זה לקח לא פחות משלושה עשר סבבים בשלוש שנים, אבל בסוף השיטה עצמה הרימה ידיים. בשניים עשר הסבבים הראשונים ידע הכישלון פנים רבות. לעיתים המחלוקת הייתה חריפה עד כדי כך שלא אפשרה הקמת ממשלה מלכתחילה ובחירות חדשות הוכרזו מיד, ובפעמים אחרות הצליחו המנהיגים לבלוע את הצפרדע על מנת להקים יחד ממשלה מעוותת ובלתי מתפקדת שקרסה כעבור מספר חודשים לאחר שהסימן הראשון למחלוקת קרע אותה מבפנים. ועדת הבחירות המרכזית, הגוף המיומן והמתורגל ביותר במדינה שגזרה על עצמה שיתוק חסר מרפא, נערכה פעם נוספת להצבת אלפי קלפיות במרכזי הערים. ראשיה המיואשים הביטו בעצבות ובייאוש בתורים הדלילים בקלפיות ברחבי הארץ, והניחו שהבחירות הבאות יגיעו במועד הקרוב ביותר האפשרי כפי שארע כמעט בכל הפעמים הקודמות. הפעם הם טעו.
כשתוצאות המדגם הגיעו במהדורות החדשות של אותו הערב לא רק ראשי ועדת הבחירות פערו את פיהם בתדהמה, גם הפוליטיקאים הגיבו באותו אופן. למעשה, כל אזרח במדינה שהיה צמוד באותה שעה למסך כלשהו וצפה במשדר לא האמין למראה עיניו. יושבי סלונים ברחבי הארץ ידעו באותה שעה השתנקויות, אנחות וקריאות תדהמה בהיקפים שטרם נשמעו כמותם, ומיני נוזלים נשפכו בבת אחת מלועות מופתעים יותר מאשר בכל רגע אחר בהיסטוריה של אותה מדינה קטנה. האזרחים המבולבלים רק הביטו שוב ושוב במסך כלא מאמינים, ממלמלים בקול חלוש לעצמם את הטקסט המופרך שרץ ללא הרף בתחתית המסך כדי לוודא שהם לא חולמים. 'רוב לפתקים הלבנים', נכתב שם, שחור על גבי לבן.
הפרשנים הפוליטיים נעו באי נוחות בכיסאותיהם, שולחים חיוכים מהוססים לשכניהם מימין ומשמאל סביב השולחנות שבאולפני הטלוויזיה הממוזגים. פתק לבן זה הרי פתק פסול, אין לו שום משמעות והוא מושלך לאשפה כלאחר יד. סטטיסטיקאים חיוורים זומנו אחר כבוד לאותם האולפנים כעומדים בפני כיתת יורים ונאלצו להסביר לעמיתיהם את בחירתם התמוהה בעיצוב התצוגה הגרפית של תוצאות הבחירות: מה פתאום הצגתם פתקים לבנים כחלק מתוצאות המדגם בכלל? ועוד בעמדת הובלה? יצאתם מדעתכם, האשימו אותם המנחים והפרשנים, בזמן שעורכי מהדורות החדשות צועקים להם באוזנייה את אותם הדברים ממש. הנלהבים והכאוטיים ביותר מבין המשתתפים בדיונים אף החלו לזרוק האשמות בדבר קנונייה-כלל-סטטיסטיקאית לקראת ניסיון הפיכה. הסטטיסטיקאים המסכנים מלמלו בתגובה שמעולם בקריירה המקצועית שלהם לא נתקלו במצב דומה. הם נשבעו שבדקו את התוצאות מספר דו ספרתי של פעמים והגיעו למסקנה שזו אכן התוצאה, למרות שהיא לא עולה בקנה אחד עם שום מודל שהם מכירים: סך הקולות הפסולים כביכול אכן עולה על סך הקולות הכשרים, ובמצב כזה הרי שמדובר בהצבעת מחאה שיש לתת עליה את הדעת, ומשכך זו חובתם להציג את המידע לציבור הצופים. המנחים היסו בחוסר סבלנות את מלמוליהם של הסטטיסטיקאים המגמגמים וניסו לפייס את צופיהם. הם הבטיחו להם שבבוקר האמת תתבהר, ועודדו את צופיהם ללכת לישון מוקדם ואולי אף להקדיש מעט תשומת לב לאשתם או לבעלם, בהתאמה. בתוצאות האמת נשים מבטחנו והם יספקו מזור לשערורייה שהתחוללה הערב, כך אמרו כולם, אלא שלמרבה הצער, נדמה שאיש לא טרח לעדכן את תוצאות האמת עצמן בגודל הציפיות שתלו בהן.
בבוקר למחרת התבררו מימדי האסון: לא פחות מחמישים ושבעה אחוזים מציבור הבוחרים שלשלו אל הקלפי את הפתק הלבן. כינוס מיוחד הוכרז, ובהיקף חסר תקדים מבחינת כמות הנוכחים שלקחו בו חלק. היו שם כמובן ראשי המפלגות, יו"ר בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה, נשיא המדינה, יו"ר האופוזיציה ויו"ר בית הנבחרים. הצטרפו אליהם שרים, מנהיגים דתיים מכל דת שניתן להעלות על הדעת ועוד כמה שלא, אנשי רוח תומכי כל אסכולה שניתן לשער ומנכ"לי עמותות למיניהן. מלבדם היו שם גם שני ראשי ממשלה לשעבר, מנכ"לי משרדים ממשלתיים, פקידים רמי דרג, מנהלים מהשורה הראשונה מהמגזר הפרטי, מנהלים מהשורה השנייה של המגזר השלישי, בעלי הון, שופטי הלכה, שופטי בית דין לתעבורה ואפילו שופט כדורגל אחד. גם ראשי המשטרה, הצבא ומכבי האש קיבלו זימון דחוף וישבו לצד השולחן הארוך בפנים מכורכמות ממש כמו שאר חבריהם לשולחן. איש לא זז, איש לא נגע בכיבוד, ואיש לא העז להוציא מילה מפיו, מה שהיווה מצב חסר תקדים עבור רובם המוחלט של המשתתפים. כל אחד מהם היה שקוע עמוק בבלבולו וחיכה לשכנו שייפתח בדברים כשלפתע נפתחה הדלת.
