מאגר יוהן-גרגור

המקום היה שקט כקבר, אילולא ציוצי הציפורים וזמזום הדבורים. אירית בדיוק שתתה את טיפת המים האחרונה מן הבקבוק שלה כשחרק ירוק גדול חלף מולה בטיסה. היא נרתעה לאחור ונעצרה. היא הרימה את ראשה וצמצמה את עיניה מפני השמש המסנוורת. אריאל הקדים אותה בהרבה והתקדם מהר, נאחז בשיחים וקוצים על מנת לטפס גבוה יותר, להגיע אל פסגת ההר. היא הייתה יכולה לראות את תיק הגב האדום שלו מטלטל על גבו מצד לצד ואת האבנים הקטנות שהידרדרו תחת רגליו. הוא הגיע לפסגת ההר, נעצר והתמתח למלוא גובהו. אירית רצתה להגיע לשם גם כן, להרגיש את הרוח הקרירה על פניה ולראות את הנוף היפהפה – היא הייתה בטוחה שהוא יפהפה – נפרש לנגד עיניה, ולכן האיצה את מהירותה. היא הגיעה לפסגה, מתנשמת ומתנשפת, תוך כמה דקות ונעמדה לידו. "יפה, הא?" אמר אריאל. "כן. מאוד." לחשה אירית. האדמה למטה נראתה כמו שטיח טלאים גדול: קוביות בצורות וצבעים שונים. ממש מתחת להר היה אגם מיובש וצמחייה ירוקה צמחה פרא מסביבו. אריאל נאנח והתיישב במקומו. הוא הוציא מתוך תיקו בקבוק מים מלא של ליטר ושתה בצימאון. אחרי שסיים, הושיט את הבקבוק לאירית. "שבי." הוא אמר והיא התיישבה. "אמא הכינה סנדוויצ'ים. לקחת אותם, נכון?" שאלה אירית. כבר כמה זמן היא הרגישה שארוחה טובה רק תטיב עם הטיול שלה. אריאל חיטט בכיס הקטן של התיק והוציא מתוכו שני חצאי בגטים עם קוטג' ומלפפונים חמוצים, והושיט את הגדול יותר לאירית. אחרי כמה נגיסות אירית התחילה להרגיש שמצב הרוח שלה משתפר, ולפי הבעת פניו של אריאל כך היה גם איתו. הוא הסתובב אליה ובחיוך רחב הסיט את שיערות הפוני הסוררות שלה אל מאחורי אוזניה. "ככה טוב." הוא אמר. ואז הסתובב בחזרה אל העמק. הוא הצביע על האגם. "רואה את האגם הזה?" "כן." "קוראים לו מאגר יוהן-גרגור ופעם הוא היה מלא בכשף." אירית הרימה אליו זוג עיניים שואלות. "כשף?" "כן. הרי פעם, לפני הרבה שנים, היו מכשפים בעולם. היו אנשים שהיה להם כוח לכשף. כל מה שהם היו צריכים לעשות היה לשתות מתוך מאגר הכשף הזה ובעזרת המים שבתוכו הם היו יכולים לעשות כשפים. אמיתיים!" "הם לא היו יכולים לעשות כשפים בלי המים?" "לא." אמר אריאל. "אם הם לא היו שותים מן המים, הכוח שלהם היה נחלש עד שהם לא היו יכולים לעשות כשפים." "אז המאגר בטח היה מאוד חשוב." "כן." הוא אמר. "מאוד חשוב." "אז איך הוא התרוקן?" היא שאלה. ואז גבותיה התכווצו. "אתה סתם עובד עליי, נכון? זה סתם סיפור!" אריאל חייך. "זה לא סתם סיפור. הלכנו לפה בטיול שנתי בשנה שעברה והמדריך בעצמו סיפר לנו. אבל אם את לא מאמינה בו ולא רוצה שאספר…" "לא, אני רוצה. ספר!" "לא, לא נראה לי…" "ספר!" "באמת שאין לי כוח." "ספר!" אריאל נאנח. "טוב. הסיפור מתחיל במחנה של כת המכשפים האפלים – ככה הם קראו לעצמם." על רג' הוטלה המשימה של סידור המפות ותוכניות הקרב באוהל של אביה וניקוי האוהל