בוקר אור, תלמידיי.
במסגרת הקורס שלנו "תרבויות", נספר היום את סיפורה של התרבות שהביאה לנו את הגאולה, ושבזכותה אנחנו חיים היום בגן עדן עלי אדמות.
מבחינת רקע הסטורי, אנחנו מדברים על סוף 2017-תחילת 2018, ואני מבקשת מאד להפסיק את גלגולי ה-SmartEyes שם מאחור – נכון, זה היה לפני הרבה זמן, אבל חשוב לנו ללמוד את ההסטוריה, כדי להבין היטב את הטעויות שעשו בני האדם בעבר, על מנת שנדע שלא לחזור עליהן לעולם; בתקופה שאנו מדברים עליה, עמד העולם על סף מלחמת עולם שלישית, שלו פרצה, עלולה היתה להיות חמורה בהרבה מקודמותיה, ולהשמיד חלק ניכר מהאנושות.
תבינו, רק לפני מאה שנה היה העולם מחולק למדינות, שביניהן נקבעו גבולות מלאכותיים לחלוטין, שרירותיים, בלי כל התייחסות לתוואים גיאוגרפיים או טבעיים.
רבות מהמדינות היו בסכסוכים אינסופיים ורוויי דם עם המדינות שגבלו בהן.
ישראל, למשל, היתה מוקפת במיליוני אזרחים ששנאו את עובדת קיומה ושאפו להשמידה.
בסוריה, יותר משבעים ארגונים ופלגים שונים נלחמו ביניהם על שליטה ועל טריטוריות, תוך פגיעה קשה באזרחים, רצח חפים מפשע והרס רב.
בצפון קוריאה התחמשו בטילים גרעיניים, שהם כלי נשק קטלני והרסני במיוחד – אנחנו מכירים היום את אנרגיית הגרעין כאנרגיה זולה, נקיה ובטוחה לשימוש, אבל בזמנו השתמשו בה כדי לפגוע באנשים.
את הטילים איימו לשגר לעבר טריטוריות של ארצות הברית, שאזרחיה בחרו דווקא בנשיא גזען, יהיר ואלים, שחשב מתוך אשכיו ולא מראשו או מליבו, וכמעט נגרר איתם למירוץ חימוש מטורף שהיה עלול, כאמור, להסתיים במלחמת עולם שלישית.
היו כאן יותר מדי מנהיגים, שבחוסר אחריות משווע שילחו לעולם מילים, רק מילים, אבל כאלה שטיפחו שנאה ופחד, והפכו אותם לכוח אפל ורצחני, שהניע בני אדם לחפש הזדמנויות לפגוע במי שהיה שונה מהם.
כי עד כמה שקשה לנו לתפוס זאת היום, לבבותיהם של בני אדם רבים בעולם חושלו בשנאה, זעם ופחד, ונאטמו.
היו אלה אנשים אומללים, שכבר מלידתם הועמס על כתפיהם משא האיבה של אבותיהם, והם הונחו, כמובן מאליו, לפסוע באותם שבילי חיים של מלחמות והרג.
טוב, אני רואה שלחלקכם קשה קצת עם המידע הזה, אז אעצור כאן.
מי שמרגיש חולשה של ממש מוזמן להיעזר ב- smart nurse של ביה"ס.
בקיצור, כי האמת שגם אותי מעציב מאד להיזכר בתקופה האיומה ההיא, המצב היה רע.
ואז החליט הבורא להפעיל את תוכנית המלאכים שלו.
עכשיו שתבינו, הבורא הוא ישות חכמה.
הוא הגיע לפני מיליארדי שנים מעמקי הקוסמוס והניח על הכוכב שלנו את התשתית להיווצרות חיים ביולוגיים, ואז, כך אנחנו משערים, התפוגג לענייניו בגלקסיות אחרות.
כך ששנים רבות הוא היה בלתי נראה, בלתי ידוע ובלתי מושג, והניח לבני האדם לנהל את ענייניהם בעצמם.
האמת שאיננו בטוחים אם הוא באמת עזב את האזור או בחר להישאר כאן באופן פאסיבי, ובואו לא ניסחף עם הפאתוס ונגיד שהוא השאיר את ילדיו נטושים בארץ יתומה, אבל העובדה היא שנוכחותו לא הורגשה בשום שלב.