בתחילה זה היה נראה כאילו אין שם איש, אך לאחר כמה שניות של התבוננות ניתן היה להבחין פתאום שהאור אינו מתנהג כדרכו בעת שהוא נח על אותה נקודה בחלל השוכנת לפני הדלת הפתוחה. אותו כתם לא ברור שגרם לאור להתנהג באופן משונה החל להתקדם לאט אל עבר השולחן. ככל שהתקדם נראה שיותר ויותר מיושבי החדר הבחינו באנומליה המוזרה שעשתה דרכה אליהם, ועיניהם נפערו בתדהמה. רק כשאותו הכתם נעצר אל מול הכסא הריק בראש השולחן השמור לראש הממשלה, נדמה היה שסוף סוף הבחינו בו כולם. קווי המתאר שלו נעשו ברורים יותר לפתע ברגע שאת הקיר הלבן מאחוריו החליף דגל הלאום הפרוש לכל אורכו מאחורי הכסא הריק. כנגד הדגל, יכלו יושבי החדר להסיק שלא מדובר בכתם או בתעתוע של האור, כי אם במשהו שמתקיים בכל זאת בין אותם קווי מתאר המדגישים צורת אדם. אדם לבן לחלוטין, ללא עיניים, תווי פנים או סימנים מזהים כלשהם. לא היה כל הבדל נראה לעין בין בגדים כלשהם לבין העור היות וכל חלקו החיצוני והגלוי לעין היה מכוסה באותו לובן זהה, אחיד ונטול כל זכר לחרכים, בליטות או הבדלי גוון כלשהם. הוא לא נראה כמו אדם שצבע את פניו וגופו בלבן, רחוק מכך. הדרך ההגיונית ביותר לתאר את אותה ישות היא כמין אדם העשוי כולו אור, אם רק היה בתיאור הזה אפילו בדל של הגיון.
איש לא פצה פה בזמן שהישות הלבנה הניעה את הכסא השמור לראש הממשלה בעדינות לאחור. זה היה כסא כבד למראה, עשוי עור צבי ונטול גלגלים, אולם תחת ידה של הישות הוא החליק לאחור בקלות וללא קול. הגוף הלבן התיישב ויושבי החדר המשיכו להביט בו, הלומים מכדי לפצות פה. לפתע קול רך נשמע ופלט מילה בודדה. כשלעצמו היה הקול חלש למדי, אך עם זאת בדרך כלשהי גם רם מספיק כדי שיישמע לכל אורכו של השולחן ללא קושי, רך אך עם זאת נוקשה מספיק כדי שיצלצל באוזניהם של כל יושבי החדר כך שלא יוכלו לעלות על דעתם להתווכח. זה היה קול שאיש מיושבי החדר לא שמע קודם ולכן יכלו רק להסיק שהוא שייך לדבר הלבן היושב בכסא השמור לראש הממשלה, למרות שלא ניתן היה לראות כל שפתיים או פה מהן בקע הקול הזה. "ניצחתי", אמר הקול, והשתתק.
חילופי השלטון נערכו בשקט יחסי בהתחשב בנסיבות החריגות. מלבד הפגנה או שתיים, מעוטות משתתפים עד להכאיב, התייחס הציבור למנהיגו החדש באותה האדישות שהביאה אותו להצביע כפי שהצביע בבחירות האחרונות. עם תום ההשבעה, התברר לכולם שהאיש הלבן איננו היחיד מסוגו, ועד מהרה החלו בני מינו למלא את מסדרונות משרדי הממשלה. אף על פי שלא ברור מי בדיוק נתן את הוראה, בתוך ימים ספורים הושלמה צביעתם של כל מסדרונות משרדי הממשלה בירוק, על מנת שניתן יהיה להבחין ביתר קלות באנשים הלבנים. בדומה למנהיגם, הם לא היו פטפטנים גדולים, אולם הקפידו תמיד להנהן בנימוס לקולגות שלהם בשעה שאלו חלפו על פניהם במסדרון. היות ובדיעבד השתמע כי מפלגת הקולות הלבנים זכתה לבדה בלמעלה מחמישים אחוזים מהקולות, לא נזקק ראש הממשלה החדש למפלגות נוספות על מנת לייצר קואליציה. הוא שיבץ את אנשי אמונו הלבנים במשרדים השונים, הפקיד בידי כל אחד מהם את תחום אחריותו, והם התחילו לעבוד. תחילה בשקט, לאחר מכן ברחש ולבסוף בקול דממה דקה.