עצמו. האוהל, שהיה המשרד הפרטי של מפקד הכת, היה מבולגן מן המפתן ועד לקצהו השני. בפינת האוהל עמד שולחן עץ ועליו שכבו בנחת כוסות וצלחות מלוכלכות, ניירות ועטי נוצה. על רצפת האבנים היו מפוזרים מכנסיים, חולצות וכמה גלימות. הם השתלבו היטב עם הבקבוקים החצי ריקים והנעליים המסריחות. רג' נאנחה בפתח האוהל והתקדמה לפנים, אוספת בדרך את המפות והרישומים, עורמת אותם במקום אחד על השולחן. השעה הלכה והתקרבה לשעת ארוחת הצהריים והיא הרגישה איך הבטן שלה מתחילה להשמיע קולות. אבל אז היא נזכרה שהיא הבטיחה לעצמה שלא תאכל צהריים, כי החצאית החדשה שנתפרה במיוחד עבורה כבר התחילה להיות צמודה בירכיים, ויוהן אמר שהוא לא אוהב שמנות. "רג', את באה לאכול?" פנימה הציצו לאנה ריקאן והקפיצו אותה במקום. היא הפילה את כל ערימת הבגדים שזה עתה קיפלה. "חארות, תראו מה עשיתם לי!" אמרה רג' בחיוך. "אני לא זזה מפה עד שאני גומרת לסדר את כל הבלגאן." "אבל זה אבא שלך, תוכלי לסדר מתי שיתחשק לך." אמר ריקאן. הוא ולאנה נכנסו פנימה והצטרפו אליה בסידור וניקיון. ביחד הם סיימו מהר מאוד והאוהל הבריק. רג', לאנה וריקאן הלכו לאכול צהריים, רג' מצטרפת אליהם רק כדי לארח חברה. בפתח האוהל ששימש כחדר אוהל היא ראתה זוג – את מקס החייל ואישתו מחובקים – ובאותו הרגע היא נתקפה געגועים עזים ליוהן. בימים האחרונים היא חשבה עליו בלי הפסקה – אפילו בחלומות חשבה! – וכל זוג שראתה רק הגביר את החשק שלה לראותו. כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שהתראו? שבוע? שבועיים? היא הבטיחה לאביה שלא תלך לבקר אותו יותר, ואיך אפשר להפר הבטחה לאבא? אבל מצד שני איך באמת אפשר לחיות בלי העיניים החומות שלו והחיוך היפה? "תקשיבו, אני הולכת לרגע, אני לא רעבה." אמרה רג' ונעצרה. היא ראתה את אנט מסמנת לה בהתלהבות מבפנים שתבוא, אבל רג' נענעה בראשה. היא לא רצתה אותם. היא לא רצתה אף אחד מחבריה. היא רק רצתה לראות אותו. היא חשבה במהירות. ארוחת הצהרייים לא ארכה יותר משעה, כך שכעת הייתה לה רק שעה אחת. אבל הייתה בעיה אחרת… רג' תפסה בידו של ריקאן לפני שהוא נכנס לאוהל. "תגיד, מי עושה היום משמרת לאסיר?" עיניו האפורות של ריקאן הביטו לתוך עיניה החומות שלה. "אל תלכי אליו." הוא אמר בשקט, כמעט בלחישה. רג' נשכה את שפתה ואז חייכה. "למה נראה לך שאני הולכת אליו? אני הולכת ל… אם אתה לא רוצה לענות – לא צריך. ביי!" והיא התחילה להתרחק משם. "זה ריק." היא שמעה את ריקאן מאחוריה. היא הסתובבה עם חיוך והרימה אגודל. ריקאן הרים גם הוא. "תזהרי!" הוא קרא והיא הנידה בראשה והתחילה להתרחק מהמון האנשים שהתקבצו מסביב לאוהל, מחכים לאכול את הצהריים שלהם. היא עברה את עשרת האוהלים שהיו מגורי החיילים, עברה את האוהלים של נשותיהם, עברה את המתחם הריק שהיה מיועד לקרבות ואימונים והגיעה לאזור הכלא. ככל שהתקרבה אל שורת האוהלים האפורים שלידם עמדו