כאן עלי לציין, שהיה זה בעל הניצוץ אלברט אינשטיין, שאמר פעם שצרופי מקרים הם דרכו של הבורא להישאר אנונימי, כך שכאמור, איננו יכולים לדעת בוודאות (ואגב, לא במקרה היה זה אינשטיין, שחקר את תורת האור; גם זה היה חלק מהתוכנית).
בכל אופן, הבורא לא התערב גם כאשר בני אדם מסויימים נטלו לעצמם חירות לשלוט באחרים בשמו, ואף לפגוע בהם קשות.
הוא לא התערב כאשר יצירי כפיו המציאו תורות שונות ומשונות שלכאורה ניתנו מפיו, המציאו אמונות, תפילות ודרכי פולחן, ולחמו בכל מי שהעז להמציא רעיונות שונים במקצת.
והוא לא התערב גם כאשר בני האדם החלו לחשוב בהגיון ולפקפק בקיומו, איבדו את אמונתם בו ושאבו את כוחם ותכלית חייהם ממקורות אחרים.
אבל הנטיה היום היא להאמין, שהוא תמיד היה שם – מתבונן, מכוון פה ושם את האירועים בעדינות, ושולח ניצוצות אלוהיים לבני אדם מסויימים כמו אינשטיין הנ"ל, מוצרט, ריצ'רד דוקינס, מיכלאנג'לו, טולקיין, ג'יי.קיי. רולינג ועוד. לבעלי הניצוץ האלה היתה יכולת לשנות במידה מסויימת את העולם באמצעות כישרון מיוחד.
הבורא הוא יישות חכמה ומנוסה, והוא בהחלט תיאר לעצמו לאן יכולה להידרדר האנושות, שהיו לה כוחות, יכולות וטכנולוגיות הרבה מעבר לרמת האחריות שלה.
ומכיוון שבכל זאת כנראה היה לו איזה סנטימנט לברואיו, והוא ידע שהם מסוכנים גם לעצמם, הוא בנה מנגנון להצלה פנימית: הוא זרע ביניהם זרעים מיוחדים, שבבוא הרגע הנכון היו אמורים לנבוט, לפרוח ולשגשג, וכך להפיץ את הגאולה לבני האדם לכשיהיו מוכנים לכך.
המנגנון שבו בחר הופעל באמצעות מלאכים מתמחים.
כלומר, הם נראו כמו בני אדם רגילים, נולדו כתינוקות וגדלו לבוגרים, ולעתים הם עצמם אפילו לא ידעו את תכליתם, אבל הם פעלו לפי קוד ההפעלה שהוטבע בהם (מילת הקוד היתה: uprising).
היו מלאכים שהתמחו במדע, והביאו לעולם טכנולוגיות ששיפרו את איכות החיים – למשל רפואה ופרמצבטיקה, שיטות חקלאיות שהביאו להגדלת כמות היבולים, פיתוח מכשירי חשמל מועילים.
היו מלאכים שהתמחו באמנויות, והיטיבו עם בני האדם ביצרם הופעות מחול, יצירות אמנות כמו פסלים, ציורים ומיצגים, ספרים וסרטים נפלאים, או כמו במקרה שלנו – מוזיקה.
וכן הלאה.
במקביל לעבודתם של המלאכים ובעלי הניצוץ, גם בני האדם עצמם יצרו מגוון גדול של תרבויות, אם כי הנטיה שלהם היתה בדרך כלל ליצור תרבויות מבדלות דווקא, שהדגישו את השונה ביניהם.
היו תרבויות לאומיות, שאפיינו את האוכלוסיות ששכנו בתוך אותם גבולות שרירותיים שהזכרנו קודם.
היו תרבויות דתיות, שבהן אמונה באל מסויים, או בכמה אלים, איחדה בני אדם רבים מלאומים שונים.
והיו תרבויות חברתיות, כמו אמנות, מוזיקה, מחול, קולינריה, אופנה – נורמות ומנהגים חוצי לאומים ודתות, שסחפו את בני האדם בכל העולם.