הייתה זו שגרת עבודה מן הסוג שלא נראה עד אז במדינה הקטנה: כל אחד מבעלי התפקידים ביצע את תפקידו, ולא התקיים במילימטר נוסף במרחב הציבורי מעבר לכך. איש משריו של ראש הממשלה לא עסק עוד בהשמצת יריביו, בחיסול חשבונות פוליטיים, בהתרברבות ריקה מתוכן בתקשורת או בהעדפת מקורבים בחדרי חדרים. כשבבית המחוקקים ניסו חברי המפלגות האחרות לתקוף את מדיניות הממשלה, הם באו עד מהרה במבוכה: איש מהם לא הצליח למצוא ולו סיבה מוצקה אחת לתקוף את האנשים הלבנים. הם לא ידעו דבר על עברם או משפחותיהם, תחביביהם או התמכרויותיהם, היכן התחנכו או איזה קשרים חברתיים ניהלו כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם כנגדם. כשכבר הצליחו לאתר, בעזרתם האדיבה של יועציהם המרובים, שמץ של החלטה במשרד ממשלתי כלשהו שלא הייתה לרוחם, חייכו אליהם האנשים הלבנים בנדיבות, הזמינו אותם למשרדיהם ושאלו אותם בנימוס האם יש להם הצעה טובה יותר. במידה ואכן הייתה להם כזו (מה שהיה נדיר ביותר) לא היססו האנשים הלבנים להשתמש בעצתם ואף להודות להם על חוכמתם ותושייתם שתסייע עתה בניהול נבון יותר של ענייני המדינה.
התנהלות העניינים כולם על מי מנוחות הפתיעה גם את אמצעי התקשורת במדינה הקטנה. באין משברים פוליטיים לדווח עליהם מדי ערב, מצאו את עצמם הכתבים והמגישים נבוכים. הם התקשו להבדיל בין האנשים הלבנים, וגם לאחר שהצליחו אחרי זמן מה להבדיל לבסוף בין שר התחבורה לשר החינוך, גילו לתדהמתם ששרי החינוך והתחבורה לא מחפשים עדשות מצלמות שיכוונו לעברם ללא הרף. האנשים הלבנים ניאותו להסביר בפירוט ובשקיפות מלאה את המניע להחלטות שקיבלו בתחומי עיסוקם במידה ומי מהעיתונאים שאל, אך לא יזמו מעולם שיח בכל נושא אחר, והעיתונאים בתגובה לא ידעו את נפשם מרוב שעמום בשל הנעשה בעולם פוליטי שהפך לפתע נטול תככים, הדלפות ורכילות. "כמה פעמים אפשר לדווח ש'השר קם בבוקר והלך לעבודה, ואז הגיעה השעה חמש והוא חזר הביתה?!", שאל כתב פוליטי מוביל בתסכול את העורך בשעת לילה מאוחרת לאחר עוד מהדורת חדשות משמימה. העורך בתגובה רק משך בכתפיו בתסכול, כפי שעשה בכל ערב אחר באותו השבוע שבסיומו קיימו את אותה השיחה ממש.
באופן טבעי, החלו מהדורות החדשות להתקצר. באופן טבעי אף יותר, דעך זוהרם של הכתבים הפוליטיים, שהוגלו עתה לשלהי המהדורה ובה סיכמו בכמה מילים פרויקט או תוכנית ממשלתית כזו או אחרת שהגיעו היום לסיומם המוצלח בהתאם ללוח הזמנים המוסכם וללא כל חריגה בתקציב. לו צופה שנמנע מצפייה במהדורות במשך מספר חודשים היה מדליק פתאום את הטלוויזיה, הוא היה מגלה שכוכבם של עיתונאים אחרים החל לדרוך: כתבי המדע והטכנולוגיה, התרבות והאופנה, הבריאות והרווחה, אשר כל אחד מהם קיבל לפתע מקום לסקר את הנעשה בתחומי עיסוקו יותר מאי פעם בעבר. כתבות רחבות היקף על הצגה חדשה בתיאטרון הלאומי, או מדענים שגילו כוכב חדש בגלקסיה רחוקה הפכו לחומר העיתונאי שפותח מהדורות חדשות וגירה את דמיונם של צופים מדי ערב. שקט ירד על הממלכה. שקט שבו נוהלה המדינה בשלווה וביעילות שהחלו להקרין בהדרגה גם על אזרחיה, אשר תודעתם החלה לחמוק לאיטה אל חיקה המנחם של השכחה בכל הנוגע לאופן שבו דברים התנהלו עד לבואם של האנשים הלבנים.
יו"ר האופוזיציה לוגם בעדינות את התה שלו בעוד עיניו מתרכזות בראש הממשלה. כבר כמעט ארבע שנים הם נפגשים מדי שבוע בארבע עיניים לשיחת עדכון בכל הנוגע לסדר יומה של הממשלה, ויו"ר האופוזיציה לא זכר שראה אי פעם את ראש הממשלה אוכל או שותה משהו בזמן שיחתם. היה זה ראש הממשלה שהתעקש שפגישותיהם יערכו פעם בשבוע למרות שעל פי החוק היבש חויב לקיים פגישות האלה אך ורק "לפי הצורך". הוא מעולם לא דיבר ראשון, ותמיד הניח לעמיתו האופוזיציוני לפתוח בדברים. בתחילה ניסה יו"ר האופוזיציה לאתגר אותו ולשמור על שתיקה ככל שיוכל על מנת להכריח את יריבו הפוליטי לדבר ראשון, אך הדבר מעולם לא עלה בידו. גם עתה, עם הלגימה האחרונה של התה, הוא החל להרגיש את השערות שבעורפו סומרות בשל השקט שעמד באוויר, ולכן פתח את פיו ואמר: "עברו בסך הכול יומיים מאז פגישתנו האחרונה. אמרת שזה דחוף אז עזבתי את הכול ובאתי. אשמח לדעת מה העניין". האיש הלבן הפנה אליו את מבטו, או כך לפחות הוא הניח היות ולעמיתו לשיח כלל לא היו כלל עיניים שדרכן יכלו מבטיהם להצטלב: "תאריך הבחירות הקבוע בחוק הוא בעוד שלושה חודשים", אמר באותו קול חלש ורם בו בזמן שלא בקע משום מקום נראה לעין ושעל אף שחלפו כבר כמעט ארבע שנים ראש האופוזיציה מעולם לא התרגל אליו לחלוטין, "רציתי להודיע לך שאני לא מתכוון להתמודד הפעם".
