די ליבע (אהבה ביידיש)
*מוקדש באהבה גדולה לסבי וסבתי ז"ל יעקב ומרים אולדק
דבר מתעתע הוא הזיכרון . אנחנו נסמכים עליו כדי לדעת מי אנחנו , מאיפה באנו ולאן אנו הולכים . אנחנו בטוחים שהזיכרונות שלנו הם אלו שמגדירים אותנו ושדברים התרחשו במציאות כפי שהם זכורים אצלנו בדמיון .
הבעיה מתחילה כאשר נלקחת מאיתנו הגישה לאותם רסיסי זיכרונות שמעניקים משמעות ורצף הגיוני לחיינו .
מירה ידעה זאת היטב על בשרה. היא הביטה על בעלה מזה 50 שנים הולך ודועך ממש לנגד עיניה.
זה התחיל בדברים קטנים שנראו לה אז שוליים כמו כאשר הוא שכח לפתע מילים פה ושם , לאט לאט התדירות שבה שכח עלתה והוא התקשה אף לארגן משפט מבלי להשמיט מילה או שתיים .
בזמנו היא לא ייחסה לכך חשיבות ופתרה זאת בכך ששניהם מזדקנים היום בדיעבד היא ידעה שזאת היתה תחילת הסוף ומשם דברים רק הלכו והתדרדרו…
יעקב שהיה רב אומן בפתירת תשבצים בעיקר במוספי סוף השבוע החל להיות מתוסכל מהתחביב האהוב שלו ולהתלונן שההגדרות נעשות יותר ויותר קשות ואף לכתוב מכתבי תלונות לעורכי העיתון. לאט לאט הגבר החזק ,הרגוע ובעל המזג הנוח והחברותי שהכירה התפוגג ופינה את מקומו לגבר זועף בעל מצבי רוח משתנים והתפרצויות ברגעי כעס בהם האשים אותה שהיא מזיזה דברים מהמקום בהם הניח אותם ומחביאה אותם מפניו והיה מסתובב ומחפש ברחבי הבית כמו נמר בכלוב.
היא אהבה אותו בכל ליבה וקיוותה שזה יעבור עם הזמן כמו הצטננות או דלקת וסירבה לקבל או להתמודד עם העובדה שמדובר במצב כרוני וסופי.
היא עדיין קיוותה שישוב אליה יעקב אהוב נעוריה , הגבר שפגשה והתאהבה בו בתור נערה בורשה שלפני המלחמה. הרי פעם כבר איבדה אותו והוא חזר אליה כמו מהמתים.
היא עדיין זכרה את פגישתם הראשונה כאשר הגיעה לשמוע את ז'בוטינסקי מדבר על ציונות ועליה לא"י ולידו גבר מרשים בעל עיניים אפורות-תכולות חודרות שלאחר מכן הבינה שתפקד כשומר ראשו כי כפי שאמר לה מכר היה ידוע בכל הסביבה שהוא חזק כמו קוז'אק.
הם נישאו זמן קצר לפני שהיטלר עלה לשלטון וכאשר חשו שהרוחות בפולין נושבות כנגד היהודים החליטו לברוח לרוסיה . שם , בקור של מינוס 30- , לבושה רק סמרטוטים לרגליה ומבשלת מרק מיבלית היא עבדה במפעל לייצור פצצות כנגד הנאצים בזמן שיעקב לחם בחזית הצבא האדום .
אלו היו שש שנים מסוייטות בהן משמעות החיים היתה רק לשרוד את היום והדבר היחיד שהחזיק אותה בחיים היא המחשבה שתחזור להתאחד שוב עם יעקב בסיום המלחמה .
במהלך אותה תקופה יעקב נפצע בחזית בידו ובראשו והובהל לחדר המתים שם היו בטוחים שהוא כבר מת עד שהבחינה אחות עירנית בכך שהוא זז וכך הצילה את חייו. באותו זמן נאמר למירה שהוא מת ואף לקחו אותה לראות היכן נקבר וליעקב נאמר שמירה מתה .
מירה כבר התייאשה והרגישה שנשארה לבד בעולם ואין לה סיבה לחיות ללא משפחה ואף ללא הגבר היחיד שאהבה אך ליקום היו תוכניות אחרות בשבילה והוא סידר לה פגישה עם מכר שסיפר לה שבעלה עדיין חי וקיים למרות מה שסיפרו לה ועל אף שראתה את קברו.
מירה לא יכלה להאמין , היא כבר היתה בטוחה שאיבדה את היקר לה מכל ורצה לתחנת הרכבת מהר ככל שיכלה . שם , כמו מתוך חלום היא חיפשה אותו בפניו של כל גבר שעבר אך לא מצאה.
היא כבר החלה לחשוב שהתרגשה לחינם ושהיא פתיה שהתעוררה בה התקווה ואז בדיוק לפני שפנתה ללכת , היא הבחינה בו עומד ליד פסי הרכבת. הלב שלה דהר באותו רגע כמו מנוע הקטר
היא רצתה לפתוח את הפה ולצעוק את שמו אבל היתה משותקת . הוא הבחין בה ונאלם דום , הרי גם לו נאמר שהיא מתה והוא נלקח למקום בו היתה לכאורה קבורה. הם התחבקו דקות ארוכות שנדמו כמו נצח והבטיחו זה לזאת שיותר לא ייתנו לאף אחד ולשום דבר להפריד ביניהם.