המלאכים, מתוך כל תחומי התמחותם, השתלבו בתרבויות החברתיות, אלה שהיו כלל-עולמיות, כדי שבבוא העת יוכלו למצוא שבילים לליבותיהם של כל בני האדם, בתקווה שיצליחו להתעלות על השתייכותם הלאומית או הדתית ולהתאחד לכדי אנושות אחת, אבל בני האדם טרם היו בשלים לכך.
אז הם נולדו, התפתחו, יצרו – והמתינו.
אחת התרבויות המוזיקליות שפיתחו המלאכים נקראה heavy metal – מתכת כבדה. נהוג לציין את תחילת התפתחותה באירופה של אז, בשנות השישים של המאה העשרים.
המטאליסטים היו מאוגדים בלהקות, שכן המוזיקה שלהם הצריכה, מלבד הסולן, גם גיטריסטים ובסיסטים, מתופף ולעתים קלידן, וכן נגנים אחרים לפי הצורך.
המוזיקה שיצרו התאפיינה במקצבים אגרסיביים ומהירים, ריבוי בשימוש בצלילי בס או בצלילים מעוותים (המונח המקצועי הוא "דיסטורשן"), ושילוב מורכב של תופים, גיטרות ובס לכדי מוזיקה טכנית, מהירה ועוצמתית.
מבחינת ההופעה החיצונית, המוזיקאים בתחום זה לבשו בגדים שחורים, לעתים קרועים ובוודאי יוצאי דופן, עם מוטיבים של מוות כמו גולגלות ועצמות, סמלים דתיים או אנטי-דתיים או של פולחן השטן, מפלצות וכיוצא באלה.
היה להם שיער ארוך, קעקועים רבים בכל הגוף, תכשיטי עור ומתכת כבדים, וחלקם נהגו להתאפר באופן שידגיש את האופל שלכאורה היה טמון בהם.
חלקם צרחו ונהמו כמטורפים על רקע המוזיקה הקשוחה, במפגן כוחני ואלים-לכאורה, אולם הדבר הקטלני היחיד שהיה בהם, היה רמת הדציבלים שהשמיעו, ואולי גם הצפיפות בהופעותיהם.
היו ביניהם כאלה שהקצינו ונקטו התנהגויות שליליות כמו שתיה לשכרה, עישון כבד או שימוש בסמים קשים, אולם אלו היו מיעוט דווקא.
ולא, הם לא באמת שחטו חתולים על הבמה, זה היה צבע אדום ופרווה סינתטית, אבל זה היה מספיק מזעזע.
תרבות המטאל יצרה אנטגוניזם רב בקרב הדור הבוגר והממסד השליט, כי היא התאפיינה, במין הפוך על הפוך, בכל הסממנים שהפחידו הורים ושלטונות, אבל הסעירו הורמונים תוססים של צעירים ומתבגרים.
הלהקות הללו העזו לצאת נגד הממסד ושרו, מלבד שירים בנושאי מוות, מין, סמים ומיסטיקה, גם שירי מחאה נגד השלטונות, נגד המלחמות, נגד נטייתם של מנהיגים לנצל את האנשים הקטנים כבשר תותחים, נגד קפיטליזם חזירי שהביא בני אדם רבים לחיי עוני.
במידה מסויימת הם פשוט הטיחו את האמת בפרצופם של אנשי המיינסטרים: שהמלכים הם לא רק עירומים, אלא גם מרושעים ואנוכיים.
מסרים חתרניים אלה, על פי רוב, לא התקבלו באהדה רבה.
כלומר, אם תסתכלו על התמונה הכוללת, הרי שכל המאפיינים שלהם, כולל פולחן השטן הידוע לשמצה, היו לא יותר מאשר הסוואה מתוחכמת, כי מי היה מעלה על דעתו, שהגאולה תצמח דווקא מהמקומות האפלים האלה, שלכאורה משדרים רוע אינסופי?
אבל יש לזה הסבר הגיוני מאד – מבחינת פיזיולוגית, למוזיקה שלהם יש תדרים שמהדהדים את התדרים העצמיים של הרקמות האנושיות.