לבו של יו"ר האופוזיציה ניתר, המשמעות היא שסיכויו להיות ראש הממשלה הבא עלו זה עתה משמעותית. הוא ניסה לשמור על ארשת פנים שלווה ככל האפשר, בתוספת קורטוב של צער מזויף כשאמר: "מה חבל אדוני, אתה בטוח? טוב, אני מניח שהשקעת בזה מחשבה רבה. האם זה אומר שמישהו אחר ירוץ אצלכם?".
"איש לא רץ", נשמע קולו של האיש הלבן עוד בטרם יו"ר האופוזיציה סיים לשחרר את סימן השאלה לחלוטין מבין שפתיו. הוא לא זכר ששמע את האיש הלבן נחרץ כל כך אי פעם בעבר בשום נושא שהוא, "המפלגה כולה סיימה את דרכה. הצגנו נתיב אפשרי, כמו שאנחנו תמיד עושים כשהמצב נראה אבוד, ועכשיו תורו של הציבור להחליט לבחור כיצד הוא רוצה להמשיך מכאן".
יו"ר האופוזיציה הביט בו בבלבול, הוא לא ידע מה משמעות המילים 'תמיד עושים' והניח שמוטב שלא לשאול. נדמה שהמעשה החכם ביותר עכשיו יהיה לעזוב את החדר מהר ככל האפשר ולנצל את היתרון היחסי שקיבל כששמע ראשון את החדשות. אולי יספיק להכין כמה דברים נחוצים לפני שהשמועה תפרוש כנפיים ותגיע גם ליריביו הפוליטיים. יו"ר האופוזיציה קם באחת, הודה על התה והספיק לעשות צעד בודד לפני שקולו של האיש הלבן קרא לו לעצור. יו"ר האופוזיציה הסתובב לאט על צירו. כשהשלים את הסיבוב גילה שראש הממשלה עומד בדיוק ממולו. משום מה, גרם הדבר לשערות שעל עורפו לסמור שוב.
"קראתי לך הנה לא רק כדי לעדכן אותך בעניין, אלא כי אתה גם חלק מהותי מתוכנית הפרישה שלי. אם תלך לארון המסמכים שמאחוריך ותתכופף לעבר המגירה התחתונה ביותר, תמצא שהיא נעולה. המפתח נמצא בכיס מכנסיך. פתח את המגירה והבא אליי את מה שתמצא בה", אמר ראש הממשלה. יו"ר האופוזיציה כבר עמד למחות, אלא שלפתע באמת הרגיש דבר מה בכיסו השמאלי. מבולבל וחשדן הוא חוצה את החדר וכשהגיע לארון שלף את החפץ מכיסו. זה היה מפתח זהב קטן שלא ראה מעולם קודם לכן, ובוודאי שלא היה זה ששם אותו בכיס מכנסיו. בתערובת של סקרנות ואימה הוא פותח את המגירה. הוא לא ידע למה בדיוק ציפה, אך תכולת המגירה בכל זאת הצליחה לאכזב אותו. זו הייתה לא יותר מאשרת מנסרת זכוכית משולשת קטנה, ויו"ר האופוזיציה אוסף אותה בידו. בעוד הוא מתכוון להסתובב לחזור אל ראש הממשלה גילה לחרדתו שהלה נעמד ממש מאחוריו, קרוב כל כך עד שלא עמדו אלא סנטימטרים ספורים ביניהם. יו"ר האופוזיציה מעולם לא ראה אותו מקרוב כל כך. ממרחק כזה, קשה היה לומר האם יש לו בכלל נפח או שהוא לא יותר מאשר לובן דו מימדי נטול עומק, משקל או טקסטורה. המחשבות האלה התנדפו במוחו בבת אחת כשראש הממשלה החל לדבר שוב: "אתה מבין ידידי, נתנו לכם את פרי עץ הדעת, ועכשיו מגיע הגירוש, וכמו בכל גירוש, מכאן רק אתם אלו שתבחרו לאן ממשיכים".
יו"ר האופוזיציה לא הספיק לומר דבר לפני שדקירה חדה של קור היממה את כל מערכת העצבים שלו. היה זה קור קר יותר מכפי שהרגיש אי פעם בימי חייו, קר יותר משאדם יכול לסבול במשך יותר מרגעים ספורים ולהישאר בחיים. כשהשיל את מבטו ראה לתדהמתו שכפות ידיו של ראש הממשלה אוחזות בכוח את מפרקי כפות ידיו. הוא מעולם לא ראה אותו נוגע באדם אחר קודם לכן, ועכשיו הבין את הסיבה לכך. אחיזתו של ראש הממשלה במפרקיו של יו"ר האופוזיציה הולכת ומתהדקת, תוך שהוא מקרב את כפות ידיו של יו"ר האופוזיציה האוחזות במנסרה לעבר פלג גופו העליון. הבזק של אור מציף את עיניו של יו"ר האופוזיציה ואת החדר כולו בו ברגע שקצה המנסרה נוגע לראשונה בגופו הלבן. חושיו של יו"ר האופוזיציה צורחים, המומים מהקור ומהאור הבוהק, בעוד ידיו הולכות ונמשכות פנימה אל גופו של האיש הלבן, עמוק יותר ויותר עד שהמנסרה כולה נספגת בקרבו. הוא חושב שלא יוכל להחזיק מעמד עוד רגע נוסף כשלפתע הכול נפסק והוא מוצא את עצמו שרוע על הרצפה, מזיע ומתנשף. הוא מנפנף בידיו לכל עבר ומניע את אצבעותיו במהירות, שמח לגלות שלא נגרם להן כל נזק כתוצאה מהקור הקיצוני. לאחר מספר מצמוצים נמהרים גם החדר סביבו מתחיל להתייצב שוב. כשהוא מביט הצידה, הוא שם לב שראש הממשלה מכווץ על הרצפה במרחק מה ממנו. למנסרה לא נראה כל זכר.