שומרים, כך לבה התחיל לפעום מהר יותר. היא האטה את הקצב בכוונה כדי לא להכנס לאוהל מתנשפת. "היי, ריק, מה שלומך היום?" שאלה רג' כשהגיעה אל האוהל של יוהן. יוהן נחשב לאסיר החשוב ביותר שלהם ובגלל זה הקדישו לו שמירה צמודה במשך כל היום וכל הלילה ואוהל משלו, עם סורגי כשף שדרכם לא היה יכול לפרוץ אפילו המכשף החזק ביותר. יוהן לא שתה ממאגר הכשף כבר הרבה, הרבה מאוד זמן. רג' ידעה שכוחות הכשף שלו שאפו לאלו שיש לבני התמותה הפשוטים. "אוה, השמש הזאת… הורגת אותי חי!" אמר ריק. רג' חייכה. בגלימת כסף כבדה אך נוצצת ובקסדה תואמת ריק המאסיבי נראה מצחיק. "הבאתי לך משהו." אמרה רג' בחיוך שובב וקרצה לו. היא החזיקה את ידיה מאחורי גבה. היא ידעה שזה אסור, היא ידעה שזה בזבוז כשף מוחלט. היא ידעה שאם יגמר לה, היא לא תוכל לקבל חודש אספקה חדשה. אבל יוהן היה שם, והיא לא הייתה יכולה לעמוד בפיתוי. חפיסת שוקולד. היא התרכזה היטב והעלתה תמונה לנגד עיניה העצומות. היא ניסתה להריח את הריח המתוק והמגרה, ואז בתוך ידיה הריקות התחיל להווצר משהו – שוקולד. היא הידקה את אחיזתה בממתק ואת פקחה את עיניה והחזירה את ידיה לפנים. "וואו!" קרא ריק ועיניו הכחולות נפערו. "בשבילי?" "בטח!" היא הרימה את החפיסה אל אפו. הוא הריח אותה בעיניים עצמות, חיוך קל על שפתיו. ידו נשלחה לפנים כדי לקחת את האושר שלו אבל שניה לפני שהיא השיגה אותו רג' הסיטה את ידה. "רק אם תיתן לי להכנס." היא אמרה. "את, את ממש רעה. "אמר ריק, עיניו עדיין עוקבות אחר חפיסת השוקולד. רג' חייכה והוציאה לשון. "תן להכנס." ריק כיווץ את פניו ונראה ממש אומלל. "את יודעת שאסור לי… למה את עושה לי את זה?" "נו בחייך, ריק, זאת רק הפרת פקודה. אבא שלי לא יעשה לך כלום, נשבעת!" היא אמרה ושוב נופפה עם השוקולד מול פניו. "הנאה גדולה מול הפרת פקודה קטנה, הנאה ענקית מול הפרת פקודה קטנטנה…" ריק עקב אחרי השוקולד, מתענה, ונענע בראשו לשלילה. "אני חייל טוב," הוא גנח. "אל תעשי לי את זה." "נו, קדימה, ריק, בבקשה! בשבילי…" אמרה רג'. היא הרימה אליו זוג עיניים שואלות. ריק נאנח אנחה כבדה. "אוההה, בסדר!" הוא צעק. "בסדר. לכי. אבל מהר. לא יותר מעשר דקות, שומעת? לא יותר מזה!" היא דחפה לידיו את השוקולד ונעמדה קרוב יותר לפתח האוהל. היא החליקה את הקמטים שהיו על החצאית הלבנה שלה ושמה לב למעט הבוץ שדבק בשוליים. היא העבירה את אצבעותיה בשיער השחור והחלק וקיוותה שהיום הוא לא נראה שומני במיוחד. לא היה לה מפסיק כשף לניקוי בגדים ושיער והיא קיוותה בכל לבה שהוא לא ישים לב. ריק נעמד קרוב לפתח האוהל ובזווית עיניה היא ראתה שעיניו עצומות והוא מתרכז בפתיחת סורגי האוהל הבלתי נראים. אחרי כמה שניות הוא פקח את עיניו. הוא היה חיוור מעט. "כנסי." הוא אמר. "אבל מהר, רג', מהר!" רג' חייכה וטפחה לו על הגב העצום שלו; היא הגיעה לו בקושי עד הכתפיים. "תודה." היא אמרה