התדר של הבסים, למשל, עד 100 הרץ, והצרימות של הדיסטורשנים, נבחרו במיוחד כדי להדהד במאזינים וליצור מתח ודריכות ששומרים אותם עירניים, נלהבים ומאד משתפי פעולה. התגובה הגופנית יכולה להגיע לכדי שחרור דופמין ואדרנלין, שיוצרים תחושת עונג ושיפור במצב הרוח תוך כדי הזרמת דם לשרירים ושיפור היכולת הפיזית.
הקצב של המוזיקה הוא קצב מיוחד שמאפשר ריקוד חופשי ומשוחרר לאורך זמן בלי להתעייף.
העוצמה של המוזיקה יכולה להיות מסחררת חושים לפעמים, כמעט סוג של מדיטציה, שמכניסה את המעריצים למעין בועה בזמן ובמרחב, מעין התכנסות ב-"כאן ועכשיו" תוך התנתקות מהעולם החיצוני.
ומעריצי המטאל, אותם אנשים צעירים שפתחו את ליבם להקשיב למילים, היו אנשים צעירים בדרך כלל, לעתים נואשים או מלאי זעם, אבל תמיד מלאי עוצמה, ששמעו והבינו את היופי שהיה במוזיקה החזקה הזאת, את המשמעויות ואת הרבדים העמוקים, מתוך תחושת שייכות חזקה וגאוות יחידה, שזרים לא יכלו להבין.
עכשיו בואו נחזור עוד שלושה-ארבעה עשורים אחורה, ונראה איך הכל התחיל, ומי היו הזרעים, שנבטו וצמחו למלאכי המטאל שהביאו את הגאולה.
כפי שכבר הזכרנו, הבורא רצה להישאר בלתי נראה ולא להשאיר הוכחות לפעולה כלשהי מצדו, ולכן היה זהיר, ושלח את המלאכים לעולם בדמות תינוקות, כדי שיגדלו וייטמעו בסביבתם בטבעיות.
כך שכל אחד מחברי קבוצת המלאכים, שעליה נספר היום, הגיע לעולם במקום אחר ובמועד אחר, ולקח להם זמן עד שהם נמשכו זה לזה והתגבשו להרכב הנוכחי – הכל כדי שהדברים ייראו טבעיים ושהם לא יתגלו לפני הזמן.
למה זה חשוב?
כי המלאכים לא מגשימים את עצמם ביום אחד.
כלומר, זה לא שהם פתאום מתעוררים בבוקר, מנקים את הכנפיים ויוצאים לרחוב לעשות קסמים כמו הארי פוטר, ויום לאחר מכן כל האנושות תחת גפנה ותאנתה, יחד עם הזאבים שגרים עם הכבשים.
התהליך הזה של הבאת גאולה חייב להיות איטי והדרגתי, ולהתחיל רק כשהלבבות מוכשרים לכך, אחרת איש לא יאמין להם, ויותר מזה – ינסו לפגוע בהם בתואנת התחזות או עשיית כשפים.
עובדה – בפעם הקודמת שזה קרה, הנשים הטובות הללו הועלו על המוקד בעודן בחיים (הרחבה למי שמעוניין – בקורס תולדות המיזוגיניה).
לכן הם צריכים להתפתח כמו בני אדם רגילים ולהיטמע בסביבתם בצורה נורמטיבית לחלוטין, ולפעול רק במועד הנכון.
המלאך יעקב, למשל, התגלגל לעולם ביום סתווי בספטמבר 1975 למשפחה יפואית מיוצאי בולגריה.
הוא גדל להיות איש פשוט, אוהד מכבי יפו, שיער ארוך, קעקועים, חובב חתולים, מוזיקאי אינטליגנטי ומחונן עם פתיל קצר ונשמה יתרה.
המלאך אוריאל התגלגל לעולם בבת-ים, בקיץ, קצת פחות משנה אחריו, גיטריסט וגרפיקאי בחסד עליון, איש צנוע ומלא ענווה.