"ראש הממשלה!", קרא יו"ר האופוזיציה ורץ אליו במהירות, "אתה בסדר? חכה כאן, אני אקרא לעזרה!". ראש הממשלה מניד בראשו ופולט קול חנוק, מהסוג שיו"ר האופוזיציה מעולם לא שמע אותו משמיע בעבר. יכול להיות שככה זה נשמע כשהוא צוחק? "אף אחד כבר לא יכול לעזור לי עכשיו. הם יהיו פה בקרוב", הוא ממלמל, "אין לנו הרבה זמן". הוא משמיע קול נוסף שיו"ר האופוזיציה לא שמע אותו משמיע כמותו מעולם, אלא שהפעם הוא נשמע כמו אנקת כאב. "נפגשנו כאן בחדר הזה מדי שבוע במשך ארבע שנים. אתה, יותר מכל אחד אחר, יודע כיצד יש לנהל את הדברים נכון. אתה תהיה זה שתצטרך לשכנע אותם שזו הדרך הנכונה. זה לא יהיה קל, אבל א-", ראש הממשלה קוטע את דבריו בשל אנקת כאב נוספת, ממושכת ומהדהדת מקודמתה. יו"ר האופוזיציה מביט בו בפחד, לרגע נדמה לו שהגוון שלו אינו לבן כפי שהיה, כי אם דהוי יותר בדרך כלשהי, אבל הרי זה לא ייתכן. "הו, זה בהחלט ייתכן", נשמע לפתע קול מחרחר מאחוריו כאילו בתשובה למחשבותיו. יו"ר האופוזיציה מסב את מבטו בפליאה, ועיניו נפערות. בקצה החדר עמד משהו שלא היה שם עד לפני רגע. גם לו לא היו עיניים, או כל תו פנים אחר, וגם הוא נראה כאילו הוא עשוי כולו ממקשה אחת של אותו חומר זוהר, אלא שבינו לבין ראש הממשלה היה הבדל עיקרי אחד: צבעו היה אדום בוהק.
"אז אני מבין שהוא לא סיפר לך", אמר האיש האדום והחל להתקדם לעברו של יו"ר האופוזיציה, "לאן אנחנו ממשיכים מכאן". יו"ר האופוזיציה הביט בו באימה. הוא שם לב כיצד רגליו משאירות סימני חריכה על השטיח בעוד הוא הולך ומתקדם לעברו. מה שלא יהיה, אסור לתת לדבר הזה לגעת בעור החשוף שלו. הוא מנסה לברוח, אבל נדמה שרגליו כאילו שכחו איך קמים. הוא רק ממשיך להביט באימה באיש האדום, שזונח לפתע את ההליכה האיטית והנשרכת לטובת תזוזה מהירה כך שכעבור רגע הוא ניצב ממש ממולו. "אני צריך לדבר עם ראש הממשלה" הוא אומר, "אתה מתכוון לזוז או שאני אזיז אותך? זה יהיה הרבה פחות נעים, אני מבטיח לך".
יו"ר האופוזיציה גורר את רגליו המשותקות אחורנית בעזרת מרפקיו לאורך השטיח, הוא לא מתיק את מבטו מהאיש האדום אשר רוכן בינתיים בסמוך ראש הממשלה הלבן. "אין צורך למשוך את זה יותר זמן מההכרחי", הוא אומר בעת שהאזור שבו אמורים להיות פניו צמודים לאזור שבו נמצאות פניו המשוערות של האיש הלבן, יו"ר האופוזיציה שם לב, נחרד, שהלובן של ראש הממשלה נמס כמו שעוות נר בקרבת האדמומיות הזרחנית של האיש האדום. "לא יהיה אכפת לך מדי אם אני אזרז קצת את ההגעה של כל האחרים, נכון?".
לפני שראש הממשלה מספיק להשיב, האיש האדום מהדק את שתי זרועותיו על גרונו ולוחץ בחוזקה. לפני שיו"ר האופוזיציה הנדהם והמשותק מפחד מספיק אפילו לחשוב באילו אחרים מדובר, הם כבר עמדו שם: איש ירוק, איש כתום, איש סגול, איש צהוב ואיש כחול, כולם חסרי פנים ועשויי אותה מקשת אור ממש כמו קודמיהם. הם מפנים את פניהם נטולות התווים זה לעבר זה בעוד האיש האדום קם. "יש לנו הרבה עבודה", הוא אומר, ותוך נפנוף של לעג אל עבר יו"ר האופוזיציה המכווץ בפינה הוא יוצא מהחדר. האחרים החלו ללכת בעקבותיו. מלבד האיש הכחול, שהיה במאסף והספיק להחניק אנחה קצרה לפני צאתו, איש מהם לא מעיף מבט נוסף באיש הלבן-לשעבר שנשאר על הרצפה והפך לשקוף כל כך עד שכמעט וניתן לראות דרכו את השטיח.