ונכנסה. האוהל היה חשוך, מחניק וריק לחלוטין מלבד דרגש רעוע ומתחתיו סיר. דפיקות הלב של רג' התחזקו והיא הרגישה מחנק. על הדרגש ישב יוהן. האור שהיה בתוך האוהל הגיע כולו מבחוץ. בפנים לא היו לפידים ובטח ובטח שלא היה מספיק כשף לכדורי אש. יוהן הסתובב אליה כשהיא נכנסה. היא הבחינה שהזיפים שהיו בביקור האחרון שלה התארכו מעט והיא תהתה כל כמה זמן הם מגלחים אותו. היא אהבה את הזיפים על הסנטר המחודד שלו ועל עצמות הלחיים הבולטות. הוא היה לבוש בחולצה ובמכנס אפורים בלויים ומעט קרועים שנתלו עליו כמו שבגדים תלויים על דחליל. הוא נראה עייף. "אוהו, תראו מי באה!" הוא אמר בחיוך עקום. "מה קרה שפספסת שבוע? אבא הכריח אותך לנקות?" "את אמא'שך ניקיתי!" היא אמרה וחייכה. "היא רצתה לכשף איזה כיסא שתוכל לשבת עליו אבל לא העזה לבזבז עוד כשף מן המעט שהיה לה. יוהן הבין אותה וזז מעט הצידה. הוא טפח על המיטה לצדו. "בואי, שבי." המחנק בגרונה התחזק. היא לקחה נשימה עמוקה והתיישבה לידו. כשעשתה זאת, הוא התחיל לבחון אותה, מבט משועשע על פניו, עד שלבסוף, כשכבר לא הייתה יכולה לסבול את מבטו, היא אמרה, "מה?!" הוא צקצק בלשונו. "אמרתי לך לחפוף פעם בשלושה ימים, ואת לא חפפת חמישה." "לא נכון, לא חפפתי בדיוק שלוש ימים!" היא שיקרה. הוא נחר. "שקרנית קטנה. אבל איך שבא לך, חיים שלך." היא סובבה ממנו את ראשה, חצי פגועה וחצי המומה מן היכולת שלו לדעת עליה דברים מבלי שהיא תאמר אותם ותחושה נעימה – פרפרים בבטן – הציפה אותה. היא רצתה להסתובב אליו ולהזרק עליו, לשכב על החזה הרחב שלו, אבל לא זזה ממקומה. כמה דקות הם ישבו בשקט עד שיוהן אמר, "טוב, נו מה, באת לפה לשתוק? אם כן, אז לכי. אם לא – ספרי מה קורה. ספרי מה הם מתכננים. הגיעו לפשרה? מה הרמונד החליט?" רג' נאנחה. "ולא תרצה לשמוע איך ריקאן מחזר אחריי בלי סוף? או איך ריק כל הזמן מנסה ללטף אותי?" "ממש לא." רג' הרגישה דקירת כאב. "אתה מנצל אותי." היא לחשה, מנסה לבלוע את גוש הדמעות שנוצר בגרונה תוך רגע. רק שלא יהפוך לדמעות… "אני קורא לזה שיחה תרבותית. אם את קוראת לזה ניצול – איך שבא לך." אמר יוהן. "אז את מספרת או שאני הולך לישון?" היא נשכה את שפתה ושתקה. אחרי כמה שניות היא אמרה, "אבא לא רוצה להתפשר." היא אמרה. "מטומטם מצדו." אמר יוהן. "אל תקרא לאבא שלי מטומטם!" יוהן פלט נחרת צחוק. "אם הוא לא היה כזה, היית מתרגזת ממה שאמרתי?" הוא חייך. "וחוץ מזה, אמרתי שהדבר שהוא עשה היה מטומטם, לא הוא. בכל מקרה, מה הרמונד אמר?" "אני לא יודעת, אבל אבא אמר שהמאגר היה שייך למכשפים האפלים בחוקיות. ואז אתם באתם ודרשתם אותו בחוצפה. אז אני אומרת שכדאי לכם לוותר." אמרה רג'. "קודם כל, זה לא נכון. למכשפים השחורים הייתה את אותה הבעלות על המאגר כמו שהייתה למכשפים האפלים. לא לקחנו כלום בחוצפה, את טועה." "אבל – " "את טועה. לא יודע מה סיפרו לכם, האפלים, אבל