוך אותה מתום.
"קייט!" אומר ליאם "תום, אם אתה אוהב אותה, תעשה משהו!"
"תשתוק אתה!" צועק עליו אחד האנשים ומנסה לפגוע בו, קייט אשר מבחינה בכך משתחררת מתום ורצה להגן על ליאם.
"קייט, לא!" צועק ליאם.
תום רואה זאת וקופץ להגן על קייט אך החרב פוגעת בו "תום!" צועקת קייט והוא נופל לאדמה.
"לא!" היא צועקת מכאב על כך שתום נפגע. לפתע משב רוח חזק מופיע בשנית המפיל חלק מהאנשים סביבים וליאם תופס חרב ונלחם בהם עד שכולם בורחים.
"תום! תום! אתה שומע אותי?" שואלת קייט.
"אני מצטער על הכל" אומר תום וקייט מבקשת ממנו לא לדבר כדי שישמור על כוחותיו.
"קייט, רציתי שתדעי שאני באמת אוהב אותך, בלי קשר לזכרונות והרגשות שקרו למישהו אחר בגוף הזה, את האהבה שלי וכל הלב שלי שלך, תמיד היה ותמיד יהיה" אומר תום בנשמתו האחרונה.
קייט מחזיקה בראשו ובוכה, ליאם בא ותומך בה, שניהם ישובים עצובים על אבודן החבר שלהם. ליאם מחבק את קייט, הם מביטים אחד בשנייה וקרובים אחד לשנייה עד לכדי נשיקה, אז היא מתעוררת בבית החולים, הפעם ללא כאב, רק עצב, היא זוכרת הכל. המשפחה שלה שמחה לראותה ערה והיא שמחה לחזור סוף סוף הביתה.
הכל ניראה לה מוזר, האם הכל היה רק חלום? איפה ליאם עכשיו?
"מתוקה" פונה אליה אמה "את עברת השתלת לב, בחור צעיר שהיה מעורב בתאונת דרכים נפטר, המשפחה שלו הסכימה לתרום את הלב שלו בשבילך"
"תום" אומרת כשהנקודות מתחברות והדמעות צפות בעיניה.
"איך את יודעת?" שואלת האם.
קייט לא עונה לה ושואלת אותה "איפה ליאם?"
"מי?" שואלת האם.
"ליאם, אם תום פה גם ליאם פה" אומרת ומנסה לקום ממיטתה.
"אסור לך לקום עדיין, את אחרי ניתוח" אומרת האם.
"אמא, אני צריכה את העזרה שלך, אני צריכה למצוא את ליאם"
"מי זה ליאם?"
"בבקשה תעזרי לי" פונה קייט בעקשנות לאמה "תחפשי מטופל בשם ליאם, זה חשוב לי"
אמא של קייט חוזרת אליה לאחר שבדקה האם יש ליאם בבית החולים ואכן היו כמה בשם זה אך רק אחד היה בגיל של קייט.
"אני צריכה לראות אותו" אומרת קייט
"אני מצטערת קייט, אבל הבחור ללא הכרה כבר שבוע" אומרת האם.
"ליאם" אומרת קייט ובוכה "אמא, אני צריכה לראות אותו בכל זאת"
קייט מגיעה לחדרו של הבחור העונה לשם ליאם אשר נמצא ללא הכרה ופונה אליו "ליאם" כמנסה להעירו.
"זו קייט, אני פה, אני אוהבת אותך, בבקשה תתעורר, אתה החיים שלי, למרות שאולי אתה חושב שהאהבה שלי נובעת ממה שהרגשנו בחיים של אחרים. אני אוהבת אותך ורוצה ליצור איתך זיכרונות שלנו, אמיתיים, אני רוצה לחיות איתך, בעזרתך אני רוצה להתמודד עם הקשיים שלי"
אט אט קייט מרגישה בתזוזה של ידיו והיא מחזיקה בה.
"ליאם" אומרת בהתרגשות.
"אני אוהב אותך, חשבתי שכשנחזור כבר לא תרגישי כך, התאהבתי בך מהרגע הראשון שהחזקתי אותך בזרועותי"
קייט עולה למיטתו בכוחותיה החלשים, מנשקת אותו והוא אותה בחזרה.