יו"ר האופוזיציה מנסה להסדיר את נשימתו. הוא לא בטוח שאכן ראה בזה הרגע את מה שראה, והבין מכך עוד פחות. הוא מתקרב בהיסוס אל מה שנותר מראש הממשלה. "מי אלה היו?", הוא שואל בהיסוס, "היריבים שלך", אומר האיש הלבן בקול חלש כל כך עד שיו"ר האופוזיציה בקושי שומע אותו. "הם יהיו נחרצים יותר, שקרנים יותר ורדיקליים יותר מכל פוליטיקאי שאי פעם ראית. הם לא יהססו להגיד לאזרחים בדיוק את מה שהם רוצים לשמוע, והם כנראה יהיו פופולריים ואהובים יותר משאתה תהיה אי פעם. השלב הראשון תם, עכשיו מתחיל השלב השני, ואתה תהיה חייב לנצח".
"לנצח? את שישתם? אבל איך?", שואל יו"ר האופוזיציה. "ראית את המפלגה שלי", אומר האיש הלבן-לשעבר-והשקוף-בהווה, "אתה יודע מה צריך לעשות. עליך להפוך את המפלגה שלך לממשיכת הדרך שהתווינו". "א..איך לעזאזל אני אמור לעשות את זה?", שואל יו"ר האופוזיציה בפאניקה גמורה, אבל לא נותר עוד מי שישיב. הוא היה לגמרי לבדו.
יו"ר האופוזיציה היה רחוק מלהיות טירון פוליטי, אבל הוא מעולם לא ראה מערכת בחירות מלוכלכת כל כך. האנשים הכחולים, הכתומים, הצהובים, הירוקים והסגולים פיזרו לחלל האוויר כל כך הרבה הבטחות חסרות שחר, סילפו כל כך הרבה נתונים והוציאו כל כך הרבה משפטים שאמרו יריביהם מהקשרם המקורי עד שהמונחים "מציאות" לעומת "בדיון", או "התרחש" לעומת "מעולם לא קרה" הפכו לכמעט חסרי משמעות. כל שאלה שהופנתה אליהם נענתה בתלי תילים של מלל לא רלוונטי שהם ירו בשטף דיבור של כמאה קילומטר לשעה ואשר שמר על קשר קלוש עד אפסי לשאלה שנשאלו במקור.
עד שהיה מי שהפריך את השקרים המנופחים שאמרו במשפט אחד, הם סיפקו אלף משפטי שקר נוספים שסייעו לתמוך בעמדות הרדיקליות שהציגו, מה שהפך את היוזמה להעמידם על טעויותיהם לבלתי אפשרית הלכה למעשה. המצעים שלהם נסמכו על החלקים הבזויים ביותר בנפש האדם, אלה שמדיפים פחד, שנאה ותיעוב כלפי כל יצור חי שלא מתנהג, חושב, מדבר ונראה בדיוק כמותם. הם הפחידו את בוחריהם הפוטנציאליים ועודדו אותם לאתגר את תומכי יריביהם הפוליטיים כאילו היו לא יותר מאשר תרנגולים בזירת קרבות מאולתרת ששוסו לכרסם יריביהם למוות בתמורה לשק של זרעונים.
יו"ר האופוזיציה לא יכול היה לסבול זאת, הוא ניסה לקיים שיח אחר, אבל לא מצא לו כל קשב. רעש התעמולה של יריביו מילא את מוחו עד כדי כך שלעיתים לפני שנרדם מצא את עצמו ממלמל את ג'ינגל הבחירות של אחד מהם, מה שגרם לו להתחלחל ולהתהפך בכעס על משכבו, שוב ושוב ושוב. אם הצליח בסופו של דבר להירדם היה זה רק בסמוך לאור ראשון, ושעה קלה לפני שנאלץ לקום ליום נוסף של מלחמה, שמיום ליום נראתה חסרת סיכוי יותר ויותר.
סיבה נוספת שמנעה שינה מעיניו היא היעדרותו של האיש האדום. הוא בלי ספק היה מנהיג החבורה, אולם עד כה הוא לא נראה בשטח. הסיבה לכך התבררה לו במהדורת החדשות של אותו הערב. המגיש הנרגש דיווח שכל המפלגות שהקימו החמישה (ושזכו להצלחה די נאה בפני עצמן בסקרים) – החליטו להתאחד כדי לקיים "חזית אחת", שתוביל ל"אחדות" כנגד כל ה"אויבים" ועל מנת לעמוד ב"אתגרים". בראש הרשימה הם העמידו, איך לא, את האיש האדום. סקר המנדטים המעודכן שהוצג באתרי האינטרנט החדשותיים בבוקר שלמחרת ההודעה גרם ליו"ר האופוזיציה לשמוט את הטלפון הסלולרי שלו בעת הקריאה כך שהמסך התרסק לרסיסים. המפלגה האדומה זכתה ללא פחות משישים אחוזים מהקולות. יותר משהיו לאנשים הלבנים בשיאם, ולמעלה מפי שניים מכמות הקולות שקיבלה מפלגתו של יו"ר האופוזיציה באותו הסקר.
נראה שעצתו של ראש הממשלה התרסקה על קרקע המציאות: הדיבורים של יו"ר האופוזיציה על עצמו כחניך מצטיין וממשיך דרכו של ראש הממשלה לא השאירו הרבה רושם על ציבור הבוחרים. יו"ר האופוזיציה ניגש על הטלפון הקווי, חייג לאנשיו ודרש מהם לבטל את עצרת הבחירות שנקבעה לו לאחר הצהריים ואת סבב הראיונות לאותו הערב באולפני הטלוויזיה. הוא הציב בפניהם מטרה חדשה במקום זאת: עליהם לעשות ככל שביכולתם על מנת להביא את האיש האדום לעימות טלוויזיוני מולו בעוד 24 שעות. יו"ר האופוזיציה ניתק את הטלפון ומחה את הזיעה ממצחו. הוא ידע שזו הדרך היחידה שנותרה לו כדי לנסות ולהטות את הכף, אבל לא היה לו מושג מה בדיוק הוא עומד לעשות.