גם המלאך יוסף התגלגל לעולם בערך בתקופה הזאת, בפתח תקווה דווקא (אם כי יש שטוענים שיש בשם המקום מטאפורה מסויימת לתכליתו). הוא התמחה במוזיקה, אבל, וזה מה שמתוחכם פה, גם במדעי המחשב, לצורך ההסוואה, וגם המציא ויצר כלים מוזיקליים מיוחדים.
גם המלאך מתיאל, שופע התלתלים ויפה העינים, שהיה גיטריסט ווירטואוז-מילים, הגיע מפתח תקווה.
כשהם גדלו קצת, הם הבינו שהתכלית שלהם בעולם היא השפעה באמצעות מוזיקה, והם רצו ליצור כאן גן עדן עלי אדמות.
כלומר, הם חשבו שהם רצו, אבל כמובן, היה זה הבורא הנוכח-נפקד שלנו שהחדיר בהם את השאיפה הזאת ואת הכישורים והכוח להגשימה.
וכך מצאו זה את זה המלאכים יעקב, אוריאל, יוסף, מתיאל וסמיאל מוקדם יחסית בשלבי החיים שלהם, וניסו להתחיל להפעיל את ההשפעה שחשו שיש להם.
אבל התחיה הזאת עוד לא התרוממה, היא עוד לא היתה חזקה מספיק.
אז הם חיכו, וכל הזמן המשיכו ליצור מוזיקה.
ההרכב השתנה עם השנים.
יוסף, מתיאל וסמיאל עזבו, ואותם החליפו מלאכים צעירים יותר, מתנאל, חנאל ועידנאל.
כי לא רק הארועים התכנסו לעבר אותה נקודת אל חזור שממנה התחילה ה-uprising.
גם המלאכים היו צריכים לעבור שביל מסויים של עיצוב וחישול, שבמידה מסויימת אינו נגמר לעולם, הן במישור האישי והן כקבוצה, כדי שיגשימו את תכליתם.
כך שההרכב המסוים הזה הלך והתגבש, הלך והתחזק, הלך וצבר מעריצים בכל העולם, ובין המעריצים היו אפילו כאלה ששנאו אלה את אלה בלי שום סיבה אמיתית, רק כי ככה לימדו אותם אלה שהחשיבו עצמם נציגיו של הבורא.
וכשהם ניגנו, הם הרבו את הטוב בעולם, פשוטו כמשמעו.
כי המנעד הקולי העשיר של המלאך יעקב וטוב הלב שלו נגעו עמוק בנשמה, והנוכחות העזה שלו כבשה לבבות.
צלילי גיטרת הבס של המלאך אוריאל נגעו עמוק בבטן ושילחו משם שטפי אדרנלין שדרכו את הגוף והבעירו את ההתלהבות.
התופים והחיוך של המלאך מתנאל הרעידו את מיתרי הנפש והדהדו עוצמה וכוח ממקור טוב.
הגיטרות של המלאכים חנאל ועידנאל הוסיפו את הנדבך המלודי-אנרגטי והעשירו את החוויה המוסיקלית של המאזינים.
והעוצמות של מוזיקת המטאל שלהם יצרו את התדרים הקוסמיים המיוחדים, שחיברו את הלבבות בכל רחבי העולם.
ודרך כל האנרגיות המטורפות האלה הם שלחו לעולם מילים אלוהיות, מילים נבואיות, מילים שיצאו מהלב ומצאו שביל אל הלב והחלו לגבש את התשתית ל-uprising.
הם שרו על על מדבריות ועל מבול (לא נרחיב כאן, זוהי מיתולוגיה שנלמדת בקורס "תרבויות עתיקות"), הם שרו על לוחמי אור שיכחידו את החושך, הם שרו על אל נורא ועל האחדות של כולם, והם אמרו בפירוש מה שכבר התחיל להיות די ברור: שזה תלוי רק בך אם תפסיק לראות את האחר כאויב ותהיה מסוגל לחיות איתו בשלום, כי בסופו של דבר, בני האדם רוצים לחיות את חייהם בנוחות וברווחה כדרכם.
כך שאם לכולם יש מטרה משותפת, באמת שאין סיבה לריב כל כך הרבה.
אבל בינתים הלבבות עוד לא היו כשירים לגמרי להתעורר ל- uprising.
