264 מירוץ השמש – חגית גרוס

מירוץ השמש

דרק ישב בישימון וחשב. הציעו לו מינוי למשמר הדרקונים, תפקיד שהוא שמח למלא, לזמן קצר.

הבעיה עם המינוי הייתה שהוא היה ללא הגבלת זמן. וגם כשחושבים על אורך חיי דרקון, ללא הגבלת זמן זה זמן די ארוך.

אז דרק חשב. המחשבות של דרק התערבלו בראשו ויצאו מדי פעם מאפו בצורה של להבה קטנה.

משמר הדרקונים זה מוסד די מוזר. המקור שלו הוא איפשהו בשחר ההיסטוריה. הבעיה שלא ידוע לגמרי למה הוא הוקם, כי לא שרדו מאז כתבי דרקונים, וגם לא כתבי לטאות, ולברר מול מינים אחרים זה קצת פאדיחה. אז לא לגמרי ברור מה לעשות עם זה.

מצד שני, מוסד שיש משחר ההיסטוריה, אף אחד לא רוצה שהוא יפול דווקא בתקופתו.

אף דרקון לא רוצה להיזכר כ'ליטי, מפיל המשמר', בייחוד דרקון עם שם כמו ליטי. עדיף כינוי כמו 'ליטי הכובש', או נגיד 'ליטי מאור השמיים', אם כי אפשר להסתפק בשעת הדחק במשהו כמו 'ליטי השלישי'.

אז נשארנו עם ליטי בתור מלך, ועם משמר דרקונים, שלא ברור מה עושים בו.

וכך זה כנראה עומד להישאר, עד לשקיעת ההיסטוריה, או הדרקונים, המוקדם מביניהם.

 דרק החליט לקבל את המינוי. החלה לנשוב רוח בישימון והחול דגדג אותו, לא כיף לשבת לחשוב ככה.

טופלה הלך בחולות והתעלם מהפאטה מורגנה שריצדה מולו. הוא כבר מכיר אותה. היא רוצה לפתות אותו, לגרום לו לבזבז את כוחותיו ואז היא מתגלה, מציעה לו מזון ושתיה ומצפה להרבה כסף ולאסירות תודה. לא מתאים לו היום. הוא חייב להגיע לשלום.

אם הוא ימשיך ישר בשביל הוא בטוח יגיע. השביל מסומן היטב ואם מתעלמים מהריצודים מגיעים בקלות. הקושי בצליחתו טמון רק בשיעמום ובפאטה. אבל ממנה אפשר ללמוד להתעלם, ואם חושבים על דברים מעניינים קל להתעלם ממונוטוניות הצעידה בדרך.

דברים מעניינים יש המון. למשל, הדרקונים שהוא ראה אתמול אחרי הצהריים. הם היו חמישה, בגווני כחול-ירוק-ענבר, והם טסו לכיוון השמש. נראה שהם ממש מנסים ומצליחים להשיג אותה לפני השקיעה. אבל אמא רצתה שהוא יחזור מהר הביתה אז הוא לא ראה איך הסתיים המרדף.

אם הם הצליחו להשיג אותה אולי הם יעלו לאולימפיאדת השמש. אחד האירועים היותר מיוחדים שקורים רק פעם בכמה שנים. באולימפיאדה משתתפים רק החזקים והמהירים ביותר מכל הדרקונים. ואירוע הסיום של המרדף אחרי השמש מאיר את העולם מהשתקפות האור בקשקשים לזמן ממושך. באולימפיאדה הקודמת זה החזיק חמש שעות! יהיה מדהים אם דרקונים מהאיזור שלנו ישתתפו בה גם!

עוד מעט והבית של שלום יראה באופק, פאטה תנסה להסתיר אותו, וזה בדיוק הסימן שהוא באמת כבר קרוב. בתכלס היא מסכנה, פאטה. מלמדים את הילדים מגיל צעיר איך להילחם בה והמסכנה מתלווה עדיין לכל אחד שעובר בדרך, אבל זוכה בכספם לעיתים נדירות יותר ויותר.

יוסף ידע שזאת הייתה טעות מהרגע הראשון. משהו בזיק העיניים של השלום הזה נראה לו חשוד. אבל גילה התעקשה שחייבים להרחיב את מעגל הלקוחות, והנה הוא מוצא את עצמו עם הסחורה, אחרי דרך מפרכת, מול לקוח בפוטנציאל שרוצה שהוא ירשום לו בהקפה.