אני יודע – ואני יודע נכון – שהמאגר היה שייך לשני אחים שרבו עליו. אחד הפך למכשף שחור והשני – אפל. שיעור היסטוריה קטן, יקירתי. אני מתפלא שלא לימדו אתכם את הדברים הבסיסיים. ובכל מקרה, אנחנו לא נוותר. אם גרגור יהיה מוכן לחלוקה הוגנת של המאגר, לא תהיה מלחמה." רג' נשכה את שפתה התחתונה. "הם קבעו תאריך." יוהן הרים את גבותיו. "למתי?" "עוד שלוש שבועות. יהיה משא ומתן של הרגע האחרון, אבל…" "שלושה שבועות?" חזר אחריה יוהן. "לא הרבה זמן לחיות." רג' התכווצה. "אל תגיד את זה!" היא אמרה. "הם ישחררו אותך, הרמונד לא יסכים שתמות." "לאבא שלי אכפת רק מהניצחון, לא אכפת לו ממני בכלל. אני צריך להסתלק מפה." הוא אמר ואז פנה אליה. הוא נעץ בה מבט ממושך. "תשחררי אותי?" רג' שתקה. "אני לא יכולה." היא אמרה בשקט, קולה נשבר באמצע. "אבל את אוהבת אותי." הוא אמר. "לא נכון." "את כן." הוא אמר בביטחון ורכן אליה. הוא העביר את ידה בשיערה וכל השיערות על עורפה סמרו. היה לו מגע עדין ונעים והיא רצתה שהוא ימשיך. "קדימה, תשחררי אותי ונברח רחוק. נברח רחוק ונבנה בית. את תהיי אישתי. תלדי לי הרבה ילדים." דמעות הציפו את עיניה. זה היה חלום כל כך ורוד וכל כך נעים, אבל כל כך לא מציאותי. "אני בת חמש עשרה." היא אמרה. "אז את כבר יכולה ללדת ילדים." "אתה בן עשרים ושמונה." היא לחשה. "לי זה לא משנה." "מכשף שחור…" "לא אכפת לי, לא אכפת לי." "אתה לא באמת אוהב אותי." היא אמרה והדמעות כעת זלגו במורד לחייה המנומשות. דמעה אחת נפלה על חצאיתה. "תפסיקי לבכות, זה מעצבן." הוא אמר בתקיפות. "אתה לא אוהב…" היא אמרה, נחנקת מדמעות. היא השתדלה שלא לבכות בקול, מחתה את הדמעות אבל הן חזרו והופיעו בתוך עיניה הגדולות. ואז האוהל נפתח ופנימה הציץ פלג גופו העליון של ריק. הוא ראה את רג' וגבותיו התכווצו. "מה עשית לה?" הוא דרש לדעת. "משהו שאידיוט כמוך לא יכול לעשות." אמר יוהן בשלווה. "אל תקרא לו ככה!" אמרה רג' וקפצה על רגליה. היא חצתה את האוהל ויצאה החוצה מבלי להפרד. זה היה מרענן להריח את האוויר הצח שבחוץ, שהיה מנוגד כל כך לאוויר הדחוס שבפנים. מסביבה היו מכשפים אפלים בלבד – חבריה, בני בריתה. אבל המכשף היחיד שהיא רצתה היה מכשף שחור והוא היה רחוק ממנה, כל כך רחוק… * במשך שלושת השבועות הבאים רג' לא ביקרה את יוהן אפילו פעם אחת והזמן חלף לו באיטיות. אבל בסופו של דבר הוא חלף. רג' המשיכה לצחוק עם חבריה, הלכה לצפות בקרבות מדומים ובאימונים והמשיכה לסדר את המשרד של אביה. "אני שמח ששכחת מהשחור המלוכלך הזה." אמר לה אביה יום אחד כשנכנס לאוהל שלה בזמן שהיא סידרה. המפקד גרגור היה אדם גבוה ורחב כתפיים. היה לו שיער שחור כזפת וכל מי שראה את רג' עם אביה הבין מייד ממי היא ירשה את המראה שלה. רג' הרימה אליו את מבטה ופגשה בעיניו החומות הגדולות. רק בגובה היא הייתה דומה לאמה, נמוכה ומעט שמנמנה. "כן." הוא חייך. "ככה יהיה לך יותר קל כשהוא יוצא להורג." לבה של רג' זינק לגרונה. "אולי… אולי יש דרך אחרת?" היא אמרה בשקט. "אולי הוא לא חייב למות? אולי אפשר להגיע לאיזושהי פשרה?" המפקד גרגור משך בכתפיו. "נראה מחר. אולי השחורים יגיעו להחלטה נכונה והשבוי יהיה חופשי." 