רבים מבני האדם עדיין לא היו בשלים מספיק כדי להבין, שאפשר להאמין בבורא ולעבוד אותו באהבה ובשמחה כדרכם, בלי לפגוע באלה שעובדים אותו אחרת.
אמונתם עדיין לא היתה חזקה מספיק להתמודד עם רעיון כזה, כי רק אמונה שלמה ואמיתית יכולה להכיל ולכבד את אמונתו השונה של האחר.
אז כדי להרוויח זמן, הבורא, או צירופי המקרים שלו, הקשו עליהם במקצת.
הם יצרו ופעלו מחוץ למיינסטרים, לא הוכנסו לפלייליסטים השוטפים של הרדיו, הממסד התעלם מהם, ואיש לא עזר להם או הקל עליהם, למרות עבודת הקודש שעשו.
גם תקופה של תרדמת יצירתית היתה להם בשלב כלשהו, שבה נראה היה שכל אחד יפנה לדרכו וקבוצתם תתפרק.
אבל בהמשך הם התאוששו וחזרו ליצור, ובגלל שהם היו כל כך מוכשרים, וחזון האור שלהם היה חזק כל כך, התרחב כל העת מעגל המעריצים שלהם, ויותר ויותר בני אדם פתחו את לבבותיהם, ושמו עליהם את מילות המלאכים כחותם.
וזאת היתה התוכנית של הבורא מלכתחילה: הוא לא רצה להתערב בעצמו ולהשליט סדר וכך להתגלות לכולם ושיבינו מה הוא באמת – יהודי, נוצרי, מוסלמי, מפלצת הספגטי המעופפת או משהו שונה לגמרי.
כי הוא חשש, שאם יקח צד, אז או שאלה שצדקו ירצו פתאום להפוך לשליטים ושכולם יחשבו כמותם, או שהמאמינים האחרים פשוט יפגעו בו מתוך, ובכן, אי אמון וחוסר אמונה…
ולכן הוא הצמיח את זרעי הגאולה מתוך האנושות עצמה, ושם את מילותיו בפי המלאכים, כדי לתת לבני האדם את ההרגשה, שזה בא מתוכם, ולכן זה אמיתי.
ולקראת סוף 2017 בשלו התנאים לכדי קפיצת הדרך שהיתה כל כך נחוצה לאנושות.
בספטמבר של אותה שנה יצאה קבוצת המלאכים לארצות הברית לנסיעת עבודה, כלומר לסיבוב הופעות, כי היה ברור שיהיו שם הרבה לבבות פתוחים וקשובים, שחיפשו שביל שונה מזה שבו הוליך אותם נשיא האופל שלהם, ונזקקו למישהו שיורה להם את הדרך.
בדצמבר של אותה שנה הם הופיעו בישראל בחג האור וחיזקו את הלבבות המדוכאים.
וב-26 בינואר 2018 יצא האלבום, שאפשר לקרוא לו "אלבום המתג", שבו הם סיפרו לנו על נביאים שלא הושרו ועל משיחים מתים.
כפי שהזכרנו קודם, הזעם, הפחד והשנאה בשלב הזה היו ברמות שיא שלא נראו מעולם, ובני האדם היו כמו כלים שבורים, קצוצי כנפים, שניצוץ הנשמה שלהם הצטמצם לאפס כמעט.
הם כשלו מלראות תקווה לעצמם ולאהוביהם, כשלו מלחשוב שבכוחם לשנות משהו, והכוח היחיד שעוד נותר בהם היה לשנוא.
אבל דבר ידוע הוא, שהאפלה חזקה ביותר לפני עלות השחר.
וכשהסערה עדיין גועשת בלבבות המעריצים מהאלבום ההוא, עברה האנושות את נקודת האל-חזור.
המוקד היה כאן אצלנו, במזרח התיכון, באור-שלם של היום, שהיתה ידועה אז כ"ירושלים".