בטח הקפה. חתיכת הקפה הייתה הדרך לכאן. אז למה לא להשלים את זה ברישום בהקפה ולחזור להקפות כדי לשמוע שההקפות עוד לא תמו?  לא כל יום זה שמחת תורה ועם כל הכבוד למר שלום הנכבד הוא לא סחב לפה שק כדי לחזור בלי כסף מזומן.

וואלה, יש עוד אנשים שמגיעים לשלום. הילד הזה נראה דווקא כמו מישהו רציני. הולך ישר, מתעלם לחלוטין מהפאטה שנטפלת אליו. אולי בכל זאת יש משהו בשלום הזה אם שולחים אליו ילדים לבד למרות הסיכוי להתרושש בדרך מפאטה.

ואז אם מוכרים לו בהקפה, זה רק עניין של זמן עד שאותם האנשים שסומכים עליו יסמכו גם עליך, ואז כבר לא תצטרך לנדוד לקצווי ארץ עם שק על הגב, כי המשלוח כבר יצדיק עגלה וחמור…

אולי בכל זאת יש משהו בדבריה של גילה. והיא באמת אמרה שהיא ביררה על שלום לפני שהיא הסכימה לעשות אליו את המשלוח למרות שלא היה לו כסף לשלם בחנות.

מזל שהיא זאת שממונה על הכספים בחנות. יודעת את מי לשאול על מי ומתי, ואיך לפעול עם גביית החובות והתשלום לספקים. אשה חלום, משלימה אותו להפליא, רק צריך לזכור את זה.

טופלה קיבל משלום את המשלוח הביתה וכבר התחיל לצעוד חזרה.

איזה כיף שהוא נזכר שמחשבות מריצות לו את הדרך! ככה גם אפשר לחלום על דרקונים וגם לקבל שבחים מאמא, מי צריך יותר? אולי אפילו יהיה לו מזל והוא יראה איזה דרקון או שניים טסים לכיוון ההרים הגבוהים.

נראה שפאטה לא בעניין שלו פתאום. האיש עם השק כנראה נראה לה מעניין.

ככה זה, פאטות הן קצת כמו כלבלבים קטנים. חדורות מטרה עד שהצלחת להסב את תשומת ליבן למשהו חדש.

לא, זה לא ממש כמו כלבלבים. יש בפאטות משהו אחר. לפני כמה חודשים כשיצאת ממפגש פאטה ודידת הביתה עם מבט מעורפל בעיניים, כמו שתמרושקה נהנית לספר לעיתים קרובות מדי, זה לא היה פיתוי על ידי כלבלב! היא באמת הצליחה לגרום לך להאמין שאבדת בדרך משלום הביתה ושהיא הצילה אותך ממוות בטוח בישימון. התחננת לפניה שתיקח את הגולה הכי יפה שלך, וכל הכסף שהיה לך בארנק, והארנק עצמו, הכל עבר אליה בלי טיפת התלבטות. זה לעולם לא היה קורה לך מול כלבלב. פאטות הן הנצנוצים שבטבע, הסוחטות המתוחכמות ביותר שתוכלו להעלות בדעתכם, שילוב של בנות ים, גחליליות, ומרכיבים שטרם זוהו, החיות באיזורים מדבריים ומוצאות את מחייתן בפיתוי עוברי דרך. שומעים אפילו מההגדרה המילונית היבשה שיש פה משהו קסום.

אבל דרקונים זה הקסם בהתגלמותו. מקצה קשקש ועד לאש. ולראות אותם עפים… מה? איך אני כבר פה?

טוב, לפחות החבילה בידיים. המעטפה עם הכסף בכיס ואני אוכל לספר לאמא על הפאטה של הלוך. היא בטח תשמח לשמוע שבחזור שלי היא כבר מצאה לה קרבן חדש. זה אומר שאפילו לפאטה היה ברור שאין לה סיכוי מולי! אולי אפילו אמא כבר תסכים לשלוח אותי להביא את הסל לסבתא. ואז סוף סוף תמרושקה תבוא אלי לבקש שוקולד ממולא אחד, הכי קטן אפילו, מהשקית מסבתא.

דרק שמח שהוא הצטרף למשמר. חיי דרקון נוחים יותר כשאספקת השמן מובטחת, וכשיש לך גישה קבועה למערות בהרים. החשש מלמצוא את עצמך ישן לילה בישימון פוחת משמעותית.