'הלוואי.' אמרה רג' בלבה והצליבה אצבעות. למחרת, כשהשמש רק שלחה את הקרניים הראשונות שלה, כולם כבר היו ערים ומוכנים למלחמה. רג' קמה עם כל הלוחמים וצפתה בהם שותים את הכשף שהיה בתוך הבקבוקים שלהם, מתמלאים בכשף חדש, בכוח, כדי שיהיו מוכנים לקרב. אביה הרשה לה לשתות בקבוקון כשף וגם על כך היא הייתה אסירת תודה, משום שנשים וילדים אחרים לא הורשו להתקרב אל מאגר הכשף בכלל. רג' שפשפה את עיניה, מנסה לגרש את השינה, ולמרות ששטפה פנים עדיין הרגישה מנומנמת. האווייר היה אוויר בוקר קריר, שהפך את עורה לעור ברווז והכריח לה להתעטף בסוודר שלבשה. כל הלוחמים קיבלו ארוחת בוקר משום שאיש לא הורשה לבזבז כשף על מזון למקרה שיהיה רעב באמצע הקרב. כשערפל הבוקר חלף, הם התחילו להתקדם אל מאגר הכשף. ההליכה לא הייתה רחוקה משום שהמחנה שלהם היה ממש מעבר להר וכל הציוד שהם היו צריכים נמצא במרחק כשף. רג' ראתה את יוהן מובל באזיקים על ידי שומר ראש שלא זכרה את שמו. היא השפילה את מבטה כשעיניו איתרו אותה. השומר זירז אותו בדחיפות גסות ויוהן נתקל באבנים שבדרך, מעד ונפל. רג' רצתה לרוץ אליו ולעזור לו לקום, אך במקום זאת הסתובבה והמשיכה הלאה, צועדת בשורה הראשונה יחד עם אביה והלוחמים הטובים ביותר שלו. היא עצמה התפלאה שהוא לקח אותה עמו. הרי היא מעולם לא הצטיינה בכשפים. כשהם הגיעו לפסגה ומאגר הכשף היה לפניהם, הם עצרו. מאגר הכשף קיבל גוון אדמומי בזכות השמש העולה והמראה היה עוצר נשימה. אדים קלים עלו ממנו, כשף טהור. מאגר הכשף הגדול ביותר בעולם, אשר ממנו התפלגו נהרות קטנים של כשף וזרמו למקומות אחרים. רג' הייתה מלאת התפעלות. מן העבר השני של המאגר ניצבו הלוחמים של המכשפים השחורים, הדגל שלהם – שחור כולו – הוחזק בידי שני לוחמים; אחד מן השורה הראשונה ואחד מן האחרונה. מפקד השחורים עמד בראש והרים את ידו לאוויר. אביה הרים את ידו גם כן. הוא התחיל לרדת מן ההר והרמונד התחיל להתקדם גם הוא. כששניהם היו במרחק שווה מן המאגר, הם נעצרו. "שלום לך!" צעק הרמונד והד ההרים חזר אחריו, 'לום לך, לום לך.' "שלום." אמר אביה. "אין לי שום כוונה להלחם בך." אמר הרמונד. "אם תסכים להצעתי לחלק את המאגר שווה בשווה, כל צד ייהנה מן הכשף שווה בשווה." "גם לי אין שום כוונה להלחם בך." אמר גרגור. "אלא אם תסכין להצעתי שלי: תן לי את מה ששייך לי בחוקיות, תן לי את המאגר ולא נצטרך להלחם. תוכל ליהנות ממקורות כשף אחרים, נוכל לתרום לך מעט מן הכשף, אם נשמור על יחסי ידידות. אבל המאגר יהיה בבעלותנו. תן לי אותו והשבוי יוהן יחיה." הרמונד שתק. הוא זימן אליו את