אנרגיית האור, שזרח בלבבות, התכנסה לכדי מסה קריטית, ונגהה מהעיר המקודשת אור-שלם כאבוקה בחשיכה מקצה העולם ועד קצהו במהירות… ובכן, במהירות האור, יוצרת תבניות התאבכות מורכבות, מתגלגלת ללא הרף מחלקיק לגל ובחזרה, ומשתקעת בלבבות, במוחות ובנשמות שטרם חוו אותה (המעוניינים להרחיב בעניין זה מוזמנים להצטרף לקורס באופטיקה תיאולוגית).
ובכל מקום על כדור הארץ הבינו פתאום בני האדם, ברגע ההוא של ההארה, מה קורה להם ולאן הם הולכים, נחרדו ועצרו.
הם הבינו, שהזעם והשנאה שאטמו את ליבם לא היו שלהם באמת, אלא הועמסו על כתפיהם כמסורת הדורות הקודמים, באנוכיות שאין כמותה, בלי שמישהו בכלל עצר לשאול מה הטעם להמשיך לעשות כך.
הם הבינו שעם קצת פחות הקשבה לאגו שלהם, קל להם הרבה יותר לפתח זולתנות ולקבל את האחר, שבאותה מידה בדיוק מקבל גם אותם, ולמדו לאהוב לרעיהם כמותם.
ולוחמי האור ניעורו בכל מקום, מצאו את תדר האור בתוכם ונענו לקריאתו, והובילו בלהט ובנחישות את ההמונים להדיח את המנהיגים שזרעו פירוד ואיבה ביניהם, ולהשתיק את אלה שעדיין הטיפו לשנאה ולמלחמות.
זה לא קרה מייד, כמובן, שכן לבני האדם יש נטיה לנוח במצבם הנוכחי במעין שיווי משקל סטטי, וצריכה להינתן להם בעיטה חזקה מאד בישבנם כדי שיצליחו לזוז ממנו, גם אם ברור שמשמעות התזוזה היא שיפור.
כך שהמאבק של בני האור בבני החושך, אם נשתמש בביטוי דרמטי, היה קשה והצריך ריכוך התנגדויות והסרת מכשולים, שלא לומר גם הליכים משפטיים מסודרים – בכל זאת אנחנו שומרי חוק – אבל הם היו נחושים, והמשיכו במלאכת הקודש שלהם בהשראת המלאכים.
ומשהחל התהליך, כבר לא ניתן היה לעצרו.
ולאחר שניים-שלושה דורות כבר למדו המחנכים לתעל את האוטומט האנושי של תלמידיהם להכלה, לנתינה ולקבלת האחר (מה שנהגו לכנות "השבועה הקדושה"), והצעירים לא העלו אפילו בדעתם לפגוע במישהו רק כי הוא שונה מהם, או מכל סיבה אחרת.
ומכלים שבורים הם הפכו לכלי קיבול נאצלים של אור ואהבה…
אה, טוב, לא באמת, השלב הזה עדיין לא התרחש, נסחפתי קצת מנהמת ליבי, אבל נכון להיום מצאנו את הגדולה בנפשנו להתאחד לכדי קהילה עולמית אחת של שיתוף, תמיכה הדדית וקבלת השונה, ושמות המדינות הישנות נותרו אך ורק לצרכים לוגיסטיים של חלוקת דואר.
ולכן אנחנו חיים היום בגן עדן עלי אדמות.
האהבה תגיע, או שלא, אבל כבר היום אנחנו בסדר גמור, גאולים ומסתדרים כמו שצריך.
וחשוב שנזכור, שעבדנו קשה כדי להגיע למצב הזה, ושצריך להמשיך לעבוד קשה בשביל לשמר אותו, כדי שלעולם לא ניתן שוב לבני החושך להרים את ראשם, להציף את לבבותינו בשנאה ולשסות אותנו אלה באלה.
אז בבקשה תלמידים, לסיום השעור של היום, בואו נעמוד ונכבד את זכר המלאכים הללו, לוחמי האור המקוריים, שהביאו לנו את הגאולה מתוך התרבות שהיתה אולי הכי לא צפויה בהקשר זה.
המלאכים קובי פרחי, אורי זילכה, מתן שמואלי, חן בלבוס ועידן אמסלם, כל החמישה שהם אחד: אורפנד לנד.
והשאר – הסטוריה.
נכתב באוגוסט 2017