מירה לא לקחה בחשבון שמה שבסוף יפריד ביניהם לא יהיו נסיבות התלויות בעולם החיצוני אלא דווקא צלילתו המתפוגגת של יעקב.
רוב הזמן הוא כלל לא זיהה אותה והיא הסבירה לו כל פעם מחדש בסבלנות אין קץ שהיא אשתו לעיתים הוא חשב שהיא אמו או אחת מאחיותיו והיה קורא לה בשמן .
עם הזמן הוא לא ידע היכן הוא נמצא ומה השנה בה הם חיים והיה בטוח שהוא עדיין בחזית ברוסיה בימי המלחמה והחל לקלל אותה ברוסית מתובלת ביידיש שהיא גנבת שמחביאה לו את הדברים. גם כשקילל אותה והאשים אותה בגנבת חפציו היא עדיין שמרה לו אמונים וטיפלה בו במסירות וסבלנות . השלב הקשה ביותר הגיע כשיעקב לא זכר אפילו מי הוא והיה מתעורר בבהלה תלוש מכל בדל של זהותו לאורך שמונים השנים של קיומו עלי אדמות.
זה סוג המוות המייסר ביותר חשבה מירה , גסיסה איטית שמובילה למוות של העצמי ולאיבוד של עצמך וכל אדם או דבר שאהבת בימי חייך .
הרופא אמר לה שזאת הישורת האחרונה , השלב הראשון הוא כשאדם מאבד את ההתמצאות בזמן ,לאחר מכן את ההתמצאות במקום ובשלב הסופי את ההתמצאות בעצמי.
כעת , אמר לה הרופא יעקב אף יאבד את היכולת לבצע פעולות פשוטות ויומיומיות כמו להתלבש ולהתפשט לבד , לצחצח שיניים , להתקלח ואף לאכול . הוא אף יכול לצאת ולשוטט בחוץ ללא שום ידיעה מי הוא ולאן הוא מנסה להגיע.
לזה כבר מירה לא היתה מסוגלת להסכים . היא זכרה את הגבר הגדול והחזק שהוא היה ואיך כאשר היה עוטף אותה בגופו הרגישה כאילו שום דבר לא יכול לפגוע בה. גם הלב שלו היה גדול רחב ומלא בנדיבות אבל בניגוד גמור לכוחו הפיזי הוא היה אדם עדין וטוב לב שלא פגע בזבוב.
היא לא יכלה לתת שגם זה יילקח ממנו כאשר כל השאר כבר ניטל שלא בצדק ממנו וממנה.
היא פנתה לאדם היחיד שיכל לעזור לה .היא שמעה עליו מסיפורים ומשמועות שהתרוצצו כאחד שאליו פונים כמוצא אחרון כאשר שום דבר אחר לא עזר. היא הרימה את השפורפרת וחייגה את המספר שהופיע על הפתק הקטן שנתנה לה חברה. כמה צלצולים ולאחר מכן הלו צרוד , הלו היא אמרה לאדם בצידו השני של הקו. איך אני יכול לעזור לך נשמעה התשובה, זה בעלי היא ענתה
הוא איבד את עצמו ואני זקוקה לעזרה. כחכוח בגרון , תגיעי לכתובת הזאת בשעה 20:00 בדיוק הוא ענה לה וניתק. מירה חשבה שוב על מה שעמדה לבקש ממנו ולפתע התעורר בה שבריר של ספק . קחי את עצמך בידיים היא ענתה לעצמה , את עושה את הדבר הנכון , זה חייב להעשות ואת היחידה שחזקה מספיק לדאוג שזה יבוצע. בחיים צריך לעשות לא רק את מה שפשוט וקל אלא גם את הקשה ,הלא נוח והמפחיד עד לשד עצמותייך. לאחר ששכנעה את עצמה שזאת הדרך היחידה היא התקשרה לחברת המוניות והזמינה לעצמה מונית . היא ירדה מהמונית והתקדמה בצעדים מדודים לעבר הכתובת שניתנה לה . נקישות מקל ההליכה שלה נשמעו לאורך הרחוב.
היא נקשה על הדלת בהססנות ,שלוש נקישות קצרות והדלת נפתחה.
מהצד השני עמד איש בסביבות גיל חמישים עם מבט עייף של אחד שכבר ראה הכל בחיים .
היכנסי הוא אמר ופתח את הדלת לרווחה. הדירה הקטנה היתה מרוהטת בפשטות . ספה ,שולחן כתיבה ששימש גם כשולחן אוכל , שתי כורסאות, כוננית מלאה בספרים עד התקרה ותרשימים שונים ומשונים עם סמלים בכתב שהיא לא זיהתה. את מירה? היא הנהנה בתשובה
בואי ניגש ישר לעניין , את בטוחה שזה מה שאת רוצה? " אני לא רואה דרך אחרת " היא לחשה
אם כך יש לי את מה שאת רוצה אבל את חייבת לדעת שברגע שבחרת אין דרך חזרה !