אולם הכדורסל החדש שנפתח לאחרונה בעיר הבירה היה מלא מפה לפה לקראת העימות הטלוויזיוני בין שני המועמדים המובילים. מסך גדול הוצב מחוץ לאולם גם עבור ההמונים שלא הצליחו להשיג כרטיס ולהיכנס פנימה. הקהל היה אדום ברובו, לבוש במגוון חולצות וכובעים שנשאו מגוון אמרות ססגוניות שפיזרו האיש האדום ואנשיו לכל עבר עד כה במהלך קמפיין הבחירות. הם הביטו במסך ונהנו לראות כיצד גיבורם שולט בשיחה וחובט ביו"ר האופוזויציה בקלות לכל עבר, מסחרר כל שאלה שהופנתה אליו כדי להפנות זרקור לחולשה של יריבו ובלי שיצטרך לטרוח לענות עליה בעצמו.
יו"ר האופוזיציה נקט בטקטיקה אחרת. הוא האריך בדברים לא פעם, התעקש על הבהרת נקודות שהיה חשובות לו במיוחד בנוגע למדיניות הדרושה כדי להנהיג המדינה בצורה הטובה ביותר. כשדיבר למעלה מארבעה משפטים ברצף על אותו הנושא יו"ר האופוזיציה יכול היה להרגיש עד מהרה כיצד הופך האוויר לכבד ומעוגל יותר סביבו, מכניס את קהל מאזיניו למעין בהייה פסיבית ומזוגגת עיניים. הוא מרגיש את הזיעה מתחילה להצטבר על מצחו ושולח מבט אל השעון. לא תהיה עוד הזדמנות וזמנו עומד להסתיים. הוא מפנה מבט אלכסוני נוסף ליריבו, שישב זחוח והביט היישר לעברו, או כך לפחות הוא שיער. חייבת להיות דרך לפרוץ את המחסום הזה, הוא חשב לעצמו, תסתכל עליו, תמצא את הפרצה, ואז בבת אחת זה הכה בו.
"אתם שומעים אותי מדבר, קהל נכבד, אבל לא באמת מקשיבים. אני מדבר באריכות על נושאים שחשובים לי, ואתם מביטים על השפתיים שלי נעות בעוד התודעה שלכם נודדת למקומות אחרים. למה זה הופך אותי?", שקט באולם, איש לא נגס בפיתיון שלו. "יש לי שפתיים, ואתם יכולים לקרוא אותן. כשאני מבטיח משהו ואני אומר מיד אחריו 'ריד מיי ליפס' אתם מסוגלים לעשות זאת. אתם רואים אותי מדבר, קהל נכבד, אבל לא באמת מסתכלים. אני לא מאוד מעניין ויזואלית. סתם עוד איש אפור חנוט בחליפה, פוליטיקאי, ראיתם אלפים כאלה עד היום, הם באו והלכו וזה לא השפיע על חייכם כהוא זה. למה זה הופך אותי?", השקט עדיין השתרר באולם, אולם הפעם נדמה היה ליו"ר האופוזיציה שמדובר בשקט של עניין ולא של רפיון כללי, הוא קיווה כך לפחות. "יש לי עיניים, ואתם מסוגלים להביט בהם. כשאני מבטיח משהו ואני אומר אחריו 'תסתכלו לי בעיניים', אתם עושים את זה ויודעים שאפשר לסמוך עליי. אתם יודעים למה זה הופך אותי? זה הופך אותי לבן אדם. בן אנוש בשר אדם עם לב, מוח ונשמה, שפועל לפי צו ליבו, מצפונו ואלוהיו, ועכשיו תסתכלו עליו".
האיש האדום נדרך באחת, מלמול החל לעלות בקהל. "הוא לא כמונו. אתם לא יכולים לקרוא לו את השפתיים, אתם לא יכולים להביט לו בעיניים. לעזאזל, אתם אפילו לא יודעים מאיפה הקול שלו בוקע". הוא עצר להפוגה קלה כדי לתת למסר החדש הזה לחלחל. אולי זה מאוחר מדי לשנות כיוון בשלב הזה, אבל אין ברירה. אם הוא רוצה לנצח, הוא צריך להיות יותר אדום מהאיש האדום. רק ככה יש לו סיכוי כלשהו להגיע שוב לעמדת השפעה שתאפשר לו להיות באמת ובתמים ממשיך דרכו של ראש הממשלה הקודם, לטובת המדינה. הוא לקח עוד נשימה והמשיך לדבר. "קהל נכבד, עצרתם לרגע לחשוב מי בעצם האנשים האלה ומניין הם הגיעו? אנחנו קיבלנו אותם אל חיקינו, ונתנו להם להנהיג אותנו. נשאלת השאלה איך הם הצליחו להסתנן אלינו ככה בלי שנתקומם כנגד כך. אומרים שיש להם דרכים להשתלט על התודעה אם אתם לא אינטליגנטים מספיק, אבל עליכם זה לא עובד, נכון קהל נכבד? אתם רואים אותם בדיוק כפי שהם!". התשואות שעלו מהקהל, לראשונה מאז החל לדבר, הבהירו ליו"ר האופוזיציה מעל לכל ספק שעכשיו הם איתו לחלוטין. "יש כאלה שאומרים שהיו מי שעזרו להם מבפנים בעזרת מימון חיצוני שהגיע ממדינות אויב, אני לא יודע אם זה נכון". מלמול רם החל לעלות מכיוון הקהל, יו"ר האופוזיציה חייך לעצמו, אין כמו לקנח בתיאוריית קונספירציה מדומיינת כדי לסייע באיחוד השורות. "אבל דבר אחד אני יכול להגיד לכם בפה מלא – ותסתכלו לי בעיניים בזמן שאני מדבר ותקראו את השפתיים שאומרות את המילים האלה – המקום הזה הוא שלנו, אף אחד לא ישתלט עליו מבחוץ, ואף אחד לא ייקח אותו מאיתנו, לא כל עוד זה תלוי בי!". גל התשואות בסיום דבריו היה רם כל כך שמנחה הערב התקשה להשליט את הסדר במשך עשר דקות נוספות. האיש האדום ניסה לתקוף אותו לאחר מכן, אבל מבט אחד לעבר הקהל הבהיר ליו"ר האופוזיציה שזה היה ניסיון אבוד מראש. כל מה שראה בקהל עכשיו היה מבטי שנאה שהופנו לעבר האיש האדום ושניסו למצוא עיניים להתבונן בהן ושפתיים לקרוא, אך לשווא.