מצד שני המרדפים אחרי השמש זה חתיכת קטע מתיש. השמש ממשיכה במסלול הקבוע שלה לא משנה כמה קרוב מגיעים אליה. והמאמן הזה עם ה'יאללה, עוד קצת', 'להניף את הכנפיים, גבוה, גבוה', 'מי משיג אותי עכשיו? מוביל חדש אייכה', את מי מעניינת האולימפיאדה הזאת בכלל? בסדר, זה נחשב לכבוד גדול, ויהיה מדהים אם תהיה לנו נציגות השנה, אבל מפה ועד למה שהם עושים מהאימונים. חתיכת גחלים אלה. לא יכלו למצוא עיסוק פחות מעודד נשירת קשקשים מזה? בחיים לא עפתי ככה, בלי להרגיש בכלל את הרוח בגב.

והבדיחה בכל הסיפור זה שהאפקט שכולם כל כך מתלהבים ממנו קורה דווקא מהקשקשים.

זהירות לא לשרוף את העץ! ההברקה הזאת טובה, ועדיין.

תמרי ממש התרגזה על טופלה. יופי באמת שהוא הצליח ללכת לשלום ולחזור בלי לעשות לעצמו פאדיחות עולם בסיפורי ניסים על פאטה שפגש בדרך, אבל להתגאות כל כך בזה שהפעם הוא לא הביא לפאטה את כל מה שהיה לו בערך? ולשכנע את אמא שזה מוכיח שהוא יכול ללכת לסבתא לבד? לא הגזים הקטן הזה.

ואחרי כל זה, אמא רוצה שהוא ילך לבד, כלומר יחשוב שהוא הולך לבד, אבל שתמר תשמור עליו מרחוק כדי שסבתא בטוח תקבל את הכל. וואלה יופי.

הוא ילך, יקבל את השבחים ואת ההפתעות מסבתא, יחזור הביתה מרוצה עד השמים ויהפוך את זה לחגיגה לחודש לפחות, והיא גם תלך הלוך ושוב, גם לא תפגוש את סבתא, וגם תסבול את ההערות שלו וההתגרויות שלו אחר כך. אז מה שהיא הבכורה? זה אומר שהכל מגיע לקטן הזה? ממש מעצבן!

זה שהוא הולך לשלום לבד זה ממש תענוג. אבל מפה ועד לקבל את הזכות להביא לסבתא את הדברים שלה הדרך עוד ארוכה… לא ברור איך אמא לא מבינה את זה.

אמא מתפעלת מכל הברקה של טופלה, מכל סימן התבגרות ולו הקטן ביותר, כאילו שזה לא מובן מאליו שילד בגילו יכול ללכת לבד ברחוב, או לחצות מקטעי דרך מרצדים, או להצליח להעביר יום שלם בלי לדבר על דרקונים… רק חסר שהוא יפגש עם דרקון וזהו. אמא תבין סוף סוף שהילד הקטן שלה הוא עדיין, בסך הכל, ילד קטן.

יוסף חזר משלום בפעם הרביעית עם כיסים מלאים. תענוג לעשות כך עסקים. שלום הזה הוא ממש אוצר בלום. מכל הסביבה באים אליו לקנות, וברגע שהתברגת להיות הספק שלו – החיים שלך טובים.

עוד קצת וגם הדרך כבר תהיה יותר קלה.

סלילה קטנה ועוברים לעגלות. רק לקבל אישור משלום ושהמשמר לא ישמע מזה עד אחרי הסלילה. שטויות. קטן עליו הביצוע. מי כבר מדבר עם דרקונים בימינו. ושלום הזה לא נראה כמו מישהו שאיכות הסביבה בראש מעייניו.

החיים הטובים, הנה אני בא.

דרק התרווח לו בתוך אמבט השמן. לאחרונה החיים נהיו אפילו יותר טובים, כמו שהוא רק יכול היה לקוות לפני פחות משנה.

להצטרף למשמר הדרקונים הייתה אחת הבחירות הטובות שלו בחיים. אין ספק.

השמן, אפילו לרחצה! המערות המרווחות והכבוד.

האולימפיאדה אומנם קרובה, אבל הצו המלכותי עכשיו אומר שאסור להתאמן. רק כך החזר האור יהיה המוצלח ביותר שהיה מזה שנים. המלך ליטי בטוח שזה הדבר שיקנה לו שם. אבל חושש לבדוק את זה לפני היום הגדול כדי שלא יאבדו קשקשים.

אז פתאום להתרווח באמבט שמן גם נחשב להתנהגות ספורטיבית במיוחד.