" אני מבינה" היא ענתה בתגובה. ויש לזה מחיר שלא כולם מוכנים לשלם !
כמה זה יעלה היא ענתה וציפתה שינקוב בסכום . אני לא מעוניין בכסף הוא ענה אלא במשהו הרבה יותר נדיר וקשה להשגה. אני אוסף נשמות. נשמות ?? היא הרגישה שהחדר מסתובב סביבה וצנחה בכורסא הקרובה אליה . תני לי להסביר הוא השיב כשראה שהיא מנסה להסדיר את נשימתה . אני מאפשר לך את זכות הבחירה לחזור לרגע אחד בחיים שלך שהיית רוצה לחיות בתוכו לנצח ובתמורה אני מקבל את הזכות לקבל את הנשמה שלך כשיגיע הזמן .
בעיניי זה מחיר פעוט לשלם עבור זכות הבחירה . הרי אף אחד מאיתנו לא יודע מה מחכה לו בצד השני כשאנו עוברים מהעולם הפיזי למטאפיזי וכאן את בוחרת בעצמך .
אני אתן לך כמה רגעים לשקול את ההצעה שלי הוא ענה. היא הרגישה שהמילים עפות ומסתחררות בראשה ולא מצליחות להתארגן למשפט . זה טירוף מוחלט היא חשבה לעצמה ואז נזכרה שוב בבעלה הגווע לאיטו מול עיניה. היא שאפה אוויר וענתה לו שהיא מקבלת את הצעתו.
מצוין הוא אמר ,פנה לאחד הספרים , פתח אותו והוציא חוזה על נייר בלוי ומצהיב . את רק צריכה לחתום כאן הוא הסביר לה , היא הסתכלה על החוזה וחיפשה כלי כתיבה על השולחן
אך כל שראתה הוא סכין לפתיחת מכתבים . את חותמת את שמך בדם הוא אמר על מנת שהחוזה יהיה תקף אני חייב את נוזל החיים ואת כל השושלת התורשתית שלך. היא רצתה לקום ולברוח משם אבל ידעה שכבר הלכה עם זה יותר מדי רחוק ואי אפשר לחזור בה עכשיו. היא שלחה יד ואחזה בסכין המכתבים ובזהירות העבירה אותה על אחת מאצבעותיה . לאחר מספר שניות החלו לזלוג טיפות אדומות על הנייר והיא לקחה את אצבעה הפצועה וחתמה את שמה ושם משפחתה בדם שזלג . לאחר שחתמה על החוזה הוא מסר לה בקבוקון קטן ומלא בנוזל תכול .
את מטפטפת 5 טיפות בדיוק בכוס מים ושותה לפני השינה . היא הנהנה ופנתה ללכת.
עשית את עסקת חייך עכשיו הוא אמר לה בחיוך והיא יצאה החוצה לרחוב בתחושה משונה מהולה בבלבול ובהשתאות. היא הזמינה מונית וכאשר הגיעה הביתה מצאה את בעלה מנמנם על הכורסה האהובה עליו. היא פנתה למטבח , פתחה את הברז ומילאה שתי כוסות במים .
היא שלפה בזהירות את בקבוקון הזכוכית מתיקה וטפטפה במדויק 5 טיפות מדודות לתוך כל אחת מהכוסות כפי שהאיש הורה לה.
היא הלכה לסלון והעירה בעדינות את בעלה שקפץ בבהלה . מי את ? איפה אמא ? הוא שאל
אני מירה אישתך היא הסבירה לו בפעם האחרונה , נרדמת על הכורסה היא הסבירה לו בסבלנות
אין לי אישה , את משקרת הוא ענה , אני רוצה את אמא שלי . היא נאנחה והחליטה שתעמיד הפעם פנים כדי שיהיה רגוע . יעקב זאת אמא היא אמרה לו בוא מלצ'יק שלי הגיע הזמן להשכיב אותך לישון. לשמע מילים אלו יעקב נרגע והסכים לבוא למיטה . איפה היית אמא הוא שאל? במקום רחוק אבל עכשיו חזרתי היא השיבה . היא הגישה לו את כוס המים , שתה הכל ילד אהוב שלי שלא תהיה צמא. יעקב לקח את הכוס ושתה את כל המים בלגימה אחת . היא עזרה לו לקום ולהגיע למיטה ואז הלכה וחזרה לקחת את כוס המים שלה והניחה אותה על השידה ליד המיטה.
אני מפחד מהחושך אמא הוא אמר לה. אל תדאג אהוב שלי אני כאן איתך , תעצום את העיניים ותחלום חלומות טובים. טוב אמא ,אני אוהב אותך. מירה רצתה לבכות אבל היא רק לקחה את כוס המים ולגמה אותה לאט. תישן אהוב שלי היא חשבה לעצמה מיד אצטרף אליך .
היא עצמה את העיניים וכשהתעוררה שוב מצאה עצמה בתחנת הרכבת מחובקת עם אהבת חייה , לנצח.