השבעת הממשלה עברה ללא תקריות מיוחדות. החלטתו של האיש האדום להתפטר 24 שעות לאחר פרסום תוצאות הבחירות הפתיעה רבים, אבל לא את יו"ר האופוזיציה. אם השלב השני היה לא יותר ממבחן שעבר עתה בהצלחה, הרי שבאיש האדום ובאנשיו אין יותר צורך עכשיו. הוא הוביל את אנשי המדינה הקטנה לעמוד בהצלחה בשני שלבי המבחן שהוקצו להם, ועכשיו כשהמשבר נמצא מאחוריהם לחלוטין והעגלה חזרה אל המסלול, הוא יוכל להנהיג את המדינה בהתאם לכללי הניהול המושלמים שלמד מראש הממשלה הקודם. מכאן הכול יתנהל עתה על מי מנוחות, כפי שהיה במהלך ארבע השנים האחרונות. מהדורות החדשות יתקצרו אפילו יותר, לרבע שעה מדי יום. תערוכה חדשה במוזיאון הלאומי תשלט על מחציתן וכתבים פוליטיים ייאלצו להעמיק את ידיעותיהם בזרמים הבולטים באמנות המקומית במחצית המאה האחרונה. הוא שחרר צחקוק קטן כשהטלפון בסמוך לשולחן העבודה שלו צלצל וקטע את הרהוריו.
– "הלו?"
– "נהיית חשוב מדי בשביל לענות לטלפונים ממני שאני צריך לחפש אותך במשרד?"
– "מי זה?"
– "אתה יודע טוב מאוד מי זה".
– "מה אתה רוצה?".
– "אתה יודע טוב מאוד מה אני רוצה. תמורה לאגרה".
– "על מה אתה מדבר?".
– "אני מימנתי עבורך את כל קמפיין הבחירות הזה ועכשיו תורך".
– "תורי?".
– "אל תיתמם".
– "אמרתי לך שאני לא יכול להיות מעורב בזה ישירות".
– "ואני אמרתי לך שלא אכפת לי. אני צריך שתגרום למיזוג הזה לקרות, ולא אכפת לי כמה חוקים תצטרך לכופף בשביל זה. אתה לא רוצה להסתבך איתי".
– "אתה מאיים עליי?".
– "חלילה, רק מזכיר לך שישנן תיקיות מסוימות שיכולות להגיע לידיים מסוימות וככה לגרום למבוכה מסוימת עבור אנשים מסוימים".
– "אני זוכר טוב מאוד".
– "אז אתה מתכוון לעזור או לא?".
– "בטח שלא בטלפון. תתקשר ללשכה ותגיד להם שימצא לנו שעה מחר. תגיד להם שאני אמרתי".
– "עכשיו אתה מדבר".
יו"ר האופוזיציה ממשיך להחזיק את השפופרת עוד שניות ארוכות אחרי שצליל הניתוק נשמע. הוא רק יטפל בעניין הקטן הזה, ואז יוכל להתפנות לעניינים האמיתיים שלשמם חלם להגיע למשרה הזאת. זו בסך הכול טובה קטנה שהוא חייב לחבר, זה בסך הכול הוגן אחרי שהוא פחות או יותר מימן עבורו את כל קמפיין הבחירות במו ידיו. הוא רק ילחץ קצת על הממונה על ההגבלים העסקיים לאשר את המיזוג הזה ואז הוא יצליח להשתחרר ממנו ולהתחיל להתעסק בדברים החשובים שעבורם נכנס לפוליטיקה מלכתחילה.
יו"ר האופוזיציה מעסה את רקותיו עוד מספר שניות. הוא לא יודע שמישהו צופה בו ברגעים אלה ממש. ידו הימנית המעסה את רקותיו מופיעה עתה על שלושה מסכי חישה צפים במעבדה קטנה הממוקמת בסמוך לקוטב הדרומי של כוכב לכת קטן במרחק 157 אלף שנות אור משם, בלב שטח גלקסיית ענן מגלן הגדול שטרם מופה אפילו על ידי הטלסקופים המשוכללים ביותר. פני השטח של הכוכב קרובים לאפס המוחלט, מה שמהווה בסך הכול יום יפה למדי בסטנדרטים של שוכני המעבדה. כמה מאותם אנשים לבנים העשויים לגמרי מאור, לו היה בתיאור הזה ולו שמץ של הגיון, רוכנים עכשיו בסמוך למסך. אחד מהם לוחץ על כפתור הניתוק של מכשיר טלפון סלולרי שקפא חלקית בידו. חברו מסב אליו את פניו. האיש הלבן מניח את מכשיר הטלפון ומכריז בפני צוות המעבדה כולו: "שלב שלוש מתחיל".