באמת מי צריך יותר מזה בחיים. חוץ מזה שמומלץ לא לחשוב יותר מדי בתור דרקון באמבט שמן.

טופלה מצא ערימת חצץ בדרך. בפעם האחרונה שיצא לו לשחק בערימת חצץ אחרי שבוע לא הייתה ערימה ולא היה שדה. גם מכנסיים לא היו אחרי אותו משחק אבל זה כבר סיפור אחר. מאז הוא כבר יודע שלא שמים יותר מכמה אבנים בכיסים, ושאם זה ממש אבל ממש חשוב להביא דברים מהרחוב הביתה עדיף ללכת להביא מהבית שקית . משום מה אמא לא אמרה שכדאי לקחת שקית תמיד כשהולכים לטייל ברחוב, וגם לא גילתה איפה נמצאות השקיות החזקות בבית. אבל מסתדרים.

מעניין שיש פה גם מכבש, מה פתאום שיהיה מכבש בדרך לשלום?

ואיך זה שאין פה אף פאטה היום?

הזנב של דרק הטלטל בכבדות. בהליכה הוא תמיד הסתבך קצת.

פעם בחודש חייבים להפגין נוכחות ולהראות את כוחו של המשמר. סבב הערים זאת אחת המשימות היחידות שאי אפשר להתחמק מהן. ובגלל שהאולימפיאדה כבר ממש קרובה הוצאה פקודה מלכותית בנושא חיוב הליכה, אפילו ברחובות העיר ואיסור על מעוף.

החיכוך עם האנשים בהחלט לא היה מהמשימות האהובות על דרק. והמעבר ממעוף להליכה בכלל נראה מיותר להפליא.

בקצב הזה באולימפיאדה כולם יעופו כמו גוזלים שבקעו אתמול מהביצה, ולא כמו דרקונים בוגרים במרדף אחרי השמש. אבל אין סיכוי לשכנע עכשיו את המלך ליטי במשהו אחר.

טופלה רץ הביתה קצר נשימה. נראה שסוללים כביש בדרך לשלום, כל הפאטות מפוחדות, העצים נחסמים והפרחים, והשמש. וה-אי!

דרק הרגיש משהו מלטף אותו. ברגע האחרון הוא הצליח לעצור את הזנב.

יצור אנושי על הזנב שלו. אפר וגחלים    

"יצור כביר יוצא ביצה, נא הגד לי איך אמצא, את הדרך לליבך, נא גלה את קליפתך"

"בן אנוש ילוד אישה, חובר לאש מאדמה? סוד תלמד פה אל תירא, תחזור שונה אם תיכנע. "

טופלה לא האמין שזה באמת קורה לו. הזדמנות לחבור לדרקון.

דרק לא האמין שזה קורה לו . איך בן האנוש הזה זכר את הלחש ברגע ההתנגשות, אפר קר!

'נעוף יחדיו כעת לשוח, נעופה על כנפי הרוח…'

היי, לפחות אפשר לעוף סוף סוף. ואולי זה אפילו יסדר לי פטור מהאולימפיאדה.

זהירות על בן האנוש, הם שריפים.

פאטה חזרה למקום האהוב עליה. במרחק שווה בין כניסת הדרך למדבר וביתו של שלום. כך היא לא לחוצה מדי שתפסיד משהו.

למרות שמאז שהיה פה יוסף בפעם האחרונה היא פחות מודאגת. השלל ממנו יחזיק אותה ימים רבים. זו הייתה אחת ההצלחות הגדולות שלה. לשנורר ממבוגר זה אחד הדברים הקשים ביותר והמשתלמים ביותר. והיא הצליחה.

היה קצת מוזר להתחזות לשביל במקום למדבר, אבל זה עבד אז אין תלונות. להיות לזמן קצר שביל שמוביל לשום מקום, מוזר אבל גם נחמד. מוזרות הפנטזיות של המבוגרים.

עשרות הדרקונים עפו במרדף אחרי השמש.

הקשקשים שלהם ריצדו בכחול-ירוק-ענבר, והחזירו את קרני השמש לאדמה

מעטים האנשים שהתבוננו ביפי המראה. רבים מדי היו עסוקים במדידת הזמן.

דרק וטופלה היו על גבעה קטנה. טופלה שכב והסתכל בשמיים. דרק העדיף לשבת.

שניהם חשבו מחשבות.

אלו של דרק ברחו לפעמים בצורה של להבה קטנה.

ללהבות מחשבה יש ארומה מיוחדת והן התערבלו לתוך המחשבות של טופלה.