היועצים שלו, אך המפקד גרגור – לא. היא ידעה שהוא לא יהיה מוכן לפשרות. אחרי כמה דקות היועצים חזרו למקומותיהם והרמונד אמר, "אני לא מסכים." "אם כך, השבוי יוהן ימות." המפקד גרגור הסתובב וסימן בידו לשומר ששמר על יוהן. השומר הנהן ותוך שניה הופיע בידיו חרמש. "להסתער!" צרח הרמונד והמוני חיילים שחורים שאגו והתחילו לכשף כלי מלחמה. רג' הייתה חייבת לפעול במהירות. כשף אשליה. היא התרכזה בכל כוחה. אשליית יוהן. היא מעולם לא התרכזה בכשף מסויים כל כך הרבה, וכנראה שבגלל זה התוצאה הייתה כל כך טובה. בין רגע מצדו האחר של השומר הופיע אדם, שהיה דומה ליוהן כמו שתי טיפות כשף. הוא לבש את אותם הבגדים שלבש יוהן וידיו היו באזיקים בדיוק כמו ידיו של יוהן. השומר הרים את גבותיו ונראה מבולבל עד מאוד. רג' ידעה שזאת ההזדמנות שלה, אבל היא הרגישה חלשה, כאילו הכשף הוציא ממנה את כל כוחותיה. העולם מולה התחיל להסתחרר ורגליה בקושי החזיקו אותה. 'יוהן.' היא חשבה והכריחה את עצמה ללכת. היא עצמה את עיניה והתחילה להתקדם לעבר שני היוהנים והשומר, חולפת על פני מכשפים אפלים ושחורים שנלחמו, ולא היה לה אכפת אם מישהו יפגע בה. היה לה יעד והיא הייתה חייבת להגיע אליו. יוהן ניצל את המצב לטובתו וקפץ הצידה, נעמד מאחורי היוהן השני. השומר שלח את ידיו כדי לאחוז באחד מהם, אך באותו הרגע מישהו הלם בראשו בחוזקה והשומר נפל. "יוהן!" קראה רג' ונופפה לעברו. היא שמה לב שהיוהן המדומה מתחיל להתפוגג, היא כמעט הייתה יכולה לראות דרכו. "אתה בסדר?" "שחררי אותי!" ציווה יוהן כשהם נפגשו. "מהר!" רג' הרימה מן האדמה פגיון שמישהו הפיל וקרעה את השרשרת בפעם אחת. יוהן פרש את ידיו לצדדים. רג' חייכה. היא התקרבה לעברו ופרשה את ידיה גם כן, מוכנה לחבק אותו. סוף סוף חופשי! "תודה, להית'!" אמר יוהן, הסתובב במקומו וברח משם במהירות מטורפת, מדלג בקלילות בין גופות הרוגים ונעלם בהמון. "יוהן!" צעקה אחריו רג', אבל הוא אפילו לא הסתובב. היא ראתה אותו מתחמק ממכת גרזן ומכה באדם שכיוון אותו אליו. אחרי שיוהן הרג אותו, הוא רכן אליו, חיטט בכיסיו ושלף משם שני בקבוקונים. רג' ראתה אותו מטלטל אחד מהם, אחר כך פותח את הפקק ושותה ממנו. כמעט מייד הוא השתנה. הצבע חזר לפניו וגבו הכפוף התיישר. הוא הסתובב, וכשראה את רג', חייך. הוא נופף לה לשלום ושוב הסתובב והתחיל להלחם. נאבקת בדמעות, רג' התחילה להתקדם. היא עצמה לא ידעה לאן ורק המשיכה ללכת לאן שרגליה לקחו אותה. פעמיים כמעט פגעו בה בחרבות ועוד פעם מכשף שחור כמעט תפס אותה. אבל לה לא היה אכפת. היא הרגישה ריקנות, חוסר אכפתיות. לא היה אכפת לה למות. רגליה לקחו אותה אל מאגר הכשף שנשאר שליו למרות המלחמה שהתנהלה לידו. רג' הרגישה שמשהו פגע ברגלה הימנית וכשהסתובבה, ראתה שזה היה ראש של אחד המכשפים. הדם ניתז על חצאיתה. בחישוק שפתיים היא הסתובבה והמשיכה הלאה, עד שלפתע היא נעצרה. במרחק של לא יותר מחמישה מטרים מן המאגר היא ראתה את אביה. המפקד גרגור עמד ממש על שפת האגם ונלחם בשני מכשפים במקביל, מכשף כלי מלחמה חדשים כל פעם שהכשף של הישנים נגמר והם התפוגגו באוויר. למרות שהיה לבד, נראה שהמפקד גרגור גובר על היריבים שלו. תחושת גאווה מילאה את רג'. אלא שאז היא ראתה את יוהן. הוא עמד ממש מאחורי אביה ואחרי שניה סכין ארוכה הופיעה בתוך ידו. "אבא, מאחוריך!" שאגה רג'. היד התרוממה, המפקד גרגור הסתובב חצי סיבוב. היא הייתה חייבת לפעול במהירות. היא כל כך אהבה את יוהן, אבל לא הייתה יכולה לתת לאביה למות. הוא אביה, האיש שילד אותה, שדאג לה כל חייה. מה תעשה בלעדיו? מי ייתן לה עיצות חכמות? מי ידריך אותה איך לחיות? אבל את יוהן היא אהבה, יוהן הוא היחד שהיה יכול להפוך אותה למאושרת באמת… סכין חדה, חשבה רג'. סכין חדה. וסכין חדה הופיעה. ברגע שהרגישה את החומר המוצק בתוך ידה, מתעלמת מן הסחרחורת שתקפה אותה, היא החליטה. והטילה את הסכין בכל כוחה. כל העולם לנגד עיניה השחיר והיא נכנעה לפיק הברכיים וצנחה מטה. אחרי כמה שניות של ישיבה השחור התחיל להעלם וראייתה חזרה. רג' עצרה את נשימתה. סכין חדה הייתה תקועה בתוך חזהו של יוהן. סכין חדה הייתה תקועה בתוך חזהו של אביה. הם החזיקו אחד בכתפו של האחר ונפלו לתוך המאגר, הכשף ניתז לכל עבר. רג' קמה על רגליה. המכשפים שעמדו ליד המפקד גרגור ויוהן הפסיקו להלחם. היא התקרבה אל המאגר ויותר ויותר מכשפים התקרבו יחד עמה. כעת היא עמדה על שפת המאגר. קרוב לשפת המאגר המים התכלכלים שינו את צבעם והפכו לאדומים. כשף מעורב עם דם. מים מזוהמים. עיניה של רג' התחילו לצרוב. האדום התחיל להתפשט מן הנקודה שבה שני הגברים נפלו הלאה לתוך האגם. מפלס המים ירד במהירות. הכשף עם הדם התייבש. עוד ועוד עד שכמעט לא נשארו מים בתוך המאגר. עוד כמה שניות המקום היה יבש לחלוטין. ושם, בתחתית המאגר, שכבו המפקד גרגור ויוהן, הסכינים עדיין תקועים בתוך חזם. "מאגר יוהן-גרגור!" רג' שמעה מישהו צועק. כשהיא הסתובבה, היא ראתה שזה מכשף שחור. הוא החזיק בידו שני דגלים – של השחורים ביד אחת ושל האפלים ביד אחרת – והניף את שניהם לאוויר. עוד כמה דקות הם עמדו ליד המאגר, ואז האנשים התחילו להתפזר. רג' נשארה לעמוד במקום. עד שהרגישה יד גדולה על הכתף שלה. כשהיא הסתובבה, היא ראתה את הרמונד. "נקבור את שניהם במקום הזה. הניצחון הוא של אף אחד." הוא אמר בחומרה. הגבות השחורות והעבות שלו היו מכווצות, החולצה שלו הייתה קרועה והיו לו הרבה חתכים קטנים על הפנים. רג' העבירה את מבטה אל שני הגברים. שניהם נראו שלווים ושקטים, כאילו הם ישנים. "הניצחון הוא של אף אחד." אריאל חייך אל אירית. "ביום למחרת קברו את שניהם. המאגר לא חזר והתמלא מחדש. למכשפים לא היו מקורות כשף אחרים והם פשוט… הפסיקו להיות מכשפים." הוא אמר. "אבל המאגר נשאר. וכולם מכירים אותו. מאגר יוהן-גרגור."